כשאתן הולכות למקוה - אתן נשארות אחר כך להתארגן ולהתייפייף? (ברמה של ייבוש שיער/איפור)
מוצאת את עצמי רוצה לחזור לבית מאורגנת טהורה ויפה לבעלי ובפועל לא עושה כלום כי חוששת שיזרזו אותי
זה נהוג? אתן עושות את זה? מתלבשות שונה (מגונדר יותר)?
כיף לדעת שאני לא לבד.ישנה חדשה
זה מוסרי לגמרי.
רק השאלה אם את רוצה.
זה מצב שיש לך סיכוי לשמירה?
בכל מקרה או חופשת מחלה או שאין ברירה ומספרים.
תתפלאי,
יש מצב שהוא הבין כבר.....

אלא אם כן את יודעת שהסיכון הקודם עבר לחלוטין.
מבחינת בחילות לחלק ניכר מהנשים (לא לכולן, נכון..) זה עובר סביב שבוע 12.
לי חופשת מחלה כרגע נשמעת לי תקינה ומוסרית כשאת לא חשה בטוב.
יש עוד חודש לשבוע 12 אז כן כדאי לחשוב על פתרון (אולי להגיע ברכב פרטי? אפילו עם עוד מישהי? בטרמפ?)
תנסי לסחוב קצת בעזרת חופשות מחלה והערכות לנסיעות,
בתקווה שתגלי בשבוע 12 שיותר קל לך.
יש סיבה מיוחדת שאת לא רוצה לספר למנהל?
זה תלוי לפעמים יש לפעמים לאמיואשת******
אנונימית לרגע1אחרונה
יש כמה דברים שמתאימים להריון. לגבי החצאית נראה לי קצת תלוי באיזה חודש את ואיזה מבנה,
אבל אם החצאית ארוכה מספיק ומתאים לשים את הגומי שלה מעל הבטן יש לך מגוון לא רע של אפשרויות
שיש גם בחנויות "רגילות" ויחסית מתאימות.
חצאית שהחלק העליון שלהם גמיש ואלסטי יחסית, חולצות שחתוכות מתחת או מעל לחזה,
או אוברסייז כאלה.
דווקא היום האופנה יחסית מתאימה..
ככה אני אומרת על כל התבשילים של שבת( ובת השנתיים המתוקה שלי כבר אומרת איתי בבת קוקש!)
שילוב של בקר+ עוף משפר מאד את הטעם. אני שמה אסאדו+ כנפיים
עם שעועית, חומוס, גריסים, תפו"א, מעט בטטה וביצים.
בתיבול- 2 כפות סילאן, חוואג' , מלח ופפריקה מתוקה
אני מטגנת בצל עם הרבהההה שמן אח"כ מוסיפה עגבניות מטבלת טוב, גריל, מלח, פלפל שחור, פפריקה, והכי חשוב בהרט, נותנת בישול קל, ושקית קוקי, טעים אש.
) טרי
אמא וגם1. אנחנו אוהבים חומוס מקופסת שימורים. אפשר לשים גם חיטה או אורז מלא.
יש אפשרות לשים חלק מהדברים בתוך שקית נפרדת בסיר ואז זה לא מתערבב אם עדיף לכם ככה.
(או שקית קוקי, או שקית סנדביץ שיש בהם קצת חורים- אבל זה פחות בריא. אם תעשו קבוע ממליצה לקנות או
לתפור לבד שקיק בד כזה)
3. עשית חורים בשקית? לשים במקום שיהיה נגיש למפלס המים..
נעים.
תלוי בך בסופו של דבר
את לא חייבת להתאים את עצמך לשום אדם השאלה אם תרגישי לא נעים מה יותר חשוב לך
תעשי מה שאת רוצה ותלבשי מה שיפה בעינייך, מה זה משנה
גם בסגנון כזה אפשר למצוא משהו יותר סולידי ואלגנטי שתרגישי יותר בנוח איתו בחתונה
ולא תתבאסי אז למה לא?
תלבשי מה שאת אוהבת ויפה בעינייך!
גם באותנטי יש בטח דברים יותר חגיגיים.
לרוב הבדים שם פשוטים וכותנתיים וזה מה שנותן חלק מהתחושה הפחות חגיגית, לדעתי.
אז אולי תחפשי דברים יותר עם תחרות או שתפצי במטפחת ואביזרים משלימים שיוסיפו חגיגיות (תכשיטים, חגורה..)
יכול להיות גם הריון כימי
( זה לא היה ככה היה לי דימומים שבועיים רצוף תחשבי שפעם בכלל לא היו בדיקות לבדיקת הריון
הזמן יגיד רק קצת סבלנות
ישנתי עם חלון פתוח ב2 מעלות ירושלמיות. היו ימים שירד עלי גשם ושמחתי
בעלי היה מצונן אימים אבל לא היתה לו ברירה,הרגשתי בתוך כבשן האש
זה עובר בסוף...

שב"ה מאז הדימום של הלידהלא היה כלום...
היום בשירותים ראיתי עלהתחתון כתם של דם. די גדול
הילד בן יותר משנה וחצי, יונק איזה 4 פעמים ביממה
לא היה שינוי בהנקות לאחרונה.
מאיפה פתאום הכתם הזה הגיע? מה הוא אומר?
מה לעשות??
להלכתי בעלי ידאג
מהורהרת...לספר להורים (ואולי גם קרובים וידידים טובים) מחודש שלישי
ולשאר העולם מחודש חמישי
פרסום מיותר מעבר לזה או מוקדם מדי לא כדאי...
"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"
צריך לקחת בחשבון - אם מישהי מרגישה צורך חזק לשתף חברה טובה / אמא קודם, לתמיכה נפשית וכו, אז יכול להיות שכדאי כן לספר כי בכל אופן בהריון חשוב לך ולתינוק להיות ברוגע נפשי
וכמובן שהרופא שלך צריך לדעת שאת בהריון 
לחברות תלוי כמה קרובות, באזור שבוע 17 התחלתי. וגם לגיסות.
לאחיות אחרי שליש ראשון.
להורים כשנפגשנו (פנים מול פנים) אחרי הבשורה. שבוע שבועיים ככה אחרי שידענו. 2 הריונות.
למצוא פינת חוף שקטה ולשבת ולהנות 
באמת נשמע כיף! את לבד לבד? גם לא חברה?
אפשר עד תשעת הימים ללכת לים\בריכה אם כבר הלכת לפני שלושת השבועות וזה לא פעם ראשונה שלך השנה.

מיואשת******ספריית בית העם היא במרחק הליכה(7-8 דקות) מהמדרחוב (את לא בהריון נכון?)
ולדעתי יש באיזור מלונות עם ספא נחמד שאת יכולה להזמין מסאג טוב
ככה את לא צריכה להסתובב ביותר מדי מקומות
מיואשת******
מיואשת******האמת גם בעלי וגם הבנות שלי מנסות לסחוב אותי להליכה ועוד לא הצליחו... יש תור 
מוריה
מיואשת******אני אוהבת מאד לשבת בספריות במזגן ולקרוא ספר טוב <לא זוכרת מתי שהפעם האחרונה שעשיתי את זה>
לקרוא לחפש ולדוג לי מציאות שוות לקחת הביתה
וואי
עשית לי חשק ליום חופש
מיואשת******
)
אבל למי שבא מהמרכז, הערב פה בירושלים זה קור כלביםמק"ר
מק"ר
תודה!מיואשת******אחרי עשרה חדשים עם מניעה- מיקרולוט (ילדה בת שנה)
חזר המחזור בהפתעה,
החלטנו להפסיק את המניעה, וקדימה הריון
התחלתי ממש להתרגש ולצפות..
ואז הגיע פתאום חולשה וחום ועייפות ובדיקות שמראות על מונו
והרופא אמר לא להכנס להריון, הגוף חלש, לא שיש לי כח באמת גם לזה,
אבל עוד פעם לחזור למיקרולוט שכבר עשה הכתמות
ולהתחיל בלאגן של דימומים וכתמים...
אולי יש משהו אחר, לא יודעת מה לעשות
לא חוששת ממומים
הרופא אמר שהגוף חלש..
ועם מונו, את צריכה מינימום חצי שנה מניעה. שווה לשקול התקן
חיבוק גדול, מונו זה ממש ממש לא כיף. אבל תראי איך ה' דואג לך של חטפת את זה בהריון, עלולות להיות לזה השלכות קשות.
חצי שנה לוקח לגוף לחזור לעצמו?
לבעלי היה ולקח לו 3 חודשים + , ואני מדברת על גבר חזק מאד ובריא כשור. זה פשוט הפיל אותו לקרשים
לדעתי חשוב מאד לקחת מניעה, לתת לגוף להתאושש, להתחזק, זה לא צחוק. והענין הוא שכמה שמורחים את זה יותר ומנסים יותר לתפקד כרגיל ההחלמה נמשכת יותר זמן
ואם עושים מנוחה מוחלטת ותחזוק בויטמינים ותזונה בריאה ההתאוששות תהיה מהירה יותר
בתקופה הקשה של החום, מנוחה בלבד.
ואח"כ, גם שחלשים עדיין, להתגבר לחזור לעבוד, להתעמלות
כי אם לא הגוף מתנוון
אני לא התכוונתי לשכב במיטה כל היום שהגוף יתנוון
אבל ההנחיות שלנו ממש ממש לא כללו התעמלות ועבודה,להיפך,
גם עכשיו הבת שלי היתה חולה לא מזמן, ואחד הסיבוכים של המחלה הזו זה שהטחול נהיה מוגדל ולכן יש חשש מפעילות גופנית מאומצת שהוא לא יפגע\יקרע חס ושלום
החזקתי אותה שלושה שבועות בבית בגלל זה. לא במיטה, אבל בבית.
מעתיקה מתוך אתר הכללית
סיבוכים במחלת הנשיקה הם נדירים ואף נדירים מאוד, אבל יש להכיר אותם:
1. קרע בטחול. זהו סיבוך נדיר ביותר. במהלך המחלה הטחול גדל ועלול להיקרע בעקבות חבלה ולעיתים אף ללא חבלה כלשהי. לכן מומלץ לנוח בזמן המחלה (וממילא, בשל התשישות, כמעט אי־אפשר שלא לנוח).
2. חסימה של דרכי הנשימה העליונות. זהו סיבוך נדיר שבו השקדים בלוע גדלו עד כדי כך שהם נושקים זה לזה וחוסמים את מעבר האוויר. זהו מצב חירום רפואי שמחייב פנייה דחופה לחדר המיון הקרוב. מפחיד? אכן. אבל נדיר מאוד.
3. מעורבות של מערכת העצבים המרכזית כמו דלקת קרום המוח. גם זהו סיבוך נדיר מאוד.
לרוב היא נמשכת בין שבוע לשבועיים, אבל העייפות נותרת לעיתים קרובות במשך ארבעה עד שישה שבועות.
כן. ייתכן שההידבקות גרמה למחלה תת־קלינית, כלומר בלתי מורגשת, ואז נדמה לנו שמעולם לא חלינו בה. אולם בבדיקות דם נראה נוגדנים לנגיף - עדות לחשיפה בעבר.
מי שחלה בגלל הנגיף EBV אינו מחוסן מפני הנגיף CMV ולהיפך. לכן ייתכן כי מי שפיתח את המחלה בעקבות חשיפה ל־EBV יחלה שוב במחלה דומה, אך בשל נגיף אחר (CMV, למשל, אך גם נגיפים נוספים עלולים לגרום לאותה תמונה קלינית).
לא.
אין המלצה רשמית. התשובה היא: לפי התחושה. הכלל הוא שניתן לחזור לשגרה לאחר שהחום ירד והחולשה פחתה לרמה שמאפשרת חזרה לפעילות.
גם בסוגיה הזאת אין המלצה חד־משמעית, מה גם שיש הבדל בין התעמלות קלה לבין ספורט תחרותי מאומץ או כזה הכרוך במגע - כמו משחקי כדור, היאבקות והתעמלות מכשירים - וזאת בשל הסכנה הנדירה לקרע בטחול. על פי רוב ניתן לחזור לפעילות ספורטיבית בתוך שלושה עד ארבעה שבועות.
איזה קטע
הבת שלי בת שנה היתה עם וירוס קשה
היה לה טחול מוגדל
כנראה זה היה מונו
אולי בכלל נדבקתי ממנה..
מעניין...
בדקתי כי היו לי סיבות מדי טובות לחשוד.
אבל במקרים שזה מגיע קשה, אוהו זה מגיע קשה. קשה להבין את זה עד שלא חווים... ואז אנשים אחרים אומרים- אבל לי זה עבר תוך שבועיים. טוב, מעולה ביותר, אבל לפעמים זה לוקח שלושה חודשים..
לא יכולה לשבת!
לא יכולה להיות בעבודה!
אין לי סבלנות לכלווווום...
יש לי עוד מלא זמן עד החל"ד.
אז ארגנתי לי חופש תחילת שבוע הבא
אבל אני לא יודעת איך אני שורדת פה את היום הנוכחי.
מוכר?
שתפו אותי בטיפים, פליז...