פורום הריון ולידה (עמוד 3046)

אולי הוא מלוכלך באבק וזה ריח של אבק שרוף

צריך לנקות חיצונית טוב להפעיל כמה זמן על עוצמה גבוהה בחדר מאורר ורק אז להשתמש בו

 

 

כשמדליקים אותם נהיה ריח נפטי כזה

את מה שעשה
כדי שיבין שזה לא משתלם

הוא בן שלוש וחצי, למען ד'
מסכן קטן...

ובהחלט מבין ויכול לנקות. זה שלו, ולא שלה
ברגע שמורידים מהלחץ ומעבירים אחריות אליו, הוא מבין שזה לא משתלם.
לי נשמע שהוא מנסה למשוך תשומת לב, אלא שבוחר בדרך פחות חיובית.
אז ברגע שינקה אחריו, ולא האמא
זה יכול לעבור

במקביל כמובן ממליצה לבדוק מאיזה סיבה הוא כן מנסה למשוך תשומת לב ולתת לו תשומת לב בדרך אחרת. אולי זה מהחשש שהאמא יוצאת לעבודה וכו..

כמו שלא אביא לילד לנקות את הקיא שלו כי הקיא כי השתולל. וזה קרה לי או שאכל יותר מידי בן 11 נניח
אני חושבת שזה יוצר טראומה אצל ילד, לנקות משהו ממש דוחה שיצא ממנו.
בגיל צעיר ועוד 3 וחצי, אני לא הייתי עושה את זה כדי שיבין שלא שווה לו.

לא לעשות עניין
את כבר יודעת שזה עלול לקרות, אז תתארגני מראש לאופציה כזאת
את יודעת שהוא מסוגל ויתגבר על זה, זה רק תקופה קצרה
מניחה שאם לא תעשי עניין (תנאי את זה בתור משהו טכני, כאילו בדיוק נשפך עליו שוקו לא באשמתו) זה יעבור בהקדם

בן 3 נגמל יפה מאוד ואחרי חודש רגרסיה(כתבתי הרבה על זה כאן) שהלכה והחמירה במשך חודשיים. התייעצתי עם פסיכולוגית של הגן(הוא בגן תקשורת) המליצה על טיפול רגשי שעוד לא התחלנו. כמובן הטיפול לעוד תחומים זה על הדרך. וממש בשבועיים האחרונים יש הטבה משמעותית עושה הרבה יותר בשרותים פספס פעמים בודדות. מקווה שזה באמת מאחורינו כי זה סיוט כל כך מבינה אותך זה מתסכל ברמות. יכולה להגיד לך שאני פעלתי בכמה מישורים.
א. לא עשיתי עניין(בהתחלה כעסתי והתעצבנתי)
ב. נתתי לו לנקות את עצמו כמובן עם עזרה שלי.
ג. השלמתי עם המצב שזה מה יש כרגע(בלי קשר לזה שהאמנתי שהוא יכול)
ופשוט הפסקתי להפעיל עליו לחץ של אתה יכול ובוא נשב נעשה בשרותים. כשהבנתי שזה סוג של בחירה שלו לעשות בתחתונים גרמתי לו להבין שזה לא משתלם והוא לא משיג כלום עם זה.
מקווה שזה יעבור גם אצלכם וחיבוק גדול גדול בנתיים

שמנסה לישון עוד קצת ועוד קצת אבל לא משתלם...

אל תלבישי לפני שהוא עושה, חכי שהוא יעשה ורק אח"כ תלבישי, ובעיני לא צריך מקלחת, מוציאים את הגוש (במחילה..) ומנגבים במגבונים

תודה לכל מי שענתה

הכי חשוב זה לא לתת יחס שלילי,

כי אז זהמחזק את ההתנהגות.

תני לו לנקות את הלכלוך של עצמו, מה שהוא כיול כמובן - להוריד בגדים, לקחת מגבון לנקות וכד.

זה מחיר שיהיה לו קשה לשלם...

וזו תקופה שתעברו,

תנשמי עמוקקקק יהיה טוב!

לתת לו לנקות בעצמו הוא נורא ישמח🤮🤧😷
הוא עושה את זה אם אני לא מספיקה להגיע, חגיגה בשירותים

טוב.. אצלינו אחרי שמוציאים את הגוש נשאר רק קצת בפי הטבעת, כמו אחרי שעושים בשירותים

אחרי שניסיתי לפי ההסברים של כל המומחים ולא עזר..
כשראיתי שהוא מתחיל לעשות גם אם כבר התחיל לצאת פשוט לקחתי אותו והושבתי אותו בשירותי לא תמיד הוא המשיך אבל לפעמים כן וזה קצת נתן לו להבין שהוא מסוגל
דבר שני בקשתי מקרובת משפחה שתדבר איתו ותשכנע אותו
הצעתי פרסים עודדתי וזה עבר די מהר
את התחתונים ניקיתי לידו או לפעמים זרקתי אמרתי לו שיראה כמה חבל שצריך לזרוק
מה שכן הכל בצורה נעימה בלי איומים בלי כעס

מה שמעודד הוא שכשאת במצב הזה זה נראה כאילו זה נצח אבל כשהם לומדים אז זהו .. תהיה בביטחון שהוא גדול והוא יכול ואני בטוחה שהאנרגיות האלו יעברו אליו

דבר ראשון , הוא לא עושה זאת בכוונה ,

הוא עדיין לא למד לשלוט היטב בתחושת היציאות הגדולות .

בדרך כלל המעיים מתרוקנים בשעות סדירות , תעקבי מתי פחות או יותר הוא עושה..
ולקראת הזמן תשאלי אותו , אם הוא מרגיש דחף או לחץ לעשות..

אפשר גם לשבת קצת בשירותים עם ספר שלא ישעמם ולחכות עד שיצא..

חשוב מאוד לעודד כשאצליח .

בנוסף ,כתבת שהצואה נוזלית , הוא מקבל משהו חלבי לבוקר?

תרגילי כיווץ שרירים עגולים והרפייתם (שרירי השפתיים-בפה. נשיפה ונשימה בפה מכווץ. על נר, בקשית וכו') ומשחק בידיים בחול וחול רטוב!

אם יש לך גישה למרפאה בעיסוק היא יכולה אולי לפרט לך יותר, אולי גם בגוגל.

לומר לו שאם הוא עושה בשירותים ולא מלכלך את התחתונים, אז תתני איזה שוקולד או משהו אחר בדרך לגן. אפילו שיהיה בבית, בארון למעלה, ולהראות לו שאם מחר הוא יעשה בשירותים, אז הוא יקבל. ולהזכיר לו כל הזמן בבוקר.

גם לי היה אותו סיפור. סיוט.

פשוט לקחתי אותו, קילחתי, הלבשתי ולקחתי לגן רגיל.

הכי גרוע זה להתעצבן ולהילחץ ולכעוס. 

 בלי דיבורים מיותרים ובלי התייחסות יוצאת דופן. זה עבר מהר מאוד..

 

יכול להיות שמיהרת להחליף לפני שהיא סיימה.

כל חמש דקות כמעט. .
לא אחרי חיסון

לפעמים הם עושים ולא מסיימים לעשות..
בכל אופן 3-4 פעמים ביום זה תקין.

משהו אחר?

כזה-


אם כן, זה כמו אקמול. רק חברה אחרת.

בשניהם יש 500 מג של החומר ששכחתי את שמו
רק חברה אחרת

אבל אסור דקסמול קולד/ סינוס.

אצלי אגב, הבוקר היה הזמן הכי סביר ביום (כמובן אחרי שהקאתי טוב טוב, היתה לי הפוגה קלה מהבחירות, בניגוד לשאר היום שלא עזר להקיא...)

בשונה מההריונות הקודמים שלי הפעם זה קליל. אבל נראה לי שהתחיל מוקדם יותר (מההריון הקודם לפחות, מקווה שגם ייגמר לפני).

אצלי זה רק הלך והתגבר במהלך היום. לפעמים לא הצלחתי להירדם בלילה מרוב בחילה.
אולי אצל הרוב זה כן בעיקר בבוקר?

וגם זה שאומרים שזה עובר בסוף שליש ראשון?.....אצלי זה נמשך עוד אחרי.

ב"ה שזה בנסיבות כאלה.
אבל זה מעיק.

לא מספרים להם שהבחירות יכולות להיות כל היום, וגם ההקאות... ושהם יכולים להימשך על פני כל ההריון...
מי היתה עושה את זה לעצמה?

כבר נקודת אור! זה אומר שהבחילה לא משתקת עד כדי כך שלא בא לך אפילו לחשוב על שום אוכל בעולם
אבל זה באמת נורא מבאס להיות מבוחלת כל היום והלילה

מקווה שלא יהיה גרוע יותר.
ההריונות הקודמים שלי היו קצת שונים אחד מהשני, ונראה שגם זה.

מזדהה ממש, אצלי זה כל פעם שפותחים את המקרר, עוברים ליד פח, מריחים עוף או רואים.

לוידעת איך יאכלו פה בשבת.

כי זה מתחיל בבוקר של ההריון- בתחילתו. ולרוב יש הקלה מסוימת לפחות, או שעובר לגמרי אחרי השליש הראשון

בוקר במשמעות ההתחלה. מדובר על תחילת ההריון, לא על תחילת היום.
אצלי הבקרים הם הזמנים היותר רגועים.. דוקא השיא בערב.

היא ישנה הרבה? אולי להעיר אותה ולהאכיל באופן יזום?

פולטת הרבה...

ממליצה כן לפנות לרופא להמשך בירור
אם היא יונקת טוב אבל פולטת די הרבה אולי כדאי לברר למה..

העלימה את זה לחלוטין
אבל מוחלטת ממש
היו פולטות ממש הרבה

עד גיל שמונה חודשים כזה לא אכלתי בכלל חלב. אחר כך התחלתי להחזיר בקטנה, מעט חלב בקפה. לבן אחד מדי פעם. להן נתתי מוצרי חלב רק מעל גיל שנה והכל סבבה. היום אני אוכלת מוצרי חלב רגיל ומניקה פלוס היא אוכלת גבינצ ויוגורט וקוטג (חלב ממש עוד לא) והכל תקין

בת כמה היא??

אמרו לי שתינוקות יונקים שוברים אחוזונים בהתחלה ואז מתאזנים על אחוזון אחר.

האחוזונים הם אחוזונים של ילדי תמ"ל.
אם האחיות לא לחוצות, לא הייתי נלחצת. זה אחוזון. והיא עולה במשקל.

תעקבי אחרי הטיטולים. החיוניות. אם יש שינוי תפני לרופא.

ואמנם זה קצת פחות אבל לא היסטרי. תמיד יש לכאן ולכאן
שלי מאז פסח עד ראש השנה עלתה קילו! קילו בחצי שנה! וזה פשוט לא מזיז לאף אחד, לא לטיפת חלב ולא לרופא 🤷🏻‍♀️

וקבעו תור לשקילה חוזרת אחרי שבועיים בערך
בזמן הזה שמתי לב להציע לה יותר לינוק ובאמת עלתה והשלימה את הפער תוך שבועיים זה גם היה בערך בגיל הזה... הייתה תינוקת רגועה ולא בכתה המון.
עד היום (בת 3) היא קטנה קצת ואוכלת המון ביחס לגודל שלה אבל כשלא מרגישה טוב ואין לה תיאבון אומרים לי שלא עלתה מספיק... כנראה שצריכה את הכמות שהיא אוכלת..

בשבוע...
לקחתי לרופא הביאה הפניה לבית חולים.. עשו לו ים בדיקות מסכן שלי! והתברר שהוא אלרגי לחלב.. ישלו אוכל מיוחד.

בן כמה הוא כשזה קרה?

מטרנה

באיזה אחוזון היתה ובכמה זמן ירדה לאיזה אחוזון?

שבד"כ בטיפת חלב לחוצים יותר מדי (גם כשלא צריך), כך שאם אמרו לך שם שלא צריך לעשות כלום - כנראה שזה בסדר...

ליתר ביטחון, לכי לרופא הילדים, ותשאלי גם אותו.

אבל באמת מוזר.. אולי לשאול את טיפת חלב למה חושבים שזה בסדר

באסה רצינית

אני משתדלת מאד לא לתת רק אם חובה. אבל לדעתי ההשלכות של דלקת ריאות שמסתבכת עלולות להיות קשות יותר מאנטיביוטיקה.

מקסימום הייתי מחכה עוד יום ו\או מבקשת צילום

טוב שהרופאה איבחנה מוקדם.
זה לא משהו שכדאי לעשות עליו נסיונות. דלקת ראות עלולה להביא למצבים מסכני חיים
תני אנטיביוטיקה ורפואה שלמה!

את יכולה לבקש לעשות צילום. אבל, לא יודעת מה יותר גרוע.

ביתי בת 9 ברוך ה' קיבלה רק 3 פעמים אנטיביוטיקה בחייה...
שנה שעברה הייתה מאוד מצוננת משועלת אוזניים וכו ולא הייתה דלקת ריאות, אחרי שבוע פלוס התפתחה דלקת ריאות קטנה אגב ללא חום !!
ועד כאן- מומלץ אנטיביוטיקה
במיוחד שדלקת קטנה אפשר לתת מינון נמוך הרבה יותר,
אם זאת ממש דלקת רצינית אז מינון הוא מאוד אלים (מה שבעצמו יכול לגרור היחלשות של הגוף ואז עוד אנטיביוטיקה)

הילדים שלי מקבלים תרופות בכוח אם אין ברירה.
כשהם גדולים לא אכפת לי שיחליטו על עצמם (רק בתרופות שנותנות הקלה, לא תרופות שמרפאות. ילד עם כאב ראש שלא רוצה אקמול 'עובר מבחינתי).

דלקת באוזניים עלולה להחמיר ואף לגרום לבעיות שמיעה!

ודלקת ריאות עלולה להיות מסוכנת ,

לא הייתי לוקחת סיכון נשמה ,
עדיף לתת אנטיביוטיקה ולהתפלל שזה יהיה הכלי לרפואה , ה' נתן לרופא רשות לרפא.

וגם לא עם דלקת ריאות

גם בן השנתיים וחצי שלי ישן לפעמים בטיולון שלו (אם הוא בורח יותר מדי פעמים מהמיטה. כשקושרים אותו בטיולון הוא פחות מצליח לצאת).

אפשר לדחות את ההתרגלות למיטה לעתיד, כשכבר תהיה במיטה רגילה...

זה כבר כל צהריים ולילה , וזה לא נוח הגב שלה בטח נשבר מזה זה בלי מזרון

גם בן השנתיים וחצי שלי מעדיף את העגלה שלו. כלומר, מעדיף לישון צמוד אלי ולגרש אותי בהדרגה אלגנטית מהכרית שלי, אבל אם לא מתאפשר לו- אז העגלה היא הבחירה...

ולגבי ההעברה.
את הילד הראשון הכי קשה להעביר, כי הוא לבד בחדר..אנחנו עברנו שנינו לישון עם הגדולה בחדר שלה, בערך שבועיים לפני שהשניה נולדה. אח''כ בעלי ישן איתה עוד קצת וככה היא התרגלה שזה המקום שלה.

הרבה כסף אבל מה זה לעומת לילות שקטים והרדמות נעימות במיטה?

כשהולכת לישון בעגלה את פשוט שמה אותה והולכת?
אם כן הייתי מנסה לעשות אותו דבר רק לשים במיטה בחדר חשוך ורגוע אחרי ארוחת ערב מקלחת ומה שאתם עושים בדרך כלל כהתארגנות לשינה ואז מניחה במיטה מכסה אותה בשמיכה לילה טוב נשיקה והולכת
נותנת לה להשתולל ולשחק לבד במיטה בשלב מסוים תלך לישון. הייתי נכנסת ונשארת איתה רק אם היא בוכה.
כמובן להכניס אותה לישון כשהיא לא עייפה מידי כי אז הרבה פעמים קשה להירדם.

אני לא חושבת שזה בריא לישון בעגלה.
לדעתי את צריכה להמשיך להתעקש, בדרכים אחרות.
קחי כמה ימים שתחפרי לה על זה מבוקר ועד ערב (הם מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים) שבלילה ישנים במיטה, הנה המיטה של אבא, הנה המיטה של אמא, והנה המיטה של _____. כשחושך בחוץ הולכים לישון במיטה, בלילה ____ תישן במיטה כאן, עם בובה/משחק/מוצץ.
תתחילי קודם רק עם הלילות ותני לה להמשיך לישון בעגלה עד שתתרגל לישון במיטה בלילה.
אחר כך ביום שתחליטי תגידי לה שהיום היא תתחיל לישון במיטה, ועכשיו תעשי אמבטיה ואחר כך תשני במיטה שלך, ועכשיו הולכים למיטה שלך. קריאת שמע, נשיקה, אולי שיר אחד וזהו, תצאי מהחדר. אם הנוכחות שלך בחדר מפריעה לה להירדם אז עדיף שתנסה להירדם בכוחות עצמה

אולי המיטה מרגישה לה גדולה מדי, ניסיתם להקטין קצת עם נחשוש למשל?
ומה לכשות, זה רק להתעקש. כמה לילות קשים אבל שווה אחר כך
בהצלחה

יהיה יותר קל להשכיב
ואולי גם תהיה לה פחות התנגדות לזה

כשנולדה השניה והשארתי אותה בחדר שלנו.

לאחר תקופה מסוימת שהשניה גדלה העברתי את שתיהן לחדר.

לילד הראשון במשפחה זה מעבר נורא דרסטי

אח"כ כשיש עוד אחים זה הרבה יותר קל לכולם

שנשאר אחרי שכבר מתייבש?
את יכולה להתיעץ עם המכון הטרטולוגי

חשבתי ללכת מהבית עד הלילה

0-2-5-0-8-2-8-2-5

מקווה שהם עונים לא רק על תרופות.. אם לא את יכולה לשאול  במרכז לרעלים 0-4-7-7-7-1-9-0-0 

אשמח אם מישהי תסביר לי למה ההודעה לא נשלחת אם אני מצרפת מספר טלפון..

ספונג'ה אחרי הסיוד

לבשל

מקלחות

קניות

מה הכי חשוב להשקיע? הכוחות מוגבלים.

ושבת קצרהההה

הייתי מורידה בישולים
קניות רק מה שהכרחי לשבת

ספונג'ה מבחינתי זה הכי חשוב כי לא מסוגלת להישאר עם לכלוך, וכנ"ל מקלחות.
בישולים- רק ממש בסיסי, וכמה שיותר לקנות אוכל מוכן.

אבל כמובן זה תלוי בסדרי עדיפויות שלכם- לא שלי...

שאולי הוא נבהל מהעומס שיש
שלי בת 7 חודשים וכך היתה בהתחלה מוכנה להיות רק בעריסה לא על השטיח יחד עם כולם
כנראה העומס היה גדול עליה
לאחרונה כבר מוכנה ומתחילה להשתפר ברוך ה'

זה מה שמוזר לי. פתאום התחיל לו הקטע הזה...

אבל קפץ לי בעין שאת לא מרימה אותו כמעט כדי שלא יתרגל...

המטפלת לא יכולה להרים אותו הרבה אבל את כן. הוא זקוק למגע. אם את יכולה להרים אותו - לכי על זה וכמה שיותר. אם רלוונטי מנשא בשעות שאת איתו - מעולה. הוא נראה לך אולי גדול אבל הוא בעצם תינוק קטן, והוא זקוק לך. אתם רוב היום לא יחד. תני לו כמה שיותר מגע בזמנים שכן.

לא התכוונתי שאין ביננו שום מגע ברמה הזאת. לגמרי יושב עליי ועושים צחוקים יחד התכוונתי שלא כל פעם שהוא בוכה ורוצה שארים אותו, אני מרימה אותו. אלא מדברת איתו ומנסה להסב את תשומת ליבו למשחק על הרצפה או משהו. לטובתו.. שלא יתרגל להיות תלותי כ"כ, גם כשאני לא בסביבה..

אז אם זה רק כדי "שלא ייתרגל" אז ממליצה להפסיק עם החשיבה הזו.
את זה הביטחון שלו.
זה לא יימשך לנצח.

ולפעמים הרצון הזה זאת תגובה לכאבי שיניים וכו'.

וגם שמעתי מאימהות רבות שזה מה שעשו. לא נראלי שגרם לילדים שלהם חוסר ביטחון. במיוחד שזה לא שאני לא מרימה אותו בכלל. חוץ מזה שהוא בן 11 חודשים, עוד רגע בן שנה.. לא הגיוני שיתרגל להיות כל הזמן על אמא... הוא צריך לפעול, לשחק..

הוא בן 11 חודש. אפילו לא בן שנה. הוא תינוק. והוא זקוק לזה.

תעשי מה שאת מאמינה בו.
אבל אני מנסה להראות לך שזה לא נכון לכל ילד.

רגוע, שיש בו רק 2 קבוצות בכיתה בפעם (מלבד בזמן שינה.) יכול להיות שהמטפלות לא מודעות עדיין לצורך שלו בסדר יום כזה. (עד גיל מסוים לא מקפידים על זה..) ואם יש פחות ילדים בשטח הוא לא ירגיש כ"כ מאוים ואז הוא יהיה רגוע יותר.

בשביל זה יש במעון חדרי ספח, ספריה וג'ימבורי וכו' וכו'.

אני עובדת במעון ואל תתפלאי , גם בגיל כזה יש להם מה לעשות בכל מיני חדרים שונים.

תעירי-תאירי להם!

ולא יותר. אבל אין להם חדרי ספח במעון, הכיתה קטנה יחסית..

שאם הלכת לחדר אחר את כבר חוזרת

נראה להם שנעלמת לגמרי

אולי זה זה?

אבל במעון זה נהיה כל היום והוא לא נרגע.. כמו שעתבתי בהודעת פתיחה.. השאלה אם זה מצב רגיל שיחלוף או יותר מזה...

זה לטובתה 

בת כמה היא?

נולדה בפסח

גם לפרגן לעצמנו איזה אוויר לנשום אחרי חצי שנה, גם להנות וגם להשאר עם מצפון אחרי זה


הכל בסדר יקרה, תעשי את זה עוד פעם בחודש הבא ותהני מאוד!

בדיוק גיל מעולה לזה. אם כי מבינה ממש את הקושי. תנשמי ותהני ותחזרי אליה עם כח

גם להנות ממנה ואיתה, וגם לאפשר לעצמך לשחרר זה מושלם!

(ולגבי בעלך באסה אבל עבודה יש כל יום וכנס לא.. אז מותר לך שיתגייסו בשבילך.)

נורמלי לגמרי.
כשהילדים שלי נוסעים לשבת, אז יש נשים בבית כנסת שאומרות לי: וואי, בטח קשה לך... ואני עונה: מה פתאום? כיף לי!
כל עוד את אוהבת את הבת שלך, זה בסדר שתהני גם להיות אישה, ולעשות דברים אחרים, ולא רק להנות להיות אמא

היא לא בת יומיים שזה קורע להתנתק ממנה.
לגמרי נורמלי שלא תרגישי געגוע מטורף אליה.
אז תטפחי לעצמך על השכם, תשחררי את המצפון ורגשות האשמה וקחי איתך הלאה את הכוחות שצברת ביום המאוורר הזה
ותרגישי הכי בסדר בעולם שנהנית! הכנת לתינוקת ולבעלך אמא ואשה שמחה יותר. (זה רק בשביל להרגיע אותך שאת בסדר כלפיהם. אבל באמת לא צריך את התרוץ הזה, מותר לך גם להתאוורר נטו בשביל עצמך)

אני לא מאוד קשורה אליה?

(די עם מחשבות אובססיביות... )

לא קשור להנקה. את קשורה אליה וכל מה שהרגשת טבעי ונורמלי

אוסידי ואני מסתובבים בעולם יחד כבר 12 שנים.
אולי נחגוג בת מצווה.

יופי, ציניות נשמע לי טוב...
את מהממת. הכל בסדר. מן הסתם את יודעת איך לעבוד על להעיף את המחשבות האלה. בהצלחה

באמת שזה יכול באמת להיות מגניב
לשקף קצת איך נראה קיום מצוות עם ocd.
בעלי אומר שזה כמו יצר הרע.

(מקווה זה סרט רע בדרך כלל )

שאת מאוד קשורה
גיל חצי שנה ולא תלויה בהנקה למה שלא תהני קצת

הגדולה שלי בגיל ארבעה חודשים נשארה אצל סבתא לבד לכמה שעות ואני הייתי בלחץ מזה.
הסיבה שיצאנו לכמה שעות היתה שכנראה הייתי בתחילת דכאון מרוב להיות בבית לבד בחורף עם תינוקת.
אז מצוין שככה עשית, כולם ירוויחו מזה.

שבפעם הראשונה שעזבתי את הגדול שלי, הוא היה בן חודשיים,
שמתי אותו אצל מישהי ויצאתי לעבודה, כן? לא לקניון..
היה בא לי לדלג ברחוב
אם לא היה אף אחד זה מה שהייתי עושה...
הרגשתי כ''כ משוחררת, בגוף ובנפש.
לא יודעת, מצפון לא היה לי🙈

הוא אבא שלה כן? ואחראי עליה כמוך. זה לא את שהשארת אותה זה אתם, והוא לא איחר בגללך אלא בגלל שהוא הורה ולהורים יש אילוצים שקשורים לילדים שלהם... אני כןתבת את זה כי אני עצמי עברתי תהליך בדבר הזה. האיש שלי עובד בעבודה באמת חשובה ואחראי על אנשים רבים ואני- עצמאית, יש לי סטודיו קטן בבית. באופן טבעי הנטיה היתה שתמיד אני אוותר, אתגמש, ואקח אחריות בלעדית על כל מה שקשור לילדים. אבל זה לא ככה, כי אם אני אמחק את עצמי יהיו לזה משמעויות כלכליות, זוגיות, וכן, גם האושר האישי שלי יפגע, וזה חשוב, למשפחה כולה וגם לי...
ובקשר לתינוקת שלך, חבל לך לבחון כל הזמן את הקשר וההקשרות בניכן. היא בת חצי שנה, מערכת היחסים בינכן רק החלה, ואת עושה כל מה שצריך. (אם טרם הכרת את ״האם הטובה דיה״, זה הזמן)

והוא היה נשאר בבית ומגיע בזמן.
אבל כל כך לא רציתי לעשות את זה...
במיוחד בגלל הקונוטציות האישיות שיש לי על לישון לבד אצל ההורים

זה הגיוני להימנע מלישון לבד אצל ההורים.

אנחנו אף פעם לא נפרדנו בלילות... נראה לי הגיוני מאוד. זוג צריך להיות ביחד בערב.

יש לי כוח פתאום לסדר את כל הבית.

וגם בעלי אמר שרואים שזה עשה לי טוב.

את בן אדם וגם את צריכה להתמלא.
זה בסדר גמור...לאט לאט יש תהליך של נסירה גם בין הורים לילדים.

גלוית לב: בְּלִי

וואו
איפה הייתי ואיפה עכשיו...
ב''ה שה''צרות'' בשרשור זה מה שמטריד אותי.

אני כבר משתגעת לא יודעת מה לעשות .
מנסה לעזור לה להירדם לבד זה לא הולך ..

הייתי שמה אותה במיטה הייתה נרדמת בלי בעיות
אופ

לא מוצאת פיתרון לתופעה הזו

גם לי אין פתרון לזה

הילדה מרוצה ואת עם ידיים פנויות. עוד חודשיים בערך כבר תוכל להיות במנשא גב ואז בכלל זה נוח.

אל תחשבי שזה פינוק או משהו. זה כנראה צורך אמיתי שלה.

צועקת בו ממש

אולי סוג אחר של מנשא?

פשוט ככה זה, הם רוצים להרגיש אותנו...

עם מנשא בד ארוך הבן שלי אהב לישון בתוכו, ברגע שהתעורר ממש בכה ולא רצה להישאר בפנים.
כשדיברתי למנשא סיני (מאי טאי) הוא ממש אהב, גם בעירות וגם בשינה, וגם אהב להירדם בו. השתמשתי בו עד מעל גיל שנה.

אולי זה לא נח לך. אז אל תעשי כלום כרגע תתמקדי בילדה שרוצה ידים זה לא ישאר לנצח
לגבי הלילה כן צריך פתרון. זא להתעורר מידי פעם זה לא נקרא בעיה.השאלה אם זה ממש ממש כל הלילה על הידים. אם היא תישן איתך במיטה היא גם בוכה?

עכשיו אני נזכרת שהיא כתבה לי שהיתה לה בעיה נכון....
תודה על העדכון

איזו בשורה משמחת, נשמח לשוב ולקרוא אותך פה

או דברים באנגלית עם האותיות האלו

או חפשי באתר הזהברכות ופתגמים עם הביטוי ברכה ללימודי תואר שני 

חמה ופנקס דפים עם עט ומדבקות זוהרות שהם חוצצים. (מורה) זה ממש חמוד לקבל דבר כזה וזה מתאים בהחלט לסטודנט

בדיוק ראיתי אצל מישהי כוס זכויות גדולה עם מכסה ושעם לחום, ממש כמו החד פעמי שקונים

וחשבתי לקנות לי

 

אז אין בעיה. למרות שצריך כמובן לסיים את הטיפול אחרת יחזור

לכמה זמן הרופא נתן את האנטיביוטיקה?
בכל אופן הייתי מרחיקה מהתינוקת

אוף
קשה לי בלי העזרה שלה והיא גם משגעת אותי

לגדולה שלי היתה שעורה, שצצה בערב שמחת תורה. קיבלנו מרשם והיא התחילה לשים משחה פעמיים ביום. בכלל לא הגבלתי אותה שלא תתקרב לתינוק. רק הסברתי לה שזה מאוד מדבק ושהיא תקפיד לא לגעת שם. היא המשיכה להחזיק את התינוק, ואפילו לנשק אותו בפניו. ב"ה אף אחד לא נדבק ממנה, לא התינוק ולא אף אחד אחר. אז כמה שאומרים שזה מדבק, אפשר פשוט להיזהר ולהישמר שלא לגעת בזה, וככה התינוק לא ידבק.

זו הסיבה היחידה מבחינתנו לתת אנטיביוטיקה לדלקת עיניים - כדי שהילד יוכל לחזור מהר יותר למסגרת...

זה או משחה או טיפות.

שההנחיות הם שאפשר לחזור למעון/גן כשכבר אין הפרשות

אם יש לך פוראוור בבית, שימי בזהירות ג'ל אלוורה על העפעף..

רק תהיתי כמה זמן זה מדבק

הקודמים...

זו נשמעת דלקת מסוג שונה מזו שהייתה לילדים שלנו פעמים רבות. אצלנו פשוט היו הפרשות (ועיניים אדומות), ולא הייתה נפיחות או נקודה לבנה.

אז אולי במקרה של הבת שלך זה מדבק יותר ימים... לא יודעת... אולי כדאי לשאול את הרופא שרשם לה את המשחה?

אח''כ כבר כבד לי מידי ולא נח
וגם לא כל-כך מומלץ לרצפת האגן

היו זמנים שבהם גרנו בקומות גבוהות ולא הייתי מעלה את העגלה, אלא משאירה ומכסה בכיסוי גשם, כדי שלא יעלה עליה משהו

לא רלונטי להשאיר למטה?

ואמנם קומה ראשונה אבל הרבה מדרגות וגם לא נוחות- המעבר בין גרם אחד לשני ממש צר ובסיבוב

ובכל מקרהבכל מקום
בחיים לא מעלה מדרגות
לא בהריון בטוח
וגם בלי קשר
גומר על הגב שלי

משאירה קבוע בחדר מדרגות
ולכן קונה רק עגלה שמתקפלת ביד אחת(בדיוק מחפשת עכשיו וזה מתסכללל)


וכן
החדר מדרגות פיצפון
פתוח לגמרי לרחוב-אין דלת
יש חתולים -ולכן מקפלת תמיד
וכן יכולים אולי לגנוב
אבל האמת
הגב שלי והבריאות והעובר שלי יותר חשובים
אז מבחינתי אין אופציה אחרת

ולגבי מנשא- בדר''כ הפסקתי כמעט מיד ברגע שגיליתי על ההריון
הקטנות היו בנות חצי שנה בערך
אז היה אפשרי יחסית

אבל הפעם הקטנה היתה ממש פיצית בהתחלת ההריון רק בת 3 חודשים ..אז כן היתה במנשא ברגעים שצריך בבית או בחוץ
אבל השתדלתי חהמעיט
בסוף שלישי הפסקתי לחלוטין

ולפעמים זה קשה
כי נגיד כדי לקחת את הילדה בת שנתיים מה משפחתון צריך לרדת מדרגות ברחוב וכאמור לא מסוגלת להרים את העגלה אח''כ
אז לוקחת את התינוקת בידיים
זה קרוב
אבל במשקלי העודף כרגע בסוף הריון זה כבדדד

קיצר מאתגר לפעמים
אבל בעיני הבריאות קודמת

יש כאלה שגרו במנשא ויש כאלה פחות

ילדה שנולדה בניתוח חירום בחודש הראשון המון במנשא בד גמיש, נשמע הזוי אבל היא הייתה ממש מתקפלת כמו עובר ברחם אימו... (ראש למטה רגליים מקופלות) כמה שניסיתי קצת "לפתוח" את התנוחה לא עזר- כנראה שזה ענה על צורך להשלים את הרחם

בגיל חודשיים- הפסקתי לגמרי היה לי כבד

אם את בעניין להמשיך עם זה הרבה חייב להתאים את המנשא לשלב התינוק- לא מצאתי הרבה מנשאים שמתאימים בכל גיל...

נגיד מנשא בד גמיש, אחרי משקל 5-6 קילו יכול להיות קטסטרופה לגב

אני האמת בעיקר לחוצה על הרמות דווקא בתחילת הריונות כך שדווקא אז משתדלת להמנע או להפחית למינימום.
לי היו תאומים בני שנה כשנכנסתי שוב להריון, גרנו בקומה שניה בלי מעלית.
הייתי נותנת להם לעלות ולרדת במדרגות עצמאית, בזחילה. לטפס לעגלה ולרדת ממנה לבד. ממש צמצמתי למינימום את ההרמות שלהם.

לא יכולה לזכור עכשיו איזה חודש בדיוק
שמתי את החגורת בטן מתחת לבטן
אבל לא עשיתי את זה באופן יומיומי או משהו כזה. אלא פעם ב..

לא יודעת מה לעשות.. בידיים זה יותר קשה לי לסחוב אותה..