פורום הריון ולידה (עמוד 2664)

אבל כמו שאחרות אמרו, כדאי לבדוק שוב

ממש מבינה אותך שבדקת,גם אני תמיד חסרת סבלנות כל כך לדעת כשאני רוצה הריון

זה יכול להיות גם נפילה של לחץ דם. ולזה יותר עוזר מלוח או קפאין

הכי מוצלח זה כוס קפה עם מלא סוכר. פותר את שתי המקרים (בהנחה שאין סכרת הריון)

לי זה היה קורה כשהייתי קמה משכיבה לישיבה בעיקר,או מישיבה לעמידה במהירות

ולפעמים גם בעמידה

בדיוק כשאני תוהה לעצמי מתי נהייתי כזאת עצלנית.

כ"כ עייפה וכבדה,לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שלא תמיד הייתי ככה ושזה יעבור

(ואני רק שבוע 30!)

ניסיתי לפי המלצות לשים ריח שאני אוהבת על פרק היד או בבגד

ולהריח אותו בזמן גועל, קצת הועיל.

הכל עובר

גם הרגישות המעצבנת לריחות!

הייתי לוקחת משהו שאני מסוגלת להריח ומריחה, סבון כלשהו עם ריח או משהו כזה. זה היה כל פעם מתחלף כי לפעמים גם הסבון פתאום גרם לי לבחילה. עד שעברה התקופה המבחילה הזו

של הטמפון עולה.. אבל אצבעות לא אמורות להגדיל. מתקווץ בחזרה.

ברמה שבלידה הוא גדל לגודל של ראש של תינוק

ולאחר מכן חוזר לגודל המקורי פחות או יותר

"עם הגיל חלה ירידה משמעותית בפריון האישה. בין גיל 25 ל- 35 פוחת כושר הפוריות של האישה במחצית ואילו בגיל 40 פוריותה של האישה היא מחצית מפוריותה בגיל 35 מאחר שמאגר הביציות בשחלות מידלדל ואיכותן נפגמת."

הריון בגיל מבוגר

ילדתי עוד 5...מועיל?

וילדה תשעה ילדים

גיל 25 זה צעיר ממש!! מה שאומרים על ירידה בפוריות - זה רק מגיל 35, וגם אז זה לא ברור בכלל.

בע"ה תמצאי בקרוב את בחיר לבך, ותינשאו באושר, ותלדו ילדים רבים בשמחה ובקלות ובלי בעיות! ותצליחי ליהנות ממשפחתך הגדולה!

זה קצת כמו שוטר או תמיכה רגשית

לא יודעת לגבי הדיאטה הזו ספיציפית

וליבש במייבש כביסה

ככה אני עושה עם שורש...

אין כמו אמא בעולם

חייבת לנשק את אמא שלי על מה שהיא עשתה לי בתור ילדה

רק עכשיו קולטת כמה צריך להעריך.

בברז?

ואז עם מגבון.

מי שכן מחליטה לצום לפחות חלק

חשוב מאוד כן להניק, ולא רק לתת בקבוקים שאובים או תמ"ל, כדי שלא יתייבש החלב,וגם כדי שלא תהיה לך דלקת. 

ומאוד מאוד חשוב לדעת שלפעמים זה מורגש רק ביום שאחרי,אז כדי שלא יתייבש החלב כדאי ביום שאחרי להניק המון המון ולהיות צמודה לתינוק (נראה לי שהשנה זה יוצא יום שישי,אז זה בכלל טוב כי הרבה לא עובדות), כדי להחזיר את כמויות החלב.

לי אישית ענבים עזרו

נסי להניק בתנוחה ההפוכה מזו שאת רגילה אליה (אם את רגילה עם הרגליים מקדימה אז בפוטבול כשהרגליים בצד, ולהיפך) ולעשות עיסויים תוך כדי מהמקום הכואב לכיוון הפטמה. גם לשטוף הרבה במים חמים ולעשות עיסויים לאותו כיוון. אצלי עבד נהדר ולא האמנתי שזה יעבור (תבורך חמותי!)

תרגישי טוב!

ממני שעובדת מהבית (8 שעות)

וחלק מילדיי בבית (מתחילת החופש/ העונש הגדול, כי אין אצלנו קייטנה)

ושאר הילדים חוזרים ב-1

והבית בלאגן

ואני בשליש אחרון של ההריון (בחילות, צרבות, כאבים )

והראש שלי מתפוצץץץץ

וכל אחד דורש את שלו ב"ה....

אם תרצי - אשתף פה.

בכל אופן - המתכון שמצאנו לעצמנו בתקופת הסגר (אבל הוא רק בהנחה שהבעל נמצא גם הוא בבית): בבוקר נמצאים שנינו עם הילדים, לומדים איתם, מלמדים אותם, על הדרך גם מקשיבים להם. אח"כ ארוחת צהריים (קרה לי נס והצלחתי לבשל כל יום. לפעמים גם בעלי או הגדולה בישלו), ואז, אחר הצהריים, התחלקנו: שלוש שעות הוא סגור בחדר, לומד ועובד, ושלוש שעות אני סגורה בחדר, עובדת וחופשת. בזמן הזה הילדים בעיקר משחקים במשחק חופשי (ב"ה לרוב הם יודעים להעסיק את עצמם), ואז נפגשים שוב לארוחת ערב והתארגנות לשינה...

עזרתי בכלל במשהו? 

(בימים כתיקונם בעלי עובד יותר, אבל זמן הסגר לא היה ימים כתיקונם...)

מצרפת פה את המתכון (אזהרה: לא מתאים לימי קורונה):

מצרכים:
• 7 ילדים,
• 2 הורים,
• ערמות של סבלנות,
• כמה שקים של יצירתיות,
• אוטו אחד,
• אוטובוסים שונים,
• מספר לא ידוע של סבים ודודים מתנדבים.
אופן ההכנה:
לוקחים אמא ותינוקת אחת, ומוסיפים להן ילדון. לאחר-מכן מוסיפים בתנועות קיפול עדינות שתי בנות. בשלב זה שופכים ערמה אחת של סבלנות ושני שקים של יצירתיות. מערבלים את הכול יחד בתוך הבית, ומשקשקים היטב.  כשהבית גולש (מדמעות שיוצאות מהבת האמצעית), שופכים את תכולתו אל הגינה. כעת מוסיפים עוד שלושה בנים, ונזהרים לא לערבב יותר מדי, כדי לא לגרום למיץ הדמעות לצאת משקיקיו. מוסיפים את שארית הסבלנות ואת היצירתיות שכבר שחוקה, ונותנים להן להתמזג עם הבלילה.
כעת יש לשפוך את העיסה המתוקה לאוטובוסים נבחרים, תוך הקפדה על יציבותה.
בשלב זה צריכה העיסה להיות דביקה, אבל לא יותר מדי.
במידת הצורך (ויהיה צורך), יש להוסיף לתוך הבלילה אוטו, ומיד לאחריו אבא (שימו לב, מדובר בחומר קשיח במיוחד, שלא בקלות יוצא מצוואר הבקבוק שלו. יש לשים לב שלא נכנסות לעיסה גם קליפות עבודה שדבקו בחומר אבא).
אם הבלילה לא מתייצבת בשום-פנים-ואופן, יש להוסיף - בעזרת חיוך מתחנחן - את הדודים והסבים המתנדבים. להם גם יש אוטו, אם האוטו של אבא לא מספיק לכל העיסה.
יש לתת לעיסה לתפוח מעט, אך הימנעו מטפיחת-יתר עצבנית.
לסיום - הכניסו את הבלילה לתנור. יש לאפות למשך כחודשיים (עדיף פחות) - אפיית יתר עלולה לשזף את המוצרים ולחרוך כמה פתילים קצרים.
החופש מוכן כאשר קיסם הננעץ במרכזו יוצא יבש, בלי רטיבות מי בריכה.
והעיקר - שיהיה בתיאבון ובהנאה!

2 הוריםיש

7 ילדים- אוי. חסר לי בדיוק. הולכת להלוות מהשכנים

הזדהות עמוקה

וחיבוק יותר גדול

ואל תשכחי שאף על פי כן ולמרות הכל את אמא מדהימה שאין דברים כאלה!

הגיע האביב והוא עוד היה עם נעליים בלי סנדלים, וממילא הלך יחף כל הזמן

רק כשחזר לגן קנינו לו סנדלים

עדיף ללכת יחפה כמה זמן

גם אם יהיה סגר אפשר להזמין נעליים,אני הצלחתי לקנות נעליים כמעט לכל הילדים במידה טובה בלי לקחת אותם איתי בכלל השנה (ובדרך כלל אני תמיד לוקחת) וממילא המידה יכולה להשתנות תוך כלום זמן,אז חבל

סטריפינג זה משהו שעושים בדרך כלל בפתיחות קטנות- זה הפשלה של הקרומים והרחקתם מדפנות הרחם, משחרר חומרים שגורמים לצירים כדי לגרום ללידה. פקיעת קרומים זה ממש לפתוח אותם ולגרום לירידת מים. כשעושים את זה במהלך לידה זה יכול מאוד לקדם.

1.מבררים כמה שאפשר את כל המידע הנכון שיש לגבייך

2.לתת לעצמך מקום לפחד.זה באמת מפחיד.באמת מפחיד. כשנותנים לפחד מקום הוא לפעמים מתייצב קצת ולא גדל להיות מפלצתי

אז אל תבטלי!

ובמקומו תקבעי תור לשקיפות...

(לפחות זה מה שאני הייתי עושה )

וכמה שיותר קרוב אליו (לפחות זה מה שאמרו לי). אני עשיתי בערב את השקיפות ולמחרת בבוקר את בדיקת הדם

עלול ךהיגרם מתופעת לוואי, אמנם נדירה, אבל מסוכנת. אז תראי אם יש שינוי בצבע, נפיחות - אני לא זוכרת בדיוק מה התסמינים של קריש - בבקשה תקראי את העלון https://data.health.gov.il/drugs/alonim/Rishum_3_23858817.pdf 

לא אומרת לך להילחץ כי יכול להיות שזה כלום (תפסת שריר? סתם התעייפת?), אבל כן בבקשה תשימי לב. רק בריאות!

לדעתי אם התחילו לך דימומים - את בהחלט יכולה לחכות שייפול לבד. יכול להיות שבעוד יומיים פתאום ייפתח ה"סכר" לגמרי, והחלקים הגדולים של ההיריון יתחילו לצאת. וזה גם יכול להיות כואב יותר... (אבל אני אישית הצלחתי לסבול אותם בלי שום משכך כאבים. גם אני בעיקרון לא לוקחת אפידורל בלידות).

אם הרופאה אמרה שזה יכול לצאת טבעי - אז לגמרי הייתי מקשיבה לה... אלא אם כן חשוב לך לסיים עם זה מהר. (למרות שגם בכדורים לא תמיד זה יוצא מהר...)

שה' ימלא חסרונך במהרה...

אבל הדימום *אמור* להיות מסיבי. בסופו-של-דבר זה לא מחזור, אלא היריון שיוצא... (בלי לתאר יותר מדי תיאורים )

נראה לי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לטפל במצב כזה בילדים, אז ממש כדאי לדאוג שיהיה מישהו בכוננות לעזור במקרה הזה.

מן הסתם - חוץ מהכאבים - את תהיי צמודה הרבה לשירותים...

אבל בעיקרון אחרי יומיים מתחילת הדימום הכבד הדברים די נרגעים... לפחות ככה היה אצלי...

ובימים הקרובים הדימום יתגבר ותהיה ההפלה עצמה.

כך היה אצלי, לפחות...

בכל אופן, מספרת מניסיוני בלבד. ומהתייעצות רפואית שערכתי בזמנו עם אשת מקצוע שראתה ושמעה הרבה מקרים של הפלות.

כמובן, לא מתכוונת לקחת אחריות בשום אופן.

לגיטימי ממש, 
תנסי קצת לנוח ואולי להסיח את דעתך במשהו (אולי ספר/מקלחת?)
וכמובן בימים האלה כדאי שמישהו יהיה איתך, שתיהיה לך עזרה, זה לא פשוט פיזית או נפשית

(ממליצה לחכות קצת שזה יפול באופן טבעי כי האופציות האחרות יכולות להיות פחות נעימות, וכמובן אחכ לחזור לרופאה לאולטרסאונד לוודא שהכל בסדר והרחם התנקה)

וגם בסדר לפחד, כמו שמיזי אמרה.

זה דבר בלתי-ידוע... ואף שלכאורה הוא לא משתווה בעוצמת הכאב וחוסר האונים ללידות - הוא הרבה יותר קשה, כי גם הממד הרגשי של האבדן נוסף פה...

תנסי לחשוב איך את יכולה להסיח את הדעת בינתיים. ואיך את יכולה להתכונן לעתיד הקרוב. ומה יכול לעשות לך טוב בהתייחסות לכל זה.

הרבה כוחות וחיזוקים יקרה

יווו,כמה שזה קשה

מכירה את התחושה הזו:יופי ילדת ילדים עכשו מה? והמון רגשות אשם

ואת בסך הכל מותשת עייפה ומניקה, ועושה הכי טוב שאת יכולה

יכול להיות מהגב, אבל מכיוון שזה גם ידיים וגם רגליים פחות סביר.

אצלי זה היה קורה מהצטברות נוזלים. יכול להיות הורמונלי, אעפ שסרזט זה פרוגסטרון שעשוה להפך מאגירת נוזלים. 

תשאלי רופא משפחה דבר ראשון.

לפעמים קשה להרדת בהנקה, לפעמים קל לרדת בהנקה

אצל כל אחת זה אחרת,אצלי עם כל ילד זה היה אחרת

כי אם לא,אז לא בטוח שתקבלי אם תפסיקי סרזט

אפשר דיאפרגמה,אם זה מותר לפי הפסיקה שלכם. זה עולה כסף,אבל יכול גם להתאים לאחר כך בהמשך

קוטל זרע לבד זה פחות יעיל,אולי ספוגית קצת יותר,אבל עדיין

1. גם לי הורמונים הם פשוט אסון.
אישית יש לי התקן תוך רחמי ללא הורמונים כבר קרוב ל6 שנים ואני מאושרת איתו! הוא ממש לא מאריך לי את ימי הדימום!
זה לגמרי כל אישה והגוף שלה ואני כן ממלימה בחום לשקול אמצעי מניעה ללא הורמונים, או הורמוניים נקודתיים למערכת הדם ולא שעוברת גם דרך מערכת העיכול - כמו טבעת נובהרינג, או אפילו התקן הורמונלי שההורמונים שלו מאוד מזעריים ונקודתיים,
או דיאפרגמה עם קוטל זרע,
או התקן לא הורמונלי כמו שיש לי
וכן לחשוב לעומק על הנושא הזה.

יש הרבה כתובות להתייעצות אישית בנושא הזה של אמצעי מניעה ויש טווח רחב ומאוד מגוון של אפשרויות, גם ללא הורמונים.

אפשר לנסות את מכון פועה,

את נשמת

את מרכז יה"ל

יש ממש נשים שקובעות איתך פגישה ויושבות איתךעל כל הצרכים והחיים האישיים שלך ורואים ממש את התמונה השלמה ולפי זה מייעצים לך.

בהצלחה עם זה!

2. ילדים הם ילדים.

ילדים בודקים גבולות.

ילדים קטנים נושכים עד שמבינים שזה כואב לאחר וכו'.

את ממש לא אמא גרועה! את אמא תותחית! 

ושאף גננת לא תגרום לך להרגיש אחרת! (יש לי בטן מלאה על מערכת החינוך לכל גווניה וסוגיה בסוגיה הזו שמורידים אימהות ואבות ועל כלום! לא כדאי שאתחיל לכתוב כי זה לא יגמר...

אבל מתחננת אלייך שאל תקחי ללב את זה כאשמתך או שהילדות שלך חלילה לא בסדR!

הכל טוב!

זה קורה, קרה ויקרה לכולם.

מציבים שוב גבול,

עוד חיבוק ונשיקה,

מותר לקרוס,

מותר שיהיה קשה

כשכן יש כוח - זמן איכות

ועוד הסבר

ועוד זמן שעובר והן גדלות

והכל מסתדר ומתאזן

3. מציעה לחזור לרופא המשפחה ולשאול.

יכול להיות הרבה מאוד סיבות, כולל סטרס

רוב הסיכויים שהכל בסדר גמור, מעולה שעשית בדיקות דם - חזרי לרופא ומשם תמשיכי הלאה לאט לאט.

בהצלחה יקרה

בסדר, זה עובר.

באיזשהו שלב אני חייבת לגרד את עצמי,

ואז לאט לאט הכל ב"ה מסתדר

חיבוק

זה קשה,כי לא בא לנו להיות בתוך הכאב. בא לנו לברוח ממנו.אבל מה שהכי יעביר אותו זה פשוט לתת לו.לתת לאכזבה להיות ולשקוע קצת לתוך זה. זה מה שמשחרר בסוף.

ולתסכול לתסכל

ולבכי לצאת

ולגוף לנוח ולאגור כוחות

מננסים לשתף ולפרוק לכל מי שחפץ בייקרך - אישך, הורים, אחים, חברות, שכנות, פורום, להוציא וכמה שיותר

לקבלחיבוקים וכמה שיותר

לקבל חיזוק ותמיכה וכמה שיותר

להתפלל,

לבכות את זה לקב"ה ולבקש כוח וישועה שלמה

ךנסות לפנק את עצמנו במשהו שכן יכול להתסדר

להסתכל על הנקודות שכן טובות וחזקות בחיים ולשאוב מהם כוחות ולחזק אותם אפילו עוד יותר

לנסות לפתוח את הראש ולחשוב גם עם עצמנו, גם עם משפחה וחברים, אנשי מקצוע וכו' אולי כן יש דרך שעדיין לא חשבנו עליה שכן תוכל לקרב אותנו למטרה הספציפית הזו?

לנסות להתייעץ עם אנשים שכבר עברו את זה או דבר דומה ומה עזר להם ומה לא עזר להם

בתפילה איתךלימים טובים יותר