מרגיש לי כאן יותר פעיל כדי לקבל תשובה,
יש לנו ילדה נפלאה בת כמעט 6 ,
חכמה, מקסימה, מפותחת, בוגרת ,
בגן התריעו קצת על חשש לבעיה לוויסות תחושתי ,
ואכן הרבה פעמים שמתי לב , שהיא כאילו לא קולטת מה משדר המסר התחושתי,
כשהיא הייתה יותר קטנה אפילו בגיל 4.5 היא יכלה לשבת בעגלה בסופר ולגעת לאנשים בגב ממש בלי בושה ,
או פשוט ליפול על אח שלה /להישען עליו,
לגעת לו הרבה בשיער למרות שזה ממש לא נעים לו וכו'...
לגעת בכל דבר שהיא רואה,
בקיצור גם בגן אמתו את החשש וחשבתי ,
ללכת לרופאה לקבל הפניה לריפוי בעיסוק,
רק ששם היא התחילה שם לשאול אותי גם על תהליך הלידה של הקטנה ,
וזו רופאה מאוד יסודית,
וגם שמעה שיש לילדה חרדות מאוטובוסים ורכבות וכו'...
(זה התעורר אחרי איזו טראומה שהיא כמעט נמחצה באיזה תור לאטובוס ואח"כ עלינו לאוטבוס
והנהג סגר את הדלת כשהיא עוד הייתה בפנים אפילו שהיינו צריכים לרדת),
ומאז היא חרדה ברמה של צרחות מתי שעולים לאוטובוס או רכבות ממש לחץ,
או שיש הרבה אנשים באוטובוס היא ממש נבהלת ומתחילה לצעוק שהיה פה פיצוץ וכו'...
(לא צרחות של איבוד העשתונות אלא יותר אמא אמל'ה היה כאן פיצוץ של אנשים וכזה מתכווצת וכו'..)
וגם אצל אחיות בקופ"ח אם צריך אפילו סתם בדיקה פשוטה היא מתחילה ממש להשתולל,
הרופאה אמרה שהחרדות יותר מלחיצות אותה ואח"כ אולי נעשה ריפוי בעיסוק,
כל עניין החרדות הרופאה כמעט שמה על ענין הלידה,
כי כשילדתי אותה הייתה לידה טראומטית והייתי סיעודית ולא יכולתי לטפל בה בשבוע הראשון ,וקיבלתי מנות דם וכו'...
וככה הרוםפאה מתחילה לתחקר אותי ליד הקטנה ושואלת אותי דברים מולה שלא סיפרתי לה מעולם.
הרופאה טענה שהלידה הטראומטית כנראה השפיעה על הילדה,
ולמה אני לא דיבתרי ופתחתי איתה את זה עד עכשיו ?!
והיא פשוט התחילה להגיד לילדה שמעת מה אמא מספרת :
"שילדה אותך והיה לה קשה, הייתה לה לידה מאוד קשה , אבל עכשיו הכל בסדר, אמא בריאה הכל בסדר...",
הילדה יותר נבהלה לא הבינה מה הפילו עליה באותו רגע,
(אני בהריון מתקדם עכשיו ...)
כי תמיד אמרתי לה רק את הדברים הטובים מהלידה שלה
(כי בשבילי זה היה הרגע המאושר בחיי
וגם הרגע הקשה בחיי
אבל לא ראיתי צורך לקשר ביניהם,
האושר שלי מלהפוך לאם הרגשתי ממש תחושה עילאית
אבל הכאב שנבע יותר מרשלנות בלידה לא שייכתי אל הילדה בכלל! מההתחלה הפרדתי )
אבל הרופאה עוד אומרת מולה, "ואולי גם חשבת שלא תוכלי לטפל בה "
(דבר שמעולם, גם ששכבתי סיעודית במיטה לא עלה בדעתי
ולא נפלתי לדיכאון או משהו כזה ב"ה, רק פוסט טראומה והלכתי לטפל בעצמי מיד)
בקיצור לא אהבתי מה שהרופאה אמרה ועשתה מול הילדה,
אבל אני באמת שואלת את עצמי יש דרך לעזור לה בלי פסיכולוגית ילדים?,
ואם צריך משהי מכירה פסיכולוגית ילדים טובה במאוחדת ירושלים?
פשוט רוצה לעזור לה בענין החרדות והמגע, איך?
אני חושבת שזה קצת ללכת רחוק ועכשיו ללכת לפסיכולוגית ילידים בשביל זה,אני רואה את זה כדבר מסוכן ולא הכרחי
(הלכתי כמה פעמים לטפל בעצמי אז אני יודעת שממש לא בטוח שאמצא מטפלת טובה בקופה... וזו בסה"כ ילדה מקסימה ...)
(וריאתי מטפלות טובות אבל זה תהליך והמון בלאגן למצוא להתמסר... זה הכרחי ?)
)
למרות שנראה לי שעדיף שלא..
