פורום הריון ולידה (עמוד 2721)

משחק חופשי על הבוקר

ארוחת בוקר 

אחרי כן מפגש (מי שצריך הולך לישון לשעה לפי הגיל)

טיול/יציאה לחצר

משחק

ארוחת צהרים

שינה סביבות 12+

משהו כזה.משתנה עם הגיל

בבית זה קצת אחרת 

כמו שכבר כתבה מישהי,זה נחמד לעשות עבודות בית עם ילד בגיל הזה. ולדעת מראש שלא תסיימי ותעשי את זה בהפסקות. לא לצפות ולא לתאכזב שלא הספקת. זה נחשב בפעילות המשחקית של הפעוט. 

למיין כביסה,להכניס למכונה, ללחוץ על הכפתורים-אטרקציית על, ועד שהדלת לא נסגרת זה גם לא פועל באמת,אז לא נורא אם סתם לוחצים. אצלי לפחות. לתלות כביסה ולהוריד. ואפילו לקפל קצת,אבל לקפל זה יותר משעמם אותם לדעתי וגם לוקח יותר זמן. וחוץ מזה שעל הדרך הם די מבלגנים הכל חזרה ;) 

בישול - לשטוף יחד ירקות, להחזיק אותם ולהוציא ולהכניס לקערה כשאת בינתים מקלפת מה שצריך 

לטאטא רצפה, עם מטאטא קטן שלה 

לסדר ביחד את הבית

הכל במנות ממש קטנות. טווח הקשב מאוד מאוד קצר בגיל הזה. 

אז גם אם תשחקי איתה משחקים תדעי שזה די מהר יסתיים והיא תאבד קשב. מה שכן,אם את איתה יש סיכוי שזה יחזיק יותר.

אפשר לנסות את אותו משחק להפוך לדברים שונים. להשחיל, למיין לפי צורות, לעשות מגדל, להחביא 

כי הוא בן חמישה חודשים...

הבת שלי (4 חו') יכולה לצרוח כמו משוגעת.

והקטע- זה שהיא בעצמה לא יודעת למה.

הם נכנסים לפעמים למוד של בכי ומנסים הכללל

להרים, לנדנד, להאכיל, להחליף, לאוורר, להפשיט, להלביש, מוצץ, ו....

כלום לא עוזר.

מה שכן,

ברגע שהפסקתי להרגיש מולה חסרת אונים אני מרגישה הרבה יותר טוב.

אני עושה מה שאני יכולה ברוגע ושלווה,

בחיוך,

ומתישהו היא תרגע,

גם אם אני לא אהיה בלחץ היא תרגע.

ולכן, חבל עלייך. פשוט אל תילחצי

תנשמי עמוק ו..

תטפלי

אם כן יש לי משאבה מעולה להשאלה

פני אליי בפרטי

וזה בסדר גמור איך שהגבת

גם אני הייתי תורמת לעמותה מוכרת ושהפסקתי מכל מיני אילוצים היא נסתה לשכנע אותי להמשיך והסברתי לה הכי יפה שלא יכולה

ואז אמרה משהו בסגנון: לארוחת בוקר של בעלך את מוציאה יותר מהסכום הזה...

עודדתן אותי

ואני מבינה את המקום הזה שלך

מצד אחד מדובר בחסד, 

מצד שני את לא יכולה וצריכה להעמיד במקום ואולי להרים קול אז ישנה חוסר נעימות כזו...

לפעמים אין ברירה וממש צריך להגיד את הדברים כהוויתם.

עשית מעולה!!

ומקווה שלא יטרידו אותך יותר

גם בעניינים של חסד הטרדה טלפונית היא לא לגיטימית

אני אנסה פעם הבאה לענות ככה מראש, אחרי מלא שיחות טלפון כבר איבדתי את זה לחלוטין

פשוט באמת תכננתי לתרום, אבל הם לא התקשרו בזמנים נוחים. אז ביקשתי קישור שנשלח למייל הלא נכון ושכחתי. ואז גם התחלנו לצמצם ופחות התאים לי. 

וגם היה לי לא נעים להגיד לה בטלפון לא, אבל זה כנראה מה שהייתי צריכה לעשות.

זו כנראה אותה אחת כל פעם שמתקשרת, כי השם הוא אותו שם.

לכן גם הרגשתי שמיציתי כבר לחלוטין....

אני מקבלת טלפונים מארגונים כאלה באופן יומיומי כמעט... בדרך כלל אני מזהה את המספרים ופשוט לא עונה אם לא מתאים לי, אבל לפעמים יוצא שעניתי אם לא זיהיתי שמדובר בזה ואני פשוט אומרת שאני לא מעוניינת ומנתקת. הם יכולים ממש לשגע ולהתקשר מלא פעמים ברצף ואני מתחילה לדאוג שאולי זה משהו חשוב, ואז עונה. זה ממש מעצבן שהם עושים את זה. גם שונאת שמתקשרים בשעות מאוחרות לדברים כאלה. מצד שני יש לי לםעמים יסורי מצפון שזו מצווה ואולי הייתי צריכה לתרום.. אבל בגדול מעדיפה לתרום דרך האנטרנט בזמני החופשי.

אני כמעט תמיד אומרת- שלום, אין לי זמן לדבר כרגע. המשך יום נעים.

בפעמים המעטות שנדנדו לי אמרתי- אני ממש לא רוצה לנתק אבל אין לי זמן לדבר. שלום וברכה.

אתן חבורת נשים נחמדות ביותר!

זאת תופעת לוואי ידועה של כדורים מסוג זה 

אבל הרבה מאוד פעמים זה עובר אחרי תקופת שימוש של חודש-חודש וחצי

מנסיון, זה בהחלט יכול לגרום לשפיכה מאוחרת

אצלנו זה היה בעקבות שימוש שלו בציפרלקס, גרם גם לחוסר חשק מיני

פשוט חזרנו לפסיכיאטר שהתאים תרופה אחרת וב״ה התופעה עברה עם התרופה השניה (פבוקסיל)

כמו שאם את היית עכשיו בתחילת הריון ומלאה בחילות לא היית שמחה אם הוא היה כל היום רודף אחרייך ונוגע בך ומנסה. היית מצפה ממנו להבין שזה תקופה ולהבין מה שעובר עלייך ולהיות סבלני

עכשיו זה התפקיד שלך

קודם כל אמרו לך שזה יכול לעבור. דבר שני אם זה לא יעבור תוכלו להחליף תרופה

דבר רביעי, אל תיפגעי, כתבת יום וחצי. יופי, הייתם יחד. אוקי, למה את כבר בוכה שהוא לא רוצה שוב? הרגע הייתם יחד. למה את לוחצת עליו ככה ונכנסת להיסטריה כזו? סבלנות. תני לו זמן. יכול להיות שבחודשיים הקרובים תהיו יחד פחות. זה לא אומר כלום עלייך ועל הקשר שלכם זה חלק מהקושי שלו כרגע ואת צריכה לקבל את זה ולהתאזר בסבלנות, דברים ישתפרו בע"ה ואם לא אז תטפלו בהם.

דברים משתנים בחיים. גם כשיש ירידה יש עליה אחר כך

כרגע שימי את ענין היחסים בצד. חשוב להגיע למצב שיהיה לו טוב.

אחר כך לאט לאט חוזרים ליחסים. אם דברים לא משתפרים אז הולכים להחליף כדור

אולי בכלל הוא צריך את זה לתקופה מוגבלת ולא יצטרך לקחת יותר

מה שבטוח לחץ לא עוזר פה. 

באשר למה שקרה בהתחלה, את יודעת, יש נשים שנהנות מזה שלוקח הרבה זמן... את יכולה לומר לו (לא היום חכי עוד יום) שדווקא היה לך נחמד ונהנית מזה (גם אם זה לא נכון) כך שזה ירגיע אותו מבחינת הלחץ שלו שהוא לא עומד בציפיות שלך.

ותשחררי קצת... תנסי לחשוב על בילויים זוגיים נחמדים אחרים שאתם יכולים לעושת ביחד

אולי הוא מבויש ממה שקרה, גברים לוקחים את הדברים האלו מאד קשה

אולי אין לו חשק מהכדור והוא מפחד או מתבייש לומר לך את זה 

אולי מרוב שהוא רואה את הרמזים שלך כמו שאמרת שאת עושה הוא מפחד שאת לא רוצה חיבוק רגיל אלא כל חיבוק שהוא יביא לך מיד את תנסי להעביר ליחסים והוא לא מסוגל לתפקד

תנסי רגע להיכנס לראש שלו. ולהוריד את ההסיטריה בבערך אממ.. מאה רמות?? למה את כל כך חרדתית על היחסים שלכם?

תגדירי לעצמך שמעכשיו עד שבת את לא אומרת מילה על יחסים, לא רומזת, לא מתלבשת ולא משגעת אותו , מנסה לחזור לשגרה נורמלית ולא מלחיצה ולאט לאט הוא ככל הנראה יתקרב בחזרה. 

אני כותבת לך מנסיון עם תרופות לחרדה שבעלי לקח

שלרוב בתחילת טיפול יש החמרה במצב וגם דיכאון ברמה מסויימת

מה שאת מתארת מאוד מתאים לתקופת הסתגלות

ואת צריכה לגייס עכשיו המון המון סבלנות. 

אם זה לא עובר אז בהחלט צריך לחשוב על שינוי תרופה

אבל אני לא עושה הרבה בדיקות, וכבר לא צריכה לקנות כל מיני דברים אחרי הלידה (אם זה קשור בכלל), אז אולי לכן זה מספיק לי.

כי אצלי היא נגמלה רק לסיר. לפני כן פספסה כל הזמן.

הסיר גם נגיש יותר ואף פעם לא "תפוס"

לימדתי אותה לרוקן לאסלה ואני שוטפת עם הבידה של השירותים.

בסוף יום עם אקנומיקה.

לא כ"כ גרוע

הפעם ישר לקחתי לשירותים עם שרפרף קטן מתקפל.

תענוג

אבל ראיתי שאחכ קשה להם המעבר לשירותים ואז במעון לפעמים היה קושי

(כי רצו לעשות רק בסיר והתמ"ת לא מאשר הבאה של סיר מבחינה היגיינית)

וסוג של רגרסיה.

כך גם בשירותים במקומות אחרים.

מאז שעברנו לגמילה בשירותים ישר אז אכן ההתחלה היתה ארוכה יותר אבל ההמשך קל בהרבה.

לנו זה יותר טוב