פורום הריון ולידה (עמוד 2879)

מסוכן בגיל הזה לישון על כרית אז צריך להגביה את נמזרון, זה לא משנה במה תעזרי רק שיהיה קצת גבוה

את יכולה להגביה את המזרן. וכמובן ללכת לרופא דחוף. אולי צריכה אנהלציה עם תרופות

גם לא עם ונטולין.
תקופה שעושים לה וזה לא יעיל

לנו הכי עוזר איירוונט באינהלציה.
שאלי את הרופא.

רק שיעול נוראי

שיעול בלי ליחה/צינון, מצריך רופא.

תחתכי בצל לרבעים ותניחי על כסא בחדר סמוך לראש שלו.. אמנם מריח אבל מאוד מועיל מומלץ לעשות זאת במשך כמה ימים

פעמים ולא עזר

בעצת אחת הבנות פה הלכתי לרפלקסולוגית שעזרה ממש,

את מניקה?

תנסי להוריד חלבי, קמח וקקאו קשה אבל שווה,

אלו מוצרים שמגבירים נוזלים באוזניים והמון ליחה

בפעם האחרונה שניסנו, ניסנו 2 לילות רצופים, לא מיגר לגמרי אבל הקל משמעותית מאוד!

רפואה שלמה

הרופא אמר שיש טיפה אודם בגרון ואין איך לטפל..
אמר אםממשיך לחזור עוד יומיים ואז נראה..
בינתיים זה ממשיך

קשה ככה בלי לישון טוב

ברוך ה'.

 

את אמורה לראות 3 מדידות חום רצופות גבוהות יותר מה6 שקדמו להן.

וקפיצה של מעלה אחת שלמה ביניהם.

 

משם אמורות להיות מדידות חום גבוהות ביחס לחומים שלפני.

לדוגמה- לפני הקפיצה בחום הכי גבוה היה 36.1, ואחרי היה הכי נמוך 36.15.

 

כאן יש לציין שבמדידת חום השחר משתמשים במדחום עם 2 ספרות אחרי הנקודה.

לפי המדידות עד היום ה15 החום היה בין 35.9-36 מהיום ה15 עלה ל36.2 יום אחכ 36.3 אחכ עלה בהדרגה 0.1 מעלה כל יום עד היום שהיה 36.7 (היום היום 25 למחזור)
ממה שאני מבינה זה תקין? או שיש משמעות ל הדרגתיות?

ברוך ה'.

 

יכול להיות שיש משמעות להדרגתיות.

 

שבוע טוב

אני גם ניסיתי לעקוב עם חום השחר, זה דיי מסובך ולא תמיד עובד חלק.
אני יותר הסתדרתי עם מקלונים

ככ רוצה להיקלט מפחדת ממש להתאכזב .. לא יודעת איך אתמודד

איזה באסההה.......

החום ירד ב0.2 לעומת אתמול ... אוף
אתמול היה 36.7 היום 36.5
המחזור בטח צריך להגיע היום או מחר
ככ קיוויתי שזה יגיע החודש
אני עצובה .. כאילו הזוי שהריון שני אני בציפייה יותר מהראשון שברוך ה הגיע אחרי חודשיים וקצת אחרי הגלולות ועכשיו זה כבר כמעט חצי שנה

קשה
עוד יתרון בחום השחר זה ההכנה הנפשית.....
בע"ה חודש הבא

כאב בצד יכול לאפיין ביוץ

בשורות טובות!

לא אומר שיש הריון...
כאב ביום ה14 או סביבו יכול להעיד על ביוץ

המחזור עדיין לא הגיע .. טיפה ממש של חום בהיר בהיר בניגוב .. מוזר ממש אין כלום על התחתונות ..
לא בדקתי כבר היום חום כי זה סתם מבאס אותי
אני יודעת בוודאות שהיה לי ביוץ לפני 15 יום
אם החום ירד. טיפה אז בטוח שאני צריכה לקבל נכון,? (אבל. עדיין היה מעל הקאבר ליין )

והמשכתי להקיא. פרמין אסור לי. יש לי רגישות לתרןפה הזאת. זופרן האמת לא מעזה

חיבוק. קשה בטירוף

דבר ראשון, לכי לעירוי. יאושש אותך ויתן לך כוחות. אם חסרים גם מלחים וסוכרים - אז יתנו לך גם.
דבר שני, זופרן. אצלי פראמין לא עושה כלום, ודיקלקטין במינון המקסימלי למשך חודשיים - רק החמיר... לעומת זאת זופרן במינוו מינמלי (4 מ''ג פעם ביום) חולל ניסים ונפלאות!! לא היה מושלם, אבל איפשר לי לחיות!!
אז אמנם הזופרן זו תרופה שלא נחשבת מדרגת בטיחות A, אבל חמי וגיסתי הרופאים אמרו לי שלגמרי עדיף זופרן פעם ביום למשך כל ההיריון, מאשר התייבשות אפילו פעם אחת!!

לפחות חצי ממה שכתבת נשמע לי לגיטימי לגמרי ואפילו נצרך להגיד

חחח
זהו לא מפרטת.
שיסיקו לבד

לא חושבת שצריך, רק לפעמים זה באמת עוזר להתחשב יותר....

אחרי הפלות... בטיפול עם זריקות עכשיו.

ומקווה שיבינו כמה שאפשר בעבודה

אוי
זה כל כך נורא החשש הזה וחוסר וודאות..

היתה איתי חברה בעבודה שסיפרה בשלב ממש מוקדם בגלל שהיא היתה על הפנים, הרי היא יודעת שיצא מזה ילד, אז יש את הקושי שידעו מוקדם, אבל זה שווה לה את ההבנה. וכל כך קינאתי בה בביטחון שלה שיצא מזה ילד.

אני כל כך מבינה את המקום הזה שלך!
זה קשה
כל החיים בסטנד ביי

את אומרת לעצמך רגע אני אתפטר מהעבודה, אבל אז אהיה בחודש חמישי ומי יקבל אותי? והמחשבה השניה אבל מי אמר שאגיע לחודש חמישי, אז אולי גם ככה אין בעיה להתפטר

רגע בעלי צריך לטוס בתאריך כך וכך, אבל אני אהיה בחודש ... אבל מי אמר בכלל שאהיה עוד בהריון.

הכל בספק. זה נורא. הכל בסימן שאלה.. אתה לא יכול לתכנן כלום


רק להביע הבנה

וחיבוק
וידיים מלאות ובריאות והלוואי מלא הבנה של הסביבה

זה של סייף בדיקה רגילה

צריך לבדוק בבקר כי ההורמונים נמוכים.
רק בבקר זה מרוכז יותר כך שהבדיקות בבקר אמינות יותר.
עדיין כדאי להשוות בין בדיקות מאותו הסוג או לעשות בדיקת דם.
או לחכות

נחכה למחר או ליום אחרי האיחור ❤️

סליחה מראש אם תאכזב אותך התשובה
אבל גם כשהיה לי הריון כימי ובטא ממש נמוכה הבדיקה הבייתית היתה חיובית והיה פס אמנם חלש אבל בצבע ורוד וברור ובדקתי בכמה חברות
התמונה ששלחת לא הייתה נראית חיובית אז אולי תמתיני עוד קצת ותבדקי שוב

חסרת סבלנות חחחחח

ובוקשי חיסנתי, אני לא עושה חיסון לתינוק שמצונן ובינתיים החיסונים נדחים ונדחים..
בטיפת חלב יגידו לך לחסן ושאת מסכנת את הבת שלך, ואלו שנגד חיסונים יגידו לך שאם את מחסנת את מסכנת אותה, בקיצור תעשי מה שמתאים לך...

אם אני לא טועה עד גיל 8 חודשים. ככה שתבדקי שאתם לא תפספסו בגלל זה חיסון.

ביום של החיסון לקחתי לרופאה שלו שאמרה לי שכדאי ורצוי מאוד שאחסן הצינון לא כזה חמור , יש דברים יותר חמורים
חיסנתי...
ואז היה לו חום, וצינון יותר חמור
לא יותר אם קשור לחיסון או לא, רק להבא בלי נדר אין סיכוי שאחסן שהוא מצונן אפילו טיפונת!!!!
זה היה שבוע מטורף מסכן שלי

וגם אני חוששת מאוד מחיסון בחורף, שלא להעמיס על המערכת החיסונית שגם ככה עובדת קשה מאוד.


רק, רוטה לא נותנים אחרי גיל 8 חודשים, וצריך 3 מנות עם הפרש כלשהו ביניהם (חודשיים. אבל אולי מותר פחות, לא יודעת).
בגיל ארבעה חודשים היא אמורה לקבל את המנה השנייה של רוטה.

אבל כמו שכתבו לך- התשובה תהיה תלויה במי שעונה.

בעצם הבת שלך לא מוגנת כבר חודשיים..
אין בעיה לחסן עם חום עד 38.5, וגם בחולי קל.

ממה שאני יודעת לא ממליצים לחסן אם יש חום.
אם יש צינון בלי חום כן לחסן, מהסיבה הפשוטה שיש ילדים שיש להם נזלת בחילופי עונות וככה חודשים הם יכולים להיות עם נזלת אז אם ימתינו עד שהם יהיו בלי זה ידחה את זמן החיסונים יותר מידי

אנחנו נותנים הכל, אבל אף פעם לא בזמן. ובודאי לא בחורף, לא מנוזלים ולא עם חשש למחלות...

כן מחסנת הכל. כולל שפעת. אבל רק כשמרגישים טוב. בגיל שנה מפרידה את השניים שעושים לזמנים שונים. אבל לשים לב שרוטה מקבלים עם רווח של חודשיים בין המנות וצריך עד גיל 8חודשים לסיים. אז שווה להגיע רק בשביל זה אפילו. לא עם חום. אבל למצוא את הרגע.

את מכירה את הילדה שלך.
ואת יודעת מה נכון לה.

אני לא מחסנת כשיש חום. ובד"כ רק שבריאים לגמרי.

אני לא יודעת מה נכון ומה לא אבל קחי בחשבון א. לחיסון של הרוטה יש חלון מאוד קטן שאפשר לקבל בו את החיסון
ב. ילדים מתחסנים בפוליו חי מוחלש וילד שלא מחוסן לפחות חיסון אחד של הפוליו המומת יכול להדבק מחיסונים של ילד אחר וזה עלול להיות מסוכן

כמו חורף / צינון כזה או אחר

ובכלל התורים לא כאלה זמינים אז יוצא שקצת נמרח

בגדל מה שאני עושה - חיסון של גיל חודש וחודשיים ו4 חודשים לא ממהרת לעשות על הדקה אבל מקפידה לעמוד בלוז בגלל הרוטה

אם חשוב לך לחסן לרוטה תוודאי שהלוז לא יהיה לחוץ מדי ויתאפשרלך

 

רוטה אני נותנת ובשביל זה לא מחכים יותר מדי.
כלומר עד גיל חודשיים צריך לתת מנה ראשונה.
השאר דוחה.
חצבת במצב הנוכחי אולי לא כדאי לדחות הרבה.

מתחילים באיזור שבוע 36- תיק חדר לידה+תיק ללידה עצמה אם את צריכה
נרשמים לבית חולים במקומות מסוימים רק אם ארוצה לידה טבעית או משהו מיוחד, בעיקרון לא נרשמים...
קורס הכנה ללידה עושים החל מ25 .. עולה כסף - בבית חולים שאת יולדת בדכ יש החזר אחרי הלידה אם עשית שם קורס

ולהתחיל ארגונים של קניות
קורס הכנה יש בבתמ חולים ויש קורסים של הקופה ויש של דולות גם קבוצתיים וגם אישיים
לא יודעת מה המחיר יש השתתפות של הקופה בקורסים מוכרים
ובאיזורים שאין קורסים שמתאימים לדתיות אז אפשר לבקש מהקופה אישור חריג להחזר של קורס מתאים

לא חיייבעם להרשם לבית חולים אבל אפשר בכל אופן זה לא מחייב אותך

הזמן עובר כל כך מהר ואין לך מושג איך תרגישי בהמשך

אני בסוף לא הלכתי לקורס כי כבר לא היה לי כוח לזוז ועשיתי קורס אינטרנטי קצר

אותו דבר גם עם המדריכת כלות שלי, שרציתי להיפגש איתה לקראת הלידה ופתאום צצו דברים וזה נדחה ואחר כך היה קשה ובסוף כבר הסתדרתי בלי שיעור איתה

 

לא חייבים להרשם לבית חולים. זה פשוט חוסך קצת פרוצדורה כשמגיעים. אבל כדאי לך ללכת לסיור ולהחליט איפה תרצי ללדת. קורס הכנה אפשר מהקופה או מהבית חולים שרוצים או פרטי. אולי תגידי אזור ובנות ידעו להמליץ. כן זה עולה כסף. לפעמים יש החזרים מהבית חולים.

אשמח לפרטים ממי שעשתה שם קורס
להמלצות?

יראו. כי עכשיו הגבת רק לי..

אשמח להמלצות לקורסים שם?

היה מעניין אבל לא יודעת אם יעיל במיוחד( היה ניתוח מתוכנן בסוף)

אין צורך להירשם ללידה מראש
הביח ערוך לקבלך הכל טוב...
תורידי דאגה מיותרת
מה שכן תיק לידה תכיני

שקט ואז דממה
חודש המודעות ללידה שקטה ולאובדן תינוקות רכים

את
את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
הקפדת להגיד לילדים בבית שזה לא בית חולים, זה בית יולדות. והנה בעצם אתם בבית מתים.

אבל אין הרבה זמן, ודואגים לך ובזהירות מנסים לזרז אותך להתחיל. את עוד לא מצליחה להסדיר את הלב הדופק וכבר חייבים להתחיל. את הלידה.
הלידה הלידה הלידה.
שהלכתם לקורס לכבודה, או לדולה או שלא. ופתאום שואלים, חדר לידה או בניתוח?
והכל מטושטש ובוכה וכואב.
וזה נגמר, ואוי מה היה לך שם עד שזה נגמר. ואת לא יודעת אם להסתכל או לא. ואת לא רוצה, אבל הוא כן. ואי אפשר כבר לבכות יותר, כי את צרודה וכואבת ושבורה. ואז את אומרת שימו לי אותו. כמו בקודמים. ואת מתרסקת לתוך החיבוק האחרון הזה. ואין עין יבשה בחדר, חוץ מהעין שלו. של התינוק היפה הזה שלך. שכמה חיכית לו וכמה חיית אותו כמה חשבת עליו. הוא כבר לא יינק בחדר לידה, וכבר לא יצלמו תמונה מרוגשת לשלוח בקבוצה של המשפחה ושל החבר'ה.
ושאלות, וטפסים.

צריך לבטל את המלונית וגם את ההזמנת לידה. יומיים במחלקת נשים. ואת כאילו ליד המציאות. כאילו מתחת למים של הבריכה. וצריך לעדכן, אבל את לא מסוגלת לספר בשיחה, את גם לא יכולה לכתוב. מה תשלחי: "אין תינוק?" העברת את המשימה אליו.
והגוף ממשיך כאילו בנפרד. כאילו הוא לא קיבל את המייל. אין תינוק!.
הוא שורף את התפרים, ומפיק את החלב, ומכווץ את הרחם. אבל לא יותר ממה שהלב כבר התכווץ.

חזרתם הביתה. אין בלונים ושלטים ודובים. השמועה נפוצה. ואולי הבית נותר של זוג צעיר, ואולי חזרתם לבית עם הילדים, שהיו אמורים להפוך ל"הגדולים", אבל אין עכשיו בזכות מי.
עוד שבוע עוד שבוע עובר והעצב כאילו פה להשאר. והנשים האהובות עלייך ביותר מנסות לעודד, אבל האמת היא שלא באמת אפשר להבין אם לא היית שם, וטוב שכך. אנשים באמת באמת לא מבינים. אומרים דברים פוגעים נורא מתוך דאגה (וחרדה), מקטינים ממה שקרה מתוך רצון להשכיח את הכאב ולהמשיך הלאה, אבל זה לא אפשרי. זה ככ קשה כי היחידה בעולם הזה שהכירה את התינוק זו את. אמא שלו. ומבחינת שאר האנשים, זה לא "מישהו" שהיה, זה עובר מת והפער הזה אדיר ולא ניתן לגישור.
אמרתם שהזמן מרפא את הכל ושיקרתם. מדי פעם מישהו מתבלבל ושואל: "ילדת לא מזמן לא?" והכל חוזר. בעצם הוא לא חוזר, כי הוא בכלל לא הלך. ואת מתחילה לחשוב על מתי תלכי לטבול, איך תתני לו לגעת. אבל את כל כך רחוקה מהגוף הזה שלך.
אז את לבד גם בלי תינוק וגם בלי אנשים. את מרגישה שעברת לצד האפל של החיים, וכל אישה בהריון נראית לך תמימה באופן כואב ואת רוצה להזהיר אותה. שתדע. שלא תהיה יהירה בשמחה שלה. ובלב את מברכת אותה בברכה היחידה שבאמת ישנה: שתצאי בידיים מלאות.

* *

היא
היא הגיעה למשמרת. המחשבות נודדות עוד רגע למשהו מבית, וזהו. היא בעבודה והולכת ליילד. מחייכת. המחלקה שלה זה עולם אחר משאר בית החולים. עולם שמח וטוב. צמר גפן ומרשמלו.

המיילדות מתאספות. אלה שמסיימות ואלה שמתחילות משמרת. על הלוח שמות של נשים לפי רשימת החדרים. למטה, בקצה, חדרים 14-15. רחוקים יותר. שם רשומה אישה ולידה כתוב במינוח מקצועי שאצלה הכל שונה. מילה אחת, באנגלית, שאומרת הכל. לידה שקטה. והיא רואה שהשם שלה משובץ בחדר 15 והלב מחסיר פעימה ואז האדרנלין נכנס, וקדימה לעבודה ביותר כוח מתמיד..
לא יהיה פה מרשלמו. אבל אם היא רשומה שם, אז סימן שרק היא צריכה שם בשבילה. וככובד המסע, כך כובד המשא. והיא יודעת שהיא תעשה הכל, אבל הכל בשבילה!

ובפנים המוניטור שקט. וכמה ששקט ככה כואב לה באוזניים. מלחיץ. היא מחפשת את רעש הדופק ודהירות הסוסים למאית שניה. וקולטת באותה מחשבה שפה שקט וככה יישאר.
שקט. הזוג כבר עיכל, או שהם חושבים שהם עיכלו. היא יודעת שזה עוד יפול עליהם בצירי הלחץ, בלידה, בפרידה.

וכל המהלך רגיל. לידה רגילה. כמעט. והיא כל הזמן תדבר כרגיל. תתן מידע. תענה על השאלות. היא חייבת לגעת בכאב. היא שואלת האם תרצו לראות ולהיפרד? ואיזו קבורה? וניתוח לאחר המוות?
היא מלמדת את הזוג כבר עכשיו להסתכל אחד לשני בעיניים. כי ככה הם ישחררו אוקסיטוצין והלידה תתקדם. כי לבד שניהם בחדר הם יחוו ויבינו הכי טוב אחד את השני ואף אחד אחר לא יבין זאת כמותם. כי הם במשבר ואם לא יעזרו אחד לשני יווצר פה גם משבר נוסף, זוגי. וזה כבר יותר מדיי.

ובין לבין, בחדר השני שלי יש לידה, עם תינוק שבוכה, דמעות של אושר וידיים מלאות.

ואז לחצים, ולחיצות, כאב ודמעות, ולידה. ופתאום הקלה.
ובכי מהול בשקט. וגם היא מנגבת את הדמעות.

היא חוזרת הביתה עצובה אך שלמה. מרגישה שזו זכות שהייתה יכולה להיות שם בשבילה. מרגישה מרוקנת ומלאה.

* *
אנחנו
אנחנו לא משאירות אותה לבד. לרגע אנחנו לא חושבות שאולי היא צריכה זמן לעצמה.
אנחנו הלהקה שלה. ואנחנו לא מחכות שהיא תכתוב לנו. מספיק שהבשורה הגיעה.
אנחנו לא מתפדחות מעשרות ההודעות של :"נו?" ששלחנו ביממה האחרונה.
אנחנו לא קופאות כי אנחנו בהריון, ולא נעים. אנחנו לא עוזבות אחות וחברה בצד האפל.
אנחנו באות אליה הביתה. מקימות ועדת ארוחת יולדת פיראטית. כי היא אחרי לידה. והדבר האחרון שהיא מסוגלת או צריכה עכשיו זה להכין פתיתים למישהו.
ואנחנו מגיעות עם פינוקים, כמו ליולדת. להקל אליה. עם כרוב את הגודש, ועם אוכל בריא כדי לחזק אותה ועם עוגת שמרים. שתהיה שם פשוט.
ואנחנו מחפשות לה בנרות מישהי שעברה את זה. בעדינות הכי רבה שנמצא, בודקות עם שתיהן אם אפשר "לשדך", אם היא מוכנה לבוא אתנו אליה. ומשאירות אותן לבד. ביחד.
ואנחנו לא מנסות לעודד ולומר: בטח מהר תיכנסי שוב להריון,
ולא מעיזות להגיד: תנסי להתנחם בנחת שבאחרים שיש לך בבית.
ולא מצייצות את : את עוד צעירה.
אנחנו מנסות לשם שינוי לסתום ופשוט להיות.
ואנחנו לא קוראות לזה עובר מת, או וולד. אנחנו קוראות לו התינוק. כי זה מה שהוא היה.
התינוק שלה.
* *
אני
ואני רוצה לחזור עשור וחצי אחורה. כשהתקשרת ואמרת בקול שבור: "היא מתה לי".
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי נוסעת אליך בכל האוטובוסים. ונכנסת אתך למיטה במחלקת נשים. מחבקת אותך בחיבוקים ארוכים וחזקים. מנשקת לך את כל הכאבים. ומאכילה אותך שוקולד שהבאתי. מנסה להמתיק. והיינו שוכבות שם מחובקות ובוכות. והדמעות היו ממליחות את כל המתוק. והייתי מלטפת לך את הראש ולוחשת לך באוזן: "אוף. אוף. אוף. אוף."

רביטל ויטלזון

מחזק ממש! וחשוב מאוד גם לסובבים. באמת תודה

מודה לבורא עולם שאצלי זה נפל ממש מוקדם. (שבוע 9)

שלא נצטרך לעבור זאת לעולם!!!

 

וכולנו נזכה להריונות תקינים וקלים, ידיים מלאות בתינוקים/ות בריאים ושלמים!

שאף אחת לא תדע לעולם כזה צער

מבינה את הכאב שלך, ואת הקושי...
אבל את חזקה,ומדהימה,ואת תעברי את זה!!!
שולחת חיבוק ענק !!! וכמובן שאני כאן !!! גם אם צריך פיזית להגיע עד אליך

ותודה לכולן על התמיכה וההשתתפות!!

אדמה | יומן הריון שהסתים בלידה שקטה
חזק וכואב, וגם מגדל...

רק מהגודל של הרחם חוץ מזה שזה משתנה מאישה לאישה ויש נשים שהרחם גבוהה יותר
לגבי ההתקשות תתיעצי עם מוקד אחיות זה תלוי כמה זמן זה נמשך

לא חושבת שאמורה להיות כזו התכווצות רצינית בשבוע כזה.
ולגבי ב תמיד שאלתי את עצמי את השאלה הזו אבל משום מה כל הבטן גדלה, לא יודעת, ככה זה

לכן הבטן גדלה

ראשית, קחי בחשבון שיכול להיות שהיה ביוץ מאוחר ואת לא באמת בשבוע 5 אלא בשבוע מוקדם יותר

שנית, לפעמים מכשור האולטראסאונד אצל הרופא לא מספיק מדויק

 

היה לי בשבוע 7 - ציפיתי כבר לראות דופק והרופאה אפילו לא ראתה שק הריון וחששה לחוץ רחמי, שלחה אותי לעשות בטא- שיצאה מעל 100000, כשהגעתי לקופה יום למחרת, שניה לפני שהרופא הפנה אותי למיון בגלל שיום קודם הרופאה לא ראתה בכלל שק והבטא היתה גבוהה מאד, הוא ביקש שאכנס לטכנאית אולטראסאונד, והיא ראתה גם שק, גם עובר וגם דופק ( היום הילדה כמעט בת 4 ברוך השם!)

 

לא ברור לי איך הרופאה פספסה את השק עם עובר בגודל כזה- אבל עובדה- קרה!

 

אם הרופא אמר להמתין עוד שבוע, משמע הוא לא מודאג מהממצאים, אז אין לך מה לדאוג בשלב הזה.

לא נראלי שאת צריכה לדאוג פשוט תחכי בעזרת השם יהיה טוב

וביקשו ממני להגיע עוד שבועים וב"ה נמצא דופק וכו.. הוא פה לידי ישן 🙌
5 זה מוקדם ,לדעתי..

אל תהיי לחוצה
בעזרת השם הכל בסדר
בשורות טובות!!

אולטרסאונד עושים משבוע 7, ועדיף רק משבוע 8, לפני זה יכול להכניס לסרטים ודאגות מיותרות בדיוק כמו מה שעובר עליך עכשיו

אני מציעה שתבואי אליה רק עוד שבועיים לבוא עוד שבוע זה שוב ללכת להילחץ,
מהדופק וכו'

זה שלא ראו זה לא אומר חוץ רחמי בכלל !
אם אין לך כאבים או תופעות חריגות אחרות כנראה שזה הריון פשוט מאוד צעיר

זה יכול להיות תקין שפשוט עדיין לא ראו

אך לי זה היה אותו דבר בשבוע 6 הלכתי לאולטרסאונד ולא ראו כלום

עשיתי בדיקת דם כל יומיים וכמה ימים אח"כ ראיתי שהטא יורד וזה היה הריון כימי

קשה האי וודאות הזאת!!

מלא הצלחות ותעדכני אותנו..

ללכת לרופא, טבכל אופן מומלץ בשני המקרים להניק המון טמכל מיני זוויות כדי חשחרר את החסימה

אז מנה מגיל חצי שנה
בנוגע לבשר קודם נותנים ירקות שבושלו במרק אחרי זה מבשר עצמו

לק"י

ההמלצה היא לתת מנות רק מגיל חצי שנה. כנראה שאז מערכת העיכול של התינוקות מסוגלות לעכל כמויות כאלה של מזון מוצק.
אבל אם שלך אוכל וטוב לו, כנראה שלו ספציפית זה בסדר.

לא מזלזלת,אבל מקשיבה לאמא שלי שגידלה אותי והביאה לי אוכל בייתי מגיל 4 חודשים חחח וב"ה.....

השבת הבאנו לו גם אבוקדו ,וקצת מיץ של תפוז..
מתחילה להרגיל להכל לאט לאט..
הוא אוכל נאוקייט(אוכל של אלרגיה לחלב)מסכן שלי וזה מגעעעעעייילללללל בטירוף.. חייבת לגוון לו בטעמים.

טעימות לתינוקות: מתי, איך וכמה? | שירותי בריאות כללית

לא הצלחתי להעתיק את הקטע הרלוונטי, אז תגללי למטה.

לדברים כאלו מכללית ,או טיפת חלב..
מעדיפה ניסיון של אמא/חמה ב"ה ..

לק"י

אבל המחקרים כנראה משתנים כל הזמן.

בכל אופן, לא הייתי ממליצה כהמלצה גורפת להתחיל לתת מנות מגיל צעיר יותר בלי סיבה מספיקה.
(אני אצל הגדול התחלתי לתת טעימות קצת לפני גיל 4 חודשים, אבל בלי סיבה רצינית).

מניסיון כואב בית שאוכלים שיקים מכל הסוגים...

הקטנה פיתחה אלרגיה וגם לא ידענו למה- בסוף גילינו אפרסק

לא לתת פירות טרופיים כגון פסיפלורה, אננס, תות, אפרסק גם פחות מומלץ (יש עוד טרופיים)

להתחיל מהרגועים אגס תפוח בננה ופירות הדר

ככל שמתחילים יותר מוקדם ובמיוחד אם התינוק עדיין יונק- זה מונע אלרגיות.
חשוב לתת בפעם הראשונה כל פרי בנפרד כדי לזהות אם יש אלרגיה ואז להתייעץ עם רופא.

אני יכולה לברר אבל זה נשמע לי מוזר
למה לא חושפים מוצרי חלב בגיל 4 חודשים ? על אותו רעיון כמו שאת אומרת

ואצלי עד כה ברוך ה' רק ינקו עד גיל שנה +

לק"י

חלב ניגר מותר רק בגיל שנה.

בלי קשר לאלרגיה. הוא מונע ספיגה של ברזל...
(ואולי זה גם קשור לקושי לעכל את הלקטוז? לא בטוחה...)

תגגלי "במבה מונעת אלרגיות" ותמצאי הרבה מאמרים מעניינים.

חשבתי על זה השבת עם הפירות אני עדיין יחכה זה לחשוף אותה למשהו חדש בנוסף ועדיין יש גזים אז למחר אקח את כל הירקות שהיא כבר נחשפה אליהם אני יעשה אידוי ויטחן ביחד כמרק אחרי שבוע שבכל יום תקבל 2 כפיות מהמרק הזה אני אתן לה פירות בעזרת ה ❤️

קצת אבוקדו
תפוח מגורד
בטטה מעוכה

לגבי פירות אין צורך באידוי אבל כן לגרד או למעוך ולתת בכפית תמיד

בכל אופן לפותחת

יכול להיות גם מיובש מחוסר אורור מבדים סנטטיים

הבן שלי בן חצי שנה עם אסטמה של העור,
נהיה לו ברגליים זוועה זוועה... ממש חתכים... הוא מגרד ונפצע 😭😭

קראתי שבטאקורטן זה רק מגיל שנה. מה יש לגיל הזה? (חוץ מהמשחות הטבעיות). כמובן שאפנה לרופא, אבל עד אז.... אולי תחכימו אותי

כותנה

בנות המליצו על קרמים טובים לאסטמה של העור וליצור קשר עם עמותה קומי עורי.

לגזוז ציפורניים לתינור לעתים קרובות.
להלביש רק כותנה.
עדיף מרכך ואבקת כביסה לעור רגיש.
לא לקלח עם סבון בשום פנים ואופן- רק עם שמן אמול וכדו', ולייבש את העור בטפיחות קלות.
משחות של לה רוש פוזה מדהימות! וקצת יקרות- ליפיקר באום באופן קבוע כמה פעמים ביום, וכשממש חריף לשים ציקפלאסט של אותה חברה.
לשמן את העור בקביעות,
ואם ממש ממש אין בררה, אז הולכים לרופא לקחת מרשם לסטרואידים...
במקרה שהוא ממש מסכן מגירודים נותנים פניסטיל טיפות.
תנסי לזהות מה מחריף אצלו את הפריחה...
רפואה שלמה!

מאיפה קונים את המשחות האלה? המצב זוועה...

אבל שווה ומחזיק לדי הרבה זמן.

אין לי כוח לכתוב שוב...
אני תמיד מעדיפה טבעי, ורק אם המצב ממש לא משתפר, עוברת למשחות יותר חזקות.
צריך לדעת שכל המשחות נכנסות בסופו של דבר לזרם הדם, אז חשוב לדעת מה נותנים ובאיזה מינון ותדירות.

סבוריאה זה גם מפריש קצת צהוב ומתקשה ומתפורר..

קלחתי באמול ושמתי דרמקול והשתפר אחרי שבועיים בערך. אם אין שיפור אז אולי צריך טיפול יותר משמעותי

קורה כמעט לכל תינוק (אולי רק תינוקות בנות?🤔 לא יודעת...). עובר לבד

ופתאום אני נלחצת מכל דבר.. הבטן שלי ממש קשה ואני מרגישה פחות תנועות..

שבוע 41 ללא סימנים של לידה
מרגישה שהתינוק ישאר בבטן לנצח

ואני בלחץ מאיך הלידה תהיה.. רוצה להיות אחרי!

שבוע 37+5

איך שלא יהיה לא ישנתי..צרבות צירים סימפליוזיס ושאר כאבים וכבדות
ובעיקר המחשבות ממה יהיה ומתי ואיך


אבל

יוו זה מרגש ממש אתן לא קולטות כמה אתן ממש עוד רגע שם
ועוד רגע תחזיקו יצור כזה קטן ומושלם וטהור
ותשכחו מהצרבות
ומהפחדים
ומהצירים
ותתאהבו
ותכירו נשמה שירדה מהעולמות העליונים במיוחד וישר אליכן.
''עד שכל זה הוא כדאי''



איזה מעצבנת יצאתי ..אני קיטרתי פה בדיוק אותו דבר בהריון העודף שלי.אבל פתאם רגע אחרי כ''כ מסתכלים על זה אחרת

ובאמת הסוף הוא מתיש מאודדד

אז אני קצת מקנאה בך עכשיו

כל הלילה חלמתי שיש לי צירים
ושמא ההתבטסתי לקום לגלות שזה היה רק בחלום..

אבל באמת באותו יום ילדתי בסוף

ואני בכלל לא בהריון עכשיו

לחלום על תינוק זה כיף
אבל לסבול צירים בחלום

ואני לא חלמתי על תינוק,

חלמתי על קבלה לחדר ניתוח, אבל כן, היתה שם התרגשות, בהחלט

זה לא משקף מציאות.

 

אומרת לך כי גם עברתי את זה...

אני תמיד מתגעגעת לימים האלו שלפני
רואה נשים בהריון ומתרפקת בזיכרון על התקופה המיוחדת הזאת..
התנועות
הציפייה
ההתרגשות

תנשמי עמוק
ותנסי בין הקשיים גם להינות מהתקופה

תלוי באיזה שבוע עושים את השקיפות.
אנחנו עשינו בשבוע יחסית מאוחר, שבוע 13
והרופא אמר לנו בבירור ובביטחון שזה בן .

וזה היה מדוייק. ככה כמעט בכל הלידות
אבל זה לא תמיד אמין. פשוט הרופא הזה הוא ספץ בשקיפות וקולע תמיד

הרופא אמר שזו בת, אבל הוא אמר שלא בוודאות - אלא באחוזי ביטחון גבוהים (80? 90? לא זוכרת בדיוק. בסקירה כבר ראו שזה בן.

אמרו לי בשקיפות שרוב הסיכויים שזו בת ובסקירה המוקדמת ראו שזה בן, ואכן הוא בן .

לרוב אם הם אומרים את המין בשקיפות הם מסייגים שזה מוקדם לדעת בוודאות ככה שהאפשרות שישתנה קיימת

טופס 17 לא עולה כסף

הוא יורד לך בהוראת קבע, אז את לא שמה לב. ולעיתים עולה אף יותר, תלוי באחוז השתתפות הקופה. יצא לי לשלם על טופס 17 100 שח גם.

 

איך התורים?

איך המקצועיות?

התורים גם סבירים יותר מאז שיש את יד שרה,

עדיף לך להגיע לא באמצע הלילה אלא בשעה מוקדמת יותר 

רפואה שלמה

פעם אחת עם תור, ופים אחרת כמקרה חירום.
מקצועי, רגיש ואמין...

לא צריך טופס 17...

עולה 120 שקל נדמה לי. הדגם הכי פשוט.

ולא יקר ככ

אני בעיקר משתמשת בזה לטחינה של ירקות במרקים
מניחה שאם הייתי מחפשת משהו לטחינה של דברים קשים יותר, הייתי צריכה משהו יותר חזק
לכן ממש תלוי מה השימושים שלך

רק אחרי כמה שנים פשוט הפסיק לטחון דק דק

קניתי אחד של בוש בערך ב 250 פשוט בלנדר מעולה+++

לא בשימוש יומיומי אבל בשימוש.
חמסה חמסה שימשיך כך

משופרסל ב 90 שקל, והשתמשתי רק פעם אחת

אין שום צורך בזה, חבל שקניתי

אני נותנת להם דברים רכים לאכול ולא צריך לטחון שום דבר, מספיק למעוך קצת עם המזלג

ועוד מעט הם כבר יוכלו לאכול מוצקים ממש

זה היה נוראיייייי
לי הם הביאו לשתות את זה במעבדה
ולא נתנו לי להוסיף לימון
זה 200 מל של 75 גרם סוכר זה היה דוחה והיה לי אחכ סחרחורת מטורפת...
לא שמעתי מעולם על זה שצאיך לעשות את זה אחרי הלידה...הרופא שלי פשוט שלח אותי לזה במקום לזאת של ה50 ..לא יודעת למה

זה מזעזע.
ו75 זה בד"כ אחרי לידה ועוד לא עשיתי

כל שאר הבדיקות, אם את מרגישה טוב, פחות נצרכות לעניות דעתי.

(אישית היה לי חשד לסוכרת היריון, ולא עשיתי את ההעמסה של 75...)

ברוך ה' טפו טפו מרגישה מעולה.
עייפה בד"כ רק בסוף יום למרות הלילות ללא שינה.
אין חולשה סחרחורת או משהו. רק כאבים בעצמות בסוף יום, שזה לגיטימי בעיני.

ולא יאמן כמה שזהה יותר קל כשאת לא בהריון ואין לך בלילות! יוהווו
תעשי. זה. חשוב

כי אני מנסה להשיג את האחיות ללא מענה