ולא רק שאפשר, יש ילדים שלא אוהבים את המרקם הטחון ורק החצי מוצק-טחון חלקית עובר אצלם.
ממש מציעה לך לנסות.
הקטנה שלי בערך באותו גיל, ואני כבר לא טוחנת לה כלום.
ספציפית היום אכלה מעט כי לא הרגישה טוב, אבל אפונה שפשוט מעכתי עם המזלג (פעם ראשונה כשנתתי לה הוצאתי את הקליפה. כלומר מעכתי עם היד אפונה, אכלתי בעצמי את הקליפה ומעכתי לה את החלק הפנימי בלבד, עכשיו היא טיפה יותר קולטת את הקטע אז היום ניסיתי בלי להוציא לה את הקליפות)
אורז ועוף טחון שהבאתי את המתכון בהודעה אחרת פה.
והיא אכלה מה שאכלה. וזהו.
בפעמים הראשונות הם משתנקים יותר, כי ללמוד לבלוע אוכל זה מוזר, ולפני שלומדים ללעוס יוצא יותר לבלוע חתיכות שלמות, ולפעמים את רואה את זה אחרי בחיתול באופן די ברור, אבל ככה זה. כך לומדים.
ודווקא בננה, בגלל המרקם הרך שלה, עברה אצלנו מעולה כמו שהיא, בחתיכות קטנות. וטחון הרבה פחות הלך איתה.
אני לא נמנעת מלחתוך לה דק דק אצלי בצלחת ולתת לה לטעום. חלק היא אוהבת יותר וחלק פחות. לפעמים מחסלת לי מלא יחסית והרבה פעמים יורקת ופולטת ופחות בעניין.
בסדר, זה לא התזונה המלאה שלה, אבל כך מתחילים.
ויש ימים שאני לא נותנת לה בכלל. אצלנו אף אחד לא מבקר אותי על זה כרגע.
הילדה מקבלת מה שהיא צריכה, נקווה, וזהו.
חייבת לציין, שעם הילד הראשון שלנו התחלנו הכל לפי הספר. לטחון, וטעימות, ולא הלך, וזה היה מייגע ומייאש.
ואז עזבנו את זה, לגמרי, לכמה חודשים.
ומתישהו נראה שיש התעניינות כשאנחנו אוכלים, אז ניסינו לתת.
וזכור לי שזה היה בבת אחת, מלא לאכול כלום חוץ מחלב אם, עברנו למלא מוצקים. ונראה לי שדווקא לא טחון. זה דווקא פחות עבר.
וזה היה מפחיד, והפעם הראשונה שהפה הקטנטן התמלא בלחם וכל החיך העליון היה חסום פתאום הייתה מלחיצה. אבל לומדים מזה. והיום מי היה חולם שפעם היה קשה עם הטעימות...
אז עכשיו, עם הקטנטונת אני הרבה יותר זורמת ומאפשרת, ומה שהיא אוכלת מבורך, ומה שלא, אז לא הלך. ואם צריך משלימה בהנקה או בבקבוק. ונותנת מים תוך כדי ולפעמים זה עוזר לה לבלוע יותר, ולפעמים לא ורק גורם לתסכול.
וזהו.
ואם יהיה למישהו מה לומר, בבקשה, לא כל הילדים לומדים את המיומנות החדשה הזאת באותו הזמן. זה לא טריוויאלי.
מאיפה היא?
