בתור האמא שלה את חייבת להאמין לה ולתמוך בה.
אנחנו כול הזמן מלמדים את הילדים שלנו כללי זהירות, מזהירים מסבירים..ואז, כשהם מגלים סימני מצוקה, מספרים ,פתאום אנחנו מנסים לטמון את הראש בחול, להמציא תירוצים לעצמנו, כי באמת זה כל כך קשה אם הילד שלך נפגע, שמנסים לדחוק את זה.
זה לא משנה אם זה לא "פגיעה מינית " ממש, אם לא חדירו לה משהו אלא רק הפשיטו - זאת פגיעה! היא פוגעת בביטחון, היא פוגעת בערך העצמי . במיוחד בגיל קטן כזה זה גורם לסריטה לכל החיים. מוכח שנשים שנפגעו, הושפלו בילדותו, חשופות לפגיעה בבגרותם יותר .
בתור מי שחוותה פגיעה בילדותה..אנא, תתיחסי לסיפור של ילדתך בכל הרצינות , תהפכי עולמות, חייב טיפול פסיכולוגי.
כמה שגננת לא תהייה מקסימה - האינטרס שלה שלא יהיה בלגן בגן שלה, להשתיק. את חייבת לפנות לגורם מוסמך אחר.
הלוואי הלוואי שהילדה שלך המציאה ( לא מאמינה) אבל, אם לא..דברים כאלו נוטים להחמיר. אם הבנים/ בן הללו עשו זאת פעם אחת, וזה עבר להם, כמה שגננת לא תנסה לשים לב, זה יקרה שוב, ואולי בצורה יותר חמורה.
זה הזמן שלך להיות לביאה, לא להתבייש, לא לחשוב " מה אם אני סתם עושה רעש מה אם לבת שלי תהיה סטיגמה בעייתית וכו'" כי אם אפילו רק החצי מי מה שהיא אמרה נכון- זה חמור מאוד מאוד.
גם אם היא לא תזכור את זה כשתגדל , בתת מודע זה ישאר ויגרור את ההשלכות שלו.
לכן חשוב לטפל, גם ובמיוחד בגיל כה רך.
ולפנות לאיזה מרכז לפגיעה מינית. הם כבר ידעו להנחות אותך מה עושים במקרה ספציפי שלך.