ומשום מה הם מתחילים לזחול אצלי על 6 רק בסביבות גיל שנה! 

עד אז הם מטנפים את הבגדים..

התלהבנו שזה מוקדם, אבל אני מבינה מהשרשור הזה שזה לא מוקדם...? 

ולשנות, אין שום עוררין על כך.
מה שכן, אם אתן עם ילד ראשון והורים לכמה ילדים טוענים שזה לא משמעותי ו"בקטנה", אולי זה באמת משהו צדדי ולא משמעותי?
בילד הראשון יותר היסטרים וחוששים ושמים לב לכל דבר. נראה לי
וכמובן לפי הרגשה ולב של אמא תעשי מה שנראה נכון בעינייך ושימי פס על שאר האימהות, מה שכן תשמעי גם את דעתן בנחת, אולי יש הסבר למצבים מסוימים?
 

אם את עושה מה שנכון לילד שלך אז שההורים המתחסדים יתמודדו. מצטערת.

גם אנחנו פעם היינו בסיטואציה שהיתה התנהלות לא תקינה (אובייקטיבית וברמה החוקית) במעון ששלחנו אליו אבל הרבה הורים לא היו מודעים בכלל לאירוע. בסוף החלטנו להוציא אבל בגלל שזה ממש השפיע על הילדים במעון כתבנו בקבוצה של ההורים שנתקלנו בx, y, z שיהיו מודעים ויפקחו עין לגבי הילדים שלהם. ואני מדברת על משהו שדיברתי עם איש מקצוע מבחוץ והוא אמר לי שזה מצריך דיווח.. וכמובן שגם בקבוצת ההורים היו הורים שהסבירו שאנחנו ממש מגזימים ואיזה שטויות ובטוח שאפשר לסמוך על הצוות.

בקיצור שימי פס ותבררי מה שאת מרגישה צורך.

מה שיותר מטריד בעיניי זה שהמטפלות מתעצבנות. אני מבינה אם יש חוסר נעימות פה ושם אחרי בירור - זה נורמלי. אבל להתעצבן עליכם? מוגזם בעיניי,וגם הייתי בודקת מקומות אחרים. בסוף זה האנשים שהילד שלי בידיים שלהם והתחושה שלהם כלפיי היא התחושה שלהם כלפי הילד ומשפיעה ישירות על היחס אליו

אני חושבת שמבחינה חוקית זה היה תחום אפור.

מבחינת התנהלות זה הי  חד משמעית לא תקין.

ויותר מהכל הפריע לי שפשוט הסתירו מההורים את הסיטואציה 

לטענת ההורים המתחסדים המטפלות מרגישות שלא מעריכים אותן ורק מתלוננים כל הזמן וחושדים בהן.

אבל מה הקשר??

אנחנו תמיד אומרים תודה רבה ומעריכים ומצד שני אם הילד חוזר עם טיטול מלא יום אחרי יום או חוזר עם משהו שמדאיג אותנו אנחנו נתלונן.

זה פשוט הזוי בעיניי 

ממש לא.
פעם ב...הייתי מבינה.
אבל ממש לא אמור לחזור לבית עם טיטול מלא...
מבאס בעיקר מי שיש לו עוד נסיעה או עוד ילדים איתו ברכב ואז פחות רלוונטי שהאמא תחליף.
אבל שימי לב שיש מלא ויש מלא...

זה מסוכן לתינוק להישאר עם טיטול מפוצץ

זה בעיה ממש

למה שיהיה לו לא נעים?

מצד שני כמה ילדים על מטפלת? אולי הן משתדלות ובאמת לא מגיעות להחלפה לאחר הקימה ולפני שההורים מגיעים?
אצלנו יש סייעת קבועה שעושה את זה...וסייעת בכל כיתה במעון זה נדיר והכרחי. אבל כשאין אולי המטפלות לא מספיקות באמת? 

ואם זה קקי בכלל זה מחדל!!! איך משאירים אותו ככה ? אני לא מבינה.

"אתלונן"
תגידי בנעימות וכבדרך אגב.

וצריך גם להבין שמעון זה לא מקום מושלם...אין מה לעשות, תמיד יהיה מה לשפר לצערנו.

נותנת כאן נקודה מהצד השני,

ואני רק שמה פוקוס על הצד השני, זה לא שאני לא מבינה אותך.

למה ההורים האחרים מודעים לשיח הזה ביניכם לבין המנהלת?

והאם פניתם קודם למטפלות לפני הפנייה למנהלת?

כי לפעמים אנחנו יכולים להיות ממש צודקים, השאלה איך הדברים עוברים.

האם זה עובר דרך המטפלות להורים האחרים? (כלומר הן מתלוננות?)

האם השיח מול המנהלת נעשה אחרי שניסיתם הגל מול המטפלות?

ואיך (לפחות בתור התחלה) הפנייה נעשית? התלונה או בירור?

זה כאילו דקויות, אבל הן ממש יכולות לעשות את ההבדל באווירה וביכולת לקבל את הביקורת 

כי ההורים המתחסדים חברים שלהם..

אנחנו מנסים ישירות דרך המנהלת, מרגיש לנו יותר נכון כי המטפלות לא קשובות ולא שמות עלינו.

אני לא מכירה את הסיטואציה בדיוק ואת הנפשות הפועלות.

אבל הרבה הרבה יותר נעים לאנשים לשמוע ביקורת מהאדם שמשהו מפריע לו, מאשר לגלות שהלכו מאחורי הגב ודיברו עם המנהלת.

זה נותן תחושה לא נעימה.

אני חושבת שאת צודקת מאוד לגבי עניין הטיטול למשל.

אבל אם לא התעניינת אצל המטפלות קודם, וישר הלכת למנהלת, לא נתת להן הזדמנות להסביר או לשים לב.

ישר שמת אותן בעמדה מתגוננת מול המנהלת שלהן והן נכנסות למגננה.

השיח מסביב באמת נשמע לי לא נעים, השאלה מה הביצה ומה התרנגולת

אתם מתלוננים למנהלת, המטפלות נפגעות ומרגישות לא מוערכות, ואז זה חוזר כהרגשה "המטפלות לא שמות עלינו"

האמת שצריך לשים לב לא להתלונן יותר מדי אלא רק על הדברים החשובים באמת.

וגם זה לנסות קודם לדבר עם המטפלות שוב ושוב, ורק אם אין שיפור לערב את המנהלת.

אם את לא מרוצה מהמעון תחפשי מעון אחר,

אבל לשלוח את הילד וליצור כל השנה מערכת יחסים מורכבת עם המטפלות זה לא בריא.

אני יכולה להבין את הגישה של ההורים הוותיקים.

הם נותנים למטפלת הרגשה שהם לצידה, אני בטוחה שזה חוזר בחזרה במובן החיובי כלפיי הילדים שלהם, אז זה משיג את המטרה מבחינתם.

יש דברים שאפשר לפתור מולן.

אני לא יודעת מה הסיפור פה אבל דווקא הייתי הולכת בגישה של לפרסם ולפנק ובמקביל להיות בשיח ולדרוש. בדרך כלל זה עובד טוב יותר 

מה הן ענו על הדברים?

אני יכולה לומר לך שאצלנו היו הרבה תלונות שהצטברו אצל המנהלת על אחת המטפלות וזה הוביל לפיטורים שלה.

וזה אחד הדברים המבאסים כי חסרה מטפלת אז לחלק מהילדים בסוף אין מעון, ואני הקלטתי (כמובן בלי ידיעת המטפלות) ויודעת שהיא דווקא מטפלת מאוד מאוד אימהית ואוהבת, הילדים שלי מתים עליה ועד היום כשפוגשים אותה ברחוב רצים אליה.

יש לה חיסרון שהיא טיפה איטית

אז לוקח לה יותר זמן בתוך כל הכאוס של הורים שבאים לקחת את הילדים לספר מה היה היום (אבל היא מוכנה שיתקשרו אליה בערב לשמוע! והיתה שולחת לנו הודעות עידכון על דברים שהיו היום ודברים שצריך להביא על חשבון ההפסקה שלה.) ולא תמיד היא מספיקה להחליף טיטול באותה שניה אלא לוקח כמה דקות והורים שמגיעים ממש 5 דקות אחרי שקמים לוקחים ילד עם טיטול מלא. אבל באמת זה כי יש הרבה ילדים וילד שעשה קקי קודם לילד שלא, גם אם ההורים של זה שלא מגיעים מוקדם יותר...

אבל בכללי רוצה לעשות וילון לילדים אחרים, איך מציעה לעשות? אם את מכירה..

אם פינה שקטה אפשר לשים כמו כילה כזאת מעל המיטה זה הרבה פעמים בא בקטע עיצובי אבל זה יוצר כמו אוהל פרטי במיטה ונותן להם מקום לעצמם.

אם הוא רוצה מקום לחפצים ויש מספיק מקום בחלל החדר, הייתי מרחיקה את המיטה קצת מהקיר ואז בינה לבין הקיר שמה ספסל צר או מדף צר שהוא יכול לשים שם דברים

או לשים רהיט כלשהו בין 2 המיטות, נגיד מגרות או משהו כזה

את מלחיצה אותי

לצד זה פשוט מתוק שכבר בגיל כזה הוא יודע מה הוא רוצה

מתוק לגמרי!!!

זה מלא פעמים חיקוי של הגדולים,

לבכורים יש הרבה פחות ציפיות ו'רעיונות' מה לבקש

הוא קורה לזה "מחבוא"

פשוט מקום יותר נסתר קצת..

יש שני מקומות אהובים עליו במיוחד.

מתחת לשולחן המחשב (רק שצריכה לזכור לנתק מהחשמל לפני שבת)

או מתחת למדרגות.

הוא כל פעם מתלהב מהמחנה ובטוח שהוא הולך לגור שם,

עד שמגיע הערב והוא חוזר כמו ילד טוב למיטה שלו..

בקיצור זה נראה לי כמו צורך יותר למשחק ופחות באופן קבוע.

תבדקי אם יש אפשרות לסגור לו איזה פינה במרפסת או מתחת לשולחן או משהו כזה.

ובאלי אקספרס יש "אוהל חלומות".

נראה לי שבגיל 3 הוא יעוף על זה!

אם אתם רוצים ממש להשקיע - אפשר לבנות מעין בית מעץ מעל המיטה... (עשינו את זה לילדונת שלנו, בתור משחק, לא בשביל פרטיות, אבל בסוף הורדנו אותו מהמיטה, כי זה חסם את הגישה אליה בקלות בבקרים ובאמצע הלילה)

אבל למה באמת ילד בן שלוש ביקש שתהיה לו פרטיות? כדאי קצת לחפור בזה, לדעתי...

אבל אולי הוא רוצה

כמו של הגדולים

מקום תחום

(אצלי למשל כל הילדים מגיל מסוים אוהבם לרוקן את אחת מקערות המשחקים ולשבת לשחק בפנים. זה תוחם אותם באיזשהו אופן.

בצורה דומה, הם גם משחקים הרבה מתחת למיטה (פותחים מיטהנשלפת ומשחקים מתחת למיטה בגיל קצת יותר גדול (בעיקר כי זה דורש יותר כח פיזי

והבן שלי בן שנה וחצי- ממש אוהב את המיטה שלו (כל עוד היא מונחת באופן שהוא יכול לצאת ממנה לבד) כי זה גם אותו רעיון- מקום קטן ותחום משל עצמו

ותגידי , איך עשיתם וילונות?

באמת זכרתי שסיפרת פעם ורציתי לשאול אותך על זה יותר...

ולגבי הפרטיות- כמו ש @חנוקה הסבירה...

חוט חזק שמחובר לאורך החלק התחתון של המיטה העליונה, ועליו בד תלוי עם לולאות מתכת כדי שיהיה אפשר להסיט.

במיטות העליונות/היחידות זה כבר היה יותר קשה - אבל בעלי התקין עוגנים כאלה בתקרה ואליהם קשר את החוט של הווילון.

מציינת שלבעלי יש ידיים טובות וידע וניסיון בעניין. אני עצמי למשל כנראה לא הייתי מצליחה לעשות משהו כזה, לפחות לא משהו יציב...

וראי מה שכתבתי לחנוקה על הצורך האמיתי שלו🙂

זה לשים איזשהי מחיצה או שידה/כוננית גבוהה

ותעשי משחק או יצירה קטנה או תדגימי ניסוי כלשהו

שקשורים לספר

הוא אוהב לאפות

אולי אם יש פעילות מקדימה לזה

או חלות

נניח סיפור שקשור לאפיה ואז אפית עוגה

משהו כזה

לק"י

תתייעצי עם הגננת כמה אפיית עוגה זה פרקטי.

כי בפועל זה כמה בודדים שיעזרו, והשאר יסתכלו עליהם.

אם זה מעט ילדים, אז אפשר להזמין ילד ילד לעשות משהו.

אני אוהבת אותו מאוד

אבל לא יודעת אם עוגת גזר מדבר אליך🙈

שנה שעברה היה לבת שלי משהו כזה בגן ותכננתי רק להכין איתם עוגיות

בפועל התברר לי שאני לא אוכל לצאת מהעבודה לשעה כמו שתכננתי (עבדתי ליד הגן) אז הכנתי איתה את העיסה אחר הצהריים ושמרתי במקרר עם ניילון נצמד, הבאנו בבוקר לגן והצוות עשה איתם את הפעילות 

טוב? אכין את הבצק בבית

כמובן קודם לספר סיפור

אצל הבן שלי היו עושים כל חמישי והם ממש מתרגשים מיזה.

גם כי זה של שבת וגם כי זה של אמא...

אם כן-

2 אפשרויות-

או למחול הפעם אבל להבא לא להלוות לה יותר

לא כנקמנות

פשוט כדי לא להגיע שוב למצב כזה.

או לשלוח ילד לבקש ממנה אם יש לה סמקרה שקית של.. ואולי זה יזכיר לה .

משהו כמו אם היא כבר הספיקה לקנות עוד חבילה כי עומד להיגמר לך ואת תיכף צריכה.

אני הייתי גרה במקום שמה שלוקחים- מחזירים. גם אם זה כוס של משהו או שקית אבקת אפיה. אח''כ כשעברתי דירה, להפתעתי לא החזירו לי גם חבילות סגורות או מצרכים לא שגרתיים (שבעיני ממש לא שייך לא להחזיר. ולו משום הערך הכספי שלהם) באיזשהו שלב קלטתי שאנשים מבחינתם זו נתינה במתנה.. אני עדיין לחוצה להחזיר כל דבר. וכשלוקחים ממני, בדר'כ מציינת שלא צריכים להחזיר (במידה שמדובר בדברים קטנים)

דברים גדולים יותר אפשר פשוט לומר שאת צריכה את זה לשימוש שלכם. או לומר מפורשות שאת בונה על זה ותוכלי להלוות אם יחזירו לך נניח עד מחר..

ולהבין

שגם אני לפעמים מרחפת ולוקח לי זמן להחזיר

ומקווה ממש שלא פספסתי לגמרי שום דבר.

אז משחררת את זה וזהו 😀

אם יחזירו נחמד, ואם לא זכיתי לעשות חסד בממוני.

ומתחזקת בלהחזיר מהר.

יצא ככה סתם במקרה שכל אחת שכחה

אז הייתי משחררת

ואולי פעם הבאה א

נותנת ואומרת רק אשמח שתחזירו לי עוד שבוע כי חושבת שאצטרך בקרוב..

או משהו כזה

אני הייתי מתבאסת

כבר למדתי בבניין שלי למי להשאיל ולמי פחות

לא שכואב לי לעשות חסד

אבל את יודעת, אני קונה חבילת אורז נוספת כדי שיהיה למקרה הצורך ולא כדי לפתוח גמח 

הייתה לי שכנה שחשבה שאני סופר

לא פעם, פעמיים, שלוש

כל שבוע קבוע היא מבקשת כמה פעמים

האמת שעד שלא נתקעתי לא היה לי אכפת ובעלי יותר התעצבן מזה, אבל מאז שביקשנו פעם אחת שתחזיר היא לא ביקשה יותר

כתבתי בהמשך

זה 3 נשים שונות.. וזה בעיקר נובע מרחפנות.. 

יחזירו מצוין, לא יחזירו לא נורא... למרות שכנראה היה יותר קל לי להזכיר על מצרכים בצורה נחמדה (משהו בסגנון של אני צריכה לראות אם לקנות או שיש לך זמין להחזיר) מאשר על כסף, שזה יש מצב שהייתי מוותרת כי אין כל כך דרך נעימה לתזכר...

למרות שלפעמים זה ממש מבאס.

אז אחרי הרבה פעמים שזה קרה למדתי להגיד במקרים מסויימים שזו חבילה אחרונה ואני בונה עליה לימים הקרובים, לפעמים זה עוזר..

מעדיפה להלוות ולתזכר מאשר להלוות מראש עם טעם חמוץ או לא להלוות בכלל.

החסד מבחינתי זה לסגור פינה כשהיא הייתה בלחץ.

מטבע הדברים אחרי הצורך כבר שוכחים, זה לא שלא מתכוונים להחזיר.

מהצד השני הייתי שמחה שמזכירים לי,

כך אוכל לשים לב ולהיות יותר מרוכזת בפעם הבאה כשאני לווה דברים אוכל להשתפר בהחזרה.

שאני מתכוונת שמדובר ברחפנות נטו,

ולא במצוקה כלכלית או עומס נפשי שהתזכורת עלולה לגרום לה צער.

ואיך אפשר לדעת דברים כאלה...

או הלך להם האוטו וקשה להם לעשות קניות, אז היא בסחרור מתמשך עם החיים.

כמו שהתקשתה להתארגן עם קניות קודם, זה יקשה עליה גם עכשיו.

אבל נגיד אם היא אירחה אצלה או חגגה יום הולדת לילד והייתה צריכה משהו לאותו ערב,

או נתקעה רגע לפני שבת או בשבת עצמה, הבלתם עצמו עבר,

עכשיו יש לה פנאי בנחת לעשות קניות ולהחזיר, היא רק צריכה לזכור לעשות את זה.

דווקא אחרי אירוע יש ירידת מתח ולא זוכרים כלום.

זה היה שנה ראשונה בעלות אחת

שנה שנייה בעלות אחרת

שנה שלישית משרד החינוך וגם השנה.

נראלך יתנו?

אחרי שנתיים יש למנהל בחירה אם לתת לך קביעות

אחרי 3 הוא כבר חייב לתת לך

וברגע שאת עם קביעות את מקבלת את התואר.

מעבר בין בעלויות לא נותן קביעות לצערינו הרב

אם את עומדת בקריטריונים אין סיבה שלא תקבלי

כתוב בתנאי זכאות שזה רק למי שלומד לתואר בהוראה.

הם באמת מקפידים על זה?

שאת צריכה לשים לב ולקחת לשרותים ביוזמתך,

זאת אומרת יש את הילדים שיקלטו את העניין תוך כמה ימים ויש את אלה שייקח להם גם יותר משבועיים,

אם כרגע זה מורכב לך לקחת על זה אחריות,

אולי לחכות לאביב. כי עכשיו מתחיל חורף וזה יותר שכבות בגדים ויכול להיות מורכב יותר במיוחד *עבורך* לנהל את זה. ו נראה לי שהכי חשוב שאת תבואי מוכנה לתהליך.

בהצלחה!

אני מנסה יומיים שלושה, אם אין הצלחות בכלל מחזירה חיתול ואומרת שננסה שוב 

אם תרצי יש לה קבוצת וואצאפ לשאלות תשובות

בגישה שלה גומלים בהדרגה, בהתחלה שעה ביום

בהמשך שעתיים שלוש וכו

(ניסיתי לפני כן לעשות גמילה של יומיים ברצף והיו מלא תסכולים לכל הצדדים)

בקיצור, היא בגישה של לשים תחתון ולא להזכיר ולא לשאול אם צריך להתפנות

איך שיוצא להגיד שוב ושוב שזה פיפי ועושים את זה בשירותים

יומיים ראשונים הילד רק מפספס וזה לדעתה חלק מהלמידה

ביום השלישי הילד מרטיב בדרך

בהמשך מרטיב על הישבנון

היא נגד ישיבה רציפה על הסיר כי הילד לדעתה בכלל לא מבין מה צריך לצאת 

בקיצור, גמלנו ככה בהתאם לגישה שלה יום ולילה ועבד ב"ה מעולה!!!!

לקח לנו מהיום הראשון שעשינו גמילה למשך שעה - שבועיים עד שהיה יבש ביום.

קצת אחרי התחלנו גמילת לילה, לא חיכיתי לטיטול יבש (כי אף פעם לא היה קם יבש, הוא היה קם רטוב למרות שלפעמים שמנו 2 טיטולים אחד מעל השני)

מה שעשינו זה לקחת מיוזמתנו לשירותים בערך בשעה 23, אחרי כמה ימים הוא אמר לנו שלא צריך לעשות

בשלב הזה הוא התחיל עם וירוס שלשולים אמרנו לו שבקבוק עושה שלשול ככה גם הפסיק לקחת בקבוק של 210 מל מים עם רבע כפית מטרנה בשביל הצבע

תודה לה' הכל התגלגל ממש לטובה 

בגמילה היא ממליצה לשים תחתון בלי מכנס כדי שמייד איך שמתחיל "לברוח" לו, את מייד אומרת לו שזה פיפי

ולא להגיד לו רבע שעה אחר כך כשאת מגלה מכנס רטוב שהוא עשה 

הוא צריך להבין שיש קשר בין התחושה לבין התוצאה ומה שמתבקש ממנו לעשות

קודם כל- אשמח לקישור אם יש לך

כל הילדים שלי?נגמלו בשיטה בבת אחת. בוקר ולילה מורידים?טיטול שמים לבנים וזהו! בדרך כלל תוך שבוע היינו מצליחים להגיע למצב שלא מפספסים בכלל

איתו- בלילה הוא באמת לא היה מפספס בכלל .. אבל ביום מה שציינתי... אז מוזר לי השיטה השניה .. לא מכירה את זה בכלל.. אבל שווה לנסות

אשמח לקישור או למס של קבוצת ווטצאפ של גמילה.

אני מנסה לגמול ילדה בת שנתיים וחצי וממש קשה לי למרות שהיא ילדה שביעית שלי ב''ה.

עד עכשיו גמלתי רק בנים שראו את האח מעליהם עושה בשירותים ככה שהיה לי יותר קל.

אבל אצלה אני ממש מתוסכלת , היא לא מבינה מה  צריך לעשות בשירותים.

אני מורידה לה את הטיטול והיא מפספסת על הרצפה אבל לא מבינה למה... ניסיתי לשים אותה כמה פעמים על הישבנון והיא מתאפקת לא להוציא.

על ישבנון בדיוק מהסיבה הזאת. הילד לא מבין מה הוא צריך לעשות

הוא משתעמם וסתם מתוסכל

מצרפת כאן קישור

ייעוץ גמילה עם ליבנת

גמילת יום ולילה

גמילת לילה לא עשיתי בגישה שלה 

רק ממש שניה לפני שיצא לו

אז היה בורח לו הרבה

עד שהסברתי לו שצריך ללכת לשירותים כבר שמרגישים בבטן שצריך, ולא לחכות עד שייצא

ומאז ב''ה הוא קלט את העניין