מחפשת עצה טובהתפוחים ותמרים
מתוסכלת.
1940 האיש חוזר. הילדים אכולים, מקולחים, הבית פחות או יותר מאורגן.
אני מיד נכנסת להתקלח.
1943 שומעת השתוללות כוללת. הקטנה דופקת לי בדלת. אני קוראת לו. הוא בשירותים.


אני משחררת אותו לצאת ולבוא כמיטב יכולתי (והיא רבה). הוא עצמאי. העבודה שלו דורשת מחשב וסלולרי.ויכולה להתבצע בכל מקום. אבל אני מתחילה להיחנק בבית.

השבוע יצא בראשון לסרט. הסתדרתי. מילואים שני שלישי. באחד הערבים היתה לי עזרה. בסדר. אבל היום... כבר הייתי מותשת.
כשאנחנו קובעים שעה אני מצפה ממנו להגיע ו"להיכנס לעניינים", לא להקדיש 3 דקות לילדים ולהיעלם.


בית החלמה לשנינו לשבת יצא הון. התארגנו ככה שמפזרים את הילדים בין שני הצדדים, ואנחנו מקבלים שבת רק עם התינוק. העניין הוא שכשזה רק אנחנו הוא מקסים ויהיה לנו ממש נהדר ביחד. אבל איך לצלוח איתו את השגרה החדשה? זה כאילו שעוד לא נפל לו האסימון שיש פה עוד ילד, או שהוא סתם לא שם לב, או שהוא חושב שזו לא בעיה בשבילי (למרות שאמרתי לו אלף פעמים).
ניסית לדבר איתו?...אני מאמינה ש..הרת עולם
אין כמו שיחה גלויה מלב אל לב פשוט לומר לו שאת חווה קושי ושאת צריכה אותו לצידך.. הוא לא בהכרח מבין את זה, בעיקר כי הוא גבר וכל המבנה האישיותי והרגשי שלו שונה משלנו הנשים. אם תנסי פחות לצפות ממנו שיבין אלא יותר תשתפי אותו בכנות בצורך שלך בו.. אני אפילו הייתי ממליצה להקצין מולו ולתת לו את ההרגשה שאת תלויה בו..(זאת לא בושה) משום מה גברים אוהבים להרגיש מושיעים ובמיוחד של הנשים שלהן..בקיצור אם הוא יבין שאת נזקקת הוא באופן אוטומטי ימלא את הצורך ...חיבוק גדול.. כל שינוי הוא נראה כמו הר..לאט לאט
כן, הוא לפעמים אומר לי שהוא לא קורא מחשבותתפוחים ותמרים
ואפילו שהוא אוהב אותי מאד הוא לא צריך הערות/ציפיות/מחשבות, אלא תקשורת פשוטה וישירה.
מהצד שלי, כשהדברים כל כך ברורים לי (בתוכי), קשה לי לתפוס שאצלו אחרת.
כשאני חוזרת הביתה:
א. ברור לי ש*הוא* צריך קצת שקט ושאשחרר אותו.
ב. אני רצה להיות עם הילדים, שמחה לפגוש אותם, ואם קיבלתי אותם אכולים ורחוצים רק להשכבה אני מאושרת לשבת איתם, לשמוע מהם, לעשות טקס שינה, לחבק, לנשק, לכסות, לשיר. תענוג.
ג. אני אסירת תודה כלפיו ש"שמר על המבצר" ומביעה את זה.
אוישתוהה לי
זה כזה טיפוסי, גבר שנמצא בשירותים כשצריך אותו..
נראה לי זה לא מקום של מי צודק, אלא הזדמנות בשבילך לשבת לשיחה מעמיקה של הבעת צרכים ומה את מרגישה שאת צריכה. ולא ממקום של אם ביום ראשון, שני ושלישי התנהגת באופן מסויים, אז ביום הרביעי אתה צריך לנהוג באופן אחר. הוא תופס את המציאות באופן שונה ממך ואת צריכה לספר לו על עצמך ועל הקשיים שלך, מהמקום שלך, לא מהמקום של החוסר הגינות שבהתנהגות שלו. יכול להיות שפרגנת לו דברים בלי להיות מדוייקת מספיק עם הצרכים שלך וזה יוצר תסכול רב. נגיד אולי ביום ראשון לא היה באמת מתאים לך שיצא לסרט אם ידעת שבשני ושלישי יש לו מילואים.. וכו.
בהצלחה יקרה
האמת....ידעתי רק על מילואים ביום שניתפוחים ותמרים
בלילה מאוחר כשחזר סיפר שהתבלבל והמילואים יומיים.
כתבת ממש יפה, באמת הצלחתי לדבר איתו מהמקום שלי, ואז הוא קשוב, אוהב ומבין. אבל במבחן המעשי לפעמים מפספס אותי, כלומר, ברור לו שאני בבית. יוצא הרבה שהוא שואל "מה, לא תסתדרי עוד שעה?" ואני רוצה להגיד לו בטח, ויש בזה משהו קצת לא נעים בשבילי, אבל וואלה.... לא כל כך קל עם כולם + הנקה.
אז אולי להגידאמא וגם
שתסתדרי שעה אחרי שמשכיבים את הילדים?
יש שעות שצריכות להיות מוגדרות שעות השיא ולא יוצאים בהם לדבר שלא קריטי ובטח לא נתון לדיחוי...
תלכי לבית החלמה לבד לשלושה ימיםמיואשת******
יהיו לך יותר ימים לנוח, פי אלף יותר יעיל בשבילך והוא יחווה קצת מה את עוברת

ואת מפרגנת ומפרגנת וממלאת פה דפים בפורום על איך שאת מפרגנת, ואני מעריצה אותך שלא תביני לא נכון
אבל אם תועפות הפרגון שלך מולידות מצב כזה כנראה יש פה קצת יותר מדי ריצוי מצידך ופרגון שלא עובד טוב כי הוא לא מאוזן. ובסופו של דבר זה פשוט לא טוב לזוגיות.
את האמת שאני מסכימהשוקולד פרה.
למה את לא יוצאת לבד לכמה ימי חול?

תראי,
על פניו נראה שיש פה דפוס קבוע.
הוא "צריך" את החופש שלו, והצורך שלו מההל את שניכם.
נשמע שהוא לא רק עצמאי בעבודתו, אלא גם באישיות (פעם כתבת פה שהוא לא מסכים שתנהלי אותו וכו').
נשמע שהוא בן אדם שאם באים אתו ראש בראש הוא לא יכנע.
או לפי החוקים שלו (פחות או יותר) או בכלל לא. הואלא נשמע לי עד כדי כך לא גמיש, אבל משהו מהמשפט הזה נראה לי מתאר אותו.

האם הוא כן יסכים לטיפול?
הוא יסכים שמישהו אחר יביע דעה על ההתנהלות שלו? אולי יציב מראה מולו?
כי אם הוא לא מתנגד ללכת למישהו חיצוני - זה נראה לי הכי טוב.

את מציגה פה מצב שבו יש לך שתי אפשרויות:
שתתפסי אותו קצר. תתחילי לחבר את העפיפון לקרקע.
או שתבליגי.

אלו באופן כללי שתי האפשרויות שלך.

מיואשת (עם כל הכוכביות שאחרי השם שלה) אומרת פה משהו נכון-
את בוחרת באופן קבוע באפשרות השניה.
אולי את בורחת מעימות אתו,
אולי לא בא לך מריבות,
אולי השקט הזה של להגיד לו כן טוב לך,
אבל את אומרת בעצמך-
איך אסתגל אתו ביחד בתקופה החדשה?? אני צריכה אותו והוא לא מספיק שם!!

השאלה היא אם את יכולה גם להיות אסרטיבית וגם להבליג.
נגיד לומר לו : "צא בכיף לסרט, *אחרי* שקילחת את כל הילדים/דאגת להם לארוחת ערב/ השכבת אותם".
לבחור מטלה שהיא קשה ושהוא יעשה אותה- כי *הוא* יוצא לנופש בקולנוע, בזמן שאת עם הילדים.
הוא כן יסכים לאיזון הזה?
הוא יכיד לך כן או שיתחיל להתווכח?

אל תחשבי על העתיד יותר מידי.
תחשבי על המטלות שיש לך מחר.
תחלקו אותן בצורה הכי פרקטית ושיוויונית.
שתרגישי שהוא לא נהנה על חשבונך.
כי זה באמת נוח שבת הזוג דואגת להכל ואתה במחשב (כן, גם אם זה לצורכי עבודה...).

וגם... תארגני לך יציאה לסרט עם חברה.
שיהיה גם לך את האוורור הזה.
והוא ישמור על הילדים.
שמור לי ואשמור לך מה שנקרא

תתחילי להתקטנן.
לא בשביל ההתקטננות גרידא,
אלא כדי שיחווה את מטלות הבית, את ההישארות עם הילדים, את הטיפול בכל המיסביב.

אני יכולה להגיד לך שאני לא כמוך.
אני לומדת ממך פרק בהתמודדות (כי נשמע שעל הכל את מגיבה באיזון טוב)- אבל מול הבעל נראה לי שאת צריכה יותר עמידה ויותר לארגן לעצמך טעימות מהחיים הטובים.
קלטת אותו טוב:תפוחים ותמרים
ממש מעריכה את התשובה המושקעת שלך. תודה!

או ראש בראש = 2 מפסידים.
או בעין טובה וברוחב לב. ואז הוא גם נותן ורחב לב בחזרה.
העניין הוא שלי *באמת* יש הרבה פחות מה לחפש בחוץ. הוא מתרוצץ אצל רופאים (אנחנו בדרך לחוות דעת שלישית ואולי גם רביעית), ובמליון סידורים שונים, וכן, הוא גם לגמרי בורח מהבית (ולפעמים..... בתוך הבית, לשירותים😁).

והיום בכלל לא הבלגתי. צעקתי עליו דרך הדלת הסגורה: מה זה עוזר לי שחזרת??? וגם: איך למען השם מספיקות לך 3 דקות עם הילדים?????

לא צריכה שהוא יחזור הביתה בשביל זה. אם מישהי מכירה רמזור- זה ממש כמו ***לעשות קניות לא טוב****.
נניח את הקטנה הוא שם במיטה והולך. וכשהיא בוכה הוא אומר לי עוד דקה היא תירשם. לא! היא כבר לא כזו פיצית שבתוכה דקה וישנה. היא זקוקה לתהליך פרידה.
אז אני מוציאה. מדברת. מסבירה. עד שהיא באה למיטה בעצמה. ואז עושות טקס קטן. ואז היא הולכת לישון רגועה.
וכמובן הפצפון כמעט רק איתי. ואם אני בבית..... מה, אני לא אטאטא 2 דקות? ואפעיל מכונה שתיים? ומדיח? וא. צהרים חמה לילדים כשהם חוזרים?

הוא יכול להיות בבית ולא ממש להאכיל אף אחד, כי הוא במחשב, ואף אחד לא בוכה/ מבקש אוכל, ויש ביסקוויטים.....
מסכימה, ותודה על הדאגהתפוחים ותמרים
הולכת עוד 10 ימים, ושמחה ומחכה, אבל איכשהוא מחפשת להחזיר את האיזון הביתה, כי תינוק יונק בחורף משאיר אותי רוב הזמן בבית, כן יוצאת, אבל לא יותר משעתיים, ויותר 'מחוייבת (לא מוצאת מילה מתאימה) לילדים - אין מצב שאני יושבת שעה עם הסלולרי/מחשב כשהם ערים. אני איתם!
יקרה יש פה המון בחירותמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"א בשבט תש"פ 06:11
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"א בשבט תש"פ 06:10
אני לגמרי כן יכולה להיות על המחשב כשהם ערים ואני איתם בבית
ואת מספרת שהוא פורח רק כשאת לא שם
והרבה דברים קטנים שאת משתגעת מאיך שהוא עושה
והשאלה היא מה מזין את מה ומאיפה זה התחיל
אפ כשאת לא שם, הוא משכיב אותה נורמלי, ונותן אוכל, ואת יכולה לחזור הביתה ולגלות שהם מקולחים ואוכלים , אבל כשאת שם זה לא עובד, השאלה היא האם זה לגמרי אשמתו, או שיש מצב שהוא שבע ביקורות (אולי גם הסף שבירה שלו לביקורות מאד נמוך) וכשאת שם הוא יודע שכל מה שיעשה יתקל בביקורת. כי הצורה שב אתם מחנכים ורואים הורות היא מאד מאד שונה אבל יש מקום לשתי סגנונות הורות אצל ילדים והם יודעים מה זה טוב מה לבקש מאבא ומה מאמא... הם מסתדרים מצוין עם זה
האם יש לך אפשרות להיות שם אבל לומר- תשכיב את הקטנה ולשחרר. כן גם אם היא בוכה. גם אם לא נראה לך. השכבה של אמא ושל אבא לא חייבת להיות אותו דבר. והוא ישמע אותה בוכה וילך.כשיהיה מאד ברור שאת לא תלכי במקומו. ושאין לך טענות ותיקונים למה שהוא עשה. ולמה היא בוכה ומה היא צריכה ממנו.
זה רק כיוון, רעיון, למחשבה
בסופו של דבר אנחנו שומעים רק אותך ולא מכירים אותו אבל את כן. ואני מתייחסת למה שכתבת למטה שהוא יצא קצת אנטיפת בתיאורים כי לא כתבת נגיד שאת עודד אותו לסרט וכו...
אז אני לא יודעת מה ממה שאני אומרת נכון לך, את יכולה לזרוק הכל לפח. 🙂 רק מציעה כיוון למחשבה כי איזון צריך לבוא משני הכיוונים. את חייבת לשחרר ולסמוך עליו ייתר ואת חייבת גם לקחת לידיים את הצרכים שלך בצורה יותר ברורה ולהציב לפעמים עובדה מה את צריכה.
אתם נשמעים מיוחדים מאד. זה מה שיש לי לומר. ❤️

רוצה להוסיף שאני ממש לא מתחברת לכל העצות של תתני לו הרגשה שהוא מציל אותך ואת לא יכולה בלעדיו וכל זה... לא סובלת להעמיד פנים ובטח שלא לשחק אותה אשה קטנה אומללה ומסכנה שצריכה גבר חזק עם נבוט.... גם בעלי היה כנראה משתגע אם הייתי מנסה את זה. אבל מחמאות כמובן שכן, כל בן אדם זקוק למחמאות ובעיקר הקטע של לסמוך. לשחרר . זה הדבר שהכי עובד אצלינו. אם ביקשתי משהו ואני מבקרת מה שהוא עשה או בודקת כל הזמן שהוא עשה את זה נכון, התוצאה הרסנית לזוגיות שלנו וגם למשימה שביקשתי. אבל דברים שלמדתי לשחרר לגמרי ולא רק לתת הרגשה שאני סומכת עליו אלא באמת באמת לסמוך עליו לחלוטין שהוא יעשה הכי טוב שאפשר. וזה אומר לקבל את שיקול דעתו באיך הוא יעשה מתי הוא יעשה וכו. זה שלו וזהו. כמו שהוא לא בא לבדוק למה הפרדתי צבעוני כהה מצבעוני בהיר ולמה החלטתי להפעיל את המכונה בבוקר ולא בערב וחמה שמתי במייבש ולא תליתי ... ולמה נתתי להם היום ספגטי ולא עוף ולמה הסכמתי להם סרט באמצע השבוע ולמה היום הם הולכים לישון מאוחר. זה קשה מגד לפעמים אבל זה משתלם בוודאות. וגם לילדים טוב להרגיש שאת סומכת עליו בטיפול בהם. ילדים צריכים שתי הורים שאפשר לסמוך עליהם ואם השדר בבית הוא שאפשר לסמוך רק על אמא ואבא מעופף ולא יכול לספק להם ביטחון שהוא ידאג להם בדרכו הוא זה לא משהו..
אהבתי מאודלהשתמח
באמת יש סגנונו הורות שונים וצריך לקבל את זה שלבן הזוג לא תמיד יש אותה דרך. מאמצת.
תגובה ממש יפה ורגישה, לוקחת ממנה הרבהתפוחים ותמרים
כן. אנחנו מאד שונים בסגנון, והוא יותר קשוח/סמכותני/ווטאבר, וכן, הוא מעניש הרבה יותר, וכן, מודה, קשה לי לשחרר לגמרי.

עם הגדולים כן, עם הפיצית פחות. אני כל כך חלוקה איתו שמעדיפה כבר להוציא אותה ולהתחיל מחדש.

ספציפית השבוע הגדולה שלי היתה ממש חולה 3 ימים, והיתה צמודההה אלי, אני הכי אוהבת אותה בעולם, אבל זה היה הרבה (גם ישנה במהלך היום והיתה ערה עד נורא מאוחר בלילה).

כשאני יוצאת וחוזרת מאוחר הוא שפוך, וכולם ישנים. לרוב הבית קצת הפוך אבל באמת שאני מתקתקת את זה בעשרים דקות ומעדיפה להניח לו. וכבר היו ימי שישי שקרסתי בהם והוא העיר אותי רק לסעודה, כשכולם חגיגיים ונרגשים והאוכל מוכן.

אני יודעת שזה קונפליקט זוגי (הכי לא מאמינה בצד אחד אשם וצד שני קדוש), מחפשת את האיזון החדש שלי ושלנו.
תודה!
❤️❤️❤️מיואשת******
את פשוט מהממת
כשאת
כותבת - אנחנו מתמודדים כזוג עם האו סי די
ואני חושבת על זה שהרבה נשים או גברים היו כותבים- אני מתמודד עם זה שלבעלי/אשתי יש או סידי
את פשוט מעוררת התפעלות ❤️❤️❤️
התחברתי מאדאמא וגםאחרונה
וסחטין על ההשקעה
לדעתי הפתרון הוא לא בית החלמה אםילו שאת צריכה את זההמקורית
אגיד לך מה.. את צריכה בית החלמה כי את יולדת שהיא אמא לחמישה ילדים ואת עוברת תקופה קשה ואינטנסיבית וזה יכול לעזור לך להתאפס. נקודה

בלי קשר לזה, יש את הבעיה עם בעלך. ואת זה בית ההחלמה לא יפתור
וגם דווקא של להשאיר אותו איתם כדי שיבין מה את חווה לא יעזור. זה עלול לפתח אצלו אנטי לשמירה על הילדים בעיניי.
אני חושבת שהוא ממש מעופף ומנותק ממה שקורה אצלכם. במקרה הזה אני הייתי מנהלת שיחת תאום ציפיות. להגיד לו : "בעלי היקר
אנחנו נמצאים במצב חרום משפחתי
וצריך פה טיפול נמרץ
אני מבינה שאתה צריך את החופש שלך אבל אני קורסת. מבחינתי אתה יכול לצאת ערב אחד בשבוע לתקופה הקרובה
חוץ מזה אתה צריך לעשות מאמץ ולקחת חלק מהנטל עליך
עוד מעט אתה עובר ניתוח שמצריך החלמה ארוכה ואני צריכה שיהיו לי את הכוחות להתנהל בזמן הזה." ותפרטי או שתקבעו דברים מסוימחם או שעות מסוימות או לא יודעת מה.
משו בסגנון.
את פשוט חייבת את זה. את נחמדה ומכילה ומדהימה והלוואי והיה לי רבע מהיכולת שלך אבל אני חושבת שלפעמים צריך לעשות את הקאט ולהתחבר למציאות.


צודקת מאדתפוחים ותמרים
וכן, הוא ממש צריך משהו מסודר, זה מרגיש כמו קביעת משמרות....ולא כמו זרימה של בית.
הבעיה שהוא "מתפרפר" (סלולרי, שירותים) והוא פורח רק אם אני ממש לא שם (נניח סגורה בחדר).

הוא יכול או לנהל לבד הכל
או לתת לי לנהל הכל ולהיות לגמרי בחוץ
אני לא מצליחה להגיע איתו (כמעט) למצבים של זרימה זוגית בענייני הילדים. זה מאד קשה לי, אולי המקום הכי קשה בהורות, אבל זה מקום כל כך קשוח אצלו בנפש שאני פשוט לא יכולה לרכך.

ואז, אם אני בחדר, והוא מנהל אותם קשוח (מדי לטעמי) ואני יוצאת.... הופ. הוא בטלפון על הספה. ושום כוח לא יזיז אותו משם.
זה נבאס ממש אבל לדעתי אין מנוס מלעבוד על זההמקורית

לאט לאט ועם סבלנות ועקביות לעלות על דרך המלך

לא הייתי מוותרת על זה

 

גברים צריכים הוראות מדויקות. את נותנת כאלווואוו
או מדברת בכלליות על תעזור לי?
אני מהצד השנירינת 29
היום הגעתי הביתה בשבע לילדים אכולים ואחת אפילו מקולחת וישנה.
הייתי עייפה מאד, רעבה מאד והיה לי פיפי למות.
הייתי חייבת רבע שעה כדי להתפנות, לנשנש משהו ולשתות קפה. אם בעלי היה נכנס להתקלח דווקא באותו זמן היה לי מאד קשה עם זה.

אבל ללכת לסרט בשבוע של מילואים זה באמת ממש הזוי אז כנראה הקטע עם השירותים הוא סתם דוגמא פחות מוצלחת...
בתור גבר..יניבא
אישתי כבר הבינה שכשאני מגיע לבית מהעבודה אני צריך כמה דקות להתאפס על עצמי בבית.
אני צריך לאכול משהו, לשתות, אולי כמו שאמרו לשירותים. אחרי זה אני רגוע ויכול לתפוס פיקוד בבית ולשחרר את אשתי.
בלי הזמן הזה לעצמי זה לא עובד.
תנסי למרות שהוא כבר הגיע למשוך עוד כמה דקות לתת לו את הזמן ואז יוכל להיכנס במרץ.

אני לא יודע לגבי מה שאמרו פה על סרט/מילואים וכו'.
אנחנו בד"כ יוצאים לעיסוקים אחרים אחרי שכבר הלכו לישון.
הוא היה שעה שלמהתפוחים ותמרים
בשירותים. בינתיים השכבתי את כולם, מן הסתם.
אבל מודה שלא קיבלתי אותו במאור פנים ובשמחה. רק רציתי את השקט שלי.
אני יודעתבימבה אדומה
שמעתי כמה פעמים בחיי שכשגבר חוזר הביתה הוא זקוק להפסקה מהעבודה לחיי הבית (ילדים ארוחות וכו')

נסו לקבוע שאתם מחליטים על שעה שהוא חוזר זה אחרי המנוחה הזאת. היא מגיע פיזית הביתה ב19 נניח? אז רק ב19:10 למשל הוא מתחיל לפעול בבית. את העשר דק האלה תבלעי ונסי לדמיין שהוא לא בבית.


נקודה נוספת שעלתה לי- אם ידוע שיש יומיים מילואים אז מתארגנים בהתאם. כל הכבוד שלקחת עזרה באחד הימים אבל לדעתי לתת לך מנוחה לפני שנוסע זה די הכרחי. היציאה לסרט היתה בעידודך? או שהודיע לך שהולך ונאלצת לפרגן לו כי את אשה טובה?

זה שאת פועלת הרוב בבית צריך להיות בעידודו ובתעניינותו... שואל איך שרדת את הימים של המילואים או לוקח כמובן מאליו שהכל מתקתק? לפעמים זה כל מה שעושה את ההבדל בתחושה שלנו בדברים האלה. הערכה התעניינות שרואים שהצד השני עושה מאמץ....

בהצלחה יקרה
זה באמת הכי חסר ליתפוחים ותמרים
אני יותר זקוקה כנראה לזמן עם הילדים ופחות דחוף לי לצאת, אבל בתחושה שלי ברור לו מאליו שאני מסתדרת.
וכשהוא מתפנה ועושה מאמץ - נניח היה לילה מאד קשה עם הקטן, הוא שמע אותי מדברת אליו, נכנס כמה פעמים לשאול איך אני מסתדרת, ובסוף, בסביבות 2 בלילה פשוט נכנס, לקח את הקטן ואמר: לכי לישון, את גמורה, אני ארדים אותו. זה מאד ריגש אותי - אני משתדלת להודות לו המון, שירגיש כמה הוא מקל עלי ונותן לי.


לגבי הסרט - לגמרי בעידודי, סרט שמזמן רצה לראות וכל פעם נשאר כי היה עמוס בבית. זה היה היום האחרון שהסרט הציג. אם הוא נשמע ממש אנטיפט אז הוא לא.

מזדההחגהבגה
לי לא עזר כלום, עד שעשינו רשימה מדוייקת מה המשימות של כל אחד... היה בטוח שהוא עושה מלא. ואז כשעשינו רשימות והוא קלט כמה אני וכמה הוא עושה וכמה ימים הוא מפספס, זה התחיל להסתדר. במיוחד אחרי הלידה של השלישית המתוקה, שהיינו אצל ההורים שלי והוא לא עשה פשוט כלום עם הגדולות ולא בבית, יצאתי עליו ממש והוא התאפס...
משהו לגבי הרגע שחוזר הביתהלהשתמח
יותר קשור לזוגיות, אבל שמעתי מרבנית שמאוד חשוב לקבל את פניו בשמחה, שירגיש שאשתו שמחה שהוא חזר ולא רק כי הוא יחליף אותה בעבודות הבית. לתת לו קצת לשבת, כוס מים לשאול איך היה לו היום, שירגיש אהוב, רצוי. ואח"כ לפי החלטה משותפת להתחלק בעבודות הבית.
בהסתכלות שלי, האשה אמנם עבדה קשה עם הילדים כל היום אבל גם הבעל עבד קשה בעבודה כל היום. צריך להחליט באופן משותף מי לוקח הפסקה ומתי.
אני חושבת שיש פה 2 דברים שוניםמעין אהבה
א. יש את ההתנהלות הכללית -שכמו שכתבו פה מצריכה עבודה של תקשורת ,ושיתוף בציפיות ובצרכים של כל אחד. ואין מנוס לדעתי. אי אפשר להץחמק מזה כי בהכרח סיטואציות כאלה יחזרו על עצמן שוב ושוב

ב.
יש את הדוגמא שהבאת לגבי השרותים כשנכנס-
בעקרון גם אצלינו זה קורה מלא שנכנס וישר לשרותים-וגם לי בא לפעמים לומר שמה אני מתאפקת שעתיים אז שיחכה לזמן מתאים
אבל אני לא אומרת. כי חושבת שאני בעצמי לא היתי רוצה להרגיש שבעלי מנהל לי את הלו''ז ומציע לי מתי מתאים להכנס לשרותים ומתי לא. הגיוני שכשהוא חוזר הביתה הוא צריך כמה דק' לעצמו
בעיני כדאי לשחרר את הלחץ והציפיה ולתת אמון..
אבל
אם זה באמת לשעה שלמה או משהו מופקז - אז בערב כשעולם ישנים ורגועים-היתי מבקשת שישחם לב -שהשעת הרדמות היא דורשת וקשה במיוחד אחרי לידה וכשהוא מגיע זה כ''כ משמעותי לך שיהיה שותף ויתן יד וסבבה שצריך לשרוץים אבל מפריע לך שנשאר שעה שלמה(ביננו-בלי פלאפון מה יש לעשות שם שעה שלמה?!) ושתשמחי שפעם הבאה יכנס לשרותים לזמן סביר ויבוא לתת יד. ואח''כ- שישב בנחת לנוח
אחד הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם כזוגתפוחים ותמרים
זה שהוא סובל מ OCD. הוא היה בטיפול מאד אינטנסיבי שעזר לו לראות דברים קצת אחרת. 4 הריונות חיכיתי שעותתתתתת בתור לשירותים (מה את רוצה? אל תנהלי אותי וכאלה), ובהרבה מקרים ישב בכיף שעה (פיפי), ולפני הטלפון היה נכנס עם ספר.
הדבר הראשון שהמטפל אמר לו זה שהעניין הזה לא סביר. והוא קיצר משמעותית את הזמנים. אבל עדיין, כשיש מתח/ביקורת/חוסר סבלנות/חוסר חשק- הוא חוזר לדפוס הישן..... ואני לא מלאך, ולא תמיד יכולה (או רוצה) להכיל ולקבל כל דבר, ומגיעה לקצה, אפילו שאני יודעת שהוא מאד משתדל.
אני יכולה להתאפק שעה בשקט כשאני בלב ההמולה. משגע אותי שהוא חוזר לאשה ככ עייפה ופשוט מרשה לעצמו לשבת שעה ושיישרף העולם. אין מצב שאני ארשה לעצמי כזה דבר. וגם לא מכניסה סלולרי/ספר לשירותים.
מסכימה, וגם..חגהבגה
אני מאוד מעריכה רבניות, שיעורים וייעוצים שונים לזוגיות. זה יפה ונחמד.
במבחן התוצאה, בשטח, אחרי יום שלם, שאולי לא הספקתי אפילו לשתות כוס קפה שנשארה חמה עד הסוף, או לקרוא משהו, אלא כל הזמן רק עשיתי דברים ובראש הייתי בלחץ על כל מה שלא הספקתי, מאוד הגיוני שיש הר כביסה לקפל אין לי איפה להניח, שהתינטקת לא יורדת מהידיים, שאני רעבה גוועת כבר שעתיים ומצאפקת כבר שלוש שעות.
למה אני צריכה לחשוב עליו ולהגיש לו כוס מים? אם אני עבדתי בבית, גם פיסית וגם על המידות עם הילדים והתתסכול האישי, למה שהוא לא יחזור לדבר ראשון יושיב אותי, ייתן לי כוס מים, יחזיק את הקטנה. ישאל איך עבר היום ואז אעשה בשבילו את אותו הדבר?
העצות הן נהדרות. כשהכל זורם על מי מנוחות. אבל בעזרה נזקקת כשקשה, וזה רוב הזמן, ברוך ה' מטופלים בהרבה דברים, ואם הצד השני מבין זאת באמת, אין בכלל עניין להתחיל עם מי מנהל את מי, יש הבנה עמוקה שאנחנו הקמנו את העסק ביחד ואחראים לו באותה מידה! זה לא שטני מנהלת עבודה, מחלקת משימות וקובעת מתי יש הפסקה, זה צריך לבוא מהצד השני ההבנה, שעכשיו לא משנה כמה קורה ,אולי אצלי קורה יותר?
את מה זה צודקת. כתבת נהדרמיואשת******
בדיוק קראתי שובחגהבגה
ואני מרגישה שהכל נורא מבולגן! שמחה שהצלחתי להיות מובנת...
מסכימה לגמרישם שם
אני אגיד לך למההריון ולידה
כי את לא רוצה להעות צודקת
את רוצה להיות חכמה
חכמת נשים בנתה ביתה

לא צריך לפרוס לפניו שטיח אדום ולא לנקות לו נעליים
ואפילו לא להכין כוס תה
אבל אם את באה מראש בגישה של מגיע לי וחושבת רר על הצרכים שלך ומה הוא חייב לך ומשדרת את זה
אז הוא מרגיש
והתוצאות בהתאם

זוגיות מבוססת על כבוד הּדדי
אין בעיה לבקש מה שרוצים וזקוקים אבל בכבוד
ולא להיות בגישה כזאת של
למה שאני צריכה לחשוב עליו?
בסדר
אל תחשבי
אבל אל תצפי שהוא יחשוב עליך ויהיה רגיש כלפיך
יחס גורר יחס

את לא צריכה לצאת מגדרך ולהיות מלאכותית
את צודקת שעצות מספרים של תתאפרי לפני שהוא מגיע ממש לא מתאימות לזמן של ארוחת ערב ומקלחות של שיירת קטנים..
אבל
העיקר זה היחס בלב
אם אני בטוחה ברצון האמיתי לשלי שיהיה לבעלי טוב ושיהיה שמח פשוט כי הוא בעלי ואני אוהבת אותו
אני יוצאת מהנקודת מבט הזאת
ואז גם מסוגלת לראות לא רק את עצמי
ולבקש את אותה בקשה ממקום אחר
לא כי מגיע לי
כי אני גם סומכת עליו שאני יכולה לבקש ממנו בגלל שהרי ברור שגם הוא רוצה בטובתי

ובעיני- לחכות תמיד שהוא יתקן את עצמו
ולהשאר מרירה ועצבנית בינתיים
לא יעשה כלום
אבל להיות חכמה ולחושוב איך אני יכולה לכוון אותו להיות יותר רגיש ,יותר קשוב..זה כבר חרת לגמרי

וזאת אני- בטעות יצא מאנונימימעין אהבה
אין שום ספקחגהבגה
חס ושלום, אם הובן מדברים דבר שלא התכוונתי.
ממש לא להתריס ולחכות שכל העבודה הזוגית תבוא ממנו.
מעטות הפעמים שבעלי חזר הביתה ועשיתי לו פרצוף חמוץ, אני תמיד מאושרת שהוא מגיע וגם משדרת לו את זה, אם כי תמיד אני עייפה ויגעה מהיום שעבר, בחסדי ה'! והוא בעצמו עושה ממש מעל למעבר.
אבל כשמדריכים אשה לתת ולתת ו לעשות דברים לא כל כך הגיוניים בנוסף לכל מה שהיא עוברת ןמתמודדת, היא גם מרגישה אשמה שלא הייתה מספיק נחמדה...
שורה תחתונה. אי אפשר לשנות אף אחד, רק את הגישה שלנו לעניין. וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. מה שנשדר יעזור לנו במה שנגיד ומה שנגיד ייסיע לנו בהשגת המטרה, בסיעתא דשמיא כמובן.
אני בכלל לא הבנתי את מה שהיא כתבה ככהמיואשת******
הפוך, אני הבנתי שהיא מצפה להדדיות והעצות האלו שהיא מדברת עליהם זה לצפות מהאשה להכל. בכל מכל כל. כאילו כל האחריות לכל מה שהבעל יעשה עליה ואם משהו הוא עושה לא טוב זה בכלל אשמתה כי היא לא הגישה לו כוס קפה כשהוא נכנס.
הדדיות זה משתי הכיוונים. שאשה תדע שבעלה מגיע מיום עבודה עמוס ושהוא יזכור שהוא מגיע לאשה שעברה יום עמוס לא פחות ממנו. משמה הם יתנהלו כל זוג והדינמיקה שלו.
אני חושבת שהוספת נתון שמשנה את התמונה..מעין אהבה
אני אגיב בהמשך
אבל זה בהחלט לא נשמע כמו התאור הראשוני
סליחה על השאלהתוהה לי
אבל מנסה להבין, מה הקשר בין ocd ללהיות שעה בשירותים על פיפי? הוא צריך להיות הרבה זמן כדי לוודא שלא נשאר לו עוד פיפי, או שזו טכניקת הרגעה לחרדה הכללית שמייצר OCD?
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')