פורום הריון ולידה (עמוד 2931)

אחרי הלידה- יש את ראקוטן שאני יודעת שעובד אבל הוא נורא חזק... בהצלחהץ\

ואי לא ידעתי שקרמים בעייתים,  למה?

קרמים ,יש חזקים ויש מותרים כנראה. בגלל זה רק רופא עור..

משחות מסוימות

יש לי עכשיו תינוק שהתחיל להוציא שיניים בגיל חצי שנה לעומת זאת האחים שלו בגיל שנה רק יצאה של ראשונה...

יש גם ליד קניון איילון. פעם קנינו שם משהו אחר. נראה לי שזו חנות גדולה יותר (האיילון)

בהריונות הקודמים הרגשתי בשבוע 7

יכול להתחיל משבוע 6-7-8

לא חייבים שיהיו בחילות או הקאות

אני עכשיו בשבוע 7 ורק עכשיו מתחילה להרגיש בחילות...

 

לק"י

מדהים החיקויים שלהם.

ואמהות הן עם עייף....לפחות הרבה מהן.

חברות קרובוצ משפחה וכו..

שלנו. כשאני נתקלת במקרים כאלה שמציבים אותי בביקורת מול עצמי אני משתדלת להשאיר את נקיפות המצפון בצד ולחשוב איך אני יכולה לעשות אחרת.

וגם אם כרגע לא ניתן וזה מעבר לכוחותיי זה  בסדר, אני אנושית ומוגבלת ואני עושה את הכי טוב שלי

ובטוחה שגם את

ויכול להיות באמת שזה לא בא ממך בכלל

אולי אני לא אומרת את זה הרבה, אבל בפועל היא רואה אותי נרדמת בצהריים לידה על הספה.. ובבוקר מבקשת מהם שיתנו לי לישון עוד קצת...
אני ממש מסכימה עם מה שכתבת. עורר אותי לחשיבה ולמודעות.

פריווילגיה
תהיי גאה

כבוד והערכה שאמא עובדת ככ קשה וכן היא עייפה
נראה לי שרובנו ככה...
הלילות לא לילות, והידיים שלנו מלאות עשייה ב״ה
אז היא תגדל ותרגיש טוב עם עצמה כשגם היא תנוח צהריים בתור אמא!! לא תנסה להיות סופרוומן
בדיוק לפני שבוע קרה לי מקרה דומה עם הבן שלי...
שאלו אותם בשיעור ילדים מה זה אומר כיבוד הורים?
והבן שלי מיד ענה: ״אסור להעיר את אמא!!״
טוב קצת התפדחתי
אגב, נראה לי, שבהכללה, בציבור החרדי זה ממש מקובל
שאמא ישנה צהריים...

כמו בכל ציבור יש ויש
נראה לי שאצל החילונים זה גם מקובל

שהם מחנכים שאמא צריכה לנוח ואסור להעיר אותה

אישית אני גם ישנה צהריים

ואנחנו עובדות קשה מאד מאד.
אבל נראה לי שילד צריך לחיות בתחושה שאמא שלו חזקה. שיש לו אמא עם כוח וחיוניות.
לא אמא שמשדרת עייפות ולאות תמידית.

גם הבת שלי בת שלוש וכשמשחקת עם אחותה הקטנה אני שומעת אותה אומרת לה:״ אני אתן לך עונש״ ,״ את משגעת אותי״ זה גם מצחיק אבל גם נותן כאפה כמה הם סופגים מאיתנו וכמה צריך להזהר בדיבור.
מצד שני אני שומעת (ואני בטוחה שגם את )דברים שממיסים לי את הלב ונותנים לי להיות גאה בעצמי בתור אמא ,כמו תודה לה״ ,תודה לאבא, אבא אתה מלך, בעזרת ה׳.

שאני יודעת שהיא למדה את זה ממני.
הבת שלי גם מחכה אותי שאומרת אני עייפה ואין לי כח ושהייתי בתחילת הריון היא גם הייתה מקטרת סתם שלא מרגישה טוב ולא באמת.
מראות קטנות שלנו, טוב שיש אותן , ככה אנחנו לומדות לקטר קצת פחות;)

 

זה המחמאה הכי גדולה עבורך.

(וקרה לי גם סיפור כזה חח)

מערכת העיכול עובדת קשה יותר בזמן מחזור ושיבושים בעיכול נפוצים מאוד בתקופות כאלה..
יכול להיות שזה טחורים או משהו כזה.
אל תדאגי...

וחוץ מזה, רשמת שאת לפני טיפולים אז בטח עשו לך אולטראסאונד של חלל הרחם? הוא יצא תקין? אם כן אל תחששי..

מבינה לליבך עם כל הדאגות, ומקווה שבע"ה יילך מהר ותתבשרי בטוב 😍

עשיתי אולטרסאונד וגינאלי לפני שנה,
כאילו החדירו לי מתמר לרחם והוא אמר שזה תקין.
ואני צריכה לעבור את הבדיקה שוב בקרוב, כי אחד הרופאים מאוד הכאיב לי.

אבל יש לציין שאת התסמין של דם באיזור היה לי מאז ומתמיד, ואפילו שאלתי את אמא שלי
והיא אמרה שזה קורה לה גם, כי מתאמצים.
יש לציין שגם לה הייתה בעיית פוריות (חצוצרות חסומות).

לא נשמע אנדו

אנדו זה כאבים לא פורפורציונליים של מחזור

ואם לאמא שלך היו בעיות פוריות ,זה ממש לא אומר שגם לך יהיה. אין שום קשר

יכולה להבין מה את מרגישה, פעם מישהי רשמה על זה שאין לה מספיק חלב ואני היתי חדשה בפורום והיתי בטוחה שהיא אחרי לידה (כי זה פורום הריון ולידה) אז איחלתי לה שבעה החלב יגיע ושתנוח ותאכל הרבה וזה בטוח יקרה...והיא תקפה אותי ממש...מאיפה אני אמורה לנחש שהיא כבר אחרי 6 ילדים ונסיונות ואולי משהו רפואי אמיתי? ?
יש המון חוסר הבנה ברשת ותקשורת לקויה וזה הרבה פעמים יוצר הרבה כאב לחינם...
לדעתי בפורום הזה השיח הוא דווקא (כמעט תמיד) מהמם ומכבד ואין מה להשוות לכל מיני טוקבקים ופייסבוק ששם אללא איסתור...
בכל אופן כולכן מהממות ושתהיה שבת חלום...

יודעת מה היה.
אבל זה באמת לא פשוט לםעמים.
אני בטוחה שלא התכוונת לפגוע. לפעמיםדברים מתפרשים שונה כשהם כתובים.
חיבוק גדול ומקווה שכל מי שנפגע יתאושש.
לא קל להיות מאותגרי פוריות או מאותגרים בכל תחום
אבל אכן לעולם אי אפשר לחוות את הקושי של השני בצורה מלאה.
לםעמים יש למישהו קושי מסויים והוא מתנהג בצורה לא נעימה מתוך הפצע שלו. זה אכן פורום הריון ויש בו מקום לכולן גם למי שמאותגר וגם למי שפחות ולרוב השיח פה הוא מכבד אבל לפעמים דברים יוצאים מהקשרם או משליטה..
ובנימה אוםטימית זו מאחלת לכולן רק טוב

קודם כל, כל הכבוד על הרצון לברר.
מעריכה מאד את הכנות.

א. אכן לא תמיד יודעים. אבל לנסות לחשוב!
למשל אם שכנה שלך נשואה שנתיים ללא ילדים, לחשוב שאולי יש קושי ולהיות רגישים (לא להחליט בוודאות, כי אולי היא מונעת, אבל לקחת בחשבון).
יכולה לומר לך שהייתי בכל כך הרבה סיטואציות שאם אנשים היו קצת חושבים, קצת מנסים לראות מי האדם שעומד מולם, הם לא היו נכנסים איתי לכל מיני שיחות. ולמה אני בטוחה שזה ככה? כי לפעמים אנשים יודעים מה הסיפור שלי ובכל זאת משוחחים לא לעניין, מה שאומר שזה פשוט לא בראש שלהם, הם פשוט לא מספיק מכווננים לזה. לעומת זאת, אנשים שאכפת להם אני מרגישה את זה, גם בלי מעשים.

למשל יצא לי שאנשים ידעו שהתחתנתי ומאז לא ראו אותי, אחרי שנים ראו אותי ושאלו "מה עם הילד שלך?"
שאלתי איזה ילד, ענו אה לא ידעתי שאין לך. אז למה הסקת שיש לי? כי התחתנתי ואז לוחצים על כפתור ויש ילד? זו שאלה שהיתה יכולה להימנע אם האישה הזו היתה קצת חושבת.

אגב, הרבה מההסתרה שיש בנושא היא לא בגלל שזה נושא אינטימי, אלא בגלל התגובה של החברה שגורמת לך לפעמים לרצות לשתוק עם הכאב...

ב. נכון, אכן זר לא יבין זאת.
וגם יש אנשים שיותר קל להם להבין אחרים גם אם לא חוו את הקושי בעצמו, ויש אנשים שמסוגלים להבין קושי רק אם חוו אותו.
אבל - אפשר לנסות להבין או להבין שוואלה אני לא מבין מה האדם מולי עובר וכמה קשה לו.
מתוך 2 ההנחות יסוד האלו אפשר להיות רגישים יותר.

כל הדברים שכתבתי הם כלליים ועונים לשאלתך אבל ממש לא מכוונים אלייך אישית.

לגביי זה שיש אדם מאחורי המקלדת, את צודקת. מודה שהקפיץ אותי לשמוע את המילים "קצת פורפורציה" ממישי שאין לה מושג מה זה לעבור את מה שאני עוברת ואיך היא היתה מגיבה לזה... אבל כנראה שהייתי צריכה להתאפק יותר בתגובה ומבקשת מחילה. בטוחה שלא היו לך כוונות לא טובות.

שוב כל הכבוד על הרצון לדעת.
מעריכה את זה מאד.

אני חושבת שהתשובה היא, להיות קשובה לצד השני
להסתכל על מישהי ולהגיד - אם היא שנתיים בלי ילדים, יכול להיות שהיא מונעת. ויכול להיות שהיא מחכה לילדים.
אז אולי עדיף, שלא אכנס יותר מידי לפינות.
בכללי, לא רק בקשר למאותגרות פוריות, אלא גם רווקות
לחשוב מי הבן אדם שעומד מולי, ואולי אם אספר לה כמה שהבעל שלי מדהים זה רק יגביר לה את תחושת החוסר, כי היא בדייטים ועדיין לא מצאה ושבורה! או בדיוק התגרשה לא עלינו.
אני לא מאשימה אותך, מי שלא חוותה את זה ובעזרת ה שאף אחת לא תחווה גם, קשה להיות רגישה ולהבין את המצבים הללו.
אבל באמת, זה נתן לי יכולת רגישות והבנה.


בנוסף - הקושי של נשים מאותגרות פוריות, הוא יותר מהסביבה מאשר מהטיפולים.
וברור שאם את פוגשת מישהי שמחכה, את לא מרחמת עליה. ולא מראה את זה! תברכי אותה בלב שלך.

גם אחרי יממה..
כרגע היא לוקחת שאוב- כלומר רגילה לשילוב של בקבוקים והנקה?

זה מפחית הסיכון... אבל עדיין קיים

שאר היום הנקה מלאה.

אם ההנקה מאוד מאוד חשובה לך, ואת תהיי ממש שבורה אם היא לא תחזור לינוק, לא הייתי לוקחת את הסיכון, אם זה פחות חשוב לך, ואת מרגישה שלא נורא אם היא תפסיק לינוק, ומקסימום לא תניקי אותה עוד, אז תקחי את הסיכון.

לא רוצה שתפסיק.

כי ההנקה כבר מבוססת טוב

כי אחרי יומיים של רק בקבוקים היא יכולה לפתח העדפת בקבוק

זו הזדמנות שלא תחזור?

אישית, עם האמהות, הבנתי שיש תקופות שלא מתאים בהן להיעדר מהבית לזמן ממושך 

וכשהילדים קצת גדלים ואין תינוק יונק האפשרויות שוב יותר גמישות

שווה לפעמים לחכות עוד קצת ואז לממש חלומות...

זה ישמע קטנוני אבל זאת היומולדת שלי.
תאריך עגול שלא נעים לי בו..
רציתי לפנק את עצמי בחופשה פרטית..
בלי בעל..בלי ילדים..
לפני החזרה לעבודה.

אנחנו טסים כולם באוגוסט אבל זה לא אותו הדבר.

ע'י האכלה קצובה, נקראת גם 'האכלה תומכת הנקה'

היא כבר די גדולה, והיא רגילה לאכול שאוב.
לא רואה איפה הבעיה

בעיקר במבוגרים ועם מחלות רקע
מחלקת יולדות מבודדת משאר המחלקות..
הייתי הולכת ללדת שם. אבל זו דעתי האישית בלבד

כי נזהרים בטירוף.
הם נשלחו ל*בידוד*

לשאלתך- לא היה מונע ממני במצב שזה היום

תופעה מוכרת  .

 

כרגע את בתחילת הריון אל תחפשי לעשות שינויים גדולים .

זה טוב לרצות לשנות , אבל שזה לא ירדוף אותך .

בפרט - שאת בתחילת הריון + עובדת + ילדים בבית .

לאט לאט...

 

למדתי מעצמי שכוחות באים ברוטינה ברגעים שהכי צריך אותם ,

ויש רגעים בחיים שיש תחושה שאין כוחות ,

אבל להוסיף לזה מחשבות שזה מעצלות וכו וכו ..וחלילה להכנס מזה לעצבות - זה ממש עצת היצר הרע.

 

לכן מה שלי עוזר ,

אני משתדלת להרפות כשאין כוחות ולחכות לגל הבא של הכוחות ולאחוז בו .

 

ככה גם לומדים מלוח השנה העיברי ,שיש מחזוריות כל הזמן - כך גם בחיים עצמם .

 

אל תלקי את עצמך , 

את אמא טובה וה' שמח בך שאת מביאה עוד נשמה לעולם.

 

תחכי לגל הבא של הכוחות ומשם תיבני לך לאט לאט תוכנית מעשית איך לשנות את ההרגלים שמציקים לך ,בנתיים תכתבי לך איפשהו את הכמיהה לשנות את ההרגלים ואת הדברים הטובים שיצמחו לך מזה , לאט לאט המודעות הזו תשפיע ותיתן לך כוחות לרגע הנכון לעשות את השינויים.

 

בהצלחה

תודה על העידודים והחיזוקים.
בעיקרון מסכימה איתך מאוד. אבל- יחסית להריון, אני בתקופה סבירה. את התופעה שתיארתי אני חווה בשנים האחרונות בלי קשר להריון. יש הריון, יש אחרי לידה, יש לחזור לעבודה... ברוך ה', במעגל החיים הרבה סיבות להיות עיפה. דוקא בגלל זה, ולא ממקום שמלקה את עצמי, אלא להפך מבין את המציאות ואת כוחותיי, אני מחפשת דרך לייעל את היום שלי ולגרום לעצמי להיות יותר עם כוחות. יותר חשוב לי למצוא דרך לישון יותר מוקדם, מאשר למצוא דרך לגרום לבית להיות מתוקתק.
מקווה שהבהרתי את עצמי... ושוב תודה!

ללמוד לישון מוקדם יותר. הלוואי.
אני תוהה כמה זה פזיולוגי, אם פשוט נולדנו כאנשי לילה..?

גם אני מתמודדת עם האתגר הזה.

אוהבת את הלילות, את השקט, ומשלמת על זה אחר כך מחירים מאוד כבדים....(3 שעות שינה בלילה פלוס יום עבודה מלא אחר כך, מביאים אותי לעייפות קיצונית בצהריים, ואז אני נרדמת בלי שליטה , נהיית ערנית בלילה וחוזר חלילה. הילדים משלמים מחיר שהם איתי בשעות הכי קשות שלי...)

 

אצלי זה מתחיל ממודעות ורצון לשינוי. אחר כך בחרתי לי פתח מילוט של יום חמישי בו אני יכולה להישאר ערה- בשישי בעלי מוציא אותם בבוקר ואני ישנה עד מאוחר.

שאר השבוע זה מאבק יומיומי עם עצמי, התגברות שמגיעה ממקום שלוקח אחריות על המשפחה והבית והזוגיות (בעלי ישן כבר ב-22 הרבה פעמים)

יש ימים של הצלחות, יש ימים של כשלונות. העיקר שאני בדרך....

מאחלת לכולנו בהצלחה!

 

ואנקדוטה קטנה לסיום- בן השש יום אחד שאל אותנו- מי לובש ראשון פיגמה? (אצל הילדים זה ממש אישיו מי החרוץ וכו...) 

גיחכנו וענינו לו שאמא ממש לא אוהבת את הפירמה שלה. היא לובשת אותה אחרונה מכל בני הבית, ופושטת אותה הראשונה בבוקר

אבל מי שכתבה על אחת בלילה - אלה באמת השעות האמיתיות שלך? זה בכלל לא נורא, ואת שלי הייתי מתביישת לכתוב..
כיף לאנשי הבוקר. מלחמה אחת בחיים נחסכה מהם.

לא בטוחה שזה חוקי שאגיב כאן

אבל קורה לי משהו דומה (השעות קצת אחרות...).
אם אני באפיסת כוחות וחייבת מנוחה לפני שמתחילה לארגן את הבית, אני משתדלת להקציב לי זמן ולשים טיימר בפלאפון.
זה בד"כ עוזר, בהנחה ששמתי...

תפסקי לה בעדינות את השפתיים ותנגבי ממש בעדינות.

תפני לרופא. יפנה אותך לרב''ע /פיזיו'

ריפוי בעיסוק, תקני סד מנוחה בסופר פארם לשורש כף היד והאצבעות.
וכצעד נוסף תנסי כמה שיותר להמנע מתנועות של כיפוף שורש כף היד כלפי פנים. שתמיד שורש כף היד יהיה במנח נייטרלי, המשך ישיר לאמה ולא בכיפוף. זה אומר להניק עם כרית, או לתמוך בתינוק מהאמה ולא משורש כף היד וכשאת מרימה אותו, אז רק במנחים מסויימים.
תרגישי טוב!

אם כן, יתכן וזה תופעת לוואי. אם כן, יתכן ותעבור עם הזמן.

סיבות אפשריות נוספות:

בעיה לבבית

בצקות בזמן ההריון (אחרי הלידה נוזלים שהצטברו עשויים לנוע לתעלה באזור כף היד)

אי-עמידה במתח

בעיה אורתופדית

מחסור בוויטמין B6 או B12

מחסור במינרלים

בעיה נוירולוגית

 

לכן, אם אין לך בעיה לבבית ואת יודעת להפיג מתחים, ממליצה לעשות בדיקות דם ולהתייעץ עם אורתופד ונוירולוג ולשקול פיזיותרפיה.

 

ואם תורידי את רק תעודדי צמיחה חדשה.

שמחה בשבילך, שמעתי מחברות שנגעו שעכשיו הן משועבדות לזה קצת יותר.

מסתבר שכל אחת וההורמונים שלה כל אחת מהמצב שלה.

איזה קשה
ליבי יוצא אלייך

את אומרת שאת לא יודעת למה
אבל בטח יכולה לומר איך הרגשת? האם היית שמחה בבית או עצובה?
מה המחשבות שעברו לך בראש לגביי מפגש עם אנשים שגרמו לך לא לצאת מפתח הדלת?

הריון מביא איתו שינויים הורמונליים, ונשמע שעברת דיכאון.
את חייבת למצוא עכשו מה ישמח אותך, מה יחזיר לך את החיות, את הרצון..
אפילו חוג נחמד.
תצאי מהקונכיה באופן הדרגתי. אל תעמיסי על עצמך. לאט לאט.
מאמינה שגם חלק מהקשרים תוכלי להחזיר. אולי תשתפי חלק מהחברות מה עבר עלייך, ותגידי שאת רוצה להחזיר את הקשר.

שיקשיבו לך קצת יותר לעומק..
וינסו לברר איתך ביחד למה את מרגישה מפורקת..
ממליצה לך מאד על טיפול. אם את גרה באזור המרכז יש לי להמליץ לך על מישהי מדהימה שממש יכולה לעזור.
אני חושבת שיכול להיות שכל מה שעברת בהריון- ההתבודדות וניתוק קשרים וגם כל מה שעובר עליך עכשיו, יש לזה אולי איזשהו מכנה משותף- אולי חרדה, אולי פחד גדול שדברים הם שבריריים ויכולים לההרס מהעולם בחוץ.
חרדה גדולה יכולה לתת את התחושה הזאת כאילו אתה בעולם אחר מהאחרים, ויכול לגרם לכל מיני תופעות כמו הרגשה של ניתוק, חוסר חיבור לגוף, עילגות בדיבור וכו'.
אבל שתדעי שהכל עוד יכול להשתפר מאד, רק צריך לפנות לעזרה, שיעזרו לך לפזר את העננים, להבין את עצמך ולעזור ולטפל בעצמך. הריון ולידה זה לפעמים טריגר להרבה דברים מודחקים מחיינו לעלות על פני השטח.. כדי שנוכל לטפל בהם ולהיות אימהות יותר פתורות וטובות לילדינו.
בהצלחה רבה... חיבוק..
מוזמנת לפנות בפרטי אם תרצי

נשמע דיכאון או משהו בסגנון. יש פה צדיקות שהצליחו לצאת מזה בסיוע טיפולים ולחזור לחיים! חיבוקים

@כלה נאה

 

חיבוקים והמון כוחות!!

זה נורמלי, זה הורמונים, אבל לטובתך הבלעדית והזוגיות והחיים שלך תפני מחר לקופ"ח רופא משפחה שיביא לך הפניה לטיפול ממומן ע"י הקופה לבריאות הנפש.
את יכולה לפנות אלי בפרטי להדרכה!!!!!! הכל בסדר את תצאי מזה!! בעזרת ה'!!

את השאלון שנותנים לעשות בטיפת חלב את יכולה לעשות בעצמך הוא מפורסם גם באינטרנט ואם את מוצאת שיש צורך בעזרה לפי התשובות אז תפני ללא דיחוי!

אני חושבת שטוב שאת מתעוררת על זה עכשיו ושטוב שאת מנסה לעזור לעצמך

אני חושבת שלצאת לעבוד זה רעיון מעולה שיכול לחשוף אותך לאנשים וליצור חברויות חדשות וגם לעשות משהו בשביל עצמך וזה טוב לנפש (במקרה שלי לפחות כך היה)

בהצלחה יקירה

להשקיע בעצמך, בעייפות,באוכל, בבעל ובתינוק.כל השאר יחכה.

קרה לנו לא מזמן
זה לא איזור שנוגעים בו- מחכים להחלמה וזהו.
זה מאד לא נעים באמת, ותתכונני שכל אדם שאת לא מכירה ברחוב או בסופר יפנה חשה את תשומת ליבך, כאילו גילה את אמריקה, או ישאל- מה קרה??
אבל זה עובר. אחרי שבוע כבר כמעט נעלם, ולאט לאט נעלם סופית

אבל נראה לי אי אפשר להשפריץ בעין

אבל המשחה טראומיל עזרה לנו מאוד עם פציעות וחבורות - מורחת קצת מיד אחרי הפציעה וזה ממש מונע סימנים כחולים והתנפחויות.
בכל אופן ליד העין לא בטוחה שהייתי מורחת, תלוי כמה קרוב לעין

לפחות אין חתכים!
בעז"ה יעבור...

שתהיה בבית משחת ארניקה!
במיוחד לחבלות כאלה, לפחות לעזרה ראשונית.

 

איזה כואב לראות את זה.

(מנסיון)

אבל זה עובר מהר.

קשור לרגישות לרמות גבוהות של בטא בדם.
אמא שלי ממש לא סבלה ההריונות מבחילות ות"ל, לאחותי ואני סובלות ובגדול..

אבל שוב
צרות של עשירים 🙌

רק שאמא שלי לא סבלה ואני ממש כן
ויש לי אחיות שכן ואחיות שלא...
הלוואי שבקרוב תספרי לנו איך אצלך!!!
בנחת ובבריאות

תודה אהובות

לאמא שלי היו רק בחילות ולי הקאות..

היא בחלקה גנטית, אך זה לא הוכח לגמרי...

3 חודשים כמו סמרטוט ! הקאות אחרי כל דבר שמכניסים לפה חחחח נורא!!  בהריון השני לקחתי דיקלקטין אז היה ממש הצלה !!

אבל זה ממש ממש לא מחייב..

אבל רואים שיש כמה אחיות או אמא ובת, לפעמים, לא תמיד

זה נקרא בשפתי צד משפחתי

להבדיל, גם מחלות גנטיות או צבעעם ומראה לא עובר לכולם אותו דבר

לי היה אבל לא ברמה בלתי נסבלת

אבל אל תשכחי שיש לך גם אבא, ומאמא שלך קיבלת רק את מחצית הגנים.

שאל תשכחי שאתם מנסים רק חצי שנה. אני יודעת שכשרוצים את זה, אז רוצים עכשו וקשה לחכות.
מי כמוני יודעת, שמחכה כבר כמה שנים..
אבל תדעי שרפואית חצי שנה זה תקין לחלוטין.

באמת כשנמצאים בתוך הסערה והרצון החזק קשה מאוד להסתכל בפרספקטיבה.
מצטערת אם זה פוגע בך איכשהו, שאת מחכה כבר הרבה יותר זמן ממני ואני מעזה להתלונן...
שה' יברך אותך!!

שזה תלוי הורמונים שלו ולא קשור לאישה. אחותי למשל התגרשה ובהיריון של הגרוש היה לה זוועה בחילות והקאות... ואחכ ההיריונות בנישואים השניים עברו מעליה.. אז אולי יש דברים בגו...

למצב הנפשי שלה באותה תקופה.
מכירה מישהי עם היפראמזיס שטיפול במח אחד ממש שיפר את המצב שלה.

אני הקאתי ברמות הסטריות בהריוני הראשון (שנגמר בכלל בהפלה מאוחרת)

עם ההריונות לפעמים הגוף מתרגל קצת.. (לפעמים לא)

ברור שגם מצב ריגשי משפיע

לא חושבת שזה גנטי בכלל..
יש הריונות שיש ויש שלא, זה לא מחייב.