רק אתכן יכולה לשתף בדילמה שלי.....פרלין
לא לראשי. מבקשת תגובות מנשים בלבד.

נשואה 13 שנים. יש לי חמישה ילדים ברוך ה'.
נכנסתי להריון ישר אחרי החתונה ומאז פחות או יותר כמעט רק בהריון או מניקה. אוהבת להניק והנקתי את כולם לפחות עד גיל שנה וחצי.
הבעיה, שאין לי חשק ליחסי אישות בזמן שאני מניקה או בהריון. יש לי יובש (מכירה את כל הפתרונות. הייתי גם אצל דר' אחינועם לב שגיא) ולא כזה בא לי הביחד.
יודעת שבתקופות המועטות בין סוף הנקה להריון חדש יש לי ממש חשק ובעלי פתאום מקבל אישה שנענית לו בשמחה ושנהנת מהביחד איתו.
אני מניקה עכשיו תינוקת בת שנה וחצי. לא באלי להפסיק. זו גם המניעה הכי טובה אצלי.
אני לא מפסיקה לתהות לגבי זה. תכלס בעלי כמעט ולא מכיר יחסים זורמים וטובים איתי. תמיד אני קצת צריכה להתאמץ בשביל להיות איתו.
אבל אולי זה לא אמור להיות ככה?! הרי הזוגיות אמורה להיות בראש סולם העדיפויות שלנו.. אז אולי עם כל הכבוד לאהבה שלי להנקה אני צריכה להפסיק בשביל שיחזור לי החשק ובעלי יקבל אישה שנהנית להיות איתו?....
אולי אחרי ההריון הבא אני צריכה להניק פחות זמן בשביל זה?
איפה האיזון הנכון פה?..
כאילו, מתוך 13 שנות נישואין היו חודשים כל כך קצרים בין לבין שבאמת נהנתי לקיים יחסים... זה הזוי..
ומצד שני, אוהבת את ההנקה על כל יתרונותיה. וגם רוצה בעזרת ה' עוד הריונות וילדים.....
הבו לי את זווית הראיה שלכן בעניין...
בעיני, דעתי האישית,חדשה ישנה
תשחררי את ההנקה..
הילדה קיבלה שנה וחצי זה יותר מכובד ממכובד.
זוגיות זה כ''כ חשוב. ואנחנו נוטות לזלזל בכך. וחבל.
כל נושא האישות צריך לקבל מקום חשוב בזוגיות. יש שם המון משקל בלי שאנחנו אפילו שמים לב לכך. דברים שקורים בחדר המיטות משפיעים המון בשאר תחומי החיים הזוגיים.
יחסים זה לא לסמן וי וזהו. זה מקום להביע אהבה בצורה הכי עמוקה ונשגבת שיש, מקום להרגיש נאהבת מבעלך באופן הכי טהור ואמיתי.
רק כשאת נמצאת במצב 'נורמאלי', לא מניקה ולא בהריון, את קולטת כמה היית חסרת חשק, וכמה עשית הכל כדי לסמן וי. וזה כואב על הזוגיות שכל חולפות להן שנים יקרות. לא מזלזלת בהריון ובהנקה, גם אני במקום הזה, אבל אחרי שנה וחצי, במקומך, הייתי אומרת, היה טוב וטוב שהיה והולכת להשקיע בערכים חשובים נוספים.
וואו את כל כך צודקתפרלין
כל מילה. גרמת לי לבכות.
נגעת בי מאד.
את כל כך כל כך צודקת!!
יאללה הולכת כנראה להפרד מההנקה
כתבת יפהסורבה
מה בעלך אומר?למה לא123

זו החלטה זוגית,לא?

אני הייתי מפסיקה

זה מורכב..פרלין
אני לא מספיק משתפת אותו בכמה ההנקה גומרת לי את החשק. זה מבאס אותו לשמוע שאני כאילו קצת מתאמצת בשבילו. אז פחות מדברת על זה.
והוא גם יודע כמה ההנקה חשובה בשבילי.
נראה לי אין מנוס מלהפסיק להניק.
ולקוות שלא אכנס להריון מהר מידי :/ כי ממש לא בא לי אמצעי מניעה שגם מן הסתם יהרגו לי את החשק.....
למה את חושבת שהנקה מונעת בגיל כזה?וואוו
איך אפשר לבנות על זה?
יש יחידות סגולה שזה ככה אצלן. מכירה מישי כזאת.אין ייאוש בעולם
יש כאלה שגם הנקה פעם ביום מונעת להןמחי
גיסתי ועוד כמה שאני מכירה
ההנקה מונעת לי לחלוטיןפרלין
חמישה ילדים. אף פעם לא לקחתי אמצעי מניעה. חוזר לי המחזור רק אחרי שמסיימת להניק לגמרי לגמרי (הנקתי את כולם עד גיל שנה וחצי לפחות). גם אם מניקה פעם ביום עדיין לא מקבלת מחזור. מעולם לא נכנסתי להריון בהנקה.
הקב"ה נותן אגוזיםאפונה
למי שאין לו שיניים🤣

אשמח לתרום לך איזה חצי שנה של מחזור בהנקה
מה בעלך אומר על זה? יחסים טובים בין בעל לאישהבתי 123
זה לא רק יחסי אישות יש הרבה מעבר
יכול להיות שבעלך מאושר שאשתו יולדת ומניקה הרבה זמן אפילו שזה משפיע על החשק שלך יכול להיות שהוא יודע כמוך שזו הקרבה וזה בסדר מבחינתו.
אם את מרגישה שזה פוגע לכם בזוגיות בכללי או שלך או לו מאוד קשה עם זה אז תתייעצי עם רב... אף אחד לא מבטיח שאם תפסיקי להניק לא יהיו קשיים אחרים בעניין הזה
זה בדיוק הפחד שליפרלין
שאפסיק להניק ומהר מאד אכנס שוב להריון ושוב יגמר החשק...... אני ממש לא בעניין של מניעה. זה גם יגמור לי את החשק, אז כבר מעדיפה הנקה דגם מונעת לי ולפחות הילדה שלי מרוויחה.
מה עושים עם זה?! אוף.
מתסכל שזה או זה או זה.
רוצה גם לתת לילדים שלי את ההכי טוב (וזה באלי לי ממש בקלות ההנקה.. וגם מונע לי...) וגם יחסים טובים עם בעלי. וזה לא עובד ביחד. ממש ממש מבאס
יקירה. יש עוד אמצעי מניעה שלא גומרים את החשקיערת דבש
אמצעי מניעה מקומיים
כמו- דיאפרגמה+ קוטל זרע
או שקפים /נרות שפחות מונעים אבל עדיין .. יכולים למנוע ברמה מסוימת.

וכמובן- התקן. אמצעי מצוין.

אני חושבת שכן
את צריכה להפסיק הנקה
ולמנוע הריון.
אחרת מה התועלת שוב תהיי מיד בהריון? ושוב הנקה?

קחי פסק זמן
לרומם את הזוגיות והיחסים
זה יכול לעשות פלאים!
טרק לתת כוח לפני המעבר להריון הבא ועוד..
זה פשוט חלק מהחיים זה נורמלי השאלה עד כמה זהבתי 123
פוגע בקשר הזוגי
האם את מיניקה בלילה?אפונה
אם כן, הייתי מנסה קודם כל להפסיק הנקות לילה, אצל הרבה נשים זה טריגר לחזרה למחזוריות.
במקביל לכי להתאים לעצמך דיאפרגמה (או התקן).
אם תחזרי לבייץ הגיוני שגם החשק יחזור, גם אם תמשיכי להיניק.
אני מניקה רק פעם אחתפרלין
מכירה את הגוף שלי. גם אם אניק רק פעם אחת ביום, עדיין לא אקבל מחזור. אני חוזרת לבייץ רק אחרי שמפסיקה להניק לחלוטין.
תודה לך על ההתייחסות
לתת לילדים הכי טוב זה לתת להם הוריםוואוו
מחוברים בזוגיות מאושרת.
בעיניי זה לא ממש הוגן כלפיושוקולד פרה.
כל כך הרבה שנים לוותר בשביל הנקה ארוכת טווח?
זה מתסכל מאוד.
תחשבי איך היית מגיבה אם זה היה הפוך.
זה נכוןפרלין
ואף על פי כן קשה לי שלא לשים את טובת הילדים בראש סולם העדיפויות. למרות שאת צודקת. והזוגיות חשובה לא פחות. מרגישה שקשה לי למצוא את האיזון במקום הזה. כי זה קצת שחור לבן.
או הנקה והריון, או חשק ויחסי אישות טובים.
מתסכל נורא
חושבת אחרת מכולן כאןהריון ולידה2

ולכן כותבת באנונימי כי לא בא לי תגובות מצקצקות ששופטות את הזוגיות שלי עם בעלי.

 

מבחינתי ההנקה והילדים בכלל קודמים להכל. גם לעצמי. וגם לבעלי.

ובעלי מסכים עם זה, אגב.

 

ההנקה מבחינתי היא עוד אספקט של העובדה שיש תינוק בבית. אני הרי גם לא ישנה ועייפה תמידית וגם זה הורג לי את החשק.

אז מה, ננעל את התינוק בלילה בחדר אחר שיתמודד לבד כדי שאשן כמו שצריך כדי שיהיה לי חשק להיות עם בעלי?

ברור שלא. אז למה להפסיק הנקה כן? ובמיוחד כשאת אומרת שזה מונע לך. אז תצטרכי אמצעי מניעה הורמונלי, שגם הוא אולי ישפיע על החשק, ואז מה?

 

מבחינתי ומבחינת בעלי זו תקופה והיא תעבור. כמו שאמרתי, גם ככה לא ישנים אז באופן טבעי יש לכולם פחות חשק (גם לבעלי).

זה לא הופך את הזוגיות שלי לפחות טובה. אני לא חושבת שהזוגיות שלי צריכה לבוא על חשבון הילדים. בעלי ממש לא היה מוכן שאפסיק להניק מהסיבה הזו (מה גם שזה לא בהכרח יעזור מהסיבות שכתבתי למעלה).

אפשר ורצוי לפתח את הזוגיות גם באספקטים אחרים. וזה לא שאתם לא מקיימים יחסי אישות בכלל, אלא שזה לא בראש סדר העדיפויות שלכם וקצת נדחק למטה ביום יום. ובעיניי זה בסדר כל עוד שני בני הזוג מבינים שזה המחיר ומוכנים לשלם אותו.

 

נכון שהזוגיות חשובה, ונכון שיחסי אישות חשובים לזוגיות. אבל זה לא משוואה זוגיות = יחסי אישות. יש עוד הרבה הרבה מעבר לזה בזוגיות, וזה בעיניי לגיטימי שהאופי של הזוגיות קצת משתנה כשיש תינוקות קטנים.

וכן, גם בעיני בעלי זה לגיטימי וזה מחיר ששנינו בוחרים לשלם.

אבל נשמע שזו לא תקופה קצרהסורבה
אלא רוב שנות הנישואין שלהם..
הבנתי. ועדיין.הריון ולידה2

זו דעתי. לא חייבים להסכים.

 

לי באופן אישי קשה מאוד לקרוא הודעות בפורום שאומרות שהזוגיות זה הדבר הכי חשוב, יותר מהילדים כי הילדים יגדלו ויעזבו את הבית ועם הבעל צריך לחיות לנצח. וקראתי הרבה הודעות בסגנון הזה כאן לאורך השנים.

אז נכון, הילדים יגדלו ויעזבו את הבית, אבל הם לרגע לא יפסיקו להיות הילדים שלי. והשנים הראשונות האלה כל כך משמעותיות וחשובות לעיצוב כל מימד בחיים שלהם בערך.

בניגוד לתינוק, בעלי (וגם אני) אנשים מבוגרים ומסוגלים לעשות החלטה רציונלית לגבי סדרי העדיפויות שלנו בנקודה מסויימת בחיים ולפעול לפי זה.

 

שוב, זו דעתי. וברור לי שהיא מאוד לא פופולרית כאן.

קצת מצחיק ההשוואה בין לא להניק לבין לנעול לבד ילדשאלתהריון
בחדר.מסכימה איתך שזוגיות לא יותר חשובה מילדים.לדעתי שתיהם חשובים במגביל אותו דבר,אבל חשוב לציין שזוגיות טובה משפיעה על הילדים בבית,ובעייני אישה מאושרת יותר.והורים מאושרים ביחד יותר,מביאים לילדים שמחים יותר!כאחת שבוחרת לא להניק בכלל.שזה גם דעה לא ככ פופולרית כאן.)למה?כי זה עושה לי ממש רע.ואני בחרתי עבור הילדים שלי.אמא שמחה ומאושרת.
כי הנקה היא לא רק אוכלהריון ולידה2
זכיתי להיות מסוגלת להניק בקלות, אבל ברור לי שזה לא המצב אצל כולן. אין לי טיפת ביקורת כלפי מי שלא מניקה, או מי שמניקה חלקית, או מי שמניקה חודש וזהו. שלא בטעות יתפרש משהו אחר.

אבל בעיניי, בגלל שאני אישית כן יכולה להניק למרחקים, זה משהו שלא הייתי מוותרת עליו.
מטרנה זה ממש לא רע ותודה תודה שיש את זה בימינו, אבל הנקה בעיניי זה הרבה מעבר לאוכל. אז זה לא מקרה של מה הבעיה, תני מטרנה.

ומדגישה שאני כמובן מדברת על מצב שהזוגיות טובה ובריאה למרות המצב של החשק (שהוא מבאס בהחלט, שלא יובן לא נכון, אבל זה בעיניי מחיר שאפשר ואפילו כדאי לשלם במקרה כזה).
אני חושבת ששני בני הזוג בהחלט יכולים להחליט שעושים את ההקרבה הזו לטובת הילדים ולחזק את הזוגיות בדרכם אחרות. וזה לא אומר שהזוגיות שלהם פחות טובה משל אחרים.
זוגיות בריאה קשורה גם בחשקאין ייאוש בעולם
ואם כשיש תינוקות קטנים זה משפיע על החשק בגלל עייפות או כל דבר אחר. אז מרווחים בין הילדים ויוצרים זמן שאין תינוק תורן. מונעים בצורה שלא הורגת את החשק. אתן כותבות כאילו זו גזרת גורל. יש דרך למנוע את המצב הזה גם בלי לבחור בין התינוק לבעל. השאלה מה בוחרים... מה יותר חשוב, עוד תינוק? או לתת זמן איכות לזוגיות ...
אלא אם את בת 32 ועוד אין לך ילדים ואין זמן למנוע.
מסכימה איתך מאד!שוב באביב


כמה דבריםהריון ולידה2

קודם כל, קצת צורם לשמוע דווקא ממאותגרת פוריות "מה יותר חשוב, עוד תינוק?". כי כן, יש זוגות שמאוד מאוד חשוב להם "עוד תינוק".

 

לגופו של עניין: התלבטתי אם להגיב כי הדבר האחרון שאני רוצה זה לצער אותך.

אבל כשיהיו גם לך ילדים (מאחלת לך שבקרוב!) את תראי שדברים משתנים, סדרי עדיפויות משתנים וכן - גם הזוגיות משתנה. כרגע הדבר הכי חשוב בחיים שלך זה בעלך והזוגיות וזה מובן ומקובל וטוב ויפה. כשיש ילדים בתמונה הדברים נראים אחרת...

לא אומרת חלילה שהזוגיות לא חשובה, אבל יש דברים יותר חשובים. מה גם שהיא לא אמרה שהזוגיות לא טובה, אלא שאין לה חשק לאישות. זה ממש לא אותו הדבר.

מזמינה אותך לחזור להודעה שליאין ייאוש בעולם
ולראות שציינתי בה שאם זה מקרה של מישי בת 32 ללא ילדים אז זה סיפור אחר. זו רק דוג'.. הכוונה היא לכל מצב בו באמת הזמן דוחק.
אבל הפותחת עם 5 ילדים, בואי.. היא לא מאותגרת פוריות ואם זה היה הסיפור שלה ברור שהייתי מבינה את השיקול של להביא תינוק נוסף ולדחוק את הזוגיות.
ברור שיש זוגות שרוצים עוד תינוק, את מנתקת את המילים שלי מההקשר, לא מזלזלת חלילה בעוד תינוק, ומי כמוני יודעת מה זה עוד תינוק? השאלה מה הם סדרי העדיפויות. זה נפלא שרוצים עוד תינוק, השאלה אם רוצים גם זוגיות.

מצטערת אבל לנתק את האישות מהזוגיות זה מעוות.
בהחלט יכול להיות שכשיהיו לי ילדים אחשוב על דברים בצורה שונה, ועדיין חושבת שאמרתי דברים חכמים מאד, לא כל דבר צריך לעבור בשביל לייעץ, עובדה שנשים כאן שהן כבר אימהות הסכימו איתי. אני מקבלת את מה שאת אומרת שהראייה שלי אולי תשתנה, לא מקבלת את הרמיזה שעולה מדברייך שכאילו אני לא מבינה כי אין לי ילדים...
אני מסכימה איתך בהחלטיערת דבש
ואני עם ילדים,

ומי שחושב שאפשר לנתק יחסי אישות מזוגיות טובה ומשפחה בריאה, חי בסרט. צר לי.
לא שחברות וקשר של אמון והכלה חשובים פחות... גם אותם אי אפשר לנתק!

ומי ישמע
תמיד תמיד רוצים עוד תינוק?
אי אפשר קצת מרחב נשימה בין ילדים..?

ומי שחי בזוגיות לא טובה,
אני בטוחה שגם ההורות שלו נדפקת. אין מנוס

אז יהיה 7 ילדים בסוף
או פחות. או יותר.
ולא 10
ועם זוג הורים שמח רענן קשור ומאוחד
נראה לי חשוב יותר 🙂
התלבטתי אם להגיבאורח/ת
אבל צרמה לי ההודעה שלך וחשבתי שכדאי להגיב בשביל שאר הנשים שמאותגרות..
גם כשיש ביקורת אפשר לדעת איך להגיב..
לא יודעת איך אין ייאוש קיבלה את ההודעה שלך, אבל שתדעי שביקורות כאלה, גם מאנונימי, יכולים לדרוך עלייך ולגרום לך לבכות את נשמתך..
אפשר לא להסכים, ואפשר גם לתת ביקורת.. השאלה איך..
מדובר ההנקה לילד בן שנה וחצי.עודאנונימית
לא לתינוק רך.
זה לא שאם היא מפסיקה להניק ילד בן שנה וחצי אז הילדים כבר לאWeAreFamily
חשובים
קצת פרופורציות
היא מניקה עד גיל מכובד, ויש עוד דרכים לדאוג , לטפח ולהעצים את הילדים שלנו חוץ מלהניק אותם אחרי גיל שנה וחצי, והדרכים האלה יכולות להשתלב יופי עם יחסי אישות טובים.
לא חושבת שיקרה אסון אם לא תניקייעלללל
אני לא הנקתי אף אחד מהילדים שלי, ואני לא פחות אמא שלהם ממי שכן הניקה
למה את חושבת שהדעה שלך שונה מכולן תראי מהבתי 123
אני כתבתי. אני חושבת בדיוק כמוך
זוגיות זה לא רק היחסים עצמם והריון והנקה זו לפעמים הקרבה של שני ההורים אם שניהם מוכנים להקרבה הזו וזה לא פוגע ממש בשלום בית אלא רק בעניין החשק כמו שרשמה אז לדעתי זו לא סיבה להפסיק להניק זה חלק מהחיים
חבל שאת צריכה להרגיש שישפטו אותך או את הזוגיות שלך
תודה שכתבת את זההריון ולידה2
ובאמת לא ראיתי את התגובה שלך לפני, אני מתנצלת. כבר היה מאוחר...
אם זה עובד לכםלמה לא123

ומוסכם על שניכם,מעולה

אבל הפותחת כן מרגישה שזה משפיע

ואי וואי... כמה שאני לא מסכימה... והיא בכלל לא חייבתוואוו
אמצעי הורמונלי.
נכוןאין ייאוש בעולם
וגם מה זה 'הוא אולי ישפיע על החשק'?
אולי, ואולי לא, לא שווה את הנסיון בשביל הזוגיות?
יש כל מיני אמצעי מניעה ולא נכון ישר לומר- מניעה גם יכולה להוריד חשק.. מציעה לנסות הכל ואז להגיד משפט כזה ולא מראש לוותר על חלק חשוב בזוגיות בגלל 'אולי'.
מסכימה אתךEu
את אמא מהממתאהבתחינם
ואישה עוד יותר מהממת..
הם זכו בך.
מחילה, בעיניי אין כאן שאלה בכלל.אין ייאוש בעולם
עבר עריכה על ידי אין ייאוש בעולם בתאריך א' באדר תש"פ 08:04
ככה לא צריכה להתקיים מערכת יחסים תקינה, במיוחד כשיש דרך שזה יהיה אחרת.

זה לא משפיע על הזוגיות שלכם? שבעלך מרגיש שאת מתאמצת בשבילו ולא רוצה מיוזמתך?
לכל מי שכתבה שזה 'בשביל הבעל' זה ממש לא מדויקחדשה ישנה
זה בשביל הזוגיות.
גם האישה (ואולי בעיקר) סובלת מכך שאין לה חשק, והיא 'צריכה' להיות עם בעלה בלי שמתחשק לה.
זה יותר מתחים פנימיים של 'אני עושה לך טובה', 'לא בא לי אבל פסדר', 'איך אני הולכת להתחמק עכשיו?' וכן הלאה...

למעשה זה פוגע גם האישה, גם באיש שמתבאס שהוא צריך לבקש, ולהידחות הרבה פעמים, וגם בזוגיות שזה הרי יוצר מתחים פנימיים. ובשורה התחתונה גם בילדים. כשיש אהבה שלמה בין ההורים, וכן, אישות זה חלק מאהבה שלימה. זה לא רק להנאה מינית. כשיש אהבה שלימה, זה מורגש בביטחון של הילדים, בשמחת הבית וכו'.
גם איתך אני מסכימה מאד!שוב באביב

חסכת לי תגובה...

לגמרי מסכימהלהשתמח
ומוסיפה אישות זה חלק משמעותי מאוד באהבה שלמה.
לגמרי! ^WeAreFamily
לא קראתי את כולןאורוש3
אז אולי אמרו. אבל אם הנקה מונעת לך וכשתפסיקי תכנסי להריון אז מה עשית בזה? אלא אם בא לך מניעה. הורמונלית גם פוגעת החשקן. את יכולה התקן. לא משפיע על החשק אבל לפעמים יש כתמים וכלמיני שגם מצמצמים מעט את ימי הטהרה. החלטות טובות. זה לא פשוט.
הוצאת לי מילים מהפהאם_שמחה_הללויה
רק לגבי אמצעי מניעהאמא חדשהה
יכולים לגרום לכך שתהיו אסורים לזמן רב
יכולים לגרום לחוסר חשק
השמנה דיכאון ועוד

ככה שלא בטוח שהם הפיתרון
לפחות ההורמונליים שבהם
כן לי המניעה עושה יותר גרוע מהנקהאם_שמחה_הללויה
איך הקשר הנפשי שלכם? לא פחות משפיע על חשקוואוו
וזוגיות במקום הראשון. גם אישות, גם זמן לדבר, להתעניין, כן לשים בראש ובראשונה. וכן, גם אם אין חשק, לעשות מאמץ גדול בעניין. לחשוב גם על טובתו ושמחתו. לא רק על החשק שלך וההנקה שלך והתינוקת שלך.. גם אני אוהבת להניק וכו'.... אבל בעל במקום הראשון. לא כדאי להפסיק הנקה, כדאי לעבוד על הרצון והקשר הנפשי והרגש ואולי משם יבוא החשק.
אני קוראת את כולכן ורק מתבלבלת יותרפרלין
כאילו, אני קוראת דעה אחת ומסכימה איתה בלב שלם, ואז עוברת לקרוא דעה אחרת ומסכימה גם איתה 😵
מצד הקשר הנפשי ביני לבין בעלי אני חושבת שאנחנו במצב טוב. יש לנו תקשורת טובה, מדברים הרבה ואוהבים מאד. עד הנושא הזה... כאילו נוצרה במהלך השנים מעין שגרה כזאת של יחסים, פעם אחת באמצע שבוע ופעם אחת בשבת, אני מכווננת את עצמי בראש לזה ועושה הכל כדי להגיע לזה כמה שיותר בשמחה ובזרימה למרות שאין לי חשק מיני לזה.
נוצרה לנו שגרה כזאת. זה בערך מה שבעלי מכיר ממני. התקופות שלא הנקתי או הייתי בהריון היו קצרות מאד.
קוראת אתכן, ומסכימה עם מי שכתבה שזו החלטה זוגית משותפת וזו תקופה קריטית בהתפתחות הילדים ושנינו רוצים לתת להם את ההכי טוב. במיוחד שזה באמת בא לי ברוך ה' בקלות ולא גובה ממני מחירים נלווים (אני לא עייפה יותר בגלל זה וכו'. וקל לי וכיף לי להניק). אבל מצד שני זה כאילו כמעט כל שנות הנישואין שלנו! זה לא איזה תקופה קצרה ששנינו כאנשים בוגרים יכולים וצריכים לגייס את עצמנו לטובת הילדים. ואני רוצה עוד ילדים. אז זו התגייסות גם לעוד הרבה שנים קדימה. ואני פתאום מסכימה עם כל אלו שכתבו שהמחיר של זה על הזוגיות יכול להיות גבוה מידי. אפילו אם זו החלטה של שנינו. כי בסוף אי אפשר להתעלם מזה שהיחסים שלנו לא תקינים. שאני לא טבעית במקום הזה. שאשכרה אין לי חשק כל כך הרבה שנים. ואני יודעת שזה רק בגלל ההורמונים. כשאני לא מניקה או בהריון זה משהו אחר לגמרי.....
תוהה למה הקב"ה עשה את זה כך. אוף. למה זה סותר. טובת הילדים מול טובת הזוגיות.
כתבתן נכון, אם אפסיק להניק ואקח מניעה הורמונלית אני עלולה שוב להכנס לבעיות של פגיעה בחשק. אבל יש אמצעי מניעה לא הורמונליים שיכולים לתת לנו תקופה יפה של ביחד עד ההריון הבא.
לא יודעת מה להחליט.
זו הדילמה שמלווה אותי כבר שנים רבות.
אני מאוהבת בהנקה. והיא נוחה לי! ואני לא מקבלת מחזור. ואין לי הסתבכויות של ימי פרישה וכתמים והתעסקות עם מקווה ובדיקות....
אבל אולי אין לי ברירה לחזור לכל זה כדי לתת לזוגיות שלנו את מה שהיא צריכה..
אוף. בלב מרגישה שלא באמת אצליח להפסיק עכשיו להניק בשביל זה. אבל בשכל יותר נוטה לחשוב שזה מה שצריך.
לגבי בעלי, לא באלי לדבר איתו על זה. כל פעם שהנושא הזה עולה הוא מבין כמה אני בעצם מתאמצת בשביל הביחד שלנו. וזה מוריד לו ממש לשמוע את זה. הוא אמפתי מאד ומבין שזה המצב אבל הדיבור על זה לא עושה לנו טוב. כשאנחנו לא מדברים על זה נוצרת תחושה שאולי כן הדברים יותר טבעיים... אני גם באמת מאד משקיעה בשביל שזה ירגיש ככה.
לכן לא רוצה לדבר על זה איתו עכשיו. עד שלא אהיה שלמה עם עצמי שאם ארגיש ממנו שהוא ישמח שכן אפסיק להניק עכשיו אוכל באמת לעשות את זה בלב שלם. עוד לא מרגישה שאוכל לעשות את זה.
לכן פורקת לכן..
תודה לכולכן על העצות, השותפות וההקשבה
מתי בד"כ את מפסיקה להניק?למה לא123

בגיל שנתיים?

אני במקומך הייתי מחכה לגיל שאני בד"כ מפסיקה,אלא אם כן זה גיל 3, שמה התקן או מונעת עם נרות. רק בשביל לדעת איך זה מרגיש להיות זוג בלי כל ההורמונים האלה.

נשארת ככה כמה חודשים ואז שוקלת מחדש את הכל

א"א לדמיין איך יהיה משהו שלא קרה לך אף פעם.

^^^ ממש כך. ומפסיקה עכשיו אפילו..יערת דבש
אם את מסוגלת.

מה הסיפור לא למנוע הריון??
רוב הנשים בעולם מונעות הריון בין ילדים,
אנחנו לא מכונות ילודה
ומותר שתהיה תקופה יפה עם הבעל של ביחד וחיזוק הזוגיות בלי הריון/ הנקה/ תינוק קטן.


ויש מניעה לא הורמונלית
כמה סוגים
צריך רק לנסות.
את מהממת ממשאורוש3
ורק בדרך אגב, פעמיים בשבוע עם מאמץ שלך זה ממש הרבה ויפה ומקסים!!! היה נשמע בהתחלה הרבה פחות. האמת שלי זה נשמע סבבה. ואני לא רואה את הקטע עם להפסיק להניק בשביל שניה וחצי ואז שוב הריון. לדעתי או הפסקת הנקה ואמצעי לא הורמונלי. אם בא לך תקופת התאוששות עכשיו ומניעה וחשק נורמלי. אבל לדעת שגם זה לא תמיד בקלות ועם מחיר והתעסקות. או להמשיך להניק ולהשתדל. נשמע שהזוגיות טובה ב''ה. מקווה שעשיתי קצת סדר
זה לא משנה הכמות, משנה האיכות והחיבור.אין ייאוש בעולם
אבל היא מקדישה לזה מחשבה ומשתדלתאורוש3
ובעלה בסדר עם זה. לא נשמע לי דרמטי. אני עכשיו עם כדורי הנקה שגומרים על החשק. אבל אין לי כח למחזור והתקן. אולי בהמשך. וקשה לי. והוא יודע. ואני מתביישת לכתוב מה התדירות.. אז העבודה שלי היא להשתדל יותר שזה יקרה כרגע. כל החיים הם עבודה ולא מושלמים ודברים באים על חשבון דברים אחרים. החיים הם פשרות תמיד. אין שלמות. למרות שקשה מאוד לכולנו להשלים עם זה. באמת. אז אני לא אכנס להם לחדר כדי למדוד עד כמה זה טכני וכמה משמח. אבל אם יש להם שגרה ותדירות טובה והיא עובדת על להשתדל להכניס יותר שמחה והנאה והזוגיות והקשר שלהן טובים, לי זה נשמע בסדר ולא סוף העולם. לעוד כמה חודשים. ואז כשהיא תהיה שלמה יותר עם הפסקת הנקה היא תצטרך לשקול מניעה אם היא תחליט שזה נכון להם
זה עצובלמה לא123

שיחסים הם עבודה

זה כמו שתגידי שלאכול זה עבודה,או לישון זה עבודה

יחסים אמור להיות כיף,וצריך להיות מרצון ולא מעבודה.

מבינה שיש תקופות שזה קורה וזה נורמלי. אבל שזה כל הזמן יהיה מאולץ,נשמע לי נורא

יש הבדל בין מאולץ לבין קצת חוסר חשקאורוש3
וגם אם יש חוסר חשק להתחיל לפעמים משתפר. טוב כאילו בעיני זה לא דיון לפורום פתוח בכלל. רק הפותחת יודעת מה המצב אצלם. ולא נורא בעיני לומר שזו חלק מהעבודה הזוגית באופן עקרוני. כמו שעובדים על תקשורת טובה ופתוחה ועל חוויות משותפות וקשר נפשי. כמו שעם כמה שילדים זה אושר זה גם המון עבודה. כל מה ששווה דורש מאמץ. עבודה והשתדלות זה לא מילה גסה. וודאי שצריך להיות כיף. אבל זה לא סותר השתדלות אם יש קצת חוסר חשק. התאפקות אם חולים. השתדלות כשעייפים. קשב לצרכים של שני בני הזוג. ממתי עבודה היא מילה נרדפת ללא כיף או לחוסר רצון??
קוראת אותךפרלין
את מרגיעה אותי ועושה לי סדר ורוגע בלב.
תודה לך.

אני במקומך הייתי ממשיכה הנקה ועובדתוואוו
על החשק.... מושלם אם תצליחי.
איך את יכולה להגיד שהוא בסדר עם זה כשלא מדברים על זה?אין ייאוש בעולם
הוא לא יכול להיות בסדר עם משהו שהוא בכלל לא יודע על עוצמתו ומימדו.
אוליחדשה ישנה
תחכי עוד קצת שתהיי שלימה עם הפסקת ההנקה, ולא תרגישי שהקרבת את ההנקה למען יחסים.
נגיד שהיא תהיה בת שנה ושמונה. תפסיקי את ההנקה ותמנעי לא הורמונלי, תתנו לעצמכם תקופה יפה ביחד. ואז לשחרר להריון הבא
מתחברת לזה.פרלין
תודה רבה לך
בעינייאין ייאוש בעולם
זה שבעלך לא יודע שאת מתאמצת ולא טבעית, זה גרוע יותר. עדיף שתהיה שקיפות מולו לגביי זה, כי זה קצת לחיות בהצגה, בעיניי מגיע לו לדעת את האמת.
לדעתי אם הוא היה יודע שזה קצת טכני, קבוע בלוז פעמיים בשבוע, זה היה משפיע גם על הקשר הנפשי שלכם בזוגיות ולא בטוחה שהאהבה והתקשורת היו אותו דבר... כי עכשו אתם כאילו קיבלתם החלטה זוגית לאורך השנים, אבל לא.. כי בעלך לא באמת יודע מה המצב.
ואולי הוא מעדיף לא לחשוב על זה ולהסתפק בזה שיש יחסים, אפילו אם קצת טכניים. כתבת בעצמך שכשאתם לא מדברים על זה נוצרת תחושה שהדברים טבעיים, ושאת משקיעה שזה ירגיש ככה... בעיניי זה לחיות בהדחקה. לא נדבר על הדברים והם יראו סבבה.

מחילה שאני שמה את הדברים על השולחן, חשוב לי שתדעי את זה.
תודה שאת כותבת את זהפרלין
אני חושבת שיש הרבה אמת במה שאת כותבת. לכן אני קרועה כל כך.
זו באמת דילמה עבורי. אחרת לא הייתי כותבת את כל זה..
ממש מתלבטת אם לדבר איתו על זה ככה פתוח.
מעורר אצלי הרבה מחשבות על הקשר שלנו, על האיזונים בין הצרכים השונים שלנו, על כמה נכון לשתף בהכל-הכל או לפעמים קצת להסתיר בשביל ההרגשה הטובה של בן הזוג ובשביל השלום בית שלנו....
השני. ונשמע בעל מקסים ותומך.וואוו
את צודקת. נראה לי שבמקום לדבר על ההרגשה שלך כדאי לכם להקדיש77777

גדול מהזמן בלהנות אחד עם השני , מסז'ים וכו' ואז תצליחי גם את להנות.

לא מן הנמנע שזה יפיג גם חלק מהיובש שאת מרגישה 

חיי אישות אמורים לתת לשניכם הנאה ולא רק את הילד הבא.

לא כל כך מסכימהמחי
כמו שפרלין כתבה, לדבר על זה לא משפר את המצב.
@@פרלין אם את חושבת שיש לך דרך להעלות את הנושא כדי שיצא מזה משהו חיובי הפעם אז כן, אבל לא רואה ענין סתם להעלות את הנושא כדי שהוא ידע. אני לא מסתירה דברים מבעלי בכלל, אבל אני כן חושבת שיש דברים שלהעלות אותם רק יצער ויעשה יותר גרוע
אבל זכותו הלגיטימית להביע את דעתו והעדפתויערת דבש
אם למנוע הריון.. כדי להרוויח תקופה יפה של שיפור היחסים ונחשק
וכו' וכו'
וזה שהוא לא יודע
אומר שבעצם כל ההחלטות שקיבל עם אשתו ( בהנחה ובתקווה שהם מחליטים כאלו החלטות יחד)
היו לאו דוקא משקלול של כל הנתונים
כי אשתו לא אפשרה לו לדעת את כל הנתונים!!

ואגב @פרלין אם את חושבת שגבר לא שם לב ומרגיש שאשתו חסרת חשק ועושה את זה בשבילו בעיקר..את טועה בגדול.
ברור שהוא מרגיש את זה, ולפיכך חבל ממש לא לדבר על זה בפתיחות.
אם הסיטואציה הייתה הפוכה1234אנונימי
ובעלך היה עושה משהו רק כדי לרצות אותך, למרות שהוא לא בעניין. אבל הוא היה מסתיר את זה שאין לו כוח, היית שמחה מזה?
אם הייתי יודעת שבעלי עושה את זה רק בשבילי ולא כי הוא רוצה, הייתי נפגעת ממש ממש. במיוחד בתחום הזה, במיוחד שזה לא חד פעמי. אבל הייתי מעדיפה שיספר לי ולא ימשיך להסתיר את זה ממני
ואו!!את אשת חיל אמיתית!!אם_שמחה_הללויה
אין לי מה לחדש, רק להגיד שה׳ בטוח מעריך אותך ואת ההשתדלות שלך לשמח את בעלך וגם את ההנקה שלך!ואת כל כך משתדלת לעשות את הכל בשמחה, באמת אין לי מילים.
אני בהריון וגם הרבה פעמים אין לי חשק, לי כל ה״מסביב״ עוזר. לקנות הלבשה תחתונה יפה, נרות , שמן עם ריח טוב..
תודה תודה תודה לך!פרלין
משמחת אותי ונותנת לי כח
חושבת בהקשר האמוני, מה ששאלת למה ככה עשה ה'וואוו
שזה מביא אותנו לדייק את הדברים יותר.
מה עם לרווח הריונות?Eu
חבל להפסיק הנקה אם את נהנת מזה
זה עושה לך ולבריאות שלך ושל התינוקת המון המון טוב כן גם בגיל הזה.
לדעתי תנסי לחשוב על דרכים אחרות להצית את החשק ..ערבים רומנטים...מדו לנפש...וכו כוו

אני לא אשת מקצועסורבה
אבל מכל ה(לא מעט) הרצאות, מאמרים, כתבות ששמעתי וקראתי עד היום הדעה היא אחת:
קודם כל זוגיות
ומזה הכל צומח.
המתנה הכי גדולה שהורים יכולים לתת לילדים שלהם זו זוגיות אוהבת ויציבה. זה ינסוך בהם בטחון ויבנה בהם קומה זקופה.
בכל מקרה נדאג ונשקיע בילדים, לזה אין חשש. עוד לא שמעתי אמא שאומרת שהפסיקה להכין סנדויצ'ים לילדים או לקלח אותם. הם דורשים המון תשומת לב ובד"כ גם מקבלים אותה.
אבל הזוגיות לא כך. בלי תחזוקה שוטפת היא תדעך. בלי עבודה קשה היא תידחק הצידה.
לפי זה צריך לבנות סדר עדיפויות. לדעתי.
בהצלחה רבה בכל מה שתחליטי 🌷

וואו!!! שאלה שהתלבטתי בה רבות!אוהבת טבע
רק אחרי הלידה השלישית ( והאחרונה בינתיים) ועם תום תקופת ההנקה, בעלי ואני גילינו עד כמה זה כיף ומקרב ומחבר לקיים יחסים בצורה שגם האישה רוצה!!! זה פשוט משו אחר!!!
וכאן נכנסים לשאלה שלך שלדעתי היא נגזרת מעקרונות המנחים אותך לאורך החיים : מי ראשון? - זוגיות או ילדים?
אז אצלנו, אין בכלל שאלה! ברור שזוגיות!!! ( ואגב, יועצים רגשיים וטיפולים שהיינו איתם בקשר לאחד הילדים הסכימו איתנו עם הגישה הזו)
המתנה הכי גדולה שאת יכולה להעניק לילדים שלך - זה קשר הכי קרוב ואוהב בינכם!!!! הכי גדולה!!!
וקיום יחסים זה אחד מאבני היסוד של הקשר הזה!!!
ואל תשלי את עצמך ( כמוני בהתחלה..) שהבעל לא מרגיש הבדל אם את מתאמצת בשביל זה או לא. זה פשוט משו אחר!!!!! וגם בשבילך, לא יודעת למה רוב השרשור פה התייחס בעיקר לבעל. מה איתך? את יודעת כמה זה ישפיע עליך לטוב לקיים יחסים מתוך חשק? מה זה יעשה לקשר ואהבה שלך אליו? - המון!!!!!
לא אומרת לא להניק בכלל אבל בהחלט את המינימום האפשרי.
ומצטרפת בכל פה שזו צריכה להיות החלטה משותפת של שניכים! לשבת ולדבר ולשים את הדברים על השולחן יתרונות מול חסרונות ולהחליט! כתבת שהוא לא רוצה כ"כ לדבר על זה כי אז זה מדגיש את האילוץ שלך...- תראי כמה זה פוגע בו וכמה חשוב לו להרגיש שזה נעשה מרצון!
ושאלו לך על התדירות ועל המאמץ שאת עושה אל אף חוסר החשק!
*ושאפו לך התדירות.....אוהבת טבע
טוב עזרת לי ממשפרלין
אני מבינה ובזכות מה שכתבת גם מאד רוצה ומצפה להנאה הדדית של שנינו בקיום היחסים.
עזרת לי להבין כמה התרגלתי למצב שהוא לא נכון,
וכמה יכול להיות הרבה הרבה יותר טוב.
נראה לי שאפסיק להניק עד פסח,
ואחרי זה ננסה למנוע באמצעים לא הורמונליים לתקופה ארוכה שתהיה כולה רק בשביל הזוגיות......
מעולה! בהצלחהEu
סליחה, לא מסכימההריון ולידה2

זה נורא חד צדדי לבוא ולהגיד "זוגיות או ילדים, ברור שזוגיות". אבל מה את משווה כאן? מה בזוגיות? ומה המחיר שהילדים משלמים?

ואם כבר אומרים את זה ולוקחים לקיצון (נניח זוגיות גרועה ואפילו גירושים לעומת בריאות פיסית/נפשית של הילדים - אז ברור שהילדים!!! ואני אומרת את זה עם הרבה אהבה לבעלי).

 

היא לא אמרה שהזוגיות גרועה, היא אמרה שאין לה חשק.

בעיניי זה תמים לחשוב שעל החשק של האישה או התדירות של היחסים הזוגיות תקום או תיפול. יש מספיק זוגות שהפריכו את הטענה הזו.

כן, יחסי אישות זה חשוב ומענג וכיף לשני בני הזוג, אבל יש דברים יותר חשובים. אני לא חושבת שהזוגיות שלי ושל בעלי תלויה ביחסי האישות.

גם אם הייתי מבקשת מבעלי לדרג את הדברים שחשובים לו בזוגיות שלנו, יחסי אישות לא יהיה במקום הראשון (זה כן יהיה באחד המקומות הראשונים, אבל בעיניו החברות והקשר בינינו, ואיזו אמא אני ואיזה אבא הוא יותר חשובים מיחסי אישות).

 

הילדים שלי הם שלי תמיד תמיד. לנצח. אני לא בחרתי בהם והם לא בחרו בי. הם תלויים בנו ואיך החיים שלהם יראו מושפע מהשנים הראשונות האלו, על כל מה שקורה בהן.

אני אוהבת את בעלי ומודה על כל יום שאנחנו ביחד. אבל בואו נהיה ריאליות - יש גם הרבה זוגות שמתגרשים לא עלינו. אבל הורה "שמתגרש" מהילדים שלו - זה משהו שכמעט לא קיים, ואם קיים אז זה ממש בשוליים.

 

אז אם את שואלת רק ברמת הכותרת בלי לפרט מה זה באמת אומר ומה המחיר של כל אחד מהצדדים "זוגיות או ילדים" - אז חד משמעית ילדים.

 

קשה לי לנסות לדרג מי יותר חשובפרלין
שניהם חשובים לי באותה מידה.
והכל בסוף זו שאלה של איזונים.
לכן אני מתלבטת.
13 שנה בעצם הכרעתי באופן אינטואיטיבי לטובת הילדים. ההנקות וההריונות גמרו לי את החשק.
ופתאום משהו בי התעורר לחשוב שזה נורא לא מאוזן. ושאני לא יכולה לדחוק את היחסים עם בעלי כל כך מתחת לרצון להעניק ולהניק את ילדיי..
אני מאמינה בכל ליבי ששניהם חשובים לי מאד, אז צריך איכשהו להיות ביטוי ואיזון ברמת ההחלטות וההתמסרות שלי לשני הדברים. בלי שאחד נדחק הצידה כבר כל כך הרבה שנים.
הקושי שלי הוא בליישם את זה.....
כי בסוף הרבה יותר קל לי להתמסר לילדים. זה זורם לי בדם ויש בזה משהו טבעי, הרצון האמהי לגונן על הילדים, להזין אותם ולתת להם את הטוב ביותר.
לבעלי זה כנראה דורש ממני יותר עבודה. יש בזה משהו פחות טבעי. והנתינה וההתמסרות לפעמים עוברות אצלי קודם כל בשכל (ההבנה שכך אני צריכה לעשות) ורק אז ברגש ובלב.
אז מרגיש לי שזה המצב שלי עכשיו.
וזו החלטה ועבודה לא פשוטה בשבילי
בדיוק, איזוניםהריון ולידה2

ורק את תחליטי מה מתאים לך ולכם.

 

לי מאוד צרמה האמירה  "זוגיות או ילדים, ברור שזוגיות". כי יש שיקולים לכאן או לכאן וזה תלוי מה המחירים שמשלם כל צד ובעבור איזו תכלית. חלק מהמחירים נסבלים, חלק לא.

וכמו שאמרתי, אם זה רק ברמת הטייטל ולוקחים את זה לקיצון - אז חד משמעית ילדים.

מזדהה ומסכימה...בארץ אהבתי
וגם אני מניקה כמעט ברצף כבר כמה שנים (מאז הלידה של הגדולה) ולא מרגישה שזה אומר שההשקעה שלי בזוגיות פחות טובה או שהזוגיות שלנו פחות טובה.
אני כן חושבת שחשוב מאוד להשקיע בזוגיות, ובהחלט הרבה פעמים השקעה בזוגיות היא בסיס חשוב מאוד עבור הבית ולכן הילדים רק מרוויחים מזה שההורים משקיעים בזוגיות שלהם.
ועדיין, יש מחירים שאני לא רוצה שהילדים שלי ישלמו עבור ההשקעה הזוגיות שלנו, וקיצור ההנקה הוא אחד מהם מבחינתי (ואני גם לא אמנע הריון אחרי סיום תקופת הנקה בשביל סיבה כזו, מה גם שלרוב אני נכנסת להריון כשאני עוד מניקה).

אני חושבת שיש מצבים בהם אפשר להגיד שהזוגיות קודמת לילדים, וזה כשיש קושי או חשש לקושי זוגי והדרך לפתור את זה באה על חשבון הילדים באופן כלשהו. במצב כזה לפעמים יהיה נכון לעשות את זה בכל זאת, כי בזכות ההשקעה בזוגיות הילדים יגדלו לתוך בית בריא יותר.
אבל כאמירה גורפת זה באמת לא דבר נכון. וגם במצב כמו שתיארתי, אני חושבת שנכון לשקול ולבדוק את הדברים ולא לעשות אוטומטית רק מה שטוב לזוגיות כי 'גם לילדים זה בסופו של דבר טוב', אלא גם לבדוק אם יש דרכים שבהן הילדים פחות הפסדים.
חולקת עליך ממש!!!אוהבת טבע
וכן, אני כן חושבת שכאמירה גורפת חשוב ונכון לחיות לפי : זוגיות חשובה יותר מהילדים!!!

הרבה יותר קל, טבעי וזורם לנו להציב את הילדים בראש הפירמידה, לתת ולהעניק להם. נתינה ועבודה בזוגיות דורשת מאמץ! היא פחות "טבעית", והמרויחים הראשונים שלה- אלו הילדים!!!!!!!!
לגבי כמה מקום תופס חיי האישות בתוך הזוגיות - זה אינדבדואלי לכל זוג ואין מה להקיש מאחד לשני. מה שכן יש פה, זה שהפותחת תיארה מצב קיצוני של חוסר בקיום יחסי אישות בחשק למשך 13 שנה!!!!!!!!!! אי אפשר להתעלם מההשפעות הוודאיות שיש לכזה דבר על הזוגיות, גם אם חוץ מזה הכל בסדר! פשוט אי אפשר!
וגם אם נניח, ואת הולכת לפי התפיסה שהילדים קודמים, אז אוקיי - 13 שנים היא השקיעה בהם והדחיקה תחום חשוב וקריטי בזוגיות למענם, לא הגיע הזמן לקצת השקעה גם בתחום הזה???
לפותחת: אני בהחלט ממליצה לך לנסות תקופה של *כמה וכמה* חודשים ללא הנקה או הורמונים. ולראות מה זה עושה ביניכים... אני אישית גיליתי עולם חדש ומופלא. אפילו שהזוגיות שלנו ב"ה הכי קרובה ותקשורתית ואוהבת ומכילה וחברית, זה פשוט משו אחר בלי ועם....
למה החלטת בכזו נחרצות שזה קיצוני?בתי 123
במיוחד שהיא רשמה שפעם ב כשהיא לפני הריון המצב טוב ויש לה חשק.מה שמוכיח שזה באמת בעיקר הורמונלי
וכן יש יחסי אישות אבל פחות זורמים.
לפותחת.. המצב שלל ממש לא קיצוני בהתחשב בנסיבות והרבה זוגות עוברים את זה וחיים חיי זוגיות טובים
זה עניין רק שלכם
הלפני הריון שהיא כתבהאין ייאוש בעולם
היה נשמע מדבריה כמו חודש חודשיים,
אם חודש חודשיים פעם בשנתיים וחצי (כשזה חוזר על עצמו 13 שנה, ולא חד פעמי) זה לא קיצוני בעינייך,
אז את ממש מפחידה אותי לגביי הורות וילדים...
ואני לא רוצה לעשות חישובים, אבל תעשי חשבון מתוך 13 שנה כמה זמן נורמלי היה להם...
אני ממש מפחידה? למה את חושבת שאי אפשרבתי 123
להיות גם הורים טובים וגם לנהל זוגיות טובה אוהבת וכן.. גם יחסי אישות אפילו שהם לא בלהט כמו שיכול להיות במצב לא הורמונלי
ולפי מה שהפותחת כותבת לא נשמע שזה משפיע על הזוגיות בכללי אלא רק שיכול להיות יותר טוב בעניין הזה כלומר לא נשמע שזה עניין של ילדים מול שלום בית אלא ילדים ובמקרה הזה הריון והנקה למען הנאה גדולה יותר בעניין המסויים. ואולי בעלה מאושר יותר שהיא יולדת צפוף ומניקה הרבה זמן למרות ההשלכות?
הורים עושים המון הקרבה למען הילדים זה לגמרי עניין של סדר עדיפויות וכל מקרה לגופו אני לגמרי בעד לעשות ריווח אם צריך וגם לא חושבת שהנקה זה בכל מחיר
אבל לא נשמע שפה זה המקרה ובטח לא נשמע קיצוני
אבלאין ייאוש בעולם
היא אמרה לך שזה נושא שהיא לא מדברת עליו עם בעלה כי זה יעשה אווירה לא טובה, אז את שומעת שאין כאן רק אושר אלא מורכבות? אם זה היה כל כך פשוט כמו שאת מתארת את זה, אז הם היו מדברים על זה, הוא היה אומר אני יודע אבל חשוב לי הילדים וההנקות ואני בסדר עם להמשיך עם זה, והכל בא על מקומו בשלום... אבל זה לא המצב.

אותי המשפט 'בעלי כמעט לא מכיר יחסים זורמים איתי' ממש תפס. וכן, אותי משפט כזה מפחיד. אני מאד מחכה לילדים, נראלי שכולן כאן יודעות, אבל לא חשבתי שככה זה זוגיות עם ילדים.

ושלא תביני לא נכון, ואולי לא מספיק הדגשתי את זה. יש שם גם המון דברים טובים מאד ויפים. זה שהיא מתאמצת בתדירות, זה שיש תקשורת טובה בזוגיות עם 5 ילדים בבית. זה מדהים.
כל מילה!!!!!!!!!אוהבת טבע
ואין כזה דבר : לא משפיע על הזוגיות כמעט! משפיע ועוד איך משפיע!!!!!
איך בעלה מאושר מהמצב, אם אפילו לנהל שיחה על הנושא הזה הוא לאאוהבת טבע
מסוגל מרוב שהנושא קשה ומורכב לו?
זה עניין של השקפה וסדר עדיפויות וזה בהחלטבתי 123
נושא אישי לא זוג אין תשובה אחת נכונה לכולם
כי *בעיני* 13 שנה של קיום יחסים בצורה כזואוהבת טבע
שמתוכם רק פעמים ספורות זה נעשה בחשק ובלהט - זה ממש ממש קיצוני!
וברור שהבעיה פה היא ההורמונים ולא בעיה זוגית אחרת, לכן ב"ה המפתח לפתרון לא כ"כ קשה ונתון בידיהם. שלא כמו בעיות שנובעות מדברים אחרים ומצריכים טיפול וכ'ו...
שימי לב שרשמת בעינייך זה באמת יותר נכוןבתי 123
לומר כך
כמו שרשמתי כל מקרה לגופו ואני ממש ממש לא חושבת שהריון והנקה זה בכל מחיר או המחיר של זוגיות
רק לומר בנחרצות שזה קיצוני זה יכול להבהיל ולהשמע כאילו אצלה זה לא נורמלי
זה נורמלי שאין חשק וב"ה שזה מסיבות משמחות וכל זוג צריך לעשות את ההחלטה שלו לפי ההשקפה וסדר העדיפויות שלו ומה שגורם לו לאושר
ברור שזה אישי ואינדיבידואלי לכל זוגאוהבת טבע
רק שהפותחת פה ביקשה בראש השרשור חשמוע דיעות לכאן ולכאן. אז השמעתי את שלי
ממש חולקת עלייךשירה515
בעיקר בקטע הקיצוני- הדבר הכי טוב והכי חשוב לילדים זה הקשר האוהב בין ההורים שלהם.
במקרה של גירושין, הם הנפגעים הראשיים.

וכאן לא מדובר בפגיעה בילד, רק בהפסקת הנקה שהיא ממש בגדר צ׳ופר. רוב מוחלט של התינוקות בגיל הזה לא יונקים בכלל.

אני גם חולקת על תפישת העולם שאומרת שהילדים הכי חשובים. אני לא חיה בשביל הילדים שלי (יש לי 6). כולנו חיים למען מטרה גדולה יותר.
מסכימה איתך . ולפותחת:WeAreFamily
אחרי תקופה שהרגשתי כפי שאת מתארת (לא בגלל הנקה אלא בגלל נטילת אמצעי מניעה הורמונלים) , החלטתי שעם כמה שהריון עכשיו לא יהיה לי קל, אני עוברת לאמצעי לא הורמונלי עם כל הסיכון להיכנס להריון מהר וכו', ולו רק כדי לראות עד כמה זה ישפר את מצב החשק.
שיפר זה לא מילה. הכל השתנה פלאים. צודקת מי שכתבה שזה אפילו משפיע לרעה עלייך יותר מאשר עליו. רגשות המצפן והכבדות שנלווית ליחסים נעלמים, ומתחלפים ברצון וחשק ששווה לעשות מאמץ שיגיע בטבעיות.
סופסוף היחסים באו בטבעיות וההשפעה על הקשר הזוגי שלנו ניכרת בהחלט
אני ממליצה לחשוב על התקן לא הורמונלי, ואולי לחכות קצת עד ההריון הבא.... צריכים חיזוק להמשך!
אני מפחדת קצת לרשום את זהלמה לא123

אבל יש לי הרגשה שחלק מהנשים שכתבו פה שהילדים קודמים ולא נורא לקיים יחסים גם בלי חשק,ושיחסים זו עבודה וכו וכו

פשוט הן מעולם לא חוו מה זה יחסים מתוך חשק ותשוקה,או שזה היה בעבר הרחוק ושכחו מה זה,ולכן זה לא נראה להן חשוב כ"כ או משמעותי.

אז ככה לקיים מתוך חשק או מתוך עבודה,זו הרגשה אחרת לגמרי לגמרי,הן לך והן לבעלך!!!! מרגישים כשאת מכריחה את עצמך להיכנס לזה,וגם כשנכנסים לזה וההורמונים בשפל זה אף פעם לא יהיה כמו חשק מלכתחילה.

 

איך מישהי אמרה לי פעם,כשאני בלי גלולות/הנקה/הריון, אני איפשהו על הגרף ותמיד אני יכולה להיכנס לענינים איכשהו.

אבל כשאני בהריון/גלולות/הנקה, אני בכלל לא על הגרף, אין גרף!!!!!!!!!!!

 

הפותחת מניקה תינוק בן שנה וחצי,רוב הנשים מפסיקות להניק בשלב כזה,הילד אוכל הכל בגיל כזה, אז לצמצם הנקה נשמע ממש לא נורא.

לדעתי שווה לנסות לפחות פעם אחת, להפסק להניק לשים התקן ולזרום. מה כבר יקרה?!

 

 

מסכימה ממש. רציתי גם לכתוב כך, אבל פחדתי לפגוע...אוהבת טבע
מסכימה,שגרה ברוכה
לגבי כל הדעות פה שנגד הפסקת ההנקה בגיל של היונק של הפותחת.. לא הבנתי מה הנחרצות. היא לא מדברת פה על יונק בן חודש. תינוק בן שנה וחצי אמור לאכול מוצקים.. הוא יהיה חזק וחסון גם אם תופסק ההנקה בשביל סיבה חשובה שכזו! (אצלי בגיל הזה הבת שלי לא יונקת ולא אוכלת מטרנה. רק מוצקים)
מסכימה עם הרובלהשתמח
אבל הבחירה כאן היא לא בין זוגיות לטובת הילדים. זוגיות היא חלק מטובת הילדים וטובת הילדים היא חלק מהזוגות. משפחה היא מערכת אחת עם חלקים ורבדים שונים ְְשמשפיעים אחד על השני.
העניין הוא למצוא איזונים. שזה באמת מורכב. אבל חשוב לזכור שלא בוחרים בין לבין.

מזדהה מאודאמא6
גם אני מתוסכלת מזה שזה או זה או זה...
שמעתי מרבנית אחת מהציבור שלנו (שבקשה שלא לצטט את זה בשמה), שבמצב שאשה עם הריונות והנקה בלי חשק לתקופה ארוכה, יש מקום לרווח יותר בין הלידות גם אם זה אומר ללדת פחות ילדים, כדי לתת את המקום גם לזוגיות מתוך חשק ושמחה. עד כדי כך זה חשוב ומהותי.
יפה!וואוו
נכון מאוד!Eu
עדיף לרווח הריונות מאשר לקצר הנקה!
ככה את משקיעה באיכות ולא בכמות
וגם מפנה זמן לעצנך ולזוגיות
נכון כל כךיערת דבש
ענו לך כאן לפני הרבה מאודאני זה א
לא קראתי הכל ומקווה שלא חוזרת על מה שאמרו קודמותיי..
יצא שחמש שנים הייתי 3 פעמים בהריון ובין לבין בהנקה. ולא היה לי מצב של בלי אחד מבין המצבים האלו.
גם לי הנקה והריון גומרים את החשק במיוחד שבהריונות גם כשכבר יש חשק אני בשמירה.. בקיצור בבן הקטן שלי כבר התחלתי להרגיש שאני ממש "עייפה" מהחוסר חשק הזה שבעצם זה לוקח ממני המון אנרגיות מיותרות כי נוצר מצב שרוב הפעמים לי אין חשק ולבעלי זה היה קשה וגם לי כי בעצם הרגשתי שזה יוצר מתח בקשר שלנו. בסופו של דבר כשהקטן היה בן שנה הפסקתי להניק (מסיבות אחרות) וכבר 4 חודשים אני לא מניקה ולא בהריון ואני מרגישה שאני מתחילה לחזור לעצמי וזה כל כך כייף פתאום להיות כמו פעם.. אז בדיעבד אני מאוד שמחה שהפסקתי להניק וזה לא סותר את זה שלפעמים עצוב לי שכבר הקטן לא יונק.
אני לא חושבת שהייתי מצליחה להפסיק להניק אם זו היתה הסיבה היחידה כי אני פריקית של הנקה אבל תכלס זה הכי נכון ולפעמים אין ברירה וזה מה שצריך. בהצלחה ושיהיו החלטות טובות
אולי כבר כתבו לךbula
אבל לדעתי תופתעי לגלות שזה לא רק בשביל בעלך
שתגלי שגם את יכולה ממש להיות
ושהיחסים בינכם קפצו כמה מדרגות בזכות זה, ויצא שאת המורווחת הראשית, לא רק בעלך

וגם התקן ללא הורמונלי לא גומר את החשק בכלל
לא קראתי את התגובות.אבל ממש ממליצה- פני ל'מכון יהל.'עשב לימון


לא קוראת את כל התגובות- אבל חד משמעית!מבט קדימה

זוגיות לפני הנקה.

את רוצה ילדים בריאים נפשית- שתהיה זוגיות טובה! והמון מושתת על יחסי האישות בין בני הזוג.

הייתה לי חברה שאמרה לי שהיא כמעט ולא מכירה מקווה... אחרי תקופה של בערך 5 שנות נישואין (שאתם הרבה יותר!) היא שתפה אותי בבעיות קשות ביחס ובהרגשה שיש לה כלפי בעלה.

יש משהו נפלא בהרחקה שמקרב יותר מכל דרך אחרת!

חברה נוספת שנשואה יותר שנים ממך, שתפה אותי שהיא גם פחות או יותר כמו שספרת- ורואים את היחס שלה מול בעלה (גם בזה שיתפה) יש משהו חסר.

ולמה בעיני זה קורה- א. כי יחסי אישות זה כל כך נצרך בזוגיות. זו בניה שאין כמותה. ב. כי כל זוג צריך ריחוק בשביל קרבה יותר גדולה. בחינת צעד אחורה, שלושה צעדים קדימה. 

אין מה להשוות התמודדות של קושי (לא משנה כמה הוא קל או כמה הוא קשה) שנדרש להתגבר עליו בהרחקה לעומת קרבה.

 

לי יש דוגמאות אחרות, זה לא חייב להיות ככה...בארץ אהבתי
לנו היו גם תקופות של מחזור סדיר, ואני מסכימה איתך שלתקופת ההרחקות יכול להיות תפקיד חשוב בקשר הזוגי.
אבל בסופו של דבר רוב הזמן אנחנו מותרים (הריונות/הנקות) ויש לנו זוגיות בריאה ומהממת ב"ה.
ומכירה עוד משפחה עם זוגיות מהממת שאני יודעת שהם גם היו המון שנים ברצף של הריונות/הנקות.

אז אני לא חולקת עלייך שבסיפורים שאת הבאת היה קשר בין הזוגיות לבין הרצף של הריונות/הנקות שלא עשה טוב לזוגיות.
אבל זה לא מחייב שיהיה ככה.
ואני מגיבה רק כדי לאזן, שלא כל אישה שנמצאת ברצף של הריונות/הנקות תחשוב שאם היא לא תמנע אחרי כל תקופת הנקה ולפני ההריון הבא, היא מסכנת את הזוגיות שלה.

כמובן שאם מרגישים שיש השפעה לא טובה על הזוגיות אז יש מקום לשקול את הדברים. אבל זה מאוד אישי לכל זוג וזוג.
אני גם כמעט לא מכירה מקווהפרלין
מה אני יכולה לעשות שהקב"ה החליט שבזמן שאני מניקה אין לי מחזור?....
מאז שהתחתנתי הייתי פחות מעשר פעמים במקווה.... ואני נשואה 13 שנים.....
זה כבר משהו שהוא באמת לא בידיים שלי.
יצא לי לחשוב על זה לא מעט עם בעלי.. כי אני מאמינה שכל היופי בזוגיות לפי התורה היא באמת לייצר את הגעגוע הזה ושלא תווצר שחיקה..
אבל הגוף שלי פשוט לא עובד לפי זה.
ואיכשהו אנחנו לא מרגישים שחיקה.
אבל מי יודע מה אנחנו אולי מפסידים
הקב"ה מתאים לכל בנ"א את הדרך שלולמה לא123

זה השביל שלך,כנראה שאתה לא צריכים להתרחק בשביל להתקרב לעיתים קרובות

 

הגוף שלך עובד מעולה..אמא חדשהה
ככה אמור להיות. היום הגופים חלשים (של רוב הנשים) ולכן הגוף לא "מגן על עצמו" ומבייץ תוך כדי הנקה. בטבע אישה שמניקה לא הייתה צריכה לקבל מחזור

מאחלת לכם שבתוך המציאות הזאת תדעו למצוא את מה שמתאים לכם כזוג
לפני שהתחתנתי אמא שלי עשתה לי שיחהנועה נועה
ודיברה איתי בה בעיקר על החשיבות של הקשר הגופני בנישואין. אחד הדברים המעניינים שהיא אמרה לי היה שאצל זוגות שמגיעים עם בעיות זוגיות לטיפול (אולי שמגיעים לגירושין, אני כבר לא זוכרת) מתברר שבאחוזים מאוד גבוהים הבסיס הוא קושי במימד הגופני. והרבה פעמים הזוג אפילו לא חשב שזאת הבעיה, נערמו עליה עוד ועוד בעיות, אבל בתהליך הטיפולי הבינו בסוף שזה היה הגורם לבעיה מלכתחילה.
יחסי אישות הם פן מאוד מאוד מאוד משמעותי בזוגיות וממש חיוני לא לוותר עליהם. וכן, כשאת מקיימת לא מתוך רצון ושמחה זה ממש לוותר עליהם. אני לא אומרת לך להפסיק להניק, אני בכלל לא הולכת להגיד לך מה לעשות (אני במקומך לצורך העניין הייתי מנסה בתור התחלה להשקיע ממש בלמצוא דרכים לעבוד על החשק במקביל להנקה, ורק אם זה לא היה מצליח בכלל לעבור למניעה לא הורמונלית עם או בלי קיצור הנקה). אבל בעיניי חשוב שהנקודה הזאת תעמוד לנגד עיניך, שהויתור הזה עלול חלילה להשפיע בדרכים שאת אפילו לא יודעת ולאט לאט לפרק דברים בזוגיות המקסימה שלכם, וכל כך חבל. אחד הדברים המיוחדים ביהדות הוא שעם כל הרוחניות היא שמה את האצבע על הנקודה הזאת שהגוף הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ולא רק שצריך לתת לו מקום אלא אפשר לקדש אותו. לחשוב שזוגיות אידיאלית תחזיק גם בלי יחסי אישות נורמליים זה בעיניי החמצה לא רק של חלק גדול בשמחת הנישואין אלא גם של חלק גדול בתפיסת הזוגיות היהודית.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי🌹
אז קראתי את כולכןפרלין
אפילו כמה פעמים.
והחלטתי לשתף את בעלי ואפילו הראתי לו את בשרשור הזה.
קודם כל בשמי ובשמו, תודה גדולה לכל מי שירצה להגיב פה. הארתן את עיננו ונתתן לנו המון כיווני מחשבה.
נוצר דיבור מאד פתוח וטוב בין בעלי לביני.
הגעתי עם נכונות אמיתית לכל החלטה שתתקבל על ידינו.
בעלי אמר שהוא לא מרגיש שכל כך רע לנו המצב הקיים ושהוא מרגיש הרבה השקעה מצדי בזוגיות שלנו בדברים שלאו דווקא באים לידי ביטוי בצד הפיזי. אני באמת חושבת עליו הרבה ודואגת לו. ומפנקת אותו. והוא אותי. והוא אמר שנכון שאולי יכלו להיות לנו יחסי אישות יותר מרגשים וסוערים אבל אם המחיר לזה הוא פחות ילדים או פחות הנקה הוא לא כל כך רוצה את זה.. ואני הרגשתי הקלה לשמוע את זה ממנו כי זה מה שבתוך תוכי אני חושבת גם.
העלתי את השרשור כי פתאום נבהלתי מהמספר הזה- כמעט 13 שנה שאני רק מניקה או בהריון ואני יודעת שזה משפיע מאד על החשק שלי. ופתאום חשבתי על זה שאולי צריך לחשוב על כל העניין מחדש.
אז חשבנו מחדש ובחרנו בעצם להמשיך כך..
כך נכון לנו ולזוגיות שלנו בשלב הזה.
תודה רבה לכולכן, כל אחת ודעותיה עזרה לנו מאד.
ואני שומרת בלבי את שלל הדעות למקרה שארגיש שמשהו לא מספיק מאוזן שוב.
איזה יופי שדיברתםלמה לא123

ושאתם עושים מה שהכי נכון לכם,בשיתוף פעולה

כל הכבוד לך

בהצלחה

לא קראתי, רק לגבי אמצעי מניעהאיפה הגשםאחרונה
מה עם דיאפרגמה?
זה לא הורמוני.. זו יכולה להיות לך אופציה. צריך לשים 20 דקות לפני קיום יחסים, ולמרוח על זה קוטל זרע.
את הגודל שצריך יכול להגיד לך רופא נשים, או שיש 'מתאמות דיאפרגמה'.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !