פורום הריון ולידה (עמוד 3203)

או משהו כזה.. מותר לצאת

את המשפחות על הראש זה ממש קשה

האם מותר ליולדת לצאת מביתה?

 

תבקשי מבעלך שישאל רב ויגיד להורים שלו את התשובה

 

אם כבר הלכה יש הלכה שאסור להאמין באמונות טפלות (יוצא מזה מנהגים שיש להם מקור)

למען השפיות שלך.



ובסוד גם אני אגלה לך

שאם תצאי איתה (ואל תגלי לסבתא ולאמא) אף אחד לא יטרוף אותה.....

ותשאירי את בעלך או את אחת הסבתות שמתעקשת על האיסור הזה עם התינוקת

אף פעם לא הקפדתי עליו. נשמע לי כמו אמונה טפלה

עוד מנה שהיא לכאורה הייתה צריכה לאכול והכל מצוין

לא שמעתי על זה

אבל בחודשיים הראשונים אין להם מערכת חיסונית בכלל וחשוב לשמור עליהם

בלילות די קריר וכנראה שמשם התפתחו כל מיני הנחיות לאיך לגדל ילדים והן פשוט מעבירות אליך את מה שלימדו אותן.

לא כל פעם שאומרים אסור בהכרח מתכוונים להלכות ושאלת רב...

 

והכל נתון לשיקול דעתך, למה את בכלל צריכה לדווח על כל דבר שאת עושה, ובנוסףי יש לך אחריות על התינוק, לדאוג לו ולשמור עליו

מהבית (בכ-ל שעה) 40 יום. כשיצאתי בפעם הראשונה אחרי כמה ימים היא הלכה לידי בחרדה גלויה (נו את חוזרת? נו? נו?) לתינוקת (בת 8.5 היום) שלום.

אסור לייבש בגדי תינוק מחוץ לבית.
אסור להלביש שחור.
ויש עוד כמה שאני לא זוכרת אבל אגלה לכשיהיה לי תינוק

והנה הגיע דימום- ככה זה, את אחרי לידה זה לוקח בממוצע בין 3 ל 8 שבועות

אז מה אם הלידה הקודמת היתה מושלמת

מבינה שקשה לך ההרחקות ונראה שאת צריכה הרבה תמיכה ואהבה במיוחד שזו תקופה עם הרבה שינויים והורמונים , כדאי ליצור סביבך סביבה תומכת ותני לעצמך אהבה ותמיכה

 

וככה זה גם אני סגורה בבית רוב הזמן, את מטפלת בתינוק

עוד לי עם תאומים זה בכלל קשה לצאת איתם- אבל זה לא אומר שאי אפשר לצאת להתאוור לבד!!

גם ככה תינוק קטן בעיקר צריך את השקט שלו כדי לגדול, תשאירי אותו קצת עם בעלך או ההורים כשבאים וצאי לסיבוב

 

 

ואת לא חייבת דיווח לאף אחד מהמשפחה מה את עושה עם הילד שלך. את האמא.

חוץ מזה תצאי במהלך היום, בלילה גם ככה עייפים מאד

ובקשר לסוף-את שבועיים אחרי לידה? זה ממש ההתחלה, תני לגוף להתאושש, עוד קצת והדברים ישתפרו

אחרי השקיעה

אין כמו שמש בשביל להשתחרר מתחושות מדכאות
עשר דקות כל יום בשמש ותרגישי הרבה יותר טוב

שאנחנו אצל ההורים שלו בצהריים
ואם יש שקיעה אס זה לישון שם כל פעם וזה ממש לא נוח או נעים היינו שם שבועיים ומיצינו

כל יום?
למה?
אז תצאי משפ לפני שקיעה, קחי מונית אם צריך
ולמה את בכלל הולכת לשם? זה טוב לך?

מוציאים לי גם את הגדולה מהמעון...

צאי לפני

מבינה את הקושי אבל חבל לך להיכנס לזה ככ מוקדם. זה דבר שיכול לקחת אפילו 8 שבועות. אז להיות בתוך הבאסה הזאת ככ הרבה זמן, לא יעשה לך טוב.
אל תתעסקו עם זה. תעשי לך ביום יום דברים שנעימים ונחמדים לך.
צאי החוצה בשמש. קני לך משהו אפילו קטן שמשמח אותך.

מדובר על בעיקר בשעות הלילה. אני אישית גם משתדלת לא להוציא לפני 40מיום בלילה וביום יוצאת למה שצריך יש עוד ילדים בבית וגם אני לפעמים מרגישה צורך לצאת..

אמה לי תזונאית שאין הבדל אמיתי בין השתיים

רק העדפות של ילדים.

או נוטרילון או בייבי שופרסל (שגם אמור להיות זול יחסית).

המטרנה לא עשתה לה טוב.

 

את המטרנה לקח שבוע בערך להרגיל אותה ושתסכים לקחת (ינקה עד אז, 10 חודש, יותר גדולה מהבת שלך).

את הסימילאק לקחה בלי למצמץ. לא יודעת אם בגלל שכבר התרגלה לרעיון של תמ"ל או שהיה לה יותר טעים.

 

(אגב ידעתן שהסימילאק לא יותר יקר מהמטרנה? זאת אומרת הוא כן, אבל בכמה קלים בודדים. הקופסא שלו יותר גדולה, יש יותר חומר וזה מתקזז... אם קנינו מטרנה ב-50 שקל לחבילה, את הסימילאק אנחנו קונים ב-67-70 תלוי במבצעים, אבל הוא מגיע בקופסא יותר גדולה. בעלי חישב לפי מחיר למ"ל )

אבל נראה לי שבמעון פה נותנים מטרנה (על חשבונם) וסימילאק יהיה על חשבוננו. כמובן שלא נתקמצן אם זה הצורך.

נותנים מטרנה על חשבון המעון?
אצלנו שאלתי ואמרו שלא

תבררי את זה...

כך לפחות היה לפני ארבע שנים.

לי אמרו שבדיעבד חבל שלא הגשתי בקשה אם הנקתי ושאבתי ולא השתמשתי במטרה של המעון...
זה נשמע לי ממש חוצפה.
לא ידעתי על זה קודם, אבל השקעתי את נשמתי כדי שהילד יקבל את מה שטוב לו, למה שאני לא אקבל את הכסף שמגיע לי כי המעון לא סיפק ארוחה??

ואז זה יותר משמעותי.. (ברמי לוי יש אחלה מבצעים על המטרנה מסתבר)

גם אנחנו קונים מטרנה רק ברמי לוי, ב40 שח.

סימילאק הקטינו את האריזה.

אולי ההבדל בין המהדרין ללא.
אנחנו קונים את המהדרין

הפעם האחרונה שהשתמשנו בתמ"ל הייתה לפני 5 שנים.

והשאר 700.

מקווה שנצליח למצוא תמ"ל שהיא אוהבת או להרגיל אותה לאט לאט...

באופן כללי שאיבה לא אמורה להיות סבל, אם את מתכוונת לסבל פיזי - אז ממליצה לך להתייעץ, ייתכן שאת עושה משהו לא נכון.

אם את לא אוהבת את הרעיון וכדומה זה משהו אחר.

בהצלחה!

באמת התברר שהיום שאבתי בטעות בלי קונוס הסיליקון שמתלבש על קונוס הפלסטיק במשאבה ובגלל זה קצת כאב לי.
אבל גם פשוט קשה לי להניק (היא יונקת לאטט) ואח"כ עד שהיא נרדמת לבזבז את הזמן על שאיבה במקום לאכול סוף סוף ארוחת בוקר. ומעצבנת כל ההתעסקות עם הניקוי של החלקים וכל זה בשביל 60 מ"ל מסכנים.
ובשביל לתת את החלב צריך להתארגן מראש ולחמם לאט לאט בקערה עם מים חמים. בקיצור זה לצאת קרחים מכל הכיוונים (גם להניק וגם כל החסרונות של בקבוק).

יאללה עגבניות!

כמו כאבים וכדו'.

רק רצון לעזור

רק לא הבנתי, את רוצה לגמרי לעבור מהנקה לבקבוקים? או להניק בבית ובקבוקים בעבודה (שאז זה עדיין גם להניק וגם בקבוקים)?

בכל מקרה, נשמע שיש פה הרבה נקודות מעורבות, ושיש לך גם קושי עם ההנקה וגם עם השאיבה. אני חושבת שייעוץ טוב עם יועצת הנקה יכול לתת לך מענה כוללני. (שוב, אם זה הכיוון שאת מעוניינת).

שיהיה בהצלחה בכל מקרה!

כרגע אני בחופשת לידה ושואבת רק כדי להרגיל אותה לבקבוק (לקראת החזרה לעבודה) ולמקרה הצורך.
כשאחזור לעבודה אני רוצה להניק בבית ולתת תמ"ל במסגרת- אם הפרינססה תסכים
סבלתי מהרבה כאבים וסתימות בצינוריות עד לא מזמן. עכשיו זה משתפר... היתה אצלי יועצת פעמיים אבל לא ממש הצלחנו ליישם והתפיסה עדיין לא 100%.

מקצועי ונחמד מאוד

נחמד מאוד, ממש לבבי.

ניגש לבעלי ושמח איתו כאילו הוא בן משפחה.

וכבר לא עושה מעקב.

בכל אופן כך זה במאוחדת ירושלים.

לפעמים עושה בדיחות שלא כולם מתחברים אליהם (כמוני) וזה מעיק

אבל בגדול נחמד ומאד מאד מקצועי

לחץ לבעלי את היד עם יד מלאה בג'ל 🙊
רופא ממש נחמד בעיקרון 🙂

וקבעו לי ורק אחרי השיחה קלטתי שאין לי מושג מי הרופא שעושה את הבדיקה, פשוט עד עכשו עשיתי בסניף הזה את כל הבדיקות אז התקשרתי לשם..
ואז ראיתי באפליקציה את השם של הרופא שנקבע לי אצלו אז רציתי לברר עליו..

למניעה לקחתי אחד
לטיפול אפשר עד 3 ביום

כבר לא מתאים לילד שקצת יותר גדול

ברייטקס למשל לא מתיישר מספיק... סיטימיני גם לא בדיוק 90 מעלות אבל זה כן מספיק

עם טיולון שלא מגיע ל90° , היא פשוט יושבת בלי להישען אחורה, מחזיקה במגש מקדימה. כשנמאס לה היא נשענת אחורה, זה לא שוכב, פשוט לא מגיע ל90°.

שאלה לגבי הזווית אז נתתי דוגמה 

אם הילדים שלך אוהבים את זה אז יופי

חוץ מזה שלפעמים צריך לקשור אותם..

כי לא נח או מבחינה בריאותית.
אם זה הנוחות, אז הכל טוב אני דווקא אשמח שלא יהיה לה שם כ''כ נח וככה היא לא תבקש עגלה בכל יציאה מהבית.

אם שלך מסכים זה אחלה

הטיולון שלי לא מכיר זוית אחרת....

ממליצה מאוד!

מגיע עד 180, אבל הוא לא מרשה לי

ניווט קל עם יד אחת (בזכות הזרוע היחידה)

מאוד יציב

 

 

זה טיולון בלבד.

שיגיע כמה שיותר קרוב ל180, למקרה שצריך לשכב...
מבחינת ישיבה לדעתי יותר נח שזה לא 90, בבחינת ספה..

זה כבר בגיל שיושבים ואם רוצים תמיכה פשוט נשענים טיפה...

אחרת הם סתם נמרחים.. בגילאים יותר גדולים הילד כבר יושב ישר בלי תמיכה אז נראה לי פחות משנה

רוב מה שראינו לא מגיע ל90°

90 מעלות זה ישר מדי ולא נוח

אז זכרתי שהמשענת הייתה זקופה טוב ותמכה בילד שלא ימרח כשהוא יושב

אבל לא חושב שזה 90

גם 100-110 זה בסדר

הממ. נורמלי לגמרי לגמרי לגיל

ומאד מאד מצחיק

היא באיזה מסגרת? איך היא שם?

אני חושבת שזה שאת אומרת שהיא מסוגלת לשחק עם אחרים זה מעולה

ולא הייתי מתרגשת כרגע, כשיבוא התינוק תדגישו שהוא גם שלה, זה התינוק שלנו, ביחד, ואז כחפץ שלה היא פחות תהיה קנאית שאת מחזיקה, ותתני לה מעט להחזיק ביחד איתך וכו

בקשר לצעצועים, יקח זמן עד שהוא ישחק בצעצועים שלה, בהתחלה אין מה להתרגש, יש צעצועים שלה ויש שלו, ואחר כך אחרי שהיא תתרגל אליו (3 חודשים נגיד?) תבקשי ממנה לבחור חפץ אחד שהיא מוכנה לתת לו לשחק גם, ולאט לאט עוד חפצים

וזה בסדר גמור (לדעתי) שיהיו לה 2-3 משחקים שישארו תמיד "רק שלה" ולא יהיה מותר למישהו אחר,כולל אחיה, לגעת בהם. הרגשה שיש משהו אחד שהוא רק שלי ואני מחליט מתי אני מרשה לשחק בו לדעתי זה טוב

 

בקיצור, היא קטנה, חלק יעבור עם הגיל, חלק עם החינוך, ממש בסדר

בנוגע לאחיינים, היא צודקת, את אמא רק שלה, לא חושבת שיש סיבה לחנך אותה לזה שהאחיינים ישארו עליך, היא קטנה מדי להבין כזה דבר, זו דעתי האישית

 

מוסיפה- הייתי עובדת כרגע על החלק של המגע שלך ושל בעלך. ומסתפקת בזה

אבא אוהב אותך, אבא אוהב את אמא, בואי תחבקי איתנו, כולנו אוהבים ביחד, וכו גם להיפך עליך

פשוט להתמיד בזה, ולהראות לה שגם אם היא צועקת אתם מחייכים וממשיכים להתחבק והיא מוזמנת תמיד להצטרף

זה חשוב בעיני, ולדעתי לגיל שלה מספיק לעבוד רק על הנקודה הזו כרגע

היא לא צריכה ללמוד שמותר לי לדוגמא להרים אחיין אחד לרגע (הוא בכה והיא שיחקה בשקט, זה לא שהורדתי אותה מהידיים שלי בשביל להרים אותו).

ולא חסר לה חום וחיבוקים ממני, היא ילדת פינוקי, כל היום נשיקות וחיבוקים.

 

במסגרת היא בסדר, אותו דבר, במשחקים של המעון משחקת יפה עם כולם, הדברים שהם שלה אסור לגעת בהם, ככה המטפלת אומרת. קצת אני חוששת שזה רכושני מדי...

ולגבי המגע עם בעלי, בעלי באמת עושה מה שכתבת, הוא ממשיך וקורא לה להצטרף. (או לפעמים צוחק איתה ואומר לה: גברת אני הייתי פה קודם )

היא תגדל, יהיה לה אח, ויתכן שזה אופי שלה גם, אבל אם תהיו עקביים ועם נסיבות החיים זה יפחת

כרגע לא הייתי רבה בנוגע לאחיינים יותר מדי

אם היא תצרח חצי דקה לא נורא, אבל לא הייתי עושה דווקא , היא ילדה ראשונה שלך ויש לה תכף אח, אז היא נראית לך אולי גדולה, אבל האמת היא שהיא ממש ממש קטנה, ממש תינוקת, ואת מצפה ממנה לקצת יותר מדי הבנה

אחיינים מבחינתה זה ילדים שהיא מעט מכירה, אבל לא שונים מהילדים בגן שהיא משחקת איתם. לא היית מצפה ממנה להבין שאת מרימה ילד בגן ומושיבה אותו עלייך נכון? אז לה זה אותו דבר

כמו שאומרים, תבחרו את המלחמות

 

כשהבן שלי היה בין שנה ו3 נולדה לי אחיינית. הוא לא נתן לי לגעת בה. כל פעם שהרמתי אותה - צרח בהיסטריה.

הייתי ממש מודאגת כי הייתי בהריון וידעתי שעוד 4 חודשים אני צריכה ללדת, ומה יהיה עם התינוק החדש ואיך אני אטפל בקטן בלי שהגדול ירשה לי.

אבל...

ברגע שילדתי והבאנו את התינוקת הביתה, זה לא הפריע לו לרגע. הוא כנראה קלט שהיא שלנו ואמא מטפלת גם בה. והוא ככ אהב אותה שניסה כל הזמן לגעת בה ולהחזיק אותה..

 

אבל גם קצת מטריד ההתנהלות שלה ביום יום.

עד שהוא יתחיל לשחק בזה היא תשכח שזה היה שלה.

שלה.

החלפנו לה לטיולון חדש בפסח, והתינוק יקבל את העגלה הקודמת בעזרת ה'.

אבל לבנתיים לא סגרנו אותה כי לפעמים נוח לנו דווקא איתה. ובעלי אמר לי השבוע שצריך לשים לזה סוף, שהיא תשכח שזה היה שלה, עד הלידה.

אם מתאים לכם להעביר אותה למיטת מעבר בכזה גיל.

אז מקווה שיהיה בסדר אח"כ. כרגע היא קטנה מדי למיטת מעבר

הלידה, ואחרי שהתינוק החדש נולד והעברנו לאמבטיה שוב הגדול לא שם לב בכלל שזו העגלה שלו..

כי במילא הם שוכחים..
אלא אם כן אתם שמים בטיולון מגיל לידה ואין לכם אמבטיה🤔

בלי אמבטיה.
כמו שהיא עכשיו ככה היא תהיה גם אצל התינוק

טיולון קליל אי משהו?
כי אז אומרים הנה החדש זה בשביל כי את הגדולה והישן לתינוק ;)
לרוב הם מאד מתלהבים מדברים חדשים, בדיוק כמונו, ו״מפרגנים״ לתינוק את הישן 😁

אבל לפעמים כשנוח לנו לוקחים את העגלה הקודמת. ככה שמבחינתה שתיהן שלה

כדי שהיא תוכל לתת היא צריכה קודם לדעת מה שלה.

 

זה שלב כזה שהם שומרים ברכושנות על דברים שלהם- מסתבר שגם על ההורים..

יש ילדים שהשלב הזה לא בולט אצלם במיוחד, ויש שכן

אל תכעסו עליה.

להפך: לומר לה את צודקת אלו דברים שאמא ואבא קנו לך

אבל כדי שנוכל לשחק נצטרך להתחלק

בואי נחליט מה אפשר לתת לחבר לשחק

והוא כמובן שיחזיר הכל אחר כך, כי זה שלך

 

אפשר לעשות לה את השיחה הזו- מראש, אם ידוע לכם מראש שתהיה סיטואציה כזו

ברוב הפעמים לא מצליחה להתאפס על עצמי ולהתנהג בחכמה, אני פשוט צוחקת... לפעמים כן מצליחה לדבר ולהסביר.

בעלי הוא המבוגר הריצני בסביבה בעניין הזה.

זה כזה מצחיק ומתוק, היא מתעצבנת כמו ילדה גדולה.

 

אבל טוב לשמוע שזה נורמלי לגיל, חששתי קצת שזה מוגזם (יש לי אחיין בגיל שלה בדיוק, הוא בכלל לא מתעניין מה שלו מה של אחרים, הכל בסדר מבחינתו, גם שאמא שלו תטפל בעשר ילדים אחרים. והוא הרב היותר דבוק לאמא שלו מהבת שלי).

ומאד מאד בכורה...

לא צעצועים, ולא אבא ואמא

מבחינתם העולם והמשפחה מתחילים מהם.. כולל הזוגיות של אבא ואמא.
ילדים אחרים כבר רואים שנולדים לאט עוד אחים ויודעים שהיו שם קודם...

אבל היא נשמעת פשוט מתוקה!!

עובר בגיל מסוים. זה היה מחמיא משהו לפעמים..חח


ולגבי התינוק- היא בייתה כבר בת שנתיים שהוא נולד, אז אולי זה שונה. בהתחלה היה לה קצת מוזר. אבל היא כל הזמן הגנה עליו ודאגה לו כמו אמא קטנה

פשוט מנקים את העין עם חלב אם או מגבוני עיניים של תינוקות וזה עובר מעצמו בד"כ נראה לי שעד גיל שנה זה תקין

רק תתיעצי עם רופא לראות שזה לא דלקת עיניים או משהו כזה

תופעה ידועה.
צינורההדמעןות מנקז את הרטיבות הטבעית של העין שזורמת באופן טבעי כל הזמן מבלוטות הדמעות ושוטפת את העין עם כל מצמוץ שלנו

אצל תינוקות קורה וצינור הדמעות נסתפ מהפרשות.

תלכו לרופא עיניים מומחה לילדים לבדיקה והנחיות.

בתחילה נותן טיפול מקומי.

אם לא עובר - הרופא מנסה לפתוח את החסימה בלחיצה ממוקדת באיזור החסימה.
אצל אחד מילדי שמעו ״פאק״ (כמו צליל של פתיחת בקבוק יין עם פקק שעם) והצינור נפתח.

אצל אחר הלחיצות לא עזרו ונדרשה פעולת ניקוי הסתימה בהרדמה בקליקה רפואית.

מאוד נפוץ
אבל מצד שני לא להזניח
כדאי לראות רופא

ללכת לרופא ולקבל טיפות עיניים.
לא נראה לי שזה צינורית דמעות שסתומה, כי זה היה צריך להתחיל מייד אחרי הלידה. אבל את כותבת שהיא כבר בת יותר מחודש, אם זה הופיע רק עכשיו- כנראה דלקת

הפרשות מוגלתיות הם שגרמו לסתימה.

לפעמים זה נזלת שיוצאת מהעין

לא יודעת אם זה אומר שהיא מצוננת.

אומנם עברו חודשיים אבל יש לי פה הנקה מטורפת ,ילד בן 5 חולה ובלאאאגןןן....
אולי המתפללים על חברו נענה תחילה?
או שנתחיל כל אחת על עצמה

הרבה חיבוקים 

שיעבור מהר בעז,ה.

רוצה חיים מסודרים, בית מסודר, סיפוק ושמחה.
יש דבר כזה אחרי לידה?
זה ממש חסר לי ואני לא מצליחה להתרומם..

אם אצליח לבודד מה הכי מציק לי.
כרגע מבולגן לי בראש ומסביבי..

גם ככה אנחנו לומדים את הקשר מחדש עם ההרכב המשפחתי המשתנה ואחרי כמה לילות שלא הייתי בבית.
הם צריכים לחזור מהקייטנות לארוחת צהרים מזינה ואמא שמסוגלת להתעניין איך היה או לפתור מריבות קטנות וטבעיות בבית.
ואני כל כך לא שם. זה כואב לי.

זה חוץ מהשוטף של כלים-כביסות-נקיון וסדר וכו'..

 אולי את יכולה להביא הביתה ביביסיטר שגם תעזור בעבודות בית?

גם אם מישהי תיקח אותם קצת לגינה הם יחזרו ואת תשכיבי אותם הכל יהיה בסדר

יש ימים ארוכים עכשיו.

 

אישית לא נעזרתי אחרי הלידה וחייתי בתוך בלגן ובכיות ונחנקתי

עד שהציעו לי עזרה. הגיעה מישהי ועשתה שעתיים נקיון בבית הכל נהיה יותר קל ומואר.

את *כמה ימים* אחרי לידה ומצפה להכין ארוחות מזינות ולפתור מריבות וכו וכו
זה מתכונת מעולה לדכדוך בשל ציפיות פרפקציוניסטיות וחוסר יכולת לממש את הציפיות, הלכאה עצמית וכן הלאה..

חבל. תשחררי. תני לעצמך קצת זמן

רק רוצה שיהיה לי טוב ונעים.
וטוב לי כשטוב בבית.
אני נחה המון.
האתגר הפיזי לא מפריע לי. רק זה שאני מוצפת הורמונלית ומבולבלת- משפיע על הכל..

שאלתי איך להתגבר על האתגר הנפשי המובנה של התקופה של אחרי הלידה..

התייחסת לא רק לבילבול ולהורמונים.
אלא גם - לסיפוק צרכים הפיזיים והנפשים של ילדייך, כשאת מספר ימים אחרי לידה. ולכך התייחסתי.

המשפט הזה הוא בהחלט שאיפה לשלמות, ורצון לחזור מיד למסלול.
"הם צריכים לחזור מהקייטנות לארוחת צהרים מזינה ואמא שמסוגלת להתעניין איך היה או לפתור מריבות קטנות וטבעיות בבית".
לתחושתי - כפי שכתבתי לך למעלה גם הדיכדוך אצלך והתחושה שלך שאת לא מטפלת בעצמך כראוי נובעים מציפיות לא ריאליות מעצמך.
את מוזמנת לא להסכים איתי אלו תחושות שלי שעלו מההודעות שלך ואולי אני טועה. אני מבינה שקשה לך לשמוע את זה. אבל אני אומרת את זה בשבילך. באמת.

לצורך הבנה הדדית אתן לך דוגמה מהיום.
ארוחת הצהרים היתה מוכנה מראש, ב"ה קיבלתי עזרה מצויינת בזה והיתה לי אפשרות לישון בינתיים.
כשהילדים חזרו שמעתי אותם מהחדר.
לא הייתי מסוגלת נפשית לקום ולהתעניין בהם או להגיש את הארוחה לשלוחן. רציתי רק שקט.
אז היו מריבות, והארוחה התנהלה בבלאגן.
היתה חסרה לי המסוגלות אפילו לשבת על הספה ולהיות כתובת זמינה עבורם.
איכשו כולם יצאו שבעים טכנית אבל היתה תחושה של חוסר ואי יציבות.

אני מחפשת דרך לחזק את המסוגלות הזאת.

יכול להיות שאת עושה לעצמך התניה - שלקום אליהם מהמיטה - משמעותו, לקום לתקתק תשולחן, לשבת איתם, לחייך, להקשיב, להפריד, לנגב את השולחן, למצוא אחכ לכל ילד תעסוקה הולמת ורגועה וכולם יהיו יציבים שמחים ואחרי הזנה טובה?
כי במצב כזה אף אחת לא היתה רוצה לקום.
נסי לחשוב על כך.
האם את מסוגלת להבין שלקום כשהם מגיעים זה גם סתם לדדות לספה ורק לשבת ליד, או רק להגיש להם את הארוחה ולבהות בהם מהספה ולא להיות הכי יעילה ואימהית? האם את מסוגלת לחוש גם מזה שמחה וסיפוק?
אני מניחה שאם התשובה היתה כן, היית מצליחה לקום מהמיטה...

לתחושתי בתת מודע, את לא מצליחה לתפקד כי את מתנה לעצמך סיפוק ושמחה על ידי מילוי דרישות גבוהות. או הכל או כלום. תורידי את הרף, תרשי לעצמך לשמוח גם מבהייה מהספה (זה יותר טוב מלהיות בחדר), ומתוך כך תתפקדי טוב יותר.

המון המון בהצלחה

איזה בית מאורגן כלים כביסה וארוחות מזינות ואמא רגועה!!! את מבינה שזו דרישה הזויה ברמות אחרות מעצמך?? את צריכה לנוחחחחח תביאי נערות לעזרה בתשלום בשעות שהילדים ערים ותקני אוכל אם אין לך אפשרות להעזר במשפחה וחברים! אלה ימים של השרדות ממש לא של תפקוד. אם את מצליחה תוך כדי הנקה או מנוחה לדבר איתם או לספר סיפור, את אחלה אמא שבעולם! אל תתעסקי בדכדוך, נורמלי בהחלט... תאהבי את עצמך ולאט לאט לאט....

ולא אכפת לו מכלום.
עשית לי געגועים לסרט פו הדב

לי נשמע שהטריגר הרציני זה החופש של הילדים, ובעיקר - הרעש שזה מביא איתו. נשמע שיש לך ממש צורך בשקט. וגם אם את מרגישה
שאת לא מתפעלת אותם, הם מתפעלים אותך. ואת לא מצליחה שיהיה לך סדר יום. קוטפת מפה, קוטפת משם.
אולי להביא בייביסיטר לפעמים וללכת קצת לשקט עם עצמך? סבתא או אחות שיכולות קצת לקחת חסות?

אחרי יומיים בערך יש לי נפילה הורמונלית מטורפת וממש קשה לי נפשית. כבר מכירה את זה ויודעת שזה יבוא.
אבל מיד בתחילת החופש....? וואו, גדול עלי, לוקח לי קצת זמן לצאת מזה כשיש לי את כל הבוקר לעצמי ובעלי משק תורן עם הילדים, ובכלל, אני מאד צמודה לתינוק החדש בשבועות הראשונים והרבה פחות פנויה וקצת קצרת רוח כלפיי הילדים 'הישנים'....

עצה?
עזרה ממשפחה/ שכנות/חברות /נערה בתשלום -
לשהות עם הילדים אחהצ, לעזור בהתארגנות הערב + מישהי שתחתוך לך יףסלט/ תאפה פשטידה.
בהצלחה! ממש לא פשוט

נסי למצוא את הדרך בה את מקלה על עצמך בדברים הטכניים. יש מישהו שיכול לבשל לך? בעלך אולי יכול להכין לך מנות ערב קודם? או אפילו בבוקר לחתוך לך ירקות ופירות? אצלי אכלתי רק דברים שהכינו לי. והדכדוך הזה הוא לגמרי טבעי והגיוני וצריך גם לתת לזמן לעשות את שלו. אל תצפי מעצמך לחזור מיד להיות אמא במשרה מלאה, הילדים שלך יהיו בסדר גמור גם אם בחודש הזה קצת פחות תכילי אותם ותעסיקי אותם.

את כמה ימים אחרי לידה! ומצפה מעצמך לארוחת צהרים מזינה לילדים? לכוון אותם ? כביסות ובית מסודר??
את כמה ימים אחרי לידה!!!! באיזה עולם אנחנו חיים?
מישהו צריך להכין לך , לכוון אותך ולעטוף אותך! ברור שזה לא תמיד ריאלי , בטח לא בחופש הגדול אבל תרשי לעצמך להוריד הילוך, להביא עוזרת ואפילו לתת לילדים קורנפלקס במקום א.צהריים.
בהצלחה ומזל טוב

למעלה..

ליבי איתך
מכירה את זה כל כך...
אני חושבת שהמודעות עוזרת לי מאוד
להבין שזה מה שקורה, דכדוך אחרי לידה
גם אם אין לי כוח לעצמי, זה שאני שמה לב לעצמי, לזה שאין לי כוח
לזה שלא אכלתי
או אכלתי זבל
לזה שהגוף שלי מרגיש לא משהו
ולא כיבדתי אותו במקלחת טובה...
עצם המודעות וההקשבה עוזרת. היא לא פותרת את הדכדוך אבל מקלה ועוזרת לי לתפוס את הדכדוך בפרופורציה, לא להבהל ממנו, להזכיר לעצמי שאני אחרי לידה וככה זה, ותכף זה יעבור.
ויש לי סימנים קטנים של התאוששות, של מקלחת, של אכילה יותר טובה, המודעות מעודדת.
התחברתי למה שכתבת בגלל המודעות הזו והשאלות שאת שואלת שאני גם תמיד שואלת אחרי לידה...

תודה לך.
באמת קל יותר כשאני מבינה מה עובר עליי ומקבלת את זה.
יותר מאשר הלידות הראשונות שבנוסף לבלבול הייתי גם מבוהלת וביקורתית כלפי עצמי.

אני רוצה מאד לעזור לעצמי להרגיש טוב יותר בלב.
ומחפשת דרך לעשות את זה.

להחליט שאת דואגת לעצמך לפרק זמן קטן ביום
ובזמן הזה-
להתקלח
או להכין סלט
לשים לק
לסדר את המיטה

לדעת- שזה דורש מעט אנרגיה
אז לשמור מעט אנרגיה בשביל עצמך
לא להגיע לעצמך באפיסת כוחות
להחליט באופן בוגר ואחראי ומנהיג
שאת מקדישה לעצמך את הזמן הזה ביום
לפינוקים קטנים לעצמך.

ולשמוח בכל פינוק קטן.

ולהתעלם מבלאגן ומעקרונות.

לזכור שהכי הכי הכי חשוב זה
להיות אמא שמחה ורגועה.

אני כותבת לעצמי, כי אני אמנם לא אחרי לידה ולא בהריון, אבל מתמודדת כרגע עם אתגרים גדולים בבית שגורמים להרבה תשישות, תסכול, בדידות, חוסר אונים
ואני צריכה לתת לעצמי פינוקים קטנים
ונשאבת לתוך השקר שאני משקרת לעצמי, שרק אם הבית יהיה מתוקתק והילדים יחיו על אותם עקרונות (שאפשר קצת להרפות מהם בשביל השפיות... כמו לא לאכול ממתקים באמצע שבוע, כמו לא ללכת לחברים מיד אחרי הגן...) אז אני ארגיש טוב.
ובפועל אני נאחזת בציפיות האלה מעצמי מתוך רצון לשמור על שגרה
אבל אין שגרה
וצריך להסתגל לזה
ולהתאים את עצמי
זו הגבורה האמיתית,
לא להיות "סופרוומן" בתפקוד ובהתנהלות היציבה מדי
אלא סופרוומן של גמישות, התאמה למצב המשתנה, קבלה של הקשיים והשינויים והאתגרים
ולא מלחמה תמידית בהם
לקבל את המצב
את עצמי
ולזרום
ופינוקים קטנים.

בייביסיטר,ללכת לחברים..סבים וסבתות....

לא הייתימעיזה לפתוח

אבל לפי הכותרת הייתי בטוחה שהסתכלת על הנייר בשירותים...

מזועזעת.
ילדים בגיל של הבן שלי.
אני תמיד חוקרת אותו.
שואלת אם מישהו צועק או אם מישהו עושה לו פויה או משהו.
בדכ הוא לא ככ עונה אבל אני רואה בשפת גוף שלו את מי הוא אוהב ואת מי לא.

היא קצת יותר קטנה, אבל כבר מדברת ומביעה את עצמה יפה. (מספרת עם מי שיחקה ובנה, ומה עשו).

וגם מבחינתי המדד הכי גדול זה שהוא ממש אוהבת ללכת למכון, ממש מחכה לזה. שמחה לראות את המטפלת, הולכת אליה בשמחה, נפרדת ממנה בחיבוק ונשיקה. זה מראה בסדר נכון?

הוא מבין שאני אחזור. יש ימים שיותר קשה לו כמובן.
וגם רואים מי אוהבת אותו באמת ומי חסרת סבלנות .
המזל שלנו שהוא באמת מתוקי. ממש טפו טפו. אז אנשים אוהבים אותו וגם המטפלות.
את הבא אחריו אני אשלח למקום אחר כי היו כמה פדיחות במעון הזה (תחלופה מטורפת של מטפלות בתחילת שנה שלא מצאה חן בעיני) אז מעדיפה מעון עם יציבות.
וגם באמת.הוא מתוק לא רק בעיני.
הבא בתור אני כבר לא יודעת איך יצא 😅

מגיעים הרבה פעמים מאוחר יותר לשים את הילדים
או מוקדם לקחת

אם לא יודעים שאני מקשיב מאחורי הדלת
לא יודעים להסתיר

ב"ה הכל בסדר עד עכשיו

יחסית קטן ומתקפל בקלות
הוא רק פלסטיק אז הוא רחיץ
וזול

אבל אפשר להוריד את הרגליים, כל רגל בנפרד

ומניסיון עם עוד כמה כסאות.
של איקאה מגיע לגודל הכי קטן והכי קל
היו תקופות שהיינו לוקחים אותו איתנו לארוחת שישי וחוזרים איתו בסל של העגלה

בילד הראשון קנינו אחד מתקפל ועם מלא מצבי גובה ומשענת מתכוונת ועלה מלא..
בפועל עכשיו בילדה השניה לא באלי עליו בכלל.. כשהוא לא מקופל הוא תופס חצי בית.. וזה מעצבן ממש..
באלי לקנות את הזה של איקאה שלמרות שהוא לא מתקפל הוא לא תופס הרבה מקום בכלל..

הוא ממש לא מספיק יציב אם הילד לא כזה שיושב יפה מההתחלה ועד שהורדת אותו.

חגורות שאפשר לקשור..
(אלא אם כן הילדים שלך מצליחים לברוח מהם..)

הוא קל מידי וילד שמשתולל זז עם הכסא וכמעט מתהפך (במקרה הטוב אם שנייה התרחקת ולא שמת לב זה יכול להיגמר בהתפכות ממש)

מעניין.. והילדים ב”ה שובבים.. כמראה שפחות מאצלך

בילד הראשון היה לנו כסא אוכל של כתר ענק (רק המגש כשהיה מתייבש כיסה לי חצי מהשיש).
אח"כ הופנו אותו ועם השניה השתמשנו בבוסטר ומרוצים.

1. זה אותו דבר בדיוק, רק שם שונה
2. בכללי כדי להמנע מכתמים מומלץ לפחות להתחלה לקחת בדיוק באותה שעה.. אבל נראה לי שאם היום התחלת אז הכל בסדר לשנות את זה...
מה גם שיש כאלה שלא מקפידות על השעה ואין להן בכלל כתמים..

שאם יש הפרש של 12 שעות בין גלולה אחת לאחרת, את לא מוגנת. אז רק שימי לב לזה

(ואם התחלת רק עכשיו, את בכל אופן לא מוגנת למשך שבוע לפחות)

זה לא אמור להיות הפרש של 24 שעות?? כל יום באותה שעה?

בזמן ונזכרת מאוחר יותר.
אם הספקת לקחת באיחור של פחות מ 12 שעות, המניעה לא נפגמה.


בשולי הדברים - במשך יותר משנה היה מחסור בסרזט, ואז רופאים החלו לרשום תחליפים.
כנראה הכדור המקורי, הסרזט, חזר למלאי.
לפני כשנה - שנה וחצי המון נשים תהו ושאלו האם התחליפים הגנריים, כדוגמת דיאמילה ופומניק אכן זהים לסרזט.
עכשיו עולה שאלה בכוון ההפוך...

או שמספיק לבשל את הקוואקר המהיר הכנה?

הפירות ולטחון יחד

 

מעולם לא טחנתי את זה. הכנתי מקוואקר מהיר הכנה אם שמים יותר מים יהיה נוזלי יותר אם שמים פחות יהיה סמיך. זה הופך למרקם דיי חלק הגרגירים נמסים במים רותחים רק צריך לשים לב שהתקרר מספיק לפני שנותנים לתינוק

אם רוצים מתנה אישית: תכשיט או חפץ וי ממ מושקע עם פתק החלפה. נותן תחושה של יחס אישי.
אפשר גם כרטיס מתנה או שובר לארוחה זוגית.

א. בוקר במקום נחמד. לשכור אופניים מהתלאופן ולנסוע בפארק הירקון או בנמל ת"א.
לקנות לכם משחק קופסא או קלפי שיחה ולארגן א. בוקר שווה בבית.
מזל טוב!

הבעיה שאני די פחדנית ולא אוהבת חדרי בריחה מדי מסתוריים עם הרבה הרפקתאות... יש לך המלצה אולי לחדר בריחה נחמד?
קלפי שיחה נשמע מעניין, המלצות?

סודות המלך שלמה. הוא פשוט ואין בו דברים של טכנולוגיה וכו' בעיקר חידות הגיון ומחשבה.

יש המון קלפי שיחה לזוגות, תשאלי בפורום נשואים וידעו להגיד לך.
ויש גם קלפי משחק שנקראים so do you, שהם לאו דווקא לזוגות אבל ממש כיפים.

בילוי עם משפחה וחברים | הסדנא- פשוט לעשות | מודיעין מכבים רעות
אפשר לעשות דברים ממש מהממים יחד, או שכל אחד עושה משהו..
יש בקריבת מקום בתי קפה/ מסעדות בשריות
זה נמצא בישפרו סנטר מודיעין.
מומלץ ממש ממש

האם את עושה גם אולטרסאונד?
האם יש בדיקת דם לפני?

האסטרוגן ממ כלה, וגם הlh. והפרוגסטרון מתחיל לעלות.. (מישהי בשבוע שעבר אמרה שכשהוא עולה מעל 3.. זה סימן לביוץ)
אז נראה לי שאת ממש קרובה לביוץ! מניחה שהיומיים הקרובים הם המשמעותיים לפוריות! בהצלחה!
ממש בביוץ הlh והאסטרוגן צונחים. את עוד לא שם אז זה אומר שבטוח לא פיספסת... אבל נראה שאת ממש קרובה...

יש לך יכולת לבחור?

לא שמתי לב כרגע למאפיינים מיוחדים של בכור

לפני האוכל ..לא כשיש צרבת

רני
טנס
או די לצרבת/סוף לצרבת משו כזה

אלה טבליות לעיסה בטעמים. ברגע שעולה לך הצרבת את לוקחת אחד או שניים וזה מקל מיידית.
זה פשוט סידן וסידן נוגד את החומציות של הצרבת.

לוקחת אחד כשיש צרבת והיא עוברת מיד...

החומר הפעיל זה אומפרזול.
ניתן פעם ביום. בדרך כלל בבוקר. חצי שעה לפני האוכל. במינון של 20 מ"ג = כדור אחד.
ההשפעה מתחילה לאחר כחצי שעה למשך 24 שעות.

המטרה של התרופה היא למנוע צרבת לפני שהיא מתחילה. לכן לוקחים אותה לפני הארוחה הראשונה בבוקר. ולא אחרי שהצרבת התחילה.

התרופה מעקבת ספיגה של ברזל. אז אם באיזשהו שלב ימליצו לך להתחיל לקחת ברזל - עדיף שתפרידי בין לקיחת האומפרדקס ללקיחת ברזל.

אגב, יש כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי להפחית את תחושת הצרבת:
לא לנוח מייד אחרי ארוחה
ארוחות קטנות במשך היום
להמנע ממאכלים חריפים
להמנע מקפאין (תה, קפה, קולה)

בהצלחה!

הזו מורידות את רמת החומציות שחיונית לספיגת ברזל לכן בשימוש ממושך זה יכול לגרום לחוסר ברזל...לא שהכדור עצמו מונע ספיגה

מקפידה על מה שכתבת.. ובכל זאת..

גם יש לך החזר מקופת חולים

למה את חושבת שאת צריכה אישור שלנו?

וחוצ מהעניין הכספי האם יש מניעה אחרת מלעשות את הבדיקהה הזאת

זה 99.9
שזה בהחלט טוב
אבל כבר היו מקרים שאמרו שהכל בסדר והילד נולד לע פגוע
אז זה הרבה יותר מדויק משקיפות
ובהחלט מרגיע
אבל לא מאה אחוז

רוצה רוגע - מי שפיר.
יש טווח טעות גבוה מאד (נדמה לי 30%) לגבי תסמונות הקשורות בכרומוזומי המין.
הבדיקה היא סטטיסטית בלבד וגם את אומרים לך שיש רק סיכוי של 1:1000 לטעות - יש מישהי שהיא האחת.

הסיבה הנפוצה להימנעות מדיקור מי שפיר היא החשש מהפלה - כשהיום הסיכון עומד על 1:1650 בערך.

אני באופן אישי מעדיפה לאבד הריון מאשר לדון ילד לחיי אומללות וסבל (וכמובן גם אותי ואת משפחתי).
זו כמובן רק דעתי האישית והבחירה שלי, ואם אותך בדיקה סטטיסטית מרגיעה - אשרייך.

בכל אופן בדיקה של 99.9 היא מרגיעה.ופחות מעניין כל הכרומוזי מין יותר ת.ד..

שקט נפשי, שתעבור בהצלחה!

ואפילו אשה מעצמה

כך הנסיון שלי אומר...

אני שמתי עכשיו גנפיקס אחרי שבלידה הקודמת הוא היה מעולה לי ועכשיו עושה לי בעיות

אם אף פעם לא היה לך התקן, תתחילי מהכי זול- הנובה טי. יש כאלו שממש מסתדרות איתו.

טבעת זה עם הורמונים אז זה את צריכה לקחת בחשבון אם את מניקה ואם בעבר הורמונים לא עשו לך טוב

לעומת הבלרין שזה בצורת כדור

דווקא על הבלרין שמעתי כבר כמה שהוא נפלט להם ונכנסו להריון. ( הוא לא "תפוס" ברחם, מה שגורם לפעמים לפחות דימומים ביחס להתקנים אחרים)

שבבלרין ובג'ניפיקס אין

בזמן ההחדרה לכולם יש סיכון אבל אם את הולכת לרופא מומחה שעובד עם או"ס זה לא אמור לקרות

אבל מכון פועה אמרו שיש בו ממש מעט הורמונים אז אולי זה טוב ? 

נכון שיש בו פחות הורמונים מאשר בגלולות, באופן משמעותי.
לי גלולות היו גרועות וסבלתי מאוד מתופעות לוואי.
עם נוברינג אני מסתדרת מעולה, כמעט ללא תופעות.
אם את חוששת מהתקן- ממליצה לך לנסות נוברינג חודש אחד. אם לא יתאים- תוכלי לעבור להתקן.

מה המחיר? איפה קונים? צריך מרשם?

עם המרשם את קונה נוברינג בבית מרקחת. לא זוכרת בדיוק את המחיר, אבל חושבת שזה פחות או יותר כמו גלולות.
לא צריך רופא שיכניס, את מכניסה את זה לבד וזה לא מסובך. כל טבעת מספיקה לארבעה שבועות, אחרי ארבעה שבועות את מוציאה לבד, מחכה שבוע (בדרך כלל יש דימום כמו ווסת בשבוע הזה) ואחר כך מכניסה טבעת חדשה.
יש אפשרות גם לחבר שתיים או שלוש טבעות ורק אחר כך לעשות הפסקה של שבוע (ואז יש לך חודשיים או שלושה ללא ווסת).

שמעתי על מקרים שנוברינג גרמה לדימום, אבל זה די נדיר, לרוב הנשים שמשתמשות בנוברינג אין דימומים.
אני, למשל, כשהשתמשתי בגלולות הנקה דיממתי ללא הפסקה גם כשהעליתי מינון, ועם נוברינג לא היו לי דימומים או כתמים בכלל

היה מעולה
לפי מה שקראתי פה בלרין יקר ואין לו יתרונות מבחינה הלכתית

שגפניקס עולה 1000 ובלרין 650  כתוב

כולל ההתקנה.. לפי מה שרשמו פה בפורום זה יותר יקר וגם אם לא עדיין לא שווה להוציא כ"כ הרבה כסף על התקן שאין לו יתרון משמעותי

אני עם נובהרינג ומרוצה

את שמת לבד? או רופא ?

מכניסים כל פעם לבד.

זה לא התקן.

זו טבעת נרתיקית.

אישית הרגשתי את התופעות של ההורמונים רק בטבעת הראשונה ששמתי, אולי קצת בשניה.
מאז אני לא מרגישה אותן חזק ביומיום. (בסוף זה כן הורמונים בגוף ובטוח יש לזה השפעה אבל לי זה לא מורגש)
מצטרפת להמלצה לנסות נוברינג לחודש- חודשיים ורק אח"כ לחשוב אם את מעדיפה לעבור להתקן. ממה שעולה פה בפורום נדיר יותר שיהיו דימומים עם נוברינג מאשר עם התקן.

השימוש בו מאד פשוט כמו שהסבירה @...שמחה רק צריך להיות אחראית לזכור להחליף טבעת.
ומתקנת אותה שזה קצת יותר יקר מגלולות (40 ש"ח בערך בכללית) אבל לדעתי שווה.

יש לי תור בע"ה אשאל אותו הכל ונראה מה כדאי , שה' יהיה בעזרי בע"ה ואבחר את ההחלטה הטובה ביותר בשבילי .