פורום הריון ולידה (עמוד 2971)

כלום לא יגרום לי לרצות לחזור לשם, חוץ מעצם הלידה

יכולה להמליץ לך לקחת איתך מלווים שיעשו לך טוב וירגיעו, זה ממש יכול לעזור

ונשמע שאת לגמרי מודעת שיכולים להיות שינויים..
נשמע לי שמוזיקה טובה זה אחלה רעיון(אני אישית לא ניסיתי, לידות מהירות מאוד בלי זמן לכלום)
לדמיין בראש איך היית רוצה שתראה הלידה אם זו לידה ראשונה לקחת קורס אולי של הכנה.
לחזק את עצמך אם את מעוניינת בלידה ללא אפידוראל וגם אם כן אז עד לשלב שמקבלים אותו.
להתכונן עם תרגילים עוד בבית סיבובי אגן וכו שמאוד עוזרים לתהליך הלידה..
והעיקר שיהיה בהצלחה בקלות ובידיים מלאות ובריאות

במחשבות...

מדברת על הלידות המשודרגות שלי-
א. תרגילים של שיטת אמית
ב. מוזיקה במ.פי. באוזניות-
למה מ.פי- לא רציתי להיות מחוברת לפלאפון בלידה
למה אוזניות- עוזר לי יותר להתכנס ולהתנתק.
בהצלחה!

לק"י

ואפידוראל.
ודודה שלי שהיתה איתי.

בקיצור, כנראה שלא עזרתי לך.

ותודה למרדים שהזדרז להגיע עם האפידורל. זה היה *טוב* לעבור מכאבים בלתי נסבלים (ומתגברים.....!!!) לנמנום שלו 😁
לידת החלומות שלי היתה בילדה השלישית שפשוט הגעתי ובחדר הלידה תוך 3 לחיצות היא היתה בחוץ.
שאר הלידות כאבו..... ולא היו לידות בזק. אם הייתי יכולה שכל הלידות שלי יהיו כאלה - הייתי שמחה לחזור במדויק על החוויה.

בעלי היה אחלה "דול" עשיתי לו הכנה מדוקדקת לפני כן והיה ממש מצוין.

(תעשי הכנה למי שאת מתכננת שיהיה איתך. מה את רוצה, מה לא..)

חדר חשוך- אורות מעומעמים. עוזר להפרשת הורמונים מרגיעים שמופרשים בלילה (דופמין)

 

עשיתי רשימת השמעה בטלפון של בעלי והוא השמיע לי שירים. זאת הייתה חוויה תוך כדי.

ובעיקר...שהלידות היו ממש מהירות אבל את זה לא יכולתי לצפות.

 

היו לי גם אחלה מיילדות. עזר מאוד לא להתפדח ולא לחשוב על "איך אני נראית" בעיניהן.

להיות כמה שיותר מחוברת לגוף שלי ולהקשיב מה נכון לי בכל רגע.

שונה מאחת לאחת
אני בהנקה מלאה מיד לאחר המקווה הראשון אחרי לידה קיבלתי מחזור

טבלתי לפני כמה ימים,ממש לא מתאים לי להיאסר שוב.. מפחדת להסתכל באיזור..

אני לא מניקה. ילדתי לפני חמישה שבועות.

ועדיין לא קיבלתי מחזור
אני מניקה חלקית

איזה כייף לך!!
חודש וחצי אחרי לידה חזרתי לרוטינה
הנקה מלאה לא מונעת אצלי

בהנקה משתנה

וכן מניקה מלא
נראה לי שאצל כל אחת זה שונה..

אצלי באופן אישי- מניקה מלא.

כ4 חוד' לאחר לידה ראשונה.

בינתיים עברו 7 חוד' מהלידה השניה ולא קיבלתי (חמסה חמסה)

אבל כמובן שעדיף מראש אם זה מתאפשר שהם יהיו אצלכם או אתם אצלם בשבת אבל לא חייבים

בפנטן לא בפנטן פלוס

בדקתי הריון באיחור של שבוע. יצא שלילי גם בדם.

בדרך כלל המחזור שלי הוא 35-40 יום משהו כזה.

ואחרי שבועיים-שלוש חיובי
והיתי יחסית בהתחלה פשוט הביוץ התאחר

חכי כמה ימים.

נשמע נורמלי.

 

אני שלושה ימים כבר רק עם כתמים.

פשוט כתמים כאלה, 3 ימים וזהו...

והוא הסביר לי שאני לא יכולה לאסור את עצמי עד שיהיה מחזור חזק כלומר כתם בגודל של כרטיס אשראי אבל מרגע שמתחילים הכתמים במיוחד שאלו כתמים לפני מחזור עדיף לא לקיים יחסים אבל כל שאר ההרחקות רק מרגע שנטמאים ממש
אצלנו אסור להסתכל על הטישו

אותי הדריכו חצי

אבל רק בגלל שאני עם ההתקן ועל הנקה מלאה ההנחייה כזאת

הנקה מלאה. והיינו מותרים רק שבוע וחצי מהלידה. (פעם אחת לשבוע, ופעם שניה ל3 ימים) אני 3 חודשים אחריה. ועדיין ההנחיה חצי.

והפעם שמתי התקן רק בגלל הדימומים האלה של הסרזט.
בעקרון עם התקן קל יותר להקל בגלל שההתקן כביכול פוצע ודימום של גלולות זה הורמונלי.

אבל עכשיו באתי מוכנה נפשית אז יש בזה הקלה מסוימת. מפחדת זוועה מהתקן. ממש.

אישה עם התקן או גלולות הרבה פעמים יש קתמים ואפילו דימומים ממש אבל שהם לא מחזור וחבל שתהיה טמאה סתם בלי להתייעץ עם רב
ויש מקרים שאישה מנסה להכנס להריון וצריכה להטמא כמה שיותר מוקדם כדי לספור 5 ימים אז גם זו שאלה לרב

אגב, לא רק מחזור מטמא.רק שתדעי.

תארי לך שאישה לוקחת סרזט או עם התקן וכל דימום יטמא אותה
לכן גם לאותה אישה ואותו רב יהיה תשובות שונות בסיטואציות שונות

למדתי בעיקר בעיקר לעצום עיניים. עד שמתחיל זרם אמיתי. גם לי היו כתמים יומיים שלושה לפני המחזור עם ההתקן. מעצבן

ומזהים יותר בקלות מתי זה מגיע...

אבל כן יכולה לומר לך, שיש כתמים ויש זרם.
שתחתונית כבר לא ממש מספיקה (או מספיקה אבל את מעדיפה לעבור למשהו סופג יותר ליתר בטחון...)

השאלה היותר משמעותית זה מתי את עושה הפסק, והאם כתמים אחרי הוסת מחשיבים לך ככתמים, וכמה בדיקות את עושה ב7 נקיים.


עם כל הקושי בהתחלה -התקן עדיף בהרבה על הורמונלי!! (למי שלא מסתדרת עם סרזט)

הוא מחייך, משחק, בסדר גמור, הטיטולים ב"ה תקינים לא מפוצצים כמו שרגילה אבל לא יבשים גם.

חוסן ברוטה לאחרונה?

לא.. ישלו ביום שלישי חיסון 4 חודשים .

תנסי להאכיל אותו מוגבה יותר. בחצי ישיבה.

לקחת לרופא מחר נכון?

הייתי מנסה להתייעץ טלפונית.
לא הייתי חושפת לחיידקים במרפאה.

היה מקיא ומשלשל, הלכתי לרופא שקלנו אותו היא ראתה שירד חצי קילו בשבוע, ישר מיון.
היינו בטיםול נמרץ 4 ימים ששם עשו לו מ ל א בדיקות(מסכן שלי!!!!!!) רצו לשלול זיהום... ואז עשו בדיקות של אלרגיה ,וגילו.. וראו גם שמגיב בלי עין הרע מעולה לנאוקיט ..

זה מה שנקרא נפיחות הורמונלית.
בהמשך תצא הבטן האמיתית, שלא תיעלם בבוקר

ואי לגמרייי....
בערב היתי חודש תשיעי ,וביום בקושי שני...

בעיקר בשלבים הראשונים שהבטן יוצאת. בערב הבטן יוצאת יותר. .

סביר להניח שזה קשור.

בכל מקרה-
לא לעשות בדיקות פנימיות בלי הוראה מרב.
זה עלול סתם לסבך.

כן ברור שלא אעשה בדיקות
האם זה יכול להתפתח לדימום או שיש מצב שזה ייעצר בזה...
בינתיים מהבוקר אין לי שום דימום או כתם..

אולי להתייעץ עם מכון פועה?

בכל מקרה, ההמלצה כשיש שילשולים והקאות היא להשתמש באמצעי נוסף במשך שבוע.

עד שבוע 11 בערך, מציינת שלקחתי נרות פרוגסטרון

בשביל מה לקחת נרות? דרך אגב עשיתי בדיקת הריון ביתית ויצא שלילי

ובע"ה שתזכי במהרה להריון

אף פעם לא הבנתי למה אומרים גיל שנתיים האיום אם זה מתחיל בשנה וחצי

אם את מחבקת כשהוא מרביץ, איך הוא אמור לדעת שזה אסור? אמורים דווקא להגיד בקול רציני ו"כועס": אסור להרביץ! ולהתרחק ממנו (אולי ההתרחקות מתאימה לגיל קצת יותר גדול אבל צריך להפסיק פיזית את ההרבצה/ זריקת החפצים).
זה לא עובד ביום אחד אבל לאט לאט הוא יבין.

בכל מקרה, מה שעוזר לי כרגע:
- לנסות לעקוף את הבעיה עוד לפני שהיא צצה, מתוך ההיכרות שלי עם ה''מתבגרת''.
- לנסות להמעיט באמירת ה'לא', אלא להרבות ב'כן'. במקום 'אנחנו לא זורקים אוכל' או 'אסור לזרוק אוכל!', להגיד 'אנחנו שומרים על האוכל'. מדהים, זה די עובד...
- לנסות לתת אפשרות בחירה. איזה כיסא את רוצה? לשים לך את המלפפון פה או פה? (צדדים שונים של הצלחת..) לאפשר את הבחירה בעיקר במה שלא איכפת לך, אבל מבחינתם, הם מרגישים שנתנו להם לבחור, שהם עצמאיים.
- לתת צומי ומילים טובות סתם ככה, גם בלי סיבה. כמה שיותר. ולא להגיד סתם 'יופי' או 'כל הכבוד', אלא 'כל הכבוד שאת אוכלת כ''כ יפה! איזה כיף לאמא לראות שאת נהנית מהאוכל שלה..'.
- לנסות לשתף במשימות של אמא, אצלנו עובד נהדר. להוציא בגדים מתוך המכונת כביסה או להכניס את הבגדים שאמא שמה על הרצפה ליד המכונה - לתוך המכונה. לעמוד על כיסא ליד אמא כשהיא מכינה ארוחת ערב למשל... הפעוטה מרגישה שותפה ו'חלק'.

התכוונתי להגיב לפותחת השירשור

להתייחס ולכעוס או להתייחס ולחבק או בכלל להתעלם?
כבר לא יודעת מה עדיף

ואז מרימה ומחבקת ומסיחה את הדעת והכל.

זה גיל מתוק ומאתגר!
הבן שלי גם בגיל הזה.

הם כאילו מספיק גדולים אבל עדיין פיצקולים.
מנסה לעקוף, לזרום איתו במה שאפשר(לא רוצה לחם, רוצה ביצה- סבבה, לא אכפת לי. לא רוצה להחליף טיטול- אין דבר כזה. אז ניקח איתנו משחק, במקרים קשים אפילו הפלאפון שלי עובר לרשותו לזמן קצוב.. אבל זה יקרה.)
אם הוא יושב עלי ומרביץ, אני אומרת בקול תקיף שלא מרביצים, ומכוונת לעשות "טובה"
אם הוא מרביץ שוב- מורידה אותו לרצפה לחצי דקה, עם אמירת- אנחנו לא מרביצים. אחרי כמה רגעים מרימה חזרה, מחבקת, מדגדגת..

זה גיל של להעסיק נון סטופ. מחכה נואשות שיגדל קצת ויוכל טיפה להעסיק את עצמו, לפחות לפעמים..

אבל הוא כל כך מתוק!! כל יום תגליות אדירות חדשות.

התנהגות שלילית אצלנו לרוב זוכה לאמירות אסרטיביות של 'אסור' או מסוכן או אנחנו לא זורקים
במקרה שמדובר ברצון לתשומת לב - אנחנו עושים הפוך ומתעלמים. הרגע שהוא מבין שהתנהגות שלילית לא מזכה אותו ביחס שלנו לאט לאט הוא מבין שעדיף להתנהג אחרת. וכמוהן שמקבל אחרי התנהגות טובה כמו איסוף הצעצועים שהוא זרק הרבה מחמאות מחיאות כפיים וחיבוקים.

הוא מדבר טוב? לפעמים כשקשה להם לדבר הם מביעים את עצמם דרך מכות
ואם בנוסף יש אח בדרך, אז בכלל...

אני פחות מתחברת לנוקשות ול"אסור".
אני יותר מתמללת רגשות
כן כן, גם בגיל שנה וחצי.
אני מרגישה שאתה מתוסכל מזה שהמגדל לא יצא כמו שרצית...
יכול להיות שאתה מאוכזב שאמא לא מביאה לך את מה שאתה רוצה... זה בסדר...
אתה מתגעגע...
זה מאוד מרגיז כשמנסים לעשות משהו ולא מצליחים...
ועוד ועוד.
בגיל שנתיים אצלי כבר מדברים רגשות
וזה מאוד מקל.
וגם חוסך את המאבקים "אסור" "מספיק"...

הנה, היום בן השנה וחצי הרביץ לאחותו. לקחתי אותו ושאלתי אותו מה מרגיש ילד שמרביצים לו? ואם הוא שם לב שאחותו בוכה וכואב לה?
הוא הקשיב לי, הוא הבין
זה כנראה יקרה שוב כי הפנמה ותובנה לוקחים זמן אצל ילדים (וגם אצל מבוגרים...) אבל הוא מפתח אמפתיה לאחר.

אנסה לאנץ אותה אצלנו בעז"ה. תודה!!

לא סותר את זה שאני מונעת ממנו דברים וכן אוסרת ואומרת לא לפעמים.
כמובן מנסה להימנע כמה שיותר, אבל כן יוצא.
ועדיין אני מחבקת, מסבירה. לא משאירה באסור.
יש לנו המון שיח על רגשות. חיוביים ושליליים
ב"ה.

שלא תבינו לא נכון.
אמא לא מסכימה עכשיו ממתק
עכשיו חוזרים הביתה ולא הולכים לגינה כי קר
משתדלת לתת הסבר לכל הוראה
ולהתייחס לרגש של הילד בעקבות האיסור שלי
ורק אחרי כן מחפשת הסחת דעת... משחק אחר, אוכל אחר...

יצרה אצלי ישר אנטי כי אני שונאת את כל הקטע של תמלול רגשות. אבל אחר כך אמרתי- למה לא? דווקא רעיון מעניין!

להגיד שלא יוצאים לגינה כי קר, זה הגיוני. אבל לא לכל החלטה של אמא צריכה להיות סיבה. בהחלט יכול להיות שלא יוצאים לגינה כי אמא אמרה שלא. וזהו.

אני לא צריכה לומר, אבל המסר ברור- לאמא מותר להחליט, גם ללא הסבר.

אתה עצוב כי רצית ללכת לגינה ועכשיו לא הולכים? נכון זה באמת מבאס. בוא אני אתן לך חיבוק!
רוצה שנשחק במכונית?

לא מסבירה הכל, כן מתמללת ומקבלת רגשות.
בסופו של דבר גם בתור דוסים צריך ללמוד שלא הכל מובן לנו ובכל זאת מקיימים..

די נדירות ההחלטות שאני מקבלת בלי שיש להם הגיון שאני יכולה לחבר את הילד אליו
בין אם הוא מבין לעומק כרגע ובין אם לא.
אבל גם כבן אדם בוגר, יותר קל לי להשלים עם מציאות קשה או חוק או "לא" - כשאני מבינה את ההגיון שלו (אפילו אם לא מסכימה...)

יותר קורה שלפעמים אני אומרת לילדים "לא, ואין לי זמן להסביר כרגע, אסביר כשנגיע הביתה"

שברגע שאני צביקה את ההיגיון , מתחילים דיון אינסופי על זה... כי ההיגיון שלי לא תמיד מובן להם. עד שאני עוצרת בהז בכך שככה אמרתי, וזהו.

גיל שנה וחצי המתוק והמאתגר! ברוך ה!
מה עושים עם האוכל שנוחת לרצפה במקום להגיע לפה של הגברת? איך מסבירים שלא עושים את זה?
תופעה שהגיעה למחוזותינו לפני כמה שבועות ועוד לא הצלחתי למגר

חכי לאחרי איחור או לפחות ליום המחזור

יכול להיות חיידק בלי שיהיה חום ותסמינים נוספים
את סובלת מצרבות או רפלוקס בשינה? כי זה גם יכול לגרום לכאב חזק בגרון

ומה הבעיה בתה עם דבש? לא ירפא לך את הדלקת אבל יכול קצת להקל בינתיים

מבושלות או מפוסטרות אין בעיה