פורום הריון ולידה (עמוד 2676)

ד"א, לשחלות פולוציסטיות יש את שתי קצוות הסקאלה:

כאלו שכמעט לא מבייצות וכמעט לא מקבלות מחזור

וכאלו שכן מבייצות, אך לא בתדירות סדירה, ומדממות בין מחזורים, לא מצליחות להיטהר לפני המחזור הבא וכד'...

אבל לא בטוחה...

חיבוק יקרה!!!

תרגישי טוב ושיסתיים בטוב במהרה ובבריאות

אצלי לא התגלה בזמן... ולא היה לזה סוף מוצלח במיוחד.

לפחות אצלך את בטיפול שמרני (אין לי מה זה אומר אבל זה בטוח אומר שאת במעקב) ואולי זה יגמר בטוב... בע"ה שה' ישלח רפואה שלמה!!

כי אני בהריון שני

אבל מה שנראה לי שאת צריכה פינוק דחוףףףףףףףףףףף

או חופשה מפנקת לנקות את הראש

יש גם תמיכה מדעית שהמצב הרגשי משפיע ושלחץ זה אויב להריון

מקווה שאני לא מלחיצה אותך יותר

המון חיבוקים אני אתפלל עלייך בל"נ

ובקרוב תכנסי לפה להתבכיין על מיחושי הריון

אמן!!!!!!!!

באמת קשה ולא נעים.

מאחלת לך שבקרוב ממש זה יקרה, בבריאות ובקלות

נשמה, עצרי. שניה אחת קחי אוויר. 

אני קצרה בזמן ממש, אז אנסה לכתוב מתומצת. מבקשת כבר עכשיו סליחה על הכתיבה העניינית.

1. קודם כל- איזה יופי שיודעים מה הבעיה! זה נהדר, שהרי חצי הפיתרון כבר אצלכם ביד. 

2. ברוכה הבאה למועדון. למועדון הפוריות. למועדון הנשיות. אני מניחה שרובנו עוברות חיים רגילים למדי, ואז מתחתנות ו... בום. דברים מתחילים להיות מורכבים יותר. ואני כרגע מדברת רק על פריון. ומה שנראה לנו מבחוץ שכל אחת מתחתנת והופ היא בהריון- מתברר שזה לא כך ויש מניעות ומחסומים וכל מיני הרים וגבעות שצריך לעבור בדרך (ביננו, גם להיכנס להריון מאוד בקלות יכול להיות עניין להתמודדות. ראי הודעות כאן בפורום). 

3 .עכשיו באמת באמת סליחה, אבל נשמה טובה, אתם מנסים כמעט שנה. אני לא בטוחה אם זה יעודד אותך או יבאס, אבל זה מעט זמן ממש. באמת. וכפי שאמרת- יודעים מה הבעיה. התחלת טיפול כלשהו. לא עבד. מנסיוני (לא עם אותה בעיה) מנסים שוב, או מנסים משהו אחר, ומחפשים את הטיפול שמתאים עבורך. יודעת שאצלי לפחות עשינו כמה נסיונות והגענו לפרוטוקול טיפול שנכון עבורי. זה שמשהו אחד לא עבד לא סותם את הגולל. זה פשוט מוריד אופציה אחת, ופותח אופציות נוספות. וזה לא "הגוף לא מבייץ". מהיום אמרי "הגוף לא מבייץ כרגע". נשים עם שחלות פוליציסטיות יולדות כל הזמן. גם את יכולה ללדת.

4. לגבי מה עוד מצפה- לפנות את המחשבות האלה מהשטח, דחוף! זה באמת סתם להיכנס לסרטים וזה מיותר כל כך! אין לך שום דרך לדעת מה ילד יום. יכול להיות שזה ירוץ לכם, יכול להיות שלא. אבל באמת שאין לך דרך לדעת וחבל להילחץ ממה שעדיין לא קורה. תישארי עם הרגע הספציפי שבו את נמצאת ולא בדמיונות. 

אם יש משהו ספציפי שאת יודעת שאמור לקרות ואת חוששת ממנו- אני ממליצה לשאול ולברר, אבל לא לדמיין מה עוד יכול לקרות. כי זה יכול לקרות. אבל גם יכול שלא. ואז סתם ביזבזת אנרגיה עצומה על כלום.

5. עכשיו תכל'ס, עם יד על הלב, לגבי הציפיה והנפילה אחריה- אין לי איך לעזור. לא מצאתי עדיין דרך לא לצפות. וגם כשחשבתי שאני לא מצפה, ציפיתי מאוד מאוד והתאכזבתי מאוד מאוד. 

רק יכולה להגיד שאחרי שמתאכזבים לזכור ולהיזכר להישען על בורא עולם ולהאמין בו ובתוכנית שלו עבורך. להאמין בפשטות שהוא יודע משהו עליך שאת לא יודעת. ושהתוכנית שלו עבורך היא הכי מדוייקת שיש. ושאת רק תגדלי ותרוויחי ממנה. אפילו אם כרגע זה רק מרגיש רע, ועצוב ומאכזב ומפחיד. 

6. אחרון ודי- לגבי המבטים המרחמים וזה שהגיסות ובנות הדודות בהריון- אין לי שום שפן בכובע. רק חיבוק גדול ודמעות משותפות. זה באמת באמת לא קל.

מאחלת לך תהליך קל ומהיר, יש כאן הרבה נשים עם נסיון בתחום שישמחו לסייע, והלוואי שהפוסט הבא שלך יהיה הכרזה חגיגית על הריון תקין ובריא  

יש לי קרובת משפחה מאותגרת פוריות גם כן.

נשואה מספיק שנים. זכתה ל2 נסיכים.

כיום היא ובעלה מלווים משפחות כאלו, על סמך הניסיון שלהם.

כמובן ללא תמורה.

מי שרוצה, מוזמנת אלי באישי ואתן מספר.

היא מרשה לי לתת.

בהצלחה רבה לכולן

באמת מאותן סיבות שאמרת, שאני חוששת למקרה שהם כן רעבים כי זה המון שעות של כאילו צום של לילה

אז לא יודעת אם זה עוזר ואם זה מה שאת רוצה לשמוע

אז לפחות שמהבחינה הזו שלא יהיו לך נקיפות מצפון...

זה יכול להיות קשה, הגמילה, אבל זה אפשרי. דבר ראשון - תסבירי לו: מהיום לא יונקים בלילה. רק כשיהיה אור בחוץ אפשר לינוק.

ותתכוננו לכמה וכמה לילות קשים, שבהם הוא ינסה להתעקש, ולכן כדאי למצוא תחליפים להרגעתו (מוצץ, בקבוק, שמיכי, נדנוד בעגלה, טיול בחוץ, במקרים קשים - גם מיני מתיקה ואפילו סרטון קצר). והכי טוב שבעלך יקום אליו בלילות הראשונים, כדי שלא תהיי לו אופציה.

בהצלחה!!

(צריכה לעשות את זה כבר בעצמי עם בת השנה וחצי שלי )

אפילו חיבוק מאבא, במקום הנקה.

אבל נראה לי לא הוגן להשאיר אותו בלי כלום...

שכחתי להציע גם את האפשרות של שירים - את הילדים שלי לרוב זה מרגיע.

כי אני שאלתי את הרופאה והיא אמרה שאין איזה משהו שאפשר לתת לזה, האם הכדור אכן עזר לך?

וראיתי מאמרים שטוענים שאכן זה עוזר למניעת דימומים, רציתי לשמוע מעוד נשים שעברו משהו דומה ולקחו את הכדור הזה וזה עזר להם, והאם ישנם גם סיכונים לתופעות לוואי לא רצויות, כי אם כן אני רוצה להתעקש עם הרופא שכן יתן לי את הכדור הזה, אני כבר לא מסוגלת עם ההפרשות החומות זה שובר אותי כל פעם מחדש

הפרדות קרומים בשבוע 12, איבדתי 50 אחוז מהדם שלי. דימום מטורף!!! התינוק החמוד נשאר ברחם למרות הכל. דימם בערך 6 שבועות ואז הראש שלו גדל מספיק וחסם את היציאה של הדם, והדם נשאר הלאה ברחם. לא נספג הדם אבל גם לא היו יותר דימומים. שכבתי כל הזמן בשמירת הריון. היום הוא ילד מהמם שעוד מעט יהיה בן 10

כי על שטח ההפרדות שאלתי את הרופאה והיא אמרה לי שזה נחשב לא קטן ולא גדול

מצטרפת! הממציא יהיה האדם שישנה את חיי!

ואחד שמחזיק את הבקבוק רק לרגע קטן כדי לגרד באף?

אם אפשר שאחרי ניסיון הרגעה של יותר מ-7 דק' יצא פתק עם הדבר שמציק לו,

גם פתק עם רמז יתקבל בברכה!

לפעמים צריך אותי ואת בעלי יחד ולא עוזר

..את הרגליים השמנות של הבועטת. אחת מכל צד שלי.

היא מתמתחת ומגיעה. היה רעיון שלה.

אני ארוץ לקנות מתקן כזה... (ואם הוא יהיה מתקדם ברמה כזו שגם יודע להחליף פספוסים שנמרחו על כל הגוף של הגמול התורן - אני אשלם כל סכום שבעולם בשבילו!)

לא מתגעגעת לתקופה הזו! (ואצלנו גמילת התאומים התמרחה בעצמה על פני כמעט שנתיים...)

אבל גם עם ילד יחיד זה מזעזע (אצלנו זה התפקיד של בעלי, אם הוא נמצא...)

מלא פעמים את כותבת ואני ממש מזדהה

לפחות לפחות כשמחליפים קקי.. עם פיפי עוד אפשר להתמודד

פיכס

בוודאי שאשמור. ההרגשה כל כך נוראית שאין סיכוי שנופלת.

אבל מחפשת משהו לעשות להרגיש ש-נקרא לזה "חזרתי בתשובה" אין לי הגדרה אחרת.

אוכלת את הלב למה נפלתי?? הרי יש עוד כמה ימים בודדים.

תקבלי קבלה קטנטונת להמנע ממצבים מועדים

כמו לשבת יחד על הספה לפני השינה

או דיבורים יותר מידי קרובים 

לי זה עזר לא ללכת על הקצה כי אז באמת נכשלנו

 למה הפעמתי אותך.

זה מה שאני צריכה לשמוע. שזה נורא!!

אוי לי אם אומר יאללה בקטנה. זה עוון!! אין בקטנה.

נכון שיש את החזרה בתשובה. אבל התחושה של "עברתי עברה במזיד" מרטיטה אותי.

בדכ אנחנו ממש שומרים. יש את הקושי הרגיל ... וגם זה גג שבועיים

אבל הפעם זה קושי על קושי על קושי על קושי. ובנוסף זה תכף כבר 3 שבועות .

בקיצור.

התעייפתי מעצמי.

עזרת לי מאוד.

הלוואי וגם אצלי זה היה ככה

כי.... הייתי מעדיפה שלא ליפול.

 ה' יעזור לנו ונצליח להישמר תמיד.

מקפידים על הכל.

למה אסורים שבועיים וחצי זה סיפור...

אבל זה רעיון לשים צדקה. תודה!!

אפשר גם דיאפרגמה, תבררי אם מותר לפי הפסיקה שלך

חשבתי שאני השרוטה היחדה. שמחה לשמוע שלא

אבל כל כך נכון

כמה בילד שני (והלאה) אפשר להבין את זה וגם לקבל את זה שזה ככה ולא להתקבע

לא רואה סיבה להרטיב מצעים כל לילה לפחות פעמיים. בפעמים שניסינו להוריד זה היה סיוט, לקום באמצע הלילה להחליף את הכל. אבל כן ניסינו כמה פעמים להוריד במחשבה שאולי זה יעזור. לא עזר. מעניין שהוא דווקא הילד שישן הכי פחות עמוק מכל הילדים שלי. הוא מתעורר מכל רשרוש וקם הכי מוקדם בבוקר אז קשה לי להגיד שזה קשור לשינה עמוקה.

לא?

אבל עד כמה שידוע לי עד גיל חמש זה נחשב לתקין, מעבר לזה כבר לא.

אז אם הוא היה בן שש עוד הייתי אומרת שזה בסדר. אבל שמונה זה ממש רחוק מהנורמה.

גם אני נגמלתי בגיל ממש ממש מאוחר, הרבה יותר מהבן שלי, ועדיין אני רוצה לעזור לו להיות נורמלי

אתמול שמעתי הרצאה והיא אמרה שיש ילדים עם הרטבת לילה שיש להם איזה שהוא קושי בוויסות חושי. לדעתי צריך לעשות עיסוי עמוק, אבל לא זוכר בדיוק. כדאי לבדוק את הכיוון הזה

לפני שהתחלנו מנרין. הכל היה תקין.

אני יודעת שזה בכלל לא קשור לחכמה, אנחנו גם מאד רגועים עם זה, במיוחד שאני כאמור נגמלתי הרבה יותר מאוחר. פשוט זה ממש מפריע לו ואני רוצה לעזור לו.

בס''ד

גם אני הרטבתי עד סביב אותם גילאים 

וגם הבכור שלנו הרטיב קבוע עד לא מזמן. הוא כמעט בן 8. לפני כמה חודשים ראינו התחלה של מגמה חיובית, עם קימה יבשה בפעם בשבוע כזה, ולאחרונה ממש הוא קם יבש כמעט כל בוקר, תודה לה'! 

נביעה, אני מבינה אותך, גם אצלנו יש שני ילדים לגמרי גמולים מתחתיו.

במקרה שלנו, אני מאמינה שבסופו של דבר הוא נגמל מתי שהוא נגמל כי רק עכשיו הגוף שלו היה מספיק בשל לזה. אשתף במה שעשינו ושמן הסתם תמך בתהליך הטבעי שלו. (מציינת שבמקרה שלנו הוא ב''ה לא היה נבוך מדי מהסיטואציה).

• החלפנו לו את המצעים כמה שיותר ברוגע בבוקר, עם כמה שפחות התייחסות ובאופן יחסית דיסקרטי.
• שאלנו אותו אם הוא מעוניין להפסיק להרטיב ומשהוא אמר שכן, עודדנו אותו לשתות כמה שפחות בשעות שלפני השינה.
• הסברנו לו שכל ילד והקצב שלו ושהוא בכלל לא מקרה בודד. סיפרתי לו על עצמי. וגם הצגנו את זה שאם הוא ירצה ממש לעבוד על זה, יש מה לעשות (כמו להימנע לחלוטין משתייה בשעתיים שלפני השינה).
• לוקחים אותו לשירותים באמצע הלילה. בהתחלה זה היה סביב שעה וחצי-שעתיים אחרי שהוא הלך לישון, עם הזמן זה נהיה 3 ו-4 שעות אחרי שהוא הולך לישון.
• אם קרה שאחותו הגמולה (בת 5) אמרה משהו בנושא שיכל להיות לו לא נעים, לקחנו אותה לשיחה באופן פרטי ושיקפנו לה איך הוא עלול להרגיש בגלל זה, ושאנחנו מאד רוצים לא לפגוע בו ולעזור לו. 

אני באופן אישי קיבלתי המון הרגעה מעדויות שקראתי בפורום, לדוגמה @בת 30, שהזכירה כמה פעמים את מה שהיה עם הבנות שלה. ככל ששמעתי יותר ויותר שזה לא כזה נדיר גם בגילאי יסודי, ושלרוב זה עובר לבד כשהמערכת מבשילה, כך לקחתי את זה יותר ויותר בנחת ובאמון בגוף הילד. (מה ש@אמא ל6 מקסימים כתבה עכשיו לדוגמה מאד הוסיף לי...)

בהצלחה רבה רבה 💕

1. צירים אמיתיים

2. צירים מדומים

3. את מדמיינת מהלחץ(כמוני למשל )

בשביל לשלול את האופציה הראשונה הייתי הולכת לרופא...

איך רופא יכול לדעת אם היו לי צירים אם כרגע אין?

ובשלב כזה יכול להיות צירים מדומים?

אז הרופא בדק אם יש מחיקה של צוואר הרחם.

כן, זה הגיוני... 

יש נשים שמחודש רביעי הן עם צירים מדומים...

צירים בד"כ באים בצורה מסודרת...

באמת כששתיתי כמה כוסות מים זה גם נרגע.

רצה לשתות

זה לא היריון ראשון ולכן היה לי מוזר מיקום ההתכוצויות.