פורום הריון ולידה (עמוד 2791)

שאת מתכופפת הרבה בצורה שמאמצת את
הגב העליון
תנסי להגביה את התינוק אלייך עם כריות או להניק בשכיבה

אבל זה מרגיש לא סתם כאבי גב. ממש כאבים חזקים וממוקדים.
אבל ננסה.

בכל מקרה ההרדמה של הקיסרי לא קשורה לגב עליון
אבל מה שקורה שבגלל שהבטן כל כך רגישה וכואבת אנחנו מנסות לא להשתמש בה בתת מודע ומפצות על זה בשימוש מוגבר בגב מה שממש תורם לכאבים
תנסי לשים לב כמה שיותר שאת
לא כפופה
בעה ככל שהבטן תתחזק השימוש הלא נכון שאת עושה בלי לשים לב בגב יפחת.
תרגישי טוב!

יש מצב שזה הכיוון
היום נחתי הרבי יותר והנקתי בישיבה על כיסא תומך והכאבים פחתו..

הגב ממש מתאמץ וכואב

נסי לנוח הרבה יותר וכשאת עובדת לעבוד נכון עם הגוף גם אם זה לוקח הרבה יותר זמן לכל תנועה,
תנועה שאת לא מסוגלת לעשות נכון אל תעשי (נגיד אצלי להרים דברים מהרצפה)

כשמניקים זה זמן לנוח
ומניקים הרבה בהתחלה...

אם את עומדת או עובדת- תתיישבי להניק בכסא נוח,
אם את יושבת- תשכבי להניק

אולי את מניחה אותה מהר מדי? אולי צריכה ממש ל"עלות על הגל" של השינה ואז כשתרדם ממש, להניח? זה מה שאחותי עושה בסיטואציה זהה לחלוטין לשלך, עם תינוקה בן ה3 חודשים שג"כ נרדם רק ככה. אבל זה לא פותר את הבעיה מהשורש.
הייתי ממליצה לך מאוד לקרוא את הספר "הלוחשת לתינוקות."
יש לו או מעריצות או מתעבות, אני נמנית על הזן הראשון.
בהצלחה יקרה, והרבה נחת מהקטנה!

עד שהיא נרדמת.

לא עוזר.

ברגע שאני משכיבה היא מתעוררת.

מה זה הספר הזה?

השינה, ושימת לב לצרכים האמיתיים של התינוק. ממליצה לך לשאול מספריה או ממישהי שיש לה ולהתרשם, כי בהשקפה המודרנית הוא קצת פחות מקובל. יש 3 ספרים, התכלת הוא בסיס, הוורוד הוא תיקון בעיות, והצהוב לפעוטות, ממליצה לך בשלב ראשון על התכלת ואם תוכלי גם הוורוד.
הצלחה!

תודה רבה לך

אנחנו כשהרדמנו על הידיים עשינו את מבחן היד- מרימים את היד ורואים אם היא מידלדלת אז זה סימן שהיא באמת ישנה. אם גם לא עובד אולי כדאי לנסות ללמד להירדם לבד

שומעים את הנשימות העמוקות.

היא רפויה.

ניסיתי עכשיו עם היד....

היא צונחת

וישן טוב בלילה, נראלי סגנון של תינוק, אני מאכילה כשהו על כרית או בסלקל ולא מזיזה אחרי שנרדם

שהבקבוק לא מספיק לה.

זה לא שהיא רעבה, אלא היא יונקת עד שהיא נרדמת.

כנראה החום גוף מרגיע אותה.

 

בלילה אני מנדנדת אותה חצי שעה בסלקל עד שהיא נרדמת ואחרי שעתיים וחצי של שינה מעבירה למיטה.

 

זוכרת את עצמי עם הילד הבכור באותה צרה 

עד שבסוף התמכר למנשא ואנחנו נכנענו לכאבי גב. נורא.

(עד שהגיעה המטפלת בגיל חצי שנה ועשתה לו בית ספר)

בילדים הבאים פשוט למדתי לא לוותר. משהו בי שידר להם את זה כנראה והסכמתי להשקיע הרבה במציאת תנוחה נעימה לשינה בלי להרדם על הידיים או בהנקה.

לדעתי שווה לך להתעקש ולא לוותר על הפרדת אוכל משינה

לפי הלוחשת לתינוקות תינוק אוכל מתי שהוא קם מהשינה ולא בזמן עייפות

ואז נכון, זה לוקח זמן בהתחלה. כמו שתיארת- חצי שעה של נדנוד בסלקל

עם הזמן זה מתקצר ותלוי לדעתי בעיקר בנחישות שלך

אני אוהבת להשכיב בעיטוף במידת האפשר בגיל הזה... עם חיתול בד מגולגל לגליל ומונח באזור הצוואר (בזהירות שלא יוכלו להרים ולהיחנק). לטיפות וטפיחות קלות.

המון הצלחה

עדיף להשקיע בלמד שינה עצמאית מאשר להשתעבד ככה.
שבוע קשה ואז יוצאים לחרות.
ממליצה גם על הלוחשת היא מצוינת.

ולפעמים גם בין לבין.

היא מראה סימנים שהיא רעבה,

היא גם אוכלת כמו שצריך. (לפחות אם היא היתה עולה במשקלל)

 

מה זה אומר להתעקש איתה?

משכיבה אותה והיא בוכה.

מלטפת, משנה תנוחה,

אחרי עשר דקות שהיא צורחת כבר קשה לי ואני מניקה אותה שוב...

יש הרבה גישות לגידול ילדים
הרבה שיטות
הרבה תפיסות
לגבי נושא שינה והרדמה.
מציעה לך לשמוע כל מיני ואז להקשיב ללב האימהי שלך ולנסות מה שמתאים לך.
אני למשל, לא מתעקשת על כלום בגיל הזה
יש כאלה שבגיל הזה יתאמצו מאוד ליצור סדר יום.

אצלי זה הגיע ממקום ש- אין אופציה אחרת

איבדתי את שפיותי בילד הראשון

וממילא הייתי הרבה יוצר עקבית ואולי גם פחות ״רחמנית״

לדעתי תעשי מה שטוב לך

אבל אם קשה לך- אולי תפני לייעוץ שינה מקצועי

 

עריכה- אני קוראת שוב את הפוסט הראשוני שלך, אולי באמת כדאי כבר עכשיו ייעוץ

היא ממש ממש  לא ישנה מספיק במשך היום!

בדיעבד הסתבר שהיתה לה גמישות יתר, אולי זה קשור, אולי לא.
היה קשה מאוד כמה חודשים ואח''כ התייחה לישון בצורה נורמלית.

מתקשים להרדם, מתעוררים בקלות

לא קשור דווקא לילד הספציפי

אבל מסתבר שכשאני העמדתי גבולות מגיל אפס שלא הסכמתי לזוז מהם (כמו לא להרדים בידיים או בהנקה)

התינוק הפנים את זה

או שאני אמא מתעללת

אני בשיטה לא להרדים, תינוק עייף נרדם לבד. אני ממשיכה איתו את היום עד שנרדם עמוק מחשיכה את החדר ושמה במיטה

כדאי לנסות...
עוד משהו, אצלנו לפעמים עוזר להשמיע מוזיקה מרגיעה בזמן ההירדמות, ואז להשאיר אותה עד אחרי המעבר למיטה. כנראה משהו בהמשכיות היה עוזר. וגם הייתה תקופה ארוכה שלא משנה מה עשינו, כל שנות היום היו עלינו.

אולי אחרי שהיא נרדמת אפשר לנסות להשכיב אותה על הבטן...

תודה על הרעיון!

 

מוזיקה היא סתם אוהבת, זה לא מרדים אותה... ניסינו

שאת משכיבה אותה לישון כשהיא קצת עייפה, לא מאד.
אם תוכלי להבחין בזה, זה יכול לשפר מאד את ההרדמות ואת אורך השינה.

לי נתן פרספקטיבה חדשה על הנושא הזה. ובאופן אישי הייתי מחזקת את הביטחון שלה ואולי מנסה לחזק לה קשרים עם בנות עדינות יותר אבל לא הייתי אומרת לה על ילדות שהיא רוצה בחברתן שהן לא נחמדות או נאמנות כי זה קצת למצב אותה בעמדת הקורבן.

ממש מזכיר לי מקרה שהיה בכיתה שלי שחינכתי.

דבר ראשון- את צריכה להבין, באמת אבל, שהכל תקין עם הבת שלך ברוך ה'. באמת. אין לה שום בעיה ליור\לתחזק חברויות. אולי אצלה זו מיומנות שהיא צריכה לתרגל. ברגע שאת באה בגישה- מתוקה העל בסדר אני סומכת על היכולת שלך ליצור ולשמר חברויות- היא תפעל באופן שונה.

דבר שני, אני ממש לא מאבחנת או מטפלת אבל אומרת בזהירות, נשמע מהתיאורים שלך שהיא 'לחוצה' על זה וזה מה שבעצם מפריע לה. היא מדרת לבנות ואולי גם מתנהגת ואף אומרת שהיא רוצה בחברתם..

וזה לפעמים לא נעים להן או אולי הן לא רוצות.

כשהיא תרפה- הן יבואו מעצמן.

תנסי כל פעם כאילו לשנות את הנושא. הן אמרו שיואו עוד 5 דק'- יופי בזמן הזה תיכנסי, תאכלי, תקראי, תסדרי אםילו לנסות לה לגרום לשכוח מזה. אולי בפעם הראשונה הן לא יבואו ישרף אחרי כמה זמן הן ירצו בחברתה ויבואו מעצמן..

סגנון של 'קשה להשגה', אם את מבינה.. כמובן שלא באמת כך אלא זה הרעיון...

מקווה שהעברתי בצורה מובנת.

אני חייבת לציין שאת אמא רגישה ומדהימה ומהממת שאת חשה באופן כזה את הבת שלך ודואגת ורוצה לעזור לה..

הנקודה שכתבת על ענין הקשה להשגה,

שם בדיוק אני מרגישה שזה החולשה,

נכון היא נפגעת הרבה , ולכן זה נותן לבנות סביבה תמריץ והיא יחסית מבינה שאם היא לא תתייחס אז זה משעמם להם להמשיך לפגוע, ולפעמים מצליחה לא להפגע כדי לעצור גלגל.

 

אבל בעניין הקשה להשגה וזה שהיא מדי נדבקת גם אם בנות מנסות להתרחק

אני חושבת שזה אכן כמו שכתבת עיקר הבעיה

אבל אני לא מצליחה להעביר לה את זה ,

אני לא מצליחה לתת לה כלים והגדרות איך לפעול...

 

 

המון אימונים עם האמא יכולים לעבוד גם..

קראתי והמקרה שאני מכירה אילו ילדים חכמים וחברמנים בוגרים לגילם ורוצים להיות עם כולם.ממש אוהבים את כולם. והחברה לא יודעת איך לקבל את הילדים האלה. הם רגישיםמאוד לזולת ויש להם לב ענק מלא רק בטוב.

רבנים מסויימים זה רק לנשים רגישות או בהתיעצות עם רב

וגם בדים באריזה צהובה שמוכרים במקוואות, לא זוכרת איך קוראים להם

מעבר לכך אאלט מבחינה הלכתית חובה כותנה ולא טריקו.

ולא טריקו, שהוא סריג? אולי סתם עניין מסורתי, שבד הוא אריג? ופעם לא היה טריקו? מעניין אם מישהי יודעת.

ובמקרה שיש מראה על העד לרב לפעמים יהיה יותר קשה להתיר ולכן רבנים מעדיפים את העדים הרגילים.
בכל אופן שניהם מאה אחוז כותנה ומבחינת הבדיקות זה אותו הדבר

כאשר יש כתם, אם הרב ימתח את הבד, אזי הכתם יגדל, ויהיה יותר קשה להתיר אותו, ולכן עדיף אריג שלא נמתח, וכך אם יש כתם, הוא לא יגדל כשימתחו את הבד

מה שמשנה בבד בדיקה זה הצבע

של ראש סיכה מטמא

כתם זה על בגד ושם כל ענייני הגריס
דם על עד לא משנה הגודל אלא הצבע

זה כמו שתתווכחי על מה הגודל של גריס. יש הגדרות הלכתיות

ההשתרשרות פה
מבחינת האישה אפילו נקודה קטנטנה זו שאלה לרב
אבל כשרב בודק הוא בודק צבע מיקום וגודל של המראה על העד כשהוא מותח את העד ומסתכל באור
ברגע שעד הוא גמיש ונימתח זה יכול לשנות את המראה בכל הפרמטרים האלו ולכן רב יצטרך לפעמים להחמיר

דקים מאוד

ממש ממליצה

שימי לב שיש על החבילה פס כזה חום שזה כתוב בתוכו.. האחרים הם אריג..

וגם בתמלך, החבילות של 20 (ולא 18..) הם בצבע סגול כהה. הרגיל (אריג) הוא כחול..

אפשר להשיג אותם?

בד"כ כשהייתי היה..
מנחשת שגם באושר עד יהיה..

בכל מקרה עכשיו מצאתי שיש לי עוד עדים אחרים.
אשאל את הרב לפעמים הבאות
תודה!

דיברו פה על העדפה הלכתית
אבל גם לבד עדין יש יתרונות שהוא לא פוצע ולא מייבש את המקום וזה גם מונע תקלות הלכתיות

רכים ונעימים, עשויים מכותנה

מאוד דק ונעים אבל גם לא נמתח

הכי עדינים ונעימים

ויש גם הידורית

ממליצה על יה6דית והידןרית
הידורית זה אצבעונים כאלו, נוח ופרקטי ממש!!

בכלל אין מחקרים שמוכיחים קשר ישיר בין עיסוי לזה שלא יהיו תפרים בלידה..

בהצלחה רבה!

של העור כתוצאה מתרגילי כיווץ. בעבר סברו שאכן עיסוי פרינאום מונע חתך חיץ, אולם היום אין המלצה גורפת לעשות זאת כהכנה לכך.
בלי קשר ממליצה לך על "שיטת פאולה". אני הלכתי לכמה מפגשי טיפול שכאלה,ודווקא תרגלתי באדיקות, אבל בסוף היה לי קיסרי😆
הצלחות ולידה קלה!!!

ראיתי שהאיזור נהיה גמיש יותר. סליחה על התיאור

מתחילה עיסויים בבית ובחדר לידה מבקשת ממיילדת לעסות גם כן ..בנוסף מתאמנת בשרירי רצפת האגן וכמובן מתפללת.
לא היו לי קרעים באף לידה ב''ה לכן לא יודעת אם בלעדי כל התהליך המצב היה משתנה(אחרי 3 בלי עין הרע)
עושים השתדלות מקסימום...תצליחי🙂

ואם רוב הסיכויים שלא אקרע אז מעדיפה להמנע מעיסוי.

אני עצלנית ברמה של סחטנות ...יש לי ''שלט רחוק'' מהשעה 19:00 בערב ..''לך חמודי תביא לאמא''
''צדיקה שלי אולי תוציאי את המכונה?"

מיילדת אמרה לי שזה עניין פיזיולוגי

לא היו לי אך פעם קרעים או תפרים.
לידה שלישית עכשיו.
לידה קודמת עשיתי עיסוי אבל בלידה עצמה לא שמו לי שמן שקדים.

ובלידה ראשונה עשו לי במהלך הלידה שמן ולא היה תפרים ב"ה

ראיתי שרשור פה לא מזמן שלא כ"כ כדאי לעשות עיסוי כי זה הופך את העור "לפריך" ואז זה דווקא יכול לעשות יותר קרעים.

בהצלחה 

בראשונה טיפה נקרעתי, או "השתפשפתי" כמו שהמיילדת קראה לזה אבל הייתי צריכה תפרים. בשניה לא היה כלום

קטעים
ראיתי אתמול איזה שירשור שלי מלפני חצי שנה וחשבתי עלייך שמה שלומך ואיך מתקדם וזה...
וואו ממש מרגש.
בידיים מלאות ובקלות בע'ה
ומי יודע
אולי יפתיע אותך ✨

אבל לא יודעת איך לעזטר לך.. עוקבת

ושותים את המיץ כמות שהוא, לא מדולל במים.
שיטה נוספת היא לשתות כף קינמון מהול במים.
בהצלחה

לשתות לימון פעמיים ביום בשלושה ימים הראשונים וביומיים הבאים לאכול כף אחת של קינמון אפשר עם יוגורט.
הלימון עוזר לנקות את הדם החוצה והקינמון עוצר את הדם.
ניסתי ועזר לי.

לא בדקתי אף פעם לעומק אבל יש טענה שבבי"ח דתיים מנסים יותר להימנע מקיסרי- לניאדו, מעייני הישועה
לא יודעת לגבי מקצועיות
יש אתר "יולדות" שאפשר להשוות בו לגבי בתי חולים שונים
בהצלחה! בידיים מלאות ובקלות בע"ה

כשהייתי מאושפזת במחלקת נשים הייתה לידי אחת שהבינה שסיכוי די גדול שתלד בניתוח ורצתה לעבור ללניאדו כי היא שמעה דברים ממש ממש טובים עליהם.
(בסוף תוך כדי הבירורים שלה איך אפשר לעבור, התחילו לה צירים בפתאומיות והיא כבר לא הספיקה)

אני אישית נסעתי עד ירושלים לביקור חולים סבלניים ממש..
שווה להשקיע כי ניתוח נוסף גוזר עלייך רק ניתוחים

לא ממש יכולה לעזור בהתלבטות, אני גם במצב די דומה...

רק מעבירה המלצה שקיבלתי ממכון פוע"ה- בלידה שאחרי קיסרי להיעזר ברופא פרטי צמוד. רופא פרטי יותר מוכן לקחת "סיכון" על לידה רגילה וכמובן נמצא צמוד במקרה שמשהו מסתבך וצריך לנתח..

שיהיה בהצלחה ולידה קלה (ובע"ה רגילה!)

קודם כל את מהממת שאת מאמינה שזו היתה ההחלטה הטובה ביותר. אני לגמרי מאמינה שכל נשמה בוחרת את הדרך שבה נכון עבורה להגיע לעולם, וכנראה שזה מה שהנשמה הזאת היתה צריכה.
מצידנו, אנחנו יכולים לעשות השתדלות, וזה מה שאת עושה עכשיו..
אמנם לידה אחרי קיסרי מעלה את הסיכוי לקיסרי, אבל אפשרית בהחלט. וגם, ממה שהבנתי כבר היו לך לידות "רגילות" בעבר וזה מעלה יותר את הסיכויים שכך גם זו תסתיים.
כתבת לגבי משקל העובר, ופה יש לי שני דברים לומר:
1. גם אם הרופא ממליץ לעשות קיסרי, תזכרי שזוהי המלצה. חשוב לשאול למה, מה החשש, מה הסיכויים שהחשש יתממש. אפשר ללכת לקראת הלידה לשמוע חוו"ד נוספת (וגם הערכת משקל נוספת, ההערכות האלה ממש לא מדויקות) ולהפעיל שיקול דעת. גם בחדר הלידה יש מקום לשאול, לבדוק ולהפעיל שיקול דעת.
2. אמנם לא מומלץ להשתמש בפיטוצין אחרי קיסרי אבל עדיין יש לך שלל אמצעים להתנעת לידה:
בבית- עיסוי פטמות/ שאיבה, יחסים, שמן קיק (בזהירות..)
מבחינה אלטרנטיבית- דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה
ואפילו מבחינה רפואית סטריפינג.
כל האופציות האלו יתחילו לידה בהנחה ש*התינוק מוכן*. אם לא- לא. ופה זה מתחבר למה שכתבתי למעלה.. הנשמה בוחרת איך להגיע לעולם. את עושה את ההשתדלות.
בכל לידה (ובעצם בכל דבר בחיים) אנחנו צועדים אל הלא נודע, וסומכים על השם שיעשה את הטוב בשבילנו.
מקווה שעזרתי. שיהיה בקלות, בידיים מלאות, ובדרך הנכונה לשניכם

יש לי חברה שיולדת תינוקות ממש גדולים, 7 ילדים ואף פעם לא ילדה בניתוח, תמיד מתפללת לעבור את פרוצדורת הרופאים בקלות ושתי לידות אחרונות בבית....
האחרון שלה היה 4.800!! ובלי תפרים
בשבילי זה מוכיח את היכולת של הגוף שלנו למרות דאגת הרופאים, כמובן עם הזהירות הנדרשת ולא לקחת סיכונים, אבל עדיין אין שום סיבה לנתח רק כי הסיבה זה סביבות 4 קילו

יש כזה דבר אגן צר/רחב
כך שיש נשים שממש לא יוכלו ללדת רגיל תינוק גדול
ויש שאפילו תינוק בגודל סטנדרטי לא יעבור את האגן..

ככה בפשטות

אם את ממש רוצה וזה חשוב לך, תנסי לעבור לתזונה של סכרת
הריון. אין בזה חשש, זה בריא וטוב. רק מאד קשה.
כן, אפילו שאין לך סכרת
לי היו הריונות בלי סכרת(העמסת מאה!) ועוברים גדולים ואז הריון עם סכרת ועוברית קטנה. מה שאומר שאם היתה לי נטיה ללדת עוברים גדולים איך היא נעלמה פתאום? כנראה שזה גם היה ענין של תזונה אפילו שלא הייתי סוכרתית מאובחנת. הבנתי שאפילו אם אין סכרת יש אופציה שיש לאשה סכרת הריונית סמויה שלא נתפסת ולכן אם זה המצב אז תזונה של סכרת תעזור שהעובר לא יהיה גדול. אממא שזה די קשה העסק הזה אם לא חייבים. אם את ממש רוצה לדעתי מאד שווה לך לנסות את זה. כבונוס גם תגמרי הריון רזה ממש.

מסתבר שסכרת סמויה זה דבר שקיים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעות

היא כבר בכלל לא עושה הכנסות סוכר אלא ישר מתנהגת בתור אחת עם סכרת..
זה באמת נפוץ בשקט..

חייבים לספר להם על ההריון לפני התחלת הטיפול.
לייזר לא מסכימים בעקרון

אבל ממש אסור לעשות צילום בהריון. לי עשו סתימה בתחילת הריון בלי צילום.

את כל סוגי הצילומים לטיפול שיניים
כמו בכל דבר כזה בהריון עושים כשצריכים ולא סתם בדיקה שגרתית אם אין כאבים רופא יכול לבדוק גם בלי צילום לפעמים ואת הצילום לעשות אחרי הלידה

למנוע קרינה או משו..
זה היה בשליש הראשון אם אני לא טועה

אותי שאלו איזה 100 פעם בצילום אחר שהייתי צריכה לעושת עם הבת שלי אם אני לא בהריון ושאני חותמת שאני לא בהריון וכו..ממש חפרו על זה.
והרופא שיניים אמר שיעשה בלי צילום

שאלו אותי כמה פעמים לפני הצילום אם אני בטוח לא בהריון

שמים כיסוי נוסף על הבטן ואם אין צורך מוותרים על הצילום

חמי הוא רופא שיניים וכמה פעמים עשיתי אצלו טיפולים במהלך ההריון, בשלבים שונים.
הוא עשה צילומים כשהיה צורך, ואין לי ספק שהוא לא היה מסתכן בחיים של הנכד/ה שלו...

בכל מקרה אני ממש ממליצה להמנע אם אפשר..

שיניים לאחרי הלידה מנסיון כאוב.. שהייתי בהריון די בהתחלה, רופא שיניים אמר לי אם זה סתם חור ולא כואב חכי לאחרי הלידה כי לא עושים צילום. אחרי הלידה הייתי זקוקה לטיפול שורש מורכב ושלא לדבר על העלויות 3500 ש"ח על שן אחת, כי לא טפלתי בהריון.

אם יש צורך בטיפול שיניים מטפלים לא כדאי לדחות גם אם זה מצריך צילום

לק"י

ויש צילום שאסור.
לא בדקתי מול המכון הטרטולוגי.

בסוף אני אעשה את זה רק אחרי הלידה בכל מקרה (אבל לא היה לי משהו דחוף).

רק עם מוקד שיחות שלהם, ושם לא ידעו לומר

טוב, אלך ואקווה שיקבלו אותי

כי שלי רצתה הפניה מדוייקת מהרופא מה המצב שם וכ'ו
מקווה שילך לך בטוב

אם תנסי לדחות מי יודע למתי יתנו לך תור אחר... יכול להיות שתצטרכי לחכות הרבה זמן

תודה לכולן!!

לצבוע את השיער בעתיד או לא
ותשאלי על זה שכבר צבעת..ניחוש שלי יגידו לך שממש לא נורא אז אל תלחצי מעכשיו

אין בעיה.

השיער זה חלבונים חיצוניים לגוף,

ומה שנספק בקרקפת זה זניח ולא מגיע לעובר.

מזל טוב 

ולא מעיד על כלום

ובשבוע אחר כך לא היה כלום.
וגם לאחיינית שלי החום עלה בימים הסמוכים לחיסון.
אני יודעת שזה לא מה שאומרים שאמור להיות, אבל אצלנו זה ככה...

כי הם אמורים להגיב אחרי כמה שעות. החיסון הזה אצלינו הגיב בשבוע אחרי. קצת חום ועצבנות..

פיצלו לו את חיסון גיל שנה... את המחומש והפריבנר הוא יקבל עוד חודש בעז"ה

גם תופעות לואי יום אחרי כמו שאר החיסונים פשוט שמעתי מהרבה אמהות וזה גם ממש הגיוני

אבל ההנחיה היא שאם זה משהו שהיית הולכת לראות רופא עבורו, אז ללכת (וכמובן לעדכן שהתחסן).

מה שלומו הבוקר?

הבוקר הוא מרגיש יותר טוב מהלילה אבל הוא עדין מאד מצונן ולא במיטבו...
נראה מה הרופא יגיד..
תודה!

כל המשפחה שלי חלתה, מלא אנשים סביבי...
הוא לא קיבל גם את המחומש?

תראי בגדול זה לא נשמע כמו תופעות של חיסון. לנו עם הגדולה שלי התחיל לה שבוע אחרי כמה ימים של חום ופריחה על כל הגוף. בכללי צינון זו לא ממש תופעת לוואי של חיסונים ככה שיותר סביר שנדבק במרפאה במשהו או מהסביבה...

שזה תופעת לוואי, אבל היא אמרה שזה מופיע רק אחרי חמישה ימים והלאה..

בחיים לא שמעתי על זה כתופעת לוואי מקובלת..מוזר

מהר כך חלף מהר.

והייתי אצל הרופא והוא אמר שזה לא קשור לחיסון ושזה יצא במקרה יום אחרי... ושזה וירוסים שמסתובבים עכשיו הרבה אצל ילדים.. בגלל המזגנים וכו. והוא מצא שיש לו גם גרון קצת אדום..מקוה שיבריא מהר... מסכן שהגוף שלו צריך להתמודד גם עם הוירוס וגם עם החיסון..

(אמצעי מניעה הורמונליים לפעמים גורמים לבלאגן נפשי. ולא כולם מודעים לזה)

שמותרות בהנקה ובהריון
אישית הייתי פונה לפסיכיאטרית.

קשות וגם קשה מאד אחרי זה להפסיק עם זה וגם בשביל עצמי אני לא רוצה להרגיש משוגעת...

רק שאני אבין, מי שלוקחת תרופות היא קוקו?
מחילה על התוקפנות אבל ממש לא מתאימה לי ההכללה הזאת.

את צודקת שזה הכללה אבל קשה לי עם עצמי לקחת כדורים זה נותן לי עצמי הרגשה כזו גם ככה הביטחון העצמי שלי בקרקעית (עברתי דברים לא פשוטים בחיים) אז לקחת כדורים בשבילי זה קשה לא מכלילה חס ושלום רק כלפי עצמי קשה לי

 

כשיש לך דלקת את לוקחת אנטיביוטיקה או מחכה שזה "יעבור לבד"?

יש מצבים *נוירולוגיים* כלומר ביולוגיים, שגורמים לתחושת חרדה קשה - התרופה משפיעה על הכימיה של המוח, *לא על הרגש* והיא משפרת את המצב הנפשי.
חבל לי עלייך, בגלל זה התגובה המתריסה.

צריך להבין שלפעמים מדובר בחוסר איזון ביולוגי, בדיוק כמו שיש לנו לפעמים דלקת כי חיידק רע התנחל לנו והתחיל להתפשט והפר את האיזון. אין שום בושה בלקחת תרופה. אם אני לא טועה בערך 20% מהאוכלוסיה לוקחים בשלב מסוים בחיים תרופות נוגדות חרדה.

ההפך, מי שלוקחת היא גיבורה ואלופה שעושה הכל כדי להיות בטוב...

זו תרופה כמו כל תרופה אחרת.

גם מבחינת זה שזה ממש בסדר לקחת ואפילו רצוי, וגם מבחינת זה שאת צריכה להיות מודעת לתופעות הלוואי ולשים לב (בדיוק כמו בכל תרופה חדשה אחרת שתקחי). 

 

מכירה קצת את העולם הזה, של בריאות הנפש, והתרופה הנכונה יכולה לשנות לך את החיים (במובן החיובי).

יש טיפולים מצויינים לחרדה. הרבה אנשים לוקחים (אולי יותר ממה שחושבים..) והחיים שלהם משתפרים דרמטית.
חבל לסבול

זה כמו לפחד מאפידורל יותר מהלידה.

וחבל שאת נכנעת לסטיגמות מטופשות, רוב האנשים עם הבעיות הנפשיות הם נורמלים לחלוטין, תדברי איתם ולא תראי עליהם שום דבר, והם לגמרי לא "משוגעים" (וגם אם כן, אז מה?)
ומה שעושה בן אדם ל"משוגע" זה לא התרופות אלא הבעיה שלו, התרופות זה מה שעוזר לו לא להיות "משוגע"

ההרדמה של הניתוח (שזה אפידורל תכלס) מפחידה אותי הרבה יותר מהניתוח עצמו

מצוגעת. בסדר. אל תצחקי ... באמת באמת ככה אני מרגישה. כשאני בוכה מפחד זה בגלל הרדמה, לא הניתוח.

ממש ממש ממש חבל עליך על החיים שלך על בעלך ועל הילד. תקבעי תור לפסיאכטר טוב אתמול. לא סותר גם טיפול בשיחות

והניק שלך כמעט היה הניק שלי פעם.

הניק זה הכוונה לשם משתמש "נס גלוי" ? די חדשה פה אז פחות מבינה בזה השם זה בגלל כל הניסים שחויתי בהריון אמרו לי על הילד דברים נוראיים וברוך השם נולד בריא ושלם שמחה לשמוע שכנראה גם חווית ניסים השם הזה לא מגיע סתם....

לנער קצת את הסטיגמה המזעזעת הזאת
ולא, אני לא משוגעת.

לי זה שינה את המציאות.
למי שמתאים לסבול כי הפנימה את הסטיגמות - זה לא על חשבון האושר הפנימי שלי, תתכבד ותסבול.

אני פה רק כדי להגיד שאפשר גם אחרת, זה הכל.
ושיש מצבים ששום שיחות לא ישחררו.

וכל כך מודה על כך לה יתברך ולכל האנשים הטובים שדחפו אותי באהבה לזה... הלוואי שתתגברי ותיקחי אם צריך ותתחזקי

שמעתי שמטפלים ב Nlp יש להם ממש תוצאות טובות ומהירות, שווה לברר..
ובינתיים..יכולה להבין את הרתיעה שלך מכדורים, אני גם כזאת..אבל לפעמים כמו שהבנות רשמו כאן זה עזרה ראשונה..
מנסה לתת לך טיפים של דרכים טבעיות להוריד את רמת החרדה..(לפחות עד שתמצאי מטפלת טובה)
* תנסי כמה שיותר להוריד גירויים כמו מדיה, חדשות שרק תורמים לחרדה
*תנסי הרפיות, תרגילי נשימה, אם תתמידי כל יום לפחות חצי זה ממש עוזר
*פעילות ספורטיבית ממש יכולה לעזור
*להוריד/ להפחית קפאין
ובכלל לזהות מה בחיים גורם לך לחוש חרדה? לחץ בעבודה? דאגה ממשהו? אולי זה גורם שאפשר להוריד/ להפחית
*להיות יותר בטבע
מקווה שקצת עזרתי..מוזמנת לפרטי לפטפט;)

זה נשמע אולי מוזר.אבל ככה זה עובד אצלי.כשמתחיל לי חרדות.אני כבר יודעת שהברזל ירוד

מתוקה שלי תינוקת בת חודשים וחצי אמורה להיות בידים כל היום
זאת תינוקת ממש פיצית בטח לא לשחק לבד אולי את מצפה ממנה גם לקרוא ספר
היא רוצה אותך קרוב זה מאוד פשוט

שהיא על המשטח, כן חובטת בחפצים, נהנית על הטרמפולינה, מגיבה שאנחנו מדברים איתה, מחייכת לפעמים ונינוחה..

 

מודה שקצת נפגעתי מתגובתך.. אני מהתחום הטיפולי וקצת יודעת מה תינוקות אמורים לעשות בגיל הזה.. אני מבינה שהיא צריכה ידיים וקרבה ואתן לה כמה שצריך אך ההתנהגות שלה ביחס לשבועיים האחרונים קצת חריגה בעיני..

כאילן אני ממך הבנתי איזה כיף היה לי עד היום גן עדן פתאום הילדה רוצה על הידים
זה לא נשמע ממך שיש לה בעיה או עצירה בהתפתחות או חזרה אחורה בהתפתחות
פשוט גיל שהיא מבינה שיותר כיף אצל אמא בידים מאשר להיות תקועה על הריצפה
אם נראה לך שיש ירידה בהתפתחות אז אולי תבדקי אוזנים אצלי התנהגות חריגה היתה בגלל נוזלים באוזנים למרות שחיצונית לא היה נראה שכואב האוזנים

בכל אופן נשמע שחשוב שבעלך יגיע ואם אין לך כוח לזה שיגיד שאת קצת מצוננת ובגלל ההקפדות עם הקורונה עדיף שלא תגיעי

אני תמיד אגיע להכול ואהייה חביה ואדבר ואצחק ואחייך לא משנה מה קרה לפני דקה אז בא לי לשים לזה סטופ שיבינו שגם אני בנאדם ולא אבליג על כל דבר ואמשיך להתייצב...

כדאי פשוט להגיע או חא להגיע בלי לעשות עניין
את לא חייבת להיות במקום שבו לא מתייחסים אליך יפה לפעמים אפילו כדאי לתרץ לבעל תלוי ביחסים שלכם ובהשפעה של המשפחה שלו עליו

לעשות רק שתי בדיקות, בהתחלה ובסוף.
ככה זה היה גם אצלנו.
הרב התיר לנו עד שלב מסויים בו ארגיש בטוחה.
אני מניחה שכל רב והדרך שלו, כידוע בדרכי טהרה.
ממליצה לך להתייעץ עם בעלך, בדרך כלל רבנים לא מתעמקים כל כך בסיפור שמאחורי בדיקה אלא אם כן יש שאלה חשובה באמת. שוב - ככה אני הרגשתי כשחששתי מ"מה יגיד הרב"
בהצלחה!

ובשנה האחרונה זה ממש הפך לסיוט..ממש כאב בטן, אחרי כל בדיקה

אולי הלחץ בגלל שאני סובלת לפעמים מכתמים, לא יודעת.

 

יש מצב שאפילו לא יזכור אותך

תתקשרי ותספרי לו את כל מה שסיפרת עכשיו לנו

אמרתי לו שזה ממש גורם ללחץ נפשי והוא התיר בפעם הקודמת.

אבל לא נעים לי לחזור שוב.

טוב.

כנראה שאאלץ להתקשר

הוא יזכור כי אני כל היום שואלת שאלות

(ואני 5 שנים בעסק...לא מבינה למה)

פניתי לרב שידוע לי לכתחילה שהוא יותר מקל 

התיר לי לעשות רק הפסק ובדיקה ראשונה ואחרונה

כבר כמה שנים ככה, ללא שינוי בהיתר

מוסיפה אם אני יכולה ולא אחרי לידה גם בדיקה ביום שלישי או רביעי

 

אינני פוסקת

אך את בהחלט יכולה לפנות לרב אחר שידוע שיש סיכוי טוב שיתיר לכתחילה מכאן והלאה

בהצלחה

פעם קודמת היה ככה וככה ולא מתי זה היה

כל המגזרים.
פתוחים עד 17:00
02-651-5050

ואני חושבת שבנוסף לזה, את יכולה ללמוד את ההלכות ולהבין מה החובה הבסיסית שנדרש בשביל טהרה,
ומה מעבר לכך..
הרב יכול לעזור לך שתרגישי טוב עם עצמך שאת קיבלת "אישור" ממנו, אבל ללמוד את ההלכה הזו בעצמך את גם יכולה ..
בכלל, כשיהיה לך את המידע הנכון תוכלי להיות בטוחה גם כשתשאלי אותו