4 כפות סילאן
4 כפות קטשופ
4 כפות סויה
1 כף צ'ילי
מושלם
בשר בהחלט אפשר להקפיא.. אפשר לקנות אוכל מוכן אבל גם לא יקרה שום דבר אם יהיה אורז עוף וסלט חי חלות וממרחים אפשר לקנות
חדשה ישנהעל לשטוף עם סבון מיוחד לשטיפה אינטימית
וגם להתפנות ישר אח"כ וממש לא עזר לי.
לעומת זאת מקרודנטין אחד לפני יחסים עזר לי.
גם מיץ חמוציות מאוד עוזר
) אז החלטתי שלא ועשיתי בדיקות אחרות אבל לא כ"כ פולשניות כמו אקו לב עובר וצילום לב וכאלה והדמיות מח. אבל ממש. לא רק בבטן גם בגב :-/ וזה מציק לי!!! אין לי בטן הריונית יפה יש לי בטן מכוערת. היא לא יצאה רק בליטה קדימה אלא גם לצדדים ואתמול כשקניתי בגדים לחג פשוט התחלתי לבכות. קשה לי לראות ככה את עצמי. אמרו לי שאסור דיאטה בהריון ואני מתכננת להניק והבנתי שזה גם מונע ירידה ודיאטה. ואני מבואסת ומרגישה לא טוב עם עצמי. רעיונות? עצות? תפריטים בריאים? הכל יתקבל בברכה. ב"ה מודה מאוד על ההריון ועל בעלי שאוהב אותי ומדגיש לי כל הזמן שאני מהממת גם ככה וזה לא פוגם. אבל רוצה להרגיש את זה גם ואם לא בהתחלה, בכלל לא בטוח שההשמנה בשאר חלקי הגוף היא באמת השמנה, יכול מאוד להיות שמדובר בבצקות או התנפחות... אצלי בסוף ההריון הקודם הפנים התנפחו,מיד אחרי הלידה חזרו לרגילות שלהם..ממש הרגשתי את זה ולא מבינה בכלל איך זה נוח למישהי
יש לציין שמעולם לא עברתי לידה, רק קיסריים, אז גם אני חשבתי שזה בגלל זה שהאיזור מאד צר
אבל אחרי חודש בערך שכחתי קיומה ולפעמים הייתי בודקת אם היא נמצאת מרב שלא הרגשתי מאומה.
תהייה לי,
עם נימה אישית. אבל לא רק.
כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,
או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,
אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.
כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,
והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.
אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.
זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.
שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'.
שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.
שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.
כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.
אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.
כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.
ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.
איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה
)
ובנימה אישית,
נכון, נשואה פחות משנה.
אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.
כבר 11 וחצי חודשים.
ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.
רק שעברנו,
וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.
אז פחות משנה,
ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת.
ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.
אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.
למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.
ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,
אשמח לשמוע.
כי אני פשוט בהלם מזה.
וגם לבקש,
אל תעשו את זה.
אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.
יש דברים שלא עושים.
הריון ולידה2תודה!
אל תפחידי אותי.
אופמרדקס יש איתו בעיה??....??????
תאומים, שילייה קידמית ואחורית, אני חושבת שבשבוע 19
אבל רק שבוע אחרי היו תנועות ברורות יותר
️בהיריון אח"כ, לשם ההשוואה, בשבוע 17 כבר הרגשתי בבירור...
רק שאלה לישמעתי מכולם איך אהבת ילד זה אהבה ממבט ראשון,
איך עוד בחדר לידה בשניה הראשונה כבר מתאהבים,
אבל אצלי זה פשוט לא קרה,
כן דאגתי לה מהרגע הראשון וגוננתי וטיפלתי והיה לי אכפת וכשכאבה לה הבטן כאב גם לי,
וכשלא רצתה לאכול דאגתי, ושפלטה נבהלתי,
אבל לאהוב ממש? לקח המון זמן, חודשים ארוכים,
אולי לקראת גיל חצי שנה מצאתי את עצמי מסתכלת עליה בשינה ויודעת ומרגישה שאין משהו בעולם שאני אוהבת יותר ממנה.
ההתחלה היא לא קלה, הטיפול האינטנסיבי, חוסר השינה, הבלבול, חוסר הודאות לגבי הצרכים שלהם,
ממה נובע כל בכי וכו,
התסכול מהשהיה הארוכה בבית, השיעמום הפנימי מהתעסקות של 24/7 בהאכלות/הרדמות/החלפות - נותן את אותותיו
אבל הנתינה האינסופית הזו בסוף מולידה אהבה ענקית שאי אפשר לכמת במילים,
וכשהם לאט לאט גדלים ומתחילים לתת פידבקים בכלל הלב הופך לחמאה..
זה עוד יבוא, אל דאגה, רק הרבה הרבה סבלנות
זה גם נמהל אז בכלל כנראה שזו כמות מזערית ואין מה לדאוג
בכל אופן לשמור יותר בפעם הבאה
(לפני שידעתי שאני בהריון שתיתי לא מעט, בכל ה' הכל בסדר)
יש לנו מלכודת דבק בבית...
אבל אני לא מפסיקה לבכות מרחמים עליו!
מה עושים??
נגעלת בטירוף!! מפחדת שהוא יזיק לחפצים וחס וחלילה יפגע בבריאות של הילדים...
אבל רק מהציוץ שלו אני בוכה.
אז לא נספיק לקנות מלכודת.
וחצמיזה ששמעתי שגם אם תופסים אותם במלכודת הזו כדי להרוג אותם כי הם חוזרים לאותו מקום...
וגם זו המלכודת היחידה שמצאנו.
בעלי ראה אותו שבוע שעבר רץ בסלון ועכשיו שמענו ציוצים מכיוון החדרים שלנו ושל הילדים...
אז לא יודעים איפה הוא. וגם אני לא חדר לסגור.
עדיין לא נתקלתי, אבל לפעמים הם עושים קקי בארונות...
וגם אני בהריון ויש ילדים קטנים בבית (ואחד מהם קטנציק שעלול לאכול אותו...)
אין לי ספק שצריך להיפטר ממנו... רק כואב לי הלב...
כרגע יש 2 מלכודות, אחת בחדר שלנו (לא רוצה לשים בלילה בחדרים של הילדים) ואחת במטבח...
