פורום הריון ולידה (עמוד 2871)

התחלתי שיטת פאולה אצל מישהי פרטית.
מקווה שיעזור.

לצערי יש לי קצת בריחת שתן..

צניחה
פיזיותרפיה של רצפת אגן
עדיין מנסה למצוא זמן וכוח לתרגל

הייתה לי צניחה בדרגה 1-2, למיטב זכרוני.
הלכתי לפיזיו, עשיתי תרגילים בלי הרבה התמדה כי הם משעממים נורא..
אבל הרגשתי שיפור, ואפילו אחרי שנה עוד הרגשתי שיפור, בלי שעשיתי כבר תרגילים. פשוט הזמן מרפא.
ומדי פעם, אם נזכרים, כדאי לעשות תרגילים. גם אחרי הרבה זמן. זה המכון כושר של קבוצת השרירים הזאת..

דרך אגב, הליכה גם כן עוזרת. כנראה מפעילה את השרירים שם בלי להעמיס עליהם.
ולהשתדל להימנע מעמידה ממושכת וכמובן מסחיבה.

יש שיפור יחסית מהיר בחודשים הראשונים, אל תדאגי.

אוכל בהמשל גם לחזור לעצמי לגמרי..
עבודות בית
ריקוד
ריצה
וכמובן אם אוכל להתמודד עם עוד הריון ולידה בעזה מבלי להחריב את גופי..

תתייעצי עם הפיזיותרפיסטית.
בכל אופן אם את לא הולכת לפיזיו' את לא יודעת מה מצבך, מה מותר ומה אסור, אז כדאי ללכת...

אבל למה זה נראה לך שילשול ולא יציאה רגילה?
(יונק נכון?)

אבל זה קצת רחוק, כמעט שבוע..
הוא בן חודשיים? למה את חושבת שמשלשל?

את הממסד הרפואי -"מה פתאום אין קשר"

 

את "מתנגדי החיסונים"- ודאי יש קשר ישיר....

 

אני נוטה להתחבר לאופציה השנייה כל דבר שאנחנו אוכלים /מכניסים לגוף שלנו יש לו תוצאות חלקם לטווח הקצר וחלקם לארוך.

שמעתי איך זה יצא וגם שזה היה בהפרש של 20 דקות שתי יציאות שנשמעו ממש שלשוליות ברור שבמראה אין כזה הבדל...

וכתוב שיכול להיות שלשולים עד שבוע השאלה אם יכול להתחיל אחרי כמעט שבוע

כי אם לא קרה כלום אחרי החיסון ופתאום הגיע ככה ממש לקראת הסוף- פחות נשמע קשור לחיסון..
ולא בטוח שזה שילשול.. פעמיים כאלה זה לא נשמע מדאיג במיוחד

זה שיש לךכבר קצת פתיחה זה טוב.
אני ילדתי בלידת בזק לקראת סוף ה24 שעות של הפרופס (שעה קודם עדיין היה פתיחה 0 ואז הרגשתי לחץ התעקשתי שיבדקו ואחרי חצי שעה היא כבר הייתה בחוץ) בהתחלה לא קרה כלום אח"כ הלכתי לטייל קצת והתחילו צירים שהתחזקו והצטופפו והיו כל הלילה חזקים סדירים וצפופים אבל לא עשו כלום בבוקר הם הפסיקו ובצהרים פתאום התפתחה לידה.

לידה ראשונה וצריך סבלנות..

הרבה הצלחה בקלות כתרנגולת ובידיים מלאות!

ביקשתי אפידורל ואז פיטוצין לא להפך!!!
ותוך שלוש שעות ילדתי..
ולא הייתה לי בכלל פתיחה או מחיקה שלא נדבר על צירים

כל זירוז לא טבעי,כואב יותר בד"כ

למרות שאצלי צירים רגילים וצירים עם פיטוצין כאבו אותו הדבר. בשתיהן היה בא לי למות.

עיצה ממני:ברגע שמתחיל כאב חזק,תבקשי אפידורל,גם אם את לא רוצה. לוקח למרדים לפעמים גם שעתיים להגיע. מקסימום כשיגיע תגידי שאת לא רוצה.

אבל אם לא תוכלי לסבול את הכאב ורק אז תבקשי אפידורל. וואי וואי...זה סיוט.

יש בי"ח שנוהגים להשתמש יותר בפרופס,ויש כאלה שמעדיפים פיטוצין. בפיטוצין יש יכולת לעקוב אחרי ההשפעה. מעלים כמות או מורידים. פרופס זו טבליה.

על כל אחת זה משפיע אחרת, א"א לדעת

תודה על התגובה
בעקרון סיכוי קלוש שמותר לי אפידורל..כרגע רוב הסיכויים שאסור לי
כמה זמן לדעתך מקסימום עד שהפרופס ישפיע? זה יכול לקחת גם יומיים שלוש?

השאלה היא כמה הצירים משפיעים על הגוף

יכול לקחת שעתים ויכול לקחת יומיים

אצלנו למשל זה מאוד משפחתי, אצל כל הבנות לידה לוקחת המון זמן

ש לך אחות,איך זה אצלה?

עשו לי ואחרי לא הרבה זמן ביקשתי אפידורל

ואז גם הוסיפו פיטוצין

אבל זו הייתה לידה שניה. לקח לי 10 שעות. ( אבל בלי כלום. זירוז בגלל רעלת)
כל שאר הבנות לידי שקיבלו פרופס , היו בלידה ראשונה. זוכרת שלקח להם יותר זמן ממני.
אני קיבלתי פרופס בחמישי בצהריים וילדתי בחמישי בלילה ומישהי לידי, לידה ראשונה ילדה בשבת.

ופרופס מקבלים כל 24 שעות נראה לי ( או אולי 12). וצריך כל 4 שעות לעבור מוניטור של חצי שעה/שעה.
( ממה שאני זוכרת, יכול להיות שאני טועה)

רק כדי שתדעי להתכונן לזה. בטח אם יהיו לך צירים שאת מרגישה אותם.

אבל. באמת שכל אחת מגיבה אחרת. מאחלת לך לידה שהזירוז יעבור בקלות ובזמן שצריך ובידיים מלאות.

מלבד הפרופס היה לך צורך בזירוז נוסף?
יש סיכוי שזה יגרום לפתיחה למשל 3 ואז יתקע ויצטרכו לתת גם פיטוצין?

בזירוז נוסף.
ובסוף הייתה לי פתיחה 6 ואז אחרי 2 דק היא הייתה כבר בחוץ. ילדתי במיון.

אין וודאות ברפואה. בטח כשאנשים הם שונים ומגיבים בצורה שונה.

הפרופס זה זה פרוסטגלנדין שזה הורמון שמרכך את צוואר הרחם וגורם לצירים.
כל אחד מגיב בצורה שונה.
יש כאלו שיספיק להם ( תלוי גם כמה סבלנות יש לבי"ח. או מה מצב העובר בזמן הזירוז) ויש כאלו שלא.
בעיקרון בשביל ללדת, צריך גם רוגע של היולדת, ( זה לפחות מניסיון אישי, אני כעסתי ונעצרו לי הצירים לגמרי. ) כי ככל שאת עסוקה בלפחד לחשוש, אז מופרש הורמון אדרנלין שסותר את ההורמון שצריך ללידה שהוא אוקסיטוצין, וככה התהליך נהפך לארוך יותר ( וכואב יותר)

אז לפי דעתי מה שצריך כשבאים ללדת בזירוז
א. אמונה בעצמך! את יכולה.
ב. לדעת שזה תהליך. ולהתכונן איך לעבור אותו
ג. לברר מה ואיך. אבל לחשוב חיובי. (!!!!!!!!!!!)
ד. לדעת שלידה זה דבר שלא תלוי אך ורק בך, ויכול להשתנות אבל העיקר זה שבסוף התינוק והאמא יהיו בריאים .

לא יודעת אם ממליצה. אם בטוח אסור לך תזכירי לרופא לפני שנותנים לך.
מהניסיון שלי הצירים יותר תכופים ויותר כואבים מההתחלה ומגיעים בד"כ לפיטוצין...

יש כאלה שמאוד עוזר להן

וגם לי אסור לקחת אפידורל.
הבנתי שזה משתנה יכול לקחת כלום זמן ויכול לקחת 24 שעות.
את הפרופס נותנים כבר בחדר לידה...
לי לקח 13 שעות מהרגע שהכניסו עד שילדתי.
3 שעות אחרי שהכניסו היתה ירידת מים ואז הוציאו ומשם זה התקדם טבעי

(הייתי מאושפזת שבוע לפני. גם אצלי זה היה ב38 ולידה ראשונה)

בפתיחה 1.5 כבר אפשר... ניסיתם את זה?

זו הדרך הכי יעילה ועם הכי פחות סיבוכים לזרז לידה, כל עוד יש את התנאים המתאימים.

הפשלת הקרומים גורמת להפרשת פרוסטגלנדינים מקומית סביב צוואר הרחם שגורמים לריכוכו ולפתיחתו וכן להגברת העוצמה והתדירות של הצירים.

הסיכוי שזה ישפיע ויקדם משהו קלוש מאוד
עדיף לגשת ישר לפרופס
ותודה על ההתעניינות!

עשו לי סטריפינג בלידה ראשונה בזירוז בשבוע 36.

היכן שאני עובדת כל עוד יש צירים ופתיחה ורוצים לקדם את הלידה - עושים סטריפינג. גם בלידה ראשונה.

ואם עושים את זה נכון, זה באמת עובד!

וכדי שסטריפינג יעבוד צריך כל יום עוד ועוד לעשות שוב ושוב
וכבר זה חסר טעם אצלי

וזו היתה לידה ראשונה.....

אבל יקרה, למה את לא מחכה כמה ימים בנחת ועושה בדיקת דם?
זה נראה שאת ממש "משתגעת" סביב הבדיקות האלו

בכלל בדיקת דם , לא חושבת שיש צורך אלא אם כן ממשיך לאחר לי ויש רק שלילי
בהוראות שימוש לא כתוב איך שעשית תוהה אולי עשיתי לא טוב ולכן זה נתן תשובה שלילית כי צריך להיצמד להוראות שימוש

הקצה.

כנו שאמרו לפני, תבדקי שוב בעוד יומיים או עדיף שלושה.

העיקר שהשתן בא במגע עם החלק המתאים במקלון, אם יש בו הורמון הריון, הבדיקה תזהה

לא רלוונטי להיום.

חודש אחרי הלידה, לא מבינה מה הלחץ ביום הלידה והייתי בביות ביקשתי לדחות

חוץ מלידה שילדתי קיסרי חירום הייתי בהרדמה מלאה, ובעלי היה עייף ביותר- לא ביקשנו כלום

לאחר בירור אודות החיסון הבנתי שהוא אינו רלוונטי לבתי.

לצערי הכרתי מקרוב שני חולי צהבת

מחלה קשה!!! שניתן למנוע ע"י חיסון פשוט וללא תופעות לוואי.

לא רואה סיבה למה לא לחסן

מדובר בצהבת שמדברים ממנה רק אם האם נשאית, מגע בדם של חולצה צהבת ובקיום יחסים.
גם אני לא חוסנתי החיסון זה ספציפית
זה מסחרה של כסף.

עם דם/מחט נגועה ועוד.
חלילה במקרה אשפוז וכדומה, אני מעדיפה לדעת שהילד מחוסן

רק לשם האיזון ..

זה יהיה אפשרי?

מדובר על חיסונים שהיו בשוק לפי איזה 5 שנים (בחלק מהמחוזות) לצערי הבת שלי חוסנה עם 2 כאלה

חבל להחליט החלטות רפואיות על סמך שמועות, במיוחד כאלה לא מבוססות.
אין שום הוכחה לזה שהיתה בעיה ממשית עם החיסון וזו תאוריה של מתנגדי חיסונים. ממליצה לקבל את המידע ממקומות בעלי ידע ואסמכתא רפואית ומדעית, כמו האתר של "מדעת".

סדוק או משהו כזה

זה שלא קרה כלום זה לא אומר , כי אלפי ילדים חוסנו בחיסון שבאופן פתאומי יצא ביום בהיר מהשוק- ולא שב. ממש מייצר אמון במערכת...

בכל מקרה אין חובה לחסן ביום הלידה- תשאלי (כמעט) כל רופא.
אם את מבקשת לוותר רק מזכירים לך לעשות בקהילה- אין שום התנגדות

ויש "פגום" שלטענת אנשים גרם לאוטיזם, בעיות התנהגות, בעיות שמיעה, נכויות קשות, אסתמה, סוכרת, והרשימה ארוכה...
אין חובה, זו ההמלצה הרפואית.

כל שאר החיסונים נתתי בינתים

היה "חשש להיווצרות סדקים. כאמצעי זהירות הוחלט על החזרה מן השוק".

 

אני לא אומרת לפותחת לחסן או לא לחסן על סמך המידע הזה, רק ממליצה לקבל החלטה רפואית על סמך מידע ממקורות רפואיים.

 

סה"כ כולנו רוצות להגן על הילדים שלנו 

 

זה לא נכון היה ריקול לחיסון והחזירו אותו וכיום הוא ניתן בכל בתי החולים
לא שאני בעד החיסון הזה ספציפי..

החיסון הבעייתי היה מתוצרת חברת סיביוואק,
השתמשו בו בארץ במקביל לחיסונים של החברה הותיקה יותר - אנג'ריקס (בחלק מהמקומות הייתה אספקה כזו ובחלק אחר אספקה כזו).
כיום (ככה הבנתי) משתמשים רק בחיסונים של חברת אנג'ריקס

נשאר אותו חיסון של חברה ותיקה וזה ניתן בבבתי החולים ובגיל חודש בקהילה.

היה כאן משהו בעייתי לא סתם הורד מהמדפים- מה גודל הבעיה ? לי אישית אין מושג...
רק שזה לא יוצר אמון במערכת שאלפי ילדים חוסנו בחיסון שהוצא מהשוק

המלצה רפואית.. מציעה לך לפני שאת הופכת להיות אחת ממיליוני הכבשים בעדר לעצור לבדוק ולקבל החלטה מושכלת..בכל זאת... בריאות ילדינו. אני יותר מבטוחה שתהיינה לך הפתעות.בהצלחה!

בשנים מתקדמות יותר

הראשונה ובגיל 4 חוד' את המנה השניה.

ואם תישאלי אותי למה-

 

א. אם את לא נשאית (בודקים את זה בשגרה בבדיקות דם. אם היית, היית יודעת)
ואין מישהו נשא במשפחה הקרובה.

 

ב. זו מחלה שדרכי ההידבקות שלה הן ביחסי מין/ מגע של דם נגוע בדם של התינוק (למשל מחט נגועה)
לכן, הסיכוי שתינוק שאינו זוחל ולא ממש זז יידבק בזה ממש ממש אפסית.

 

ג. אני עדיין לא מכירה את התינוק שלי ואת התנהגויותיו. יש דבר כזה פגיעה מחיסונים (אמנם די אפסית, אבל יש)
יש רשימה של תופעות לוואי אפשריות. אבל, אם אני לא מכירה את התינוק שלי, איך אדע אם יש שינוי לאחר החיסון? לא אדע. וכולם יאמרו שזה מולד כי קרה כמה שעות לאחר הלידה.

 

אי לכך, אני כן מחסנת בחיסון הזה אבל בגיל קצת יותר גדול כשהתינוק מתחיל לזוז.

 

 

שזה עובר גם ברוק ולגבי מחטים מזוהמים למשל אם חלילה יצטרך לקבל מנת דם מהרגע להרגע? ואם כשמקבל חיסון אחר...? אבל מסכימה לגבי הלדחות מיום הלידה בגלל שעדין לא מכירים את התנהגות התינוק....

את יכולה לבדוק את זה.
ולמען הפרוטוקול את מוזמנת לשאול בבית החולים אם יש להם מנות דם נגועות או שהם ממחזרים מחטים ולא פותחים חדשות

הבעיה היא שהיו דברים מעולם של שימוש לא הגון בציוד, טעויות ועוד.

שמעתי מכמה רופאים ומהאחיות בטיפת חלב

וכן נגועים ממחטים/מנות דם וכו' אחרת לא היו כמות חולים כמו שיש היום (אמרה לי את זה רופאת ילדים)

איזה בעיות שמעת?

קרה לי כמה פעמים (לא משהו קבוע..) באמת לא נעים בכלל!
מאז הלידה חא קרה לי

זה כנראה קשור לעליה בפרוגסטרון או לחלוקה מחדש של נוזלי הגוף במחצית השניה של החודש.
הגיוני שאם זה מפסיק בערך יומיים לפני המחזור זה קשוב לפרוגסטרון כי הוא יורד כמה ימים לפני הדימום..

חושבת שאולי שווה להתייעץ עם מישהי מהתחום של רפואה סינית כי לדעתי יש להם צמחי מרפא שמסייעים באיזון הורמונלי.

בהצלחה..

אולי תנסי לעקוב האם זה הזמן בו את מרגישה הכי הרבה סחרחורת?

לפחות תדעי מה הגורם..

אם זה הדבר היחיד לא נראה לי שיש מה לדאוג

לי זכור שצואה אפורה מחייבת בדיקה מיידית.

גיר או צבע שעווה...

יציאה לבנה שזה גם מלחיץ והרופא ילדים לא ממש התרשם רק אמר שאם חוזר על עצמו אז לבוא שוב וב"ה לא חזר מאז ועד היום. חסדים

התחילו אולי לתת לה במעון, כי הפסקתי להביא לה שקיות שאוב.
תודה רבה אבדוק

תנחומים לחברה

שלא תדע עוד צער

גם אצלנו בעבודה היה עכשיו "מוות" פתאומי לפעוט בן שנתיים כמעט. בן של אחד העובדים.

משהו מזעזע.

שפעת נדירה שגרמה לדלקת בשריר הלב שלו...

(והוא חוסן בחיסון שפעת)

 

 

ממש קשה ואני כל הזמן חושבת עליהם. 

שלא נדע ושאף אחד מישראל לא ידע כזה דבר.

 

כמה צריכים להודות על מה שיש

על ההרי הכביסות- כי יש למי לכבס ויש את מי להלביש

על הררי הכלים- כנ"ל. ב"ה יש מי שאוכל

על הבלאגן (הבריא) בבית

על הלכלוך שהקטנים (והגדולים) יוצרים

על מי שמעיר אותנו בלילה ועל מי שבוכה ביום כי הוא עייף, רעב, רוצה קצת תשומת לב.

 

באמת צריכים לומר כל יום מזמור לתודה ולהודות לה' על כל פסיק מחייינו.

 

שנשמע ונתבשר רק בבשורות טובות. אמן!!!

 

איבדתי גם ילדה .. ומודה לה' על האוצר שיש לי שמעיר אותי בלילות, שיש לי מלא כביסות... תודה לה'!!!!!!

בת כמה היא היתה, אם אפשר לשאול?

 

ב"ה על מה שיש! ושה' לא יסיר חסדו מאיתנו לעולמים. אמןןןןן

עצוב ממש

גם אחותי עברה מוות של התינוק שלה בן החודשיים

זה כמויות של צער שבהתחלה מרגישים כאילו העולם נגמר! ואין טיפת תקוה באופק!

זה כואב ברמות שאי אפשר להבין בכלל. כל צעד בבית מזכיר לנו אותו. כל בכי של תינוק מיד מעלה זכרונות

כשמתאבלים כמו שצריך- יושבים שבעה ובוכים הרבה הכאב קצת שוכח.

תפקידך כחברה קרובה לראות לאחר תקופת האבל האם החברה חזרה לעצמה או האם היא צריכה עזרה.

לאחותי לקח הרבה זמן להתאושש מהכאב- ברמה שמרוב פחד שמא יקרה לה שוב היא לא קיבלה מחזור כלל וכמובן לא יכלה להכנס להריון... רק טיפול ותמיכה החזירו אותה לעצמה.

 

בהצלחה. חיבוקים לחברה והרבה תנחומים! שלא תדע עוד צער!!

 

 

דיי לצרותינו, דייייי.

שיהיו רק שמחות.

והיה קשה.

והאמא מיוחדת מלאת אמונה.

אבל אז באים האנשים שפשוט מבלבלים את הראש וגורמים רק יותר צער ואת לא יודעת איך להשתיק אותם או לנסות לכבות את מה שהם עושים אז את שותקת...

וחושבת 'הלואאאאאאא תשתקו אין לכם שכל' באמת לא מעניין אותה מה קרה לסבתא דודה אח אחות גיסה שכנה ידידה מכרה ואיך שלא מתנחמים מאובדן ילד ועוד כל מיני קשקושים....

ואז נהיה שקט והוא חודר ממש כי המטרה היא לפעמים לשתוק ולהכיל.....

ומתפללת שהיה לי את המילים הנכונות והשתיקה הנכונה ומקוה שהיא לא לוקחת כל מילה ברצינות מאנשים שפשוט עדיף שישתקו.......

 

שה' יאמר די לצרותינו!! הצילו!!1

שאם מספרים לה משהו דומה שקרה למישהו אחר- לפעמים זה כן עוזר.

(גיסתי איבדה ילדה ממחלה, שלא נדע ובאה מישהי אחרת שגם איבדה ילדה ממחלה וסיפרה לה על עצמה וגיסתי כן רצתה לשמוע ושאלה וכו')

אבל להגיד שא"א לנתנחם מאובדן ילד- זה באמת לא עידוד ולא נחמה.

 

מצב רגיש מאוד ואי אפשר לדעת מה משפיע על כל אחד.

 

שה' יאמר דיי לצרותינו ולא ישמע עוד שוד ושבר אצל אף אחד מישראל. אמן!!!

 

בשורות טובות, ישועות ונחמות בקרוב.

הנחיות פשוטות כמו מתן ויטמין די
בעיניי לא מאוד קריטי ואם ממש קפוא הייתי דוחה
אם רק קר (חורף אז קר הולך להיות כל הזמן ) הייתי יוצאת

אני אתמול יצאתי מהבית עם הקטנה (3 חוד') להביא את 'הגדולה'... פחדתי שיהיה לקטנה קר, אז היא לבשה 2 שכבות דקות ופוטר מעל זה, כובע מחמם, הייתה סגורה טוב בשק שינה, ומעל זה כיסוי גשם כי טיפטף... בחזור כבר ראיתי שיש אדים על הכיסוי גשם, נגעתי בה והיה לה חם ונעים... ברור שאיווררתי.. (בירושלים)
רק רוצה לומר שלא צריך לפחד כ''כ, אלא יותר להלביש טוב

כי היה קפוא

ואמרתי לה שלא מתכוונת לבוא בקור כזה. אז היא אמרה שאפשר גם ביקור בית וככה היא באה

הולכת בגיל חודשיים 

או כל מחית פרות שקונה בחנות..

פשוט מוסיפה בערך כף לצנצנת גרבר אחת. 

 

תפוח אגס בננה... כל פרי,
מוסיפה קצת טחינה גולמית ומערבבת עד שמעורבב לגמרי.
בערך כפית טחינה לכוס פירות אולי?

טחינה וגרבר
זה מזכיר קצת טעםשל חלבה...

ממליצה על טחינה משומשום מלא של חברה איכותית. הערכים התזונתיים גבוהיים כולל הברזל.

אני נושמת כל שעה...............

אולי תצברי שינה בבנק.....

מקווה שיסתדר לך לפני. שניה אחרי לא הייתי הולכת. עבדת לבד? מניחה שאם לא אז בת הזוג שלך תציג. תכיני אותה שיש סיכוי טוב שתציג לבד. מבאס. זה מה שהייתי עושה. לפני כן הייתי הולכת רגיל.

כן זה נורא מוזר למצוא את עצמי קצת מקווה לסחוב עד התלמ....
פעם קודמת רק חיכיתי להיות אחרי

הייתי מדברת עם ההנהלה, שיאפשרו במקרה של אישפוז, אפילט גם במקרה של כמה ימים אחרי לידה, להשתתף בשיחת ווידאו. נראה לי מובן לכל בן אנוש, במיוחד שאין מועדי ב

וזה אמור להיות אירוע המוני כזה של מאות אנשים... אני לא חושבת שיהיה אפשר או שאהיה מעוניינת לשדר אותי לכולם

תזרמי עם הסיטואציה. בהצלחה!

וממש חששתי מה יהיה ואם כן או לא, בסוף הגעתי לטקס ב39.4 חזרתי לבית והתחילו הצירים, למחרת בצהריים ילדתי..
לפי דעתי אין לך מה לתכנן מראש יותר מדי אם תיהי לפני לידה זה פחות בעיה ואם תיהי אחרי תראי באיזה מצב תיהי, שהלידה תעבור בהצלחה בידיים מלאות ובבריאות איתנה לך ולעובר

שזה מה שיקרה...
אין מה לעשות, גוף ונפש משפיעים אחד על השני וזה ממש הגיוני שהלחץ יעצור וברגע שאהיה אחרי הגוף יצליח לשחרר...

תודה, אמן! יש עוד כמה חודשים..

לא שמעו על פלאי הטכנולוגיה ?
וואצאפ, סקייפ וכד'... לא חסר

עוד לא שמעתי על מקום עבודה או לימודים שהוציא חולה מבית חולים לצורך מחויבות שלו !! אשפוז זה אשפוז...

אם זה יוצא שניה אחרי או שניה לפני- אין לך מה לתכנן רק לארגן שיהיה מי שיעזור לך, יסיע אותך ללימודים, ייקח אותך חזרה וכד' במיוחד שאת לא יודעת איך תרגישי ובאיזה שלב תהיי...
שרייני לך נהג ועוזר פנוי ליום זה , יכול להיות בעלך או הורים או אחות או אפילו חברה טובה..

זה טקס ענק בכל מקרה בעלי וההורים וכו יגיעו...
כן צריכה לדאוג לסיים הכל כמה שבועות לפני שלא יתקע כלום

הביתה התקלחה היתה בשירותים וחזרה
אני לא הייתי עושה את זה אבל טכנית זה אפשרי

לדעתי אין טעם לתכנן. פשוט חכי ותראי מה יהיה

בהצלחה ובשעה טובה!

אבל ברמת חומרה הרבה פחות גדולה...

ילדתי בדיוק בתחילת השבוע האחרון ללימודי התואר, והיו בשבוע הזה כמה הגשות ובעיקר - מופע סיום בקורס דרמה (מונולוג אישי).

המרצה של הקורס התקשרה אליי כדי לתאם מתי אופיע ביום למחרת כשהייתי בחדר לידה... מיותר לציין שלא נכחתי בערב המונולוגים הנ"ל, והמרצה המקסימה הסכימה לחשב לי את הציון עפ"י הטקסט של ההצגה והחזרות שעשיתי בשיעורים.

בשאר הקורסים - הגשתי מאוחר.

מוסיפה שלמדתי במקום שמתחשב ביולדות ובאימהות, אז אולי זה אחרת...

בכל אופן, לדעתי אין מצב שתצאי מבית החולים בשביל דבר כזה. גם לא שבוע אחרי לידה. את חייבת לנוח!

אם אפשר - תנסי כבר עכשיו לדבר עם המרצים שיתחשבו בך בעניין במקרה הצורך.

כדי לעשות את המבחן הרשמי של האחיות...הזוי, אבל אם אין ברירה עושים את זה.

ילדה יום לפני שהיתה אמורה לקבל דוקטורט והחליטו שהבת שלה תקבל במקומה
בדקה האחרונה היא לא הסכימה לוותר, יצאה מהבית חולים לכמה שעות קיבלה את התעודה וחזרה
בעיתון היה כתוב שילדה בת שבע הלכה לקבל את התעודה😅
וחברה שלי ארבעה ימים אחרי הלידה באה לחתונה של בן דוד שלה מהתחלה עד הסוף(הזוי בעיניי)

טקס סיום תואר שני,
הרצאה ממש חשובה שהתבקשתי לתת.
ויתרתי... 🙄

היתה לידה יולדת שבוקר אחד יצאה מהבי"ח לברית של הנכד שלה

מצד שני יש זמן של ילדים וזמן של נכדים
אותי היה מאד מבאס אם אמא שלי או חמותי היו יולדות איתי, תנו לי את הצומי שלי

הכרתי את הדודה והאחיינית - הן גדלו כמו תאומות, והיה להן כיף.

לא יודעת לומר איך חשו האימהות שלהן...

אבל כן, כבר אמרתי לעצמי שגם אם אמשיך ללדת אחרי שהבת שלי תתחתן - אני מקווה שלא אלד בסביבות הילד הראשון שלה, כדי שאוכל לעזור לה ולהשקיע בה (פחות מהעניין של צומי אישי).

העניין של העזרה

הלכה כהרגלה לאמא אחרי הלידה... וקיבלה עזרה גם מהאמא וגם מהאחים...

לא את תשאלו אותי איך זה- פשוט אמא שלה היא אישה מיוחדת ואצילית שחינכה גם את הילדים שלה באהבה שמשפחה זה מאוד חשוב, וממש כמעט כולם נותנים יד

עדיין יכולה לעזור לה - ללמד אותה איך מטפלים בתינוק, איך מיניקים, לעזור לה לא להיבהל ממצבי רוח וכדומה...

אבל באמת מבחינה פיזית היא תוכל פחות לעזור.

אני גם צריכה בע"ה ללדת סביב תאריך שלא ברור לי איך הוא יסתדר, וגם איך הברית תסתדר, וזה כל הזמן מעסיק אותי מה יהיה למרות שיש עוד כמה חודשים בע"ה..
קשה לשחרר את זה.
בהצלחה במה שתחליטי לעשות!

תרחמי על עצמך..
בימים שאחרי הלידה הגוף חלש, לא ישנים כמעט, את מדממת המון, לפעמים לא מסוגלת לעמוד/לשבת בלי להרגיש כאב.
אני אישית הייתי צריכה עכשיו באשפוז לצאת למרפאות חוץ לייעוץ עם רופא מומחה, יצאתי רק ל3 שעות וזה היה ממש סיוט! האחיות שמרו על התינוק והוא היה רעב אז נתנו לו בקבוק בלי לשאול אותי, חזרתי והוא ישן כמובן כי דחפו לו בקבוק של 60 שזה הרבה מעבר למה שהיה צריך והוא לא אכל אחכ איזנ שעתיים והיה לי גודש נוראי. מעבר לזה שביציאה עצמה היה לי ממש קשה ללכת ופיזית הייתי מאוד חלשה. לא כיף בקיצור, אם אפשר לוותר, עדיף.

מבינה אותך ממש! גם אצלי היה ככה..
ב"ה שיש בעל תומך ומבין! אחרת לא הייתי שורדת
הי, את עושה המון! מגדלת תינוק.. לא פשוט בכלל.
בפעמים כשהיה לי קצת כח השתדלתי לנצל כדי להכניס מכונה או להכין אוכל..
תרגישי טוב ❤

זה באמת תקופה קשה!

אבל תנסי לשחרר שאת עכשיו בהריון ולא מסוגלת הכל.

וזה בפני עצמו ענק!! 

זה שהבית לא נקי והכל לא כמו איך שאת רוצה זה ברור וזה קשה מאוד!

מבינה אותך ממש...

מקווה שתרגישי כבר טוב! ושבעלך יכיר אותך חזקה ומושלמת!

 

כל אחד עם הנסיון שלו, וזה נסיון, ללא ספק.

בסוף זה יעבור.

 

בינתיים פשוט תסבירי לו שזו לא את האמיתית אלא דבוקת ההורמונים שבך.

 

מקווה שהוא מכיל ותומך, בטוחה שגם לו זה לא קל

 

(ממני, שעשרה חודשים אחרי החתונה חבקתי בת...)

כמה שזו ברכה וכו' זה קושי אמיתי ותקופה לא פשוטה.
א. תנסי להסביר לבעלך כמה שיותר שאת עכשיו די מנוהלת על ידי הורמונים (אם זה עוזר, תראי לו שרשורים בנושא. לפעמים זה פותח להם את העיניים!)
ב. רוב הסיכויים שבשליש השני תחזרי לעצמך (חוץ מבטן קטנה וחמודה ) והתפקוד שלך יחזור למצב הרגיל. עד אז- תנוחי מלא ותוותרי לעצמך איפה שאת יכולה.

שיהיה הריון קל בע"ה!

הכנתי אוכל, סיימתי לכתוב כאן וזה נתן לי קצת כח לקום אז ניצלתי את זה להכין אוכל כדי שיהיה משהו חם כשהוא יבוא

לפני שאני מסבירה לו אני צריכה קודם להסביר לעצמי
אני לא מצליחה להשלים עם זה בכלל
אני מרגישה עצלנית וכבדה
והוא לפעמים צריך להסביר לי שהכל בסדר ושזה ההיריון

וגם, עוד משהו שקשה לי
בדכ אני החלשה, אז הוא זה שתומך ומכיל ואין לי מושג מה קורה איתו בפנים
בטוחה שגם לו זה קשה, אבל כשקשה לי הוא לא ישתף בזה כי הוא רוצה לחזק אותי. וברגעים שיש לי כח ואנרגיות הוא לא ישתף כדי לא לגרום לי להרגיש פחות בנוח
אין לי מושג איך מגיעים לאמצע כדי שגם הוא ישתף וירגיש בנוח לספר לי שקשה לו בלי שזה יפיל אותי (כי יהיה לי מאוד קשה לשמוע שקשה לו בגלל דברים שאני עושה/לא עושה)

ופשוט לדבר על זה, כמה שיותר.

 

אחרי שאת כבר מבינה שגם הוא חווה קושי תפתחי איתו שיחה על זה בזמן שמתאים, תגידי לו שאת מעריכה את התמיכה שלו ואת יודעת שקשה לו , תתני לו לדבר על הקושי.

 

אני מבינה שיהיה לך קשה לשמוע שקשה לו , אבל כמו שאת לא מאשימה אותו בקשיי ההריון, כך לא נכון שתאשימי את עצמך בזה שקשה לו, זה גם חלק מקשיי ההריון.

 

אני מקווה שבנות פה לא יכעסו עליי, ואני באמת לא משווה את הקושי של אישה בהריון לקושי של בעל לאישה בהריון, אבל הריון הוא בהחלט תהליך מטלטל גם עבור גברים ולדעתי את לא מקבלים על כך את ההערכה הראויה.

 

זה שאת מודעת לקושי שלו ואכפת לך, זה כבר מדהים!

חשוב גם לתקשר לו את זה.

 

ומכתב מעריך עם איזה משהו שהוא אוהב גם לא יזיק...

ובאמת אין מה להרגיש כפיות טובה.היריון זה ברכה אבל זה גם קשה מאוד ומותר שיהיה קשה. צריך לזכור שזה טוב ולהודות אבל במקביל זה בסדר להתלונן ולרטון ולבכות...
בינתיים תהיי סלחנית כלפי עצמך לגבי כל עבודות הבית, ובאמת המשך ההיריון בד"כ יותר קל.

אבל עם סה הריון ראשון מותר להתפנק הכל חדש, בעזרת ה בהריון הבא לא תוכלי להתפנק כי זה לא אותו דבר זה לטפל בעוד ילד וזה קשה, אז כל עוד אפשר תדברו על זה ו אפשרי לעצמך לנוח..
גם אצלי היה ככה הייתי מאוד עייפה חזרתי מהעבודה הייתי נרדמת אפילו בשירותים. כל ההריון ההייתי סמרטוט.. בעלי עזר במה וכמה שיכל וסיפרנו לצדדים לקראת שבוע 15 מידי פעם עזרנו לנו אבל לא במיוחד .. מה שהיה ניתן עשיתי בישיבה לחתוך דברים לערבב לקפל כביסה ולקראת הסוף אפילו מקלחת בישיבה! תהני תתפנקי זה לא חוזר!

יש ימים שבעלי חוזר ואין אוכל ביתי מוכן, יש כביסות עדיין על החבל יש מכונות להפעיל יש לקלח יש להאכיל יש לשטוף ויש לזה סיבות שהן לא בשליטתנו או שלא ישנתי בלילה או היה יום עמוס או חיסונים או מחזור.. תקופה באמת מאתגרת וב״ה צלחנו לעשות הכל ביחד בלי עזרה של ההורים

הרבה בריאות והצלחה ❤️

דבר ראשון.
אחר כך תזכרי ותביני שהגוף שלך מייצר כרגע אדם , ממש אדם עם עצמות ואיברים וזה דורש הרבה מאד מהגוף , כל כך הרבה שאם היה לך מושג היית מרגישה מאד מאד בנוח להכנס למיטה בלי מצפון בכלל.
יש לך את הפריבילגיה לנוח כי זה ילד ראשון , אז תנצלי אותה.
בעלך יסתדר הוא לא תינוק , הוא יכול לדאוג לעצמו ולהכין גם לך על הדרך. הכל טוב.

אבל תתעודדי, זה עובר ואת תחזרי לעצמך בעז"ה ותוכלו להנות מהשלב הזה🙂 ותשתפי אותו בזה, זה ממש מקל ועוזר..

את מהממת!
ובעז"ה בקרב תתני לבעלך, לעצמך ולזוגיות שלכם את המתנה הכי הכי הכי גדולה שיש.

תרגישי הכי בנוח, תני לעצמך זמן לנוח, תשתי הרבה, תאכלי טוב (כמה שאפשר...) ותורידי קצת סטנדרטים.
הכי חשוב, לדעתי, זה לדבר המון המון המון עם בעלך.
לספר לו במפורט מה קשה לך, איך הוא יכול לעזור, מה עובר עלייך.

תרגישי טוב!

בעצם 3...
א. בשעה טובה
ב. את מתקרבת לשבוע 12 ואז יש סיכוי להקלה...
ג. את עושה משהו שאין כמוהו בעולם; מייצרת אדם. השאר פחות חשוב כרגע, בטח למצפון...

זה ללמוד איך לקבל את עצמך מחדש.
כם הבחילות
וההקאות
והריחות
והחוסר תפקוד
וההורמונים שמשתוללים
והכי הכאב והתלונות
הבלתי פוסקות
והחוסר שביעות רצון אישי. וכללי.
וכל הקשיים ביחד...

תלמדי להרפות. לשחרר.
לקבל את עצנך כמו שאת. עכשיו.
יש לכם בגד (נקי) ללבוש?
בעלך הולך לישון לא מורעב?
את אוהבת את בעלך ורוצה בטובתו?
אם התשובה היא כן אז תדעי שאת אישה מקסימה וטובה.
אל תצפי מעצמך ליותר מזה.

בהצלחה!

הריון זה חויה מאד מחברת ומקרבת

את חלשה והוא תומך בך - זה מקרב,

יש לכם משהו משותף לשניכם - זה מחבר

 

בתור זוג צעיר קשה לראות את זה, אבל דוקא התקופות הקשות שאחד מבני הזוג נתמך וצריך עזרה - מעצימות את הקשר הזוגי

@שירוש16 באמת זה הקושי הכי גדול שלי, לקבל את עצמי ככה.
אתמול סחבתי משהו כבד ואז נורא כאב לי הגב, בעלי התאכזב מאוד שסחבתי את זה למרות שהוא ביקש ממני שלא אתעסק עם דברים כבדים ואשאיר לו. ניסיתי להסביר לו שאני לא מצליחה להשלים עם זה שאני הופכת ל"מוגבלת", אני רגילה מהרווקות לעשות הכל בעצמי ועכשיו פתאום זה אסור וזה קשה לי כבר וזה הוא לא אוהב שאני עושה- לא מצליחה להשלים עם זה ולתת לו לעזור לי, לא מצליחה להשלים עם זה שאני לא יכולה הכל לבד ושמשהו פה השתנה.

ביומיים האחרונים היה לי עמוס מידי ובקושי הספקתי לישון אז אני עייפה יותר מהרגיל, אז בעלי אמר שהוא לא מסכים שאני אכין אוכל והוא יבוא ויכין לשנינו (ובאמת אתמול דאג להכין לי מה שאפשר כדי שתהיה לי ארוחת בוקר כשהוא לא פה)
זה מאוד מקל עליי להרגיש פחות רע שאני לא מכינה אוכל

זה עובר?
יש שלב בהיריון שבו לא עייפים כל כך?
מתישהוא חוזר התאבון?
מפסיקות הבחילות?
הקיבה מסתדרת ומפסיקה להכאיב לי?
ריחות שמעולם לא הרחתי מפסיקים לשגע אותי?
הסבלנות והריכוז יחזרו?
זה ה'בצער תלדי בנים' או רק ההקדמה?

ותודה לכן על המקום הזה ועל החיבוק והתגובות

אל תדאגי🙂

ויש בזה גם שינוי תפיסה מסוים בחיים...

היית רווקה חופשיה וכל יכולה ועכשיו את מרגישה "מוגבלת"

את לא מוגבלת את עושה דבר מדהים שזה לגדל תינוק, אז את משתנה והיכולות גם משתנות... עכשיו את בתקופה של גלים- לפעמים יש כוח ולפעמים לא... לפעמים יש יכולת ולפעמים לא... סביב מעגלי ההנקה וההריון

תתאימי את עצמך למציאות ואל תילחמי בה- שבעלך יכין ארוחה זןגית לשניכם ? מקסים ! הרבה נשים היו שמחות...

תראי גם שהכוח הפיזי חוזר אני ממש מבינה אותך בהריון אני לא בן אדם מתפקד ובשוטף- מסתערת על פרויקטים, ובעלי למרות שהוא יודע לעבוד מצוין אין לו זמן לבית כמעט... מי צובע כל שנה את הבית ? תולה תמונות ? משנה את החדר מצד לצד ? אני !

אינלי מושג איך אפשר להיכנס להריון ישר אחרי חתונה, נשמע לי טירוף..

אני הייתי צכה לעכל את סטטוס הנשואה לפני שעוברת לסטטוס הורות, וזה עוד רק מנטלית
בלי העניין הפיזי של רמת הקושי של ההריון שמשתנה בין כל אחת ואי אפשר לדעת אם יהיה הריון קל או לא

@רסיס אמונה
עזרה לי כששאלתי בזמנו.

מקווה שזה בסדר..

בהחלט הייתי לוקחת אותו לשירותים ומושיבה על אסלה. לא להתעלם מהאמירה שלו. לפי דעתי זה מסר חשוב.
לקחת בחשבון שאולי הוא ישגע אתכם לפעמים ןיגיד לכם 'סתם' שיש לו ובעצם אין לו, או שיגיד שיש לו לעיתים תכופות. יש לכם סבלנות וכח לזה?
מה שחשוב זה להיות עקביים בתגובה

וזה בסדר להתחיל רק בבית, ורק מקקי? זה לא מבלבל?
בינתיים אני לא מתעלמת מהאמירה שלו, אני עונה לו שהוא יכול לעשות..

לק"י

אני עושה את זה כבר כמה חודשים עם ילדה בת שנתיים.
מאוד נוח שהם עושים קקי בשירותים, צריך לנגב פחות מאשר בטיטול, ולא נמרח.

ועוד שאלה-
התחלת מיד עם לשבת על האסלה? עם ישבנון?
בהרגשה שלי זה מפחיד ועדיף להתחיל מסיר, אבל בעלי אומר שחבל ליצור לו את הפחד הזה..
כרגע כל פעם שהוא רואה את האסלה הוא אומר שזה של אבא ואמא

חמודי!

ישבנון בכל מקרה תצטרכי להמשך, אז כדאי שכבר יהיה בבית.
אם הוא יזרום להתחיל ישר איתו אז מצוין, ואם זה יפחיד אותו אז בהחלט יש הרבה ילדים שיותר קל להם להתחיל עם סיר.
ואפשר במקביל בהדרגה לתת לו להתנסות עם הישבנון, זה יוכל להקל גם על הגמילה בהמשך.

אגב, אני מכירה מישהי שמגיל ממש צעיר (לפני גיל שנה) נותנת לילדים לעשות קקי בשירותים, בהתחלה היא מזהה (לפי שעה קבועה יחסית שהילד רגיל לעשות בה, או כשהילד מתחיל לעשות לפי הפרצוף שלו..) ומביאה את הילד לשירותים, ובהמשך הילד כבר לומד להגיד מעצמו. והילדים שלה נשארים עם טיטולים עד קרוב לגיל שנתיים (נראה לי) ואז היא גומלת לגמרי (והילד כבר מכיר את הקונספט אז זה גם מקל על הגמילה בהמשך).

לק"י

מציעים לה ללכת לשירותים לפעמים (גם במעון).
ולפעמים היא מבקשת.

לפני כמה שבועות ניסינו להתחיל גמילה- להשאיר עם חיתול ולקחת לשירותים כל שעה- שעה וחצי.
אבל אחרי איזה יומיים היא לא רצתה ללכת לשירותים בקביעות, אז מציעים לה רק אם היא רוצה.
היא אומרת לי שהיא נופלת לשירותים במעון (שירותים קטנים, אבל בלי מושב אסלה). אז סיכמתי עם המטפלת שנקנה לה מקטין אסלה גם למעון.
שתינו חושבות שהיא מסוגלת להגמל.

בקשר לסיר- אני חושבת שזה מיותר ממש.
אלא אם כן הילד מפחד מהאסלה. סתם עוד משהו לנקות.

התחלנו להושיב בזמנים קבועים (כשקמים, לפני אמבטיה), וגם כשביקשה, לפני גיל שנתיים.
בסוף עברה יותר מחצי שנה עד שהתחלנו גמילה ממש.
בעיני זה עזר בכל זאת.

נראה לי שיש שני דברים שצריך ללמוד בשביל גמילה - איך לשחרר בשירותים, ואיך לא לשחרר בכל מקום אחר.
אנחנו רגילים לחשוב על הנקודה השנייה בתור גמילה, אבל יש ילדים שדווקא מתקשים בנקודה הראשונה, ואז מתחילות כל מיני בעיות של עצירות, ילדים שעושים קקי רק כשיש להם חיתול, וכדומה.
אז אצלנו פשוט היא למדה לשחרר בשירותים כמה חודשים לפני שהיא למדה לא לשחרר במקומות אחרים וללכת לשירותים.