פורום הריון ולידה (עמוד 2828)

רק אחרי 6 שבועות התחלתי קצת לזוז

והאמת להתאושש מממש ברמה שהרגשתי כבר נחמד לצאת לגינה וכאלה

אולי אחרי חודשיים- חודשיים וחצי שכבר קצת התחזיתי והתרגלתי למצב

תני לעצמך לנוח יקירה!

 

״כבר״ חודש אחרי זה בעצם- רקחודש אחרי!

רק אז רזיתי עד הסוף והתחלתי להרגיש כמעט כמו קודם.

אבל את האמת אמרה לי רק חברה אחת: אף פעם לא מתאוששים.. תכלס החיים משתנים.

כל חודש שעבר, הבנתי כמה אני במצב טוב יותר מהחודש הקודם - אפילו שבחודש הקודם חשבתי שאני כבר בסדר גמור לא מסיימים להתאושש

יכול להיות שחסר לך וזה גורם לחולשה גדולה.
אבל בכלליות, נשמע נורמלי ביותר

נשארה החולשה עוד הרבה חודשים אח"כ, בנוסף אחרי הלידה התחילה לי אנמיה עקשנית אז זה עוד יותר הוסיף חולשה ועייפות...
נורמלי מאוד שלגוף לוקח המון זמן.
לא סתם ביהדות אישה נחשבת יולדת למשך 24 חודשים.

אחרי 3 שבועות- הקלה ראשונה
אחרי חודש וחצי- הקלה שניה
בגיל חצי שנה- הקלה משמעותיצ
בגיל שנה- כמעט חזרה לשגרה
בגיל שנתיים- גמרנו להתאושש

רגישות במערכת העיכול (שזה היה הכי כואב) לקח חודשיים בערך שיגמר, עם הרבה מאמץ על התזונה ליציאות רכות

עייפות זה ממש תלוי בילד, הבת שלי בת 10 חודשים ורק עכשיו ישנה יותר, יש כאלה שיותר טוב. אבל ברור שמחודשיים לעשרה חודשים יש הבדל. כדאי לקחת ברזל ובי 12 אם חסר, ובד"כ חסר..

עובר לגמרי? לא יודעת.. בטח כשהילד גדל ממש

בהצלחה!!

תקופה לא פשוטה.. חיבוק חזק! זה משתפר

עייפות- כל עוד התינוק מתעורר בלילה אני עייפה...

באחד הילדים לא ישנתי כמעט לילות עד גיל שנה, התינוקת לא ישנה רצוף לא במיטה שלה ולא בשלי
ץאני חושבת שזה תהליך שצריך לחלק אותו לשלבים

שבוע ראשון- רק לנוח ולנוח.
שבוע שני - כנ"ל

עד חודש אפשר כבר לבשל וטפל בילדים אבל לא כדאי עבודות בית , בטח לא קשות שדורשות עמידה. לישון הרבה

אחרי זה זה לפי ההרגשה ולפעמים צריך כמה חודשים להתאושש תלוי במצב הגוף וכמה החיים עמוסים.. ואיזה תינוק ילדת.. (רגוע או לא)

אבל היום אני יודעת שזה קשור לזה שלא הייתי בכושר בכלל.
ספורט לדעתי עוזר מאוד להתאוששות.
רק חכי שיעברו שישה שבועות מהלידה.

אבל ממש לפי הכללים בלי הנחות!
ככה ההתאוששות טובה יותר.
אחרת זה חצי שנה במקרה הטוב של מריחת ההתאוששות.
פשוט תנוחי אבל המון!! תשמרי על הגוף.

ומסכימה ממש עם ציוני הדרך שבת 30 כתבה. מדוייק.

די מהר יכולתי לשטוף את הבית ולנקות. רק לקח עוד קצת זמן עד שהיה לי קל לקום מהמיטה או לרוץ, כי הרגשתי את הבטן זזה מצד לצד וזה כאב בחתך.
לא זכור לי שהרגשתי חולשה, אולי רק מעט אחרי הניתוח בימים הראשונים בבית חולים.
אחרי קיסרי
דווקא אחרי שהייתי כל כך מוגבלת בסוף ההריון, הרגשתי הקלה עצומה ושחזרתי לחיות ולתפקד. ללכת בקלות ובלי כאבי גב

בסקירה מאוחרת ודקים דברים כמו ארובות עיניים, שפה שסועה, גולגולת וכן הלאה..

אלה דברים שלא בודקים בסקירה המוקדמת,

ולא באולטרסאונד רגיל...

 

שבסקירה המאוחרת רואים דברים שלא ניתן לראות בסקירה המוקדמת (וכן להפך) ולכן חשוב לעשות את שתיהן.
במיוחד אם משהו לא היה 100%, הייתי נבדקת כדי להיות רגועה יותר. אבל זה אינדיבידואלי.

יש מומים שאם מגלים אותם בסקירה המאוחרת ובאים מוכנים ללידה - אפשר להציל חיים של תינוק.
אפילו רבנים שמורים להמעיט באולטראסאונד, אומרים שיש להקפיד על סקירה מאוחרת.

לפי היידוע לי-המאוחרת חשובה יותר מהמוקדמת.

אם מתכננים לעשות סקירה אחת אז עושים בשבוע שהוא בין לבין (הרופא יכול להמליץ) אבל לעשות את המוקדמת בזמן ובדיעבד לוותר על המאוחרת קצת בעיה.
הכל תלוי לשיקול דעת של ההורים אבל מבחינה רפואית ההמלצה היא לא לוותר על המאוחרת.

את יכולה לקבוע תור דיגיטלי או לשלוח פנייה לרופא ולהתייעץ.

אני חושבת שגם השקט הנפשי במיעוט בדיקות הוא גם שיקול לגיטימי.

בהצלחה!

רואים חלקים במוח שלא היו קיימים בסקירה הראשונה

שקילה, חיסון. וודאי. שומרים שם על כללים.
לגבי הצינון- בצל חתוך ליד המיטה, מי מלח לתינוקות לאף. אפשר להגביה קצת את המזרן מלמטה שיישכב קצת בשיפוע.

1. ברור! הוא צריך לקבל חיסון. שח"ו לא יחלה במשהו מסוכן!

לקורונה יש הרבה מודעות והאנשים החולים בסגר. מחלות אחרות- לכי תדעי...

 

2. תצאי איתו קצת לשמש.. זה מייבש את הנזלת...

 

מלא מזל טוב!!

חכי קצת שיעבור לו.
בגיל חודש החיסון הוא לצהבת, אאל''ט, וזה לא משהו שנדבקים בו בקלות.
גם אם יתחסן באיחור- זה לא שהוא חשוף למללה מסוכנת שמסתובבת ברחובותינו.

הוא לפעמים נשנק מרוב ליחה. זה מפחיד ולא נעים לו ולי.
יש דרכים להקל על הלילה ולייבש אותה מהר?

להגביה את המזרון
לשים חצי בצל ליד הראש

יפה לך שאת כמה ככה מהר!! כל הכבוד!

קחי חיבוק גדוול

בעז"ה הפרוייקט הבא יצליח!!!

בטח שאת מצליחה!! מצליחה להמשיך להיות מקסימה ושווה בזכות עצמך, גם אם פרויקט כלשהו שעבדת בו, לא צלח. הפרויקט זה לא את, נשמה..
את זה הנשמה המהממת והטובה שלך
יהיה טוב, יקרה
❤️❤️❤️❤️❤️

על הרצון והכוחות לקום מהר בלי לשקוע עוד ועוד..אלופה ובהצלחה

את נשמעת מדהימה שאת ישר חושבת איך לפרוח מחדש ולא מדשדשת בבאסה ובתסכול ובאכזבה
..... המון הצלחה!

הייתי כל כך הרבה פעמים עמוק בבאסה ודישדשתי בה..
כך שאני יודעת שלא מחכה לי שם שום דבר טוב.
כששמחים יש יותר סיכוי שיקרו דברים טובים

משפט שהבוס שלי היה חופר לי...
מי שלא לוקח צ'אנס ומשקיע את משאביו באיזשהו חלום הוא לעולם לא ייכשל.. (אבל גם לעולם לא יזכה לטעום את התקווה והחלום..)

כל הכבוד על המאמץ. לפעמים הדרך ומה שהיא מלמדת עלינו, חשובה יותר מהתוצאה. קשה לראות את זה עכשיו אבל בעוד x פרוייקטים תצחקי על זה...

זה הזמן להתפנק על משהו ולהיות גאה בעצמך שניסית.

מצדיעה!

תבדקי אם כתמים או דימום ותקפידי לא לאסור אותכם.
חיבוק על הבאסה!! מעצבן ממש!
אבל...כל הבאסה- אחרי לידה זה קורה...

שלא יגיע למצב שהכתם גדול מדיי..

אם זה ממש דימום שת מחזור, אין ככ מה לעשות.. באמת מבאס! אני בדיוק כמוך... הנקה מלאה ומקבלת מחזור חודש- חודש וחצי אחרי הלידה וככההכל ההנקה:/

כנראה שזה דימום אוסר

ולפותחת- זה ממש ממש מבאס.. אבל הגיוני שזה עוד מהלידה.
שיעבור מהר!

מניסיון!!

הפסיקה ממש משתנה בין רבנים

לי נגיד רב אמר שרק דימום בשטף ממש שיכל למלא יותר מתחבושת(!) אחת ואפילו יותר אז אוסר
ולא להסתכל בכלל
רק אם בוודאות התחושה זהה לשיא המחזור ובכמות כזאת אז..

ולא בטוח.
צריך לברר ספציפית מול רב

חשבתי שהגבת לי..
בגדול היום הרבנים מחפשים להוסיף טהרה כמה שאפשר..

מניסיון- היו לי שני כתמים ענקיים על הפד, הייתי בטוחה במאה אחוז שזה אוסר והרב התיר.. הייתי בשוק!
מאז שואלת גם על מה שנראה לי בטוח..

רק כתבתי "כנראה".
וואי וואי.. נא לא לשתול מילים במקלדתי.

(אגב "אוהבת את הקב'ה" סוג של כתבה הלכה. היא הורתה לפותחת להחליף פדים בתדירות גבוהה כדי שלא תיאסר. לפי מה שלימדו *אותי* זה בעייתי. מסקנה- שכל אחרת תברר לעצמה. רק זה כל כך מאוזן שקפצתן דוקא עלי)

בבקשה לא לכתוב הלכות
והסברתי למה.

נכון באמת לא כתבת כפסיקה או בוודאות

אבל יכל להשתמע מזה שכאילו סביר שזה אוסר .אני פעם אסרתי אותנו בטעות מחוסר ידע וכי זכרתי שקראתי פה פעם ש..ופשוט זה היה רק בהתחחה כשלא הבנתי בזה..אז רק רציתי להדגיש לפותחת לא להסתמך על הודעות


את. עשר והכל בסדר

ולגבי הסוג של הלכה, זה לא סוג של הלכה, זה יותר טיפ איך לא להיאסר כשיש כתמים לא ברןרים.. אין בזה בעיה הלכתית, אבל מסכימה שפשוט כל אחת תשאל את הרב שלה..

סלימה אם הרגשת מותקפת!(לב)

תתייעצו עם רב.
ללבוש שחורים לא להסתכל בניגוב.

לא להחליט שנאסרתם, כל עוד אין דימום ממש..

התנהלות לאור דיני כתמים - יועצות הלכה - נשמת

בבדיקה אצל רופאת נשים?

 

התחלת גלולות?

את מונעת?

אז גיוניי גם שזה שאריות מהלידה.
תבדקי את עניין התחתוניות. יש פסיקות שזה מטמא. אולי עדיף לך רק בגד צבעוני. ולא להסתכל בניגוב!!

לאוב זה עדיין מהלידה
וזה נורמלי לגמרי
ונס שטבלת
אם טבלת אז בבקשה אל תסתכלי בכלל בשרותים ובניגוב!
תלבשי תחתון כהה
תסגרי עיניים
וכל עוד לא יוצא ממש כמות חזקה ומשמעותית מאוד כמו שיא של מחזור
אין סיבה להאסר.

גם אם חשבת שזה אוסר תתיעצי עם רב
יש פתחים להתיר על סמך חוסר ידע

ותתעודדי שלרוב זה בא וחוזר לפני הטבילה- לי קרה ביום הטבילה כבר כמה פעמים

ומה שכן- אחרי שיגמר הדימום לכי לרופאה לבדוק שאין שארית שיליה. חשוב תמיד לבדוק. גם אם הדימום נורמלי

קרה לי שטבלתי (בערך אחרי חודש וחצי) ופחות מ-24 שעות אחרי התחילו כתמים שבהמשך הפכו לדימום.

הנקתי מלא. ללא מניעה.

מבאס אבל נשמע הגיוני.

הנקה מלאה ואחרי חודש וחצי, כמה ימים אחרי שנטהרתי קיבלתי מחזןר ומאז כל חודש...

רק שאחרי המחזור הראשון הזה לא קיבלתי כל חודש.. אלא רק אחרי מלא זמן (אולי 7 חודשים, לא זוכרת בדיוק, ואז שוב הפסקה של כמה חודשים..)
אז לפותחת- יש לך תקווה..

במעון היא תצטרך להתאים את עצמה לסביבה...

ביומיים הראשונים היא תהיה קצת מבולבלת, ואח"כ בעז"ה היא תתאזן

ישנים צהריים/בוקר עד אחרי גיל שנתיים.
ויש כאלה שאפילו עד גיל 3.

קודם כל ככל שהיא גדלה הלוז דינאמי ומשתנה,
וחוץ מזה- ציק צק הילדים מיישרים קו במעון. אל תדאגי.
בהצלחה!

יש כאלה שיושנים בוקר או צהרים עד גיל 3 פלוס ( מנסיון כגננת במשפחתון)

הבת שלי בת שנתיים ממש עכשיו וישנה במשפחתון ( לא שלי) כשעה -שעה וחצי כל בוקר וכך כל הילדים שאתה

אני גננת של שנתון של שנתיים-שלוש- ועכשיו הילדים ישנים רק בבית/ בצהרון ולא בשעות הבוקר ואני מדברת על ילדים בני שנתיים וחצי בערך 

סך השעות זה מה שאמור להיות, היא ישנה בבוקר במקום בצהריים.
הבת שלי ישנה מ11 עד 2. נראה לי במעון ישנים ב12.

אם זה מפריע לך, הייתי מנסה לאחר לה את השינה לאט לאט להזיז כל כמה ימים חצי שעה קדימה.
אם הדאגה היחידה שלך היא מהמעון, היא תסתדר תוך כמה ימים בעז"ה...

חלק מהכיף שבבית זה שאפשר לחיות באופן טבעי ומוצאים לגמרי. אם טוב לה לישון בתשע בבוקר, למה לא בעצם??
אל חשש, במעון "יסדרו" אותה לפי הלוז 😁

בן השנה ו7 שלי גם כן מתעייף שעתיים אחרי שמתעורר וישן בבוקר, ואחר כך שינה קצרה ב3-4. יש ימים שמצליחה למשוך אותו עד 11:30-12 ואז הוא ישן פעם אחת, אבל הוא הרבה יותר רגוע כשישן בשעות שהוא מעדיף.
גם אם היא ישנה רק בבוקר זה בסדר גמור

יש לך חברות נשואות באותו הראש שלך ושל בעלך?

אם כן- את יכולה לנסות להזמין חברה,

ומן הסתם לבעלים לא תהיה ברירה אלא לייצר שיחה...

 

מה שאני בעצם מנסה להגיד- "תיצרי" לו מעגל חברים הבנוי מבעלים של חברות שלך.

 

כמובן רק אם מתאים לכם

שאני מהצד השני, וכשבעלי ניסה ליצור מפגשים זה לא הלך. כי זה משהו שאני צריכה לדאוג לו לבד...

ואם הוא אומר שזה לא מפריע לו, אז תניחי לו.

אני בסוף מצאתי את הדרך שלי להשתלב וליצור חברויות, אז בעלי הכי מפרגן לי לצאת וליהנות כשיש לי הזדמנות וזו העזרה הכי גדולה שאני יכולה לקבל ממנו בתחום הזה.

ובאמת יש כאלו שזה פחות חשוב להם, זה ממש בסדר

אם לא זה לא מפריע, תעזבי. לכל אדם צורך חברתי שונה. יש אנשים שזקוקים לזה פחות. יש אנשים שכשהם מתחתנים הקשר עם האשה ממלא להם את הצורך החברתי, וזה מספיק להם. זה לגמרי בסדר. זה הוא. את לא אמא שלו, נשמע שאת רוצה בשבילו משהו שהוא לא רואה בו חשיבות גדולה.
וגם, לא הבנתי למה זה חשוב לעתיד?
אפילו הפוך, כשיש בית עם ילדים קטנים, לרוב אין זמן כמעט לחברים, ורוב הקשרים הם במשפחה ובעבודה.
אם למישהו יש צורך בהרבה חברים , אז שיהנה. אבל אם לא , זה ממש נורמלי.
למדתי טיפול בבעיות חברתיות ולמדנו לאנשים שונים רמות שונות של צורך חברתי. ולפעמים הורים( במקרה שלך- האשה) רוצים בשביל הילד משהו שאין לו צורך בו בעניין החברתי. אם הילד לא מרגיש שרע לו עם כמות החברים שלו, זו לא בעיה חברתית, אין לו צורך חברתי גבוה וזה בסדר, זה הוא. במקרה שלך זה הבעל. עזבי... תני לו לנהל את חייו החברתיים איך שנח לו.

אפשר לשלוח לך מסר?

ברור שלא חייב אבל וואו זה כזה מנוף ומתנה לכם לזוגיות! וגם כהורים-נותן כלים לכל החיים

ואפשר גם לשמוע שעורים והרצאות באינטרנט יש המון
וגם ספרים

ובעיקר וזה הכי בסיסי וחשוב-

להפוך להיות הורים מודעים ובוחרים ולא רק הורים מגיבים-
לדבר בינכם הרבה על החלדים
לעבד יחד-מה כל ילד זרוק,מה החוזקות שלו ומה החולשות שלו ואיך ניתן לעזור לו..לחשוב יחד על רעיונות.
ואגב זה דינמי ומשתנה בכל תקופה מחדש..

שמודעות עצמית זה הכי חשוב. כשהורה מודע לעצמו, שולט בעצמו, יש לו יכולת להסתכל על המצב כמו שהוא אז הוא יוכל גם לתת מעצמו לילד.
אם הורה ממש לא שם אז ספרי חינוך לא כל כך יעזרו לו.
במיוחד שיש המון שיטות, המון דעות , גישות שונות בתוך שיטות, זה לא כמו אחד ועוד אחד שווה שתיים.

פשוט צריך לחנך את עצמנו!!
מניסיון עם "מתבגרת" בבית, היא מתנהגת ב-י-ד-י-ו-ק כמוני!!!!
מספרת כמוני, מדברת אל אחים שלה כמוני, כועסת כמוני😔 מתעצבנת כמוני🙄
הדוגמא שלהם איך לחיות זה אנחנו!!

איך מחנכים את עצמנו??? שאלה טובה! זה כבר מורכב- אם יש לך טיפים מועילים אשמח גם לשמוע!

בהצלחה!

בסוף הרוב זה דוגמא אישית..

אולי אני צריכה לחפש קורס עבודת המידות בכלל

 

ולמרות זאת אני חושבת שכן יש דברים  בחינוך שאפשר וצריך ללמוד...

שאצל ילדים נורא חשוב איך מגיבים להם על התנהגויות באופן נכון ומיטיב, איך מעצימים אותם, איך להקשיב להם, איך ובמה לשתף אותם וכו, את זה כן צריך ללמוד.

רוב האנשים לא הולכים ולומדים את זה (לא שזה לא טוב אבל אני חא חושבת שיש בזה צורך ממשי אם אתם אנשים סטנדרטים וגדלתם בבית נורמלי)

באמת.החלטה מבורכת.
אנחנו בבית בגישה שלומדים כל הזמן! אז שומעים הרבה הרצאות, קוראים ספרים אבל הכי חשוב זה שבסוף כל דבר ששמענו אנחנו מדברים ירואים מה מכון לנו.

זה ככ חשוב כי אם לא לומדים הולכים על האוטומט ולא תמיד זה הכי טוב במיוחד שהחיים היו ככ עמוסים להורים אז קשה לא למצוא פיתרונות לטווח קצר כדי שיהיה נוח.


בהצלחה רבה

אישה חכמה המליצה לי כמו שהמליצה לילדים שלה ולעצמה על הספר איך לדבר כדי שילדים יקשיבו ואיך להקשיב כדי שילדים ידברו, שנותן כיוון של דיבור עם הילד עד עכשיו שהילד היה קטן פחות הרגשתי שזה משנה הילד שלי גם הגיע לשלב שאני מרגישה שלא מספיק לי לפעול איך שאני מרגישה אלא לקרוא ולשמוע ולהתייעץ יותר והספר הזה ממש עזר לי לשנות כיוון עם הילד הסופר רגיש שלי
יש אנשים שפחות מתחברים ללימוד גישה ויודעים לבד לנסות לטעות ולהצליח ויש כאלה שצריכים יותר הנחיה

האמת שכבר שמעתי עליו כמה פעמים אז אולי אנסה אותו סוף סוף..

בס״ד

יש הרבה קומות בהורות

כל הזמן בונים עוד קצת
לומדים עוד
משפרים
מדייקים
משנים קצת
מתאימים למצב החדש

בתוך כל זה, הספר הזה מקנה יסודות מעולים ממש. ספר בעל ערך ענק (ומאד קליל לקריאה 🙂)

בהצלחה לכולנו!

השאלתי מחברה ולמרות ששלי עדיין לא ממש מדברת זה עוזר לי ממש.
ספר מדהים! מקווה לקנות כבר אותו.

זה לא נכון שזה קל, ושהם רואים אותנו וכו.

מול כל ילד יש לנו התהגות אחרת. כל ילד מוציא מאיתנו הורה אחר, לפעמים גם הינמיקה הזוגית שלנו משתנה בגלל משהו מול אחד הילדים. בהנחית הורים טובה את לומדת להכיר את עצמך , להאמין בעצמך ובילדים שלך ולהתאים את החינוך שלך למה שאת שואפת אליו ולילד הספציפי שלך.

בהצלחה!

היה בסגנון שיטת אדלר אבל שונה. יותר יהודי ואמוני. מאד אהבתי
תבררי אצלכם מה יש

וגם "ואהבת" של מרים אדהן.
ו"על חבל דק" - שרה חנה רדקליף.
הצלחות

וחלק גדול מעבודת המידות היא לדעת להגיב בצורה 'נכונה' ו'חינוכית' ולא מתוך האינסטינקטים והתגובות האוטומטיות שלנו, בכל מיני מצבים מאתגרים בהורות.
ובשביל לדעת מה הדרך ה'נכונה' להגיב, אז אחד הדברים שיכול לעזור זה לקרוא על חינוך (מצטרפת מאוד להמלצה על 'איך לדבר כך שילדים יקשיבו..', מלמד המון על תקשורת, ונכון גם בהקשרים אחרים ולא רק בחינוך. וממליצה גם על הבלוג המהמם של 'בהתהוות' - הורות בחסד יש שם אוצרות, בכל מיני נושאים וגם בחינוך). ויש גם שיעורים שאפשר לשמוע, אני אהבתי את הסדרה של הרבנית 'דינה ראפ' שגם נותנת יסודות חשובים, ויש עוד המון, המליצו פה בשרשור על עוד דברים טובים.

אבל גם אחרי שיודעים איך 'אמורים' להגיב, נשארת עבודה של להצליח ליישם את זה בפועל, וזה לא תמיד כזה קל...
אני ראיתי כמה עוזר לי לחשוב על דברים אחרי שהם קרו. לא בכיוון של 'הלקאה עצמית' (איך כעסתי ככה? פעם הבאה אני חייבת להגיב בסבלנות!'), אלא בכיוון של לחשוב איך לבנות מתוך מה שקרה - אחרי שהכל נרגע ואני יכולה לחשוב בצורה הגיונית, אז לחשוב מה הייתי יכולה לעשות אחרת, לדמיין איך הסיטואציה היתה יכולה להיראות ומה יכול לעזור לי לזכור את זה בפעם הבאה שקורית סיטואציה כזאת (לי הכי טוב בכתב, או לפעמים לדבר על זה עם בעלי או עם חברה טובה).
וגם עוזר לי מאוד להתפלל על הדברים - תוך כדי שיש בלגן או קושי מסויים, לנסות לעצור לרגע, להתפלל לה', לנסות להודות על הטוב שמסביב וגם על הקושי עצמו שהגיע עכשיו, ולהתפלל לה' שיתן את הבינה לדעת מה נכון לעשות, ואת הכוח לעשות את זה בצורה הכי טובה. הרבה פעמים אחרי תפילה כזאת הדברים משתנים לטובה.
ועוד משהו שעוזר לפעמים (שלמדתי מאחד הפוסטים בבלוג של בהתהוות) זה לנסות רגע לדמיין שאת במקום של הילד, לחוות את הסיטואציה מנקודת המבט שלו, ואז לחזור להיות האמא. הרבה פעמים זה עוזר לי לדעת מה ואיך צריך להגיב.

"החלפות" עם הילד.
סופסוףףף הגענו למיטה (מדהים כמה זמן לוקח ללכת מהסלון לחדר, מי ישמע, אני גרה בוילה פרטית 470 מ"ר בנוי 🤣)
אני *מתה*
הם מתחילים לריב
אני מתה, כן?!
הוא: הכל בגללה!!!
היא: לא נכון!! אמא, הוא התחיל!!!!

אני קוראת לאחד מהם לדלת
מודיעה לו שהוא אמא עכשיו
הולכת לשבת על המיטה ו..... מתלוננת *חופשי*!

הם או צוחקים
או כמו ים ושוכחים לריב
או מתחננים לא להיות אמא.....

*ראו הוזהרתן, לא עובד בהריון!

במקום להתעצבן ואח''כ לבכות שהתעצבנתי...

אחרי שקצת חשבתי על הדברים עוד, רציתי לחדד נקודה שאני חושבת שלי היא משמעותית.
איך שכתבתי את הדברים למעלה, התפיסה היא כאילו המטרה היא לחנך כמו שצריך, ובשביל זה צריך לעבוד על המידות.

אבל אני חושבת שנכון יותר לראות את הדברים בצורה הפוכה - באנו לעולם כדי להיות שותפים בתיקון העולם, כדי לבנות ולהתקדם ומתוך כך לתקן את העולם איתנו, כדי לעשות את רצון ה' 'בכל דרכיך דעהו' (ואפשר עוד להרחיב עם שיעורים שלמים על מה התפקיד שלנו בעולם).
כשאני מנסה לחשוב איפה אני הכי יכולה לעבוד את ה', איפה המקום בו אני צריכה להשתנות, לגדול, להתאמץ מול היצר הרע, אני מרגישה שזה מתבטא הכי הרבה בעבודת המידות שלי, ובעיקר בתוך המשפחה (בזוגיות ובחינוך).
בעיקר לנשים זה עוד יותר בולט, כי בפועל ביומיום הרגיל אין כל כך הרבה מצוות שצריך לקיים (יש איסורים שצריך להימנע מהם, יש תפילות וברכות שזה הקשר עם הקב"ה, ויש את המצוות המיוחדות שלנו - חלה, טהרה ונר שבת, אבל הן לא מקיפות את היומיום שלנו) ובקלות אפשר לעבור יום בלי לקיים אף 'מצווה' מעשית.
אז איך בכל זאת אנחנו עובדות את ה' ביומיום? אני חושבת שעיקר העבודה שלנו היא במצוות שהן פחות 'מעשיות' אבל מאוד מאוד חשובות - 'ואהבת לרעך כמוך' (בכל מקום שאנחנו בקשר עם אחרים, בעבודה, ברחוב, אבל בעיקר בעיקר בבית), וכמובן המצוות התמידיות של האמונה בה', שהביטוי שלהן בפועל הוא בכל זמן של קושי - עד כמה אנחנו זוכרים שה' איתנו, שהוא הגורם לקושי והוא עוזר לנו להתגבר עליו ולגדול ממנו וכו'.
אז כשאני מחנכת את הילדים וזה מצריך אותי לעבוד על המידות, אני משתדלת לזכור שהקושי שעלה מול הילדים זה לא כי *הם* עכשיו מעצבנים, אלא זה כי כל הילדים לפעמים מתנהגים ככה, וזה כי ה' רצה לברוא את המציאות ככה שנצטרך להתמודד עם קשיים מול הילדים, וזה כי ככה ה' רצה שנעבוד על עצמנו ונגדל מתוך זה. וגם אם לא הצלחתי הפעם להגיב נכון, אני זוכרת שה' רצה שאני אעבוד על עצמי, הוא לא מצפה ממני להיות מושלמת, וחלק מהתהליך כולל גם נפילות ומתוך כל אני אמשיך ואגדל יותר.
אני רוצה רק להגיד שאחרי שהתחלתי לתפוס את הדברים בצורה הזו, הזמן עם הילדים והעבודה העצמית שאני עושה סביב זה הפכו עבורי להרבה יותר משמעותיים וממלאים, וגם כל שיעור שאני שומעת על עבודת ה', על התגברות על קשיים וכו' - הכל מתחבר לי לעבודה על החינוך...

ספר מומלץ!!

מצמיחה אותי כל פעם מחדש .היא נותנת לי כלים מעשיים ולא רק מרצה על מה שצריך כי באמת בפועל מאוד קשה ללמוד להגיב נכון ולהתנהל נכון.מה גם שבאמת כל יחד מוציא מאיתנו משהו קצת אחר בקיצור ממליצה מאוד למצוא שיעור שמתחבר לך וללכת ..בתקופת הקורונה היו שיעורים בזום ובעלי היההשומע יחד איתי לפעמים..

בניתוח חרום בגלל הפרדות שיליה
אמרו לה תחכי שנה ותוכלי ללדת רגיל
היא החליטה בגלל הטראומה לחכות 3 שנים,
לםני חודשים ילדה בת בלידה רגילה והיה לה מושלם!!

אחותי גם עברה היפרדות שיליה לפני 8 חודשים וניתוח חרום,
אמרו לה גם לחכות שנה...

חירום בחודש שמיני. לאחר פחות משנתיים ילדה את אחותי האחרת לאחר הריון רגיל ותקין, בלידה רגילה, ואח"כ את אחי-
כנ"ל. וכל זה לפני 30 שנה...כך שאם אני משליכה מהסיפור שלה-על פניו נראה שאין צורך שתעברי שמירה מיוחדת/שהריון יהיה בסיכון.. אבל אולי ליתר בטחון תבררי זאת עם גורם רפואי.
בהצלחה יקרה🙂❤️

מנעתי שנה. נכנסתי להריון שנה וחצי מהלידה. וילדתי את השני בלידה רגילה ב"ה!!! הרופאים הגדירו את ההריון השני, הריון בסיכון גבוה.. ולא הייתי בשמירה.

אבל מה שכן להיות ערניים יותר. אם יש כאבים חריגים, או חלילה מכה באזור הבטן, נפילה לרוץ להיבדק

אין לך מה לדאוג אם מונעים שנה כמו שהרופאים אומרים. בהצלחה!

ולכן לקחו לי את השליה לפתולוגיה כדי לבדוק אם יש איזהשהם תסמינים לכך שזה משהו גנטי שעלול לקרות גם בפעמים הבאות- והמסקנה שלהם הייתה שלא..

אם לא עשו לך אולי תתיעצי אם הרופאת נשים על זה..

רוצה לשמור על הבת האהובה שלו.. ואולי גם עליו אם אתם נפגשים.
ברור שאת לא צריכה להתפטר ובטח לא להיות תלויה בו
את יכולה לומר שהכל בסדר ואת שומרת על עצמך ותודה על הדאגה ..
ולהבא תלמדי לא לעדכן אותם

באמת יפה מצדו. ובכל זאת קצת לא פרופורציונלי
להגיד לו - תודה רבה אבא אני מאוד מעריכה את הרצון לעזור זה בכלל לא ברור מאליו . עם זאת, אני מרוצה ממקום העבודה ומעוניינת להמשיך. זה עושה לי טוב.

שימי לב, שאם את מחליטה להמשיך לעבוד שם (הגיוני לגמרי), אולי כדאי לברר אם הוא מעדיף שלא תתקרבי אליהם בזמן הקרוב כי זה מלחיץ אותו. צריך לעשות את זה בעדינות, כי הוא עלול להיפגע אם הוא רק דאג לך, אבל מצד שני זה נראה לי לגיטימי אם הוא דואג שאת תחשפי ותדביקי אותם.

ממש ממש
תודי לו מעומק הלב
תגידי שאת מאד אוהבת את העבודה שלך ואת מאד מאד נזהרת
אבל מעכשיו בזכותם תקפידי להיזהר אפילו יותר ותדאגי שאוכפים את כל הכללים וכו. ושאם תראי שלא מספיק נזהרים ושאת בסכנה אז בעה תעזבי

ועם כל זאת אני לא רוצה לעזוב שם, טוב לי שם.

תודה אבא יקר שלי, אני ממש מתרשמת שאתה דואג לי ורוצה בטובתי ובכנות גדולה זה מחמם לי את הלב ומרגש אותי ומשמח אותי, אבל, ביננו, טוב לי בעבודה שלי ואני לא מתכוונת להתפטר. תודה רבה על ההצעה שלך היא היתה לי ממש כיפית!

 

כמו בשיטת הסנדוויץ מחמאה, הערה, מחמאה.. אז מחמאה, תשובה שלילית ומחמאה..

חיבוק ענקק 

נשמע שממש לא פשוט לך...

אל תדאגי, בעז"ה בקרוב יהיה לך טוב

בטוחה שאת אמא במשרה מלאה מהממת!!!
שה' ישלח לך הרבה כוחות!

את מקסימה.
יש תקופות כאלו.. קורה לכולן.
גם אני נמצאת בתקופה לא אי אי אי בחיי, צומת דרכים ושינוי כיוון.
אני מאחלת לך שבקרוב תוארי באור אינסוף... ולעולם לא תהיי כבויה.
ושהלב שלך יהיה שלם,
תמיד.
❤️❤️❤️

אני אמנם כרגע עם עבודה אבל קטנה וזמנית.

חיבוקים יקרה!

אני איתך נשמה. בכל מילה.
תקופה מבאסת כל כך.
יבואו ימים טובים יותר...

נשמע כל כך עצוב ומייאש! ממש מבינה אותך! בעזה מאחלת לך שתיכף ממש יגיע השינוי : הצעת עבודה מפתיעה שלא חשבת עליה. בעלי חיפש עבודה במשך שנה, ורק בסוף השנה מצא, לגמרי במקרה, עבודה מעולה, הלוואי שגם לך יהיה משהו דומה, כמובן בקרוב ממש

זה יעבור בסוף
והלוואי שנרגיש שצמחנו וגדלנו והתחזקנו
למרות כל התהפוכות.


את מצליחה להרגיש את הכוחות שלך גם בתוך הדבר הזה?

יהאמת שכן. יש ימים הרבה יותר טובים ומלאים בסיפוק והצלחות קטנות שרק אני יודעת אותן

ויש את הימים כמו היום. שהכל מבולבל ומחורבש ומעורפל. ובא לי להשתבלל ולהיעלם קצת.
ולהחליף בעל.
מחר יום חדש בעז"ה

זה המון בשבילי עכשיו.
מקווה ליום יותר טוב מחר

בס''ד

 

רציתי לכתוב לך אתמול בלילה

אבל לא יכולתי.

אז זה הדבר הראשון שאני עושה הבוקר (אחרי הפיזור. לפני ארוחת הבוקר )

 

איך את מרגישה הבוקר?

אני מקווה שעבר עלייך לילה טוב ושאת מרגישה עם יותר שמחה וכוח ❤

 

פיטורין זה דבר כואב מאד.

לא חוויתי את זה על בשרי ב''ה 

(אני עצמאית)

אבל אני יכולה לתאר לעצמי את התחושות שזה עלול להציף

(גם מתוך נסיון להזדהות,

וגם מהמעט שחווינו כשבעלי הוצא לחל''ת בתחילת הקורונה)...

 

פגיעה ברגשות

אי הוודאות

חששות בפן הכלכלי

פרידה מהקולגות או ממי שהיית רגילים לפגוש מדי יום

הרגשה שאנחנו ''לא נבחרנו'' להמשיך

שאלות למה הם ממשיכים בעבודה ואני לא? ''איפה הם היו יותר טובים ממני?''

מבוכה מפני הסביבה (משפחה, חברים...)

ואולי אפילו מפני בני הזוג

צורך להסביר לילדים

שאלות של מה יהיה?

האם אמצא עבודה אחרת?

מתי?

האם היא תהיה לי טובה ונוחה? או שאצטרך להתפשר? ואם כן על מה?

איך תעבור עלי תקופת החיפוש אחרי עבודה חדשה?

מאיפה יהיה לי כוח לחיפוש אחרי מודעות דרושים,

לשלוח קורות חיים

להגיע לראיונות עבודה...?

ואולי גם תסכול / כעס / מרמור כלפי ריבונו של עולם

ושאלות של ''למה זה קורה לי?''

 

לא פלא שעם תהיות והרגשות כאלה

או דומות לזה

 

את מרגישה -

שבורה.

מרוסקת.

עייפה.

דוממת.

דחויה.

כבויה.

זה משבר כואב.

זה דבר ידוע.

פיטורין זה כואב מאד.

 

אז דבר ראשון, אני מצטרפת לכל המחבקות כאן!!! ❤❤❤❤❤

זה קודם כל!!!

 

 

***

 

 

משהי כתבה שזה כל-כך יפה שבין כל מילים הכאב שכתבת,

כתבת גם ''יפה''!!

ואני מסכימה כל-כך!

זאת יכולת גדולה ויקרת ערך:

לדעת לזהות קצת אור

גם כשיש כל-כך הרבה חושך.

בינה להבחין בין יום ובין לילה.

אפשר היה לצבוע שחור על הכל-הכל

אבל לא עשית זאת.

בחרת להסכים לראות שיש עוד טוב.

ואת כבר גיבורה ומהממת על הדבר הזה.

 

את יפה 

בטח שאת יפה!

בת של הקב''ה!

נשמה!

אמא!

את יפהפייה.

את יפה ואת פה.

יש לך מקום.

כמו במילים של השיר המופלא של ישי ריבו ועקיבא, מכירה?

 

קיומך חשוב,

קיומך נצרך,

אי אפשר בלעדיו!

האור האישי שלך נחוץ לעולם!!

הוא היה נחוץ לעולם כשעבדת

והוא ממשיך להיות נחוץ לעולם כעת.

לא השתנה דבר, מהבחינה הזאת.

שום דבר.

יש לך מקום.

את ראויה.

זקוקים לך.

יש לך ים של דברים להגשים..

רק במסגרת מעט אחרת.

 

ה' והעולם לא דחו אותך בכלל.

רק הזיזו אותך

טיפה

תזוזה קטנה

כמו הגה שמזיזים קלות -

כדי להוביל אותך להמשך הנתיב שלך.

הנתיב שייחודי לך.

 

 

***

 

 

ההודעה שלך גרמה לי לחשוב קצת על המושג ''פיטורין''.

אמנם אני לא בטוחה שהמילה הזאת קיימת בצורה הזאת בתנ''ך

אבל עובדה שהקב''ה גלגל את הדברים כך שזאת המילה שנבחרה על-ידי מעצבי השפה העברית

כדי לתאר מצב שנפרדים מאיתנו, ברמה התעסוקתית.

 

חשבתי על המילה ''פטור''.

כשמקבלים פטור, יוצאים לחופשי מאיזושהי מחויבות שהייתה לנו מקודם.

 

חשבתי על המילה ''להפטיר'' (כמו ''היא הפטירה לעברו שכך וכך'')

כשנותנים למילים לצאת מהפה שלנו החוצה.

 

חשבתי על המילה ''פטירה'' (חס ושלום ולהבדיל).

האדם מסיים את תפקידו כאן, ונשמתו יוצאת לעבר משהו חדש, משהו משופר פי מליון. עולם הבא. גן עדן.

יותר מזה, היא משתחררת מכבלי הגוף.

 

חשבתי על צמד המילים ''פטר רחם''.

תינוק שיוצא מרחם אמו, כדי להתחיל את חייו.

הוא משתחרר מהמקום הסגור (והנפלא) שבו הוא היה, חופשי להתחיל לממש את החיים שמחכים לו.

 

איך שגלגלתי את כל זה בראשי

דבר אחד שבלט לי כל הזמן

זה שהמושג ''פטר'' לא מתייחס לסוף

כמו שהוא מתייחס ליציאה לדרך

לתחילת

פרק אחר,

פרק חדש.

 

אין כאן עצירה מוחלטת.

יש תנועה!

תנועה לשחרור ממשהו, לחופש חדש, לעולם של בחירות והזדמנויות חדשות.

 

 

***

 

 

עכשיו את בתקופה של בלבול, כאב, פגיעה, חשש.

את צודקת לחוש כך, 

כי זה באמת לא קל.

מותר לך לשהות בזה.

מותר לך לא להתרגש מלהיות אמא במשרה מלאה

(או דווקא למצוא בזה נחמה מסוימת. אני לא בטוחה למה התכוונת כשכתבת).

לכל רגש ורגש שלך יש מקום

הם לגיטימיים כולם!

מותר לך לשהות בזה.

לעכל.

 

ואיזו תקופה באמת.

מבלבלת כל-כך

מפחידה

מתישה.

 

רק תמשיכי לזכור,

כמו שעשית כשכתבת שאת יפה,

תמשיכי לזכור

שזה לא סוף פסוק.

זאת התחלה חדשה.

 

💕

 

 

למרות שהדברים לא היו מכוונים אליי, חיזקת גם אותי

וישבת לכתוב מעומק הלב. זה באמת מורגש!
האמת שהיום ברוך השם כבר הרבה יותר טוב.
והצלחת ממש לשמח אותי
מקווה באמת להתחלות חדשות אחרות וטובות

צל״ש!!

@קמה ש.
כל מילה פנינה!
אני אחוזת התפעלות!
ול@המקורית-מה שלומך היום יקרה?
❤️

ברוךהשם יותר טוב
יום חדש אנרגיות חדשות
התחושות שתיארתי הם רק סימפטומים למחלה הזו שנקראת הזוגיות שלי. אומרת בצער אבל צריך להכיר בבעיה כדי למצוא דרך לפתרון
והעובדה שאני כבר לא עובדת קצת גרמה לי להישבר.ביחד עם העובדה שאני כבר כמה חודשים בבית עם הילדים, שזה דבר מבורך בפני עצמו, אבל לפעמים יש ימים שבא לי קצת לברוח לשקט שלי ואני לא מצליחה

בעזרת השם מקווה לצאת מזה מחוזקת, מחודשת ואופטימית.
תודה שיש אתכן פה

וכל המילים הטובות שיש

אישה מיוחדת מיוחדת שאת!!!

עזרת גם לי עם ה(כמעט) פיטורים

מילים כל-כך יפות ונכונות

שומרת לשעות הקשות של חיפוש עבודה...

נהניתי מאד מהדיון הלשוני (חובבת מילים)
נדמה לי שההודעה שלך הגיעה להרבה לבבות פה

שכחתי לכתוב: גם אותי פיטרו לפני כמה שנים, בצורה מאוד פוגענית. וב"ה מצאתי עבודה חדשה, שווה פי מיליון מהעבודה הקודמת!

רכה. אבל הוא בן חצי שנה אז לא יודעת מה לומר לך.. שירגיש טוב🙂

ותתני לו מהמים האלה או אם אפשר עם קצת אורז מעוך

שתי ישיבות חשובות שישפיעו על העבודה שלי בשנה הקרובה. אני בלחץ

ריאיון חשוב. הלוואי שיעבור בשלום

מקווה לסיים למלא מטלות ללימודים

מונעת, מניקה, וממש מרגישה בהריון!

(עניתי סתם כדי לעקוב )

הנקה מלאה בן 7 שבועות (בדיוק היום כבר בן 4🥰)
לא זוכרת כבר אם היה או לא היה מחזורים...
הרגשה כללית עלי פנים!! שתי בדיקות הריון שליליות...
עוברים עוד ימים וההרגשה רק מחמירה, קבעתי תור לרופא משפחה, באותו בוקר של התור עשיתי עוד בדיקה ביתית ליתר ביטחון ו... חיובי😝😝😝

ואם אני זוכרת נכון, שלושת הבדיקות מאותו ערכה של "בדיקה כנה"

מאוד
אם את סובלת תחליפי אמצעי מניעה

בגלל שהן התחילו לעשות לי דימומים... (אחרי שימוש של מעל שנה)

יכול להיות שזה קשור לזה?

קשה כל כך

אבל לפחות את יודעת שיש סיבה.. לזה שאת לא נקלטת וצריך רק לסדר את זה בעזרת השם בקרוב

גם לי יצא 2 לא תקינים השבוע ומסתבר שיש לי סכרת..
ויש לי תור רק יום ראשון..משתגעת עם מה לאכול ומה לא עד אז..

גם לי גילו סכרת הריון השבוע הייתי אצל דיאטנית..אז בגדול לעבור ללחם מלא במקום לבן, פרי אחד מותר לך ביום, כל השאר הדברים שיש בהם סוכר אסור, לאכול קיטניות, בורגול,ירקות, מותר קצת בטטה,
טחינה, אבוקדו, אגוזים ..
גבינות, מעדני ביו או דיאט..
ואת קונה מכשיר ואחרי שבוע של דיאטה מתחילה למדוד את הסוכר..
יכולה לשלוח לך תפריט שבנתה לי..

אני ממש לא יודעת מה לעשות עם הזמן עד הדיאטנית(רביעי הבא)

בעיקר על פחמימות ופירות.
אבל אין לך איך לחשב לבד.
ממליצה להוריד לחלוטין או במידת האפשר מתוקים, עוגות, גלידות, שוקולד, מאפים, מזון מעובד, מטוגן.
מה שאוכלת פחמימות (וחייב בכל ארוחה! רק במידה)- להשתדל מקמחים מלאים, שיפון, כוסמת וכו.
בכל ארוחה עיקרית לשלב םחמימה מורכבת ואיכותית, חלבון וירק חי או מבושל
פירות- 1-2 ביום, לא צמוד לארוחה, ורצוי בשילוב מספר אגוזים/שקדים
ירקות- בגדול חופשי. פתרון טוב לנשנושים.
ובאופן כללי להשתדל ארוחות מסודרות (3 עיקריות ו 3 ביניים) ולא נשנוש לא ברור לאורך כל היום...
בהצלחה רבה!!

נגיד לטגן בצל לאורז/תבשילים גם נחשב אסור?

וקמח כוסמין?תודה רבה!



מה שמפחיד אותי זה שעד שיהיה לי תור אני יכולה איך שהוא לפגוע בעובר מחוסר מודעות..

שקצת בצל מטוגן בתבשיל זה סביר.
אוכל שכולו מטוגן כמו שניצלים באופן כללי פחות עדיף.
קמח כוסמין נראה לי טוב, רצוי מלא.
אבל אני לא תזונאית 🙄
רק לגבי המשפט האחרון- למיטב ידיעתי בגדול מדובר על נזק מצטבר לטווח ארוך. לא נראה לי שבשבוע את יכולה לעשות נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים. תרפי! את עושה מה שאת יכולה!
בהצלחה 🤗

בכל קופה וסניף זה מתנהל קצת אחרת
אבל בגדול תצטרכי להפגש בקרוב עם תזונאית, רצוי מאוד מישהי שזה תחום ההתמקצעות שלה (סכרת, הריון)
תצטרכי להתחיל ניטור סוכר באצבע כמה פעמים ביום
ותהיי במעקב מכון סכרת/ אחות או רופא סכרת/ מרפאת הריון בסיכון גבוה/ ניטור עוברי חד שבועי משלב מסויים....
בהצלחה!!!

גם אני עם סכרת, ממש קשה לי כל הזמן להכין ארוחות, במיוחד כשחזרתי לעבודה,

התפקיד שלי ניהולי ודורש

הילדים בבית

מתמרנת בין הכל

ופשוט גמורה מעייפות. מחפשת כל יום אוכל הגיוני כדי לשרוד

אבל ממש מותשת מזה

ומעל הכל מרחפת חרדה- מי יודע באיזה תנאים בכלל אלד עם כל הגל השני הזה.

 

ב"ה שזה רק סוכרת הריון ולא סכרת לתמיד

שולחת כוחות וחיבוק

אבל בטרימסטר שלישי זה נראה שזה ימשך לנצחחחחחח

אבל את חזקה ואנחנו מאמינות בך שתצלחי את התקופה בגבורה!

לי מחזור לא סדיר בגלל החיבור של התפיסות?

זו פעם שניה שאני מחברת אבל בפעם הקודמת היו מלא כתמים ולכן הפסקתי אחרי 2 חפיסות. פה לא היו לי כתמים בכלל וזה גם גורם לי לחשוש..

אשמח ממש לתגובות!! תודה!!

יכול לקחת גם 4 ימים ואפילו יותר עד שמקבלים.
אם נהגת לפי הכללים כמו שכתבת לא הייתי חושדת בכלל בהריון. אם קיבלת תוך יום זה יכול להיות בגלל שהגוף שלך עוד לא התרגל לגלולות והתחיל לדמם כבר בסוף החבילה ועכשיו הגוף כבר יותר התרגל (כמו שאמרת הצלחת פעם ראשונה לחבר 3 חבילות) אז את כבר לא מדממת מייד בסוף החבילה אלא לוקח זמן סביר של סיום חפיסה שזה בדרך כלל 3-4 ימים.

אני מחברת מספר חפיסות ( לדברי הרופא אין מניעה רק עלול לגרום להכתמות ) . לרב כשמפסיקה לוקח 3 ימים עד שמתחיל דימום..

ועוד שאלה - במינס יש הפסקה (גלולות דמה) רק של 4 ימים אז לעשות ככה או שצריך הפסקה יותר גדולה בגלל חיבור התפיסות?

אושר שמחה ובריאות, תגדלו אותה בנחת בע"ה ❤️❤️❤️



אז ילדת בסוף

באיזה שבוע את?

אם את חודש תשיעי הכל בסדר, אם את בשבוע מוקדם מדי תגידי לרופאה אבל זה גם לא מחייב שמשהו לא בסדר רק שכדאי לעקוב

אין לי כל כך מה לייעץ,

רק רוצה לאחל בשעה טובה ושבע"ה הפעם יהיה הריון קל יותר. 

נשמע קשה מאוד, אבל בלי ספק מתגמל!

מאתגר ממש!
אולי שווה להתחיל דיקלקטין כבר מעכשיו? יש סיכוי שזה ימנע את ההקאות לפני שהם יתחילו

הוא הרבה יותר חזק ויעיל. אפשר לקחת אפילו פעמיים ביום.

לא רק שלא עזר גם עשה גרוע יותר
דיקלקטין היחד שבאמת הועיל

אז אני בדיוק להיפך...
דיקלקטין ממש החמיר, וקצת זופרן - עושה ניסים ונפלאות!

אותי זה הציל ממש.

מזל טוב מותק!

קודם כל שיהיה בשעה טובה!

את יודעת באיזה שבוע את?

את מיניקה?

הנקה יכולה להקל קצת על בחילות היריון, אולי זה יעזור והפעם יהיה יותר טוב

מצד שני אסור לקחת דיקלקטין בהנקה.

ממליצה לקחת ויטמין B6 (לא זוכרת כמה, אם את רוצה שאברר לך תזכירי לי באישי).

בהצלחה!

תעשי כל מה שאפשר כדי להקל על עצמך. מתפללת עליך. לפחות את מצליחה לישון עכשיו? אולי העייפות של תחילת ההריון תעזור...

האמת שהשינה עדיין לא ככ ואוו.. אבל ב״ה משתפר
יש לילות טובים יותר ויש פחות
מקווה שעכשיו בהריון הגוף שלי יפול ליותר שעות שינה ולא יתעורר אחרי שעתיים..

נשמע ממש ממש קשה.
גם בלי סיפור הרקע היריון צפוף זה מאוד מתיש, אז בכלל..
שה' יחזק אותך!

גם אני

אחרי לידה ראשונה

נכנסתי להריון שהתינוקת הייתה בת 4 חודשים.

והיה לי הריון יותר קל!!

מוזר, ולא לכל הנשים זה כך..

שתדעי לך שזו ברכה עצומה, הן חברות כאלו טובות ממש צמודות אחת לשניה, זה כזה כיף.

לא פשוט בכלל, אבל כיף.

כל הריון שונה מקודמו- את כבר מכירה את התחושות, ויודעת מה זה מה.

יכול להיות שעכשיו תרגישי טוב יותר!

תעזרי כמה שאת יכולה. אם זה עוזרת, אם זה אנשים שיעזרו לך עם הקטן, תקלי מעצמך מקסימום.

ותתפללי לה' שייתן לך כח, כי אם נתן לך את הברכה הזו, אז בטוח ייתן גם את הכוחות.

וכל פעם שקשה, תזכרי שבסוף זה עובר ואת זוכה בדבר הכי מתוק ומדהים שקיים בעולם הזה!

תפרקי פה, נתמוך בך, נייעץ, ונחבק המון!!

דרך אגב,

אני עכשיו ממניקה עם גלולו. הקטנה בת חצי שנה והאמת? לא הייתי מתנגדת לגלות שאני בהריון...

בהתחלה קשה נכון. במיוחד אם זה ראשון ושני

אבל אח"כ כיף שהם ביחד ותומכים אחד בשני וכל הזמן שואלים אם הם לא תאומים

5 חודשים אחרי לידה והריונות שלי מזעזעים ! גם כמוך עם 3 דיקלקטין לא ככ עזר ... עברתי לזופרן שיותר הקל עלי ...היום אם הבנתי נכון לא ככ נותנים אותו.

זה לא פשוט בכלל! ככ מזדהה איתך ...

תנוחי הרבה אם צריך עירוי אל תחשבי פעמיים...את התינוק אם אפשרי אולי כדאי לשלוח למסגרת שיהיה לך יותר קל...או לקבל עזרה

כל מה שיקל עליך

ושתדעי שזה עובר . אומנם נראה ממש ממש ארוך אבל עובר ואז יש לך שניים חמודים ...אני לכתחילה לא הייתי רוצה בכאלה הפרשים אבל אחרי שזה קרה לי ועברתי את זה אז באמת ששמחתי שעברתי את זה 'בבת אחת' כזה ...כי אצלי כל הריון זה מכה ועכשיו יש לי הפסקה להרבה זמן....

נראלי הכי עזר לי זה פשוט להרגיל את התינוקת שלי לתמ"ל ולשחק הרבה על השטיח ולא להרגיל הרבה על הידיים..לעשות את המינימום בבית
יש מישהי שרשמה לי שאפשר לשים את הכביסה הנקיה בסלסלאות לכל ילד במקום לקפל ועד עכשיו אני עושה את זה (הייתי בהריון ועם ילד ותינוקת) ממש כל מה שיקל עליך..
אן אני אמצא את השרשור עצות מפעם אני יצרף קישור
.

ב"ה שיהיה לך בקלות ויעבור מהר ❤

לדוגמא דיקור יש נקודות שממש עוזרות וגם צמחים סיניים.

עם הראשונה ממש סבלתי מהקאות ועם השנייה היה הרבה יותר קל. הנקתי בזמן הריון..יש כאלה שאומרים שזה מקל על הבחילות..

לגמרי מבחירה ועדיין זה לא הפך את זה לקל
ההריונות שלי לא קלים אבל היום אני מאוששת ונהנית מהביחד שלהם

צעד צעד. קחי כל יום בפני עצמו. תעברי אותו ורק אז תחשבי על המחר.
והעיקר שיעבור בבריאות ובידיים מלאות

ובאמת מצטרפת לעצה של לעבור כל יום וכל לשלב בפני עצמו. לא לחשוב מה יהיה ואיך על קדימה..
פשוט לשאול את עצמך מה את צריכה עכשעו כדי ליות יותר בטוב ובשמחה ובכוחות

וזה אפשרי
קחי עזרה לחודש של אחרי הלידה לזמנים מאתגרים

ועם כל חודש זה קל יותר
עכישיו חצי שנה אחרי מבחינתי הזה כבר ממששש כיף ומשמח

אגיב ברגע שיהיה לי קצת זמן
עודדתן אותי אחת אחת!!