חלק ממשסורי 
אכן המצב מבאס ומטריד מאודד!!!
אבל חוץ מלאבחן מי האשם ואיפה הבעיה, מה שנחוץ מאוד אבל לא כ"כ מועיל..., מהנסיון שלי כמטפלת במשך כמה שנים במעון, יחס טוב, פרגונים, פינוקים למטפלת ועוד כאלה דברים ממש ממש ממש יכולים לתרום ולשנות את היחס של המטפלת לילד שלך!
זה אולי נשמע קצת כזה כמו שוחד או משו לא יפה.. אבל כשהייתי מטפלת תמיד היה לי בקבוצה אמא אחת שהשקיעה, כל ר"ח או כשהיתה אופה משו טעים היתה שמה על צלחת וכותבת כמה מילות הערכה, בחגים מתנות, אפילו קטנות... המון פרגונים מפורטים ןמחמיאים, פעם כשהמנהלת היתה בכיתה והיא הגיע לאסוף את הילד, עמדה מולי ומול המנהלת ושיבחה אותי מאוד לפניה.. לא שזה לא היה מביך... אבל זה עושה לך המון לדעת שהיא מעריכה! וכן, גם ה"שוחד"... אין מה לעשות כולנו בני אדם וזה משפיע...!!!
אז עד שיתעורר מישו במדינה לעשות שינוי בנושא, קחו את הענין הזה ברצינות! זה עובד פלאים!!! לא יכולתי לא לאהוב וממילא להתייחס בחום ואהבה לאותם ילדים...
(ברור שצריך להתייחס אותו דבר לכל הילדים! כי מה אשם ילד שההורים שלו מזניחים וכו..
אבל אין מה לעשות! זה משפיע! תנצלו את זה לטובתכן!!)
עובד גם אצלן...
) וגם משמים זכיתי למטפלות באמת מקסימות. אני באופן אישי לא התחברתי לזה, אבל כמה וכמה מהחברות שעבדתי איתם היו בהחלט כאלה! ילדים מטופחים וממתוגים זכו ליחס מועדף! שוב, כמובן שמדובר על הגזמה וכאלה..( היתה ילדה שכשפתחת את הטיטול להחליף לה עלה גל של בושם...
) באופן כללי, וסליחה על ההכללה, יותר ראיתי את זה במעונות החרדיים של "בית יעקוב", הייתי גם במעון של "אמונה" ושם היה פחות דגש על מותגים וחיצוניות, אבל זה מהנסיון האישי שלי בלבד...
אני פחות מתחברת לזה ולכן השקעתי בפן של תשומת הלב, הצופרים וכאלה דברים שמתכתבים עם האופי שלי במילא...
אנחנו עושים כ"כ הרבה למען הילדים שלנו... שגם אם מרגיש לך קצת צביעות ( ואני מבינה את ההרגשה) זה עדיין שווה ולדעתי חלק חשוב מההשתדלות שלי כאמא בנושא.
אנחנו שולחים למעון של התמ"ת וממש מרוצים ב"ה. המטפלת מקסימה ממש והבן שלי פורח שם. הוא לומד שם כל כך הרבה, לאכול, לשחק, לתקשר ועוד מיומנויות חשובות. והוא גם ממש נהנה להיות עם עוד חברים.
זה לגמרי בזכות המטפלת, שמשתפת אותנו ומייעצת לנו בדברים שאנחנו לא תמיד בטוחים (ילד ראשון בכל אופן ;)).
הוא ממש אוהב אותה, קופץ אליה בשמחה וכשהיא מתרחקת מטווח הראייה שלו הוא מתחיל לבכות, כמו שהוא עושה לי.
היא בעצמה אמרה לי שאני יכולה לבוא מידי פעם ולעמוד מאחורי הדלת כדי לראות מה איתו, אז זה ממש מרגיע.
גם הורים שלי שלחו את כל הילדים למעון של התמ"ת במקום אחר והיו מרוצים מאוד.
אז בהחלט צריך להיות עם יש על הדופק, לשים לב שהילד שמח ומידי פעם גם אפשר לקפוץ ולוודא שהכל בסדר. אבל בהחלט יש גם מעונות עם מטפלות מקסימות
ומצטרפת להמלצה לפרגן למטפלת. בתחילת שנה לא כל כך הסתדרנו איתה, פעם אחת ראיתי איך הוא מושיט אליה ידיה (כשהוא היה ממש קטן עדיין) ואמרתי לה וואי, תראי איך הוא שמח לבוא אלייך. זה אומר שטוב לו כאן. ומאז הרגשתי שמשהו השתחרר והקשר נהיה הרבה יותר. אז אם יש על מה לפרגן, אין צורך לחסוך את זה, הן שומרות על היקר לנו מכל, אז לפרגן ולהראות הערכה זה מצויין.
אבל לדעתי גם חצי מהרשימה בסוף הריון תספיק לרופא סביר..
שאני לא יכולה לנהוג לעבודה ובטח שלא לשבת 8 שעות.
היא רק ביקשה שאבקש לחדש אחרי שבוע.
פשוט אמרתי שדי לא מסוגלת לעבוד כבד ולי ואני עייפה.
רשמה לי עד התל"מ ואחרי שעברתי אותו חידשתי שוב.
את גם לא חייבת את רופאת הנשים..אצלנו מתקשרים גם למזכירה של הרופא משפחה והיא רושמת בשמו בלי שאלות.
ראיתי את זה בחנות ולא היה נראה לי יותר קטן (יש איזה חלק מקדימה שיוצא ומוסיף לגגון)
שוב, זה לא מהגגונים הענקיים, כשהעגלה שוכבת 180 זה מגיע לאמצע כשזה הכי פתוח
אני ראיתי אותה בחנות והתבאסתי קשות, כי סהכ קנינו את ה2 רק לפני 7 חודשים, והם שיפרו את כל מה שהפריע לי (חוץ מהגגון, שבאמת לא יזיק לו להיות יותר ארוך)
אני צריכה לאירוח נקודתי ולכן חשבתי.. תודה!אנונימית לרגע1תבדקי בספר טלפונים של האיזור שלכם.
בבקשה הבו עיצות והרגעות לתינוקת ולאם.
ואצלי
אני לא בהריון,אבל היא כבר גדולה
ואני מרגישה סתם אגואיסטית כי אני חייבת חופש.
זה ממש מובן לגמול בהריון.והבעיה שלי זה שאין לי סיבה לגמול.
אני באמת כל הזמן דואגת להם !
למעשה לא בוער לי לגמול רק הגודש בחופש מלחיץ אותי.
אני מתכננת לנסוע ליומיים.
יש מצב שהיא תחזור לינוק אח"כ?
בגיל שנתיים?
וואט??
מאיפה הבאת את זה...
אני גם קינאתי באחרות פה
בסוף זה קרה אצלי.
יום ועוד יום ועוד יום נהיו לשנתיים
לא יאומן.
אצלי גמלו את עצמן בגיל שנה...
נראה מה יהיה הפעם
איך טס הזמן.
גם הבכורה שלי ינקה עד שנה.
מיואשת******הקודמות הפסיקו מעצמן בגיל שנה
זאת נראית לי קצת יותר מכורה
נראה 
גם שלי טיפוס מכורה אבל יונקת מהר למזלי.
מלידה היא כזו.
הייתי צריכה את ההבנה הזו.
יש לי דז'וו עם הגמילה של הבכורה.
כי את אוהבת להניק
כי זה סוף של תקופה
כי התינוקת שלך גדלה
כי יש בזה הורמונים
תעשי מה שטוב לך יקרה
ולפעמים יודעים מה טוב בשכל וההרגשה לא הכי, אבל זה עובר אחרי כמה ימים
רק אמונהאולי כדאי לך לשקול לטבל קודם בדלקת ואז בפטרייה כי אנטיביוטיקה יכולה לגרום לפטריות
להקפיד על שתיית המון מים
ולא לשכוח פרוביוטיקה , זה עוזר (לא זוכרת למה בדיוק)
לפניו ברננה! הלוואי ולאאאאחוץ מזה את יכולה להכין לבד בבית
פשיטאתשמרי על הגבולות שלך לפני שתתחילי לפתח כלפיה טינה.
את יכולה לומר לה בצורה יפה, אם את לא מוכנה עדיין לספר על ההריון תגידי שיש לך עומס בעבודה בתקופה הזו ושאת צריכה לנוח אחרי צהרים.
וכל הכבוד על האכפתיות והאחריות שלקחת כלפי גיסתך, ממש חסד!
אפשר להוריד ליום אחד בשבוע בלי יותר מדי תירוצים, גיסה יקרה, מאד כיף לנו שאת באה אבל פעמיים בשבוע כבר לא מתאים בואי נוריד לפעם אחת כרגע ואני אראה איך אני מסתדרת עם זה, בינתיים מצאתי לך בייביסיטר נהדרת, ממש מוצלחת, הנה המספר.
אם לא נעים לך לומר כלום (למה? זה לא משהו שאת חייבת לה) את יכולה פשוט ליזום יציאה כלשהי בעצמך ולומר שאת לא בבית יותר ביום\ימים האלו. במשך שבועיים שלוש באמת תלכי לאיפשהו עם או בלי הילדים, ואחר כך תחזרי לשגרה שלך ואת לא חייבת לעדכן אותה שאת כן בבית
אופציה שלישית - לשמור בבית שלה, תגידי לה שהתינוק כבר לא ישן בעגלה ועדיך שהוא יהיה בסביבה שלו ושאת באה אליה עם כל הילדים בימים האלו, מתארת לעצמי שאחרי כמה פעמים שהילדים יחגגו בבית שלה המסודר היא תחשוב בעצמה שאולי היא כבר לא צריכה את זה, ואם לא, את יכולה לומר שאת רואה שקשה לך כבר להגיע אליה עם הילדים, ושתמצא סידור אחר
אחרון, שהבעלים ידברו מאד בבירור
עשית חסד, מקסים, צריך לדעת איפה לעצור
אני לא הכי מבינה למה אי אפשר לומר בפשטות שאת בתחילת הריון בעצמך, שמחת מאד לעזור אבל זה כבר קשה לך מדי, וזהו...
לקחת בחורה שתעזור לך בשתי ימים הללו
ואחרי שבועיים לומר- תקשיבי, הבחורה הזו מעולה, והיא כבר מכירה את התינוק שלך ממש טוב והוא אוהב אותה, לי כבר קשה שהיא מגיעה לפה כי ממילא זה רק בשביל התינוק שלך, אז הנה המספר שלה והיא יכולה לבוא אליך לשמור עליו אצלך. (ואם את ממש רוצה להמשיך לעשות חסד תממני לה פעם בשבוע להתחלה)
מחיכשקניתי את הבדיקת הריון קניתי גם ספר על הריון ולידה (של נעה בן דוד, מומלץ!), עם בטחון מוחלט שלא יהיה לי שימוש בו בחודש הקרוב. ואז פתאום הבדיקה יצאה חיובית אז כשהוא חזר הביתה הראיתי לו את הספר...
הוא נרדם על ידי גבר בצורה הומריסטית.
שמתי על השולחן
אין ייאוש בעולםעטפתי את המקלון כמתנה
זמרת מיוחדתוהוא שלח לי מזה חושבת כולו בהיסטריה היינו חודש וחצי אחרי החתונה אז היה מפתיע ומלחיץ..
בבוקר כי ההורמון בד"כ לא עולה בבוקר אבל אם יצא לך חיובי זה לא ממש רלוונטי
היי ,
יש הרבה שרשורים לגבי עגלה עם מדרגות אבל רציתי לצרף את הפתרון שלי שיעזור לבת זוגתי להוריד/לעלות !
קניתי עגלה קלה יחסית , אבל היא לא קטנה כמו יויו , אז מצאתי פתרון פשוט שמתי חגורה (כל רצועה נוחה תהיה טובה).
לבסיס של העגלה , אותה ניתן לשים על הכתף ופשוט שמים את התינוק באמבטיה ואז יורדים איתו בזהירות, כל זאת מבלי לעלות ולרדת פעם נוספת.
תהינו למי שזה יעזור לו.
מחשבות....כן זה עוזר כי יש עוד יד פנויה
אורוש3כל הכבוד לך!
ש.א הלויושיש מספיק שיווי משקל כדי לשאת את הכל
כמעט שבוע 21.
עשינו אולטרסאונד והיא טענה שהיא לא רואה שיש משהו בין הרגליים וזה בת ב-70-75%.
אני תוהה לעצמי -אם אין כלום בין הרגליים אז למה לא להגיד בוודאות בת? למה לציין באחוזים?
אם יש איבר זכרי-רואים ואם לא רואים כלום-אז זה בת.(ככה ההיגיון שלי אומר וככה גם הרופא אמרה).
מה העניין לא להגיד בוודאות בשבוע מתקדם?
יש מגבלות..
בד"כ כשרואים שזה בן רואים בודאות.. אבל אם לא רואים כלום עדיין יש אפשרות שמשהו הסתיר וגם לפעמים זה יכול להראות קצת דומה
היא אמרה שזה לא נראה כמו בן..שאין כלום בין הרגליים (אז כנראה שהיא גם לא ראתה משהו דומה כי אחרת הייתה מציינת משהו). יש קשר לשליה קדמית ולאפשרות לזהות יותר בקלות/במהירות את מין העובר?
למה לא להתחייב אם את אומרת שאת לא רואה כלום?
אני כבר שבוע מתקדם..כמעט 21.. בגלל זה לא הצלחתי להבין למה להגיד 70%?
זה הכל
כל מי שיש לה בת לא יודעת באופן וודאי עד הלידה?
ותודה על המענה
בודק זמן ממושך יותר ואומר תשובה ודאית בד"כ
ובסקירה תמיד רואים בדיוק או אבריים נקביים או זכריים
א.ס. סתם אצל הרופאה הם מסתכלים מלמעלה
מיואשת******אפשר להבין את גודל השמחה שלו אחרי 4 בנות... לא?
הוא ממש חמודמיואשת******קשה לי להאמין שיראו פתאום מלמטה חח
בדרכ בנים רואים קודם
כי יש יותר מה לראות.
תלוי הרבה בתנוחה של העובר וגם במימנות הרופא/ איכות המכשיר.
