פורום הריון ולידה (עמוד 2969)

ממש ממליצה! הלכתי למישהי עם המלצות, ממש שינה לי את הרגשות הנוראיים, באתי ללידה הבאה חדשה!

 

ריח מפותח, בכי לפעמים, רגשות, לפעמים רגישות בפטמות.

ממש בשבועות הראשונים..

אני בשבוע 5 ולא מרגישה כלום!!

האם אני צריכה לדאוג?

אולי זה יגיע בהמשך

ואולי לא תסבלי בכלל.. (קשה להניח)

ברור שזה לא מעיד על תקינות ההריון ועוד בשלב כזה.. בקושי התחיל שם משהו

הרבה פעמים זה תחושות דקות ולא ממש מקשרים את זה.

כל הריון הוא אחרת.

לא מרגישים כלום

וגם לי אין בחלות או הקאות או חולשה. אני בכלל לא מרגישה בהריון (חוץ מההריון האחרון)

התכוונתי לא מרגישה שאני בהריון לפני שיש תנועות

כשלא הרגשתי התגלה הריון..
אין לדעת, כל אחת מגיבה אחרת לכל הריון

נסינו להכנס להריון בביוץ שלי שהיה לפני יומיים
אם נקלטתי אני אמורה להרגיש משו? מתי מתחילים להרגיש?
לא מרגישה כלום כרגע.. הכל רגיח

עצתי לך לחכות לאיחור ואז לעשות בדיקה ולא לחפש סימנים. למרות המתח והציפייה..
לא חובה שתרגישי גם אם תיקלטי.
בשורות טובות!!

בשורות טובות!!!

עם זאת יש גם הרבה דברים שיכולים להגיע מעוד סיבות וזה סתם יכול לתעתע...
עדיף לחכות לאיחור, ועד אז אפשר לחשוד או לקוות

לשקיפות עורפית וסקירה מוקדמת, כל השאר יכול לחכות.

שעושים מאוחר אח''כ קשה לקבוע במדוייק את גיל העובר וזה משבש את שאר הבדיקות בהריון

ובכלל לא היה איחור.

כי ההתקן מונע השתרשתרות

הגוף יודע לסנן ולפלוט ביצית פגומה. ביצית שהוחרמה ולא מצליחה להשתרש.

חשבתי שכימי זה שיש מעט הורמון הריון והבנתי שהורמון הריון זה רק אם משתרש מעט אז חשבתי שכימי זה שהתחיל להשתרש ואז נכשל או משהו כזה

הריון כימי הוא למעשה הפלה המתרחשת בשלב מוקדם מאוד של ההריון, לרוב בסמוך למועד הווסת המיועד או זמן קצר לאחריו, וזאת לפני שהיה ביטוי קליני (ממשי) של ההריון.

הכוונה היא שהריון כימי שאובחן רק על־ידי זיהוי של הורמון בטא HCG בבדיקת דם, אבל מבלי שנצפה בשום שלב שק הריון ברחם בבדיקת אולטרסאונד.

הריון כימי הוא מצב שכיח, אבל קשה להגיד עד כמה, מאחר שבמקרים רבים האישה כלל לא יודעת כי היא הייתה בהריון. היום ניתן לזהות הריונות כאלו בשכיחות גבוהה בזכות הרגישות הגבוהה והזמינות הגבוהה של בדיקות ההריון.

קשה לדעת מה הסיבה לכך שההריון הכימי לא התפתח, אולם קרוב למדי שמדובר ב"תוכן גנטי" לא תקין בהריון הספציפי, והמשמעות לגבי ההריון הבא היא מועטה. כעיקרון, אין צורך בפרק זמן המתנה מיוחד בין הריון כימי לנסות להרות שוב.

הריון כימי | שירותי בריאות כללית

למיטב הבנתי, הביצית מופרית סמוך לביוץ. אחרי 3-5 חמישה ימים מגיעה לרחם ומתחילה להישתל בו. סמוך לווסת זה שבוע אחרי ההשרשה הבראשיתית.

עכשיו אני מבינה שלא הבנתי את שאלת הפותחת. חשבתי שהיא שואלת על מצב שביצית הופרתה ובכלל לא השתרשה מלכתחילה.
לא שזה משנה, סתם מענין 🙂

על סמך זה שאין השתרשות.
בעקרון הריון מזוהה בדם (כלומר נוצר hcg) רק כשההריון השתרש.
וזה שלא ניתן לצפות באולטראסאונד זה בגלל שזה מאד קטן עדיין

וזה מה שקורה גם בהפריה חוץ גופית שמחזירים עובר לרחם (בגודל מס' תאים)
והוא לא כל פעם נקלט ברחם...

מצב כזה אפילו לא מותיר סימן בבדיקת דם !

במכשיר זה מרא שיש הריון?

כלומר מזהה הריון, אבל הווסת מגיעה ואין איחור.


לכן מומלץ לחכות לאיחור ולא למהר ולבדוק.
כדי לא להתאכזב.

אין כמו שיחה גלויה מלב אל לב פשוט לומר לו שאת חווה קושי ושאת צריכה אותו לצידך.. הוא לא בהכרח מבין את זה, בעיקר כי הוא גבר וכל המבנה האישיותי והרגשי שלו שונה משלנו הנשים. אם תנסי פחות לצפות ממנו שיבין אלא יותר תשתפי אותו בכנות בצורך שלך בו.. אני אפילו הייתי ממליצה להקצין מולו ולתת לו את ההרגשה שאת תלויה בו..(זאת לא בושה) משום מה גברים אוהבים להרגיש מושיעים ובמיוחד של הנשים שלהן..בקיצור אם הוא יבין שאת נזקקת הוא באופן אוטומטי ימלא את הצורך ...חיבוק גדול.. כל שינוי הוא נראה כמו הר..לאט לאט

ואפילו שהוא אוהב אותי מאד הוא לא צריך הערות/ציפיות/מחשבות, אלא תקשורת פשוטה וישירה.
מהצד שלי, כשהדברים כל כך ברורים לי (בתוכי), קשה לי לתפוס שאצלו אחרת.
כשאני חוזרת הביתה:
א. ברור לי ש*הוא* צריך קצת שקט ושאשחרר אותו.
ב. אני רצה להיות עם הילדים, שמחה לפגוש אותם, ואם קיבלתי אותם אכולים ורחוצים רק להשכבה אני מאושרת לשבת איתם, לשמוע מהם, לעשות טקס שינה, לחבק, לנשק, לכסות, לשיר. תענוג.
ג. אני אסירת תודה כלפיו ש"שמר על המבצר" ומביעה את זה.

זה כזה טיפוסי, גבר שנמצא בשירותים כשצריך אותו..
נראה לי זה לא מקום של מי צודק, אלא הזדמנות בשבילך לשבת לשיחה מעמיקה של הבעת צרכים ומה את מרגישה שאת צריכה. ולא ממקום של אם ביום ראשון, שני ושלישי התנהגת באופן מסויים, אז ביום הרביעי אתה צריך לנהוג באופן אחר. הוא תופס את המציאות באופן שונה ממך ואת צריכה לספר לו על עצמך ועל הקשיים שלך, מהמקום שלך, לא מהמקום של החוסר הגינות שבהתנהגות שלו. יכול להיות שפרגנת לו דברים בלי להיות מדוייקת מספיק עם הצרכים שלך וזה יוצר תסכול רב. נגיד אולי ביום ראשון לא היה באמת מתאים לך שיצא לסרט אם ידעת שבשני ושלישי יש לו מילואים.. וכו.
בהצלחה יקרה

בלילה מאוחר כשחזר סיפר שהתבלבל והמילואים יומיים.
כתבת ממש יפה, באמת הצלחתי לדבר איתו מהמקום שלי, ואז הוא קשוב, אוהב ומבין. אבל במבחן המעשי לפעמים מפספס אותי, כלומר, ברור לו שאני בבית. יוצא הרבה שהוא שואל "מה, לא תסתדרי עוד שעה?" ואני רוצה להגיד לו בטח, ויש בזה משהו קצת לא נעים בשבילי, אבל וואלה.... לא כל כך קל עם כולם + הנקה.

שתסתדרי שעה אחרי שמשכיבים את הילדים?
יש שעות שצריכות להיות מוגדרות שעות השיא ולא יוצאים בהם לדבר שלא קריטי ובטח לא נתון לדיחוי...

יהיו לך יותר ימים לנוח, פי אלף יותר יעיל בשבילך והוא יחווה קצת מה את עוברת

ואת מפרגנת ומפרגנת וממלאת פה דפים בפורום על איך שאת מפרגנת, ואני מעריצה אותך שלא תביני לא נכון
אבל אם תועפות הפרגון שלך מולידות מצב כזה כנראה יש פה קצת יותר מדי ריצוי מצידך ופרגון שלא עובד טוב כי הוא לא מאוזן. ובסופו של דבר זה פשוט לא טוב לזוגיות.

למה את לא יוצאת לבד לכמה ימי חול?

תראי,
על פניו נראה שיש פה דפוס קבוע.
הוא "צריך" את החופש שלו, והצורך שלו מההל את שניכם.
נשמע שהוא לא רק עצמאי בעבודתו, אלא גם באישיות (פעם כתבת פה שהוא לא מסכים שתנהלי אותו וכו').
נשמע שהוא בן אדם שאם באים אתו ראש בראש הוא לא יכנע.
או לפי החוקים שלו (פחות או יותר) או בכלל לא. הואלא נשמע לי עד כדי כך לא גמיש, אבל משהו מהמשפט הזה נראה לי מתאר אותו.

האם הוא כן יסכים לטיפול?
הוא יסכים שמישהו אחר יביע דעה על ההתנהלות שלו? אולי יציב מראה מולו?
כי אם הוא לא מתנגד ללכת למישהו חיצוני - זה נראה לי הכי טוב.

את מציגה פה מצב שבו יש לך שתי אפשרויות:
שתתפסי אותו קצר. תתחילי לחבר את העפיפון לקרקע.
או שתבליגי.

אלו באופן כללי שתי האפשרויות שלך.

מיואשת (עם כל הכוכביות שאחרי השם שלה) אומרת פה משהו נכון-
את בוחרת באופן קבוע באפשרות השניה.
אולי את בורחת מעימות אתו,
אולי לא בא לך מריבות,
אולי השקט הזה של להגיד לו כן טוב לך,
אבל את אומרת בעצמך-
איך אסתגל אתו ביחד בתקופה החדשה?? אני צריכה אותו והוא לא מספיק שם!!

השאלה היא אם את יכולה גם להיות אסרטיבית וגם להבליג.
נגיד לומר לו : "צא בכיף לסרט, *אחרי* שקילחת את כל הילדים/דאגת להם לארוחת ערב/ השכבת אותם".
לבחור מטלה שהיא קשה ושהוא יעשה אותה- כי *הוא* יוצא לנופש בקולנוע, בזמן שאת עם הילדים.
הוא כן יסכים לאיזון הזה?
הוא יכיד לך כן או שיתחיל להתווכח?

אל תחשבי על העתיד יותר מידי.
תחשבי על המטלות שיש לך מחר.
תחלקו אותן בצורה הכי פרקטית ושיוויונית.
שתרגישי שהוא לא נהנה על חשבונך.
כי זה באמת נוח שבת הזוג דואגת להכל ואתה במחשב (כן, גם אם זה לצורכי עבודה...).

וגם... תארגני לך יציאה לסרט עם חברה.
שיהיה גם לך את האוורור הזה.
והוא ישמור על הילדים.
שמור לי ואשמור לך מה שנקרא

תתחילי להתקטנן.
לא בשביל ההתקטננות גרידא,
אלא כדי שיחווה את מטלות הבית, את ההישארות עם הילדים, את הטיפול בכל המיסביב.

אני יכולה להגיד לך שאני לא כמוך.
אני לומדת ממך פרק בהתמודדות (כי נשמע שעל הכל את מגיבה באיזון טוב)- אבל מול הבעל נראה לי שאת צריכה יותר עמידה ויותר לארגן לעצמך טעימות מהחיים הטובים.

ממש מעריכה את התשובה המושקעת שלך. תודה!

או ראש בראש = 2 מפסידים.
או בעין טובה וברוחב לב. ואז הוא גם נותן ורחב לב בחזרה.
העניין הוא שלי *באמת* יש הרבה פחות מה לחפש בחוץ. הוא מתרוצץ אצל רופאים (אנחנו בדרך לחוות דעת שלישית ואולי גם רביעית), ובמליון סידורים שונים, וכן, הוא גם לגמרי בורח מהבית (ולפעמים..... בתוך הבית, לשירותים😁).

והיום בכלל לא הבלגתי. צעקתי עליו דרך הדלת הסגורה: מה זה עוזר לי שחזרת??? וגם: איך למען השם מספיקות לך 3 דקות עם הילדים?????

לא צריכה שהוא יחזור הביתה בשביל זה. אם מישהי מכירה רמזור- זה ממש כמו ***לעשות קניות לא טוב****.
נניח את הקטנה הוא שם במיטה והולך. וכשהיא בוכה הוא אומר לי עוד דקה היא תירשם. לא! היא כבר לא כזו פיצית שבתוכה דקה וישנה. היא זקוקה לתהליך פרידה.
אז אני מוציאה. מדברת. מסבירה. עד שהיא באה למיטה בעצמה. ואז עושות טקס קטן. ואז היא הולכת לישון רגועה.
וכמובן הפצפון כמעט רק איתי. ואם אני בבית..... מה, אני לא אטאטא 2 דקות? ואפעיל מכונה שתיים? ומדיח? וא. צהרים חמה לילדים כשהם חוזרים?

הוא יכול להיות בבית ולא ממש להאכיל אף אחד, כי הוא במחשב, ואף אחד לא בוכה/ מבקש אוכל, ויש ביסקוויטים.....

הולכת עוד 10 ימים, ושמחה ומחכה, אבל איכשהוא מחפשת להחזיר את האיזון הביתה, כי תינוק יונק בחורף משאיר אותי רוב הזמן בבית, כן יוצאת, אבל לא יותר משעתיים, ויותר 'מחוייבת (לא מוצאת מילה מתאימה) לילדים - אין מצב שאני יושבת שעה עם הסלולרי/מחשב כשהם ערים. אני איתם!

אני לגמרי כן יכולה להיות על המחשב כשהם ערים ואני איתם בבית
ואת מספרת שהוא פורח רק כשאת לא שם
והרבה דברים קטנים שאת משתגעת מאיך שהוא עושה
והשאלה היא מה מזין את מה ומאיפה זה התחיל
אפ כשאת לא שם, הוא משכיב אותה נורמלי, ונותן אוכל, ואת יכולה לחזור הביתה ולגלות שהם מקולחים ואוכלים , אבל כשאת שם זה לא עובד, השאלה היא האם זה לגמרי אשמתו, או שיש מצב שהוא שבע ביקורות (אולי גם הסף שבירה שלו לביקורות מאד נמוך) וכשאת שם הוא יודע שכל מה שיעשה יתקל בביקורת. כי הצורה שב אתם מחנכים ורואים הורות היא מאד מאד שונה אבל יש מקום לשתי סגנונות הורות אצל ילדים והם יודעים מה זה טוב מה לבקש מאבא ומה מאמא... הם מסתדרים מצוין עם זה
האם יש לך אפשרות להיות שם אבל לומר- תשכיב את הקטנה ולשחרר. כן גם אם היא בוכה. גם אם לא נראה לך. השכבה של אמא ושל אבא לא חייבת להיות אותו דבר. והוא ישמע אותה בוכה וילך.כשיהיה מאד ברור שאת לא תלכי במקומו. ושאין לך טענות ותיקונים למה שהוא עשה. ולמה היא בוכה ומה היא צריכה ממנו.
זה רק כיוון, רעיון, למחשבה
בסופו של דבר אנחנו שומעים רק אותך ולא מכירים אותו אבל את כן. ואני מתייחסת למה שכתבת למטה שהוא יצא קצת אנטיפת בתיאורים כי לא כתבת נגיד שאת עודד אותו לסרט וכו...
אז אני לא יודעת מה ממה שאני אומרת נכון לך, את יכולה לזרוק הכל לפח. 🙂 רק מציעה כיוון למחשבה כי איזון צריך לבוא משני הכיוונים. את חייבת לשחרר ולסמוך עליו ייתר ואת חייבת גם לקחת לידיים את הצרכים שלך בצורה יותר ברורה ולהציב לפעמים עובדה מה את צריכה.
אתם נשמעים מיוחדים מאד. זה מה שיש לי לומר. ❤️

רוצה להוסיף שאני ממש לא מתחברת לכל העצות של תתני לו הרגשה שהוא מציל אותך ואת לא יכולה בלעדיו וכל זה... לא סובלת להעמיד פנים ובטח שלא לשחק אותה אשה קטנה אומללה ומסכנה שצריכה גבר חזק עם נבוט.... גם בעלי היה כנראה משתגע אם הייתי מנסה את זה. אבל מחמאות כמובן שכן, כל בן אדם זקוק למחמאות ובעיקר הקטע של לסמוך. לשחרר . זה הדבר שהכי עובד אצלינו. אם ביקשתי משהו ואני מבקרת מה שהוא עשה או בודקת כל הזמן שהוא עשה את זה נכון, התוצאה הרסנית לזוגיות שלנו וגם למשימה שביקשתי. אבל דברים שלמדתי לשחרר לגמרי ולא רק לתת הרגשה שאני סומכת עליו אלא באמת באמת לסמוך עליו לחלוטין שהוא יעשה הכי טוב שאפשר. וזה אומר לקבל את שיקול דעתו באיך הוא יעשה מתי הוא יעשה וכו. זה שלו וזהו. כמו שהוא לא בא לבדוק למה הפרדתי צבעוני כהה מצבעוני בהיר ולמה החלטתי להפעיל את המכונה בבוקר ולא בערב וחמה שמתי במייבש ולא תליתי ... ולמה נתתי להם היום ספגטי ולא עוף ולמה הסכמתי להם סרט באמצע השבוע ולמה היום הם הולכים לישון מאוחר. זה קשה מגד לפעמים אבל זה משתלם בוודאות. וגם לילדים טוב להרגיש שאת סומכת עליו בטיפול בהם. ילדים צריכים שתי הורים שאפשר לסמוך עליהם ואם השדר בבית הוא שאפשר לסמוך רק על אמא ואבא מעופף ולא יכול לספק להם ביטחון שהוא ידאג להם בדרכו הוא זה לא משהו..

באמת יש סגנונו הורות שונים וצריך לקבל את זה שלבן הזוג לא תמיד יש אותה דרך. מאמצת.

כן. אנחנו מאד שונים בסגנון, והוא יותר קשוח/סמכותני/ווטאבר, וכן, הוא מעניש הרבה יותר, וכן, מודה, קשה לי לשחרר לגמרי.

עם הגדולים כן, עם הפיצית פחות. אני כל כך חלוקה איתו שמעדיפה כבר להוציא אותה ולהתחיל מחדש.

ספציפית השבוע הגדולה שלי היתה ממש חולה 3 ימים, והיתה צמודההה אלי, אני הכי אוהבת אותה בעולם, אבל זה היה הרבה (גם ישנה במהלך היום והיתה ערה עד נורא מאוחר בלילה).

כשאני יוצאת וחוזרת מאוחר הוא שפוך, וכולם ישנים. לרוב הבית קצת הפוך אבל באמת שאני מתקתקת את זה בעשרים דקות ומעדיפה להניח לו. וכבר היו ימי שישי שקרסתי בהם והוא העיר אותי רק לסעודה, כשכולם חגיגיים ונרגשים והאוכל מוכן.

אני יודעת שזה קונפליקט זוגי (הכי לא מאמינה בצד אחד אשם וצד שני קדוש), מחפשת את האיזון החדש שלי ושלנו.
תודה!

את פשוט מהממת
כשאת
כותבת - אנחנו מתמודדים כזוג עם האו סי די
ואני חושבת על זה שהרבה נשים או גברים היו כותבים- אני מתמודד עם זה שלבעלי/אשתי יש או סידי
את פשוט מעוררת התפעלות ❤️❤️❤️

וסחטין על ההשקעה

אגיד לך מה.. את צריכה בית החלמה כי את יולדת שהיא אמא לחמישה ילדים ואת עוברת תקופה קשה ואינטנסיבית וזה יכול לעזור לך להתאפס. נקודה

בלי קשר לזה, יש את הבעיה עם בעלך. ואת זה בית ההחלמה לא יפתור
וגם דווקא של להשאיר אותו איתם כדי שיבין מה את חווה לא יעזור. זה עלול לפתח אצלו אנטי לשמירה על הילדים בעיניי.
אני חושבת שהוא ממש מעופף ומנותק ממה שקורה אצלכם. במקרה הזה אני הייתי מנהלת שיחת תאום ציפיות. להגיד לו : "בעלי היקר
אנחנו נמצאים במצב חרום משפחתי
וצריך פה טיפול נמרץ
אני מבינה שאתה צריך את החופש שלך אבל אני קורסת. מבחינתי אתה יכול לצאת ערב אחד בשבוע לתקופה הקרובה
חוץ מזה אתה צריך לעשות מאמץ ולקחת חלק מהנטל עליך
עוד מעט אתה עובר ניתוח שמצריך החלמה ארוכה ואני צריכה שיהיו לי את הכוחות להתנהל בזמן הזה." ותפרטי או שתקבעו דברים מסוימחם או שעות מסוימות או לא יודעת מה.
משו בסגנון.
את פשוט חייבת את זה. את נחמדה ומכילה ומדהימה והלוואי והיה לי רבע מהיכולת שלך אבל אני חושבת שלפעמים צריך לעשות את הקאט ולהתחבר למציאות.

וכן, הוא ממש צריך משהו מסודר, זה מרגיש כמו קביעת משמרות....ולא כמו זרימה של בית.
הבעיה שהוא "מתפרפר" (סלולרי, שירותים) והוא פורח רק אם אני ממש לא שם (נניח סגורה בחדר).

הוא יכול או לנהל לבד הכל
או לתת לי לנהל הכל ולהיות לגמרי בחוץ
אני לא מצליחה להגיע איתו (כמעט) למצבים של זרימה זוגית בענייני הילדים. זה מאד קשה לי, אולי המקום הכי קשה בהורות, אבל זה מקום כל כך קשוח אצלו בנפש שאני פשוט לא יכולה לרכך.

ואז, אם אני בחדר, והוא מנהל אותם קשוח (מדי לטעמי) ואני יוצאת.... הופ. הוא בטלפון על הספה. ושום כוח לא יזיז אותו משם.

לאט לאט ועם סבלנות ועקביות לעלות על דרך המלך

לא הייתי מוותרת על זה

 

או מדברת בכלליות על תעזור לי?

היום הגעתי הביתה בשבע לילדים אכולים ואחת אפילו מקולחת וישנה.
הייתי עייפה מאד, רעבה מאד והיה לי פיפי למות.
הייתי חייבת רבע שעה כדי להתפנות, לנשנש משהו ולשתות קפה. אם בעלי היה נכנס להתקלח דווקא באותו זמן היה לי מאד קשה עם זה.

אבל ללכת לסרט בשבוע של מילואים זה באמת ממש הזוי אז כנראה הקטע עם השירותים הוא סתם דוגמא פחות מוצלחת...

אישתי כבר הבינה שכשאני מגיע לבית מהעבודה אני צריך כמה דקות להתאפס על עצמי בבית.
אני צריך לאכול משהו, לשתות, אולי כמו שאמרו לשירותים. אחרי זה אני רגוע ויכול לתפוס פיקוד בבית ולשחרר את אשתי.
בלי הזמן הזה לעצמי זה לא עובד.
תנסי למרות שהוא כבר הגיע למשוך עוד כמה דקות לתת לו את הזמן ואז יוכל להיכנס במרץ.

אני לא יודע לגבי מה שאמרו פה על סרט/מילואים וכו'.
אנחנו בד"כ יוצאים לעיסוקים אחרים אחרי שכבר הלכו לישון.

בשירותים. בינתיים השכבתי את כולם, מן הסתם.
אבל מודה שלא קיבלתי אותו במאור פנים ובשמחה. רק רציתי את השקט שלי.

שמעתי כמה פעמים בחיי שכשגבר חוזר הביתה הוא זקוק להפסקה מהעבודה לחיי הבית (ילדים ארוחות וכו')

נסו לקבוע שאתם מחליטים על שעה שהוא חוזר זה אחרי המנוחה הזאת. היא מגיע פיזית הביתה ב19 נניח? אז רק ב19:10 למשל הוא מתחיל לפעול בבית. את העשר דק האלה תבלעי ונסי לדמיין שהוא לא בבית.


נקודה נוספת שעלתה לי- אם ידוע שיש יומיים מילואים אז מתארגנים בהתאם. כל הכבוד שלקחת עזרה באחד הימים אבל לדעתי לתת לך מנוחה לפני שנוסע זה די הכרחי. היציאה לסרט היתה בעידודך? או שהודיע לך שהולך ונאלצת לפרגן לו כי את אשה טובה?

זה שאת פועלת הרוב בבית צריך להיות בעידודו ובתעניינותו... שואל איך שרדת את הימים של המילואים או לוקח כמובן מאליו שהכל מתקתק? לפעמים זה כל מה שעושה את ההבדל בתחושה שלנו בדברים האלה. הערכה התעניינות שרואים שהצד השני עושה מאמץ....

בהצלחה יקרה

אני יותר זקוקה כנראה לזמן עם הילדים ופחות דחוף לי לצאת, אבל בתחושה שלי ברור לו מאליו שאני מסתדרת.
וכשהוא מתפנה ועושה מאמץ - נניח היה לילה מאד קשה עם הקטן, הוא שמע אותי מדברת אליו, נכנס כמה פעמים לשאול איך אני מסתדרת, ובסוף, בסביבות 2 בלילה פשוט נכנס, לקח את הקטן ואמר: לכי לישון, את גמורה, אני ארדים אותו. זה מאד ריגש אותי - אני משתדלת להודות לו המון, שירגיש כמה הוא מקל עלי ונותן לי.


לגבי הסרט - לגמרי בעידודי, סרט שמזמן רצה לראות וכל פעם נשאר כי היה עמוס בבית. זה היה היום האחרון שהסרט הציג. אם הוא נשמע ממש אנטיפט אז הוא לא.

לי לא עזר כלום, עד שעשינו רשימה מדוייקת מה המשימות של כל אחד... היה בטוח שהוא עושה מלא. ואז כשעשינו רשימות והוא קלט כמה אני וכמה הוא עושה וכמה ימים הוא מפספס, זה התחיל להסתדר. במיוחד אחרי הלידה של השלישית המתוקה, שהיינו אצל ההורים שלי והוא לא עשה פשוט כלום עם הגדולות ולא בבית, יצאתי עליו ממש והוא התאפס...

יותר קשור לזוגיות, אבל שמעתי מרבנית שמאוד חשוב לקבל את פניו בשמחה, שירגיש שאשתו שמחה שהוא חזר ולא רק כי הוא יחליף אותה בעבודות הבית. לתת לו קצת לשבת, כוס מים לשאול איך היה לו היום, שירגיש אהוב, רצוי. ואח"כ לפי החלטה משותפת להתחלק בעבודות הבית.
בהסתכלות שלי, האשה אמנם עבדה קשה עם הילדים כל היום אבל גם הבעל עבד קשה בעבודה כל היום. צריך להחליט באופן משותף מי לוקח הפסקה ומתי.

א. יש את ההתנהלות הכללית -שכמו שכתבו פה מצריכה עבודה של תקשורת ,ושיתוף בציפיות ובצרכים של כל אחד. ואין מנוס לדעתי. אי אפשר להץחמק מזה כי בהכרח סיטואציות כאלה יחזרו על עצמן שוב ושוב

ב.
יש את הדוגמא שהבאת לגבי השרותים כשנכנס-
בעקרון גם אצלינו זה קורה מלא שנכנס וישר לשרותים-וגם לי בא לפעמים לומר שמה אני מתאפקת שעתיים אז שיחכה לזמן מתאים
אבל אני לא אומרת. כי חושבת שאני בעצמי לא היתי רוצה להרגיש שבעלי מנהל לי את הלו''ז ומציע לי מתי מתאים להכנס לשרותים ומתי לא. הגיוני שכשהוא חוזר הביתה הוא צריך כמה דק' לעצמו
בעיני כדאי לשחרר את הלחץ והציפיה ולתת אמון..
אבל
אם זה באמת לשעה שלמה או משהו מופקז - אז בערב כשעולם ישנים ורגועים-היתי מבקשת שישחם לב -שהשעת הרדמות היא דורשת וקשה במיוחד אחרי לידה וכשהוא מגיע זה כ''כ משמעותי לך שיהיה שותף ויתן יד וסבבה שצריך לשרוץים אבל מפריע לך שנשאר שעה שלמה(ביננו-בלי פלאפון מה יש לעשות שם שעה שלמה?!) ושתשמחי שפעם הבאה יכנס לשרותים לזמן סביר ויבוא לתת יד. ואח''כ- שישב בנחת לנוח

זה שהוא סובל מ OCD. הוא היה בטיפול מאד אינטנסיבי שעזר לו לראות דברים קצת אחרת. 4 הריונות חיכיתי שעותתתתתת בתור לשירותים (מה את רוצה? אל תנהלי אותי וכאלה), ובהרבה מקרים ישב בכיף שעה (פיפי), ולפני הטלפון היה נכנס עם ספר.
הדבר הראשון שהמטפל אמר לו זה שהעניין הזה לא סביר. והוא קיצר משמעותית את הזמנים. אבל עדיין, כשיש מתח/ביקורת/חוסר סבלנות/חוסר חשק- הוא חוזר לדפוס הישן..... ואני לא מלאך, ולא תמיד יכולה (או רוצה) להכיל ולקבל כל דבר, ומגיעה לקצה, אפילו שאני יודעת שהוא מאד משתדל.
אני יכולה להתאפק שעה בשקט כשאני בלב ההמולה. משגע אותי שהוא חוזר לאשה ככ עייפה ופשוט מרשה לעצמו לשבת שעה ושיישרף העולם. אין מצב שאני ארשה לעצמי כזה דבר. וגם לא מכניסה סלולרי/ספר לשירותים.

אני מאוד מעריכה רבניות, שיעורים וייעוצים שונים לזוגיות. זה יפה ונחמד.
במבחן התוצאה, בשטח, אחרי יום שלם, שאולי לא הספקתי אפילו לשתות כוס קפה שנשארה חמה עד הסוף, או לקרוא משהו, אלא כל הזמן רק עשיתי דברים ובראש הייתי בלחץ על כל מה שלא הספקתי, מאוד הגיוני שיש הר כביסה לקפל אין לי איפה להניח, שהתינטקת לא יורדת מהידיים, שאני רעבה גוועת כבר שעתיים ומצאפקת כבר שלוש שעות.
למה אני צריכה לחשוב עליו ולהגיש לו כוס מים? אם אני עבדתי בבית, גם פיסית וגם על המידות עם הילדים והתתסכול האישי, למה שהוא לא יחזור לדבר ראשון יושיב אותי, ייתן לי כוס מים, יחזיק את הקטנה. ישאל איך עבר היום ואז אעשה בשבילו את אותו הדבר?
העצות הן נהדרות. כשהכל זורם על מי מנוחות. אבל בעזרה נזקקת כשקשה, וזה רוב הזמן, ברוך ה' מטופלים בהרבה דברים, ואם הצד השני מבין זאת באמת, אין בכלל עניין להתחיל עם מי מנהל את מי, יש הבנה עמוקה שאנחנו הקמנו את העסק ביחד ואחראים לו באותה מידה! זה לא שטני מנהלת עבודה, מחלקת משימות וקובעת מתי יש הפסקה, זה צריך לבוא מהצד השני ההבנה, שעכשיו לא משנה כמה קורה ,אולי אצלי קורה יותר?

ואני מרגישה שהכל נורא מבולגן! שמחה שהצלחתי להיות מובנת...

כי את לא רוצה להעות צודקת
את רוצה להיות חכמה
חכמת נשים בנתה ביתה

לא צריך לפרוס לפניו שטיח אדום ולא לנקות לו נעליים
ואפילו לא להכין כוס תה
אבל אם את באה מראש בגישה של מגיע לי וחושבת רר על הצרכים שלך ומה הוא חייב לך ומשדרת את זה
אז הוא מרגיש
והתוצאות בהתאם

זוגיות מבוססת על כבוד הּדדי
אין בעיה לבקש מה שרוצים וזקוקים אבל בכבוד
ולא להיות בגישה כזאת של
למה שאני צריכה לחשוב עליו?
בסדר
אל תחשבי
אבל אל תצפי שהוא יחשוב עליך ויהיה רגיש כלפיך
יחס גורר יחס

את לא צריכה לצאת מגדרך ולהיות מלאכותית
את צודקת שעצות מספרים של תתאפרי לפני שהוא מגיע ממש לא מתאימות לזמן של ארוחת ערב ומקלחות של שיירת קטנים..
אבל
העיקר זה היחס בלב
אם אני בטוחה ברצון האמיתי לשלי שיהיה לבעלי טוב ושיהיה שמח פשוט כי הוא בעלי ואני אוהבת אותו
אני יוצאת מהנקודת מבט הזאת
ואז גם מסוגלת לראות לא רק את עצמי
ולבקש את אותה בקשה ממקום אחר
לא כי מגיע לי
כי אני גם סומכת עליו שאני יכולה לבקש ממנו בגלל שהרי ברור שגם הוא רוצה בטובתי

ובעיני- לחכות תמיד שהוא יתקן את עצמו
ולהשאר מרירה ועצבנית בינתיים
לא יעשה כלום
אבל להיות חכמה ולחושוב איך אני יכולה לכוון אותו להיות יותר רגיש ,יותר קשוב..זה כבר חרת לגמרי

חס ושלום, אם הובן מדברים דבר שלא התכוונתי.
ממש לא להתריס ולחכות שכל העבודה הזוגית תבוא ממנו.
מעטות הפעמים שבעלי חזר הביתה ועשיתי לו פרצוף חמוץ, אני תמיד מאושרת שהוא מגיע וגם משדרת לו את זה, אם כי תמיד אני עייפה ויגעה מהיום שעבר, בחסדי ה'! והוא בעצמו עושה ממש מעל למעבר.
אבל כשמדריכים אשה לתת ולתת ו לעשות דברים לא כל כך הגיוניים בנוסף לכל מה שהיא עוברת ןמתמודדת, היא גם מרגישה אשמה שלא הייתה מספיק נחמדה...
שורה תחתונה. אי אפשר לשנות אף אחד, רק את הגישה שלנו לעניין. וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. מה שנשדר יעזור לנו במה שנגיד ומה שנגיד ייסיע לנו בהשגת המטרה, בסיעתא דשמיא כמובן.

הפוך, אני הבנתי שהיא מצפה להדדיות והעצות האלו שהיא מדברת עליהם זה לצפות מהאשה להכל. בכל מכל כל. כאילו כל האחריות לכל מה שהבעל יעשה עליה ואם משהו הוא עושה לא טוב זה בכלל אשמתה כי היא לא הגישה לו כוס קפה כשהוא נכנס.
הדדיות זה משתי הכיוונים. שאשה תדע שבעלה מגיע מיום עבודה עמוס ושהוא יזכור שהוא מגיע לאשה שעברה יום עמוס לא פחות ממנו. משמה הם יתנהלו כל זוג והדינמיקה שלו.

אני אגיב בהמשך
אבל זה בהחלט לא נשמע כמו התאור הראשוני

אבל מנסה להבין, מה הקשר בין ocd ללהיות שעה בשירותים על פיפי? הוא צריך להיות הרבה זמן כדי לוודא שלא נשאר לו עוד פיפי, או שזו טכניקת הרגעה לחרדה הכללית שמייצר OCD?

שעתיים לעקוב 

יש ימים שמרגישים יותר יש פחות

זה גם תלוי בשעות 

 

רק את יודעת אם/ עד כמה השינוי משמעותי....

המון בהצלחה במה שתחליטי לעשות ובשורות טובות!!

אם אני רוצה להבדק איך אני עושה את זה? עד היום עשיתי אולטראסאונד רק בחדר של הרופא. יש מוקד שאני יכולה להגיע בלי תור ולהבדק?

תתקשרי לקופה לברר.
בהצלחה

אני שבוע 24+4
אתמול עשיתי העמסת סוכר ובמשך היום היו ממש תנועות חזקות.
היום בבוקר לא הרגשתי הרבה זמן, אכלתי משהו מתוק, שכבתי על הצד, והרגשתי.
עכשיו התנועות עדין פחות, אבל קיימות.
יכול להיות שהוא היה אתמול היפר בגלל ההעמסת סוכר? והיום הוא פשוט עייף😍?
מה אומרות?

אם זה לא מספיק יש משחות ייעודיות לפטריה, במרשם, וכן צריך לשטוף לפני הנקה.

אפשר גם לנסות דברים טבעיים כמו סודה לשתיה.

הם לא נותנים טיפות לתינוק מתחת לגיל חצי שנה

למרות שאם יש לך כמה ימים של כתמים לפני זה יכול להגיד שהשלב של אחרי הביוץ הוא עם הורמונים קצת נמוכים מידי

לא בלחץ בכלל, פשוט רוצה להבין את התהליך

השאלה היא פשוט האם מחשיבים בספירה את הדימומים והכתמים המקדימים למחזור

התמונה שהועלתה צולמה אחרי רבע שעה בערך מביצוע הבדיקה, מצרפת תמונה נוספת שבוצעה כמה דק לאחר ביצוע הבדיקה
יכול להיות שנפס התכנה כי חיכיתי יותר מדי זמן?

ביום שהבדיקה חיובית לגמרי ברור שצריך לקיים.
אבל גם אין סיבה להימנע כעת. היום ומחר.

וברגע ש בדיקת ביוץ יוצאת חיובית זה אומר שהביוץ צריך להגיע ביומיים הקרובים
לכן חשבתי שעדיף לחכות
האם אני טועה?

רק אם יש בעיה מוכרת של איכות הזרע ממליצים להמתין יומיים בין היחסים.
בהנחה שמדובר בגבר צעיר ובריא ללא בעיות פוריות, הוא מייצר מספיק זרע מידי יום.

לקיים כל יום ובאמת נקלטתי עוד באותו החודש.
אגב, אני לא יודעת אם זה מוכר אבל המדריכת כלות שלי אמרה לי לשכב על צד שמאל בערך חצי שעה אחרי הקיום

כאשר הפס חזק כבר ניתן לפספס את הזמן

וניתן לעשות כל יום!!

 

תעשי בדיקה
הכל מלמעלה מה שצריך להיות קורה
עדכני

כי אני כך או כך חייבת לשלול הריון לפני שמתחילה הורמונים בפעם הראשונה
אבל אני מתה מפחד מהתשובה!

בעזרת ה' שתבשרי טובות

וחיבוק💜

עפולה
רמב''ם בחיפה
בני ציון
כרמל

לא יודעת להמליץ לך על מישהו מהם - אולי אחרות ידעו או שתנסי לברר.

בהצלחה!!

כי לפי מה שאני יודעת טוב לחזור לבית חולים בו ילדת.

בכל מקרה ממליצה על לניאדו.

אבל לא באיזור הצפון אם רלוונטי לך אני אתן לך פרטים

האם יש צירים במוניטור? הרגשתי רק מידי פעם התקשיות בבטן ללא כאב
אבל ההתקשיות האלה לא מובילות לכלום

אבל כמו שתארת- התקשויות ללא כאב, זה כנראה לא צירי לידה
את יכולה בבקורת הבאה לבקש בדיקת פתיחה אם את מעוניינת, כדי לדעת אם הצירים האלו משפיעים באיזשהו אופן על הצוואר

על סמך מה הוא קובע שאם תמתיני עוד שבועיים בסוף תקבלי פרופס? 

הגישה הרווחת היא לבצע מעקב עד שבוע 42- כלומר עד 42 נותנים לגוף לנסות לפתח לבד תהליך לידה, יש כאלה שמושכים אפיו יותר.

 

אצלי תמיד התפתח טבעי בין שבוע 40 לשבוע 42

 

פעם ב 40+3, פעם ב 40+5 ופעם ב 41+5

 

 

עד כמה זה מסוכן/ עלול להוביל לקיסרי במידה ואחכה עד שבוע 42?
(כמובן אם במעקב הכל ימשיך להיות תקין)

בכל מקרה, תוכלי לעשות סטריפינג גם בשבוע 41+5, למה למהר עכשיו?

 

כל הנ"ל רלוונטי במידה וכמו שציינת אין סיבה ממשית רפואית (לדוגמה שליה שהזדקנה, עובר גדול מדי ועוד)

כי מראש ידעתי שזה בית חולים שדוגל בזירוזים גם אם לא בהכרח צריך..
כן אין שום סיבה השליה תקינה הכמות מי שפיר תקין הערכת משקל תקינה וכו׳
מצד שני מפחדת בכללי למשוך את זה מעל ל41 כי יש סיכונים כלליים שאפשר לקרוא עליהן באינטרנט.. אוף מבולבלת

ומתוך בתי החולים יש כאלה שדוחפים אפילו יותר.

 

לא יודעת אם זה נכון אבל ההשערה ששמעתי בנושא היא  שבגלל שבתי החולים מקבלים כסף על כל יולדת, אם כבר הגעת אליהם ומשחררים אותך בלי זירוז הם בעצם לוקחים סיכון שבלידה בפועל לא תגיעי אליהם.

אם הם משאירים אותך לזירוז הכסף יותר "בטוח"

 

שוב, לא יודעת כמה זה נכון...

 

אין לקופת החולים שלך מרכז בריאות האישה שאפשר לעשות שם את המעקב? אפילו לא בסניף הרגיל שאת הולכת אליו בד"כ

עד כמה? תקראי במחקרים. יש נתונים, לא זוכרת בעל פה...

זו לא הגישה הרווחת לחכות עד 42.
לכל בית חולים המדיניות שלו, ולכל קופת חולים המדיניות שלה.
באופן כללי המדיניות הולכת ויורדת בשל הסיכונים.
מוכח מחקרית שהמתנה מעבר לשבוע 41, מגבירה סיכונים.
כמובן לא יכולים לעשות שום דבר בניגוד לרצון היולדת, אבל בהחלט יש בתי חולים שמתחילים להציע ואף ללחוץ לכיוון הזרוז ככל שמתקרבים ל 41 ובודאי שעוברים אותו, ולוחצים יותר ככל שמתקדמים יותר.
כמה לחכות?
החלטה של כל אחת.

אבל אני יודעת על חברות שלי שחיכו, אחת עד שבוע 42 וילדו בלידה רגילה, נשמע לי מוזר לזרז סתם

זו ההתערבות הזירוזית הכי מינימלית, נחשבת הכי פחות התערבותית, והיחידה שלא מצריכה אשפוז.
ולכן אם יש תנאים מתאימים מבחינת צוואר הרחם, מציעים את זה שלב אחד קודם לשלב שבו רוצים לאשפז, לזרז וליילד ויהי מה...

איך הרופא הציע לי לעשות סטריפינג ללא בדיקת פתיחה?
על סמך מה הוא קבע שזה הכי מתאים?

זה מה שאפשר להציע בלי לאשפז.
מן הסתם זה בהנחה שהמצב יאפשר, ואת זה הוא יכול לבדוק באותו רגע.

אז זה אומר שאם הוא הציע לי לעשות סטריפינג זה לא בהכרח אומר שזה מה שיעשו לי בסוף?
אם בבדיקה לא יהיה שום תנאים יציעו לי משהו אחר?

פעם אחת עשו לי ולא כאב כ"כ

אח"כ עשו לי עוד כמה פעמים,וכאב ברמות שא"א לדמיין בכלל

לא הייתי ממהרת לעשות את זה

 

זה היה בערך 3 ימים לפני התאריך

עשו לי בחמישי בלילה

בשישי בלילה ירד הפקק

בראשון ילדתי

 

כשכאב זה היה זירוז 3 שבועות לפני התאריך (מסיבה רפואית),כאבי תופת, עשו לי כ"כ הרבה סטריפינג,כי זה לא זרז בכלל.

כנראה כי זה היה שבוע מאוד מוקדם יחסית. עד שלא נתתי להם לעשות יותר.

 

ניסיתי כ"כ הרבה זירוזים. מה שהכי עזר זה שמן קיק-לא ממליצה בכלל (תופעות לוואי לא נעימות)

עיסוי פטמות הכי עוזר-כשהפיטוצין לא עזר,העיסוי עשה צירים.

אבל,אל תפחדי ממה יהיה, תתפלליותעברי כל יום ביומו

לידה כולה להתפתח ברגע. אפילו אם רופא אומר שהכל סגור וחתום, 5 דקות אחרי זה יכול להיות ירידת מים

בהצלחה

ממליצה גם על עיסוי פטמות. בלידה שהתחילה ב 41+5 מה שעשיתי היה עיסוי פטמות+ קפסולות של שמן נר הלילה ( אחת בלעתי ואחת רוקנתי על עד בדיקה והכנסתי לנרתיק לחצי שעה)

 

אחרי שעתיים התעוררתי עם צירים שהובילו די מהר ללידה.

 

 

כשיש מחיקה כלשהי והצוואר רך, פחות כןאב ויותר מועיל

אני חושבת שעד סוף שבוע 40 כלומר עד 40+6 אין שום סיבה רפואית לזרז, זה נורמלי כל עוד את במעקב לפי מה שאומרים לך.
סטריפינג זה ההתערבות הכי פחות משמעותית והיא לא באשפוז, לי זה עזר וגם ממש עזר לי רפלקסולגיה, התחילה לי לידה שעתיים אחרי

השבוע שאחרי זה הוא יותר בעייתי אבל גם להתחיל לידה מכלום זה הרבה יותר בעייתי אז כדאי לחכות לטבע שיעשה את שלו...

למרות שמבינה את חוסר הסבלנות של הפותחת

עוד קצת וזה נגמר

סבלנות

באזור שלא דוחף לזירוזים.

כדי לקבל עוד חוו"ד האם באמת כדאי לזרז.

גם אם ימליצו לך לזרז לא תהיי חייבת ללדת שם.

בלידה ראשונה לא חושבת שכדאי לעשות סטריפינג כי זה הרבה פחות יעיל לפי המחקרים... ויכול גם להוביל כמעט תמיד לדימום שיאסור אתכם... גם לי היה רופא שהציע בפעם ראשונה של מעקב הריון עודף לעשות סטריפינג ומזל שלמדתי על זה מראש והבנתי שזה יכול לאסור אותנו מצד אחד אבל גם לא להוביל ללידה מהצד השני וזה המצב הכי מבאס שיכול להיות אז ביקשתי לחשוב על זה ובסוף החלטתי שאני לא מנסה לזרז בכח ואפילו לא הסכמתי שיעשו לי במעקבים בדיקות פתיחה כי פחדתי ממש להיאסר (לא היו לי צירים בכלל אז גם לא חשבנו שיש סיכוי לאיזושהי פתיחה..). בסוף ילדתי ב41+3 לידה רגילה בלי שום זירוז ב"ה... 

 

כדאי לזכור שלא תמיד השבועות מדוייקים ויכול להיות שהיה ביוץ מאוחר אז את לא באמת ב41 אז לא באמת עולים הסיכונים. אני מכירה את עצמי ויודעת שהמחזור שלי כ"כ לא סדיר ובד"כ לכיוון הארוך יותר.

 

לגבי עיסוי פטמות שראיתי שהרבה רשמו-זה גם כמעט לא יעיל בלידה ראשונה ומאוד יעיל בשאר הלידות... אני עיסיתי ושאבתי שעות ולא עשה כלום.

 

מה כן יכול לזרז-יחסי אישות. אם יש לך כח מומלץ מאוד. לי זה עזר...

 

ועוד משהו-זירוז לא טבעי יכול לגרום להרבה יותר סיבוכים כגון ואקום או ניתוח חירום... מי שאני התייעצתי איתו לא המליץ לעשות זירוז אם אין סיבה משמעותית לפני סוף 41. אמא שלי ילדה את רובנו ב41/42 ובערך חצי היו בזירוזים  כך שידעתי שיכול להיות שקיבלתי ממנה את התכונה הזאת וב"ה כולם יצאו בריאים ושלמים. ויש הרבה... אחרי כמה לידות כל אחת יודעת גם מה ההיסטוריה שלה ומה קורה לה בד"כ.

 

בהצלחה רבה!

אצלנו מזרזים ב41 באופן חריג ביותר נתנו לי את האפשרות למשוך עד 42 בגלל ההיסטוריה של הלידות שלי וגם שהתעקשתי
החשש העיקרי הוא מלידה שקטה שהסיכון עולה ככל שההריון ממשיך מעבר לשבוע 40/

אני לא בטוחה.. הלוואי

הביצית אפילו עדיין לא הגיע לרחם, גם אם הימה הפרייה מוצלחת, תוך יומיים מהביוץ.

אין לי מאז ולא היה לפני

יחסית למה שאת רגילה זה נראה לך מהיר..
את יכולה לגשת לקופה למדוד לחץ דם
אני גם הרגשתי ככה והרופאה מדדה ואמרה שהכל תקין ובנורמה

אני כל כך מנסה להאחז במשו.. אבל קימנו יחסים לפני יומיים ר

אל תחפשי סימנים.. אגב במקרה ההוא לא הייתי בהריון, היה לי דופק מהיר בטירוף (לדעתי🙂) , המחזור איחר בשבועיים, החזה כאב וכו
וככה הבנתי שהכל בראששש חח
חיפשתי את כל הסימנים עד שהם נוצרו מעצמם.. לחץ יכול לעכב מחזור.
אבל דווקא כשלא ציפיתי ולא הרגשתי משהו מיוחד התגלה הריון..
חשוב שתהיי רגועה⁦️⁩
בשורות טובות!!

זה נוראאא

תשתדלי לא לחשוב על זה יותר מדי ולחפש סימנים, אלא לחכות לאיחור במחזור ורק אז לבדוק
ההמתנה קשה אבל האכזבה עוד יותר..
בשורות טובות!

ברוב הפעמים אפילו למחרת יכולות להיות הפרשות צמיגיות

אני ממשששש מאחלת לך הריון מהר וקל,

אבל זה שלב שלרוב שעדיין לא אפשרי למצוא תסמיני הריון.

 

ממני, אחת שחיכתה וחשבה וקיותה וייחלה... והיום ב"ה אם לשניים

גם לי היה מקרה כזה דבר ראשון הרופאה אמרה לי שהם משלימים את זה אחרי ולא לדאוג גם עכשיו חורף אז פחות סכנת התייבשות
שהמטפלת תתן לו בינתיים קצת חלב במזרק ובסוף הוא יתרגל לבקבוק לא תהיה לו ברירה
השאלה איך הוא חוץ מהשביתה צורח כל היום או רגוע?

אכל 50 בתשלומים.
עכשיו נרדם מעייפות. ממש כואב לי.
הוא ביום שני של הסתגלות.

כבר
צרחות יכולות להיות גם לתינוק שאוכל

הוא ינק בשבע ורבע
ואז אכל אצלה רק 50 מאז. זהו

בסוף הוא יתרגל
הכי חשוב לדעת שהוא לא נפגע מזה כרגע ואולי הוא צורח גם מרעב אבל בטוח שלא רק אחרת היה כבר אוכל

שני הילדים שלי היו ככה.

כ4 חודשים לקח להם עד שהסכימו לקחת בקבוק.

ההתמדה מאוד חשובה....

בעזרת השם זה יסתדר

כשאני מביאה הוא שותה טוב יותר.
כשבעלי מביא הוא אוכל פחות וצורח בשאר הזמן. מה זה? הם עד כדי כך חכמים? אני בלחץ. צריכה יום ראשון לצאת לעבוד

היו מחממים לה פעמיים תוך כדי.. ואולי לנסות בקבוק אחר?

שתחמם כמה שצריך
ואני בדרך לקנות בקבוק

לאט לאט אמור להתרגל

הלוואי שיסתדר בע"ה.
קניתי בקבוק חדש נראה איך יגיב אליו

הוא יכיר ויהיה פחות בסטרס

ולכן יהיה לו קל יותר לאכול

 

אבל חשוב להרגיל גם לבקבוק בבית

שיכיר שזה לא משהו נורא

עשה חיסון גיל חצי שנה מאז יכול לא לאכול 6 שעות ואז אולי יעשה טובה ויאכל 40...

שהיה סרבן רציני ביותר!!!! הייתי מכינה מטרנה מוסיפה קצת דייסה פנימה מושיבה אותו על סל קל ומאכילה בכפית....

בהתחלה ירק אח''כ טעם ובסוף התמכר...

ואז העברתי לבקבוק בס''ד

שמאוד חשוב שתעבדי איתו בסינרגיה עם המטפלת זאת אומרת שגם בבית את נותנת לו בקבוק ולא רק הנקה כדי שיבין... כי החכמים האלו מה הם אומרים לעצמם? (א'ה... עוד מעט אמא תיקח אותי ותניק אותי אז בינתיים אני יעשה שביתת רעב...) לכן חשוב שיראה שגם את בעניין 

אז גם מחר אביא לו רק בקבוקים.
בלילה הנקה

זה בסדר גמור שיש הבדל בין אמא למטפלת, בין בית למסגרת.
ממש לא חייבים ליישר קו.
החכמים האלה לומדים מהר מאוד מה קורה איפה, ויודעים להסתדר עם זה מצויין.
שביתת רעב זה חלק מתגובה לשינוי ולחידוש, וחלק מתהליך ההסתגלות.
דווקא מתאים מאוד להרעיף עליו את ההנקה כשחוזר הביתה מותש אחרי יום של הסתגלות וחוסר אכילה...
כמובן זו רק דעתי
רציתי להציג זוית ראיה אחרת.
כל אחת תעשה מה שמרגיש לה הכי טוב..
בהצלחה!!

התחילה ללכת למטפלת בגיל שבעה חודשים, היא אכלה מאז שנולדה רק מבקבוק, אבל עשתה שביתת רעב אצל המטפלת בימים הראשונים. אז דאגתי לימים קצרים יותר, להאכיל אותה טוב לפני ואחרי... ובכיתי...
(היא דווקא לא בכתה. היתה רגועה, רק לא אכלה). אחרי שבוע-שבוע וחצי לדעתי זה הסתדר. אחר כך בגיל שנה היא התחילה גן חדש ועשתה שם בהתחלה שוב שביתת בקבוק - אכלה מוצקים, אבל לא שתתה (מים) מבקבוק. הסתדר...

המזל שלי הוא שאני עובדת בעיר.
ושיש לי בוס גמיש.

הוא בוודאי לא ילמד שאצל המטפלת הדרך לאכול זה מבקבוק...
השביתה זו המחאה שלו, וזה בסדר. הוא צריך להתרגל לסביבה החדשה, למטפלת החדשה, וגם זה יבוא.
לדעתי ומהנסיון שלי....
זה שאת יודעת שהוא כן יודע לאכול מבקבוק זה כבר הישג עצום!
וכמו שכתבה ריבוזום- גם ילדה שאכלה רק בקבוקים שבתה אצל המטפלת בהתחלה. עד שהתרגלה.
אם את סומכת על המטפלת, תהיי רגועה. תשדרי לה ולתינוק שהכל מצויין ויהיה עוד יותר מצויין, ותוך כמה ימים עד שבוע מאמינה שתראו שיפור ניכר.
בהצלחה!!!

ותודה על ההארות.

הייתה ילדה שלא רצתה לאכול בהתחלה. ואמא שלה חשבה פתאום לשים לה בשמיכה שלה קצת בושם שלה (של האמא) ככה הילדה תרגיש יותר בטוחה לאכול כשהיא תריח את הריח של אמא שלה. וזה עבד.
אני ממליצה לך גם לא להתייאש. היו ילדים שבכו הרבה יותר מחודש וזה נורמלי. וברגע שאת תשחררי ולא תחשבי כל היום כמה שהילד מסכן שהוא בלעדייך הוא ירגיש את זה ויתחיל לשחרר.
זה מעולה שאת שמה אותו בגיל כזה ככה הוא מתפתח יפה יותר מכל הבחינות

וכן, מיום ליום אני נרגעת יותר.
אתמול אכל כל היום רק בקבוקים. פחות מהנקות אבל הוא משלים בלילה.

הבת שלי נכנה למיון ככה בגיל 3 חוגשים ושם ילד שצורח זה לא כמו מטפלת.. וברוך ה' אחרי כמה ימיםצלמדה לקחת בקבוק והסתגלה ללו"ז החדש. לבוא להניק, כפי שכתבו פה זה הכי לא טוב כי ככה הוא יתרגל ואת גם לא חייבת לתת בשביל זה בקבוק ביום..
בהצלחה!

כי אני למשל קוראת אותך וצומחת ומתעצמת מזה שיש נשים כמוך . ❤️❤️❤️❤️

ובהחלט עצוב לי להיפרד מתקופה, משלב בחיים. וכן, אצטרך להמציא את עצמי מחדש. יש לי כמה כיוונים. וחלק מאד מרגשים אותי.
אבל,
וזה לב העניין -
אני גם ממש אשמח לגדל עוד אדם, לגלות עוד נשמה שהולכת ונפרשת לפניי, לתת לו מה שאני מאמינה שהכי נכון ושיש בי להעניק, לראות אותו הולך ומתעצב. בשבילי זו החוויה הכי עוצמתית שיש.

שנותנת ומעניקה, ומלוה התפתחות, ועוזרת בעיצוב עולם

 

ובונוס - בלי הריונות, לידות והחלפות טיטולים

מה תגובת החכמות בפורום?

אחרי שקראתי אותם חצי מתוך שינה באמצע הלילה. ועכשיו בצלילות יותר..
קודם כל ההחלטות שלך ממש לא צריכות לנבוע ממה יגידו ומה יחשבו.
ההחלטות הן שלך ושל בעלך בלבד ותחליטו מה שנכון עבורכם.
אכן קשה להיפרד מתקופה אבל אנינחושבת שזה רק השלב של המעבר כשתהיי כבר בתוך הדבר החדש את תתמלאי בעזרת ה בעשייה ובשמחה. המעברים הם תמיד קשים וגם קצת מפחידים..
מאחלת לך שתמצאי מה באמת ימלא ויספק אותך ושיהיה לך בהצלחה.
אנינתמיד נהנת לקרוא אותך..

באמת קשה לי במעברים. מה, את אומרת שאני לא לבד?

אין לי מושג
מאחלת לך בשורות טובות! אבל אל לגביהן עוף בציפיות , יכול להיות שלוו דברים משתבשים כשמפסיקים הורמונים
תנשמי עמוק
אם בא לך תעשי בדיקה

מחבקת מרחוק ומייחלת איתך לבשורות טובות

קיבלתי הבוקר🙌🏽

אבל זה משמח אותי כי זה היה חודש הפסקה ❤️

הדימום שוב פסק רק הפרשות חומות
באמת שלא יודעת מה נסגר
אני באיחור של יום

דימום של יום ופסק

לפעמים כזה דימום זה השתרשרות

בשורות טובות!

לגבי הבטן- ממש לא מוכח. אני ילדתי כשהבטן הייתה למעלה. מעצבן שאנשים מאבחנים לפי המראה!
והצחיקה אותי זו עם האף..חחח
לגבי ההנקות, אין לי עדיין סטטיסטיקה בשבילך..

ממש שטויות,הבטן שלי תמיד גבוהה עד הלידה ממש,והאף מעולם לא התנפח.

לגבי ההנקה,אצלי כמות החלב ירדה מלידה ללידה, יש יותר עומס, את יותר עייפה וכו. אני שיררתי, ראיתי שלא הולך והפסקתי להניק. העדפתי להיות שפויה.

מנגד,יש לי חברה שלא הניקה כמעט את 6ילדיה ,ואת הילד השביעי הניקה בקלות שנה וחצי.ככה שא"א לדעת אף פעם.

לגבי הטפשית - לדעתי תחושת הבטן שלך נכונה, ראיתי נשים שסחבו הרבה עם בטן נמוכה ולא ילדו מיד, וראיתי נשים שהבטן שלהן היתה למעלה ויום למחרת ילדו

לגבי הרצינית- אצלי היה שונה, אצל שני האחרונים ההנקה היתה חלקה וזרמה עד שנה וחודשיים.

 

לא יודעת אם יש קשר, אבל את שניהם הנקתי מייד בחדר הלידה והם גם נולדו אחרי התאריך ועם משקלים גדולים יותר מהקודמים שאיתם ההנקה היה קשה יותר

בהחלט אומרים שמשפיע לטובה על המשך ההנקה ושזה רגע שהתינוקות מאוד עירנים והורמונלים עם רפלקס יניקה מאוד חזק..

ב2 הלידות שלי ניסיתי להניק מיד והם פשוט לא היו מעוניינים. אמא שלי אומרת שגם אצלה הם לא רצו מיד, רק אחרי שעתיים בערך.
ויש תינוקות כאלה שיוצאים ומיד מתחילים לינוק במרץ כאילו הרעיבו אותם 9 חודשים אבל לא לדאוג אם התינוק לא מעוניין לינוק מיד

מזדהה עם הקושי בהנקה, ששבר את החלום הזה. מבחינתי להניק מלא, בפועל הייתי מניקה רק בחודשים הראשונים וגם זה בשילוב מטרנה (שלא היתה טובה להם, שילבתי צמחי ועוד..), בגלל מיעוט חלב.
בראשון הנקתי והיו לי פצעים מדממים עד שהתינוק פלט דם, כאב לי הרבה, הרבה פעמים הוא לא תמיד תפס טוב..
השני היה פג אז שאבתי לו את חיייי כל היום וזה בא על חשבון הזמן שלי איתו וגם זה בשביל כלום חלב באופן יחסי. בסוף קרסתי.. ולא הצלחתי להעביר אותו מבקבוק להנקה.
לפני שנולד השלישי קיוויתי שיהיה יותר טוב אבל הכנתי את עצמי (בעזרת מטפלת שעזרה) שהכי הכי חשוב זה המגע והקרבה לתינוק. הוא נולד וינק בחדר לידה שזה היה חלום מבחינתי והיה ככ טוב. אבל מיעוט חלב.. אז לצערי התחלנו לשלב מטרנה. הוא ינק מצויין ולא היו כאבים חריגים אבל כעבור 3 וחצי חודשים הפסקתי לגמרי.
מה שאני באה לומר זה שהנקה זה נהדר מהרבה בחינות, אבל אם ניסינו כל מה שבכוחינו ולא הולך- לא להישבר מזה. מה שהצלחנו הצלחנו, וזה מדוייק לתינוק הזה. זה מה שה' תכנן לו. יש כל כך הרבה שפע וטוב, זכינו בילד. וילד עם מטרנה גדל ומתוק וחכם לא פחות.
אז ב"ה שיש את האופציה הזאת של מטרנה.
להפנות את האנרגיות לגידול התינוק והמשפחה בצורה מאוזנת ובריאה. וכן, עדיף אולי לפעמים להרגיש שאני מוותרת על משהו כדי להיות אמא שמחה עם כוחות שזה הדבר הכי הכי חשוב בעולם, לבעל ולילדים.
בע"ה ילך לך כמה שיותר טוב עם ההנקה, פשוט כתבתי מהחוויה שלי, מה שעזר לי להתמודד עם התסכול והתובנות של זה. חושבת שחשוב להתכונן ולןמר לעצמך שאת עושה מה שביכולתך בלי להשתגע כי זה מה שנכון עבורך ועבור משפחתך (ובסוף גם עבור התינוק) וכמות השפע שיגיע היא רק מה'.
שיהיה בשעה טובה!

אני קוראת ומתפעלת איזה נחישות איזה רצון איזה מלחמה לתת לילדים שלך. בתוך כזה קושי. וואו. את אמא מדהימה.

עם שתיהן היו לי בהתחלה פצעים ודימום בפטמות
אבל עם הראשונה נלחמתי הרבה וגם כן יועצות עניינים רופאים לוחצים שלא עולה מספיק וכו...
הפעם הזאת היה לי יותר קל כי נחתי הרבה יותר ודאגתי לתזונה טובה והרבה שתייה ובאמת טפו טפו רואים הבדל בהכל כולל בכמות חלב וכולל בעלייה שלה טפו טפו
אז מציעה לא להתיאש תהי הרבה עם התינוק קרובה מהתחלה ותנסי להימנע מלחצים ולנוח ולאכול טוב ובעה ילך הפעם יותר בקלות.
לגבי הטפשית חחחח זה דווקא נכון שלקראת הלידה הפנים מתנפחים כולל האף והשפתיים ובאמת הבטן יורדת...אם ידעו לשים לב אצלך זה אני לא יודעת חחח מאחלת לך לידה קלה בעיתה ובזמנה בידים מלאות

יש כאלה שבחודש תשיעי מתנפחות מבצקת, עודף נוזלים בגוף, נפיחות של הדם ומה לא, אבל זה ממש לא קשור ללידה שמתקרבת או לא מתקרבת. וממש לא קורה לכל אחת. בנתיים לא התנפח לי האף מעולם וילדתי בכל זאת
ולגבי הבטן, בלידה ראשונה באמת אפשר לשים לב שהבטן יורדת וזה סימן מקדים ללידה (ובכל זאת לא מחייב והרבה פעמים לא שמים לב לזה). בלידות חוזרות זה בדרך כלל קורה תוך כדי הלידה, אז בטן גבוהה לא אומרת כלום חוץ מזה שהאשה עוד לא נמצאת בלידה פעילה

מוזמנת לקרוא פה-
הנקה – הפניות חיצוניות ופנימיות
דברים שכתבה @בהתהוות, היא סיפרה פעם שאת שני הגדולים שלה היא לא הצליחה להניק, ובילדים הבאים זה כן השתנה (נראה לי שהניקה אותם אפילו עד מעל גיל שנתיים).

אחד שטויות במיץ עגבניות. ההריון השני שלי עבר חלף לו ולא היה שום סימן מקדים לכלום והלידה התפתחה שבוע אחרי התלמ

דבר שני כן. ההנקה של הגדול היה קלה ונהניתי מאוד זה זרם והיה לי הרבה חלב גם בשאיבות. קיבלתי מחזור והוא סרב להמשיך ולא התעקשתי אחרת הייתי ממשיכה. לא ידעתי שזה משנה להם את הטעם וכו. בכל מקרה שילבתי עם זה גם תמל
עם הקטנה פחות הסתדר. לא הרגשתי שזה זורם וא היו לי אנרגיות להלחם על זה אז וויתרתי

לא ידעתי שמחזור משפיע על הטעם!
שמעתי שהריון משפיע על הטעם אצל חלק מהתינוקות

וגם לי לפני הרופאה אמרה " יש לך עוד זמן הבטן שלך עוד למעלה"..