פורום הריון ולידה (עמוד 3138)

לא זוכרת עכשיו, הרוקחת אמרה לי שתי טיפות לכל נחיר כמה פעמים ביום

לדעתי גם יותר מדי לא טוב

קניתי לתינוק בן שבועיים, הרוקחת אמרה לי שעדיף את הטיפות לגיל הזה

חשוב לבקש טיפות לתינוקות שזה בא רק מים עם מלח 

יש טיפות שמוסיפים דברים וזה אסור לתינוקות

במיוחד לחלק של הבריכה למסכים

תחשבי מה טוב לך נטו, בלי לא נעים מאף אחד

זה מה שחשוב

והמון בהצלחה ובקלות!

עברתי הפלות יחסית מאוחרות. בירור קרישיות יצא תקין אך בהריונות הבאים הרופאה המליצה על קלקסן מניעתי (40 מ"ג). ב"ה כבר שני הריונות תקינים מאז. בזמן ההריון לוקחת גם חומצה פולית 5 מ"ג, שוב בהמלצת הרופאה. 

שה' ישלח לך הרבה כוחות! 

מקווה ומתפללת בשבילך 

אהובה וחזקה את!

את לגמרי אמא מסורה ומשקיענית, ומגיעה לך הערכה וקרדיט!

יש זמנים כאלה...

בקיצור אלה שכועסים עלייך לגמרי לא מבינים עניין. תתעלמי.

רגע, ההורה שלה ומי שמטפל בה הוא בעל הדעה. מאיפה מגיעות האשמות?

ומי שמאשים, שלא יקבל פרטים. למה לתת פרטים כדי לקבל ביקורת?

עצירות נגרמת הרבה פעמים מהמוצקים. הקיבה לא יודעת איך לקבל את האוכל החדש. ובטח אם נותנים לה שטויות...

למה להכין לה לבד ולא להתחיל עם אוכל רגיל, מה שאתם אוכלים ופשוט לתת לטעום/לאכול?

זה באמת נורא מתסכל להכין לה לבד ואז אם היא לא אוכלת זה מאמץ עקר.

ואולי כדאי לנסות לתת במרקם אחר? לאו דווקא טחון.

ואם כבר טעימות ועצירות, ממליצה על עגבניה. 

שלשול אבל גם במקרה של עצירות  היא עוזרת

באופן כללי גורמות לעצירות או מחמירות עצירות

ולא רק שאפשר, יש ילדים שלא אוהבים את המרקם הטחון ורק החצי מוצק-טחון חלקית עובר אצלם.

ממש מציעה לך לנסות. 

הקטנה שלי בערך באותו גיל, ואני כבר לא טוחנת לה כלום. 

ספציפית היום אכלה מעט כי לא הרגישה טוב, אבל אפונה שפשוט מעכתי עם המזלג (פעם ראשונה כשנתתי לה הוצאתי את הקליפה. כלומר מעכתי עם היד אפונה, אכלתי בעצמי את הקליפה ומעכתי לה את החלק הפנימי בלבד, עכשיו היא טיפה יותר קולטת את הקטע אז היום ניסיתי בלי להוציא לה את הקליפות)

אורז ועוף טחון שהבאתי את המתכון בהודעה אחרת פה. 

והיא אכלה מה שאכלה. וזהו. 

בפעמים הראשונות הם משתנקים יותר, כי ללמוד לבלוע אוכל זה מוזר, ולפני שלומדים ללעוס יוצא יותר לבלוע חתיכות שלמות, ולפעמים את רואה את זה אחרי בחיתול באופן די ברור, אבל ככה זה. כך לומדים. 

ודווקא בננה, בגלל המרקם הרך שלה, עברה אצלנו מעולה כמו שהיא, בחתיכות קטנות. וטחון הרבה פחות הלך איתה. 

אני לא נמנעת מלחתוך לה דק דק אצלי בצלחת ולתת לה לטעום. חלק היא אוהבת יותר וחלק פחות. לפעמים מחסלת לי מלא יחסית והרבה פעמים יורקת ופולטת ופחות בעניין. 

בסדר, זה לא התזונה המלאה שלה, אבל כך מתחילים. 

ויש ימים שאני לא נותנת לה בכלל. אצלנו אף אחד לא מבקר אותי על זה כרגע. 

הילדה מקבלת מה שהיא צריכה, נקווה, וזהו. 

חייבת לציין, שעם הילד הראשון שלנו התחלנו הכל לפי הספר. לטחון, וטעימות, ולא הלך, וזה היה מייגע ומייאש. 

ואז עזבנו את זה, לגמרי, לכמה חודשים. 

ומתישהו נראה שיש התעניינות כשאנחנו אוכלים, אז ניסינו לתת. 

וזכור לי שזה היה בבת אחת, מלא לאכול כלום חוץ מחלב אם, עברנו למלא מוצקים. ונראה לי שדווקא לא טחון. זה דווקא פחות עבר.  

וזה היה מפחיד, והפעם הראשונה שהפה הקטנטן התמלא בלחם וכל החיך העליון היה חסום פתאום הייתה מלחיצה. אבל לומדים מזה. והיום מי היה חולם שפעם היה קשה עם הטעימות...

אז עכשיו, עם הקטנטונת אני הרבה יותר זורמת ומאפשרת, ומה שהיא אוכלת מבורך, ומה שלא, אז לא הלך. ואם צריך משלימה בהנקה או בבקבוק. ונותנת מים תוך כדי ולפעמים זה עוזר לה לבלוע יותר, ולפעמים לא ורק גורם לתסכול. 

וזהו. 

ואם יהיה למישהו מה לומר, בבקשה, לא כל הילדים לומדים את המיומנות החדשה הזאת באותו הזמן. זה לא טריוויאלי. 

כשאני אוכלת אני מחזיקה את הילד עלי ודוחפת לו לפה גרגר-שניים של אורז והוא "לועס" את זה קצת, מתישהו יורק בטעות ואני מחזירה לו את זה..., לפעמים בולע לפעמים לא...
עוף אולי טיפה יותר מסובך אבל
אם אוכלים קציצה או בטטה או תפו"א או ירק מבושל כלשהו וכו' אני שמה קצת מעוך על האצבע ודוחפת לו לפה, לפעמים עם כפית, ממש טיפונת
אם יש מלפפון חתוך לאורך בלי קליםה אני נותנת לו חתיכה ביד, כשהוא עלי, הוא לועס את זה ומפרק את זה לחתיכות, יורק את הרוב אבל החלק של הגרעינים כן נכנס לו קצת פנימה
אם יש סלט אפשר לתת חתיכה אחת קטנה של עגבניה\מלפפון
היום נתתי חתיכת "צ'יפס" אפוי,הוא התלהב להחזיק שם בפה חתיכה, זה די נתקע לו בחיך אז הוצאתי לו את זה, אבל הוא התנסה בזה... וזה היה לו טעים, ואח"כ נתתי לו כמה חתיכות קטנטנות יותר שהוא כן יכל לבלוע

(הוא בן קצת יותר מחצי שנה)
בקיצור כל הקטע של טעימות זה לטעום, ולהתנסות קצת במאכלים, לא צריך להיות בלחץ על כמויות גדולות
מצד שני גם לא לפחד פשוט לתת ממש טיפונת מכל דבר
את תראי שלאט לאט זה מסתדר. אל תקשיבי למי שסתם מלחיץ אותך.

ולא כל כך דרום(באר שבע)- כי כבר עדיף מרכז.

אבל בסוף קבעתי אצל דורון הררי הוא זכור לי מההריון הראשון כרופא טוב.

עכשיו.

כבר שבוע.

חודש שבע.

תנחומיי.... אמרו לי שעוזר לזה ללדת.

ממש לא יותר מזה וגם זה לא תמיד שמים לב

היינו ישנים כפיות והיה קם/מתעורר בלילה עם עיגולי חלב בגב על החולצה ממני..

פשוט הייתי נוטפת ..

המיילדת אמרה לי שהיא גם יועצת הנקה 

ובואי אני אראה לך איך להניק תתינוק עכשיו.

אמרתי לה אין סיכוי שיצא ממני משהו..

בלחיצה אחת קטנה יצא..

ממש לא היה לי כלום קודם.

לא שמעתי אף פעם על ענין ההתכהות של הפטמות והמטרה של זה,

תודה!

לי זה כאב, מאוד. 

לידה ראשונה כנראה כי לא ידעתי להניק והיא לא ידעה לינוק, ואז היא פצעה אותי, וההמשך כואב...

לידות הבאות, בהתחלה כואב, אח"כ פחות. נרגע/מתרגלים.

יש רמת כאב שהיא לא תקינה, וצריך לבדוק אם הבעיה היא באחיזה או משהו כזה. 

רמה בסיסית כלשהי של כאב בתחילת הנקה הבנתי שדווקא כן נורמלי. 

ולעשות בדיקות דם

ביחוד כי כתבת שבבדיקת דם הברזל תקין.

השאלה היא גם מה אתם, וגם מה היה מדד הגדילה שלה עד כה.

בכל מקרה, הולכים לרופא ילדים להמשך התייעצות. 

(מכירה מישהי שגילתה בשלב הזה צליאק. לפעמים זה חוסר בהורמון גדילה, ויש בטח המון מקרים פשוטים. יש ילדים נמוכים. זה בסדר. )

כל פעם שלושה ארבעה ימים לפני והיינו צריכים ללכת לרב וכו'.. 

ככה חשבתי בפעם הראשונה למנוע עם נרות (יש עדין בכלל?) אבל מה עושים שלושה חודשים?..

הלידה, אז לא חזרתי אליהן כבר.. לקחתי סרזט

שיש דעות שההתקנה אוסרת.

תשאלי את הרב שלך..

דבר ראשון לא ידוע לי על התקן שמתקינים לפני 6 שבועות ואת יכולה לקבוע תור להתקנה ולבקש מרשם בטלפון לפני

בקשר למתי כדאי להתקין לי הרב אמר שעדיף בזמן טהרה שזה לא מטמא ולהזהר לא להסתכל בניגוב וכו' (יש כל מני פסיקות אז תשאלי את הרב  שלך

אני ממליצה על ג'ניפיקס לא עשה לי בכלל כתמים באמצע החודש הוא הכדורי יותר חדש לפי מה שידוע לי.. יש כמה רופאים שמתקינים אותו אני התקנתי את ד"ר ברונו רוזן

הוא סופר מקצועי ועדין

עלה לי בסביבות 1700 ואחרי החזר מהקופה 1100 בערך

בסביבות 1200 ברכישה עצמאית וסכום ההתקנה די נורמלי לרופא פרטי  אצלו ההתקן כבר שם את רק צריכה לקבוע תור

לרופאה בקופה?..

על בסיס המידע הקודם שלך על עצמך תוכלי בהתייעצות עם רופא להגיע למסקנות עכשיו.

לא הייתי שוללת את נובה טי על הסף. הוא גם הרבה יותר זול מהמחירים שצויינו כאן.

כי המתכון הכי קליל שלי לעוגה כשאין לי כח זה לקנות 

מתכון מהאתר 10 דקות לאורז עם עוף טחון.

מתארת מהראש, אבל מצרפת קישור. 

לטגן בצל קצוץ (קצצתי במכונה, שיהיה מהר) קלות

להוסיף את העוף הטחון לטיגון קל

להוסיף 2 כוסות אורז

תבלינים (כתוב שם מלח פלפל ורסק עגבניות. שמתי פפריקה ושכחתי את המלח, מזל שטעמתי לקראת סוף הבישול והצלחתי להציל, כי צריך את זה גם לאורז!)

3 כוסות מים

וחצי שעה על האש. 

אורז עם בשר טחון

לאמא עם תינוקת שלא ממש הסכימה לרדת מהידיים זה מתכון טוב למדי. לא הרבה כלים וארוחה שלמה.

על הדרך כולם אכלו חלבונים בלי להתבכיין...

בלי קשר הכנתי אפונה מאפונה קפואה. ליתר דיוק הפשרתי פחות או יותר. כי לא הוספתי תבלינים לסיר, עיין ערך לא ירדה מהידיים.

לי זה היה טעים. גם לקטנטונת ל3 כפיות של טעימות. וגם למי מהילדים שהסכים לטעום...

הרגשתי ממש טוב עם עצמי. 

לכולם.

וברור שאת צודקת וגם לרווקה יש זמנים קשים...

אבל כשאני נזכרת באמת כמה כיף היה לפני ההריון

ואחרי המניעה

זה באסה

כי זה כאילו זמני

אבל זה ממש לא.

מסיבה רפואית.

הענין הוא שמניעה לא הורמונלית חוץ מהתקן היא לא כ"כ בטוחה ואז הלחץ מהרייון לא רצוי..

בכל מקרה יש לי צד לוותר על המניעה אחרי הלידה ולהתפלל לד' שיעשה מה שטוב כיכי אני לא יכולה כבר לשאת את ההורמונים של עצמי לפעמים כמו היום...

ז"א זה בודאי לא אחראי אם צריך למנוע.

ולחץ לא עשה טוב לאף אחד אף פעם

(אומרים פה המון שלחץ מונע כניסה להריון. לא יעבוד לי?)

בכל אופן  זה בעיקר מחשבות ברגעים מתוסכלים כמו עכשיו שמרגיש לי שאין מוצא.

שאני פתאום קולטת כמה ההורמונים כן משפיעים עלי בכל דבר (אני מרגישה טוב פיזית יחסית בהריון, לפחות זה)

ועושים לי לא טוב. אז זה המסקנה שהתסכול מוציא ממני.

אני הכי בעולם מסכימה

ואני לא חושבת שבחסות ההורמונים מותר לי לעשות הכל

מי שבעיקר סובל מהם זה אני.

ואני משתדלת לשלוט ברגשותיי

כלפיי אנשים ומולם

אבל אני

מרגישה דפוקה ולא שווה

נפגעת מכל הערה (ואנשים מכירים אותי כאישה זורמת שרוצה שידברו איתה דוגרי ככה שאני מקבלת הרבה הערות בוטות מהסביבה)

מכל דבר

מיואשת, מתוסכלת מכל דבר (בוכה כי פספסתי אוטובוס...)

דוקא אני חושבת שזה הפתרון הכי טוב

שהרגשתי מוצפת ברגשות

בד"כ אין לי את זה בכלל

לפעמים יותר קל בשניים.. כשהם קצת גדלים  ברור שתינוק חדש זה אומר פחות זמן לזוגיות לשינה וכו 

ברוך ה'

אם ברור לך שאת רוצה יותר מילד אחד אז מתישהו זה יגיע הרי, ואז השאלה היא מתי את מרגישה יותר יכולת להתמודד עם הקושי הזה, כמה חשוב לך ההפרש בינהם, מה נראה לך יותר קשה צפופים או פחות צפופים

אלו השאלות

נכון ששתיים יותר עבודה מאחד בסופו של דבר, אבל זה לא שאת מתכננת להישאר רק עם אחד נכון?

ושלושה ילדים זה קשה יותר משניים, וארבעה ילדים זה קשה יותר משלושה, וכו' -

אבל זה גם אושר פי כמה גדול יותר, וזה חמוד פי כמה מילד בודד, וזו פשוט נחת!

מסתכלת עכשיו על כל החבורה שלי, ב"ה, ששני הגדולים (הצפופים יחסית) מפעילים את כולם יפה כ"כ - ולגמרי מתמלאת בנחת...

זה לא סותר שיש קשיים, לפעמים! אבל בעיניי זה שווה.

ונכון שהזוגיות מתאתגרת ככה יותר מאשר בעבר - אבל גם בזה יש משהו בונה וכיף. אין כמו לגנוב רגעים זוגיים בתוך כל שגרת החיים, העבודה והילדים ולהרגיש איך זה ממלא אותנו... ומצד שני - להוביל ביחד את כל המשפחה, וליהנות ביחד מהנחת מהילדים...

שוב, אני לא אומרת שזה קל, אבל הקושי לגמרי כרוך בטוב!

גם אני קיבלתי כמה אמירות ומבטים (בעיקר מבטים) בנושא הזה, אבל זה בהחלט לא מה שמשפיע עליי. (זה כואב ומעצבן, אבל לא נכנס לשיקולים שלי).

אתם צריכים לשקול את הכוחות שלכם ואת התכנונים המשפחתיים שלכם לבדכם, ולפי זה להחליט.

רק אומרת - לפעמים מרוב שיקולים והתלבטויות נמנעים גם מדברים שאפשר לצלוח בקלות... לפעמים עדיף פשוט לקפוץ למים, בלי יותר מדי לשקול...

בן כמה הבן שלך?

אישית אני חושבת שאם מתאפשר - עדיף להביא אותם בזוגות: שניים צפופים ואז הפסקה, ועוד שניים צפופים ואז הפסקה. כך מצד אחד יש לכל ילד "חבר צמוד", ומצד שני - את לא קורסת מרוב לידות.

אבל טוב, לפעמים ה' שוקל אחרת בשבילנו...