פורום הריון ולידה (עמוד 2877)

יש 3 אפשרויות-
הריון חוץ רחמי שכדאי לגלות את זה מוקדם.
התקן שנפלט והריון רגיל.
הריון עם התקן. שאז לפעמים מוציאים את ההתקן ולפעמים לא.

בהצלחה ובשורות טובות.

אבל ככה קראתי בעבר.

יש לי כאבי ביוץ, בדיוק שבועיים אח"כ באותו יום מתחיל מחזור, ויום לפני זה מתחילים כבר כתמים.

היום אני כבר יום אחרי שהייתי צריכה לקבל מחזור ואין כלום.

אני יודעת מתי היה הביוץ.

ואני יודעת שהכול הגיוני, אבל המצב הזה ממש יוצא דופן אצלי.

אבל ייתכן שבגלל המצב הנוכחי יהיה שינויים.

שתי אפשרויות -
הפעם הביוץ הרגיש לי חלש יותר. אולי זה לא היה ביוץ?

אני גם קצת מפחדת מהריון חוץ רחמי. הבנתי שיש יותר סיכויים לכך עם התקן, וגם שלוקח זמן עד שרואים בבדיקה.

הבדיקה קליר בלו אמינה?

בהצלחה!
בשורות טובות!

 

יש מה שמסתדר !

 

אבל מבחינתי-

הראשונה עם הדופק הכי מרגשת וצריך שיהיה, הרגע הזה - יש / אין...

ועוד בדיקה שבה רואים את המין.

וזה היה לי סבבה לגמרי . ההפך -היה לי כיף הרגשתי שאני לא לבד , בכלל לא. ההפך , הרגשתי שזה אני וה'. 
קראתי תהילים בחדר המתנה

אצלינו בא לדופק שקיפות סקירות
ויצא לו לפעמים להצטרף כשהייתי במוקד....

בעלי מגיע לבדיקת דופק ראשונה תמיד.
ולסקירה מאוחרת.
כל השאר אני לבד,גם לא יכול כי עובד או נשאר עם הילדים בבית וגם לא מרגישה צורך.

בעלי אף פעם לא בא איתי

בראשון היה בצבא ומאז הולכת לבד

זה ענין מאוד אישי, אם כן הכי כיף זה לאולטרסאונד הראשון או סקירת מערכות

תודה רבה לכל העונות!

מקווה שעד לשקיפות ולסקירות הוא יוכל לבוא איתי

שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת ומאוחרת... זה מה שאני יודעת

לא מתערבת לך, רק אומרת שיכול להיות שיש תקופות ויש תקופות. עכישו לא מתאים, יכול להיות שבעוד כמה זמן יתאים. לא חושבת שצריך להספיד את זה כבר . .. בלי קשר לתרומה, אשרייך

עם סנסוטסט

והיה הריון תקין. ממליצה ממש לבדוק אחרי איחור. ממש. זה הורס נפשית הבדיקות המוקדמות האלה.

ויותר קשה שכן יש פס לפני איחור ולבסוף זה כימי (היה לפני לי שנה)

רק ביום ה-14 ראו בברור ממש

אל תדאגי, היא עוד תגדל לך ...

ואני גבוהה ורזה. בד"כ זה ככה בהריון ראשון, ובשמיני תשיעי תהיה לך בטן עגולה ויפה.. בהצלחה והמשך הריון קל ותקין

וחוץ מזה שזה גם תלוי במיבנה גוף

יש לי אחות עם גוף ממוצע ששכנות שלה היו בהלם כשילדה,לא ידעו שהיא בהריון בכלל

יש לי עוד אחות רזה מאוד עם בטן פיצית בכל הריון,רואים עליה מאוד מאוחר, וילדה לאחרונה במשקל 3,500

 

זה לא אומר כלום, יש גם כאלה עם רחם אחורית,שאז בכלל רואים מאוחר בטן

אין כללים בזה וזה שונה מאד מאישה לאישה גם אם שתיהן רזות או נמוכות או שמנות או גבוהות.
בנוסף יש גם שוני אצל אותה אישה בין הריונות, אבל בדרך כלל הוא מינורי יותר.

בהריון ראשון עד חודש שביעי אנשים התפלאו שאני בהריון.

 

מהריון 3 ומעלה הבטן יצאה כבר בחודש שלישי בערך 

היי אין קשר , אני קטנה , בהריון הראשון שלי היה לי עד הלידה בטן מאוד קטנה כאילו אני סתם שמנה וזהו וברוך ה׳ הכל היה תקין..

אצלי בכל ההריונות 4 ברוך ה' עד תחילת שישי כמעט ולא ראו ברמת שהייתי צריכה להגיד

זה עובר מהר ובשביעי שמיני תשיעי הייתי שמנה עם בטן עגולה וגדולה

בעקבות בעיה קטנה שהיה צריך לבדוק. כל אחות שבאה לבדוק אותי הסתכלה על הבטן ושאלה אותי- באיזה שבוע את?
היו בטוחים שאני בשבועות מוקדמים יותר, ממש לא היתה לי בטן כמעט...

ב"ה נולד בריא ושלם. אפילו במשקל גדול יחסית

אני עכשיו בהריון שני תחילת חמישי ובאותו מצב שוב כולם בשוק..
ויש תינוקת בריאה ומתוקה בבית.. שביום שילדתי לא האמינו לי שהתאריך עוד שבוע.. אלא אמרו שיש לי עוד חודש וחצי לפחות.. (העיקר בבוקר אחרי קיבלו הודעה שילדתי😁)

וילדתי גם מעל 3.5 קג
אין לי בטן

"אין לי בטן"?

באופן כללי הבטן שלי תמיד היתה יחסית שטוחה
וככה זה גם בהריונות
יש לי בליטה קטנה שאני מרגישה בהחלט
אבל זה לא בולט דרך הבגדים עד שליש שלישי

היתה לי בטן פיצית. צחקו עלי שאני לובשת בגדים מלפני החתונה בחודש שמיני. ילדתי 3500

זה תלוי במבנה שלך ובתנוחה של העובר.

לצורך העניין, אני קטנה בגוף, ההריונות שלי נראים קטנים, ונולדו שתי בנות מקסימות במשקלים תקינים +.
אי אפשר לדעת על התפתחות תקינה מהסתכלות חיצונית. זה בלתי אפשרי טכנית..

20
הריון ראשון

אני הרגשתי ככה, וכשהייתי אצל אחות ליווי הריון היא צחקה עלי ואמרה לי שזה לא הגיוני (זה היה בשבוע 18-19), כמה ימים אח"כ התחלתי להרגיש בעיטות שהלכו והתחזקו ב"ה...

אני יודעת מצויין להבדיל...

מדי בשביל שזה יהיה תנועות, כמו שיש קצב סדיר לדופק..
איך אני יכולה להבדיל ביניהם?

כשאני שמה את היד על מקומות אחרים בבטן לא מרגישה אתזה
רק בבטן התחתונה
אז אולי זה כן תנועות
🥰

בעז"ה ממש תיכף תתחילי להרגיש תנועות אמיתיות ומרגשות!

יש לי שליה קדמית אז ממה ששאלתי כאן הבנתי שזה יכול לקחת יותר זמן

אצלי בהריון הראשון קבוע זה היה כשנסעתי באוטו- החגורה לחצה .. לקח לי זמן עד שהבנתי שזה תנועות...

לא זוכרת את היחס אבל הוא כבר אז היה נחשב רופא מקצועי מאוד

פחות שומעים עליו לכן אני מתלבטת

 

הוא מנהל יחידת האולטרסאונד שע"צ. מקצועי מאד וגם אנושי (לפעמים מפטפט יותר מדי, אני יודעת את כל תולדות חייו).

הגעתי אליו עם בעיה מסוימת והוא בדק לעומק והרגיע מאד ואפילו אמר מה היה מייעץ לבת שלו אם הייתה במצבי (והוא צדק!)

בכל שלב בהריון, לאו דווקא בשליש הראשון. גם ריח יכול לגרום להקאה, או אוכל, או כמות יתירה של אוכל, או כדור לבליעה( אני לא הייתי מסוגלת לבלוע כדורים, וכל ניסיון כזה היה מסתיים בהקאה). שמקיאים בגלל צרבת לא שמעתי, השאלה אם ההקאה נגרמה בודאות עקב הצרבת.
בכל מקרה תחזירי לגוף שלך את הנוזלים ותשתי בלגימות קטנות אבל הרבה מים.( עדיף,אם קשה לך רק מים אני הייתי מקלפת ענבים או תפוח או אגס, חותכת לקוביות ושמה במים וזה נותן טעם עדין כזה של פרי, בריא, ולא "משעמם" )ותעקבי.
בשורות טובות והמשך הריון קל ותקין!

לפני הקיסרי אבל כמובן לא הכל מה שהיה צריך לניתוח...

גוזר קרוב לעור. גודל כמו סכין

לאיזור הזה!!! ממש לא של מכונת תספורת של הראש...

זה לא כמו להסתפר ...

זה מקום רגיש והעור מאוד רך לא כמו הראש.

ולכן אפשר להפצע ממש.

מה האופציות הביתיות להסרת שיער?
סכין, שעווה/סוכר, מכשיר להסרת שיער.
לא הייתי מנסה לבד עם מכונת תספורת.

זה נהיה צמיגי כזה, ואז כשמתקרר לוקחים גוש כזה מהתערובת, מורחים על חתיכת עור ומושכים נגד הכיוון, במהירות מסחררת. וזה מוציא מהשורש. וזה כואב. מאוד.
(לי לפחות)
גילוי נאות: מעולם לא הכנתי בעצמי בבית, רק ראיתי איך מי שהסירה לי בסוכר הכינה את זה.

עשיתי את זה...
מוריד מצויין ופחות כואב
אבבבלללללל
צריך להיזהר- לא לעשות כשזה חם מדיי
ולא לחכות שיתקרר מדיי כי אז זה מתקשה וצריך להכין שוב

בכללי לא כדאי לעשות ניסויים באזור הזה, כוויות שם זה זוועה

ללכת אך ורק למישהי שעוסקת בזה, עם המלצות.
באופן אישי הלכתי למישהי שעוסקת בכך שנים, ושמעתי עליה מחברות שהולכות קבוע. כואב אבל שווה כי הצמיחה איטית אח"כ.

התכוונתי על שיער ברגליים עם שעוות סוכר
לא הערווה, בכלל!

חייבים לדעת למתוח נכון את העור לפני משיכה

יש אופציה של גילוח..
זה כמו מכונת גילוח אבל מותאם גם לאיזורים רגישים.
לדעתי יותר מהיר ונוח מסכין..

עד שאעשה לייזר בעז"ה חלום שלי כבר.
מוריד דיי צמוד לא חלק כמו סכין לסיום אני עושה עם סכין כדי שיהיה חלק.
צריך להזהר לפעמים אני כן נפצעת לומדים להשתמש עם הזמן

אני הורדתי ככה לפני הלידה הראשונה והיה בסדר גמור

של ויט מיוחדת לשם
מכונת תספורת של ראש יכולה לפצוע

נשים לא מורידות בבית לבד?

לא כל הנשים מורידות לבד, בטח לא בהריון

לא בכל האזור בכלל

רק על הפס העליון שזה אזור הניתוח

שהוא כמו מכונת גילוח רק מיועד לאיזור הזה (הראש דק יותר) זה עולה איזה 100 שח. זה לא יוצא חלק כמו סכין אבל מוריד הכל ממש מהר הרבה יותר מהר מסכין. אם רוצים ממש חלק אפשר לעבור אחרי זה עם סכין. היתרון של זה שזה ממש מהיר. ככה הוא נראה:

יכולה להגיד לך רק על עצמי(לא בעלת שחלות פוליציסטיות)
- שגם בתחילת הריון כשטרם גיליתי עליו וגם אם לא הייתי בהריון וזה היה מחזור בסוף-כאבה לי הבטן באופן מוזר. מין כאב עמום. כך שזה יכול להיות כך או כך..עצתי לך היא פשוט(לא פשוט, אבל.. אין מדי מה לעשות)להתאזר בסבלנות, עוד מספר ימים תבדקי הריון.
בשורות טובות שיהיו!

באופן כללי פשוט מומלץ לאכול תזונה בריאה

דגים ובשר נאים( שאינם מבושלים/אפויים כל צרכם והיטב)
מוצרי חלב לא מפוסטרים(גבינת קממבר, ברי וכו )
מיצי פירות לא מפוסטרים(בחוץ, לא מה שאת סוחטת בבית במסחטה הביתית)
נבטים
ביצים לא מבושלות היטב( ובכללן ביצת עין ביצה רכה-מומלץ מאוד שלא)
קצף מביצים(מוס, קצף חלבונים שאינו אפוי)ורטבים המכילים ביצים(מיונז )
חוץ מזה צריך לשטוף היטב היטב ולשפשף פירות וירקות בקליפתם טרם האכילה.

המשך הריון תקין וקל!!

לק"י

זאת ממש לא התקופה למדד לאמהות טובה.
קשה להיות כל היום עם כולם בבית בלי אוויר לנשימה.

בבת אחת כל האוויר יוצא מהמפרשים
הסבלנות לגמרי נגמרת
הבכי חוזר
כאילו הכל בסדר - אבל פתאום הכל לא בסדר.
עייפות
שחיקה
חוסר מוטיבציה
כעס...

מי שלא תעבור את זה בימים הקרובים - יש לה מזל...

אל תשפטי את עצמך
אל תסיקי מסקנות לגבי עצמך
רק רחמים ואהבה כלפי עצמך.
להתפנק, לעשות דברים שאוהבים, להתאוורר.
גם אם אין כסף.
גם אם אין זמן.
לעצור הכל ולברוח קצת.
להשיג אוויר.


ממליצה במיוחד
מכיוון שאנחנו לא יודעים אם באמת הכל מאחורינו.
אז אנחנו חייבים לאגור כוחות!

באמת זו תקופה הזויה
תחשבי מה יכול למלא את המצברים שלך ותעשי אתזה
דחוף
הליכה עם חברה
פינוק עוגה שווה לשבת
ספר סדרה סרט
פאזל
אני היום לא עשיתי *כלום*
וכשבעלי חזר אמרתי לו בוא משחקים קלפים
זהו חלאסססססס

אוכל, לא עושה לי את זה. כל התקופה האחרונה אוכלת מלא שטויות שוקולדים ועוגיות.
אען לי כאן חברות לצאת איתן.
שופינג לא אפשרי. לאור המצב, ברגע שאני נכנסת לחנות, אני מנסה לסיים כמה שיותר מהר מחשש לחולים בחנות, כך שזה לא באמת יאוורר אותי.
אין לי אפשרות לעשות משהו מאוורר בתוך הבית. מבחינתי לשמוע את הילדים/הבעל ברקע לא מאפשר לי את השחרור הרצוי.

באמת שלא יודעת מה יהיה..

מוזיקה? זה אף פעם לא נשמע מעודד עד שמפעילים משהו צוללים לתוכו...
לשחק משהו עם בעלך? רמי מונופול כזה...
פאזל
מנדלות
שיעור של הרב יגאל כהן/ הרבנית ימימה מזרחי אם את בקטעים

אולי בעלך מוכן לקחת את הילדים שבוע הבא כמה שעות לטיול? פתחו עכשיו כמה אתרים של רשות הטבע והגנים . ויהיה לך יום לבד בבית
קשה קשה
חיבוק

לגבי נס קפה- מותר עד 3 כוסות משקה המכיל קפאין ליום, למיטב ידיעתי. ותמיד כדאי לא להתקרב לגבול..
ושיהיה בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!

הצחקת אותי

 

אני אפילו לא מנסה,אין סיכוי שאני אכין משהו עכשיו וישאר לאחרי הלידה...

 

ותכלס- כולן פה באמת מכינות אוכל ומקפיאות?

אני היחידה שלא עושה את זה? 

מקווה שלא אתחרט...

 

זוכרת שפעם שעברה חיסלתי 2 חבילות שוקולד?

 

אני מפחדת להגיע לכזה מצב שוב, זה נראה לי הגיוני יותר לאכול קצת בכל פעם

ומקווה שזה לא ישפיע על המשקל (של העובר) !!

 

ולגבי להקפיא- נראה לי שלהקפיא אוכל לבעל ושהוא אוהב יהיה הכי יעיל.

כל השאר נידון לכישלון...

 

אני גם לא עושה את זה אלא אם כן עשיתי כמות ענקית.

זה מה שהיה בתכנון עם העוגה, בינתים היא נאכלת.

 

 

 

 

הכמו שוקולד שאנחנו אוכלות משפיעה על גודל העובר? לא נראה לי אחרת הייתי יולדת פיל

 

היה שלב בהריון הזה שאכלתי חפיסת שוקלד ביום, כל יום! זוועה.

עכשיו בעזרת בעלי היקר יש לי הקצבה של 2 חפיסות לשבוע...

 

 

דווקא עם בעלי אין בעיה, הוא אוהב הכל והוא גם אוהב לבשל...

 

ועוגות/עוגיות מתחסלות פה תוך שלושה ימים...

 

 

 

 

ברור שלא צריך להקפיא אם הוא יכין טרי

 

ולגבי סוכר - הוא מתפרק לפחמימה.

אם אני מקפיאה זה בשבילי ובשביל הילדים בעיקר בעלי ממש אבל ממש לא אוהב אוכל קפוא. מה שכן מקפיאה דברים שעברו חצי תהליך נגיד חזה מתובל לשניצלים ואז רק צריך לטגן.. והגעתי למסקנה שאני פשוט לא יודעת להקפיא וגם תכלס אין לי מקום בשביל חהקםיא יותר מדי דברים מוכנים אז מקםיאה רק חלות שמספיקות לי לחודש...

אני מקפיאה הכל (מרקים, בשרי, עוגות ועוגיות, קטניות מושרות ומבושלות, עיסה לקציצות ועוד ועוד) אבל חלות מזמן הפסקתי, כי זה תופס המוווווון מקום, לא שווה את זמן ההכנה...

(אוכלים בשבת אחת חלות מקילו קמח בערך)

וכל מיני חומרי גלם שאני צריכה לבישול יומיומי.. וחלות אוכלים חלה אחת בשבת בערב ובבוקר אוכלים פיתות אז לכן אני עושה 2 קילו אחת לחודש בערך ופשוט מקפיאה.. חלק עושה ממנו לחמניות אז תוםס פחות מקום וגם כשזה טרי אוכלים הרבה הילדים מנש אוהבים אז יוצא לי להקפיא 3 חלות וקצת לחמניות.. אוכל אוהבים טרי רק אם יש לי זמן כשקונה בשרים טריים אז לםני ההקפאה אני מתבלת ואז חוסך חלק מהתהליך כשמפשירים...

אני גם לא הכנתי כלום לאחרי הלידה.
נסתדר בע"ה

תודה על המידע.

מעורבב עם סוכר.
עדיף לשאול רופא.

ומכורה קשות לקפאין

טסטר צויז זה רק בשבת

אוכלת מעט שוקולד ולא תה בכלל

 

אם תרצי, זה עוגת שוקולד יום הולדת- כמו שהיינו ילדים קטנים.

 

ממש קלה יחסית.

ובמקור היא ללא גלוטן.

עוגת מייפל: תפוז בלוגים-קולינריא

המרתי את הקמח בכוסמין ואת הליקר ביין או בעוד תמצית וניל

 

לא יודעת מה קרה נראה שמחקו את המתכון הזה

אני יכולה להעתיק לך כי הדפסתי אותה אם תרצי - תגידי

תאכלי משהו ממש חמוץ או מלוח.
זה מספק את בלוטות הטעם שלי...
(מלפפון חמוץ או זית)
בסוף ההריון שיגעתי את אמא שלי על זה שאני רוצה מתוק ולא רוצה.. אחרי כמה דקות היא שאלה אותי מה עשיתי בסוף, כמה שהיא צחקה עלי...

 

הבעיה שאחרי כמה דקות אני שוב רוצה מתוק.

בעיקר כי אני עייפה הרבה במהלך היום, מרגישה בטטה.

לגמור פחית כזאת ליום זה פחות גרוע מחפיסת שוקולד...

אבל אני אוכלת חצילים בתחמיץ עם פסטו וטעים לי.

 

ויש סוגים שאני ממש לא אוהבת..
נשמע טעים!!

 

ותודה איזה חמודה את!

לנבוע. 

ןכמובןןןןןןןןןן מה יכולה לעשות כדי שלא יחזור על עצמו וכדי שעד היום השביעי בטוח יפסיק

אין לי ולאף אחת פה מושג מה זה, אבל דימומים בין וסתיים זה משהו שצריך לבדוק.

בסוף המחזור. וככה הוא נגמר

עכשיו בעידן הקורונה הגיוני שכן, אבל מניחה שתצטרכו להגיע להיבדק (הרופא לא יוכל לנחש מה מקור הדימום)

תתקשרי לרופא שלך ותתייעצי

אבל כל דימום שהוא לא מחזור דורש בדיקה

 

 

לא ממליצה להשתמש בזה בכלל, הכתמים שאחרי זה לא שווים את זה...

עכשיו רציתי לקחת לחודש הקרוב כדי שלא לעבור את הבלאגן הזה שוב אבל חושבת שארד מזה בגלל השיבושים במחזור, ביוץ וכל מה שהוא עלול לעשות.....

תודה

הרופאה יבשה אותי... קורה היא אמרה...
נחמד!

בסוף חפרתי בכל גוגל
כי זה היה דימום
יום שמיני הפסק... יומיים נקי
דימווווום עוד 4 ימים
חפרתי בגוגל...והגעתי לטיהורית וזה עצר וסידר לי את המחזורים אחכ

כדורים של שיח אברהם עזרו מאוד לסדר את הבלאגן שנהיה לי מהפרימולט נור.

בדרך כלל כשאת קונה יש מישהי שתדע להנחות. או כתוב על הבקבוק.

אני קניתי בכדורים מבית טבע , לוקחים כדור ביום.

זה עובד על חלק במוח שנותן הוראה לרחם לא לדמם.

אחרי הפרימולט היה לי הרבה כתמים (שלא אופייני לי בכלל כתמים בטהרה) 

לקחתי שיח אברהם בערך חודש ואז זה הסתדר.

 

שיח אברהם מצוי 60 כמוסות SupHerb - זאפ

זה מה שאני השתמשתי , כתוב על הקופסא אגנוס קאסטוס.

בהצלחה 

ועוד שאלה, ממתי להתחיל?

 

תתחילי כמה שיותר מוקדם..

אם לא השתמשת הרבה זמן בפרימולט נור זה אמור לעזור לך מהר להיות בלי כתמים בטהרה.

אם את מקבלת ווסת (מחזור) כדאי להשתמש ביום השלישי של המחזור . זה עזר לי לעשות הפסק מוקדם ביום אחד ממה שאני רגילה.

 

 

אז פשוט אחד ליום עד שזה נגמר.

זה כבר בטוח יעזור בעז"ה.

קודם כל כמובן ללכת לרופאת נשים לשלול כל דבר אחר.
פרימולט נור בהחלט עלול לגרום לשיבושים.
ובתור מטפלת ברפואה סינית,ראיתי הרבה מקרים כאלה עם שלל סיבות (האבחנה היא סינית ולכן זה לא יגיד לך כלום אז אין טעם לפרט). אם התופעה ממשיכה ממליצה ללכת לטיפול ברפואה סינית

שיסדרו קצת בע"ה. 

 

מה הלחץ ללכת להיבדק? משום מה כמה שהתייעצתי איתן אמרו שייתכן מאוד שינויים הורמונליים שלושה חוד' אחרי החתונה. 

הלוואייייייייי בקרוב יחזור לעצמו.

 

אברר נראה לי באמת על השיח אברהם. רואה פה שמחמיאים לו כאן הרבה בפורום..

שוב תודה לכן יקרות על העזרה ברגעים לחוצים ומדאיגים חמישהי שחדשב יחסית בעסק הנשואות......

דימום בין וסתי יכול להיות סימפטום של סרטן צוואר הרחם.
סביר להניח שזה לא, אבל רצוי להבדק.

ואם לא משתפר הייתי פונה לרופא

לנסות לתת אחרי האוכל מים?

ואולי בינתיים כדאי להוריד פירות שידועים כעושים עצירות.

מוצקים הולכים ביחד עם מים. ובמקביל יש הנקות, לפי דרישה.
אני שמה בקבוק מים ליד בזמן הארוחה כדי שיוכלו לשתות כשרוצים.

אבל יש כמה שממש מתעקשים שאחרי שבוע אין זכר להורמון בדם

ציור על דף. אולי ידבר אליו?
ועוד רעיון לתעסוקה פאסיבית-אולי תשמיעי לו סיפורים? יש המון סיפורים יפים להאזנה. גם סיפורי צדיקים וגם סיפורי ילדים(חרדי) אם יעניין אותך ארשום לך כאן שמות של סיפורים ומספריהם.

אם כן, אפשר להציע לו מגוון סוגים של מדבקות ולהנחות אותו היכן להדביק (כמסגרת, כמילוי, עיצוב חופשי... יש המון אפשרויות לדפי עבודה עם מדבקות)

אחרי חמש דקות כבר נמאס לו , קשה לו, משעמם לו, או שיש לו פשוט הסחות דעת (אני בעוונותי רואה משהו בפלא' והוא ישר בא לראות , או שהתינוק יותר מעניין, או שאחותו עושה משהו יותר מעניין שלפני רגע לא עניין אותו...)

כל מה שקשור למוטוריקה הוא לא אוהב כי קצת קשה לו, דווקא בגלל זה חשוב לי שהוא כן יבצע.

נשמע קצת הכיוון...
חוץ מזה- מגנטים, פליימוביל, חיות, מכוניות, קורקינט (יש עם שלושה גלגלים. ממש כיף לגיל), ספרים, אולי חול קינטי אם אין חצר? אמבטיה ארוכה עם משחקים.

והפנו אותנו לאבחון אבל בגלל הקורונה הכל נדחה...

חול קינטי זה רעיון מצוין. אולי באמת אני אקנה

אולי תתקשרי להתייעץ עם הגננת שלו, לשמוע אם יש לה רעיונות לדברים שבגן הוא כן נהנה מהם?

גם כשמעסיקה אותו במשהו שאני יודעת שאוהב הוא אומר תוך כדי שמאוד משעמם לו.. מתסכל
מחכה בשבילו לחזור לגן, אני לא יכולה להקדיש לו כי אני עובדת וקשה לו ההשתלבות של אמא עובדת תעסוקה עצמית ובלי גן.. וגם אני אנטי סרטים וסרטונים

אבל למדתי להרפות ולהבין שהחוסר תעסוקה זה חלק מההתמודדות. לאט לאט לוצד לחזור לשחק ולהעסיק את עצמו, אבל לא במשך כל היום..

ולחפש לאכול נראה לי אין כמעט מי שמתמודדת עם זה הילדים שלי צוחקים שהם אוכלים כל היום ומשתעממים

מהניסיון שלי, כשהילד מבקש שנעזור לו, ואני יודעת בוודאות שהוא מסוגל וסתם מבקש עזרה - הוא אומר במילים אחרות אני צריך עכשיו יותר יחס, שתהיי לידי..
הייתה לנו תקופה שכל פעם בערך 10-20 דק' אחרי ארוחת ערב הבן שלי היה אומר שהוא רעב.. והבנתי שהאוכל זה סוג של "תירוץ" או משהו פנימי אחר שגורם לו להיות רעב. ואז החלטתי שכל פעם שהוא מצייץ שרעב אחרי ארוחת ערב - קוראים לו סיפור. ועזר פלאים, גם לא ביקש יותר אוכל וגם קיבל את התשומת לב שהיה צריך.

רעיונות -
לבשל ביחד- שאת מבשלת שיעזור לך לקלף, לחתוך, שיעמוד לידך וישים דברים בקערה
כנ"ל אפיה - להפריש לו בצק ושיכין צורות/עוגיות/לחמניות

בניה - לבנות דברים כיד הדמיון, אצלי הבימבה הפכה להיות הרבה דברים - אוניה/אופנוע/רכבת/גרר
לקשור דברים, לקחת גרוטאות שאריות של המשחקים בשקל וליצור דברים

לגו, משחקי הרכבה

לשחק ביחד בחנות/מסעדה/מרפאה



לפני הקורונה, איך היה מעסיק את עצמו אחר הצהריים/בשבת?

קצת שמש..

אופניים/בימבה/קורקינט..

הרבה הליכות..

תחרויות.. ריצה/מחבואים/תופסת..

פעילות ממריצה.. האוויר ממריץ..

קודם כל צריך לזכור שהוא לא בסביבה הטבעית שהוא רגיל וזה קשה לו.
הוא רגיל בטח לחברים ריכוז גננות.
האם הגננת אצלכם שולחת צילומים או הקלטות? זה יכול לעזור לו מאד.
אפשר לשחק משחקי קופסא, לעשות ממש חוברות שמתאימות לגיל על מניה ועל מודעות פונולוגית,
אפשר לצאת יחד החוצה, לשתף אותובעבודות הבית.
ללמד דברים שבדרך כלל הוא לא לומד...
למשל להכין אוכל או לחתוך ירק בזהירות בסכין לא חדה,
אפשר ליצור דברים לבית... לסדר יחד דברים מיוחדים בחדר שלו כגון פינה חדשה.

צריך קצת לפתוח את הראש.

באופן אישי לא הייתי כופה יצירות רבות אם הוא לא אוהב.

כל מה שכתבת אני עושה איתו, הוא הבוקר הכין לנו ארוחת בוקר, חתך ירקות, מרח גבינה על הלחם...

אני רק לא מבינה את הקטע שהוא לא אוהב לא לשחק, לא להרכיב, לא יצירות, לא כלום כמעט. הכל מחזיק 5 דקות וזהו. דפי עבודה גם לא אוהב.

אשמח לרעיונות למשחקי קופסא מתאימים לגיל. תודה רבה!

אחרי הפירוט שלך, זה לא נשמע לי חריג.
הוא נשמע ילד מהמם וסקרן.
מהגן הוא רגיל להתעסק תמיד עם חברים, כנראה שבאמת משעמם לו לשחק לבד. לילדים שרגילים מגיל צעיר לגן ולחברה ושמספקים להם תעסוקה - הגיוני שקשה להעסיק את עצמם לבד.
יכול להיות שאם תראי לו איך משחקים משחק דמיון, הוא כן יהנה להמשיך לבד (מכוניות, בובות, אנשים, חיות, פליימוביל... אפשר להחליט שבונים מקפלה או ממגנטים גן חיות או בית ספר או לונה פארק...).
ואולי לקנות לו משחק חשיבה שמתאים לילד אחד (לנו אין, אבל שמעתי מחברות המלצות, לא זוכרת שמות), אולי זה ידבר אליו יותר.

בת כמה אחותו? הם לא משחקים יחד?

משחקים המון ביחד.. בעיקר דמיון.

תודה על ההרגעה , יש בזה משהו.

הכי מצחיק דווקא היום הוא שיתף פעולה המלא דברים, העסיק את עצמו, עשה עבודות.. כן הייתי צריכה מידי פעם להזכיר לו.

הגיוני שזו הצעה שלא תתאים לך אצלי בגיל הזה בדיוקנעובד נהדר.

לקרוא לילד ולהגיד לו בלב שלם ומלא שמחה(כמובן שתאמיני בזה גם את)
תרא חמוד מהיום לא יהיה בכלל זמן מסך(אפשרי!!)
יש לך המון צעצועים ודברים לעשות בבית, אני בטוחה שתמצא משהו להתעסק איתו.

ואז שימי חב מגיע הקטע הכי חשוב וזה לשחרר, לא לשאול אותו מה הוא עושה, לא להציע כלום כלום!

הוא יגיד שמשעמם, תעני לו שאת בטוחה שימצא מה לעשות, שוב בלב שלם ושמח, תאמיני בו.

ואז לרוב, כמו קסם הוא יתחיל לשחק כמו כל הילדים בגיל שלו שיודעים להפעיל את הדמיון נהדר.

לקח לי זמן להאמין בזה וברגע שכן הבית נרגע כאן פלאים והם מעסיקים את עצמם נהדר!

בזמן שמתאים ונוח לך, ובעיקר כי את רוצה בשמחה.

אבל להיות גננת כל היום נשמע לי קשוח.
להיות אמא כל היום והלילה בכייף ובשמחה

פעם בכמה ימים משהו קצר.

הוא גם לא אומר משעמם לי. הוא פשוט לא עושה כלום!! זה משגע אותי.

רק עסוק בלשאול אותי מליון שאלות כל היום, שזה נפלא כי הוא ילד חכם, (למה ה' ברא חיות טורפות? אפשר למות מקורונה? וכן הלאה) אבל אי אפשר כל היום לעסוק בשיח ופטפוט ברומו של עולם. אתה ילד. אתה צריך ליצור, לעשות.
אני אומרת לו - עכשיו אתה בוחר משחק, אז הוא בוחר משהו, משחק חמש דק' וזהו. פשוט לא אוהב לשחק, לא אוהב להרכיב, לא אוהב יצירות. מבחינתו כל היום לשמוע סיפורים , לפטפט, לאכול.. אתה בן 40 או בן 4? חחח

גם אצלי הבן שקרוב לגיל הזה כל היום בלמה.

אז כשנגמר לי הכוח אני פשוט אומרת שעכשיו אני לא עונה לשאלות, אפשר לעמוד לידי ולהסתכל או ללכת לעשות משהו אחר.

לרוב זה עובד, אבל רק אם באמת אני מפסיקה לענות.

נשמע ילד ממש חכם
בטח יעשה לו טוב לחזור למסגרת בקרוב

וגם את נשמעת אמא נפלאה, זה הכי חשוב לזכור!

הוא אומר- למה??.

חחח אמרתי לו- גם זו שאלה!

הקטע שהוא לא רוצה בכלל לחזור לגן, כיף לו פשוט לא לעשות כלום. באסה ממש

אפשר לקבוע תור טלפוני

זה קורה לפעמים שהאיזור לא היה כ"כ נקי ולכן נכנסו כל מיני חיידקים.
אני הייתי צריכה לחזור על הבדיקה ומאז הקפדתי לשטוף טוב את האיזור לפני...

יש לך מושג מה זה אומר אבל הבדיקה הזאת...

ולי יצאה תוצאה שלילית אח"כ. אבל באותה מידה יכול גם לצאת חיובי..

את צריכה לשטוף טוב טוב את השלפוחית לפני הבדיקה, אם את בקופ"ח אז האחות נותנת מגבון היגייני, תנקי איתו טוב ואז-סליחה על הפירוט-תתני זרם שתן לאסלה, ואז שתן לבדיקה ואת זרם השתן הסופי לאסלה.

תודה רבה לך

לא חושבת שיש קשר לגרבי לחץ.
אין הרבה מה לעשות, לקום לאט מישיבה לעמידה (ובטח משכיבה), לשתות הרבה, אם הסחרחורת ממש קשה לאכול דברים מלוחים יכול לעזור קצת. וזהו... באמת מה שאפשר לעשות בישיבה

לא לעמוד מידי הרבה זמן במקום אחד

ללכת מידי פעם לזוז, לקום

ואני מכירה רופאות שממליצות על שתיית קולה למי שסובלת מלחץ דם נמוך (קצת הזוי,אבל כנראה שאין הרבה מה לעשות)

יעזור לך עם הלחץ דם

תסמינים די דומים

אם שניהם ביחד זה הכי גרוע

סליחה שאני ככה נחרצת!
אבל את במציאות לא הגיונית שרק מלאכים לא היו מתעצבנים/כועסים/עצובים.

בבקשה בבקשה תנסי לראות איך את עוזרת לעצמך
הדבר האחרון זה להוסיף רגשות אשם לכל ההשתדלות שלך.
תזכרי שהמציאות הזאת שהקבה כפה עלייך היא גם על הילדים ולכן זה מה שהם צריכים לעבור כרגע!

ולגבי בעלך אני מעדיפה לא להגיב ברשותך, רק מעריצה את ההכלה שלך בטוחה שתקבלי שכר עצום על כך בשמים.

זה לא אשמתך המצב!!! לא רק הקורונה הכל, הניתוחים הילדים, את אחרי לידה!!
יש גבול לכוחות הנפשיים של כל אחד ובמיוחד לכוחות הפיזים.

כשיש אפשרות וזה מצאותי תקבעי עובדה שאת יוצאת מהבית לסיבוב!
לראות עולם ולזכור שאת ישות נפרדת מהמשפחה.

בהצלחה יקרה!! הלוואי והיית חברה שלי

חיבוווק
אוף... איזה יום
ואיזו מהממת את על כל ההכלה... והניסיון... והמאמץ..
הלוואי שהוא יפייס עוד.. כי באמת סליחה זה לא תמיד עוזר כשזה הרגשה ש''שם פס''
אוף.... פשוט חיבוק
מהממת שאת
והלואאאיייי שאת דואגת לעצמך. קצת! לפחות!
מיוחדת שאת... בהמון אהבה והערכה!

זה נראה שמלאי כוחות הנפש שלך התרוקן
את בן אדם
ואחרי נתינה בלתי פוסקת לכולם את פשוט התרוקנת
וצריכה להטען מחדש.
מותר לך לבכות
ולצעוק
ולהתאכזב כשלא מסייעים לך
וכשקשה
ולהיות עצבנית ועייפה מחוסר שינה
את בן אדם ולא מלאך
ולא יקרה כלום שגם הילדים ובעלך יראו את זה
המון המון כוחות

את כזו מיוחדת. כולך לב. וכשאת מתפרצת- אש להבה נכון?? ואז זה שורף לך בלב המיוחד.
אז זו את. חלק ממי שאת. כל כך מיוחדת. הכוויה תעבור. הלב ימשיך להזרים אהבה ואור.
חיבוק!

קשה מאד לחיות במציאות שרק אם הכל היה מושלם בהתנהלות שלך אז את בסדר. את בן אדם ומתוקף היותך אנושית, יש פשלות.
תלמדי להגיד לעצמך שמגיע לך חיבוק על הקושי שהתמודדת איתו, שהיה לך קשה ונשברת וזה טבעי, שמישהו שקשה לו צריך מילים טובות ולא מכות. שאת עושה מה שאת יכולה כבן אדם עם צרכים ורגשות.
זה לא סותר לעשות שינויים בהתנהלות היומיומית מול הדרישות שלך מעצמך, ההתנהלות עם הבעל וכו.. רק שלעשות שינוי ממקום חומל ומכיל ששואף ליותר טוב זה הרבה יותר יעיל מלעשות שינוי ממקום מבקר וכועס ששואף להפסיק להיות כל כך גרוע..
בהצלחה יקרה

גמני כזאת שתמיד מכילה ותמיד משתדלת לראות איפה להשתפר,מנסה לנתח כל מצב וכו׳.
אבל באמת צריך לשים לב שכל ההכלה שלנו לא תהפוך להיות הדחקה. מזה שמדחיקים רגשות ומנסים להיות מושלמים לא יוצא שום דבר טוב.
זה טוב שאת רושמת כאן בפורום ופורקת ואת יכולה גם לרשום מכתב לבעלך. אני כל הזמן רושמת מכתבים לבעלי ...רוב הזמן אני לא נותנת לו אותם, אבל עצם זה שפרקתי, נותן לי פורקן לרגשות שלי ואני מגיעה לשיחה איתו יותר שכלית ופחות עם רגש, שגברים כל כך נרתעים ממנו.
ויקרה, לא קרה שום דבר נורא, בעלך וילדייך ראו שיש להם אמא ואישה אנושית עם רגש ולב חם. תאמיני לי שום גבר לא רוצה אישה מושלמת, רוצים אישה אנושית עם רגש ולב חם וגם קצת פילפל לפעמים לא יזיק;) תמיד חוזרי אחרי אוהבים יותר.

תפוחונת יקרה, חיבוק גדול לך!!!
ואני חושבת גם שאת חייבת ללמוד לומר לא.
לא בריא להיות טובים מדי. את אנושית ולא מלאך. ובשביל למלא צריך גם להתמלא. וגבולות הם לא רק לילדים.
תגידי לא. אתה לא חייב ואני הולכת הרגע. וללכת.
אבל זו סתם דעתי חמומת המוח

אני מה זה מזדהה עם @מיואשת******
כמו שהוא יכול לקום וללכת גם את.
הנה עכשיו, הודעתי למתוק רשמית שאני הולכת לנוח שעה, והשארתי אותו עם שלושת המוסקטריות, אחרי שהוא ישן שעה, ולפני שהוא יוצא להתפלל.
אל תוותרי. תעמדי על שלך. את מנהלת את הבית, את מתזזת בין כולם. את יודעת מה הכוחות שלך, מה צריך ומה לא. מי שרוצה- שייקח את האחריות. ומי שנוח לו להיות מנוהל ולא מנהל- שלפחות יהיה קשוב.
לא אומרת את זה בתור ביקורת, חס ושלום. יודעת שאתם עוברים תקופה הזויה מבחינת קושי והתמודדות מטורפת .
אל תהססי להפעיל את הילדים. בכל הגילאים.
אל תהססי להוריד הילוך, לוותר.
קורה, לכולנו, בלי המצב שאת נמצאת. קל לחומר בהתמודדות שלך.
💟

את גם בת אנוש

וזכותך לצאת קצת

ושפעם הוא ירגיש מה זה השכבה לבד!

 

נראה לי שחלק גדול מהבעיה

זה שאת מצפה מעצמך להיות מלאך

ואת בעלך את מקבלת עם כל האי שותפות שלו והאנושיות שלו..אפילו יותר מידי.

 

אל תסלחי כל כך מהר, מי אמר שחייבים?

שיעבוד קשה לפייס ולשמח אותך

לעזור ולהיות שותף יותר מלא ואמיתי.

בהצלחה!

 

כי היא זאת שאחראית גם על התשוקה שלך בחיים,

על הרצון שלך, 

על הדחפים שלך.

 

זה כאילו הדחף העיוור הזה,

שלא רוצה כלום חוץ מקצת שקט,

ולכן מסוגל גם לצעוק ולהתעצבן 

ובעצם להרחיק בפועל את השקט, רק שמישהו ישמע אותי.

 

נשמה, מה את עושה בשביל עצמך בתקופה הזו?

הרי יש לך תינוק חדש ששואב ממך כוח,

וכמה כוחות צריך בשביל תינוק אחד? המון!

אבל יש לך גם חוץ ממנו עוד ילדים,

שכל אחד מהם רוצה ממך משהו אחר,

ומושך לך בחולצה כדי שתתני לו את מה שהוא זקוק.

 

ואחרי כל זה יש את הבעל (שמה לעשות? לפעמים מרוב צרכי הבית הוא נמצא במקום נמוך)

וגם הוא רוצה אותך,

והוא מושך לך בחצאית בשביל...

והבעל שלך הוא גם עם סיפור משלו,

ויש לו חרדה מכל הניתוח הקרוב,

חרדה שבטח משפיעה גם עלייך.

ובטח בצד יש גם שאלות על הפרנסה, ומה יהיה.

והקורונה הזאת בכלל..

משאירה את הילדים בבית ומעיפה את כל הסבלנות לחלל.

 

ואת?

את כנראה השארת את הטיפול בעצמך די בסוף,

כי כמו כולנו (גם אני חוטאת בזה.. אפילו שיש לי רק תינוקת אחת)

למי יש זמן לחשוב על קרם גוף חדש או על סבון אמבטיה מפנק.

הרי רק מלחשוב על זה מתפרץ לו גיחוך לא רצוני

 

את יודעת מה אני חושבת?

אני חושבת שאת צריכה להודיע לבעל ולילדים

שביום רביעי הקרוב יש מבצע:

"כולם מפנקים את אמא!"

ואת גם מפנקת את עצמך במה שאת רוצה וצריכה.

להחזיר לעצמך כוחות וחיוניות.

 

מה את אמרת?

הם עושים את זה יותר טוב ממני.
בשבת הילדים פתחו לי "ספא יוקרתי" ופשוט נרדמתי על המזרון בצהרים.
מאמצת את "יום רביעי" שלך, תודה!

אין לי מה להוסיף על כל התגובות הנכונות והחכמות שכבר נכתבו, אז רק רציתי לחבק אותך ולאחל לך שתתייחסי לעצמך באותה רכות ונחת כמו שאת רוצה להתייחס לילדים היקרים שלך.
לכל אמא יש את הרגעים האלה שכח הסבל נגמר והיא מתפרצת על הילדים, וזה לא סוף העולם, באמת. אם זו היתה תקרית ספציפית אם אחד הילדים, אני ממליצה אחרי שנרגעים, גם אם זה ביום הבא, לקרוא לילדה ולומר לה סליחה חמודה, אני מאוד מצטערת שצעקתי עליך אתמול. חיבוק, נשיקה, וזהו, חסל סדר רגשות אשמה. אם הגיל והסיטואציה מתאימים אפשר גם לחשוב ביחד מה נעשה בשביל שזה לא יקרה שוב.
בהצלחה אהובה! את אמא נהדרת!
(ואם את כל כך לוקחת ללב את ההתפרצות הזו, זה רק מראה עד כמה שזה נדיר אצלך וכמה שאת מהממת)

בבקשה אבל ממש בבקשה תחמלי גם על עצמך קצת.
אז נכון התפרצת ונכון היית אולי צריכה להתנהג אחרת אבל לםעמים פשוט אי אפשר..
ועכשיו למרות שאת מרגישה קטנה מול עצמך
ומול הילדים..
תנגבי את הדמעות ותראי להם איך מתקנים
תאמיני לי זו הדוגמא הכי טובה..
ואיך מתקנים?
נותנים בתוך כל ההכלה הזו לכולם גם הכלה לעצמך.
תאמיני לי שהם רואים את האמת שלך ואת אש האהבה שבקרבך וזה חזק יותר מהכל.
וחביום יכולה לשתף אותך ששבוע שעבר כשצעקתי בלי פרופורציות על הבן שלי ובכיתי כל כך איך ככה התנהגתי ואיך ככה לא שלטתי בעצמי והייתי כל כך שבורה.
ישבתי עם הבת שלי ודיברנו ולא זוכרת למה בדיוק אבל אמרתי לה שאני מצטערת שככה צעקתי והיא בפשטות ממש אמרה לי אמא יש לי רעיון כשאת כועסת תתגברי וזה היה כל כך תמים וטהור והרגשתי שיש תקווה ואפשר לתקן...

וכשאני מתפרצת זה רע. מאד.
הרבה שנים שאני עובדת על מידת הכעס שלי. מסעדת תיסכולים, מנציכה לבבות, נושמת, רוצות מבפנים אבל מדברת בשלווה.
ואתמול זהו.

בעלי עכשיו, שימו לב
*כועס עלי*.
כי יש לי יום מסובך ונמוך.
והוא הרי אמר סליחה.
וגם קנה לי מעדן שוקולד כפיצוי.

הוא חולה ואני לא רוצה להתחשבן.
אבל הוא גם ילד יחיד. ומפונק. ואין לו גבול.
והוא מצפצף עלי.

בלילה התקשרתי בוכה לחמותי.
אני לא יכולה להמשיך ככה לבד עד ספטמבר (או יותר).
בקרוב הם יבואו אלינו. ואני אהיה פחות לבד.

אני יודעת שזו לא אמורה להיות תקופת שיא לזוגיות ושהשהות ביחד מעוררת קשיים. אבל כשאני מרגישה שהוא אפילו לא מנסה לראות מה המצב שלי, זה פוגע בי. ממש. ומעציב אותי מאד.

את צודקת שאת פגועה

ואת צודקת שאת לבד

ואת צודקת שזה יותר מדי

ואת צודקת שהוא ילד מפונק.

את גם צודקת שזה לא הזמן להתחשבן, נכון. 

אבל זה כן הזמן לדאוג לעצמך. להתעלם מהכעס שלו הבלתי מוצדק, לא בגלל התחשבנות, ולא בגלל שאת כועסת עליו בחזרה ולא בגלל אני לא יודעת מה

להתעלם מהכעס שלו כי הוא לא מוצדק ואין לך כח כרגע. 

לחשוב מה באמת חשוב לעשות ולעשות רק את זה

לחשוב איך את בעצמך מתאווררת ולהתאוורר

 

אני לא יודעת מה רמת המחלה שלו, אבל אם הוא יכל לצאת לקניות כנראה שאת יכולה לצאת לחצי שעה להליכה בחוץ לנשום אויר.

לא בגלל שאת כועסת ולא בגלל שאת רוצה להראות לו מה זה להישאר לבד. לא. לצאת כי את צריכה להתאוורר, ואת אנושית ומותר לך לעשות מה שאת צריכה. ואת צריכה. אז תצאי. או תלכי לישון, או מה שזה לא יהיה שתחליטי לעשות

ותתעלמי מכל הדברים שהוא צריך. כי את צריכה אותך עכשיו יותר ממנו

ושניצל תירס ופסטה זה גם אוכל קביל

ותעשי עכשיו מה שאת צריכה לעצמך. בלבד. תשכחי הערב מכל אחד אחר, בלי כעסים מיותרים. תחשבי מה היית עושה עכשיו אם חוץ ממנו היה לך עוד מישהי כמוך לטפל בה, תחשבי איך היית מטפלת בה, ותטפלי. ותתעלמי מכל השאר

 

לפעמים זה טוב להיות שבלול. תשתבללי. תבני לך בית קטן על הגב, תכנסי אליו. תהיי את.

<והוא כועס כי הוא יודע שהוא לא בסדר וההגנה הכי טובה היא מתקפה. תתעלמי מזה>

 

 

ואהבתי את המשפט האחרון

באמת בניתי לי שבלול.
בלי כעס.
ואז הוא בא ובא ובא ובא
שאחזור אליו
בא אוהב וחם
חזרתי.
קיבלתי מסז ארוך בגב ובכתפיים.
קמתי עם כוח היום, מלאה, שמחה לקראת יום חדש.
שמחה לחזור לשיווי המשקל הפנימי שלי.

כדי שיבינו שאת את לא יכולה תמיד להיות בתפקיד 'המבוגר האחראי' , גם את בנאדם וגם לך יש צרכים...

אם את לוקחת תפקיד אז אין סיבה שבעלך ייקח אותו ממך. אם את מרפה את נותנת לו מקום לקחת את התפקיד בעצמו. לא הייתי קוראת לזה בהכרח להשתבלל כי יש לזה קונוטציה אולי קצת שלילית. אלא להרפות. לסמוך.

הבית הפוךךךךך
אני מדלגת מעל המכשולים (כמו כולם)

גמרתי לאכול
אני קמה בלי לפנות (כמו כולם)

הכביסה גולשת
אני מטיילת בשמש

כל הכלים של הבית בכיור
(אני מסתכלת עליהם מהספה)

אין אוכל לשבת
(יש לי קטלוג של אוכל מוכן)

אם אני לא אדאג לעצמי אני אקרוס שוב
הניתוח השני של בעלי לקראת סוף החודש
אני עייפהההההההההה
לא בגוף. בנפש. אני נחה.

מסתבר שכשאני לא עושה *כלום*
(רגע.... אתמול החלפתי גליל נייר טואלט בשירותים, נחשב לי?)
בעלי עושה *הכל*
פתאום הוא מסוגל לקום מהספה

אני לא מחנכת
אני לא רבה
אני לא מכריחה
אני פשוט לא מסוגלת
ואני הרבה יותר חשובה מהבית שלי 😁

כמה שזה חשוב לפעמים
וכמה שזה בסדר
וכמה שזה נורמלי
והכי הכי טוב כשזה לא מגיע מדווקא, מלהראות לו, מעצבים . סתם פשוט כי אין כח ומותר לחשוב על עצמינו ולהיות לפעמים כמו כולם ולהסתכל מהצד.
בריא ונורמלי ו מצוין
תנוחי❤️❤️❤️

מהממת אחת כל הכבוד!!
ברצינות עכשיו לדאוג לעצמך זה לדאוג לבית.
בטוחה שזה רק יעשה טוב.

ולא מובן מאליו כל מה שכתבת, לפעמים לדעת לשחרר הרבה יותר קשה

זה כל כך נכון ההתנהלות שלך, כרגע את עושה מה שאת יכולה, ומי שמעוניין מוזמן להרים את הכפפה ולעזור.
אני ביום יום מתנהלת ככה, לדוגמה לא שוטפת את הבית, לא מטאטאה כמעט ולא מגהצת, וכשנחה הרוח על בעלי הוא עושה את זה בלי שאבקש כי הוא יודע שאני לא עושה את זה. אני עושה מה שאני מסוגלת וגם לא תמיד, אלא כשאני מרגישה שיש לי כוח ושצריך.

את מהממת. שמחה לשמוע אותך מאוששת יותר

ופשוט מעריצה אותך!! על הכוחות, התעצומות נפש,הגדלות,השלוות נפש(גם אפ מופרת לפעמים יש לך הרבה יותר ממני)
ועל היותך אשה ואמא מדהימה ממש!
מאחלת לך שהתקופה הנוכית תעבור מה שיותר מהר וכמה שיותר בקלות..
תעריצי גם את תצמך🤗

מותר לטעות ולהרגיש את כל קשת הרגשות , ככה הילדים שלך יודעים שאמא שלהם לא מושלמת אבל היא שלמה.
ונשמע שאת צריכה גם איזה משהו לנפש - לפעמים גם יציאה לסופר רק את עם עצמך זה אוכל לנפש , לא לוותר על הלבד על הניתוק גם אם זה לחצי שעה .

שנגמרים הכלים ....
והאור בורח
חיבוק יקירה
כל יום הוא יום חדש
איך הסתיים היום הזה?

את במצב מעולה אחותי 

אני אם יוצאת ממני מפלצת רק פעם ביום אני טופחת לעצמי על השכם 'איזה אמא רגועה אני, 14 שעות עם הילדים ומפלצת אחת