הי בנות,
מישהי נתקלה בבדיקה ביום השני למחזור בתוצאת FSH של 35? (אני בת 27 מודאגת מאוד)
הי בנות,
מישהי נתקלה בבדיקה ביום השני למחזור בתוצאת FSH של 35? (אני בת 27 מודאגת מאוד)
מיואשת******זה מעיד על רזרבה שחלתית נמוכה.
אפשר עוד כמה פרטים עליך לפני שאייעץ משהו? כמה זמן אתם מנסים להיכנס להריון? מי שלח אותך לבדיקה הזו?
תודה לך
אני נשואה שנה בסה"כ ולא מצליחה להכנס להריון,
לכן פניתי לבדיקה פשוטה, אשר התוצאות שלה ממש מלחיצות אותי.
תראי, לא בקטע של להלחיץ. אבל זו תוצאה ממש לא שגרתית לגילך והיא עלולה להצביע על בעיה של מיעוט ביציות.
בבעיה הזו כל חודש יכול להיות חשוב מאד. לכן מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לנשום עמוק, לומר פרק תהילים. לאכול כמה קוביות שוקולד, ולהתקשר לרופא פוריות. אבל למישהו טוב. לא מי שפנוי בקופה ולא מי שיש אליו תור עוד שלוש החודשים.
בכל מקרה ממליצה לך גם לבקש הפניה טלפונית נוספת למחר ולבצע את הבדיקה שוב (בדר"כ עושים אותה ביום השלישי למחזור) כדי שתהיי בטוחה שזו לא טעות מעבדה כלשהי.
אם את רוצה המלצה לרופא פוריות תגידי באיזה איזור וקופה את ![]()
מה זה אומר מיעוט ביציות? יכול להיות שזו בעייה רצינית?
עשיתי גם בדיקה נוספת ביום החמישי למחזור (הרופאה אמרה שלא טוב עדיף יום שני- שלישי) ושם יצאה תוצאה של 10.2
אולי באמת עשיתי את הבדיקה מוקדם מדי?
אני באיזור ירושלים, במקרה שמעתי על פרופ' ראובנוף, איך הוא?
הלכתי אליו פעם אחת ליעוץ והתרשמתי לטובה אבל לא עברתי אצלו טיפול.
הוא מקבל שרפ ויש החזרים של קופ"ח זה יוצר איזה 250 נראה לי.
תעשי קודם כל את הבדיקה שוב מחר. היום החמישי זה לא טוב, את צריכה יום שלישי למחזור
רזרבה שחלתית נמוכה זה אומר שלמרות שאת בת 27 מצב הביציות לא תואם גיל. אלא הרבה יותר מבוגר. זה בעיה שיש לה טיפולים, לפעמים הם הולכים ממש בקלות לפעמים פחות. מה שהכי חשוב שתלכי מיד למישהו טוב ולא תבזבזי זמן אצל רופאי נשים (ולא רופאי פוריות) ובהמתנה לתורים, מכיון שבעצם מצב הפוריות שלך יותר "מבוגר" ממך, אז הזמן חשוב פה.
מבינה את ההלם והלחץ, לוקח זמן לעכל ולהבין, אבל טוב שמצאת את זה עכשיו
אני אוהבת את ההסברים באתר הזה -
ממליצה להיכנס ולקרוא ולנשום עמוק.![]()
![]()
תודה רבה לך על הסבלנות
לפי מה שאני קוראת באתר יש לי סיבה מאוד טובה להלחץ
איך ייתכן שבגיל כזה קיימת ח"ו כזו בעיה??
עכשיו אני ממש לא רגועה
שה' יעזור לי
מצד אחד אני לא רוצה שתרגישי לחוצה מצד שני ליפות את האמת לא יעזור לך במטרה האמיתית- ילדים בע"ה.
כן, זה קיים בגיל כזה .
אני מכירה אישית מישהי בגילתה את זה בגיל 23. ב"ה יש לה ילדים היום. נכון הדרך לא היתה קלה לה. אבל יש לה ילדים. זה העיקר.
ב"ה את חיה בעולם מדהים, עולם טכנולוגי עולם מופלא שהקב"ה נתן בו בינה לאנשים לעשות דברים מדהימים ולעזור במצבים שלפני 50 שנה בלבד אף אחד לא היה יודע מה הבעיה שלך וגם לו היו יודעים לא היתה שום דרך לעזור.
היום יודעים
היום מטפלים
יש בעיה, אבל גם יש פיתרון
ובע"ה תהיי אמא מהממת!!!
צאי לדרך יקרה, את יכולה ואת תצליחי בע"ה ![]()
ממש הרגעת אותי
השתגעתי
(אני תמיד מהנהנת בהסכמה לכל מה שאת כותבת, אז החלטתי לגוון
)
ראיתי שהפותחת כבר קבעה תור (סחתיין עליך! הלוואי עלי לתקתק ככה עניינים), אז כותבת לטובת נשים אחרות-
גם בקופה אפשר למצוא רופאים טובים.
הרופא שלי מנהל מחלקת IVF בביה"ח בו אני מטופלת, ומקבל גם בקופה.
ולפותחת @ננה המתוקה - מסכימה עם כל מה שמיואשת כתבה. השד לא כזה נורא, על אף שהוא בכל זאת שד. וטוב שאת כבר מטפלת ולא מזניחה. והכי חשוב- המשפט החביב עלי- כל מה שצריך זו ביצית אחת. אז לא להתייאש, ולקפוץ ראש לתוך המציאות הזו, המורכבת והמופלאה (השבוע אמרתי לחברה שעם כל הקושי בטיפולים, זו אחת החוויות המשמעותיות שהיו לי בחיים וקשה לי להגיד שהייתי מוותרת עליה).
בהצלחה 
![]()
אולי לא הבהרתי מספיקמיואשת******
שלומצ'עודדת אותי ממש
בסה"כ רוצה להיות אמא...
איך עושים את הבדיקה הזו? בדיקת דם?
ועוד שאלה, משהי שיש לה כבר כמה ילדים, הגיוני שיהיה לה פתאום בעיה כזו?
סתם שואלת.
מהפורום הזה גיליתי הרבה דברים מפחידים שלא ידעתי על קיומם קודם לכן
אני לתומי עשיתי בדיקת דם הורמונלית פעם ראשונה בחיי
וזו היתה התוצאה המפחידה
תאורתית יכול להופיע בכל גיל, גם כשכבר יש ילדים.גם בגיל 30 זה נחשב מוקדם, ואם מישהי הספיקה להביא כמה ילדים לפני כן אז מזלה שהתחילה עם הילודה בגיל צעיר. זה שיש כבר ילדים לא מגן מפני זה. ותמיד כשזה מתגלה זה "פתאום" כי לא מצפים לזה. התהליך עצמו הוא הדרגתי ולא פתאומי. יש לזה מרכיב גנטי, זה קיים גם בנשאיות לX שביר.
אני בת 24 והוא תמיד גבוה אצלי בין 10-20 הרופאים שהלכתי אליהם ישר אמרו לי טיפולי פוריות בלי לחשוב פעמיים כי זה מראה שכמעט ולא נשארו ביציות.. אבל אני לא הסכמתי לקחתי המון פתרונות איך להוריד אותו מהאנטרנט ..היום אני עם שתי ילדים קטנים
הריונות ספונטניים..הכי חשוב זה לחזור על הבדיקה הזאת שוב! עדיפות ליום השני של המחזור זה נותן תוצאה מדויקת..בהצלחה רבה אם תצטרכי משהו אני כאן
דיקור או רפקסולוגיה מאוד עוזר
וספורט..שיטת אביבה תגגלי קצת
אני לגמרי בעד ללכת לרופאים ואם יש אפשרות לטיפולי פוריות..כל מאמץ שאפשר לעשות ![]()
כבר היום קבעתי תור לדר ראובינוף
ב"ה מקווה לבשר בשורות טובות ושאזכה להריון בקרוב
אפילו זול
הכי פשוט תעשו סקר שוק, לכו לעוד מקומות ותבדקו, איכות מול עלות לכל המוצרים שאתם רוצים
אפשר גם לחפש באינטרנט
רק מיטות ומזרנים קנינו ב 2000 וזה היה מבין ההכי זולים שמצאנו
אז להוסיף עוד ארון וקומודה ומזרנים איכותיים אמור להגיע לכמה אלפים טובים
נכון שברוב הפעמים לא יגישו על זה כתב אישום אלא רק יפסלו את החומרים לשימוש משפטי, אבל זה לא אומר שזה חוקי.
המכשיר אינו על גופו של הילד אלא בתיק ולכן הילד רק נמצא שם, והמצאות בלבד אינה הופכת אותו לחלק מהשיחה.
אבל כאמור, מי שטובת הילד חשובה לו יכול לעבור על החוק הזה בלי הרבה נקיפות מצפון כי מעולם לא הוגש כתב אישום נגד הורה מקליט.
אבל כאמור הפרקליטות מעולם לא הגישה על זה כתב אישום ואם אכן נמצאה התעללות בתי המשפט לעתים מאשרים שימוש בראיה שהושגה בהאזנת סתר
חלילה וכן יש משהו תחשבי איך לפעול
אם לא נותנים להיכנס עכשיו בגלל הקורונה תסתכלי מהחלון או תשמעי מבחוץ מה קורה שם
אם יש משהו לא בסדר תצלמי שתהיה לך הוכחה
אל תזלזלי בזה!!!!
לא רוצה להפחיד..קשה להזכר בזה גם ככה.
אבל רק אומרת שאינטואציה של אמא זה הדבר הכי חזק.
לי היה אינטואציה לא טובה מהרגע הראשון עם המטפלת. פניתי אולי כל שבוע למנהלת. לצערי לא השתנה כלום כי נתנו לה מלא צאנסים. עד שהתברר מה שהתברר והיא כמובן עפה והורחקה מכל מוסד חינוכי.
אל תרגישי לא נעים ולא שום דבר. יהיה לך לא נעים לגלות כמה הוא סבל ולא ידעת. זה שבר לי את הלב
ההוראות הם כשמתחיל דימום להוציא את הטבעת ולחכות למחזור.
לי הרופאה אמרה שאם אני מחברת אפשר כל 4 שבועות ולא 3, מתי שאני מוציאה בשביל הפסקה להוציא אחרי 3.
על כל אחת חיבור משפיע אחרת, כנראה לא טוב לך החיבורים . ממליצה לך להוציא את הטבעת ולקבל מחזור כי הדימומים בד"כ לא מפסיקים, ויש לך עוד כמה ימים עד לקבלת המחזור...

ממש נתת נקודה למחשבה 
אורוש3חיזקת![]()
והשיר מהמם מהמם מהמם. מתחברת ומזדהה מאוד!
ובהצלחה בשיחה עם הפסיכולוגית
יש לי חשד שיש לה אספרגר![]()
גלויה
מנסה לעזור
יש רגעים כאלה. גם לי...
לכולנו.
אני משתפת אותך. אם לא באלך- תדלגי...
היום קמתי להעיר את הילדים עם דמעות בעיניים.
הייתי עיפה וכאובה ועם בחילות קשות (בהריון ב"ה) והרגשתי נורא...
הגוף השפיע על הנפש ופשוט ירדו לי דמעות...
עכשיו אני מרגישה טוב יותר ב"ה..
אבל..
בואי נרים יחד עיניים לשמיים (ואני אומרת את זה בעיקר לעצמי
) ונגיד:
אבא. תודה ![]()
תודה על מה שנתת לנו.
תודה על החיים שהענקת לנו..
תודה שזיכית אותנו להיוולד יהודים עם ערך... ולא גויים חסרי ערך...
תודה על הבריאות
תודה על הילדים
ותודה על הבעל ועל הבית שזכינו להקים.
וגם תודה על הלכלוך
והרעש
והבלאגן שיש בבית.
זה אומר שיש כאן חיים ...
לא?
ברוך ה'!!
ושוב, אני אומרת את זה בעיקר לעצמי!!!!
וברגעים ממש קשים אני אומרת לעצמי:
מה את מתלוננת??
היית רוצה חס וחלילה להתחלף עם חברה רווקה שלך שיושבת בבית ומייחלת שיהיה לה חצי מהאושר והבלאגן שיש לך בבית?
לא!!!!
אז תשתקי!!
שולחת לך המון חיבוקים והמון כוחות!!
![]()
טביעת לב
מק"ר
רגוע יותר ועם כוחות מחודשים
כשהיא עושה משהו, אני מבקשת ממנה לסדר. ואז זה לא ככ משתלם לה.
זה לא אני מנקה אחריה, זה אני עוזרת לה לנקות.
בדכ אני שואלת-
-מה קרה?
-נשפכו מים על הרצפה
-ואיך זה קרה?
-עשיתי ככה![]()
-אז בבקשה, לכי תביאי סמרטוט ותייבשי את המים כדי שלא נחליק ונקבל מכה.
(אם היא עושה, טוב. אם לא, לוקחת אותה אקטיבית ביד- בואי, את רוצה שאעזור לך? בבקשה הנה הסמרטוט. תניחי אותו על הרצפה איפה שהמים. יפה, עכשיו לנגב את כל המים..וכו וכו. מתמללת את מה שעושים.
היא עשתה משהו, והיא צריכה לקחת את האחריות על המעשים שלה. זה גיל שהיא מספיק מבינה.
אני עושה ככה גם עם פספוסים. -את רטובה, בואי תורידי את הבגדים, אני אעזור לך. יפה, שימי במכונה את הבגדים הרטובים ונביא בגדים חדשים שיהיה לך נעים.
לכל דבר מצורף הסבר הגיוני וקצר.)
יש לי בת כמעט ארבע מתוקה, שהיינו איתה במשך כמעט שנה בפספוסים בלתי נגמרים, סיוט!
ולפני חודש התחלנו ייעוץ גמילה (אפרת וקסלר), וזה כמו קסם!
אז אנסה לשתף אותך מה עזר לנו ותראי מה רלווטני לך..
אז שני דברים עיקריים -
1. להעביר אליה את האחריות לגמרי, עשינו לה שיחה קטנה, הסברנו לה שרק היא יכולה לדעת מתי יש לה פיפי, ורק היא יכולה להרגיש את זה ואנחנו סומכים עליה שהיא גדולה ויכולה ויותר לא נזכיר לה. והפסקנו. לגמרי. לא מזכירים, לא יוזמים, לא שואלים. כלום.
אם היא מפספסת, מתייחסים בענייניות, בואי תחליפי, ומעודדים, לא נורא, פעם הבאה תעשי בשירותים.
2. הדבר השני זה לעבוד על דברים מסביב, היא אומרת שהרבה פעמים אפשר לראות שילדים שמאוד מתאפקים, משהו בבית נוקשה מידי בשבילם, וילדים שמשחררים כל הזמן (מה שהיה אצלינו) צריך חיזוק בגבולות..
אז התחלנו לאט לאט להחזיר גבולות שנעלמו לבית, צחצוח שיניים, איסוף משחקים, דברים בסיסיים כאלה, ופתאום כשאנחנו שינינו את הראש, היא משתפת פעולה מהמם!
ובנוסף לכל זה גם עצמאות ותחושת מסוגלות, להתלבש לבד, עזרה בבית, איך את עוזרת, מה הייתי עושה בלעדייך, בזכותך יש לנו צלחות על השולחן. וכו'
יכולה להגיד לך שהיינו ממש ביאוש, ותוך כמה ימים כבר התחלנו לראות שיפור, ועכשיו יש לנו ימים יבשים והפספוסים הם רק מידי פעם שזה פשוט הצלה!
בהצלחה רבה!
אבל היינו עקביים וזה עבד. זה ממש לשנות את הראש - זה לא שלי, זה שלה!
זה גם באמת מאוד משחרר, את לא צריכה לעקוב לראות אם היא הלכה לשירותים, את לא צריכה לחשב כמה זמן עבר מהפספוס האחרון, זה לא מנהל לך את החיים..
ממליצה ממש לנסות..
פעם הייתה אישה שנזלה.
זה קרה בוקר אחד על רצפת המטבח שלה, אחרי שהיא סיימה לפזר את כולם למסגרות ופנתה להוציא עוף מהמקפיא, ופתאום היא הייתה שם על הרצפה, בין השולחן שהיא ניקתה כבר לכלים שהיא עוד לא שטפה.
האישה, שהייתה עכשיו סוג של שלולית, נקוותה שם ולא יכלה לקום. או להתקשר למישהו.
אחרי כמה רגעים היא השלימה עם המצב, נחה בשקט והביטה בבית מהזווית הלא שגרתית הזו שאפשרה לה לראות כמה אבק הצטבר על הנברשת ואילו קורי עכביש חדשים צצו על התקרה.
בארבע ורבע התקשרו מהצהרון של הקטנה אבל האישה כאמור לא יכלה לענות. אחרי כמה פעמים הם התייאשו והתקשרו לאיש של האישה. הבעל ענה ונדהם, אשתו הייתה צריכה לקחת את הקטנה כבר מזמן! הוא התקשר אליה גם, וניסה לצלצל הביתה. לא הייתה תשובה אז הוא התנצל, יצא מוקדם מהעבודה ומיהר לגן של הקטנה.
כשהוא הגיע הביתה שאר הילדים כבר היו אצל השכנים כי הם מצאו את הדלת נעולה. הבעל פתח את הדלת במפתח שלו וראה את האישה שם, על הרצפה. הוא שאל מה קרה, ואם היא יכולה לקום, והאישה הנוזלית הביטה בעיניו הטובות ואמרה שהיא לא יודעת, ולא יכולה.
אז הוא שלח גם את הקטנה לשכנים והזמין אמבולנס. הפרמדיקים קצת הסתבכו עם האלונקה, איך מעבירים אישה שנזלה? איזה איבר אפשר לקבע? זה לא משהו שאפשר לחבוש. אבל בסוף, בכוחות משותפים הם הצליחו וכולם נסעו לבית החולים.
בבית החולים השכיבו את האישה במיטה עם גדרות מורמות, שהיא לא תנזל לצדדים. אחר כך בדקו אותה אבל הכל יצא תקין. הרופא שאל אם היא מרגישה כאבים או בחילות או סחרחורת, האישה ענתה שלא. היא מרגישה נוזלת. וגם שלווה מוזרה. הם השאירו אותה ל"המשך השגחה ובירור" והבעל נסע הביתה לאסוף את כל הילדים מהשכנים, ולהשכיב אותם לישון. הוא הבטיח שיחזור בבוקר אחרי שיפזר את כולם למסגרות.
בלילה האישה הקשיבה לרחשים העדינים, לצלילי המוניטור ונשימות המאושפזים שהצליחו להירדם. בחמש הגיעה אחות נחמדה למדוד לה את החום והאישה אמרה לה, את יודעת אני חושבת שיש קשר בין גוף לנפש. האחות הסכימה איתה, ואמרה שהיא תבקש מעובדת סוציאלית לקפוץ אליה בהמשך היום.
אחר כך האיש שלה הגיע, קצת מותש וסיפר איך הלך הבוקר. הוא הלך להביא לו קפה מלמטה ושאל אם היא רוצה גם, אבל במצב נוזל קשה לאחוז ספל אז האישה אמרה שזה בסדר, היא גם ככה מקבלת כל מה שהיא צריכה באינפוזיה. הם ישבו שם קצת. הוא שתה והיא נזלה ונזלה בשלווה. ואז הוא היה צריך לצאת כדי להגיע לקטנה בזמן.
בצהריים הגיעה העובדת הסוציאלית. "שלום אני אורית, מה שלומך?" היא אמרה לאישה שנזלה. ואחרי עוד כמה מילות פתיחה היא שאלה על התמיכה בבית. הכל בסדר, אמרה האישה. בעלי עוזר מאוד ומשתדל להקל. כשהוא יכול. כשהוא יכול? שאלה העובדת הסוציאלית. הוא עובד עד מאוחר ענתה האישה. מה לעשות, הוא המפרנס העיקרי. אז חוזר מאוחר רוב הימים. ומה איתך? שאלה אורית. אני עבדתי הרבה פעם, אמרה האישה, אבל כשהילדים גדלו הייתי צריכה לתת יותר שעות לבית. עכשיו אני עובדת מעט, בעבודה זמנית שאני לא אוהבת.
אבל, אמרה האישה, הבעל שלי מעודד אותי לנסות להתחדש. אומר לי שאני יכולה ללמוד משהו אחר. ומציע לי לצאת להתעמלות במתנ"ס. או להתאוורר עם חברות. שאחשוב מה הכיוון שלי. מה יעשה לי טוב. אז זהו, אמרה אישה שנזלה ופתאום התגלגלה לה דמעה על הלחי, הכול באשמתי. כי יש לי אפשרות להתקדם, ויש תמיכה, כמה שאפשר. וכל הנשים שאני מכירה עמוסות. אבל לי יש בן זוג שמפרגן. ילדים מקסימים. אם אני תקועה בחיים זו פשוט הבעיה שלי. את מבינה?
אני מבינה. אמרה העובדת הסוציאלית. ובגלל שהיא הייתה קצת מבוגרת והרבה מנוסה, היא פתחה את החלון ואמרה לאישה שנזלה שיש בטבע תהליך של פוטוסינתזה. היא תשכב פה בשמש ולאט לאט התאים שלה יקלטו אור, ויתעלו אותו לאנרגיה. עד שיום אחד השלולית תתייבש והיא תחזור להיות אישה.
היי, יש שאלה שהיא יותר רגשית שמציקה לי כבר זמן מה וממש אהבתי את ההתנהלות פה בפורום (למרות שאני בכלל חילונית)
לכל אלה שעובדות ובמיוחד מורות
אני מורה בחינוך המיוחד כרגע בשנת שבתון אחרי לידה בתחילת השנה של הבת השנייה שלי.
אני ממש רוצה לפחות עוד שני ילדים (בעז"ה) ואני כבר בת 32.5. מבחינתי ללדת אותם בהפרשים של שנה וחצי שנתיים. כן אני בן אדם מאוד מתוכנן חח
אני חוששת מאיך זה יתקבל מצד ההנהלה. כל פעם לצאת לחופשת לידה ולהיפרד מהילדים במיוחד שזה ילדים עם קשיים רגשיים וכו'. ברור לי מצד אחד שאני לא צריכה לתת חשבון וזה החיים שלי מצד שני מעניין אותי איך קיבלו אצלכם בעבודה הריונות יחסית צמודים, אני כן שואפת להתקדם בעבודה ובכלל במקצוע...
אשמח לשיתופים (:
באמת יש קושי עם שינויים.
אבל זה לא שאת 3 חודשים איתם, 3 חודשים לא.
בסה"כ זה חצי שנה וגם אז, לא ברצף.
לא חושבת שזה צריך להיות השיקול![]()
וברוכה הבאה למשפחה![]()




מנסה לעזוראחרונה
מנסה לעזור
מה קשה וממה הוא לא התלהב?
הריון ולידה2


אין לי הסבר
אזהרת אורך!הריון ולידה2ראשית, קבלו את התנצלותי שזה מהניק האנונימי, לא בא לי שיזהו אותי.. (ומתאים לי שבסוף כמו מטומטמת אני אגיב מהניק האמיתי
...)
הריון ראשון, הכל תקין ב"ה, אני יודעת בדיוק איך אני רוצה שהלידה שלי תיראה, לא רוצה אפידורל, לא רוצה קרעים ומוכנה לעשות בשביל זה הכל כמעט, ואפילו כבר סיפרתי לבעלי את הסיפור לידה שלי... והכי חשוב - בעלי ממש אבל ממש לא רוצה שהלידה תהיה בשבועות/שבת.
40+1 מעקב הריון עודף. סה"כ בסדר, קצת האטות בדופק שהרופא לא מתרשם מהם, ואז הוא עושה הערכת משקל - 4 קילו. וואו. הוא מסביר שמארבע וחצי כבר מנתחים, ושולח לא.ס. מדוייק יותר במכון. טכנאית נחמדה מאוד, ואחרי חצי שעה בערך היא מסיימת למדוד לי את הבטן מכל הצדדים. הערכת משקל - 3920. שמנציק.
הרופא שואל אם אני רוצה זירוז, אני אומרת שלא, הוא מסכים ואומר לבוא שוב עוד שלושה ימים.
40+4, ערב שבועות, אנחנו יוצאים מוקדם כדי לחזור מוקדם. יש לנו אלף תכנונים להספיק לפני החג. מוניטור. האטות בדופק מידי פעם. אני לא מרגישה צירים, אבל רואים קצת במוניטור. אחרי שעה בערך מנתקים אותי והרופא אומר שהוא ממליץ על זירוז. גם עברתי את התל"מ, גם עובר גדול, גם האטות קלות בדופק, מבחינתו הוא לא משחרר וממליץ על זירוז. הופס. התכניות שלי מתחילות להשתבש.
בדיקת פתיחה - 1.5, מחיקה 60. שואל אם לעשות סטריפינג, אני מסכימה.
אנחנו שואלים אם ישמצב לחזור לשעתיים הביתה להתארגן ולבוא, הוא אומר שרק אם יהיה מוניטור תקין.
מתקשרת לאמא שלי, שמארחת כמעט את כל המשפחה בחג. מעדכנת אותה שהתרחיש ההזוי הזה קורה. היא, צדיקה שכמותה מרגיעה אותי ואומרת שהיא פה בשבילי, והיא תבוא. אני אומרת לה שבינתיים זה לא דחוף, ושתבוא רק לפני החג.
שוב מוניטור, שוב האטות מידי פעם, במקביל אני מתחילה להרגיש צירים קלים. בקיצור נשארים. הצוות מתלבט אם להעביר אותי לחדר לידה, או למחלקה, ומחליטים שבגלל ההאטות עדיף שאני אהיה מנוטרת רוב הזמן, ולכן חדר לידה. לפחות זה.
האמת שאני רגועה כשאני נשארת, ככה אני די בטוחה שגם אני וגם העובר נצא בשלום.
14:00 אני ובעלי נכנסים לחדר לידה, אין לנו מושג מה לעשות בו![]()
נכנסת מיילדת, מסבירה לי איך להתלבש (מה זה החלוק המוזר הזה?!?!) פותחים וריד, מחברים למוניטור, יש לי שכל ואני מבקשת מוניטור נייד. אני מספרת לה בדיוק איך אני רוצה שהלידה שלי תיראה, למרות שאני מבינה שזה כבר לא הולך להיות בדיוק ככה.. נכנסים זוג רופאים להסביר לי ולתכנן איתי מה הולך לקרות. הרופאה שוב בודקת פתיחה, לא התקדם כלום, שוב שואלת על סטריפינג, אני שוב מסכימה. מסכמים על התחלה של זירוז עם בלון.
בעלי נוסע הביתה להתארגן ולהביא דברים לחגשבת. יחזור עם אמא שלי לפני החג.
15:20 מכניסים בלון. מיד אחכ אני נכנסת להתקלח. לאט לאט הצירים נהיים מורגשים וכואבים יותר.. אני מסתובבת, מבקשת כדור פיזיו, והסיבובים עליו מקלים עלי. אבל אני מרגישה שקשה לי לבד ומחכה מאוד שיגיעו כבר.
בסביבות 18:00 אמא שלי ובעלי מגיעים עמוסי מטעמים ושקיות. בשניה שהם נכנסים הוקל לי. אני לא לבד. אמא שלי מתחילה לעשות לי עיסויים בגב בזמן הצירים וזה ממש כיף ומקל. בעלי תומך מהצד (אנחנו כבר אסורים). הולכים להדליק נרות, אני מתפללת שהכל יהיה בסדר עם העובר. סה"כ אני מאוד רגועה, והאוירה רגועה ונעימה. עושים קידוש.
כל הזמן מידי פעם האטות דופק, ואז הוא מתייצב לעוד איזה 5 דקות.
מידי פעם נכנסת מיילדת, רואה שהכל בשליטה ויוצאת. טוב לנו לבד.
21:30 מוציאים את הבלון. פתיחה 3.5 - 4. איזה כיף. הרופא אומר שבעיקרון עכשיו התכנית זה פקיעת מים ופיטוצין, אבל אם אני רוצה, אפשר לנסות קודם רק פקיעת מים ולראות איך הגוף יגיב. אני מפחדת כי שמעתי שיש סיכונים בפקיעת מים. הרופא מרגיע ואומר שהראש מבוסס טוב טוב ואין סכנה. אמא שלי אומרת שאצלה פקיעת מים מאוד קידמה את הלידות, ובהתייעצות איתה אני מסכימה.
יאללה.
23:00 בערך, חוקן ופקיעת מים. הצירים נהיים כואבים יותר, אבל אני מתמודדת יפה. אבל, ההאטות מתחילות להצטופף. בינתיים הכל בשליטה אבל מבקשים ממני לעלות למיטה ולעשות מוניטור בשכיבה. הדופק מתייצב יחסית. פתיחה 5.
ואז...
אני מבקשת ללכת לשירותים. המיילדת מסכימה, אבל מבקשת שאזדרז.
באמצע צועקים לי לצאת. הדופק מתחיל לרדת. אני כזה: איך לצאת עכשיו? אני באמצע!![]()
יוצאת, עולה על המיטה, צירים כואביייים. קשה לי להתמודד איתם בשכיבה. אבל אני נושמת ואמא שלי עושה עיסויים.
כל רגע נכנס מישהו לחדר.
מחברים אותי לעירוי והרופא נכנס ואומר שההאטות ממשיכות וצריך להכניס מים חזרה לרחם. אוקי. מכניסים את הצינורית וכו'..
קשה לי. אני מפחדת על העובר. מתה מפחד. כואב. רוצה שהכל כבר יגמר.
המים לא עוזרים. כל ציר יש האטה משמעותית וקשה לו להתאושש.
נכנסת המיילדת ואומרת שחושבים על קיסרי. אני מסכימה להכל, רק שהקטנציק שלי יהיה כבר בחוץ.
פתאום אני מרגישה תנועות חזקות חזקות. חושבת עליו חזק - עם מה הוא מתמודד שם?!?!
נכנסת רופאה ומלא מיילדות. היא מכניסה יד ומסתכלת על המוניטור. היא בודקת מה המצב ואם באמת צריך ניתוח. בינתיים מכינים אותי לניתוח, אחרי כמה דקות היא מאשרת. המיילדת המקסימה מרגיעה אותי שאני אוכל ללדת רגיל בהמשך.
אמא שלי בשוק. היא מעולם לא חוותה קיסרי, וגם לא אף אחת מהאחיות/הגיסות שלי. בעלי לחוץ.
אני מעט חוששת אבל רגועה כי אני יודעת שגם אני וגם העובר נצא בשלום בעז"ה.
מריצים אותי לחדר ניתוח, בכניסה אני משחררת נשיקה באוויר לבעלי ולאמא, ואומרת להם "תראו אותו לפני". המיילדת הנשמה אומרת לי למה? זה בהרדמה מקומית!! אני מאושרת.
יאללה, הרדמה, כל ה'תזוזי לפה תזוזי לשם' קשה לי עם כל הצינורות והבטן ההריונית, וגם כואב לי כי יש צירים. כמה דקות,וההרדמה עובדת. אני ממשיכה עם הנשימות עם ששששש ארוך. המיילדת שואלת עם כואב לי. אני אומרת שזה עוזר לי להרגע.
בינתיים אני מתחילה להתאפס ולפטפט עם האחיות והמיילדות. מה הנוהל באשפוז אחרי קיסרי וכו'..
00:39 פתאום - צווחה של תינוק!!! אני מתרגששתתתת! מניפים ראש מלא שיער ואני אומרת 'יוווו יש לו מלא שיער' ומספרת למיילדת שבמשפחה של בעלי נולדים קרחים ורציתי תינוק עם שיער![]()
![]()
הוא עובר לרופאה שבודקת אותו, ואז מביאים לי אותו קצת, אני מנשקת אותו בלי הפסקה ומתעניינת כמה המצטיין שלי קיבל באפגר באמת מצטיין.
מאופסת מטומטמת שכמותי![]()
.
מוציאים אותו לבעלי...
אח"כ שמו לי טשטוש כי התחילו לי כאבים מטורפים בכתף, התאוששות, הסכימו לבעלי להיכנס, היה כיף.
בערך ב 3 מעלים אותי למחלקה, מביאים לי את הנסיך שלי שנולד 4 קילו, הוא יפהפה!! אני מניקה קצת, ומאושרת ששתינו בסדר!!
וזהו. ההתאוששות ממש בסדר, בברית אף אחד לא האמין שילדתי בניתוח..
יש כמה באסות קטנות, אבל ב"ה הילד המתוק שלי פה בעגלה ליידי. לא מובן לי מאליו. אלף פעמים תודה לה'.
מדליה למי שקראה עד פה!!
)