אז,
לצערנו קרוב משפחה של בעלי עשה בדיקה ונמצא חיובי למרות שהוא ללא סימפטומים וחש בטוב.
הוא לא היה חייב לעשות אותה, דווקא אשתו לא חשה בטוב ויצאה שלילית, משום מה הוא שעשה את הבדיקה ליתר בטחון כי הוא איתה באותו בית, הוא זה שיצא חיובי.
קרוב ששנינו היינו איתו במגע בשבת לא האחרונה-שעברה.
בעקרון בשישי-שבת נסיים את הבידוד אחרי 14 יום (תודה לאל!)
בעלי ראה אותו שוב (את אותו אדם) ביום שישי האחרון אבל טוען שזה היה למעט זמן אם בכלל ולא בקרבה שמצריכה אותו להשלים עוד שבוע. (שזה גם הלחיץ אותי בהתחלה וגרם לי לחשוב שצריך ריחוק מבעלי).
לבסוף במוקד משרד הבריאות לפי ההסבר שלו אמרו לו שאין לו צורך לחכות עוד שבוע אם כך.
יש לי 2 שאלות שאני לא מצליחה לקבל תשובה חד משמעית לגביהן:
1. בהתחלה מאד נלחצתי מכל המצב, בגלל שאני בהריון בסיכון (תאומים)- שבוע 18 העדפתי להתרחק מבעלי, להפריד שירותים, חדרי שינה ולא לגעת. למרות שתכל'ס אם שנינו בבידוד מאותו בנאדם אין אולי טעם להחמיר ככה-הרי זה שני מבודדים מאותו אדם באותו זמן באותו בית. בנוסף, זה לא שאחד מאיתנו חיובי כרגע. רק נחשפנו לחיובי ולכן מבודדים. זה גם לא שבאמת אפשר להיות בריחוק עד כדי כך. אז אין לי מושג אם אמורים לגעת כן או לא? אין לי בעיה עם שירותים ומקלחת נפרדים, מגבות ומברשות שיניים אבל האם גם א"א לגעת? הרי שנינו גם ככה נמצאים בסלון ביחד. או שכן ראוי להחמיר כי מי יודע אם אחד מאיתנו חיובי?
2. מיותר לציין שלהיות בבידוד זה זוועה. לא כיף בכלל, לא כיף לגלות שנכפה עלייך הבידוד. עד שנסיים זה יום שבת.
בהתחלה לשנינו לא היו סימפטומים. אז קבלנו החלטה שאין מה להיבדק.
למה לא?
גם ככה המערך קורס, שמענו שאומרים שמי שרק מבודד ללא סימפטומים והיה במגע עם מישהו בלי סימפטומים אין לו מה לבוא להיבדק. לבסוף, נניח שאכן ניבדק זה יכול לתקוע אותנו בבית לנצח. אבא שלו הרגיש טוב וסתם חבל שנבדק, זה תוקע אותו בבית לעוד מליון שנה עד שיעשה שוב בדיקה נוספת (צריך לחכות) וגם אז צריך שתי שליליות. ברגע שהוא נבדק זה הכניס עוד כעשרה איש לכוננות ולחצים.
והרי אפילו ידיד רופא שלי אמר-זה לא שיש לרופאים משהו לעשות איתי גם אם יש תסמינים קלים.
רק יתנו לך תוצאה חיובית או שלילית. ולא נמצא שיש השפעה על נשים בהריון.
בכל אופן כואב לי הגרון בימים האחרונים, בעיקר בבוקר, אני מגרגרת מים ואז זה סבבה למשך היום.
גם כואבת לי הבטן וקצת לחץ למטה בבטן משום מה. (אולי סתם מלחץ וסטרס מכל הסיטואציה הזו וההשפעות שלה).
לי יש הפניה מרופאת המשפחה לעשות בדיקה-אבל אני מחכה עם זה.
אחותי ובעלי טיפוסים רגועים וחושבים שאני סתם לחוצה. חושבים שזה בקטנה, זה לא נחשב משהו רציני ואין טעם ללכת אלא להשלים את הבידוד וגמרנו. הם חושבים שב"ה שנינו בריאים, ששום דבר פה לא מצריך להיבדק ולהיתקע.
אחרים מצד שני, שואלים ומשגעים אותי אם אני עושה בדיקה ומתי. כי אני בהריון, בגלל הגרון ועכשיו גם הבטן כואבת לי קצת (בטן קשה כזו).
קרובי משפחה שלנו עשו שניהם בדיקה בתחילת השבוע ויצאו שליליים ב"ה.
אני ממש מקנאה בהם ורוצה להיבדק בשביל הוודאות לצאת מהבית בצורה חופשית בתום הבידוד ואפילו לבקר את הורי המבוגרים.
מצד שני אני מתחרפנת ומטפסת על קירות כמו שזה עכשיו, ורוצה כבר לסיים את הבידוד ולצאת לחופשי.
אם אני אצא חיובית? ובעלי שלילי?
אם בעלי יצא חיובי ואני שלילית?
אם שנינו נצא חיוביים?
בכל אופן זה הולך להיות זוועה אז אני לא יודעת אם כדאי בכלל. למה להתחיל עם כל הסיפור הזה?
חשבתי על זה גם כן.. הזוי ועצוב!
. באמת הזייה המצב
