פורום הריון ולידה (עמוד 3257)

מעל 20 או 15 זה אומר הריון.
כאן יש מעל 1000

וזה עובר!! כמה שקשה לראות את זה עכשיו (הרגע הייתי שם ואני כבר בחודש שישי!), תתחזקי בידיעה שזה עובר.

הרבה כוחות!

עוד תהני מהנס הזה בעז"ה לאורך שנים רבות

תנסי לחשוב על דברים טובים, לדמיין את התינוק המתוק, את השמחה בבית, את הריח הזה של תינוק טרי...

בסוף זה יעבור, כל כך מזדהה איתך

תמיד תחילת הריון קשה אצלי, רק לא זוכרת שבכזו עוצמה. אתייעץ לגבי התרופה. תודה רבה לכן.

יתכן שאת עכשו בתקופה לא פשוטה ולכן גם הקושי הפיזי מורגש ביותר עוצמה.

בעה זה יהיה רק גל שיעבור

אתם את שלכם עשיתם, תנו לקב"ה לעשות את שלו.

יכול להיות הרבה סיבות:
חוסרים בויטמינים ומינרלים.
בעיה ספציפית בביצית/זרע.
ועוד.

לפי הזכור לי- בכל ניסיון יש כ20% סיכויי הצלחה.

נראה לך שתזונה יכולה לשפר את הסיכוי? שוב, אני לא בלחץ רק רוצה להתנהל נכון

אז הכל בסדר.

אין דיאטה מיוחדת לקליטת הריון.

אבל הרבה פעמים שיש חוסרים בגוף, הגוף לא מעמיס על עצמו.
טבע הבריאה.

תיקחי חומצה פולית ותתפללי להריון בריא.

איך לעזאזל כן נקלטים כשזה כל כך מסובך
דברים כאלה מורכבים הרבה יותר הגיוני שלא יקרו...הנס זה כשקורה
נכון שזה נס נפוץ אבל עדיין

נקלט.
הביצית המופרית נפלטה החוצה באופן טבעי עם הווסת, בלי שידעת בכלל שהתקיימה הפריה.

זה נקרא הריון כימי.

בדיקת הריון לפני האיחור עשויה לכאורה לזהות הריון - אך הווסת מגיעה כרגיל כי הביצית המופרית פגומה ולא הצליחה להשתרש ברחם ולפתח הריון תקין.

לרוב כן

אין מילים איזה חוויה נוראית נשבר לי הלב מלקרוא
ואת כבר רוצה שוב
מדהימה !
לא יודעת מה אמורים לעשות , מה הרופא שלך אמר?
אני פה רק לחיבוק

הרופאה בכלל אמרה לי לחכות שנה. יש רופאים שאומרים שגם חצי שנה זה בסדר. קשה לי לקבל את זה ולחכות זה ריסק אותי עוד יותר

וואו זה קשה
תראי אם את רוצה סיכוי ללידה רגילה, שבעיני זה חשוב בע״ה גם מבחינת הבריאות שלך ושל הילד, ההחלמה, הסיכוי ליותר ילדים ועוד, אז את צריכה לחכות שנה עם כל הקושי
אבל באמת לחכות נראה לי שובר לב ברמות אחרות
וואו. אני לא יודעת מה לומר לך
אויש

אוף ממש לא יכולה להפסיק לחשוב עליך
אני חושבת שאולי ליווי של תומכת או פסיכולוגית או מישהי קרובה לדבר איתה ממש חשוב. הייתי הולכת
לפסיכולוגית גם לעבד את
החויה הקשה שעברת וגם לעזור לך לעבור את
התקופה הקרובה. להבין מה חשוב , לשנן לעצמך שאת חייבת לחכות למען בריאותך הפיזית ולמען בריאות הילדים הרבים שיהיו לך בע״ה, להתמודד עם הסביבה והתגובות שלהם, זו תהיה תקופה לא פשוטה ואת חייבת ליווי והכלה נפשית. תזכרי שאת עושה את זה בשביל העתיד בע״ה שיהיה לך טוב ולמען שתהיי אמא טובה ומדהימה לילדים הבאים שלך.
חיבוק גדול גדול
ליבי איתך

תשאלי את הרופא מה ההמלצה ואם ההמלצה מחייבת מבחינה רופאית או לא

מעריכה ומעריצה אותך.

אחרי קיסרי עדיף וכדאי לחכות שנה.

מניסיון - נכנסתי להריון 8 חודשים אחרי קיסרי (עם גלולות..) וילדתי שוב קיסרי.

בהצלחה ובבריאות, ידיים מלאות בעזרת ה!

זה היה אלקטיבי? רק בגלל שנכנסת להריון לפני שנה?

אחרי 8 חודשים נכנסתי שוב (עם גלולות) וילדתי שוב בחירום.

למה?! מצוקה עוברית.
גם בראשון וגם בשני המוניטור בקבלה הראה 0 דופק..
ב"ה ילדים בריאים!

לדעתי אין בכלל קשר לזה שלא היה הפרש של שנה.

וחיבוק גדול.
איזה התמודדות...... את פשוט גיבורה. מבינה אותך מאוד שאת רוצה עוד הריון....
בעקרון הרופא שלי אומר שמספיק לחכות חצי שנה אחרי קיסרי. לפחות ככה הוא אמר לי. אולי יש שינוי בין הסיבות לקיסרי..
תשאלי את הרופא שלך ואולי אפילו ץתייעצי עם עוד רופא. אולי גם עם מכון פועה.. הם גם יוכלו לכוון אותך לעוד רופא מהקופה שלך.
בהצלחה רבה!! ושוב חיבוק

ממש קורע לב...
שולחת כוחות.
אבל לשאלתך- בגלל הקיסרי צריך לחכות.. הרחם צריך להחלים

אין לי הרבה מה לתרום אבל קבלי חיבוק! 

תנצלי את הזמן לבירור מקיף למה קרתה ההיפרדות שיליה והאם יש אפשרות רפואית להגן עלייך יותר בהריון הבא...
יש בדיקות שלוקחות זמן, או שאי אפשר לעשות מיד אחרי הריון או במהלכו...

קודם כל חיבוק גדול! אני ממש אחרי הפלה בשבוע מוקדם ולא רוצה לדמיין מה את מרגישה... ליבי איתך ❤

אני התייעצתי כעת לגבי הריון הבא והבנתי שיש הרבה מאד דעות, בכל עניין ההפלות בכל שלב.
התייעצתי עם רופא מהדסה עין כרם שדווקא המליץ לי לנסות אחרי המחזור הראשון, בניגוד לאחר שאמר חצי שנה מינימום.
ככה שלדעתי, תבחרי רופא שאת סומכת על דעתו ותתייעצי עמו. עדיף להשאיר את השיקולים האלה לרופאים, ומהצד שלך- הרבה תפילות הן עליך ועל בעלך להתגבר על הכל, והן על ההריון הבא שבע"ה יהיה בידיים מלאות ובריאות! התפילות יביאו איתן את המזור לכאב וגם להמתנה בע"ה.

וזכיתם ללוות נשמה לתיקון שלה, הכוחות שלכם כנראה גבוהים מעבר למה שאתם חושבים אם נבחרתם לעבור ניסיון שכזה עם נשמה בדרך לתיקון שלה.

הרבה הצלחה!

לא חושבת שיהיה רופא שיגיד לה פחות מחצי שנה. אמרו לה שנה בעיקרון.
דווקא כי זה היה בשבוע מוקדם כשהרחם לא בשיא הגןדל צריך לתת לו להחלים כמו שצריך כדי שפעם הבאה יגיע בע''ה למקסימום הגודל בביטחון

הבהרתי מצבי רק כדוגמא למגוון דעות לכל מצב.
לא נתתי דעתי לחכות פחות מחצי שנה, אלא שהיות ויש מספר דעות רצוי להגיע לרופא שסומכים עליו ולהתייעץ עמו בהתאם למצב

עברתי לידה שקטה בשלב יותר מאוחר משלך, אבל לא בניתוח.

והיה שלב שאמרו לי למנוע עד סוף הבירור הרפואי (כמובן שלא מצאו כלום) והיה לי ממש קשה לחכות (סה"כ חמישה חודשים עד שנכנסתי להריון) אבל אחרי אירוע כזה, אתה רק רוצה לחבוק ילד בריא בידיים וכמה שיותר מהר.

תקופה ממש לא פשוטה, סליחה שאני מציעה הצעות לא קשורות לנושא, אבל לי ממש עזר ללכת לקבוצת תמיכה (בירושלים- זה מטעם הבתי חולים).

במקומך, הייתי מתייעצת עם רופא נוסף תוך כדי ציון הרקע והרצון בילד נוסף.

רק מציינת שיצא לי להיפגש עם גניקולוגים מאוד בכירים (לא בתור מטופלת) ואחד מהם (לא יודעת אם זה מה שהיה מייעץ לי בביקור אצלו) כשסיפרתי שאמרו לי להמתין לבירור הרפואי, אמר לי "אל תחכי, לא ימצאו כלום" (כמובן אחרי שפירטתי לו את הנתונים) "תכנסי להריון כמה שיותר מהר שלא יהיה לך טראומה". האמת לא הקשבתי לו, כי זה לא היה נשמע ייעוץ רפואי, אלא "על הדרך" אבל הוא צדק כמובן.

אז כמובן שלא עברתי ניתוח, אבל מעניין אם תמצאי את דמות הרופא שתבין ותהיה מוכנה לייעץ לא על פי הפרוטוקול, לא יודעת...

בעז"ה שהתקופה הקשה תחלוף, ותזכו לאושר וברכה.

אם את רוצה לשאול ולדבר, מוזמנת לפרטי

ובזמנו הרופא אמר לי שמספיק להמתין חצי שנה.

לפחות. זה מה שהומלץ לי.

 

אני מקווה שהזמן יעשה את שלו כל כל ציפינו לתינוק משום שזה היה הריון ראשון ואיך נקלענו להשתלשלות אירועים נוראית אני לא מאחלת לאף אחת לחוות דבר כזה. התרסקתי יותר שלאחר כל המקרה הודיעו לי שאצטרך לחכות בין חצי שנה לשנה כדי לנסות שוב.
זה קרה חודש אחד לפני הלידה הייתי כבר בחודש שמיני

עדיין אני מודה לכן על התמיכה ושהקדשתן כמה דקות מזמנכן כדי לתמוך ולהגיב

תטפלי בעצמך, אל תשארי לבד עם זה. זו הרגשה נוראית שלכולם נולדים ילדים בריאים, ורק לך פתאום קורה דבר נורא כזה.
אבל אז הולכים לטפל ומגלים שזה קורה המון לצערנו וזה נושא מושתק מאוד...
תשתדלי לעשות דברים שישמחו אותך ולפנק את עצמך! אני הרגשתי שמזל שאין לי מלא ילדים לטפל בהם ככה אני יכולה לטפל בעצמי..
בהצלחה ורק טוב

מבחינת גודל?

כי מבחינת מכלול הויטמינים ממליצה מאוד על פריג'נטלי של סופהרב

 

אפשר לחצות אותו? לרסק?

כי אין לי את הבעיה של הבליעה..

לכן לא יודעת אם טוב בשבילך..

בערך 24-48 שעות מהבדיקה הראשונה והו אנמשך כ24 שעות

אז את ממליצה לקיים יחסים גם היום?

חוץ מזה שהיא אוכלת 120 בבקבוק, ולפעמים יש לה עוד בקבוק פינוק במהלך היום, לא תמיד.

בגדול מעל גיל שנה אפשר להוריד, לדעתי תזרמו איתה... רק תראו שיהיה לה תחליף לארוחה הזאת

בגדול אם היא לא רוצה בקבוק תציעו אוכל, בגיל הזה בכיף אפשר רק מוצקים (הבן שלי בגיל הזה והוא רק יונק כמה שלוקים לפני השינה וזהו...) את יכולה גם להוריד את הבקבוק באמצע היום ולהציע לה פירות או מאפינס

במקום הבקבוק של הבוקר - מנת פירות במעון זה מספיק? היא אוכלת ממש יפה, במיוחד במעון.. היא גאוות המטפלות בנושא...
והבקבוק של הצהוריים - זה במעון.. לשלוח לשם משו במקום? מעניין אם הן יזרמו איתי...

את יכולה להציע לה משהו קטן כשהיא קמה שלא תהיה רעבה... אני לא יודעת איך אתם אוכלים בבית, אצלנו אין בסקוויטים וכאלה (שזו אופציה קלה) אפשר להכין לביבות/מאפינס בכמות, להקםיא וכל בוקר להוציא אחד לתת לה לנשנש, ואחר כך תאכל ארוחה בגן

אנסה לתת קציצת טונה, ביסקוויט, מקלות לחם וכו'.אחד או 2 זה מספיק, במקום המטרנה?

אם היא אוכלת ומתבכיינת לעוד תני עוד, אם מנשנשת ומספיק לה אז לא צריך..לאט לאט תלמדו את הסדר יום עם מוצקים

והפירות בדרך כלל מביאים עם גבינה חביתה לחם וכו.. משתנה, אני נותנת לילדה שלי בסקוויט ביד וזהו..

רק בלילה נותנת לה 120/150 בקבוק בשינה וזהו

המעון מספק הזנה לתינוקות שמגיעים אליו. לא צריך לשלוח כלום חוץ מחלב אם כמובן. הסיבה שהורים שולחים מטרנה היא שאחרי גיל שנה זה כבר לא נצרך ולכן המעון לא מספק את זה. פשוט אין מטרנה וזהו, שיתנו ארוחת מנחה במקום (בד"כ כריך, לפעמים גם פרי).

ויוגורט או על זה הרעיון, היא למדה לשתות את זה לבד עם קש או שאני עושה לה פתח קטן בצד והיא שותה.. זה ממש טרי מעכשיו שלמדה לעשות את זה. (לא תמיד היא גומרת הכל, לפעמים מסתפקת רק בפת אורז)

זה מעולה, ככה היא בכיסא אוכל מבסוטה מעצמה, ולא מעכבת את ההתארגנות של הבוקר.

 

גם ראיתי שזה לא הורס לה את התיאבון לארוחת בוקר אח"כ.

המטרנה מיותרת.
אצלי בגיל הזה הם ינקו, אבל במקומך הייתי מורידה את ארוחת הבוקר (אם היא לא מראה סימני רעב. אם כן, אפשר לתת לה פרי או כריך) אגב למה היא אוכלת בארוחת הבוקר פירות ולא ארוחת בוקר רגילה של מעון?
כשהיא קמה מהשנ"צ אפשר ארוחת מנחה כמו שמקבלים במעון.
בערב גם כדאי להוריד, תנסו ותראו איך היא זורמת אם זה. אם לא בבת אחת אז להוריד כמויות בהדרגה/לדלל.

לדעתי בערב לדלל אם יש ארוחת ערב טובה אז למה וזה גם הבקבוק הכי ממכר שקשה לגמול ממנו אז כמה שיותר מוקדם יותר טוב, עדיף שתקום בבוקר רעבה ותאכל ארוחת בוקר טובה

ולעשות את זה עם הויתור של הבקבוק בבוקרב ועם ניסיון להוריד את הבקבוק במהלך היום, או בנפרד?

זה יותר בריא וגם מותר בגיל הזה..

אן צורך לתת בקבוק בבוקר לפני שהיא אוכלת במעון ואחרי ארוחת ערב טובה....

רק אם היא מתעוררת בלילה אחרי תתני לה

הם יכולים פשוט לשתות מים ולאכול אם הם מסתדרים עם זה

מאז שהפסקתי להניק...

בכל מקרה בבוקר הייתי מציעה אבל ממש לא רבה. שתאכל יותר במעון- רק לידע אותם

וכל פעם להוריד רק משהו מסוים. הייתי מתמקדת בערב ולא נוגעת בכל השאר. לשים כל פעם קצת פחות ולראות איך זה הולך

היא מעצמה כבר הפחיתה בוקר, וזה מצוין

עכשיו תנסי להפחית ערב- אבל רק אחרי שאת מדברת עם המעון והיא עוברת לארוחת בוקר נורמלית , וככה תהיה רעבה בבוקר ותאכל טוב

תנסי

שלא תתחיל לקום בלילה!!
בבוקר הייתי נותנת לה 40-50 חלב רגיל לשתות ואיזה בסקוויט או תחליף דומה כמו שהציעו לך

פעם אי פעמיים, ולא תקבל חלב -
זה יעבור לה.

זה קורה.. רק לתקופה קצרה ומתאזן

ואח"כ או במקביל להוריד את הערב בהדרגה

היא בין הגדולות בקבוצה שלה.
אז בגיל הזה, במעון תמ''ת זה האוכל שנותנים, מנת פירות בבוקר... איזה ארוחת בוקר זה נחשב 'רגיל של מעון'?
ומה זו 'ארוחת מנחה של מעון'?
תכלס, אני יכולה לבקש אישור מהמנהלת ושהיא תקבל אוכל מהקבוצה הגדולה יותר... ככה עשיתי עם ארוחת צהוריים...

זה רק פרות? בלי קוואקר? כי זה לא נשמע לי משביע לארוחת בוקר בגיל הזה...אני הייתי שומרת את הפירות לצהריים, שיהיו במקום הבקבוק ואם עוד רעבה אפשר גם כריך קטן.. בבוקר אפשר לאכול חביתה, ירקות, לחם וכו' אני לא יודעת מה מביאים במעונות אבל אלה הדברים הפשוטים

ארוחת בוקר במעון כולל:
פחמימה, דגנים (משתנה) ירקות ומים וזה משביע עד 11:15-11:30

צהריים מנה בשרית משתנה...

ארוחת מנחה נחשבת כריך פרי ומים

קצת יותר קטן ממנה, והם כבר כמה זמן מקבלים ארוחת בוקר אמיתית. לחן עם ממרח, ביצה קשה, ירקות. בסוף מי שעדיין לא אוכל הכל, מקבל השלמה של פירות עם טחינה וקוואקר.
גם הוא במעון של התמ"ת.
אולי תנסי לדבר עם המנהלת, לבדוק אם יש אפשרות לשינוי בתפריט, כי בגיל הזה זה באמת נראה לי כבר שלב לעבור לארוחת בוקר יותר רצינית

לחם עם גבינה/חומוס/טחינה
ביצה קשה/חביתה/טונה
ירקות חתוכים

הן לפני והן אחרי השיפוץ. ליוויתי אותה בכל שלושת הלידות.
היה מקסים גם לפני, אבל אחרי היה מקסים עוד יותר. חדרי הלידה נהדרים ונוחים. מרגישים חדישים.
אם יש שאלות ספציפיות נשמח לענות

מאןבזרים? יש אפשרות לכדור פיזיו?
והעיקר- יש נוף מהחדרים? רואים את ירושלים? מתגעגעת לנוף שהיה בחדר 6... יש משהו דומה?
(אחרי הלידה האחרונה שהיתה בעין כרם... ללא חלונות בחדרי לידה..)
ובאופן כללי עד האם הגישה של המיילדות נשארה פתוחה כמו שהיתה? זורמות עם היולדת לגבי ניטור לא רציף, שינוי של תנוחות וכו...
תודה

חדר לידה עם נוף לירושלים...
פעם הבאה אני מבקשת חדר ניתוח עם נוף לים 😁

יש כאלה חלומיות....

שעניין אותי

הורידו את החדרי לידה למטה אז כבר אין את החדר עם הנוף

החדרים גדולים יש מקלחת ושירותים לכל חדר אפילו ג'קוזי כשאני ילדתי עדיין לא פעל

יש כדור פזיו המכשור חדש

בנוגע למוניטור יש מוניטור אלחוטי שאפשר גם להתקלח איתו אז אחרי 20 דק של ניטור והכל בסדר ישימו לך רק אותו

לגבי תנוחות.. בזמן הצירים את יכולה להיות איך שבא לך בלחיצות זה תלוי במיילדת לא נראה לי שמשהו השתנה בגלל השיפוץ

אני רציתי ללדת בצורה מסויימת והמיילדת לא רצתה .. זרמתי איתה  מבחינתה זו הדרך הכי טובה לודא שאני לא אקרע

אבל שמעתי שיש מיילדות שמיילדות עם כיסא לידה וכו

 

בקיצור חוץ מהנוף שאין.. הכל משודרג

וגם יותר צנוע מבחינת הבעלים יש להם כניסה נפרדת מאחור  

 

סתם שאלה על הגקוזי-
בתמונות שיש באתר של הדסה רואים שהוא בתוך חדרון בלי קירות , אלא רק חלונות שקופים... לא מוזר?

תחכי לראות שזה ממשיך ואם ממשיך אז תלכי למיון. איזה שבוע את?

ויש לי זמן ללידה, אני מחר רק מתחילה 34.
ממש לא באלי ללדת עכשיו

תשימי לב לתנועות במידה וממשיך תגשי למיון

עכשיו התחילו ממש זה כן בא בגלים..
תנועות מרגישה רגיל ב"ה

תנסי לשתות קצת יין

שמציעים במיון לצירים שלא מתפתחים ללידה

אין סכנה של האלכוהול?

אני נמנעתי לחלוטין מאלכוהול כל ההיריון, פשוט נראה לי מוזר פתאו םבשלב כזה לשתות יין

לא נחקר כמה יין מותר ויש סכנה של מומים לאמהות אלכהלסטיות..
זו בטח לא המלצה רפואית אבל כוס יין אחת לדעתי עדיפה על צירים מוקדמים או טשטוש

בכללי מאוד חם בימים אלו ולא תמיד שותים מספיק. זה עלול לגרום לצירים

לא סדיר...
ואני שותה הרבה

תהיי קשובה ותשימי לב אם מצטופף ונהיה סדיר. בכל אופן, לנוח, לשתות, ולהיות עירנית לתנועות עובר ולצירים.

ולכל אחת סף כאב שונה.
לי אישית היו צירים לא מורגשים שראו רק במוניטור בתחילת הלידה.
יש כאלו שירגישו רק כאבי מחזור/ לחץ למטה/ כאב גב/ כאב בירך וכו'.

זה קצת מסוכן לומר שצירי לידה בהכרח כואבים מאוד. בגדול, כל עוד יש כאב כלשהו שמגיע בתדירות מסויימת קבועה זה יכול להיות צירים שיכולים להתפתח ללידה.

שאני לא רק עם צירים/ צירונים יש לי גם סימפוזיוליזס הזה פעם ראשונה שנתקלתי במושג הזה בהיריון הזה..
סבל כפול

זה סתם כואב ומציק ומעצבן.
צירים עלולים לפתח לידה מוקדמת וזה כן מצב שמצריך השגחה רפואית.

צירונים או ציר מידי פעם בלי סדירות לא מצריכים הסתכלות רפואית לפי רוב הדעות.
זה דבר שלא קשר להסטוריה שלך הגיוני שקורה בשלב זה של ההריון

אבל שוב, בלידה הכל אפשרי...

אבל אם הייתי מחכה לצירים סדירים הייתי יולדת בבית.
ובשבוע מוקדם זה עוד יותר לא כדאי.

במוקד אמרו לי לשתות המון המון מים ולנוח ובאמת אחרי שעה וחצי זה הפסיק

בהזרעה רק מכניסים עם צינורית את הזרע, זה לא אמור לכאוב, אבל תכף יבואו המנוסות

משתמשים במפסק שתי דקות וזה קצץ לא נעים אבל את ההזרעה עצמה בכלל לא מרגישים

עשית פעם בדיקה ששמו את הברזל הזה שמפסק בפנים? כמו בדיקת פאפ נגיד
זה לא נעים
את ההזרעה עצמה ממש לא מרגישים בכלל

עשו לי את זה בענין אחר

זה לא נעים אבל אם משחררים זה רק קצת יציק ולא יכאב

אלא לא נעים, תלוי ברגישות שלך.
לפעמים אחר כך מופיעים כאבים (שתדעי שזה תקין אבל אצל רובן לא קורה)

כמו שאמרו לך, צילום רחם זה אכן כואב!
הזרעה- ההכנסה של המכשיר של הרופא לנרתיק לא נעימה ויכולה טיפה לכאוב, אבל אין מה להשוות לצילום רחם.

כל פעם כדור אחד. היה יומיים קצת יותר קשים וכבר. אחרי כמה ימים טובים הורדתי עוד כדור.. ואז כנל כמה ימים קשים וזה עובר. ואז הורדתי את הכדור האחרון.
אני יודעת שיש נשים שעושות יום כן יום לא בשביל להוריד את הכדור האחרון. לי נגמרו הכדורים. והיה סבבה יחסית. יום יומיים קשים ואז עובר..

זה פשוט כי הגוף התרגל לתרופה.
אם הייתי רואה שאני מקיאה בלי סוף ומתייבשת ממש בלי כדור אז הייתי חוזרת לקחת. אבל אחרי יומיים חזרתי לעצמי.. לפעמים זה לוקח יותר מיומיים. אבל זה שווה את זה שלא תלויים בכדורים.
אני הפסקתי גם בסביבות שבוע 19-20

תודה לאל יש שיפור מה שמוביל להבנה שאכן זה היה זיהום והאנטיביוטיקה עושה את העבודה

זה יהיה ככה אחרי הלידה לפעמים דוקא יש הקלה
אולי תשקלו לעבור לגור בעיר

חיבוק! הרגשות לא נעימות.
אני לא יודעת אם זה שיקול מבחינתכם, אבל אני בדיעה עם בתי שאם קשה לך הריחוק וההתניידות, אולי עדיף באמת לעבור לגור בעיר? לפחות לפרק זמן שיתן לך להרגיש טוב יותר, פחות מוגבלת. גם אחרי הלידה בע"ה האפשרות לצאת יותר. תמיד תוכלו לחזור לחיי מושב כשירגיש נכון

עוד דבר, אולי איזו קבוצת תמיכה? אולי יעזור לך להרגיש יותר "ביחד", להכיר נשים נוספות ובאזורך, ואולי זה יתן לך הרגשה שיש עוד מישהו שנמצא לצידך.

לגבי העבודה שלך ושל בעלך, כסף בא כסף הולך! עם כל הקושי, ואכן קשה מאד עם משכורת מינימום אחת, אבל זה לא מצדיק את הדאגה והתסכול. יהיה בסדר בע"ה, אל תלחיצי את עצמך כרגע. אחרי הלידה בע"ה תשובי לעבוד, וגם בעלך, ותייצבו את מצבכם הכלכלי.

וזה לא בהכרח מה שיהיה לאחר מכן, קווי לטוב והביאי טוב למקומך שדרי לעצמך שהכל יהיה בסדר ופתחי לטוב הזה את הדלת, הוא יבוא ❤

אני זוכרת אותך מדברים קודמים שכתבת ומצטערת בשבילך שלא השתנה הרבה מאז הפעם האחרונה.
אני חושבת שאת חייבת שינוי, שגרה כזו והרגשה של דכדוך למשך זמן כה רב וללא תמיכה רגשית מספקת עלולה חלילה להוביל לדכאון.
אציע לך כמה פתרונות פרקטיים, מקווה שתוכלי להיעזר
1. צאי לשמש. באמת, סיבוב של כמה דקות אפילו יכול לחולל פלאים במצב הרוח. אפילו תתלבשי במיוחד בשביל זה. גם אם זה בשביל לקנות חלב. אני בשמירה כבר 4 חודשים + וגם רוב היום לבד וכדי להציל את עצמי ולא לשקוע כל יום הייתי יוצאת וקונה מצרך אחר.
2. תנסי לשחרר מהעניין של הכסף. להיפך תשדרי לבעלך שהכל סבבה ושאת מעריכה אבל בלי לעורר בו את המחשבה שהוא היחיד שעובד ושהשכר הוא מינימום ושהוא עושה הכל וכו וכו זה יכול לעורר בו מחשבות כאלה גם ו'להוריד' גם אותו.
3. תשקלו מעבר למקום מגורים אחר. אולי תשני מקום ותוכלי להיות יותר מעורה בקהילה למצוא חברות
4. לא חייב לקנות הכל חדש לתינוק שנולד גם אם מדובר בילד ראשון. אני יכלתי להרשות לעצמי ב"ה ועדיין לקחתי יד שנייה ואני מדברת על כל ה'ההוצאות הכבדות' שאנחנו חושבים שצריך לקנות חדש: עגלה, שידת החתלה, עריסה,מיטת תינוק, לול.
נכון שתינוק עולה כסף אבל אפשר להסתדר ואני בכלל משחררת ואומרת שעם כל נשמה מגיעה בפרנסה שלה ורואים ישועות בחוש.
5. לעניין המשפחה: מדובר בתהליך שאת צריכה לעבור שהוא אמנם קשה אבל הכרחי ויחזק אותך: אל תחשבי כמה את מסכנה שהמשפחה לא תומכת, אלא כמה זכית שאת יכולה לבנות את הממלכה שלך עם בעלך ללא מפריע ושהזוגיות שלכם תהיה חזקה כי זה רק אתם ואפילו שצריך ורצוי עזרה אחרי לידה ובמהלך הריון מדובר כרגע במצב נתון ואת צריכה להתמודד איתו ואת גם יכולה. וזה זמני. ויש כאלו בכלל שבוחרות לא להיעזר אחרי לידה אז בכלל זה לא חריג

מקווה שהארתי לך נקודות מסוימות שתוכלי להיעזר בהן. תהיי חזקה

את תראי שזה עובר. זה בלאגן שלם של הורמונים ולחץ ועייפות ומה לא...
אני גם הייתי בהלם מעצמי. שנאתי את עצמי על זה..
אחותי זה יעבור.. עד חודש אחרי הלידה האישה פשוט מוזרה!!!#=%:/ אחר כך תחזרי לעצמך.

באמת המעבר מילד ראשון לשני זה מעבר הכי קשה רגשית  זה ממש מעבר מבלבל מאוד

אל תבהלי.. תני לעצמך להרגיש ולהביע את הרגשות... זה ממש נורמלי

מנסיון זה עובר פשוט תסיחי את הדעת מזה

 

זו הרגשה נוראית..
אבל אל תדאגי. זה יעבור בלי שתשימי לב.
גם אצלי אחרי הלידה הראשונה 'הגדול' פתאום היה לי גדול מדי.. נגעלתי להחליף לו טיטול.. היה לי מוזר להרים אותו או להתייחס אליו כי הוא 'גדול' ובאופן כללי לא היה לי סבלנות.
גם אני הרגשתי נורא.. הוא הילד שלי.. לפני כמה ימים בכתי מהמחשבה שאעזוב אותו לכמה ימים..
ואז מגלים שהזמן עבר, והלב התרחב, וההורמונים קצת נרגעו ויש אצל אמא מקום לכוווולם..

אז תני לעצמך את המרחב והזמן להתרגל.
תעשי איתה דברים שמשמחים אתכן. ותראי שהכל יסתדר בעז"ה.

זו אכן תחושה קשה. זוכרת איך ראיתי את הגדולה שלי אחרי הלידה והיא פשוט נראתה לי ענקית! ולא חמודה. אבל זה עבר. אני מניחה שלוקח קצת זמן עד שכל אחד מוצא את מקומו בבית אחרי הלידה.

הייתי כל כך מתוסכלת! כל הזמן חשבתי לעצמי, למה עשיתי את זה? היינו משפחה קטנה ומאושרת מה פתאום הבאתי עוד תינוק שהרס לי את הכל? 

הייתי כועסת עליה על כל דבר שהיתה עושה, כאילו הרגשתי שביום אחד היא אמורה להתנהג כמו גדולה, לא משנה שלפני יום היא היתה התינוקת שלי...

והנקיפות מצפון אח"כ הרגו אותי...

בסוף זה עבר.... כנראה זה חלק מהתופעות של ההורמונים 

חיבוק  זו תקופה מאוד מבולבלת ולא קלה בכלל!

 

אנחנו מתוכנתות להגן על הצאצא הכי חסר ישע שלנו, שזה כמובן התינוק, והילדים הגדולים יותר שמתחרים מולו על המשאבים שלנו (ולפעמים גם הבעל) נתפסים כאויב..
גם אצלי זה הקושי העיקרי אחרי לידה.

מה עושים?
אל"ף מודעות. תשנני לעצמך שגם אם את לא יכולה לתת לשתיהן את הכל כל הזמן, זה בסדר. תני לה מה שאת כן יכולה. תשתדלי מאד לא לכעוס עליה (הרבה פעמים אנחנו משליכים עליהם את הכעס והתסכול שלנו, בפרט בתקופות קשות של עומס ועייפות). תרעיפי עליה חיזוקים חיוביים ואהבה כמה שאת מצליחה.
ובי"ת תגדילי את מאגר המשאבים שלך - לישון כמה שמאפשר, לקבל עזרה ממי שמציע.

ואז החלב שוב חזר להיות כבהתחלה..

ולגבי כדורי חילבה- לא.

הגדול שלי בן חמש, ועוד לא הפנמתי שאני אמא...

פעם ב.. פתאום "נופל לי האיסמון" שאני אשכרה נשואה ואמא לילדים שאני חייה את החלום😍🤗 ואז יש לי ערב של פילוסופיה והגגים על החיים, בעלי כבר התרגל🙈

יש לי 2 ילדים ואני עדיין לא קולטת שהם שלי 

שלקראת ילד ראשון...
נראה לי שקשה להפנים מראש שתהיו הורים, כי אתם לא באמת יודעים מה זה. לקח לי כמה זמן אחרי הלידה להפנים את זה... אולי אצל אחרים זה אחרת. בנתיים תהני מהתרגשות.

עד אז הכל היה נראה לי חלום ושאנחנו משחקים באבא ואמא...

לפעמים אני מרגישה שאני עדיין משחקת באבא אמא (עם הקטנה)
ועל הגדולות אני מסתכלת ולא מבינה איך הגעתי לפה ולמה אני המבוגר האחראי פה כשבלב אני מרגישה בת 16

אני מבינה את זה רק ברגעים של הלילות שהוא ככ מפריע לי לישון ואני מבינה שיש אשכרה משו בתוך הבטן שהולכת ומתעצמת מיום ליום.. מניחה שזה לא יופנם לגמרי עד שיצא לעולם..

שבהם מפורט באיזה גודל ושלב העובר כל שבוע.
זה עוזר להבין ולהתחבר אבל אין כמו ללדת

וכל יום מחדש...

תנצלו את הזמן עד הלידה לתחזק את הזוגיות
כי לידה זה אירוע מכונן
לך כאישה שהופכת בין רגע לאמא עם כל המשתמע מכך
לבעלך שהופך גם לאב ודמות משמעותית בתקופת ההחלמה
ולזוגיות שמכניסה לתוכה עוד אורח חדש שצריך להסתגל אליו.

שיהיה בשעה טובה

ונראה לי שאחרי הלידה אולי ממש ייפול לי האסימון
אצלי זה נראלי קשור לזה שאני קצת חוששת מהלידה אז לעכל הריון מתפרש אצלי להבין שיהיה כואב, לא ידוע, תקופה מטלטלת של הסתגלות מחדש וכו ובא לי להדחיק עד השנייה האחרונה

יחד עם תופעות לוואי.
כ''כ נכנסות לזה חזק שמיד אני שוכחת מה זה לא להיות בהריון.

אגב, ככה עם הילדים.. נהייתי אמא כולה לפני 3 וחצי שנים ואני כבר לא זוכרת מה זה לא להיות אמא! עד כדי כך שכאני נזכרת בלידה של הבכור שלי כל פעם אני שואלת את עצמי מי שמר לי על הילד בזמן הלידה... ואז אני קולטת שהוא עוד לא נולד וזה מוזר...

אחרי הלידה שאלתי את בעלי- היצור הזה גדל בתוכי?
אפילו שההריון היה בהחלט מורגש ואפילו קצת מורכב, עדיין אני לא מאמינה שהייתי בהריון....
מה שכן-
מיד אחרי הלידה שמתי את היד על הבטן להרגיש תנועות...

הייתי ממש בהלם שיצא ממני תינוק אמיתי, עם עור ושיערות וגוף והכל.

לא יודעת למה, כל הזמן דמיינתי מן גוש בשר דומה לפלסטלינה או לבשר נא והכי הפליא אותי שהוא היה ממש עם עור ואיברים ברורים ולא פלסטלינה..

כמראה שעד שיולדים לא ממש מפנימים..

הייתי ממש בהלם שיצא ממני תינוק אמיתי, עם עור ושיערות וגוף והכל.

לא יודעת למה, כל הזמן דמיינתי מן גוש בשר דומה לפלסטלינה או לבשר נא והכי הפליא אותי שהוא היה ממש עם עור ואיברים ברורים ולא פלסטלינה..

כנראה שעד שיולדים לא ממש מפנימים..

ודרך אגב, גם כיום כשאנחנו ממש משפחה גדולה אני עדין מרגישה לפעמים שזה לא באמת ואנחנן רק זוג צעיר שמשחקים בכאילו ב''אבא ואמא''..

בחוויה שלי לפחות

חשוב לדעת שלא תמיד הוא נותן את כל הברזל הנחוץ.

בדרך כלל לקראת סוף ההריון נותנים בדיקת דם לברזל כדי לבדוק אם מספיק.

בכל מקרה לעשות בדיקת דם לבדוק מה קורה עם הברזל...

גם סידן חשוב, גם יוד

פריג'נטלי מוצר זהה לו, בכשרות מהודרת (לא עושה פרסומת, רק התבאסתי לגלות את זה אחרי 2 הריונות שלקחתי פרנטל)

כשר בד"ץ ויותר ויטמינים

ההנחיה היא לקחת שלושה חודשים לפני הריון ובשליש הראשון.
ככה שאת יכולה לעבור לברזל בלי חומצה פולית...

לי הרופאה המליצה להתחיל ישר עם ברזל מתחילת ההריון כי נכנסתי להריון תוך כדי הנקה, ובאמת חודש אחכ בבדיקת דם ראיתי שהברזל באמת מדי נמוך...

תבדקי את מה ההשתתפות של מאוחדת

ממליצה בחום על ד''ר צוקרמן

מישהי שמעה על דר פינשטין יצחק מתל אביב?