פורום הריון ולידה (עמוד 3012)

מה שעזר לי זה להפסיק לגמרי עם המרכך והשמפו
ולשים רק שמפו טבעי.... פ ל א

אלא אם כן ממש מגעיל. זו עצה שספר נתן לי, הצילה אותי אחרי הלידה האחרונה.

אישית משתמשת בשל מיכל סבון טבעי

ער כדי לשמור עליכן (אצלי אין סיכוי אבל רק הצעה חח) לקרוא משהו בטלפון

יודעת שזה שנוי במחלוקת, אבל אצלי מחזיק אותי ערה אז עדיף על הכל.
(רואה כמובן בלי קול/עם אוזניות...)

וברגע שמרגישה שיש ניתוק מעבירה או מזיזה רחוק ממני וככה אני גם ישנה

כמה אופציות שזכורות לי..

שמה את הבייבי עטוף בתוך האמבטיה של העגלה כשזה מנותק.
והייתי שמה ליד המיטה שלי ומנדנדת עם הרגל אם מתחיל להתעורר.

או בנדנדה על מצב שכיבה.

או לידי במיטה ,על יד הקיר ,הייתי מרפדת ליד הקיר שלא יהיה מגע עם הקיר .

וכשאין מנוס אז על הבטן ,כאשר אני צמודה לקיר
מימיני כרית ענקית ושמיכה מגולגלת .
והתינוק עליי וכך יש לי תמיכה לכתף.

נוח? זה לא..

אבל זה איפשר לישון כמה שעות רצוף וזה היה קריטי מאוד לשפיות שלי 😆

יש לי פצעים אז אני צריכה ממש בתנוחה מסוימת..
פעם קודמת בערך בגיל שלושה חודשים הצלחתי להניק בשכיבה ואז התמכרתי, זה החיים הטובים בלי ספק

התאוששות קלה ומהירה! רפואה שלמה בקרוב לפצעים, זה סיוט... הרבה נחת מהקטן!
אני הנקתי בישיבה במיטה (נשענת על כריות מאחורי) והייתי קוראת דברים בפלאפון, עונה להודעות בוואטסאפ שלא היה לי זמן לענות במשך היום... בימים הראשונים זו אכן תשישות מטורפת וקשה נורא לא להירדם, אבל זה משתפר עם כל יום ב"ה...

מה אם לתת לו לפני שהוא נהיה רעב ממש?

תנסי להשפריץ לו לפה מהשד במקום לשאוב לבקבוק..
שיגרה אותו לינוק

אבל אין טיגל זה נכון?!
אז מה עושים?? ממש פוחדת מהלילה הקרוב.....

בעיניי זה עדיף על פני כל מיני משככים מקומיים שלא בהיכרח בריאים יותר.

ואגב, לא בטוח שמותר לתת משכך כאבים אם מורחים כל מיני משככים מקומיים.
כדאי לברר.

כואב לו. אני נותנת

קמומילו

זה ללא מרשם

כשאת מורחת
חשוב ידיים נקיות שטופות
ולעסות את המקום של השן יחד עם המישחה.

למהלך היום , נשכן יכול גם להקל על הגירוי.


ראיתי שיש איזה תרופת סבתא לשפשף את המקום עם חיתול בד וחילבה אולי??
כבר לא זוכרת..
תעשי גוגל ,שמעתי שזה עושה פלאים.

אצלי קצת ממנה הרגיע לו את ההיסטריה. השפיעה לא להרבה זמן אבל מספיק כדי להרגע, לתת נורופן (בלילה. ביום פשוט ישן לא טוב ולא הרבה) ובהמשך להרדם

ועל הצד שאולי התינוקי באמת לא מרגיש טוב, הוא ממליץ להתרחק מזה...

כן אמר והוסיף שיש כיום תחליפים טבעיים מומלצים (כמובן הרבה יותר יקרים)

ממליצה בחום

האם גם מכיר בקבוק? אולי מעדיף..? ואש זו סוגיה אחרת, איך להחזיר להנקה.. אם תרצי, בפרטי.

אולי אקמול..?

גם לי היה נשמע קצת כמו שביתת הנקה...

@קיווי הוציאה ספר בנושא.

לפני מספר חודשים היה כאן שרשור זהה.
בין השאר המליצו בשרשור על ספר חדש יחסית, מותאם לבנות דתיות:

מתבגרת באהבה, מאת דפנה פלר.


שאלה לאמהות לבנות מתבגרות - הורות

שרשור ישן יותר:
נושא רגיש: איך לספר לבתי? - הורות

אכן כתבתי ספר על הנושא. הוא לא מחליף לדעתי שיחה פתוחה בין אימא לבת אבל יש בו הכל. וזה עוזר לא לפספס כלום ולדבר על הכל בצורה ברורה מובנת ונעימה.

יש באתר של הספר "אמהות שואלות" שם יש תשובות לשאלות שיש להרבה אימהות סביב הנושא הזה אולי זה יעזור לך

בואי בתי | ספר ההתבגרות הראשון לנערות לקהל הדתי והחרדי

 

(אוף יצאה לי תגובה קצת פרסומית. כשזה באמת לא הייתה הכוונה..הספר נמכר מצויין ב"ה ואני לא מנסה לדחוף לבמות חינמיות. הרבה ממה שנתן לי דחיפה לכתיבת הספר היו שאלות כאלה כאן בפורום הזה בנושא. כל פעם שאלתי את עצמי איך ייתכן שאין כזה דבר? אז מקווה שאכן יעזור לפותחת.. 

אם בכל אופן זה עובר על חוקי הפורום מנהלות מוזמנות למחוק)

אם היו מדברים איתי רק בגיל 11 זה היה כבר לא רלוונטי

אבל גם היא ממש לא נראית לי בכוון של התבגרות...

אני בכ"א התחלתי לקבל רק בגיל 16...

ממש חשבתי שזה תורשתי...

ומזל שהקשבתי לחברות שאמרו לי לספר כבר מסביבות גיל 9. זה התברר כמתאים מאד ואם הייתי מחכה לגיל 11 הייתי מאחרת את המועד..

מה שכן- לבנות את זה בהדרגה. לא ליפול עליה בשיחה אחת עם כל המידע. יש ב"ה הרבה ספרים תומכים היום..

גם אמא שלי קיבלה בגיל מאוחר מאוד ואני ממש לא.
בכל מקרה יש כמה תסמינים לפני מחזור- הפרשות, הנצת שדיים, שיעור בבית השחי ובלמטה, ריח חריף יותר של זיעה.

אם חלק מאלה מתחילים כדאי לדבר איתה
וגם הגיוני שאם היא בת 11 זה כבר מדובר בין החברות וראוי שהיא תדע על זה ממך לדעתי.

גם אם היא ממש לא בכיוון של התפתחות. זה כבר מתחיל להיות מדובר בין הבנות. וכדאי שהיא תשמע ממך ולא מחברות.
יש בכיתה שלה כבר בנות עם מחזור.

מהילדות בכל הנושא הזה....

שמעתי על זה בגיל די צעיר מחברה קרובה(אם זכור לי נכון- כיתה ו'- 11/12)

אמא שלי טיפוס מאד סגור ומלבד כמה מילים בנושא לא שמעתי ממנה עד החתונה...

נכון שהשיח שלי עם ילדי כתוצאה מהעבר שלי הרבה יותר משוחרר ופתוח

אך באמת קשה לי נפשית לגעת בנושא....

גם היום יש נושאים שנוח לי יותר לשתף את חמותי ואמא שלי לא יודעת עליהם....

 

ולקרוא אותו קודם בעצמך. זה ייתן לך את הפתיחה לכל הנושא, ואיך לפתוח אותו עם בתך...

יש בנות שמקבלות בכיתה ה וזה לגמרי מדובר בין בנות כבר בשלב הזה...

על זה צריך לדבר. ואני לא יודעת איך את חווית את זה אבל לי זה נשמע די מלחיץ לא לקבל עד גיל 16, משהו שמצריך שיחה בפני עצמו

אני קיבלתי בגיל 10. מזל שבבי"ס הספיקו לומר לנו כמה מילים קודם, אמא שלי כבר הסבירה אח"כ.
זה היה מפתיע וקצת מבהיל.. לא רוצה לחשוב אם לא הייתי מקבלת שום הסבר..

ותזכרי שתורשתי זה לא רק מהצד שלך.

לרוב בגיל עשר זה לא מוקדם מידי.
ואם יש סימנים מקדימים של התפתחות לפני אז להקדים.
.

לדעתי בגיל 9 להתחיל לדבר על זה כעל משהו שהולך לקרות בעתיד, ובמשך הזמן לתת עוד מידע וכמובן לענות על שאלות. ובאופן כללי אני פחות מאמינה בשיחה דרמטית ומביכה אלא בתקשורת פתוחה סביב הנושאים האלו מגיל קטן ככה שכשמגיעים לתקופת השינויים השיחה היא טבעית ומבוססת על מידע קיים.

כבר מגיל קטן מאוד כדאי שיהיה שיח פתוח ולקראת ההתבגרות בגיל שמונה תשע אפשר "להלות הילוך" לפי הרמה של הילדה הסקרנות שלה וההתפתחות שלה.

לא הייתי מעמיסה הרבה ידע מפורט בגיל הזה. עודף מידע בגיל צעיר מידי עלול לבלבל.

ולמרות שאני מאמינה גדולה בהדרגתיות ובחשיפת מידע במנות קטנות ותואמות גיל וסיטואציה (כך אני נוהגת עם ילדי) עדיין אצל בנות יש שלב שבו כן כדאי לשבת לשיחה מסודרת. זה לא אומר שהיא תשמע על זה בפעם הראשונה.. אבל שיחה מסודרת שתסביר לה את התהליך הביולוגי, מה בעצם קורה איפה ומה צריך לעשות.

ושיחה מסוג כזה לדעתי מתאימה מגיל עשר. (אלא אם כן יש סימני התפתחות מקדימים)

עודף מידע זה בדרך כלל מה שהם נחשפים אליו מחוץ לבית. אני חושבת על הילדות שלי וכמה דיסאינפורמציה הגיעה אליי, ולמדתי בכיתת בנות בבית ספר דתי מאד. אני מאמינה שהיום ילדים חשופים ליותר מידע ויותר מוקדם אפילו ולכן התפקיד של הורה הוא בדיוק לתת את המידע המדויק, הנכון הבהיר והתואם גיל. וודאי שזה מושפע מחברה ומערכת ערכים וכל אחד יבין תואם גיל באופן אחר אבל לחשוב שילדה בגיל 10 לא תחשף לשום דבר בנושא עד שתשבי לדבר איתה זה לדעתי מאד נאיבי.
בכלל בעידן שילדים גדלים היום בעיני בעיקר חשוב שיהיה ערוץ תקשורת פתוח ביננו לבינם, בכל הגילים, כדי שיוכלו לבוא ולשאול ולברר את מה שמטריד או ששמעו בנושאים האלו.

בת עשר לא תדע כלום בנושא.
תקראי שוב
התייחסתי לשיחה שמכינה לוסת עם כל הפרטים של בדיוק איך הדברים עובדים, את המהלך הבילוגי וכו...
שימי לב שציינתי שכדאי גם לדבר כבר לפני באופן מותאם לילדה, זו לא צריכה להיות שיחה אחת שבה היא נחשפת להכל לראשונה.

לדעתי להתחיל להסביר לילדה בת שבע נניח את המסע של הביצית, בצורה מפורטת עם המושגים הנלווים זה עודף מידע. זה גם כנראה פחות יעניין אותה. לילדה בת עשר לא.

אף פעם לא הרגשתי שזה ביג דיל...

יש לבנות שיחה בנושא בתחילת כיתה ו'. (כדאי לך לברר מתי אצלכם)
כדאי שהילדה תשמע ממך את עיקרי הדברים לפני כן.
א. כי תמיד עדיף שהיא תרגיש שאת מקור הידע שלה והמקום הנכון להתייעצות ושאלות.
ב. לפי מה ששאלתי את הבת שלי- בשיחה שהייתה להן, כל הבנות כבר ידעו מה זה מחזור, ולכן מן הסתם מתחילים דיבורים בין הבנות בנושא.

הייתה שיחה בנושא בסוף ה'.
בנוסף הבנתי שהן בגיל הזה כבר מתחילות לדבר הלאה. איך הן רואות את הבית שלהן בעתיד, איזה בעל, כמה ילדים, איך עושים ילדים. סיפרה לי שהיה להן וויכוח בנושא איך עושים ילדים. חצי כיתה יודעת וחצי לא. אז שאלתי אותה למה הן לא יכולות לשאול את אימא. אז היא ענתה " את לא מבינה, בבית שלהן לא מדברים על זה".
מצד שני אני גם לא בטוחה עד הסוף עד כמה ועל מה הן כבר מדברות.

רוב הבנות מקבלות מחזור בין גיל 12 ל-13. ההכנה צריכה להקדים את הקבלה אבל יש לזכור שהגוף מתחיל להיות בשל מינית בגיל 9-10 והנפש רק בשלב מאוחר יותר ולכן צריך לגלות רגישות וזהירות בשיחה על הנושא. יחד עם זאת כיום ההתבגרות המינית מקדימה להגיע וילדים חשופים מגיל צעיר לנושאים הקשורים להתבגרות מינית.

עניין של זמן – כדאי ליזום שיחה עם הילדה כשגופה מתחיל להראות סימנים של התבגרות מינית. אם רלוונטי אצלכם, לנצל את הסימנים של תחילת התפתחות השדיים והופעת שיער הערווה כדי להעלות את הנושא לדיון.

עניינים רק של נשים – המחזור החודשי מכניס את הבת המתבגרת לעולם של נשים. בשיחה על המחזור לא צריך לערב את האב. מדובר גם בעניין אישי שלא צריך לשתף בו את כולם.

אצלנו בבית כן מדברים על זה
זה לא צריך להיות טאבו – אצל בנות שלא מסבירים להן על הנושא עלולה הווסת הראשונה לעורר פחדים וחרדות בנוגע לתפקוד תקין של הגוף. צריך לספר לילדה שצפוי להופיע דימום ושזו תופעה נורמלית ורצויה ולא משהו מלוכלך או רע.

לפתוח את הנושא – מומלץ להתחיל לדבר עם הילדה על הנושא סביב הגיל בו אמור להתחיל המחזור, אבל לעשות זאת בעדינות. לתת הרגשה שזהו נושא שיחה לגיטימי ולאפשר לילדה להרגיש נוח לשאול שאלות. צריך להיות קשובים לתגובות הילדה וליחסה לנושא אבל אפשר לציין שלפעמים התופעה מלווה בכאבים וזה טבעי וניתן לטיפול.

ומה ת'כלס אומרים לה?
סימנים מקדימים – מעבר לשינויים גופניים שמתרחשים לפני הופעת המחזור הראשון (שיער ערווה, בבית השחי, ניצני שדיים ועוד) כמה חודשים לפני הופעת הבכורה של המחזור החודשי ייתכנו הכתמות והפרשות כהות. זוהי תופעה טבעית שיש להכין לקראתה והיא אינה מעוררת דאגה. המחזור עצמו יתייצב לאחר כמה חודשים.

סיפור אישי – כדי להקל על השיחה ולהפוך את הנושא למרוחק פחות האם יכולה להביא דוגמה אישית מהפעם הראשונה שלך (אם יש אחות גדולה בבית אפשר גם לרתום אותה לנושא).

המחשה – להראות לילדה את התחבושות ההיגייניות ולהכין לה בארון, שיהיה לה בשעת הצורך.

אין צורך להרבות במידע, לסבך ולהרתיע אבל אפשר לגעת בנושאים הקשורים באזור האינטימי ובהפרשות וגינליות שמתחילות להופיע בגיל ההתבגרות, ולהכין אותה לתופעה של הפרשות לאורך החודש.

בהצלחה.

עדיף שנה מוקדם מיום אחד מאוחר

שווה להרשם לרשימת התפוצה שלה

יש לה מלא חומר שווה וחינמי 

מעתיקה את מה שהיא כותבת

שאלת הטיימיניג והזמן הנכון לשיחה מעסיקה הרבה אימהות ונשים.

מצד אחד שלא יהיה מוקדם מדי כדי לא להכניס למתחים וחששות מיותרים, 

יש אימהות שחוששות לחשוף את הבנות לידע מוקדם מדי שאולי יפגע בתמימות של הילדה, 

מצד שני גם לא רוצות לאחר את הרכבת ולגרום לבהלה. 

 

אז איך יודעים שהגיע הזמן ?

הנה 3 סימנים לפיהם את יכולה לדעת שהגיע הזמן לשיחה ראשונית ובסיסית עם הבת שלך: 
 

א. התפתחות גופנית.

למרות שהתפתחות גופנית במצב תקין ונורמלי מתחילה בגילאי 10-15 שזה טווח שנים די רחב,

וכל נערה הגוף שלה מתפתחת בזמן אחר ובקצב אחר,

בכל זאת יש כמה סימנים שיעזרו לך לזהות:

1. קפיצת גובה של כ-10 ס"מ תוך פרק זמן קצר.

2. העור והשיער מתחילים להיות שומניים יותר.

3. צמיחה של שיער בגוף, בדרך כלל בהתחלה שיער בהיר ופלומתי.

4. סערת רגשות, עצבנות, כעס, ורגשות בעוצמה לא רגילה.

יש כמובן עוד סימנים- אבל 4 הסימנים האלו עוזרים לזהות את תחילתו של גיל ההתבגרות 

שכדאי להתכונן אליו. 
 

חשוב: עדיף שנה מוקדם מידי מאשר דקה מאוחר מידי!

 

ב. המצב החברתי של הילדה.

בתור הורים, אנחנו תמיד רוצים להיות הכתובת לשאלות של הילדים שלנו. בכל תחום. 

יש מקרים שהילדה מצד עצמה לא סקרנית במיוחד, 

וגם ההתפתחות הגופנית שלה לא מצריכה הכנה או התייחסות מיוחדת, 

אבל החברות של הילדה מאוד מתעסקות ועסוקות במגוון נושאים של נשיות, מיניות, בינו לבינה, מוגנות ועוד. 
 

אם אנחנו רוצים להיות כתובת לבנות שלנו אנחנו צריכים :

1. לעבור איזהשהו עיבוד בעצמנו לחוויות שעברנו. ללמוד. להשתלם בתחום.

סיפר לי פעם מטפל משפחתי מוכר שבתחילת דרכו עבד עם ילדים שהוצאו מביתם.

הרבה נושאים הילדים העלו מולו, אבל נושאים של גילוי עריות מעולם הילדים לא פתחו.

בשלב מסויים הוא השתתף בהכשרה מקיפה וארוכה על גילוי עריות ופגיעות מיניות בילדים

ופתאום הרבה ילדים גם החלו לדבר על הפגיעות וההתעללויות המיניות שחוו.

מדהים כמה שהילדים שלנו יודעים לקרוא אותנו ולזהות, מגיל כל כך צעיר-

על מה יש לנו נכונות לדבר, מה אנחנו רוצים ומוכנים לפתוח, ומה היינו מעדיפים שיחסכו מאיתנו.
 

2. הדרך להיות הכתובת לילדים שלנו היא באמצעות שיח על הנושא.

כשמישהו פותח שיח על נושא כלשהו (במיוחד אם זה נושא רגיש ולא שגור)

זה מראה שהוא הכתובת לשיח על הנושא.

למשל: אם בסביבה החברתית שלי לא מקובל לדבר על רגשות ולשפוך את הלב-

אני ארגיש לא בנוח עם שיח רגשי מדי

אבל אם אפגוש במישהי שתדבר בחופשיות על הרגשות שלה ועל מה שמתחולל אצלה בפנים-

גם אני ארגיש הרבה יותר בנוח לשתף דווקא אותה. 
 

ג. הסקרנות של הילדה. 

יש בנות שמבחינת ההתפתחות הגופנית שלהן ניראות רחוקות עדיין מהתבגרות מינית, 

גם המצב החברתי בכיתה נראה רגוע מאוד והילדות עדיין לא מתעניינות ולא מדברות ביניהן,

אבל הילדה בעצמה מלאת סקרנות ושאלות של: "מה זה?, ואיך זה קורה ולמה וכמה..." 

ומה שלא שעונים לה זה אף פעם לא מספק אותה ותמיד יש לה עוד שאלות ותהיות. 

לא פעם כתבתי על זה כאן, ואני אמשיך לכתוב על זה שוב: ילד/נער/ה (וגם אדם מבוגר- אבל לא בזה עסקינן)

שיש לו שאלות, תהיות, התלבטויות, סקרנות לגבי נושא כלשהו ימצא את המידע והתשובות לדברים שמעסיקים אותו

השאלה היא רק מה ומי יהיה מקור הידע שלו : 

מקור תורני, נקי, מהימן, אמין, מונגש בצורה שמתאימה לגיל של הבת בגיל ההתבגרות? 

או שהמקורות שלה יהיו חברות (בדרך כלל החברות שמספקות מידע אלו גם לא חברות כל כך חיוביות)

ספרים, עיתונים, אינטרנט.

לכל מי שחושבת לעצמה כרגע "בבית שלנו אין גישה לדברים האלה" -

לא תאמינו כמה הנערות יודעות להיות יצירתיות כדי למצוא את מה שהן מחפשות

(אולי בפוסט אחר אני אשתף על הסיפורים שאני שומעת מאימהות ונשים על הצורה שהצליחו לאתר מידע 

כשהיו נערות או על הצורה שהבנות שלהן הצליחו לגייס מידע).

בקיצור- אם יש שאלות וסקרנות- במקום לנסות לדכא אותה (מה שלא יעיל בעליל)

זה מצויין לעודד את הבנות לפנות דווקא אלינו, האימהות, לכל השאלות וההתלבטויות.
 

מה מבין 3 הגורמים הקובע? 

הראשון מביניהם. זאת אומרת, ילדה שלא מתפתחת עדיין אבל החברות שלה מלאות סקרנות ושאלות- סימן שזה הזמן.

  

GALIA.SAB@GMAIL.COM

עוד לא התפנתי לקרוא הכל.. בהמשך בעה
תודה רבה רבה על כל הכיוונים שעוזרים לי לדייק בזה
ואשמח לשמוע עוד

למרות שזה מאד תלוי בסוג החברה

החכמתן אותי...

אצטרך נראה לי להתבשל עם זה קצת בעצמי... 

ולפתוח בהקדם נושא זה לשיחה עם הילדונת...

אציין שוב שהיא ממש לא נראית לי עדיין בכיוון של התפתחות גופנית...

אבל רק החשש שתשמע ממישהו אחר גורם לי לפתוח את זה כמה שיותר מהר.

מעצבן אותי שזה כזה עול מבחינתי וכ"כ מפחיד אותי

מאז שהיא  נולדה כיוונתי והתכוננתי לשיח פתוח ובריא בכל נושא

ובכ"א אני עדיין חוששת מזה

כנראה שגם אני צריכה להתפתח-להתבגר ולגדול עוד קצת....

שוב תודה לכולכן

 

היא תזהה את החשש ותחשוב שיש משהו לא בסדר עם מה שאת אומרת לה

מציעה לך לברר את הנושא עם עצמך כמו שאת מרגישה ואז לפתוח איתה את הנושא

בהצלחה יקרה

פשוט לעקוב האם כבר יש לה הפרשות בתחתונים.
כל פעם שאת עושה כביסה, תסתכלי.

אם את מבחינה שיש כבר - זו הזדמנות לשיחת נשים ראשונה.

הרי הילדה תגדל וממילא תדע הכל.
התפקיד שלנו זה לדאוג רק שיגיע מידע מדויק, מזווית ראיה אמיתית, טהורה וקשורה לפלא שבו הקב''ה ברא אותנו.
אם נניח היית צריכה להסביר לה איך נוצר הר געש, אז היית לומדת קצת כדי להיות בטוחה שאת מבינה היטב, ואז נותנת לה א. מידע עקרוני מדויק ב.את תפיסת העולם שלך לגבי הנושא- פלאי הבריאה וכד'.

אז בנושא שלנו זה אפילו יותר קל. כי הרי געש, למעשה לא משמחים אותי או מעוררים בי רגשות.
ואילו קבלת המחזור אמור לעורר רגשות של שמחה וגאווה- הנה, אני גדולה, ב''ה המערכת שלי מתחילה לפעול, בע''ה אוכל להרות וללדת!

היו לי מלא מלא הפרשות נרתיקיות כשנה לפני שהתחלתי לקבל מחזור, וגם פתאום ריח חמוץ של זיעה, והופעות שיער בבית שחי ובפות. ומבטיחה לל שהייתי בטוחה שאני הילדה היחידה בעולם שזה קורה לה, כי אף אחד לא דיבר איתי על זה והכין אותי לזה.
ואחרי שאמא שלי ספרה לי על מחזור ורק על מיזור, פיתחתי תיאוריה שיש לי מחזור שקוף בגלל ההפרשות. נבהלתי למה הוא לא אדום.
אז ממליצה לך לשתף בכמה שיותר ידע רלוונטי

אני זוכרת שדיברתי עם חברה בכיתה ה' על ההפרשות (זה היה לפני שאמא שלי דיברה איתי, אבל משום מה זה לא היה נראה לי מדאיג או מוזר) והיא אמרה שאמא שלה אמרה לה שזה בגלל שהיא לא מתנגבת טוב. למרות שזה לא ידעתי ממה זה נובע, איך שהוא כן הבנתי שזו תופעה טבעית, והיה לי נורא מוזר שאמא שלה אמרה לה ככה.
אז תהיו פתוחות עם הבנות שלכן ואל תדחו את השיחה...

תראי עייפות וסמרטטת זה תופעה גם של תחילת הריון (או כולו...) וגם של הדיקלקטין. אבל גם בהחלט של הפריטין (אגב לא לכולן...).

אצ בשבוע מאוד מוקדם, יש לך עוד זמן עד הלידה. לכן לא מאמינה שיתנו לך ישר עירוי, אלא ברזל. גם לא בטוח שצריך ישר עירוי... אני לא מספיק מבינה בזה בשבוע מוקדם.

הכתובת להתייעץ זה המטלוג, לא רופא נשים ולא משפחה.
תקבעי תור בהקדם, צריך הפניה.

בהצלחה!!

אה ואין מה להיות בלחץ, זה לא מסכן חייל, אבל זה נותן איכות חיים

אני בכל הסיפור של הברזל הייתי בידי רופאת המשפחה היא באמת לא המטולוג אבל הצליחה לעזור מאוד, לעקוב ולטפל, בסוף המליצה על עירוי ואגב, הצילה אותי מקבלת מנות דם, כי דממתי מלא אבל הגעתי עם המוגלובין 12 שזה מעולה בשבילי

אז נכון שלא צריך להיות בלחץ וזה לא מסכן חיים אלא יותר קשור לאיכות חיים,
צריך לדעת שממש ממש כדאי לא להזניח ולהגיע ללידה עם מאגרי ברזל והמוגלובין גבוה !!
אף אחת לא יודעת איך תעבור עליה הלידה ודימום מוגבר בלידה כשבאים עם המוגלובין נמוך זה שילוב לא מוצלח..

גם הרופא משפחה שלי וגם הרופא נשים נחשבים מעולים, הייתי מרוצה מהם מאוד מאוד. יש להם נטיה לזלזל בזה, או לא לדעת את החשיבות של זה... לא יודעת. אבל זה גורף... ככה הבנתי.

וצודקת, אסור בתכלית האיסור להגיע ככה ללידה, לכן רשמתי לה לקבוע בהקדם תור.

ואגב, אני גם הבנתי שהומגלובין זה המאגר שמתרוקן אחרון, הוא יכול להיות גבוה עד הסוף, אבל כשנגמרים המאגרים האחרים הוא יתרוקן בדרסטיות. ולכן חשוב לבדוק גם מאבקים בהריון, ולא רק המוגלובין

ההמוגלובין שלי 11.5. קצת נמוך אבל לא נשמע מזעזע.
מה יותר משקף ברזל? ההמוגלובין או הפריטין?
אני אקבע תור להמטולוג בהקדם
אם קובעים דרך האפליקציה לא צריך הפניה..

גם 11.5 בתחילת הריון זה לא חגיגה, אמנם זה נורמלי אבל יש לך עוד זמן וזה יורד במשך ההריון...

בקיצור טוב שאת ערנית לעניין, תטפלי בזה.
לא צריך את ההפניה בקביעת התור, צריך את זה לרופא, ככה זה לפחות המאוחדת, זה חובה

אוקי, אני כבר קבעתי תורים לרופאים מיוחדים כמו כירורג שד ואורולוג, בלי הפניה בכלל, דרך האפליקצייה, אז חשבתי שלא צריך..
אני גם במאוחדת. אבקש מרופא הנשים הפניה להמטולוג..
תודה רבה רבה!

המטולוג זה לא אחד מהם כי זה פחות נפוץ שצריך ללא הפנית רופא

מכיוון שההריון ממשיך וצורך יותר ברזל,
ובשליש שני יותר מבשליש ראשון ככה שאם לא תתגברי הכל ילך וירד ואת גם תרגישי רע בהתאם...

אם יש לך ברזל שטוב לך קחי יותר ביום , ואם עוד לא מצאת המליצו לי לאחרונה על ספאטון שזה מים עם ברזל (שקיות קטנות של מים ללא טעם ככה אומרים)

כמובן שאני לא רופאה אז גם רופאת משפחה או רופא נשים יכולים לעזור בייעוץ ראשוני, בעיני רופאת משפחה אם היא טובה ולא מזלזלת יכולה הרבה יותר לעזור מרופא נשים (בסוף זה לא ממש עיקר התחום שלו)

ספאטוו באמת מומלץ, יש לו קצת טעם מתכתי, אבל לא נורא

יש לי ספאטון בבית, רק שהזנחתי ולא לקחתי.
מהיום אקח 2 ביום
אני דווקא אוהבת את הטעם..

בכל מקרה התורים רחוקים

"לא נראה לי. יותר סביר שאת חלשה מהדיקלקטין כי ההמוגלובין שלך בסדר".
וזהו.
שום המלצה לקחת ברזל, שום סימני אזהרה. ההמוגלובין שלי גם יחסית נמוך, 11.5.
ביקשתי ממנו אחר כך הפניה להמטולוג מקווה שייתן לי. אם לא אלך לרופא משפחה. הבעיה שיש רופאים סתומים מאד.

כתוצאה מהדיקלקטין. גם יובש בפה.
הייתי צריכה לבחור בין בחילות והקאות לבין עייפות ויובש.

ככה עד סוף ההריון

זה הרי כולל בתוכו כדור שינה.
אבל זה לא סותר שהפריטין שלי נמוך מאד

לגרון סטרפסילס או לימוסין

לגרגר עם מי מלח ולירוק

כי זה סוג של פלאצבו נכון?


סתם סתם.. 😆

על הריאות, על החזה

על מוצרים של פוראבר..
ממש נהיה פופלארי .

לא ניסיתי האמת

והרגשתי שזה ממש כמו אגרופים מהירים..

🤔

ממיסה את המלח במים. ואז מספיגה את הפדים בתמיסה ומקפיאה אותם.
משחה נוספת שמאוד עוזרת היא הממליס של אלטמן.

גם המשחה לכיווץ.

אני לא פנויה עכשיו לענות בצורה נורמלית, מקווה שתהיה מי שיכולה ואם לא, אנסה לזכור לכתוב לך בהמשך...

לאף אחד אין תעודת ביטוח גם לנישואים המושלמים ביותר, מ

כי מה שכתבת בהתחלה יכול להשתמע לשני פנים...

מאידך, זו עצה בחודשים הראשונים.

אתם כבר שנה ביחד.

אם עדיין את לא מגישה שלמה ובטוחה בשלמות הנישואים שלך, אחרי שנה תמימה, זה בעייתי.
מה יכול לחזק את האמינה שלך בעצמך ובחוזק הנישואים?

לו אני את הייתי פונה לטיפול אישי של כמה חודשים כדי להבין את מקור הפחד ולהגיע שלמה יותר להחלטה על הקמת משפחה.
אני בת להורים גרושים. גירושים - הגם שהם נחוצים ועדיפים על המשך חיים זוגיים רעים - הם לא פיקניק. לאף אחד מהצדדים.

את צריכה לחזק את הביטחון שלך בלי קשר לזוגיות שאת כרגע חיה בה.
כי אי אפשר לנהל זוגיות כשברקע יש כל הזמן פחד מגירושין. כמו שכתבו, לאף אחד אין תעודת ביטוח ובכל זאת אנשים מתחתנים וחיים ביחד, רבים ומתפייסים והכל בסדר. בכל זוגיות יש מימד של אי וודאות שמתגברים עליו עם אמון בבן הזוג. וצריך לדעת ולהרגיש שברגע שבחרנו אחד בשני - אנחנו שם ומתאבדים על זה ואין אלטרנטיבה בפינה.

תאמיני בעצמך שגם אם תגיעי לגירושין את חזקה ותוכלי להתמודד עם זה.
ואם את רואה שיש בסיס טוב, שאיך שזה נשמע לי יש לכם בסיס טוב, אז אין מה לדאוג.
ילד ראשון זה אתגר לא קטן לזוגיות אבל זה לא צריך לערער הכל ואין מה להתרגש מכמה מריבות פה ושם. בסופו של דבר זה כן מחזק את הקשר והופך אתכם למשפחה ממש

ובמקביל רצון חזק יותר לילד, וזה ירגיש נכון ומתאים יותר. לא טוב לעשות צעד כזה מתוך חרדה

לא כך כך הגיונים.
אני בת להורים גרושים , ותמיד חלמתי להפך, להתחתן ולהביא ילדים כמה שיותר מהר, העבר לא הפחיד ולא הלחיץ אותי, להפך התקדמתי הלאה והיום אני נשואה +3
שווה ללכת לטיפול פסיכולוגי להבין מה מקור הפחד ולטפל בזה, כי מהמילים שלך נשמע שאין לך מנוח ושאת חיה בחרדות

בשנה הראשונה. את לא לבד, ולהרבה מאוד זוגות זה קורה.

אבל, נשמע שאצלך זה יותר מפחד רגיל ועל גבול החרדה הלא רציונאלית.

וזה גם קורה, וזה לא אומר שאת לא בסדר, אלא פשוט צריך ללכת לטפל בזה. ללכת למטפלת רגשית טובה.

 

תנסי לחשוב שכמובן שלא צריך להביא ילד לפני שבטוחים שרוצים ילד (וגם אז, הרבה פעמים עם הילד מגיע הרצון, אבל זה משהו אחר)

 

מצד שני, אם תמיד היינו חושבים על "מה יקרה אם..." לא היינו מתקדמים בחיים.

מה אם נביא ילד וח"ו אחד ההורים ימות? הילד יהיה יתום, אז למה להביא אותו בכלל?

מה אם נביא ילד ויקרה לו משהו? עדיף לא להביא..וכו וכו.

אי אפשר להיות מונעים מהפחד. זה לא בריא וזה לא חיים.

חייבים לטפל בזה.

על פניו, לא נשמע שיש איזה סיבה מוצדקת לפירוק הנישואין שלך. זה לא שאתם כל הזמן רבים או שיש משהו מהותי.

כל זוג רב לפעמים, וזה נורמלי ולא אומר שמתגרשים מחר.

אבל בפחדים צריך לטפל. נראה כי הפנמת שכדי לקבל נישואים טובים אפשר וכדאי ללכת לפעמים לייעוץ,

אבל לפי כתיבתך אני חושבת שיש משהו יותר עמוק שקשור בעבודה שלך עם עצמך ועם הפחדים שלך שלאו דווקא באמת קשורים לנישואים.

 

אז עצתי לך- תמשיכי כרגע למנוע, אבל תלכי בהקדם לטיפול ועזרה בנושא הפחדים.

באיזשהו שלב את כבר תרגישי לבד בטוחה יותר ושלמה עם הרצון לילד.

@ושוב אתכם, אבל נראה לי לא מאזור ירושלים

הרבה פעמים היעוץ הוא טלפוני/ מיילים וכדו'ללא פגישות פרונטליות.

תודה על התיוג!

הייעוץ כלל פגישה אחת פרונטלית אבל אולי אפשר גם בלי
היא הולכת בשיטת לילה טוב- יש מידע באינטרנט, ממליצה לקרוא לראות אם את מתחברת
כרמית +972 509909811

אשמח לשמוע!

פיית החלומות. מדהימהההה

שובר למשהו? תכשיט? ספר? משהו למטבח או לבית? כרטיס להופעה? בגד?

הרעיון
איך את מלבישה? כמה שכבות?
בקשר למזגן תדליקי לפני שאת משכיבה לישון ושימי מד טמפרטורה ליד המיטת תינוק

הוא לא ממש שונה משמיכה אם ככה.

אני שמה לו 2 שכבות. תודה על הרעיון לבדוק את הטמפרטורה!
וזה שהפנים שלו קצת קרות זה בסדר? או שזה יסתדר עם המד טמפרטורה?
צריך שיהיה 23 מעלות?

איך הכפות ידיים והמצח גם קרים ?
צריך 22 עד23 משהו כזה

אם הפנים מכוסות אפשר להחנק חלילה.

את בכל מקרה בשבוע שאמורים לבדוק את זה השגרה.

בהצלחה ותרגישי טוב!

רק רציתי לדעת אם אכן זו הסיבה לסחרחורות שלי או שיש צורך לבדוק עוד דברים.
התור לרופא עוד הרבה זמן...

כדאי לגשת לאחות ולבדוק שבאמת החמצן בדם בסדר וזו רק התחושה

נסי למצוא תנוחת שכיבה שתקל רצת כדאי להגביה את החזה והראש (כמו ששוכבים על כורסא נשכבת)

בלידה זה לא מפריע עד החלק של הלחיצות העובר כבר יורד ובד"כ גם המים כך שאין לחץ על הסרעפת

 

היובש באויר ואולי גם צרוות יכולות להחמיר את ההרגשה

תנסי לשכב על צד שמאל. על הגב התחושה שאת מתארת מוכרת. חוץ מזה אולי לבדוק סטורציה (חמצן בדם) ולחץ דם?

שזה קורה אם התינוק לוחץ על העורקים שיוצאים מהלב אל הריאות. מהלב יוצאים עורקים ראשיים לשני כיוונים - לצד שמאל יוצא אבי העורקים שמזרים דם לכל הגוף והוא עורק גדול ומאסיבי, ולצד ימין יוצא עורק הריאה שמביא אוויר לכל הגוף. עורק הריא לא חזק כמו אבי העורקים, ואם התינוק לוחץ עליו הוא יכול להימעך תחת המשקל שלו, מה שגורם לתחושת חנק. כששוכבים על צד שמאל התינוק לוחץ על אבי העורקים, שהוא חזק ולא יכול להימעך, ואז זה אמור להיפתר.

היי בקשר לצרבות אין לי ומעולם לא היה לי. לא מכירה אפילו את התחושה.
זה קורה לי בעיקר בשכיבה על הגב אבל גם קורה די הרבה בשכיבה על צד שמאל.. פתאום מרגישה מחנק ממש כבד וחייבת לנשום ממש עמוק ולקום לישיבה.
הלחץ דם שלי תמיד נמוך מ100/60 יכול להיות שזה קשור?
האם זה מסוכן התחושת מחנק הזאת? לגשת לרופא משפחה או לחכות עוד שבועיים לתור אצל הרופאת נשים?

בשביל סטורציה

אם החמצן בסדר וזו רק תחושה אין הרבה מה לעשות הרחם לוחצת על הסרעפת

אבל זה גם יכול להיות העובר

ועכשיו כן בא לך להתפייס איתו?
אם כן (ואם לא, אם את בכל זאת מסוגלת כי זה שווה), לכי להעיר אותו. לא הולכים לישון בריב. זה כלל שכל זוג חייב.
וזה קורה לכולםםם, נכון לא מנחם עכשיו?

אז חכי תעירי אותו, תתפייסו, ואח"כ חיבוק ולישון

טוב גם אם הוא כבר הלך לישון לא מאוחר להתפייס... אם את רוצה כמובן כי מבאס ללכת לישון ככה

תמיד תוהה איך הם מצליחים להרדם בכלל אחרי ריב...אבל ככה זה גברים...אני אישית ממש מתקשה לישון עד שמתפייסים

ברגע שירד הכעס תלכי להתפייס איתו....ותסבירי לו למה התכוונת

זה אומר שאני מוודא שמתפייסים לפני שהולכים לישון ואם צריך אני מדליקה את האור, עומדת בכניסה לחדר ולא מוותרת עד שהכל מסתדר. זה מתיש אבל שווה את זה. לגברים יש את היכולת הזו ללכת לישון לא משנה מה . אני לא מסוגלת לישון, יכולה להישאר ערה עד הבוקר עם בבאסה והכעס... אז אני לא מוותרת מוודא שהכל נפתר ורק אז מכבה את האור. קורה שנאמרים דברים לא יפים... אבל אין ברירה, משחררים את זה כדי לשמור על שלום בית. כל עוד זה לא חוזר על עצמו והוא מכבד אותך - הכל בסדר

רבים. הולך לישון.
אני עומדת בדלת של החדר שינה.
מדליקה את האור.
לוקחת לו את השמיכה.
ואם הוא ממש מעצבן.
מביאה לו כרית לפרצוף.
מזכירה לו שאני בהריון.
שאני זאת לא אני.
מתפייסים.
הולכים לישון ב4 בבוקר.

כיף של החיים אם הוא הלך לישון כנראה שזה לא פגע בו... לכו תתכרבלו והכל יעבור!

ועדיין לישון בקלות

דרך 'טובה' לברוח מהרגשות

בבוקר... עכשיו ב"ה אני לא ככה..... סיעתא דישמיא. כי זה היה סיוט

לפעמים כשאני כועסת או פגועה אני פשוט חייבת ללכת לישון. בבוקר אני רואה הכל בפורפורציה וגם הלב שלי פתוח יותר למחול ולהתפייס.
אם בעלי היה מדליק לי את האור אני לא יודעת מה הייתי עושה לו!

ולהשלים אחרי שישנתי.
יש משהו שכשעייפים הרבה יותר קשה להשלים וחלק מהרכב יושב על זה שעייפים. ..

ובבוקר כשפחות גמורים לדבר כמו בני אדם
וזה פער שקיים ביננו וגיליתי את זה בדרך הקשה אבל כנראה זה מה שנכון לבעל שלי לפעמים.

זה תמיד יותר טוב לתת לדברים לשקוע ולא לדבר באימפולסיביות...

לא לכולם השיטה שלא הולכים לישון כועסים מתאימה. כשאני מנסה זה רק הופך את הדברים ליותר גרועים.
אבל אם אני מנסה להרפות ולא לנסות להשלים בכוח, יום אחר כך הדברים כבר נראים אחרת לגמרי

אבל בנוסף להתייחס לדפוסים שאת רכילה ולחריגה מהם..
בהצלחה!

ויש כאלה שמגדילים לקרוא לה בגיל הזה- משבר גיל 4 חודשים, כי יש הרבה תינוקות שמשנים הרגלים בגיל הזה, ואת גם תראי אח"כ בעז"ה קפיצה בהתפתחות.
תקראי קצת בגוגל, סביר שתזדהי עם מה שכתוב..
בהצלחה! לקחת נשימה ולזכור שזה יעבור..

זה בול זה!!
ואיי אני מותשת הוא בד"כ תינוק כל כך רגוע..

הרבה ידיים וה-ר-ב-ה בכי ומצב רוח רע. די מחרפן 😟

שהכי נשמע לי שהמחזור הקדים לך מרב לחץץץץ...
את ממש בסטרס.
את חייבת למצוא דברים שירגיעו אותך, זה לא בריא לגוף ולנפש.
אולי-

-3 נשימות עמוקות, להוציא אוויר לאט לאט
-להתעסק בדברים שיסיחו את דעתך(עבודה למשל)
-הליכות, התעמלות, שחייה.
-רסקיו

או כל דבר שאת יודעת שיעזור לך להרגיע.
בהצלחה!

יש אצלי ממש הפרדה בין מה שאני יודעת לבין מה שאני מרגישה... אני יודעת שעוד מוקדם מדי לדעת אבל לא מרגישה את זה, ולכן אני מנסה לדבר על זה עם נשים אחרות (:

אותו דבר לגבי ההיסטריה. הייתי בהיסטריה מוחלטת עד שראיתי שאני אפילו לא מצליחה לחשב נכון מה אורך המחזור שלי (אם הוא 32 יום או 34 למשל), ואז נפל לי האסימון ולגמרי הצלחתי לשחרר. עכשיו אני במתח ואני סקרנית נורא, אבל אני כבר לא בהיסטריה (:

את כן צודקת לגמרי שאני מנסה להירגע, לכן גם כתבתי בכותרת "צורך בהרגעה"  

 

בוודאות לא הקדים לי המחזור. גם כאבי המחזור חלפו מעצמם אחרי כמה שעות, דבר שבחיים לא היה קורה במחזור, וגם הדימום עצמו שונה מאוד מהמחזור הרגיל שלי. כבר קרה לי בחיים שהמחזור השתבש בגלל לחץ ושינה את מועדו, אבל הפעם אני ממש משוכנעת שזה לא מה שקרה.

כלומר, לפני כמה זמן קיבלת פעם אחרונה?

המחזור שלי יותר ארוך מחודש ואמור להגיע רק ב28 או ב29.

אני מבינה אותך ממש,
אבל לגמרי בשבילך- אל תתעסקי בזה כל כל הרבה
אל תקראי כל כך הרבה את כל המידע הזה מהאינטרנט, עדיף להיות פשוט ותמים...
תנשמי, תהיי רגועה, תשמחי במה שיבוא או לא יבוא

גם את החששות מההריון והלידה והכל אני מבינה, ולגמרי איתך!!!
כשיגיע הריון בע'ה- יש 9 חודשים שלמים שהם תהליך מאד ארוך ואיטי שעוזר לנו לעכל את זה באיזשהי צורה, הכל קורה בהדרגתיות.

ואגב, יכול מאד להיות שלוקח קצת זמן להיקלט, אבל הכל יכול לקרות.
אנחנו מנענו יותר משנה ובפעם הראשונה שהורדנו את המניעה נקלטתי. ב'ה.
תהיי עם לב פתוח לקבל כל מה שה' יגלגל לפתחך,בקצב שלו.
בשורות טובות !!

בהתחלה לא יכולתי להפסיק לקרוא, ובשבוע האחרון הצלחתי להימנע מזה (: אבל קל לי להגיד לעצמי לא לקרוא ולא לחשוב על זה, בפועל מתחשק לי מחר בבוקר כבר לעשות בדיקה, אפילו שאני יודעת שזה חסר טעם ):

מאד שכיח לראות כל מיני תופעות לא מוכרות עד שהמחזור מסתדר. זה יכול לקחת גם יותר מחודש אחד.

כל הכבוד על שמירת הטהרה!!
בהחלט קיימת אפשרות.. אם לא הפעם הזו אז פעם אחרת בעזרת השם!!
הלוואי שתבשרי לנו בשורות טובות בקרוב!⁦❤️⁩

תודה רבה על הכל..
השאלה שלי אם באמת יש סיכוי כזה כי הבנתי מהרבנית שלי שזה סיכוי לא גבוהה השאלה אם זה אפשרי באמת..

ואם לא הפעם, אז פעם אחרת בעזרת השם!!

הרבה אחרי הביוץ.

בליל הטבילה ובימים לאחר מכן לא הייתם ביחד? רק אתמול?

אם טבלת ב 13/11, וקיבלת 12-13 ימים לפני כן, את נמצאת ימים בודדים לפני הווסת הבאה.
הביוץ היה סמוך לטבילה ואחרי הביוץ אין סיכוי להריון.

לדעתי קיבלתי ב1 לנובמבר
והיינו ביחד! אבל רק אתמול הוא גמר בפנים!

5 יימים

תאמת שהמחזור שלי לא סדיר אני יכולה לקבל ב1 ואז לקבל ב9

הביוץ מתרחש כשבועיים לפני המחזור הבא,
לדוג' אם את מקבלת כל 30 יום מחזור, הביוץ בדכ יהיה ביום ה -16 למחזור (30-14=16)

זה הבעיה שלי שאני צריכה תעזרה שלך אין לי מושג אין לי משהו שהוא סדיר את מבינה...

אם המחזור שלך לא סדיר, יש אפשרות לבדוק לפי הפרשות/בדיקות ביוץ/מדידת חום

מצרפת לך מאמר בנושא.. בהצלחה!!

חישוב ביוץ - שיטות לזיהוי ימי ביוץ | שירותי בריאות כללית

קודם כל תודה
ועוד משהו אם קיבלתי חודש שעבר ב1 אם אני יראה שלא קיבלתי החודש הזה ב1 אז אני יעשה בדיקה?

הייתי ממליצה לך לעשות בדיקה רק לאחר 35 יום לדוג'..
עדכני אותנו⁦❤️⁩

את יכולה לענות לי?
כעיקרון עבר בדיוק 10 יום מאז הטבילה שלי..
לא הבנתי מזה 35 יום לעשות בדיקה איזה בדיקה?

הוסת האחרונה.

אז יראו את זה בערך עוד שבועיים.
תחכי עוד שבועיים שלושה ואם לא תקבלי את תוכלי לבדוק בדיקת הריון

כי מקודם רשמת לי שיש סיכוי..