פורום הריון ולידה (עמוד 2677)

הרופא פשוט מכניס אותך בחזרה אחרי שאת קונה.
אבל יכול להשתנות בין מרפאות. כדאי לך לשאול את המזכירה של הרופא שלך.
לגבי התקן- אני הלכתי על הפשוט ביותר, פעמיים, ובסך הכל מרוצה. אבל לא עשיתי על זה ממש מחקר. ידעתי שאני רוצה לא הורמונלי. ידעתי שאני רוצה התקנה והוצאה אצל רופא רגיל, וידעתי שלא רוצה להשקיע יותר מידי כסף בתחושה שזה לא בהכרח יותר טוב. בסוף עד שלא מנסים לא יודעים וכל דבר משפיע על כל אחת אחרת. זה שזה יותר יקר לא אומר שזה יהיה לי יותר טוב.
מניחה שאם היה לי ממש לא טוב הייתי חוקרת יותר ומנסה משהו אחר.

אצלנו לא צריך לקנות. מגיעים לרופא, בזמן ההתקנה הוא אמר שאחד משני ההתקנים הרגילים מתאים לי יותר לצורת הגוף/רחם.

כמובן ששאל להסכמתי.

אני מרוצה מאד

גם את @ברכת ה...

נובה טי

התקשרתי לברר לפני כדי להיות בטוחה. יש אצל הרופאה, באתי, ביקשתי, חתמתי, התקנתי, הלכתי, שכחתי
החיים הטובים

התקנתי מירנה. התקן הורמונלי. לי הוא מאד מתאים (לא פוגע ההנקה, אין לי דימומים כלל וגם לא מחזור על תקופת ההתקן, מניסיון של פעמיים קודמות)

הייתי יוצאת רק בגלל העובדה שלפעמים יש טעויות
בעקרון זו שאלה לרב כי אין האישה נטהרת אלא לבעלה ואם אין שום קרבה בינכם שמצריכה טהרה צריך לשאול רב
אולי גם המחשבה שאת טהורה תקשה על בעלך תבאס אותו?

הוא מתבודד ביחידת דיור של ההורים בעיר אחרת...
תוהה אם לטרוח ולחפש בייביסיטר או פשוט לחכות

אם מסתדר, מה טוב.
לא הייתי הופכת עולמות כדי להתארגן עם בייביסיטר שתשמור על הילדים כדי שאוכל לצאת לטבול.

ולא תספיקי להיטהר.

גם במקרים שוודאי לא תראה את הבעל, נניח שהוא לא בארץ וכדומה.

תתיעצי עם רב.

שלא חלילה תיכנסי את לבידוד,
או סיבוכים אחרים...

ולו רק מהפחד שח"ו אני אצטרך בידוד פתאום ולא טבלתי..

גם בגלל האפשרות שאולי הוא חיובי (לפעמים לוקח זמן עד שרואים אם חיובי או לא), ואז גם את בעצם צריכה בידוד

בלי להיות איתו. הוא בכלל לא בבית.

ואם הוא חולה מאומת זה אומר שגם היא תצטרך להיות בבידוד............ ולפי הבנתי עוד לא ידוע אם הוא מאומת או לא

כנראה שכולנו פגשנו אנשים שנכנסו לבידוד
כל עוד הם לא חולים, אין סיבה שנעצור את חיינו-זה לופ שלא נגמר ואלו לא ההנחיות.

לי זה קרה שבעלי היה במילואים ולא היה מצב להשתחרר

כדאי כדי שאם גם אם את תיכנסי לבידוד כבר תהיי אחרי... ולכי תדעי אולי יקצרו את הבידוד וכו'...

נראה לי שאנסה לעשות מאמץ לטבול בזמן....
הוא אמור לסיים את הבידוד כמה ימים אחרי.
ממש מתפללת שיסיים את זה בשלום ושנגמור עם הסגה הזאת. ממש לא פשוט להיות לבד עם הילדים כל היום

זה באמת לא פשוט

מהלחץ שתצטרכי להכנס גם לבידוד

עדיף שזה יהיה מאחורייך

אי אפשר לדעת מה יקרה, שלא פתאום תצטרכי בידוד גם ותתקעי בלי יכולת לטבול

שה' יהיה בעזרך.

במהרה

בבריאות ובקלות 

ובלב שמח!!

קחי לרופא. באמת חבל להרגיל למטרנה בגיל כזה

דלקת אוזניים/ שיניים בהחלט הרבה יותר כואב בלילה
תולעים יוצאות בלילה

כמו אוזניים/שיניים /תולעים
ואם לא סובל מהם, אולי הוא זקוק לקרבה שלכם?
אני הייתי מנסה להשאר לישון לידו או מביאה לישון לידי במיטה.

הם הסטרים מזה
לבדוק

אנסה אבל..
ה' ישמור כמה אני אבכה אם אגלה שזה משו רפואי שיכל להימנע..

המצפון הורג.

אז אם את לא רואה תתייעצי עם הרופא..

תודה
ולפותחת- אין סיבה שיהיה לך מצפון, כולנו טועים ובעיות רפואיות זה משהו שקשה לעלות עליו הרבה פעמים, וב"ה שזה דבר שאפשר לטפל בו
אם את לא מצליחה לראות משהו חריג תקחי לרופא

אצלנו אחרי כמה לילות נצצי ורמוקס נרגעה תוך יום יומיים. ואז הבנתי שזה באמת זה..

היא צרחה בלילה צרחות ממש חזקות. ושום דבר לא הרגיע.. אז הרופאה שיערה שזה תולעים וכנראה גם צדקה.
אגב זה חזר לנו לביקור עוד כמה פעמים!

שצריך קודם לשלול בעיות רפואיות
וגם את צריכה לנסות לבחון מה האינטואיציה שלך בתור אמא אומרת לך. אם זה בכי שבאמת משהו מציק לו, או משהו אחר.
ואם שללתם עניין רפואי ואת לא חושבת שמשהו מציק לו- יכול להיות שכדאי לחזור שוב ליישם את שיטת ההרדמה שלמדתם.
הוא למד להירדם לבד, אבל אז הוא מתעורר ומצפה שתרדימו אותו בחזרה. אולי צריך ללמד אותו שגם כשמתעוררים בלילה- הוא חוזר להירדם לבד.

אבל זה היה בכי מסכני של משהו מציק ולא היסטרי כמו שאת מתארת. הייתי הולכת לרופא.
ואני יודעת שעבור רבות זה קו אדום אבל אני הייתי לוקחת אותו לישון איתי. ככה הוא ישן ואתם ישנים. אבל לי זה לא מפריע ויודעת שיש המון שזה כן

הזמזום שלהם באוזן יכול לחרפן!

ולא ראו כלום כשפתחו את הטיטול

צרחות במשך שעותתתת

נתנו לו ורמוקס- חזר לחיים!

היה לגדולה שלי
מלחיץ מוות
הילד לא ממש ער
לא מתקשר
נראה מבולבל
לא מגיב כרגיל
(מוצץ/בקבוק לא עוזרים)
ו... לא זוכר כלום בבוקר!

אין מה לעשות
עובר לבד

הייתי מתחילה אצל רופא

הוא ישן במיטת תינוק?
אולי מחפש קרבה ומגלה שאתם לא לידו ונכנס לפאניקה. עכשיו הוא נרדם לבד? אם אתם נשארים אצלו עד שנרדם יכול לביות שזה מוסיף לבהלה של 'לקום בלילה ולגלות שאני לבד'
אולי תנסו לשים לידו בקבוק מים וכשיקןם ישתה וישר יחזור לישון (לא מניסיון, שכנה סיפרה לי שזה מה שהיא עושה)
יש לו אור בחדר? אצלנו זה גם היה ככה שהיה מתעורר הרבה פעמים בבכי בלילה ומתקשה להרגע ומאז ששמנו לו מנורה קטנה בחדר זה נראה שהוא הרבה יותר רגוע. בערב אחרי קריאת סיפור כשמכבים את האור כדי לישון, אני הולכת איתו למנורה ומדליקה אותה איתו. אני מסבירה לו שיש פה אור ואמא פה

לגבי מטרנה- לא יודעת אם הייתי נכנסת לסרט הזה בגיל כזה מאוחר. יכול להיות שיתרגל לקום ולאכול והוא ממש לא אמור לקום בלילה לאכול בגיל הזה..

מקווה שעזרתי, בהצלחה!

או אולי היה אחרי מחזור ולא יכולתי לעשות הפסק..לא זוכרת כבר..

היה ביוץ כבר

אולי אתם צריכים להמנע מיחסים עשרה ימים ואז תעשי בדיקת דם להריון. ואם שלילי אז תתחילי עם הטבעת.
כדאי להתייעץ עם הרופאה, כי גם אם אין הריון לא בכל שלב במחזור מתאים להתחיל עם הגלולות. השלב הכי מתאים הוא בתחילת הדימום.

כל ילד הוא שונה
להקשיב לה בסבלנות ולא לתת לה הרגשה שהיא מדברת בצורה חריגה

צעיר פשוט לחכות בסבלנות שתסיים או תתחיל את המשפט
בעיות בשטף זה נורמלי עד סביבות גילאי 4 5 אני חושבת שאם ימשיך עד גיל 3 תתחילי תהליך של קלינאית תקשורת כי זה לוקח המון זמן ומקסימום תחליטי בסוף שלא צריך
אבל עכשיו אין לך בכלל ממה להלחץ נורמלי לגמרי

מרגיע

יכול לנבוע כתוצאה מקפיצה בהתפתחות שפתית- מעבר לרמת משפט או ארגון של סיפור  ,

שאינה תואמת את היכולות המוטוריות של הילד (ארגון של איברי ההיגוי)

 

יכולה להגיד לך ברמה האישית שהבן שלי בן 4 גמגם באופן מאוד חמור

בסביבות גיל שנתיים וחצי

זה בא בתקופות ובגלים

ובכל תקופת גמגום ממש ראיתי התפתחות שפתית. למשל- בזמן מעבר  ממשפטים פשוטים למשפטים מורכבים.

מה לעשות?

סבלנות

לא להשלים לילד את המילה

אם הילד אינו מודע לא לעורר את המודעות

לתת לה תור בשיחה- במיוחד אם יש מעליה אחות פטפטנית שתופסת את כל הבמה.

עלית על זה בול!!
יש מעליה אחות וואחד פטפטנית באלאבוסטע
והיא מאוד מאוד מאוד קפצה משמעותית מבחינה שפתית..
תודה עצומה!

שלא נותנים ספייס לאח קטן,,,

ואכן אני קלינאית

https://ambi.org.il/wp-content/uploads/2019/03/חוברת-מידע-להורים-לילדים-בגיל-הרך.pdf

מומלץ לקריאה!

הרגעת אותי..אלפי תודותתתתת!!!!

לק"י

הגדול שלנו בן 5.5 לאחרונה נתקע לפעמים בתחילת משפט (קודם כל זה נורמלי לגיל?). ילד חכם עם אוצר מילים ובלי שום בעיה בדיבור ב"ה.
אחריו יש בת אמיתית שאוהבת לדבר (בת 2.5), וגם ככה הוא קצת נתקע עם הדיבור, ולפעמים היא גם מדברת במקביל/ נדחפת לו לדיבור, אז זה כנראה מפריע לו מן הסתם.

גם אחים קטנים יותר

הלחץ שה״תור״ שלי לא קיים או הולך להיגמר מחמיר תופעות של חוסר שטף נורמלי והופך אותו לגמגום.

אני ממליצה לך :

1. להקפיד על תורות- עכשיו איקס מספר מה היה בגן וכולם מקשיבים. גם וואי האחות מקשיבה בשקט ולא מדברת עכשיו

2. לקרוא את החוברת ולפי זה לדעת האם רצוי לפנות לטיפול

תוםעות של חוסר שטף יכולות להופיע בכל גיל

פשוט יותר נפוץ סביב גיל 2-4 בשל התפתחות שפתית, אך ממש לא רק.

לק"י

אני באמת אומרת לה לפעמים, שעכשיו הוא מדבר.
ותודה על שאר מה שכתבת.

גם הבן שלי בן שנתיים וחצי
לאחרונה "נתקע" בתחילת מדפט ומגמגם את המילה הראשונה
ברגע שמצליח אומר ברצף משפט או הרבה יותר

ולא הבנו מה קרה פתאום


אז תודה! הרגעת אותנו

לפעמים זה בגלל שהמחשבה שלהם מהירה יותר מהדיבור

או שיש להם הרבה במחשבה, והם לא מצליחים להוריד הכל לדיבור

סבלנות

לתת לה לפטפט ולפטפט כדי שתשתפשף

תודה יקרות ממש הרגעתן אותי...

לפני חצי שנה בערך התייעצתי פה על זה
מאז ב"ה זה עבר לגמרי, אחר כך חזר, אחר כך עבר, אחר כך חזר טיפה שוב וכרגע ב"ה הילדון (בן 3 ורבע) מדבר שוטף בלי שום גמגום.
אז לזכור שזה נורמלי, לא להילחץ, להקשיב בסבלנות ובלי להשלים לה את המילים. ייעצו לי פה גם להקפיד בעצמנו על דיבור איטי וברור, להקריא סיפורים לאט מילה במילה (בקצב איטי יותר ממה שאת מקריאה בדרך כלל) וזה גם עוזר. לא להיבהל אם זה עובר ואחר כך חוזר, ובעיקר - לא להתחיל לחשוב שהילדה עברה איזו שהיא טראומה/לא מקבלת מספיק צומי/אנחנו הורים לא טובים

שמעתי פעם, לא זוכרת בשם מי (יש לי תחושה שזה הרב קוק אבל לא סגורה על זה), שמשה היה כבד פה וכבד לשון, פשוט כי הרעיונות שלו היו כל כך גדולים, והאתגר היה לפשט אותם למילים של ממש..

הבן שלי בן 5.5 ואנחנו כבר שנה בטיפול אצל קלינאית , ובאמת אחד הדברים שהיא הסבירה לי זה, שהראש שלו ככ מלא בדברים שרוצה להגיד והוא מתכנן בראש כבר כמה מהלכים קדימה אז יוצא שאין תיאום בין המוח לדיבור ואז הוא מתחיל בגמגום.. ותוך שניה עובר נושא ואז ממשיך לעוד משו...
בקיצור, בלאגן שלם יוצא לו מהפה 🙈

וזה משתפר

באמת כנראה עניין של גיל

בשתי שקיות

או שהמצאתי....

לא זכור לי בכל אופן..

באלבום.
יש שנוהגים לשקול ולתת לצדקה תמורת המשקל של השיער

אבא!
אחרת מה תעשי? מה תראי להם? הנה המספריים שגזרו בהם את הקוקו? זה לא אותו דבר!

אחרי חודש שהבנתי שאין לי באמת מה לעשות ואיפה לשמור את זה-

זרקתי

יש אלבום תמונות מהמם מהחלאקה

זה מספיק!

מה הכלה תעשה עם זה לא ברור לי...
(את של בעלי מצאנו באלבום אחרי שנתיים שהיינו נשואים או משהו כזה... אמרתי שזה מקום טוב להשאיר את זה...)

לא, לא קוקו שלם, רק התלתל הראשון

לק"י

מעניין מה עומד מאחורי זה.

סתם יצא משפט חסר פשר קצת, אז הייתי נחמדה ותיקנתי..

אבל בעלי לא עשה חלאקה (ההורים שלו לא בעניין - פשוט סיפרו אותו ואת אחיו כשנהיה ארוך...)
אבל אני יוצרת חוויה מתקנת בשביל הכלות שלי. וחסר להן שהן לא יתלהבו מהשערות הרכות-גליות האלה! (אם כי אני לא בטוחה שאוותר כ"כ מהר על המזכרת... )

חח חברה שלי סיפרה לי שחמותה נתנה לה שקית עם השערות מהחלאקה של בעלה, והיא תוהה מה היא אמורה לעשות עם זה עכשיו. אמרה שהיה חמוד לראוצ, אבל עכשיו מה? היא צריכה לשמור את זה לעולם ועד?

לק"י

גם אצלינו פשוט סיפרו את אחי בגיל שנתיים וחצי. אבל דוקא שמרו שיערות

אנחנו סיפרנו בגיל קרוב לארבע, כי הוא ממש התנגד להסתפר. אז בטח שחגיגה סביב זה לא היתה עושה לו טוב (בכלל השנה בגיל 5 הוא רצה יומולדת רק עם המשפחה המצומצמת. ביישן הבחור).

לק"י

אבל מבינה ש"התעצבת" באופן אישי על היעדר השיער השמור
(למרות שעכשיו אני חושבת שזה לא קשור. לא חייב חלאקה רשמי כדי לשמור שיער)

לק"י

הסתפר כמו כל גבר אחר....
וזרקנו לפח.

נזכור את שיערו החתיכי מהתמונות

גם לא היה לו כזה שיער מהמם בינינו

סתם כי זה נחמד לראות את זה כעבור כמה שנים. אין באמת סיבה

היה ממש קצת שיער

לבן שלי היו תלתלים זהובים מושלמים וכאב לי הלב לזרוק אז שמרתי בנתיים, אבל כל פעם שנתקלת בזה אני חושבת למה לא לזרוק, מה יש לי לעשות עם זה?

ז''א, מצמידים על תמונה של הילד במקום של השיער, כמו תמונה תלת מימדית...
אני פחות אוהבת, אבל יש כאלה שמתחברים לזה.

שמרה את השערות של אבא שלי בערך 50 שנה!

באמת מה יש לי לעשות עם זה...

אני בדיוק חושבת לעצמי למה שאלתי פה נראה שהרבה דמרו.

מבחינתי רציתי לראות עשר תשובות קצרות ''זרקנו'' והייתי מאושרת !

תודה .
נראלי גם אזרוק. אולי אשמור צמה קטנה קטנה שנכנסת בין הדפים של האלבום.

ויש כאלו ששורפים במדורות של לג בעומר במירון ויש כאלו שנוהגים לשמור ואחרי 120 קוברים את זה עם הבנאדם.אני את של שני הבנים שלי בנתיים שמרתי

למזכרת יש תמונות... גם את העורלה מהברית לא שמרנו...

אצלנו באחת הבריתות בטעות זרקו לנו אותה

אם ממש רוצים אפשר קווצת שיער באלבום
אם זה ממש ארוך(30 ס"מ) אז לתרום

זכור לי שהוא אמר להם לשמור את התלתל באלבום ולשרוף עם אבא בל''ג בעומר אחרי שיחתנו בעז''ה..

אבל אני לא מצליחה לשלוח לך מסר

מסר

אנסה לשחזר לך.

עד אחרי שבוע

לפעמים גברים קשה להם להגיד במילים שהם אוהבים.

אז האהבה שלהם מתבטאת במעשיים של עזרה נתינה וכו' כפי שציינת בהודעה נשמע שאת ממש חשובה לו  

לגבי יחסי אישות יכול להיות שהוא לא מודע לזה אולי זה מספיק לו, נסי לדבר איתו על זה ..

שהוא אוהב אם אני אשאל
אבל לא יבוא ממנו
אני לא אכתוב מעשים כי זה יהיה אאוטינג רציני אבל במעשים הוא שם.
אבל הוא לא יסתכל עליי במבט מאוהב (אני יכולה בכיף להיות עם מבט עורג) ולא מפריע לי המבט כמו שנראה לי שזה פשוט לא שם.. מבינה?
לאחרונה התחיל לתת חיבוקים כל בוקר. והוא כן משתדל יותר בקטע הגופני. אבל נדיר שיוזם יחסים מעצמו.. ניסינו ללכת לטיפול מיני ולא עזר. קשה לומר שהשלמתי על זה, אבל בהחלט מעדיפה על מצב של בעיה הפוכה של גברים שרוצים כל יום, ובסוף יום אם הוא ישן איתי מחובק אז זה עונה על הצורך להרגיש נאהבת. ובזה הוא כן משתדל אחרי שדיברנו על זה המון.

משמע שהוא בתת מודע יודע שזה מפריע לך,

נשמע שהוא די מתאמץ,לדעתי תמשיכי לדבר ולדבר אולי עם הזמן גם בזה הוא יראה שיפור ויפתיע אותך ..

 

תראי כמה הוא אוהבת אותך

מה הוא מוכן לעשות בשבילך,כמה הוא משתדל

אהבה זה לא רק במילים (אם זה היה רק במילים,את גם היית משתגעת), אהבה זה במעשים

וזו דרכם של גברים,לעשות בלי לדבר הרבה

זה לא אומר שאת לא יכולה לבקש שיאמר לך, את בהחלט יכולה לבקש.והוא נענה לך,רואים. תמשיכי לבקש ממנו,הוא אוהבת אותך וממש מנסה

יש אחד שאוהב יותר..

הפער כנראה גדול מידי ממה שאני מסוגלת להכיל..

ושזה נכון לאורך כל הנישואין?

דווקא בגלל שאתם מותרים ברצף תקופות ארוכות..אני בהחלט רןאה פער בתקופות ארוכות של טהרה..הידיעה שאת והוא מותרים לזמן מוגבל יכולה לפעמים להשפיע

ככה מההתחלה, לכן לא בטוחה שזה קשור..

בס״ד

של גארי שפמן (תורגם לעברית). הוא מסביר שיש בעולם שפות אהבה שונות. ממש כמו שברמת הדיבור ניתן להתבטא באנגלית, בעברית, באיטלקית ובצרפתית....

יש מי שמבטא אהבה במילים
יש מי שמבטא אהבה במעשים, בעזרה
יש מי שמבטא אהבה במגע (כולל יחסים, לא רק)
יש מי שמבטא אהבה במתנות
יש מי שמבטא אהבה בהקדשת זמן לשני

לפעמים יש שילוב של כמה שפות אבל לרוב יש לכל אחד שפה דומיננטית. הבשורה הענקית היא שעם מודעות ותרגול - אפשר ללמוד להתבטא ולתקשר גם בשפה שהיא לא ״שפת-האם״ שלנו.

התיאור שלך, איך שהוא עושה כל-כך בשבילך, מכיל אותך, מקדים את רצונותייך לפני רצונותיו וכו׳, ואיך שאת זקוקה לקרבה פיזית שהוא יזום, ולמילים שהוא יזום - כל זה הזכיר לי פער קלאסי בשפות... מה את אומרת? יכול להיות?

בס''ד

 

הרבה אמונה. הרבה תקווה. הרבה תפילות. הרבה מחשבות טובות. יהיה טוב בע''ה 

גברים ונשים מאוד מאוד שונים בקטע הזה, ולפעמים זה מרגיש לנו ככה מולם

לגבי יחסים אני לא יודעת לומר

אבל לגבי אהבה, אנחנו פשוט שונים,ונדמה לנו שהוא אוהב פחות,אבל בעצם הוא מבטא את זה אחרת

ראיתי פעם סרטונים של מישהי בשם סורי פוליאקוב, ממש נפל לי האסימון אחרי ששמעתי את מה שיש לה לומר על יחסים בין גברים לנשים. תנסי לעשות חיפוש ביוטיוב או בפייסבוק עליה ותראי קצת מה היא אומרת,אולי זה יעזור קצת.

משהו כמו אהבתך נחוצה לי
מתעסקת לא מעט בפער באהבה, המסקנה בכל זה היא שאת צריכה לאהוב את עצמך.
מאוד מומלץ לקרוא

אני חושבת שהפער בציפיה בתחום האישות יוצר אצלך את הרגשות האלו. יש נטיה לנשים להשליך מכמה שהגבר מעונין בהם פיזית למידת אהבתו הנפשית.
אשה שלא מרגישה שבעלה חושק בה הרבה פעמים תשליך את זה גם על האהבה.
ולרוב זה לא ככה.
אבל ההרגשה מאד מובנת.
מציעה מצד אחד לעבוד על לומר ולהפנים לעצמך כמה שהוא אוהב אותך. מילים הם כלום לעומת מעשים. אם במעשים הוא שם אז הוא שם.
נורא קלל לומר למישהי כל בוקר אני אוהב אותך
מאד קשה כל יום מחדש לעשות מעשים עבורה.
אם המעשים שם אז הוא שם. תשנני את זה.
אלא מה, לך יש בראש הגדרה שהמעשה שהכי קובע הוא זה שעושים אותו במיטה.
גם זה את יכולה לחשוב ולהסביר לעצמך, מה יותר קשה, לעשות משהו שנהנים ממנו במיטה או לנסוע חצי שעה באוטו רותח לקנות לאשתך אבטיח? (אוקי סתם דוגמא כן?) ברור שקל יותר לעשות משהו שגם אתה נהנה ממנו
אז ברור שאם הוא עושה עבורך מעשים קשים הם מעידים על אהבתו יותר מאשר במיטה.
אבל זה קשה. זה עדיין קשה. חונכנו לדעת שגברים רוצים הרבה ושזה מדד לאהבתם
וצריך לעבוד על ההבנה השכלית שזה שהוא רוצה פחות זה שלו. רק שלו. זה לא מעיד עלייך לא ביופי, לא באהבה שלו אלייך, לא בכמה את טובה. כלום. זה שלו.
ומשעשעים שמוכיחים על אהבה הוא עושה עבורך כל יום את אומרת . אז הוא אוהב. הכי.
ובמקביל לעבודה העצמית שלך בהחלט רצוי לעבוד גם על התחום במיני. יש יועצים רבים היום ואם לא עבד עם אחד הולכים לאחר. אתם צריכים להגיע לתדירות שנעימה לשניכם, ואני ממליצה בהחלט לפתוח מולו את ההרגשה שזה שהוא רוצה פחות גורם לך להרגיש פחות נאהבת ולדבר איתו על זה. בצורה עדינה, לא מאשימה ולא דורשת, אלא פשוט לשתף ברגשות האלו
זה מסע ארוך
בהצלחה

ומסתכל מאד.
נשמע שהצרכים המיניים שלכם שונים.
תזכרי - בבקשה - שאין דבר כזה "נורמלי" / נכון ולא נכון
רק מה שמתאים או לא מתאים לכם.

וגם נשמע שהוא
אוהב אותך מאדדד!

יש אנשים שזקוקים להרבה מגע (לאו דווקא מיני) ואנשים שעודף מגע לא נעים להם.
את מספרת שהוא משתדל להתחבק כשהולכים לישון, אז כנראה שזה פחות טבעי לו.
לא הבנתי עד כמה הפער לגבי ענייני האישות מדובר ביניכם. כדאי לדבר. להסביר.

וממליצה: להירשם לחוג ריקוד. לנו זה נתן קפיצה באינטימיות.

הרחם נמצאת ממש למטה ומאחורה עדיין

יש הרבה סיבות לנפיחות ואם זה לא מההורמונים וזה ימשך כדאי שתתיעצי עם רופא גסטרו הרחם מאוד קטנה ונמצאת באגן בשלב הזה
וכן הנפיחות הזו נראית לגמרי בטן של הריון לא דומה לנפיחות מארוחה גדולה

ולפני שבוע היא הייתה רגילה ושטוחה כרגיל

כמו שאמרת, זה לא באמת העובר. נפוץ מאוד שהבטן מתנפחת ואחר כך הנפיחות יורדת, ובהמשך יוצאת הבטן האמיתית

כי גם שישיית אפונים לא מצמיחה כרס...

בתחילת הריון לרוב אנחנו שמות לב לבטן הזאת הרבה יותר ממה שאחרים...
ובאמת השינויים מרגשים, מבלבלים, מוזרים, מפתיעים
אשכרה יש שם משהו
קורה משהו
זה לא רק שני פסים על מקל.

בשעה טובה ובידיים מלאות!

אני מרגישה שהבטן ממש קשה בתחתית שלה. וחיצונית זה נראה בטן עגולה ממש כמו של תחילת הריון. לא מרגיש "סתם" נפוח. לכן מלחיץ אותי

למטה זה הרחם והיא קשה
אבל המראה הנפוח והעגול זו נפיחות שתרד בהמשך
גם גזים יכולים לגרום לבטן נפוחה וקשה

איך מסתירים את זה?? ממש אבל ממש לא מעוניינת ל"בשעה טובה" בשלב הזה!!

אצלי תמיד תחילת הריון בחורף אז שמה סוודר

מבינה אותך שבאסה שהבטן יצאה כשאת עוד לא מוכנה
מקווה שאנשים סביבך יהיו עם מספיק טאקט ולא יגידו כלום

יש מישהי בעבודה שלי שקצת יצאה לה הבטן. אני מתה לומא משהו, ומתאפקת

אמאלה הכי מבינה אותך גם בשבוע 6 ומרגישה נפוחה ברמות ולא יודעת מה יהיה בהמשך🤦🏼‍♀️

ספר נחמד שמדבר על הנושא בגובה העיניים. את יכולה לבחור כמה ואיך לפתח אותו

@חגהבגה שאמרה לא מזמן שיש לה ספר טוב בנושא.
ואני גם אשמח, תודה שהעלת והזכרת לי

לא..
המלצתי על ספר לגמילה מחיתולים..

ספר על הגוף ופרטיות, או שטעיתי באמת 😏

איזה?

בשורות טובות!

למיטב ידיעתי לא קשור להריון ספונטני או להריון עם טיפולים.
אין סיבה ידועה או משהו לא בסדר בשלב הזה.

לפי השאלה נשמע שזה חדש..
וגם בדרך כלל לא בודקים הריון 12 יום אחרי הביוץ כשזה לא טיפולים אז בכלל לא יודעים שהייתה עליה..

זה הריון לא תקין לצערי...

פשוט בשבועות הראשונים עוד לא רואים מספיק ברור.
בטוחה שהוא אמר שזה מאה אחוז בן בשבוע 13? כנראה אמר שנראה כמו בן, אבל אי אפשר להגיד בטוח בשבוע כזה

אמר לי בוודאות בן כי ראה צופציק וגם רואים בברור בתמונה... אז איפה הצופציק נעלםם

בדרך כלל רופאים לא מוכנים להגיד בוודאות בשבוע כזה כי קשה מאוד להבדיל בין בנים לבנות בשבוע כזה,
כי גם לבנות יש בליטה בהתחלה שבהמשך נכנסת ולא רואים אותה

זה שמבקשים ומתפללים, לא אומר שזה "תוכנית כבקשתך". "הוא אכן אישר שיש לי בן" אישר את מה? את התפילות? , בשבוע כזה לפי ידיעתי אין תשובה שהיא 100%, זה לא שזה "השתנה" אלא כנראה שזו אכן הייתה בת והייתה טעות בסקירה המוקדמת. כדאי לשמוח במה שה' נותן לנו, יש אנשים ששנים קורעים את ליבם לפני ה' ואפילו ילד אחד אין להם, אז ה' בירך אותך בהריון, תשמחי, בע"ה בפעם הבאה תתפללי לבן, אבל שוב- זה שמתפללים לא אומר שה' חייב לי והרופא רק צריך לאשר זאת. תשמחי בהריון ובע"ה בתינוקת המתוקה שתהיה לך. בהצלחה, הריון קל ותקין ולידה קלה בע"ה!!

לא אמרתי שבורא עולם חייב לי
אני סובלת מדיכאון קשה מזה 3 שנים השימחה שלי היתה שבעזרת השם הבן הזה ישמח אותי ויקים אותי מהמצב שלי
זה שבורא עולם לא חייב לי כלום זה ידוע

תהיה שמחה שיש לך הריון זה הכי חשוב!
כל ילד מביא איתו אושר ושמחה !

בשבוע 13 עוד לא רואים טוב.
לי קרה הפוך, בשקיפות עורפית אמרו לי בת( הייתי מאושרת, כ"כ רוצה הרבה בנות). כבר דיברנו על שם. בסקירה המוקדמת אמרו לי שזה בן.
ב"ה נולד ילד מתוק מדבש.
אין מצב שזה השתנה , מין העובר נקבע ברגע ההפריה.
מבינה שציפית דוקא לבן, מניחה שיש לך סיבות טובות לזה.
מותר להתאכזב, אבל באמת שהכי חשוב תינוק בריא, ובנות זה כייף! הלוואי שהיו לי עוד בנות.

גם בסקירה יכולות להיות טעויות במקרה שהתנוחה לא מאפשרת זוית טובה
מותר לך להתאכזב תני לעצמך להרגיש ברור שבהריון יש רגשות מעורבים
אחרי הלידה כבר יש נשמה מיוחדת ביד וכל המחשבות האחרות מתגמדות

כי החגורה ברכב נמתחה לי על הבטן שבעלי בלם חזק.
ניגשתי למיון בדקה ואמרה לי שהכל בסדר, שאלה אותי את יודעת מה יש לך? אמרתי לה עדיין לא.. אמרה לי בואי נבדוק
הראתה לי צ’ופצ’יק ואמרה לי ואי יש לך בן
בסקירה הרופא הראה לי שחלות ואותו צ’ופצ’יק היה חבל הטבור שבצבץ שם .. עדיין מוקדם לדעת בשלב הזה
אני זוכרת שאף אחד שבדק אותי לא התחייב עד הסקירה מאוחרת ששם רואים את השחלות..
כל מי שהיה סביבי בטוח שיש לי בן בטן נמוכה ענקית את נפוחה - כל הגיסות והחברות שלי היו בהלם שראו שיצאה לי בת!
בשלב הזה הכל יכול להיות!
יכול להיות שיהיה לך בן כמו שאת רוצה ויכול להיות בת העיקר שיהיו בריאים והריון תקין בעזרת ה 🙏🏼

שתביא לך חתן צדיק כמוה...

ובאמת- העיקר שיהיו בריאים ושלמים...
לי היו רק בנות ולגיסתי רק בנים... כל אחת שמחה בשלה אבל גם רצתה גם מהמין השני
התפלתתי מאוד לילד בריא ושלם בלי קשר למינו- ונולד לנו בן

יכולות להיות טעויות
גל אצלי בשבוע 12 בהריון הקודם אמרו לי יש משהו בין הרגליים ובסקירה התברר כבת!
תודה לה' על מה שהוא נותן
מבינה מאוד את האכזבה שלך...
יניו לך עוד ילדים בעז"ה , כל ילד הוא מתנה!

כי זה ממש לא ברור עדיין.
אגב בנות זה ה-דבר!!!! ומותר להתאכזב, גם אני התאכזבתי שגיליתי שיש לי עוד בן ואין לי בנות בכלל

כיוון שההאיבר הזכרי והדגדגן נראים כמעט באותו גודל.

החל משבוע 16 האבחנה יותר ברורה.

כאשר העובר הוא זכר, ניתן לראות שק אשכים ברור ואיבר מין זכרי המאופיין בצורה וגודל נכונים. אשכים, עדיין לא ניתן לראות בשלב זה של ההריון, כי הם יורדים לשק רק בשליש השלישי .
כאשר העובר ממין נקבה, ניתן לראות את השפתיים הגדולות והקטנות ואת הדגדגן, שגודלו כמעט זהה לזה של איבר זכרי אך הוא בזוית ומיקום שונים.

שלא נצפו אשכים.( רופא נחשב מאוד שלא טעה בשום שקיפות וסקירה אצלי ) מה הסיכויים לבת?
אני כל-כך רוצה תינוקת בריאה וידיים מלאות.
אחרי שלושה בנים מתוקים ובריאים!

איזה מרגשת שתראי מהם נחת בעזרת ה ❤️

בנות זה דבר מתוק ומיוחד.
הן לא נופלות מבנים בכלום.
מניסיון של אמא ל2 שקצת התבאסה ועכשיו מאושרת

מותר לך לקחת את הזמן להתבאס.
ואחר כך לקום ולהתגבר ולהודות על בריאות ותקינות ולהתפלל לחיבור ואהבה. בהצלחה

איך מבן השתנה לבת? בדרכ יותר נפוץ לטעות שזו בת ואז זה בן
אבל שטויות, אין כמו בנות העיקר שתסיימי בידיים מלאות

בין האיבר הזכרי ובין הדגדגן.

זה קורה מידי פעם טעויות כאלה. מניחה שזה לא ישפר את הרגשתך כרגע אבל בנות זה אושר גדול במיוחד.

ראיתי את הפקק הרירי יוצא.
בשאר הלידות לא הבחנתי בו לפני....
מצד שני הוא גם יכול לצאת והלידה יכולה להתרחש שבועיים אחרי....
נראה לי מאוד אנדבידואלי

יומיים לפני.

דווקא הלידות שלא יצא לי קודם היו מהירות יותר והגעתי עם פתיחה ומחיקה גדולה יותר.

ולא יצא משהו לפני

התחילו צירים וילדתי אחרי כמה שעות.

באחת מהן ממש תוך כדי צירים יצא מעט דם..

ובכל זאת ילדתי כמה פעמים
יכול להיות שזה פשוט קורה ביחד...

לי היה 100 אחוז מחיקה ופתיחה 2.5 כשהגעתי ללידה, ולא ראיתי את הפקק הרירי..

אני ראיתי ב2 לידות
וילדתי 3 פעמים ;)

בהחלט עזר לי להבין את המצב

הגעתי לשבוע 40+2 הייתי במוניטור ולא עשיתי בדיקת פתיחה למרות שהציעו ...
ואין ירידת מים ולא יצא הפקק אז תודה שיש את הפורום הזה כי המיילדת אפילו לא ירדה לסוף דעתי

ובידיים מלאות!

יכול לצאת גם ממש בלידה

שיש פתיחה של צוואר הרחם ויש פתיחה של אותו המקום ....
אם אני לא טועה ⁦😆
שיתקנו אותי היולדות המנוסות

מה הכוונה אותו מקום? הנרתיק?

אבל קראתי את שאר התגובות.. ונראה לי שעכשיו הצלחתי להבין את העניין
שמחיקה ופתיחה זה קשור *רק* לצוואר הרחם??
כן הבנתי נכון? -מקווה-
תודה רבה לכן

צוואר הרחם הוא מעין מממ... גליל בערך....
קודם כל הוא "נמחק" - משתטח, נעלם לו האורך.
ואז הוא מתחיל להיפתח, עד שמגיע לפתיחה 10.
ואז בעצם הרחם פתוחה ישר לנרתיק.

(בלידות חוזרות המחיקה קורית במקביל לפתיחה, ולא לאחריה).


זה כמובן לא היה הסבר מדעי או מדוייק. ניסיתי לענות על מה שהבנתי שאת לא מבינה. מוזמנות לדייק.

צוואר הרחם אמור להתקצר וגם להיפתח.

אבל שוב- לפקק הרירי אין שום משמעות ונראה לי אף שברוב המקרים לא רואים אותו בכלל...(בכ"א בסטטיסטיקת הלידות שלי זה כך)

הפקק הרירי יכול לצאת או לא לצאת אין חוקים

לא הגעתי לשבוע כזה באף הריון
אבל כשעשיתי רפלקסולוגיה ב40+6, זה פיתח לי צירים ולידה תוך מספר שעות

סתם כי את ב41?
אם הכל תקין, הייתי מנסה למשוך עוד קצת.
מה היה לידות קודמות?

ניסית רפלקסולוגיה? דיקור?
ועוד זירוזים טיבעיים?

לנסות לשאוב חלב

ניסיתי הליכות, תמצית פטל.. לא הרחקתי לרפסולוגיה ודיקור..
ממליצים זירוז רק כי אני ב41....

@פולניה12 לידה קודמת גם זירוז אבל בגלל מיעוט מים
בגיוק רופאה אמרה לי שמי שילדה פעם ראשונה בזירוז כנראה בלידות הבאות שיהיה צורך לתת זירוז. לא משנה הסיבה. האמת שהופתעתי...

תתחילי בעדין. סטריפינג- כואב, אבל יכול לזרז לידה תוך כמה שעות.

ובכל מקרה, אל תסכימי לפקיעת מים לפני פתיחה 6-7, למרות שאומרים שיכול לזרז...

לי לא היה ככה
לידה ראשונה זירוז בגלל מיעוט מי שפיר
כל האחרות שאחר כך לידות רגילות טבעיות אחרי התאריך,ללא זרוז
אפילו בלי אפידורל
אז יש סיכוי...

לק"י

תלוי בסיבת הזירוז.

אני עמדתי בהתלבטות דומה לשלך לפני כמה שבועות.
הייתי במעקב הריון עודף בסורוקה וההמלצה שלהם היא לזרז בשבוע 41+3. הגעתי אז לביקורת אחרי שהיו לי צירים והיתה פתיחה קטנה. בסוף החלטנו לחכות עוד יום, והפתיחה גדלה עוד קצת.
זירזו לי עם בלון וסטריפינג (ילדתי לידה אחת בקיסרי, אז זה מה שמאפשרים שם). והיה בסדר גמור.

הם הסבירו לי שהכי טוב יודעים מה מצב השליה רק כשהיא יוצאת אחרי הלידה. כנראה שגם באולטרסאונד לא רואים בצורה הכי אמינה.

אז בעיקר מבינה את ההתלבטות שלך.
כי מצד אחד זירוז בלי שום פתיחה נשמע קצת מלחיץ, ומצד שני גם לקחת סיכון לא רציתי.

הלוואי שבעז"ה תתפתח לך לידה בצורה טבעית!!

לא מזמן הדדליין לזירוז היה שבוע 42 מכירה נשים שמשכו יותר
מעקב תנועות קפדני ומעקב הריון עודף

אפילו ללכת למישהי

יחסי מין+הליכה
שאיבת חלב

אם את בלחץ יש סיעוי שזה מתעכב
בזמנו כשחיכיתי לזרוז,הייתי כל כך בלחץ מזה ,מהאיום שצריך זרוז,שלא הצלחתי לפתח לידה לבד.
צריך רוגע כדי שההורמונים המתאימים יפעלו..

יש פתיחה? צירים? מחיקה?
מה גודל העובר? הוא בתנוחה הנכונה עם פנים כלפי העמוד שידרה?
יש לך דולה? תומכת לידה?

כל אלה ועוד מאוד חשובים כדי לקבוע מה כדאי לעשות.

למשל: אם אין עדיין פתיחה לא מומלץ לעשות פעולות שיגרמו לצירים. זה מיותר...
הפתיחה מאוד חשובה כדי לייצר צירים אפקטיביים שמשיכו לפתיחה מלאה ולא יפסיקו באמצע.

לפתיחה - ממליצה על שמן נר הלילה. אפשר לקחת כדור בפה או לשים באיזור הנתיק. (זה מגיע בצורת נר/כדור ארוך ופחוס)
לא כואב לשים.

אם יש כבר פתיחה אפשר לעבור לזירוז טבעי:
רלפקסולוגיה, מסאז'ים שונים וכ'ו. תבדקי כי יש כמה סוגים. כל אחת בנויה אחרת אז כל סוג ישפיע עליך בצורה שונה. (לי אישית רפלקסולוגיה גרמה לצירים תוך 4 שעות שהתפתחו לצירים טובים. תוך 24 שעות הגעתי למיון...)
תה עלי פטל עוזר כדי להפוך את הצירים לאפקטיביים. זה גורם לחיזוק שריר הרחם ואז כל ציר יותר אפקטיבי.
סטריפיניג זה זירוז רפואי הכי קרוב לטבעי שיש (חוץ מבלון) ואפשר לעשות את זה רק אם יש פתיחה מינימלית. אם הכל סגור ומסוגר זה לא אפשרי.

בכל אופן, מה שלא תנסי קחי את בזמן. תנשמי עמוק. לחץ זה האויב מספר 1 של לידות. תקשיבי לגוף שלך, מה שאת צריכה לעשות.

אני אישית הייתי במקום שלך בידיוק בלידה האחרונה. שבוע 41 ומתלבטת כל הזמן מה לעשות..
היו לי סיבות טובות מאוד לזרז. אבל היססתי..
אולי פחדתי מהלידה, מהכאב, מהלא נודע, מהחוסר שליטה.
בסוף (לדעתי) שילמתי על זה בקיסרי חירום. העובר הגיע למצוקה ולא הצליח להתמודד עם הצירים. הדופק שלו ירד.
אם הייתה לי הזדמנות לחזור אחורה הייתי לוקחת את הזירוז.

סטריפיניג לדעתי זה הכי פשוט וקל מבין כל אופציות הזירוז. במיוחד אם יש לך פתיחה כלשהי וצירים פה ושם.

בהצלחה!

החכמתן ועזרתן לחזור קצת לשליטה.
אין לי פתיחה ואין לי מחיקה.
בכלל....
מנסה לשחרר ולא להילחץ ולדאוג.

תרגיעי את עצמך ותעשי לך יום פינוק וכיף: אמבטיה ארוכה ורגועה, מסאז טוב, מוזיקה טובה, ארוחה מפנקת ולישווווון.

כשהגוף רענן ורגוע זה עוזר לצירים שמתפתחים ללידה, וגם אם לא רק הרווחת מזה ונהנית..

בערך חציממהילדים שלי נולדו לקראת סוף 41 אז אם כל המדדים תקינים לא הייתי נלחצת.

רק אומרת מנסיוני הדל
גם אני הגעתי לשבוע 41 בלי שום שום סימן ללידה באופק
עשיתי ערב אחד דיקור
ערב אחרי רפלקסולוגיה (דרך הקופה, אז לא ביוקר..)
7שעות אחרי הטיפול השני התחילו הצירים, וילדתי בה ב41+6..

לאחותי היה כנל אחרי טיפול אחד של רפלקסולוגיה.

זה בטח לא מזיק.. אני ממליצה.

בהצלחה רבה, שיהיה בקרוב בקלות ובבריאות!

איפה את רוצה ללדת?

אל תעשי זירוז. חכי.

לדעתי...

בגלל גזיזת ציפורניים שגויה מסתבר..
הרופא הביא משחה אנטיביוטית למרוח

אם אין לך או אם לא משתפר תקחי לרופא. אולי צריך לנקז את המוגלה החוצה.

וזה הופיע,בהחלט לראות רופא
ונכון,גם יכול להיות עקיצה
עכשו מתלוננת על כאב?

היה לילדים שלי הרבה...
בעיקרון אפשר למרוח משחה אנטיביוטית כלשהי (סינטומיצין, לנו יש משהו אחר, אפלומיצין אולי).
אם אין לך, כדאי לקבוע תור לרופא.

ואם אין לך אז על הבוקר הייצי לוקחת לרופא

ואז משכו אותו או משהו ונהיה פצע קטן שהזדהם

כשהיה לי משהו כזה לעצמי פשוט חיטאתי מחט ועשיתי חור קטן להוציא את המוגלה...
אח"כ אפשר לשים קצת משחה אנטיביוטית כלשהי שיש בבית, סינטומיצין וכד'

שמתי לה אתמול אפולמיצין והיום הידרואגיסטן
זה טוב?

ואין שיפור יכול להיות שזה באמת מגזירה שגויה למרות שבתמונה הראשונה רואים שכשזגרתי לא הגעתי לצד של הציפורן וכן נשארה שם חתיכה
אבל מצד שני היא נפלה וכשנפלה אז היא בכתה ובאה להראות לי את היד ובאותו רגע לא ראיתי כלום רק אתמול פתאום שמתי לב לזה

ולאיזה רופא לקחת אם זה לא יעזור? רופא ילדים טוב?

או שצריך לראות אותה פיזית? קצת מלחיץ ללכת בתקופה הזאת

זה מעולה.
במידה ולא - הולכת בכל זאת. זה לדעתי כן מצב שנץמצריך יציאה לקופה אם אין בררה אחרת

ללכת לרופא ילדים, לקבל מרשם למשחה אנטיביוטית מתאימה.

את יכולה לתת לי דוגמא אולי יש לי בבית?

סינטומצין זה לא לעיניים?
בקופסא ירוקה או שאני מתלבלבלת?

ואכן זה דלקת בשורש של הציפורן.
הייתי אצל הרופא ילדים עם כזה דבר בדיוק. שימי לה משחת עור ותחבושת. אם בכל מקרה הגולה תגדל עוד, תקחי אותה לרוםא והרופא מפוצץ את זה בדקירה קלה וזהו

3% לעור
5% לעיניים.
המשחה לעור באה בשפורפרת גדולה יותר.

לדברים ממש מזוהמים המשחה של העיניים יותר חזקה וטובה. אפשר למרוח אותה גם על העור.

וזה יכול להיות לא בגלל גזירה אלא גם בגלל חתיכת עור קטנה כזאת
שיש באזור הציפורניים והיא נתלשה ואז נוצר פצע קטן שהזדהם
זה קורה לי מדי פעם, וגם קרה לילדים

בעיקרון זה בסדר דרך האפליקציה, אם הרופא זורם.

לדעתי תשימי בינתיים אפלומיצין. זה מה שנתנו לי לשים לבן שלי לפצעים ולעקיצות, כדי למנוע זיהום.
לזיהומים נתנו לי מופירוצין, אם במקרה יש לך.

לזיהום כזה קיבלתי סינטומיצין אקומיצין משחות עור כתוב עליהם

את השניה שרשמת לא מכירה.
אם יש לך בקטרובן, מופירוסין, פיוסידן

סינטומצין פעמיים ביום, עטפנו בפלסטר
לא שיחקה בחול תקופה עד שעבר..

וגם זה כואב כל עוד זה לא יוצא.
אז אם זה לא מתפוצץ לבד בקרוב והיא מתלוננת על כאב לקחת לרופא שמנקז.
וכמובן משחה אנטיביוטית כמה פעמים ביום

לי זה קרה פעם כשגזרתי ציפורניים עמוק מידי.
נתנו לתינוקת אנטיביוטיקה. וניקזו לה את המוגלה.

תיגשי לרופא ילדים.

הלכנו לרופא להביא אנטיביוטיקה. ממליצה להיוועץ ברופא

שלחתי לרופאה בבוקר תמונה אמרה ללכת לכירורג והלכנו הוא ניקז לה את זה ופתח וזהו אמר להקפיד על שטיפות מים עם סבון או סודה לשתייה

שכחתי לשאול אם למרוח אנטביוטיקה, אם הוא לא אמר אז לא צריך נכון?

מניחה שאם הוא לא אמר כלום אז לא צריך
מכל מקופ הייתי עושה שטיפות יום יומיים ואם לא משתפר חלילה חוזרת לרופא אולי בכל מקרה צריך משהו יותר חזק

אחרי שהרופא ניקז את המוגלה, הוא המליץ לנו להרבות כמה שאפשר לשים את האצבע בקערה עם מים חמימים (אולי גם עם סבון, לא בטוחה מה בדיוק היה, אבל החמימות של המים היתה חשובה), זה מאוד עוזר. כמובן לבדוק שלא חם מידי.

כי הוא ניקז את המוגלה, עכשיו רק צריך להקפיד שהפצע יחלים בלי להזדהם.

רק בריאות

יש לו פשוט רגישות כנרטה בגלל שכוסס ציפורנים.. לפעמים צריך לנקז את המוגלה לפעמים מספיק שטיפות במים פושרים וסבון ומריחה של משחה אנטביוטית

ללמוד בנית אתרים זה קל אם את טובה בתחום. זה אחד מהנושאים היותר קלים. יש המון אתרים ללמידה עצמית כמו udacity ועוד כמה.
ללמוד במקביל לעבודה וילדים תובעני
עצמאית... וואו לדעתי זה קשה. במיוחד בתחום בנית אתרים מכיוון שהוא קל יחסית יש היצע גדול.
האם עצמאות מתאימה חך בכלל ? תסדרי עם הידיעה שאת
לא יודעת כמה יכנס לך כל חודש? נראה לי שצריך עצבי ברזל. אבל יבואו העצמאיות ויספרו.
אישית הייתי יותר מנסה כרגע בכיוון של הורדת אחוזי משרה ושילוב עבודה מהבית. יש הרבה מקומות יותר גמישים כיום.
ממליצה בכל מקרה למרות הבנתי את תחושתך מאד! שלא תעשי צעדים פזיזים כרגע. הקורונה גרמה למלא מובטלים והמצב בשוק קשה ממש. יש לך עבודה? תודי כל יום לה׳ ותגידי בה חזק. בעה יבואו ימים קלים יותר
חיבוק גדול!

כרגע שבעלך סטודנט אולי באמת אין ברירה אבל כשהוא יעבוד אני חושבת שיהיה לכם הרבה מרחב בחירה
אחרי הדברים הבסיסיים- בית, אוכל וכו אפשר לבחור בכל דבר (איזור מגורים, אוכל יקר, רכב, וארשה לעצמי להכניס לכאן גם את מספר הילדים כי מה לעשות.. ילדים זה כסף, והרבה) האם שווה לעבוד בשבילו או שעדיף לוותר
אני לרוב מעדיפה לוותר

בס״ד

זאת שאלה שמעסיקה אותי כבר כמה שנים. ממש מבינה עמוקות את המחשבות ואת התחושה. אשמח לספר לך בפרטי איפה אנחנו ביחס לזה כרגע 🙂

מה טוב לך ? מה מעניין אותך ? כמה שעות תרצי לעבוד ביום ?
יש נטייה לחשוב שעצמאים עובדים פחות - מה שכמובן רחוק מאד מהמציאות .
עצמאים עובדים 24/7 גם אם לא פיזית אבל הראש עובד כל הזמן .
כן יש יותר חופש פעולה , יש יתרונות ויש חסרונות וחשוב להביא הכל בחשבון כמו העובדה שבתור עצמאית את חייבת לשווק את עצמך כל הזמן (כי אין משכורת ב1 לחודש).
בקיצור תמיד אפשר לנסות - כן ממליצה על רשת ביטחון לתקופה הזו ( חיסכון , אבטלה וכו')

לדעתי החיים של העצמאים הרבה יותר קשים, הרבה יותר כאב ראש ואחראיות. אלא אם כן בעלך הוא המפרנס העיקרי ואת עובדת 'בשביל הכיף'.

ברור שעכשיו אתם בתחילת הדרך ואת המפרנסת, וקשה לכם. אפשר לחשוב על כמה אופציות כדי להקל עליכם:

לרדת באחוזי משרה. זה מצריך ירידה ברמת חיים, אבל הכל עניין של סדר עדיפויות. אם גרים במקום זול עם אוכלוסיה ברמה כלכלית כמו שלכם או מטה, זה עוזר מאוד.

להשתמש במיקור חוץ לעבודות בית, אפילו נערת תיכון לעבודות קלות.

לבדוק חלוקת תפקידים בינך לבין בעלך. אולי הוא יכול לקחת על עצמו יותר. לפעמים זה לא עניין של כמות הזמן, אלא של תחושת הקלה בנטל האחראיות.

לרווח הריונות.

מכל מיני סיבות יצא שמי שגידל אותי בפועל היו סבא וסבתא. אז מתוך ידיעה, איך החיים נראו לפני דור או שניים, אני חושבת שהחיים שלנו הם מאוד-מאוד טובים ונוחים. ב'ה אפשר לחיות טוב, אם בוחרים לתעדף את מה שהכי חשוב ל כ ם .

זו החלטה ככ אישית והיא תלויה בככ הרבה גורמים....
האם לגדל 2 ילדים קל יותר מלגדל 7?
האם להיות נשואה לבעלי קל יותר מלהיות נשואה לבעל של מישהי אחרת?
כל אחת וחייה
כל אחת וההתמודדויות שלה

ובכל זאת:
להיות עצמאי זה קשה מאד
הבוס קשוחחח
שעות העבודה אינסופיות
הרבה יותר קשה לתחום את הזמנים בין הבית לעבודה
אין בטחון כלכלי
לא מתאים לכל אחד

נכון שבהייטק זה יותר קשה בד"כ, אבל לפעמים יש הפתעות! או לחפש עבודה אחרת מעניינית יותר שרק צריך בה תואר והיא יותר גמישה מבחינת אחוזי משרה?

אין לי תשובות
חיבוק
לא קל
אני בחרתי לרדת באמת החיים מאוד

אחרי שנים ארוכות ציפינו להקלה כלכלית בימים אלה, שנים ארוכות של עבודה מאוד קשה ואינטנסיבית שלי (וגם שלו) תוך כדי הריונות בסיכון וגידול ילדים ואתגרים רפואיים ומה לא
לצערנו הקורונה טרפה את הקלפים
ונצטרך לנשום עמוווווק לקראת תקופה עוד יותר מאתגרת
שבה אני מפרנסת יחידה. ועובדת 125% בשלוש משרות, שתיים מתוכן אעבוד גם בחופשת לידה...




אני כן חושבת
שהקורונה היא לא תקופה להחלטות ארוכות טווח.
מה שאת מחליטה עכשיו, זה החלטה לזמן הנתון
עם כל האתגרים והקשיים והיכולות שלכם כעת.
אם בחרת להמשיך לעבוד- זו לא החלטה סופית... או עקרונית...
אם בחרת להפסיק- זו החלטה כרגע זמנית. תמיד אפשר לחשוב מחדש בעוד שנה או שנתיים.
זה לא זמן לפתוח עסק
זה לא זמן להתנסות באתגרים גדולים חדשים (אלא אם יש לך מלא אנרגיות ואמביציה וזה בא לך בכיף)
זו לא שגרה כלכלית.
זו לא שגרה מבחינה נפשית ומנטלית.
או שנשארים בתחום המוכר והידוע
או שנשארים בבית, כי הבית עכשיו זקוק לנו מאוד מאוד.
פשוט לשמור על הקיים, בין בעבודה או הקיים והיציב והבריא והשמח שבבית.
יותר מזה אנחנו לא צריכים...
(גם לשמור על שפיות ויציבות במצב הנתון זה חתיכת אתגר!!!)
אנחנו גם במירוץ ליצירת יציבות כלכלית, אחרי שהגענו מבתים עניים וחסרים. אני עובדת על עצמי לשחרר. זו לא תקופה להתקדמות, זו תקופה לשמור על הקיים. אלא אם כן ברוגע ובנחת מגיעות הזדמנויות (ואכן יש הזדמנויות כלכליות יחודיות לזמן הזה - אבל בנחת. אולי גם דירות יתחילו לרדת במחיר, לכי תדעי, אבל הלחץ להספיק ולרוץ במירוץ לא יעזור... מה שיקרה יקרה, אנחנו עושים מה שביכולתנו תוך שמירה על בריאות נפשית ומשפחתית).

החלטת להשאר בעבודה בינתיים?
תחשבי בכיוון של חוג וירטואלי, פינוק שיקל או ישמח אותך, משהו להתמלא.

במשך 3 השנים הקרובות

זמן...

מזדהה עם הרבה ממה שכתבת

האמת היא שבמצב של היום לא הייתי עושה שינוי כזה, בטח לא לכיוון של עצמאות.

ביציאה לעצמאות לא תמיד יודעים מה תהיה המשכורת בהתחלה, עובדים המון וצריך הרבה להשקיע.

 

אולי שווה לך לשקול להוריד אחוזי משרה? להביא מנקה/מישהי שתבשל או תכבס? 

וככה להוריד מעצמך עומס?

לצאת לערב רגוע עם בעלך+לקבוע שעות של כיף עם הילדים?

ללכת לחוג חדש? לצאת עם חברות?

 

לא הייתי עוזבת עבודה בטוחה בימים ששום דבר דבר לא בטוח בהם...

 

בהצלחה בכל החלטה 3>

כתבתי בבוקר בדרך לעבודה ורק עכשיו התפנו לי כמה דקות להציץ בתגובות...

תודה לכל המזדהות, תודה על כל העיצות.
גם אם אחליט לצאת לדרך עצמאית זה לא יקרה מחר, אני קודם אתמקצע ואנסה תקופה קצרה במקביל לעבודה (אוריד בה חוזי משרה). וזה כנראה יקרה גם קרוב יותר לזמן שבו נראה משכורת מבעלי...

זה היה סוג של פוסט פריקה אחרי שבת שבה אני מבינה באיזה מרוץ מטורף החיים שלנו מתנהלים וכמה אני מפסידה את המתוקים שלי.




לגבי בעלי עושה המון בבית, בכל תחום. מנקה זה פתרון שצריך למצוא לו תשובה ביישוב שלנו... אולי באמת למצוא בחורה לפחות לעבודות בית הקלות.
לוקחים הרבה בייביסיטר ויוצאים, אני מתעמלת קבוע, יש לי זמן לעצמי.
אבל עיקר אני עייפה, נורא, וחיה משבת לשבת, זה ההרגשה

לא בטוח שזה מתאים לך.
אני ממש ברוגע. עובדת בהוראה משרה לא מלאה, הרבה שעות פרטניות (גם במסגרות אחרות , לא הכל דרך משרד החינוך). ויש לי המון זמן לעצמי וזמן לבית.
אפילו מרגיש לי יותר מדי. אני יודעת שהייטק זה דורש וזה שעות קשות, אז מה עם חשיבה על הסבה? או שזה לא בא בחשבון?

בתור שכירה אני עובדת באחוז משרה נמוך מבחירה בגלל הסיבה שכתבת, בהנחה שבעלך גם סטודנט וגם משלב עבודה זה אפשרי ומשתלם נפשית (זה מבחינתי בסדר העדיפויות שלי- השפיות!).

בתור עצמאית, ללמוד בניית אתרים זה אחלה מקצוע אם כמובן את אוהבת ומתחברת (הייטק זה תחום מאוד רחב ויש הרבה 'נישות', לא כל תפקיד נוח וככה גם בבנית אתרים), מה גם שהלימודים קצרים וקלים יחסית אז זה פלוס.
העניין לדעתי הוא ההתנהלות בתור עצמאית האם את בטוחה שאת בנייה לזה?
זו התעסקות מעבר לעבודה ת'כלס, סביב ניהול כספים, שיווק, גיבוש ושמירה על לקוחות קיימים.
והעבודה בשעות בדרכ גמישות לפעמים זה מסתדר עם השגרה ולפעמים לא, בתור פרילנס אני חושבת שאת צריכה להיות בחורה מאוד ספונטנית ואחראית עם ראש גדול!
עצה שלי- לא לחסוך עלויות להיעזר בכל תחום שאת לא בקיאה בו, ולא להשקיע אנרג' מיותרות בתחומים שאת לא כ'כ מכירה, כדי שתוכלי להשקיע בעסק במה שאת הכי מוכשרת ומוציאה תוצאות טובות.

מסכמת את הדעה שלי- אני כן חושבת על עתיד כלכלי בטוח ולכן אני מעדיפה לשלב גם עבודה כשכירה במשרה נמוכה וגם להיות עצמאית, ככה אני לא דואגת אם נכנסו לעסק עבודות או לא, יש לקוחות או אין, העסק הוא צדדי ולא הפרונט.
שוק העצמאים עד כה לא היה יציב, ואין תנאים סוציאלים כמו לשכירים, המהפיכה של השולמנים? הלוואי ותצליח לשנות לקדם את התחום.
לא ברור עדיין מה הולך להיות ולטובת מי..

יש עבודה שתכניס לך בהתחלה סביבות ה3 אלף בחודש, וככל שמתמקצעים יותר אפר להכפיל ולהשליש ולהכפיל את זה.. מוזמנת לפנות בפרטי.

יש לי טענות בעד ונגד לעבוד איתם... יכולה לתת לך לחשוב לבד.

אני לא עובדת בזה אבל מכירה שכן וממש טוב להם...