פורום הריון ולידה (עמוד 2827)

היחיד שעזר לי

יש את זה גם בקופת חולים בטח בהנחה
נסי גם לא לחפוף את הראש כל יום

לי יש שמפואים שאני לא מתקרבת אליהם כי ישר גורמים לי לגירודים.

אבל צריך כמות גדולה מאוד בשביל שיעשה משהו. לכן אם זה לא כמות מטורפת אני אוכלת.

ברמה שאני הולכת לבדוק שההריון אכן ברחם אני כותבת על הריונות טבעיים
כאבים כל כך חזקים שאני כל פעם בטוחה שאני מאבדת את ההריון (פעם אחת זה אכן קרה)

נקווה לטוב
בשורותטובותת..

האמת היא שאף אחד לא יכול לדעת
תפילות חמות וחיבוקים 💕

כמה מחפשים כל מידע אפשרי בשבועיים האלו

נפוץ בתחילת הריון ראשון שיש כאבים כמו כאבי מחזור. בגלל ההתרחבות של הרחם. אבל אני לא מבינה בהחזרות עוברים.
הלוואי שכן!!

יעדכןן..

את לוקחת תמיכה
כי אני יודעת שהרבה בנות וגם אני התמיכה גורמת התכווצויות לא יודעת אם זה ברמה שאת כותבת אבל כל אחד חובה את זה אחרת
המון בהצלחה

תראה יכול להיות שזה גם מהתמיכה .
התמיכה גורמת להתכווציות.
הכול יכול להיות ממליצה לך לא לחפש סימנים.
תחפשי לך דברים שעסיקו אותך אחרי החזרה הכול אפל ולא יודעים מה קורה.
התמיכה גורמת לתופעות של הריון מנסיון
חכי לבטא עוד 5 ימים המון בהצלחה
ותחזרי לבשר בשורות טובות

אתן מקסימות ממש❤️❤️

זה אומר או שעשית את הבדיקה מאוד מוקדם או שהבטא בירידה🙁

זה אומר שאבוד? או שיש סיכוי שכן יתפתח הריון תקין?

פה הרבה סיפורים על הריונות תקינים שהתחילו ככה
לי היה משהו דומה וזה היה הריון כימי אבל ידעתי במאה אחוז שזה היה כבר אחרי האיחור אז הבנתי כבר

האם עדיין יכול להיות שזה ביוץ מאוחר?
ובימים האחרונים יש לי כאבי מחזור ללא מחזור..
כבר מכינה את עצמי לגרוע מכל

תחזרי על הבדיקה ביום ראשון בע"ה (בהנחה שהתוצאה מהיום)

היה בייבי סטאר באריאל שנסגר. תחפשי חנות אחרת במרכז שמוכנה להוביל במחיר סביר. חוצפה. זה לא חוקי.

יודעת את זה ממשהו אחר שהזמנו לישוב הרבה יותר קרוב מאריאל..

פתח תקווה זה חצי שעה נסיעה.

אני די בטוחה שאם זה היה פתח תקווה - נתניה לא היו לוקחים 500₪.

גם אנחנו נתקלנו בזה, בגלל שזה יהודה ושומרון אז מוסיפים תשלום על משלוח. זה ככה בהרבה מקומות, לא בטוח שזה חוקי

לא נכון ולא הוגן להגדיר את אזור השומרון כאזור מרוחק.

כמו שאנונימי כתב לפניי, פתח תקווה-אריאל זה בדיוק 25 דקות נסיעה, ללא רמזורים (כביש 5)

מסכימה שיש אזורים אחרים בשומרון שרחוקים יותר, אבל זה לא המקרה.

 

בזמנו, כשהזמנו מקרר ותנור מרשת מוכרת אחרת (חנות בפתח תקווה) לא גבו מאיתנו 'מס שומרון' על המשלוח, ושילמנו תעריף זהה כאילו היינו גרים בכפר סבא\ראש העין וכו'

תסכימי איתי שזה הרבה יותר קרוב לפ"ת מאשר אריאל?
הזמנתי משהו מאחד הספקים של הקבלן, ועלות ההובלה גבוהה יותר בגלל שזה מעבר לקו הירוק.
שלא תביני לא נכון, 500 ש"ח הובלה זה מוגזם, אבל ככה זה בהרבה מקומות (שוב, אולי לא במחיר הזה, אבל עדיין).
אגב, יכול להיות גם שהובלה לנתניה תעלה פחות כי הם יודעים שהם יכולים לקחת משאית אחת לכמה אנשים, וכשזה לאזורים שהם מגדירים מרוחקים, מוציאים משאית במיוחד, לכם יכול לקחת יותר זמן עד שיגיע והמחיר יכול להיות גבוה יותר.

תחפשו פשוט רשת אחרת

אנחנו גרים הרבה יותר רחוק ולא הייתה בעיה (אבל לא ביהודה ושומרון)

כי משלוחים אל מעבר לקו הירוק עולים יותר.

זה חוקי. זה דבר מוכר.

בסוף הם צריכים להביא משאית ממוגנת ירי בשביל ההובלה. ולהם זה עולה יותר...

אנחנו הזמנו לקרובי משפחה שיותר נח לאסוף  מהם ולא גרים ביו"ש ואז המחיר היה רגיל. ואחרי הלידה לא זוכרת אם בעלי נסע אליהם להביא את הדברים או שהם באו אלינו. אבל בפועל, מקפלים את כל הכיסאות כדי שיהיה בגג' גדול, מעמיסים ונוסעים.

בהצלחה!!!

מסירות לגור ביו"ש

הגזמה וחוסר דיוק בלשון המעטה.

 

הזמנו לכאן בעבר תנור, מקרר וספות שרכשנו, לצד אנשי מקצוע שונים שהגיעו מחוץ לאריאל כדי לסדר תקלות שונות. אף אחד מהם לא הגיע עם רכב ממוגן ירי או קסדה.

אני חושבת שזאת חזירות ממדרגה ראשונה, ופשוט מנצלים איפה שאפשר, המשאית אותה משאית שמגיעה לראש העין בקו החלוקה, ולעיתים יותר משתלם מבחינת הדלק ותחזוקה לנסוע ישירות ללא רמזורים לאריאל, מאשר המתנה ממושכת באיילון כשרוצים להגיע לתא ושות'

 

 

@אפונה

אני לא יודעת לתייג אבל השטרודל בהחלט מוסיף לאווירת התיוג

הביוץ מתרחש אחרי היוםשל שיא ההפרשות ולפני העליה בחום.
וכן, גם אצלי יש אז הפרשות יותר מימיות.
אז את יודעת את הטווח של הביוץ: בין סוף ה"שיא" לתחילת העליה.

מתי בדיוק? "אין הברכה שרויה אלא בדבר שהוא סמוי מן העין"..
גם אני לא יודעת מתי בדיוק.. הגיוני שיהיה טווח של יומיים בערך.

הסבר:
ההפרשות החלבןניות הן כתוצאה מהעליה של האסטרוגן.
האסטרוגן מגיע לשיא וצונח ממש לפני הביוץ (כמו ה lh שבודקים במקלונים) כך שהגיוני שתהיה חפיפה בין יום השיא ובין הפס החזק במקלון אבל שניהם מעידים בעצם על כך שעוד לא התרחש הביוץ כי הוא מתרחש רק אחרי שהם צונחים

החום לעומת זאת עולה כתוצאה מהביוץ מהפרןגסטרון שמופרש מהזקיק הצהוב. (וכך גם התחושה של היובש או ה"דביקיות" בנרתיק שיש נשים שחשות). אלה סימנים שמעידים את אחרי הביוץ

הביוץ עצמו לא נותן סימנים מיוחדים, למעט מי שמרגישה כאבי ביוץ בשחלות..

התהליך מתרחש אצל כל אשה בצורה קצת שונה ובקצב קצת שונה. הגיוני שיש טווח של כיומיים בהם האסטרוגן צונח והפרןגסטרון עוד לא עלה. שם מתרחש הביוץ.

מקווה שזה עוזר ומבהיר.

@קרן-הפוך מוזמנת לתקן אם לא דייקתי.. את תמיד יודעת לתאר תהליכים ביולוגיים במדוייק..

ביום ביוץ – ההפרשה נמתחת ורטובה במיוחד.
היום המדויק בו את מבייצת, נראה ‘הכי דומה’ לחלבון של ביצה, מכל הימים בהם הוא היה דומה מאוד לחלבון של ביצה. מבין כל הימים הפוריים, יום הביוץ הוא המועד הפורה ביותר. ההפרשה ‘עשירה’ ונמתחת ביותר, ואם תגעי בה באמצעות אצבעותייך תבחיני כי היא ממש נמתחת בין אצבעותייך.
מיד לאחר יום הביוץ – ההפרשה הופכת לצמיגית. ממש כמו גומי שמתחיל להתייבש. העניין מתרחש ‘בבת אחת’. ההפרשה נעשית יבשה יותר, כבר לא רטובה ועשירה כמו ביום הביוץ. היא לא תימתח בקלות בין אצבעותייך אלא תידבק לאצבע אחת ותתנתק מהשניה. ההפרשה לא תהיה שקופה אלא תיראה ‘חלבית’ יותר, לבנבנה.

כנראה שהפרשה זו נועדה להשמיד את הזרעים האומללים שלא הצליחו להגיע אל הביצית ‘בזמן’. הגוף לא מעוניין לאפשר את המשך מעברם של זרעים אלו בגופך היות ואין להם עוד כל תוחלת – לא ממתינה להם ביצית בחצוצרה.


חום השחר:

כאשר ביצית משתחררת מן הזקיק שלה בשחלה, הזקיק שנותר מאחור הופך ל’גופיף צהוב‘ (שהוא שמו של זקיק הביצית לשעבר), והוא משחרר הורמון פרוגסטרון במטרה לייצב את רירית הרחם – כלומר, במטרה לייצר הפרשות שמתאימות לחיזוק תהליך ההשתרשות ברחם. אחד הסימנים להפרשת הפרוגסטרון הוא עליה בחום הגוף הבסיסי של כ 0.2 מעלות צלזיוס.

אם את מבייצת, את תראי עלייה של 0.2 צלזיוס בחום גופך, זאת בהשוואה למדידות הקודמות. כיוון שהפרוגסטרון מופרש רק לאחר שחרור הביצית, חום הגוף הבסיסי עולה ב0.2 צלזיוס מיד לאחר הביוץ. מיד לאחר שהשתחררה ביצית בשלה מן הזקיק שלה – חום הגוף מתחיל לעלות - זהו מועד הביוץ.

אם היא היתה מעריכה שאת בשבוע 8 אז היתה בעיה שההריון התחיל שבוע לפני המקווה.

אני רק לא מצליחה להבין אז איך זה שבפעמיים הקודמות התאריך הוגדר כיום הראייה הראשון ועכשיו זה כאילו לא רלוונטי.
האם אני אמורה לקבוע בדיקות לפי גיל ההריון שהיא קבעה או לפי תאריך וסת אחרונה?

בגלל שהביוץ היה כנראה מאוחר יותר ולא שבועיים אחרי הוסת.

את הבדיקות תעשי לפי התיארוך של הרופאה.

לק"י

וככה גם אם תעברי את התאריך המשוער, לא יחשבו שהגעת לשבוע 42 ו-43.

אותי זה משגע כשזה קורה..חחח

פעם נרדם עם הבן שלי בתוך הלול.

לול קמפינג קטן

די משעשע
הוא הלך להשכיב אותו באמצע ארוחת שבת, היינו אצל ההורים.

ואחרי כמה דקות של משא ונתן בין שניהם, משתרר שקט.

נכנסתי לחדר ולא ראיתי אותו, לא הבנתי לאן הוא נעלם ;)

עד שמצאתי את שניהם מכורבלים ביחד במיטה

בעלי מתנדב הרבה פעמים להרדים את הילדים - הולך לשכב לצדם עם סיפורים ושירים.

ולא פעם ולא פעמיים, אחרי דקות ארוכות של שקט בסלון - פתאום מגיח מתוך החדר הילד שהיה אמור להירדם, כשהוא ערני לגמרי.

וכשאני מגיע לחדר של הילד - אני רואה את בעלי במיטת הילד, נוחר בשלווה...

 

האבא נכנס בתוך המיטת תינוק ומנסה להרדים אותו

כל פעם התינוק כמעט נרדם והאבא מנסה לזוז והוא מתעורר

ולבסוף האבא נרדם עמוק והתינוק יצא מהמיטת תינוק צוחק....

לק"י

אני נרדמת והילד הולך וחוזר עד שנרדם שוב.

יודעת שאם אני משכיבה לישון את הקטנה, אז נגמר לי הערב כי אני פשוט נרדמת איתה. אז מעדיפה שתישאר ערה איתנו בסלון.

כלומר, לא בטוח שהיא ממש מודעת לזה שהיא משקרת

וגם אני לפני כמה ימים סיפרתי לה את זאב זאב😝😝😝

אני דבר ראשונה ביטלתי אצלי את המילה "שקר" היא ממציאה דברים שלא היו באמת, לא משקרת. זה כבר הופך את העניין ליותר קל להתמודדות.


אני מדברת איתה על זה שמותר להמציא דברים, לספר דברים שלא קרו באמת. זה מראה שהיא מאוד יצירתיתי וגם זה כיף להמציא ולדמיין דברים שרוצים שיקרו.

אבל, שתמיד צריך להגיד אם זה סיפור שקרה באמת או סיפור שהיא המציאה!

ולא לבטל את ההמצאה, זה מצויין להמציא דברים (פעם שמעתי שלמי שיש כוח דמיון חזק בתור ילד, האמונה שלו תהיה חזקה יותר בתור מבוגר, הלוואי🙏) פשוט תמיד אני שואלת בטון נעים, זה קרה באמת או סיפור שאת המצאת?

אני מרגישה שברגע שאני נותנת מקום גם להמצאות ל"שקרים", יותר קל לה לעשות הפרדה מה אמיתי ומה לא.

לא תמיד זה עובד, לפעמים היא מתעקשת על משהו שאני יודעת שהוא לא נכון, אבל לרוב אני מרגישה שאנחנו בדרך הנכונה...

בהצלחה!!

מעולה אני באמת בסוף כל סיפור אתן לה אופציה להגיד אם זה סיפור אמיתי. או דמיון

ושוב את זאב זאב בסוף זה חודר

חשבתי שהיא כבר עברה את הגיל של האופייני
היא עולה לכיתה א
קצת היה נראה לי מוזר
אבל אמשיך לספר באמת זאב זאב
תודה רבה לכולן

בגילאים האלו, וזה ממש תואם גיל!
זה בכלל לא מעיד משהו (בדרכ')
בגיל הזה הם מתחילים לפתח היגיון כמו של מבוגרים לכן הרבה פעמים לנו זה נראה כמו שקר או קישקושים לא קשורים לעניין

היא מערבבת בין דמיון למציאות..
חשוב לתת להם ביטחון בתחושות שלהם!
אם היא סיפרה שקרה משהו בחצר והם בכלל לא יצאו לחצר אז זה דורש התייחסות בדיוק כמו שאם זה היה קורה באמת.
פשוט תהיו שם בשבילה ותכילו. נכון זה קשה ומתסכל אבל זה אימון גם בשבילנו ההורים לדעת להתמודד ולחזק את הילד בלי לפתור לו את הבעיות אלא לצייד אותו בכלים.

לדוגמה פעם הבת שלי סיפרה לי בבוקר שאבא לא הרשה לה להתקלח אתמול. אמרתי לה שאדבר על אבא.
בעלי אמר לא היה ולא נברא.
וואלה הצטערתי על התגובה. אני לא אמורה לפתור לה את הבעיות בצורת לדבר עם אבא, אלא להבין מה בדיוק הפריע לה, ממה היא חוששת, אולי יש לה קושי בהתארגנות ערב והיא מפחדת לא להספיק הכל?
אולי אנחנו מלחיצים אותם מדי?
אולי היא הייתה רוצה שאבא לא היה מרשה לה?
לא יודעת.. אבל ממש לא הייתי קוראת לזה שקר.

במקביל, בגלל שהיא יחסית גדולה (זה לא גיל 3-4)
אז להתחיל להתאמן איתה להפריד בין מה שקרה ממש למה שהיה יכול לקרות.

אפשר להראות תמונות ולספר מה אנחנו ממש רואים בתמונה ומה אנחנו יכולים לחשוב שקרה/יקרה לפני/ אחרי.
ולהדגיש כל הזמן את מה שקרה בוודאות כי ראינו לבין מה שאנחנו חושבים שקרה. ככה להפריד בין דמיון למציאות.
גם בסיטואציות "חיות". למשל ילד בוכה בגן שעשועים. לשאול למה הוא בוכה?
נגיד הבת אומרת כי הוא נפל וקיבל מכה. לשאול ראית שהוא נפל? ראית את המכה? ככה לזקק את ההפרדה בין מה שממש ראינו שקורה (ילד בוכה) לבין מה שאנחנו משערים שקרה.

מעריכה!!!

ילדים בגיל זה חלקם עדיין לא בשלים ומערבבים בין זמנים למשל (זה היה היום או אתמול..)
כי מבחינתם זה לא חשוב אלא העיקר החוויה שהם רוצים לשתף או התחושות שלהם

הם מערבבים רגש עם עובדות, וגם מכניסים את הדמיון או את מה ש*הם* הבינו מהסיטואציה (בעזרת הדימיון)

טוב לנסות להסביר לה סיטואציות או לתת למקרים או רגשות שם ברור

זה היה ציסטה- הצטברות של נוזלים.
נספג לאחר תקופה.
אני הייתי הולכת לבדוק מה זה, עדיף בשביל הרוגע..

שווה לבדוק את זה..

 

מי שבדקה , מה עשו?

אבל שוב, כתבתי שהייתי בודקת, למקרה שזה משהו אחר..

אם לא כואב, לא עושים כלום...

אם כואב, כמו שכאב לי, עושים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, זריקות סטרואידים( רק אם את לא מניקה) ובמקרה הכי גרוע ניתוח..

לדעתי שווה לקפוץ לאורתופד(מומחה כף יד) לבדוק איתו

עבר קצת זמן אחרי הלידה.
זה הצטברות נוזלים, וקשור להריון / לידה / הורמונים.
לדעתי, אם לא יעבור תוך שבועיים שלושה - תלכי לבדוק.
(אא"כ זה כואב / נראה מוגלה או משהו כזה)

היא "הלכה" על השיטה של לפוצץ אותה "עצמאית" בטפיחות חזקות.

חזר , הלך, חזר. הלך.

ונעלם.

 

כמובן שלא ממליצה על שיטות כאלה.

אבל נראה לי אמור להעלם לבד..בשביל הרוגע אולי תבדקי את זה.

אבל צריכים להקפיד איזה חודש חודשיים למרוח כל יום
גורמת להם להיעלם

ונלחצתי...
כשהלכתי לרופא משפחה אמר שאין מה לדאוג אבל בכל זאת שלח לאולטרסאונד לראות שזה כלום.
בסוף נעלם לבד עוד לפני שהגיע התור.

מנגד, לפני כן היה לי משהו דומה ברגל
שם הזנחתי ולא הלכתי לרופא שיבדוק, בסוף זאת הייתה באמת ציסטה אבל היא הזדהמה והכל התנפח והיה מוגלתי, נשלחתי לטרם שם עשו לי ניתוחון להוצאת הציסטה והמוגלה (לא כיף) אבל אחרי הפרוצדורה הריפוי היה מהיר.

המלצתי- בלי לחץ, אבל כן ללכת לרופא שיבדוק.

רצו לנתח
בסוף היה רופא חכם
לא הודיע לי מראש
אבל לקח מחזיק מפתחות ממתכת..ופשוט לחץ חזק והכניס את זה פנימה.
צערתי לרגע אחד מכאב אבל חסך לי ניתוח

מאז יש רגישות במקום כשכותבת הנון או מתאמצת מדי במפרק קורה אחת למה שנים
פעם אחת יצאה שוב ג'ולה קטנה ונכנדה לבד

שמה לפעמים תחבושת כזאת לתת למפרק לנוח וזה עובר לבד
אבל נדיר מאוד כבר שנים לא קרה

שיתמלאו ימינו בטוב😘

עדיף שיעבור מאשר שנהיה תקועים לנצח באותה נקודת זמן 

מאז שהתחילה הקורונה השבוע נגמר ברגע שהוא מתחיל

זה סימן שיש לנו חיים מלאים עניין ותעסוקה ואנחנו לא יושבים בשיעמום וסופרים את הדקות

לא יודעת למה...

לי יש נסיעות כל יום בלי אפשרות לקחת איתי עגלה, אז יש לי דונה.

בעיקרון זה לא הכי בריא, בתור עגלה, לגב של התינוק...

רק אחרי 6 שבועות התחלתי קצת לזוז

והאמת להתאושש מממש ברמה שהרגשתי כבר נחמד לצאת לגינה וכאלה

אולי אחרי חודשיים- חודשיים וחצי שכבר קצת התחזיתי והתרגלתי למצב

תני לעצמך לנוח יקירה!

 

״כבר״ חודש אחרי זה בעצם- רקחודש אחרי!

רק אז רזיתי עד הסוף והתחלתי להרגיש כמעט כמו קודם.

אבל את האמת אמרה לי רק חברה אחת: אף פעם לא מתאוששים.. תכלס החיים משתנים.

כל חודש שעבר, הבנתי כמה אני במצב טוב יותר מהחודש הקודם - אפילו שבחודש הקודם חשבתי שאני כבר בסדר גמור לא מסיימים להתאושש

יכול להיות שחסר לך וזה גורם לחולשה גדולה.
אבל בכלליות, נשמע נורמלי ביותר

נשארה החולשה עוד הרבה חודשים אח"כ, בנוסף אחרי הלידה התחילה לי אנמיה עקשנית אז זה עוד יותר הוסיף חולשה ועייפות...
נורמלי מאוד שלגוף לוקח המון זמן.
לא סתם ביהדות אישה נחשבת יולדת למשך 24 חודשים.

אחרי 3 שבועות- הקלה ראשונה
אחרי חודש וחצי- הקלה שניה
בגיל חצי שנה- הקלה משמעותיצ
בגיל שנה- כמעט חזרה לשגרה
בגיל שנתיים- גמרנו להתאושש

רגישות במערכת העיכול (שזה היה הכי כואב) לקח חודשיים בערך שיגמר, עם הרבה מאמץ על התזונה ליציאות רכות

עייפות זה ממש תלוי בילד, הבת שלי בת 10 חודשים ורק עכשיו ישנה יותר, יש כאלה שיותר טוב. אבל ברור שמחודשיים לעשרה חודשים יש הבדל. כדאי לקחת ברזל ובי 12 אם חסר, ובד"כ חסר..

עובר לגמרי? לא יודעת.. בטח כשהילד גדל ממש

בהצלחה!!

תקופה לא פשוטה.. חיבוק חזק! זה משתפר

עייפות- כל עוד התינוק מתעורר בלילה אני עייפה...

באחד הילדים לא ישנתי כמעט לילות עד גיל שנה, התינוקת לא ישנה רצוף לא במיטה שלה ולא בשלי
ץאני חושבת שזה תהליך שצריך לחלק אותו לשלבים

שבוע ראשון- רק לנוח ולנוח.
שבוע שני - כנ"ל

עד חודש אפשר כבר לבשל וטפל בילדים אבל לא כדאי עבודות בית , בטח לא קשות שדורשות עמידה. לישון הרבה

אחרי זה זה לפי ההרגשה ולפעמים צריך כמה חודשים להתאושש תלוי במצב הגוף וכמה החיים עמוסים.. ואיזה תינוק ילדת.. (רגוע או לא)

אבל היום אני יודעת שזה קשור לזה שלא הייתי בכושר בכלל.
ספורט לדעתי עוזר מאוד להתאוששות.
רק חכי שיעברו שישה שבועות מהלידה.

אבל ממש לפי הכללים בלי הנחות!
ככה ההתאוששות טובה יותר.
אחרת זה חצי שנה במקרה הטוב של מריחת ההתאוששות.
פשוט תנוחי אבל המון!! תשמרי על הגוף.

ומסכימה ממש עם ציוני הדרך שבת 30 כתבה. מדוייק.

די מהר יכולתי לשטוף את הבית ולנקות. רק לקח עוד קצת זמן עד שהיה לי קל לקום מהמיטה או לרוץ, כי הרגשתי את הבטן זזה מצד לצד וזה כאב בחתך.
לא זכור לי שהרגשתי חולשה, אולי רק מעט אחרי הניתוח בימים הראשונים בבית חולים.
אחרי קיסרי
דווקא אחרי שהייתי כל כך מוגבלת בסוף ההריון, הרגשתי הקלה עצומה ושחזרתי לחיות ולתפקד. ללכת בקלות ובלי כאבי גב

בסקירה מאוחרת ודקים דברים כמו ארובות עיניים, שפה שסועה, גולגולת וכן הלאה..

אלה דברים שלא בודקים בסקירה המוקדמת,

ולא באולטרסאונד רגיל...

 

שבסקירה המאוחרת רואים דברים שלא ניתן לראות בסקירה המוקדמת (וכן להפך) ולכן חשוב לעשות את שתיהן.
במיוחד אם משהו לא היה 100%, הייתי נבדקת כדי להיות רגועה יותר. אבל זה אינדיבידואלי.

יש מומים שאם מגלים אותם בסקירה המאוחרת ובאים מוכנים ללידה - אפשר להציל חיים של תינוק.
אפילו רבנים שמורים להמעיט באולטראסאונד, אומרים שיש להקפיד על סקירה מאוחרת.

לפי היידוע לי-המאוחרת חשובה יותר מהמוקדמת.

אם מתכננים לעשות סקירה אחת אז עושים בשבוע שהוא בין לבין (הרופא יכול להמליץ) אבל לעשות את המוקדמת בזמן ובדיעבד לוותר על המאוחרת קצת בעיה.
הכל תלוי לשיקול דעת של ההורים אבל מבחינה רפואית ההמלצה היא לא לוותר על המאוחרת.

את יכולה לקבוע תור דיגיטלי או לשלוח פנייה לרופא ולהתייעץ.

אני חושבת שגם השקט הנפשי במיעוט בדיקות הוא גם שיקול לגיטימי.

בהצלחה!

רואים חלקים במוח שלא היו קיימים בסקירה הראשונה

שקילה, חיסון. וודאי. שומרים שם על כללים.
לגבי הצינון- בצל חתוך ליד המיטה, מי מלח לתינוקות לאף. אפשר להגביה קצת את המזרן מלמטה שיישכב קצת בשיפוע.

1. ברור! הוא צריך לקבל חיסון. שח"ו לא יחלה במשהו מסוכן!

לקורונה יש הרבה מודעות והאנשים החולים בסגר. מחלות אחרות- לכי תדעי...

 

2. תצאי איתו קצת לשמש.. זה מייבש את הנזלת...

 

מלא מזל טוב!!

חכי קצת שיעבור לו.
בגיל חודש החיסון הוא לצהבת, אאל''ט, וזה לא משהו שנדבקים בו בקלות.
גם אם יתחסן באיחור- זה לא שהוא חשוף למללה מסוכנת שמסתובבת ברחובותינו.

הוא לפעמים נשנק מרוב ליחה. זה מפחיד ולא נעים לו ולי.
יש דרכים להקל על הלילה ולייבש אותה מהר?

להגביה את המזרון
לשים חצי בצל ליד הראש

יפה לך שאת כמה ככה מהר!! כל הכבוד!

קחי חיבוק גדוול

בעז"ה הפרוייקט הבא יצליח!!!

בטח שאת מצליחה!! מצליחה להמשיך להיות מקסימה ושווה בזכות עצמך, גם אם פרויקט כלשהו שעבדת בו, לא צלח. הפרויקט זה לא את, נשמה..
את זה הנשמה המהממת והטובה שלך
יהיה טוב, יקרה
❤️❤️❤️❤️❤️

על הרצון והכוחות לקום מהר בלי לשקוע עוד ועוד..אלופה ובהצלחה

את נשמעת מדהימה שאת ישר חושבת איך לפרוח מחדש ולא מדשדשת בבאסה ובתסכול ובאכזבה
..... המון הצלחה!

הייתי כל כך הרבה פעמים עמוק בבאסה ודישדשתי בה..
כך שאני יודעת שלא מחכה לי שם שום דבר טוב.
כששמחים יש יותר סיכוי שיקרו דברים טובים

משפט שהבוס שלי היה חופר לי...
מי שלא לוקח צ'אנס ומשקיע את משאביו באיזשהו חלום הוא לעולם לא ייכשל.. (אבל גם לעולם לא יזכה לטעום את התקווה והחלום..)

כל הכבוד על המאמץ. לפעמים הדרך ומה שהיא מלמדת עלינו, חשובה יותר מהתוצאה. קשה לראות את זה עכשיו אבל בעוד x פרוייקטים תצחקי על זה...

זה הזמן להתפנק על משהו ולהיות גאה בעצמך שניסית.

מצדיעה!