בעלי עובד ממש קשה יוצא בסביבות 5.30 מהבית (כדי להספיק להתפלל במניין לפני העבודה) וחוזר במקרה הטוב בסביבות 19.00 ואם מצליח להגיע לפני הוא מספיק להתייחס קצת לילדים (שכבר במיטות בשעה הזו) ואז חייב לרוץ למנחה-ערבית.
מקווה שזה סתם תסכול הורמונלי שיעבור עם הזמן, אבל בא לי קצת צומי.
עד שהוא חוזר אח"כ כבר לילה ועייפים וכל הערב הלך.
אין סיכוי שהוא יילך למנחה באמצע העבודה, בקושי הוא מספיק לאכול 
גאה בו על המסירות נפש שלו. ובא לי גם כוחות להתמודד עם זה..
עד שהוא יחזור הוא יצטרך לצאת שוב...
יגיע יותר מוקדם הביתה
נועה נועה
נועה נועהיום רביעי 12 בלילה שבוע 39+5 הגדול אצל חמותי הקטן בן ה3 איתנו בבית. מתחילים צירים. בעלי הולך לישון ואני בעד, שיהיה לו כוח להתפתחויות. הצירים די כואבים אבל לא מאד צפופים ולא הי לי כוח לבדוק אם הם סדירים. ניסיתי לישון כי הייתי עייפה מאד ולא רציתי לבוא ללידה עייפה מדי. נמנמתי בין הצירים וראיתי כל שעה שעוברת ושמחתי שהזמן עובר כי לא רציתי ללכת באמצע הלילה, היה נראה לי מדי לוגיסטיקה לקרוא לאמא שלי ולמצוא מונית.
לקראת הבוקר נרדמתי ממש והתעוררתי בתשע, בעלי מוכן לצאת לעבודה ואני אומרת לו שלא ילך, אם כי אני מגלה שהצירים עברו. התאכזבתי מאד כי כ"כ רציתי לגמור עם זה כבר.
הוא אמר שיש לו כמה פינות לסגור בעבודה ואפילו שעתיים יספיקו לו, אמרתי לו בסדר אבל שיבוא בהתרעה של רבע שעה (עובד קרוב נוסע עם אופניים) הוא אומר בסדר אבל תקראי לי רק אם באמת צריך 
כאמור אני עם בן ה3 בבית והבוקר עובר בעצלתיים, הצירים חוזרים אבל הם לא סדירים וגם לא מספיק כואבים, אני מתקשרת לאמא שלי ואומרת לה שתהיה בהיכון, תוך כדי שוטפת כלים ותולה כביסה, אמא שלי אומרת שזה לא נשמע זה, אני לא מספיק נאנחת, חחח.
ב13:30 הצירים כבר ממש לא נעימים ואני מתקשרת לבעלי שיחזור, הוא אומר לי שייצא ב2, אמרתי בסדר.
אחרי 10 דקות יש לי ציר ממש חזק וכואב, אני כותבת לו שייצא עכשיו. הוא מתקשר ושואל מה קרה, אמרתי לו שיש לי צירים כואבים, אבל בסדר שייצא ב2 כמו שסיכמנו.
ב2 וחצי הוא כותב לי "בדרך". עניתי לו "רק עכשיו?"
הבן שלי משחק יפה בסלון ואני הולכת להתקלח להקל על עצמי קצת.
אני יוצאת מהמקלחת בעשרים ל3 ואז זרם חזק של דם על הרצפה, אני חושבת לי בלב "למה זה דם, למה לא מים?" ואני מחזירה רגל אחת חזרה לאמבטיה כדי לא ללכלך עוד יותר את הרצפה והשטיח כי הדם המשיך לזרום, כל זה תוך כדי צרחות. למרבה הנס הבאתי איתי את הפלאפון שלי ואני מחייגת לאמא שלי ובוכה לה בטלפון שכולי מלאה דם.
אמא שלי אומרת תתקשרי לאמבולנס ואני אומרת לה שתתקשר לבעלי מהטלפון השני שאדע איפה הוא, היא מתקשרת ואני שומעת אותו אומר שהוא בבית. פתחתי את הדלת וצעקתי את השם שלו ואז בן שלי הגיע מהסלון, סגרתי את הדלת מהר ושאלתי איפה אבא והוא אמר שאבא לא בבית אז אמרתי שיחכה לו ליד הדלת. בינתיים צלצלתי למדא והנציג אמר שהוא שלח אמבולנס ובינתיים תיחקר אותי.
ברוך השם בעלי חזר וטיפל בילד (הוא ראה שאני בשיחה עם האמבולנס)
אמרו לי לשים מגבת לנסות לעצור את הדימום ולשבת או לשכב, לא לעמוד.
בתוך הבלאגן חיפשתי מגבת לא בהירה, מצאתי ועברתי לחדר שינה לשבת על המיטה.
התלבשתי וחיכיתי לאמבולנס שהגיע אחרי 6 דקות מהשיחה בערך.
נראה לי שמי שהגיע היו 'הצלה' והם לא בדיוק ידעו מה לעשות איתי, שאלו אותי אם לפנות אותי ואמרו לי לשכב בינתיים. בסוף החליטו לפנות והושיבו אותי על הכיסא שלהם. ברוך השם אז הגיעו טיפול נמרץ ולקחו את העניינים לידיים.
המשך יבוא...
מק"ר
בעלי אמר לאמא שלי לבוא לקחת את הבן שלנו ובינתיים מנסה לשים את הילד אצל השכנים עד שהיא תבוא אבל הוא לא מסכים ומתחיל לבכות. אמרתי לו שיחכה לה ויצטרף אלינו אח"כ.
מורידים אותי למטה, נכנסים לאמבולנס ומתחילים לנסוע, במקרה יש בצוות מיילדת והיא שואלת אותי אם יש לי לחץ, אמרתי שלא, היא אומרת שכל פעם שיש ציר שאגיד. אמרתי לה שאני מרגישה שכל הזמן זורם לי דם, היא שאלה אם אני רוצה שהיא תסתכל ואמרתי שכן, היא מסתכלת לא זוכרת מה היא אמרה רק אני זוכרת שאמרתי לה וגם לצוות של הצלה שיגידו לי שיש לידות שמתחילות ככה וזה לא משהו נוראי במיוחד, היא אומרת שהכל בסדר
יש צירים כל דקה והם כואבים בטירוף, היא אומרת לי לעשות שששששש. תוך כדי נסיעה פותחים לי וריד ומתחקרים אותי, אני בקושי מסוגלת לנשום, צירים מזעזעים ואני ממלמלת ת"ז וכל מיני פרטים לא חשובים.
בשעה טובה מגיעים לבית חולים, בעלי כבר מחכה לנו שם, הוא נסע לידינו עם האופניים כל הדרך.
מריצים אותי לחדרי לידה לחדר בדיקה, אני כבר צורחת עם כל ציר, נכנסת מיילדת ומבקשת שאעבור למיטה שתוכל לבדוק אותי, אמרתי לה שאני מדממת בטירוף, אמרה בכל זאת, עברתי איכשהו למיטה והיא מסתכלת ואומרת, נכון, באמת דימום מוגבר, תודה שסופסוף מתייחסים לזה.
היא אומרת קודם נעשה מוניטור ונראה אם יש דופק, אני כולי בהיסטריקה, זה הפחד הגדול שלי. היא מחברת את המוניטור – יש דופק!! הקלה אדירה
היא רוצה לבדוק פתיחה ואני בלחץ מזה וצירים מטורפים. היא אומרת – אם לא תלדי עכשיו והדימום ימשיך ככה זה יגיע לקיסרי. אני יודעת שאין סיכוי, אני מרגישה את הלחץ למטה.
היא בודקת פתיחה – 8/9 !!!!!!!!!!!!!!!! ואני עוד פינטזתי על אפידורל, ברור.
יאללה מהר לחדר לידה, מפנים את כל הגברים מהשטח ומעבירים אותי לחדר לידה, בדרך אני צורחת שיש לי לחץ, רצים בטיל ומכריחים אותי לעבור למיטה, המיילדת באמצע לשים כפפות, מיילדת אחרת, אלופה שלא איבדה עשתונות.
נכנס רופא רוצה לבדוק פתיחה שוב, אני מנסה להזיז לו את היד הוא מעיף לי את הידים ובודק והולך, המיילדת צועקת אחריו – כמה? הוא: 8.
????
בינתיים אני מתפתלת כולי, צורחת שיש לי לחץ ופשוט מתחילה ללחוץ כי זה לא משהו נשלט פשוט.
צורחת צרחות איימים, כבר שורף לי הגרון, המיילדת אומרת תלחצי, תוציאי אותו, היא כל רגע מביאה משהו וחוזרת אלי להגיד לי מה לעשות, שוב מביאה עוד משהו וחוזרת אלי, כלום לא היה מוכן שם בשבילי והיא פעלה תחת לחץ בצורה מדהימה.
אני מרגישה שאני בוערת אבל יודעת שזה ממש הסוף.
בזמן הזה שלחו את בעלי להביא מדבקות – הוא כששמע פתיחה 8/9 חשב שיש לו חצי שעה ככה, חזר אחרי 5 דקות שומע את המיילדת אומרת הנה הראש, היה בטוח שעובדים עלי כדי להרגיע אותי ולעודד אותי ללחוץ במרץ.
ואז המיילדת אומרת, זהו לא ללחוץ!!! שלא יהיה לך קרעים, אני עושה ששששש קטנים ו -- - -- - - - - - -
בשעה 15:37 התינוקת היפהפייה שלנו מחליקה החוצה וכל הכאבים עוברים מיד.
מסתבר שהיתה היפרדות שלייה והיה לי ממש נס שהגעתי במהירות כזאת לבית החולים.
סוף טוב הכל טוב, התינוקת שלנו בריאה ושלימה וגם אני ואפילו ההמוגלובין לא ירד, השתחררתי עם 12.8 האחיות לא האמינו חחח
הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב
בריאות ונחתלא היה לי זמן להרגיש גיבורה.
מה שהכי מפחיד אותי
שאת מתכננת לידה רגילה עם אפידורל והכל ואין לך שמץ מה הולך להיות.
סיפור מרגש
איבדת פול דם יצאת ממש בנס בחינת ברזל
אבהל'ה מלחיץ
העיקר שנולדה בשעה טובה ולא איבדתם עשתונות.
אנונימית לרגע1בנוגע ללול אצלנו מאוד שימושי קמפינג פחות מוצלח כדאי עץ או פלסטיק
אני פשוט שמתי אותה נשענת על הקיר בסלון, שמתי כריות כאלה של ספה מסביב שירפדו את הנפילה, וכמובן ישבה על שמיכה או מזרן פעילות כזה. היה מעולה!
חושבת שלול יגביל אותה קצת במרחב שהיא צריכה
אנחנו קנינו (לדעתי חובה! מזרון) בתור פינת משחקים לזמנים שאני צריכה להשאיר אותו כמה דקות.. נגיד כשהולכת לשירותים או לחמם אוכל...
זה מציל אותו מהתרסקויות.. כשאני לידו הוא על משטח פעילות
וכן יש נחשוש ויש מגן ראש.. הילד מוכשר 
היתרון בלול קמפינג שאין לו במה לדפוק את הראש.... זה רשת
אני חושבת שאין מה לעשות חלק מההתפתחות שלהם זה ליפול קצת פה ושם
הסורגים של המיטה זה לא כזה נפילה רצינית
וגם מה הבעיה שיהיה 3 דקות של שרותים על משטח הפעילות? זה לא שזה מקום גבוה שהוא יפול ממנו
וכשהתינוק כבר יודע לזחול וממש לא נשאר על משטח הפעילות?
היא אמרה שיש לה לצורך זה לול נוסף מרופד יותר וזה כבר ממש היסחפות לדעתי
אפשר להניח לכמה דקות האלה במיטת סורגים הרגילה
אני דווקא כן בעד לול מעץ (יש לי לול גדול)
כמובן שילדיי נמצאים הרבה על הרצפה,
אבל גם בלול ניתן להתפתח
ואם לא מתייחסים אליו כמו לכלא, אז הילד לא חושב שזה כלא
הלול זה מקום מצוין לתרגל עמידה וישיבה בלי לחטוף מכות /פחות מכות
הלול זה מקום מצוין לפתח מוטוריקה עדינה וגסה
הלול זה מקום מצוין כשאני רוצה ללכת לשירותים ויודעת שהילד במקום מוגן
וגם בבוקר, אם בא לי עוד קצת לישון/בשבת
שמה בלול עם משחק מעניין, מול הילדים הגדולים וכך גם לתינוק כיף, גם לאחים שיכולים לשחק ולהצחיק אותו
וגם אמא יכולה לנוח בשלווה.
יודעת שיש לכך הרבה מתנגדים, אבל אני בעד.
אם כבר מדברים על בטיחות...
ואני מסכימה עם מי שכתבה שככה הם לומדים... מהנפילה,
אך גם אני חושבת שעדיף ליצור סביבה יותר מרופדת עם כמה שפחות סיכונים וסיכויים לנפילה
מניסיון אצלינו מיותר לחלוטין עמד בצד ללא שימוש עד שהעפנו
מסתבר שרק בגיל 3 חודשים הם מתחילים לווסת כמויות אוכל
אבל מה שכן שבהנקה אי אפשר לדעת כמה היא אכלה ואולי היא באמת לא אכלה מספיק או שיש משהו אחר שמפריע לה, אחרת כבר היתה נרדמת מזמן
לי אמרו בבית חולים לנסות להניק עד 20 דק ואם עדין רעבים לתת בקבוק- כי באמת לא היה לי כמעט חלב אבל בסוף זה גרם לי להתייאש מהנקה, כי זה קשה ולוקח זמן ועוד עם שני תינוקות רעבים ובוכים, ובמיוחד שכל כך קל פשוט לתת בקבוק
בשבילך גם אם אין לך מספיק חלב, יש מצב שזו קפיצת גדילה, תנסי בכל זאת להניק כמה שיותר, זה גורם לגוף לייצר יותר חלב
האפשר,כן?
העד יצא נקי, גם המוך..
אחרי כמה שעות ראיתי כתם על התחתון כתם פחות מכגריס אבל גוון אדום.
הבדיקה היום בבוקר היתה נקייה לחלוטין.
בעייתי נכון?
לא תכננתי להתקשר .כיון חשבתי שזה בעייתי -הכתם אדום ואין למה לברר .
התקשרתי עכשיו.
והרב שאל כמה שאלות והתיר
ברוך ה'!!!
לשאול אם יש לך ספק
אם זה על עד צריך להראות לרב אם על תחתון לבןפחות מגריס לא מטמא אבל אולי תתייעתי עם רב את אחרי לידה? עם אמצעי מניעה? אולי תשאלי רב אם את יכולה לשים מגן תחתון או תחתונים צבעוניים
פעם ראשונה קצת כתמים, לא אסר ,ולא הכביד את דימום המחזור..בהוצאה סבבה ואחרי זמן קצר הריון ב"ה,
פעם שנייה כן התחיל דימום קל לשבוע (לא אסר,שאלתי את מכון פוע"ה ולפי הפרטים שנתתי-לא אסר).
ממש שגר ושכח.
לא כדאי לדאוג אבל כן כדאי ללכת להבדק בזמן הקרוב
דחוף
אבל נשמע שאת לחוצה קצת אז כדאי ללכת כדי שתהיה לגמרי רגועה
בתור אחת "שהתברכה" בזוג מכובד מאוד.
עשיתי מלא הליכה מהירה (על מכשיר הליכה במהירות 7) ואח"כ כל מיני תרגילי ירכיים, תסתכלי באינטרנט.
בהריון הנוכחי הם חזרו בגדול כי הפסקתי את הספורט, אבל מאמינה שבעז"ה אחרי הלידה אחזור והם ייעלמו לפחות בקצת..
בהצלחה במלחמה של כולנו
מעודדלב נתייםאחרונההייתי בעבר עושה שטיפות עד שמישהי אמרה לי שזה מסוכן.
הפסקתי..
(קראתי גם בנושא )
המקום פתוח ומהווה מוקד משיכה לחיידקים (דווקא בימי המחזור ו-7 נקיים)
ולהכניס למקום משהו לא נקי זה בעיה.
מאז אני ממש נזהרת.
זה לא בריא לחומציות בנרתיק יותר מדי שטיפות פנימיות...
אפשר גם שעתיים קודם, אך צריך לפחות פלג גוף תחתון... כך אני חושבת שלמדתי....
לא חייב!
זה כדי לנקות את שאריות הדם אם יש כדי שיהיה הפסק נקי במידה והדימום הפסיק
בדיוק בגלל זה ביום הראשון עושים את הבדיקה ללא שטיפה- כי המטרה היא לזהות אם אכן הדימום פסק
בגלל זה הפסק מותר לעשות כמה פעמים שרוצים העיקר שהאחרון יהיה נקי ולפני השקיעה
שטיפה פנימית היא אפשרית אבל ראיתי שלא טוב לשטוף הרבה מבפנים- יכול לגרום לבעיות רפואיות
ותכלס לדעתי גם אין צורך לשטוף מבפנים, המקום מתנקה לבד די מהר ומקסימום אפשר עם עד רטוב לנקות בזהירות כמה פעמים לפני ההפסק
עברתי הריון מלחיץ מאד (של התאומות) הריון בסיכון גבוה מאד...
כל שניה בו הייתה נראית נצח...
אבל מה-
אני מרגישה שהתקרבתי יותר לקב"ה...
ורק התפילות ודברי האמונה והביטחון שבעלי הכניס בי עזרו לי להשאר שפויה.
אז חיבוק גדול!!!!
ויש כ"כ הרבה סיפורים מעודדים וטובים על 2 כלים דם בטבור... תסתכלי רק עליהם...
בפרט שערכת עוד בדיקות שב"ה היו תקינות
שיהיה לך הריון תקין ומשעמם
בידיים מלאות ובבריאות שלמה!!!
אמור להיות 2 כלי דם בין השיליה לעובר, בחלק קטן מההריונות יש 1.
זה לא מום בעובר, כי אחרי הלידה זורקים את השיליה לפח, ואין לזה שום משמעות.
מה שכן, זה מעלה את החשש לבעיות של גדילת העובר בסוף ההריון לכן בסוף ההריון יעשו לך מעקב גדילה יותר צמוד
יתכן ויפנו אותך לבדיקת אקו לב - אולטראסאונד ללב של התינוק כדי לוודא שאין בעיות.
זירוז תלוי במדיניות של בית החולים ותלוי במשתנים נוספים, זה בוודאי לא מוחלט, גם לזירוז יש סיכון ולכן לא עושים סתם זירוז אלה רק אם סיבה.
אז כנראה במקרה הזה ספציפי בודקים יותר...
תדמייני שניה חבית יין עם 2 ברזים וחבית אחרת עם 3....
בסוף יוצא אותה כמות יין... השאלה באיזה קצב.
גם יתכן שמשני ברזים תצא זרימה חזקה ומ3 חלשה יותר...
ניסיתי להביא לך דוגמא שתצייר לך את תפקיד השליה....
בסופו של דבר, השליה היא זו שמספקת לעוברוש את המזון והחמצן
חבל הטבור זה הצינור...
(במקרה שלנו לא עשו שם בדיקות מיוחדות, לא זרוז ולא שום דבר מעבר לרגיל.)
בעז"ה שתבשרי לנו רק בשורות טובות מתוך בריאות שלמה!
מחזיקה לך אצבעות
למישהי זה קרה פעם? מה עשיתן?
פוחדת בעיקר מדימומים, וגם מכניסה להריון...
או לקחת שעה וחצי קודם (כמו שלקחתי עכשיו בטעות)?
סליחה שאני שואלת - פשוט שאלתי גם במכון פועה, והם אמרו לי פשוט להמשיך לקחת בשעה הרגילה - ואולי יהיו דימומים ואולי לא... אבל אני חוששת עדיין...
