מהפורום זה בטוח לא יבוא...
צריך ששני הפסים יהיו באותו חוזק בדיוק..אבל יכול להיות שיהיה בימים הקרובים תמשיכי לעקוב..מה אורך המחזור שלך?
בחודש שנכנסתי להריון לא זיהיתי ביוץ. יש בנות שהביוץ שלהן קצר והמקלונים מפספסים. יש בנות שמבייצות גם אחרי יום 20 ואם המחזור שלך לא סדיר אז יכול להיות גם שזה המקרה. האמת, השתמשתי חודשיים ולמזלי נכנסתי להריון בלי לזהות אבל זה ממש הכניס אותי ללחץ מיותר כאילו אני לא מבייצת... העצה שלי: אם לא הצלחת לזהות, לנסות את שיטת מודעות לפוריות שנותנת לך מרווח זמן בערך מתי את מבייצת (חום השחר והפרשות), או פשוט לקיים יום כן יום לא בשבועיים הפוריים 
באמת תלוי מה הרמה של הנוגדנים.
מה רשום לך שם חוץ מזה?
זה לוקח שבוע וחצי שבועיים עד שהכאבים חולפים.
זה באמת לא לישון בלילות.
קחי אופטלגין אם מותר לך
נורופן, אקמול, הבנתי שאפשר לשחק עם הזמנים בין כל המשככי כאבים האלו.
תזהרי כשאת כבר כן אוכלת שלא יכנס לך אוכל לחור של העקירה.
זה כאבים נוראיים מאד.
תשתדלי כן להתנהג רגיל.
כך הגוף יוכל להשתקם.
להיות בשמחה ולזרום רגיל.
בת משפחתי עברה את זה בשבוע של ליל הסדר.
נאלצה לחזור לרופא, להגיע למיון ולבסוף זה עובר.
אין מה לעשות.
תנסי לקבל עזרה בבישולים לפחות.
שישלחו לך אוכל מוכן לימים הקרובים.
רפואה שלמה וחיזקי ואימצי.
תדברי עם הרופא. עם כאלה כאבים הייתי חוששת לדלקת. אם אכן יש, אחרי יום יומיים אנטיביוטיקה הכאב יפחת מאד.
תנסי לנסח לעצמך טוב מה בדיוק מפריע לך ולדבר עם בעלך בזמן של נחת
לשאול אותו גם למה בעצם הוא מרגיש שאת הורסת לו? את לא אחראית לזה שאין לכם כסף לקורסים האלו לא?
באופן כללי, עצה שתישמע מעצבנת אבל לרוב היא תעבוד הכי טוב זה להתעלם מהחבר ולנסות כמה שיותר לחשוב על דברים נחמדים לך ולבעלך ביחד. ליזום משחקים, יציאות, הליכות משותפות, כל מיני דברי םנחמדים שאתם אוהבים לעשות ביחד והם לא יקרים לכם מדי. כמה שיותר נחמד לו איתך הוא פחות יבלה זמן עם החבר הרווק. זה תהליך של תחילת נישואים והוא לא פשוט לפעמים הניתוק הזה מחברים. האם הם לומדים ביחד? אם כן זה בעיה. אם לא אז הקשר ילך וידעך גם החבר הרווק יחפש לו חברים אחרים
כשבעלך עצוב על משהו שהוא לא יכול לעשות פשוט תזדהי איתו. תגידי איזה באסה, הלוואי שיכולת לעשות, הייתי כל כך שמחה אם היית יכול ללכת לעשות את זה, אולי תלך מה אתה אומר, איך אנחנו יכולים לחסוך לזה? תראי בכלל מה יש לו לומר, מן הסתם אם אין לכם כסף הוא בעצמו יגיד שבאסה ואי אפשר, אבל בשביל מה זה צריך לבוא ממך? תהיי את הכי מאפשרת בעולם, תפרגני לו, שהוא זה שיגיד את המילים- אין לנו כסך לזה, לא את. מבינה?
אולי תציעי לו אפילו לשים כל חודש בצד 50 שח בשביל יום כיף של טיס ליום הולדת שלו, משהו כזה. בקיצור, כמה שאת יותר מהממת החבר יותר נשכח מהלב שלו.
בהצלחה!
אני בחודש חמישי, בבית יש עוד ילדים.
ומילד לילד יותר ויותר קשה לי לעזוב אותם פיצפונים.
מה שהשתנה הוא שב"ה קנינו בית בשנה האחרונה ויש לנו משכנתא מכובדת,
גם העבודה שלי נוחה וטובה בסה"כ אבל היא בכ"א 8 ש' ביום ואנו זקוקים למשכורת שלי.
ואני כ"כ רוצה להישאר עם הגור התורן,לפחות עד גיל שנה וחצי. ואין אפשרות לעבודה מהבית.
מתלבטת אם לחפש מקום עבודה אחר, אבל חוששת לעזוב מה שכבר מוכר וטוב.
עצות?
אמא יקרה לי*לפחות לא בשנה וחצי- שנתיים הראשונות מהלידה...
בגן לכמה שעות
ואת השאר השלמתי מהבית
ואחרי שבועיים בא הבלאגן של הקורונה והחופשה כך שהיא שכחה מהגן
חודשים ועוזבים לצורך טיפול בתינוק
כן מרחרחת אחרי אופציות אחרות,אבל בפירוש לא ממהרת לעזוב מכל השיקולים.
אולי נעבור בסוף לאיזה אוהל בגליל ואוכל לגדל תינוקות וילדים בכלל כמו שאני אוהבת ומאמינה
מחישלי קמים די מוקדם 6:30-7:00
לקום שעה קודם נראה לי בזבוז שעת שינה
מחי(מתכוונת כמובן בשוטף, לא בימים אלה...)
איך אתן מצליחות לעשות משהו בבית??
אני בסה"כ עם שתי קטנטנות (בנות שנה ושלושה חודשים) ובקושי מצליחה לבצע מטלות בבית (הדברים הכי בסיסיים, בחיי!). האוכל הכי מורכב שאני מצליחה להכין להן הוא חביתה. על עצמי ויתרתי כבר מזמן ואוכלת בעיקר עוגות, עוגיות ושוקולד (כי זה לא דורש הכנה). הרצפה מג'וייפת ברמת הגועל. בקושי מצליחה לטאטא. וזה הכי על קצה המזלג.
הן די מעסיקות את עצמן, לפרקי זמן של 20 דקות בערך, אבל צריכות אותי הרבה (נשמע לי הגיוני). אני משתדלת להישאר בסביבה ולעשות דברים תוך כדי, אבל לפעמים הן דבוקות לי ממש לרגל.
הבו לי טיפים.
איך עושים את זה??
אני קבוע נשארת עם התינוק התורן עד סביבות גיל שנה-שנה וחצי, וכשזה תינוק יחיד - אפשר להסתדר. מתזמנים את עבודות הבית לזמנים שהוא ישן, לומדים מה מעסיק אותו...
כשזה תאומים, ועוד בגיל המאתגר של התאומות שלך, זה באמת קשה עד בלתי אפשרי... לומדים להוריד סטנדרטים כמה שאפשר, ולהעסיק אותן כמה שאפשר, ולקחת עזרה כמה שאפשר... אני שלחתי אותם ליום בשבוע אצל מטפלת עוד לפני גיל שנה...
אבל כל כך כיף לי איתן בבית, שאני משתעשעת ברעיון של להשאיר אותן איתי (ולא לחזור לעבודה)
כך אני עושה בגיל הזה. נותן לי את מרווח הנשימה הדרוש להספקים בבית ולעבודה (אני עובדת בקטנה מהבית), ועדיין מותיר לי את הכיף...
אפשר לעשות את זה?
אשמח לפרטים.
זה נשמע אחל'ה. על אף שמפחיד אותי מאוד לשלוח למטפלת.
במעון אני יודעת שיש תנועה של אנשים כל היום.
(ובימים האחרים יש אצלה ילד אחר שצריך רק ימים בודדים).
את צריכה לחפש באזורך... וכמובן עם המלצות. (אני סומכת ממש-ממש על המטפלת הזו. אחרי שנוכחתי בעצמי כמה אחראית ומסורה היא. במעון אני לא יכולה לסמוך על המטפלת האישית של הילד - כי לא אני בוחרת אותה אלא מנהלת המעון... זו התחושה שלי.)
וגם קטנים
אולי לעשות אחרי שהם נרדמים בלילה?
אבל גם לבוקר יש גבול, ואחת מהן קמה ב 5:00-5:30, לא משנה מתי הלכה לישון (ואין לי את מי להאשים, זה הגנים שלי).
עושה המון בבית, גם איתן (עכשיו כמובן יותר, כשגם הוא בבית).
ואני מתפדחת לכתוב כמה עזרה יש לי עוד מעבר אליו...
אבל בפועל- כשהן ישנות (זה יכול להיות גם חצי שעה לאחת מהן) אני מנקה את הבלאגן שנשאר מהארוחה האחרונה, ואז קורסת מול המחשב ואוכלת משהו. גם את זה לא תמיד מספיקה.
יש למכונה שלנו נעילה, ומאז אני מקפידה לנעול.מהסיבה הפשוטה שבלי זה אני מאבדת את שפיות דעתי.
יכולה (כך מתברר...) לחיות עם לכלוך, אבל בלאגן מפרק אותי.
אז מקפידה שיהיו במהלך היום נקודות זמן שבהן הבית מסודר.
היא דיברה על הבסיס
גם את זה חשוב לזכור...
את האמת- עושה רק את המינימום ההכרחי!
למדתי לוותר על כ"כ הרבה דברים
מקפידה שתמיד תהיה כביסה נקיה
אוכל- הכי בסיסי שיש, משתדלת יחסית שיהיה גם בריא(יש לי שבט להאכיל)
ועושה סירים גדולים- שיהיה לכמה ימים.
ניקיון- כשתגדלנה
זמן לעצמי-כנ"ל(חוטפת לפעמים כמה דק' כשה"גדולה" שומרת עליהן)
זה גיל שצריך להיות צמודים אליהן 24/7
הרגעים הכי כיפים והזויים-
זה כשסוף סוף אני נעמדת להדיח כלים- והן עומדות ותופסות לי כל אחת ברגל אחרת...
אז אנחנו ננשום ביחד עוד קצת....
שיהיה לך הרבה כח ושמחה
רקלתשוהנהן בד"כ מחלקות את הזמן ומזהות מי יותר צריכה אותי כרגע (או יותר נכון- את הרגל שלי).
בעלי כבר אמר לאחת מהן שהיא יכולה לעבוד בעיריית תל אביב כמסנדלת רכבים.
ברגע שהיא נתפסת- אין מצב לזוז
התחלתי לנסות לענות לכל אחת, אבל אני נרדמת מול המקלדת.
מודה לכן מאוד על התגובות 
אבל הן לא מסוכנרנות לגמרי.
כלומר- אחת אוהבת יותר לישון, ואז נוצר מצב שהן נרדמות פחות או יותר באותו זמן, אבל אחת מתעוררת אחרי 40 דקות (לפעמים פחות, לפעמים יותר).
זה ממש עוזר ומאפס אותי.
אם_שמחה_הללויהאחרונה בעזרת ה
מיואשת******סתם לומר למישהי אל תילחצי זה לא יעיל
אבל לומר שאכן רוגע תורם לסיכוי להריון, ועל כן כדאי לחשוב על דברים מרגיעים אפשר לעשות, כמו לפעמים שיחה עם אשת מקצוע, להוסיף הליכות לסדר היום שהם משהו שמאד משחרר נפשית , לעשות דברים שמרגיעים - כל אחת לפי מה שהיא אוהבת, להתפנק על אוכל או בושם וכו, אז זה כן טוב וכדאי .
