מתוסכלת.
1940 האיש חוזר. הילדים אכולים, מקולחים, הבית פחות או יותר מאורגן.
אני מיד נכנסת להתקלח.
1943 שומעת השתוללות כוללת. הקטנה דופקת לי בדלת. אני קוראת לו. הוא בשירותים.
אני משחררת אותו לצאת ולבוא כמיטב יכולתי (והיא רבה). הוא עצמאי. העבודה שלו דורשת מחשב וסלולרי.ויכולה להתבצע בכל מקום. אבל אני מתחילה להיחנק בבית.
השבוע יצא בראשון לסרט. הסתדרתי. מילואים שני שלישי. באחד הערבים היתה לי עזרה. בסדר. אבל היום... כבר הייתי מותשת.
כשאנחנו קובעים שעה אני מצפה ממנו להגיע ו"להיכנס לעניינים", לא להקדיש 3 דקות לילדים ולהיעלם.
בית החלמה לשנינו לשבת יצא הון. התארגנו ככה שמפזרים את הילדים בין שני הצדדים, ואנחנו מקבלים שבת רק עם התינוק. העניין הוא שכשזה רק אנחנו הוא מקסים ויהיה לנו ממש נהדר ביחד. אבל איך לצלוח איתו את השגרה החדשה? זה כאילו שעוד לא נפל לו האסימון שיש פה עוד ילד, או שהוא סתם לא שם לב, או שהוא חושב שזו לא בעיה בשבילי (למרות שאמרתי לו אלף פעמים).
1940 האיש חוזר. הילדים אכולים, מקולחים, הבית פחות או יותר מאורגן.
אני מיד נכנסת להתקלח.
1943 שומעת השתוללות כוללת. הקטנה דופקת לי בדלת. אני קוראת לו. הוא בשירותים.
אני משחררת אותו לצאת ולבוא כמיטב יכולתי (והיא רבה). הוא עצמאי. העבודה שלו דורשת מחשב וסלולרי.ויכולה להתבצע בכל מקום. אבל אני מתחילה להיחנק בבית.
השבוע יצא בראשון לסרט. הסתדרתי. מילואים שני שלישי. באחד הערבים היתה לי עזרה. בסדר. אבל היום... כבר הייתי מותשת.
כשאנחנו קובעים שעה אני מצפה ממנו להגיע ו"להיכנס לעניינים", לא להקדיש 3 דקות לילדים ולהיעלם.
בית החלמה לשנינו לשבת יצא הון. התארגנו ככה שמפזרים את הילדים בין שני הצדדים, ואנחנו מקבלים שבת רק עם התינוק. העניין הוא שכשזה רק אנחנו הוא מקסים ויהיה לנו ממש נהדר ביחד. אבל איך לצלוח איתו את השגרה החדשה? זה כאילו שעוד לא נפל לו האסימון שיש פה עוד ילד, או שהוא סתם לא שם לב, או שהוא חושב שזו לא בעיה בשבילי (למרות שאמרתי לו אלף פעמים).
והמילואים יומיים. 
אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...