עברתי ולא היה כלום.... לא דימום, לא כתמים..
ויש לציין שבתחילה המיקרולוט עשה לי צרות איומות
לא בהריון ולא מניקה, אבל ממש צריכה עזרה. מקווה שזה בסדר
יש לי קושי מאוד גדול- בזמן מריבה קשה לי מאוד לשלוט בכעס שלי וזה מגיע למקומות ממש לא טובים.
אני אסביר, ככה מריבה שלי ושל בעלי נראית.
רבים. אני נפגעת. הוא נפגע.
עכשיו, כל אחד מאיתנו מתמודד בצורה שונה- הוא רוצה קצת זמן לעצמו ואני רוצה לדבר ולפתור את זה כאן ועכשיו.
פונה אליו (זה יכול להיות גם ממש כמה דקות אחרי שנפגענו), "אני לא הייתי בסדר, סליחה. אבל גם אני נפגעתי מכך וכך". הוא: "טוב".
עכשיו אני מתחילה להשתגע, מה טוב? למה אתה לא יכול לבקש סליחה? מה פגע בך? וממשיכה לירות שאלות בניסיון לדובב אותו. יכול להיות שנשאלו לגיטימיות, אבל הן ממש לא נשאלות בזמן הנכון
אז אחרי שאני יורה את כל השאלות, הוא משתבלל עוד יותר בתוך עצמו (בצדק לגמרי). לא מוכן לדבר בכלל. ואני עוד יותר מתעצבנת, מנסה לדובב אותו, הולכת אחריו ומבקשת שיקשיב (למה אתה לא יכול להקשיב ולהבין אותי?)
ואז נגיד הוא יוצא מהבית, אני יוצאת אחריו וקוראת לו לחזור. לא חוזר. מתקשרת אליו. לא עונה. מתקשרת שוב. לא עונה. קיצור, יכול להיות מצב שאני אתקשר אליו 14 (!) פעמים עד שהוא יענה. וזה לא שיוצא משהו טוב מהשיחה הזו. אני בוכה לו בטלפון שיחזור, שיעזור לי להירגע והוא כמובן לא מוכן (בצדק מוחלט מוחלט).
קיצור, נראה לי הבנתן את הרעיון. מ-ז-ע-ז-ע!!
ואוף! אני יודעת שאני מהתחלה ועד הסוף פשוט מתנהגת בצורה לא הגיונית בעליל, על סף האלימות ואני פשוט לא מצליחה לעצור. מרגע שאני נכנסת לזה, אני נכנסת ללופ כזה שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. אני בוכה כמו ילדה קטנה, מתחננת לעזרה. כדי להצליח לצאת מזה אני מרגישה ממש צורך פיזי בהתכנסות, חיבוק חזק, לחבק את הכרית, לתפוס את עצמי חזק. וזה נראה לי ממש לא נורמלי.
יש לציין שבהתחלה זה היה קורה יותר עם הזמן זה ירד קצת כי הצלחתי לעבוד על עצמי אבל לא לגמרי. פניתי לאימון אישי שעזר לי מאוד. אבל עדיין יש פעמים שזה קורה (נגיד פעם בכמה חודשים) ואני פשוט לא יכולה לסבול יותר את זה שאני מתנהגת ככה. אני כל כך פוגעת בבעלי וזה פשוט לא מגיע לו. הוא הבעל הכי מדהים שיש! באמת!
אני מרגישה שזה ה-ניסיון שהקב"ה נתן לי כרגע וממש קשה לי לעמוד בו. אני בכללי אדם שמוכן לעבוד קשה בשביל לתקן את עצמו, אבל הגעתי למצב שאני לא יודעת איך.
יש למישהי המלצות? מכירה מצב דומה? אני לוקחת על עצמי את מלוא האחריות, לא חושבת שיש כאן צד לבעלי בעניין, הוא תמיד סולח אחר כך (שזה ממש לא מובן מאליו). אבל די!
אז תודה למי שקראה עד לכאן. למישהי יש עצות כלשהן? מכירות מצב דומה? איך להתמודד עם כעס? אתן חושבות שאני צריכה לפנות לטיפול כלשהו?
ובבקשה, אני כועסת על עצמי מספיק. אני לא צריכה ניעור, אני צריכה עצות טובות ותמיכה. אז תהיו עדינות בתגובות ואל תכעסו עלי, בסדר?
הריון ולידה2וגם אם למישהי יש עצות חכמות איך לפייס, אשמח לשמוע.
לא חושבת שזו התמודדות שלך לגמרי
התמודדת, כל הכבוד לך, הורדת את מספר הפעמים (פעם בכמה חודשים, בסדר, באמת לא סוף העולם)
עכשיו אפשר גם לשבת לשיחה עם הבעל ולומר מאד השתדלתי, אני מאד מנסה, בבקשה כשזה כן קורה לי תחשוב מה אתה כן יכול לבוא לקראתי. איך אנחנו יכולים לנהל את זה ביחד
לצאת מהבית זה תגובה לא קבילה באותה מידה שהכעס שלך לא הגיוני. אז כן , צריך שתיים לטנגו. ואת פחות נוראית ממה שאת חושבת שאת. ריבים מתנהלים בצורה זוגית, את רוצה מענה כאן ועכשיו הוא רוצה להתבשל עם עצמו קצת.
את לוקחת את זה בצורה שכל רצונותיו צודקים ורצונותייך לא (אלימות? הגזמת)
אני חושבת שיש לכם רצונות סותרים ואתם צריכים לדבר על איך מנהלים ויכוח ויוצאים מזה בצורה שכל אחד מקבל חלק מרצונותיו אבל גם מוותר קצת. אולי הוא לא צריך לומר סליחה, אבל הוא כן צריך לחשוב איתך איזה מענה כן יאפס אותך קצת ולענות, ולדבר, ולא להשתבלל ולהסתלק מהבית
מזדעזעת יותר
אני בוכה לו בטלפון שיחזור, שיעזור לי להירגע והוא כמובן לא מוכן (בצדק מוחלט מוחלט). - מה בצדק מוחלט פה??
למה את מתיחסת אל עצמך ככה?
למה לך אסור לירות שאלות ולבעלך מותר לשתוק ולא לענות
למה לך אסור לדבר כי הוא רוצה שקט עכשיו ואת הזמן שלו ולך מבחינתו מותר לבכות והוא לא מוכן לחזור להיות איתך ולנסות להרגיע אותך?
מצטערת זה פשוט נשמע לי לא נורמלי
והכי לא נורמלי שאת בטוחה שאת אשמה בהכל והוא צדיק
גם את כנראה אשמה בדברים
אבל גם הוא
זה לא התנהלות תקינה לבעל
וזה לא התנהלות תקינה לויכוחים, ואתם צריכים לפתור את זה ביחד מתוך "ביחד" ולא מתוך - אני אשמה בהכל ואתה צדיק גמור
וואו, ממש קשה לי לקרוא את ההודעה שלך
אני חושבת שהרצון שלי לדיבור הוא לגיטימי לחלוטין, כמו הרצון שלו לקצת שקט.
העניין הוא בעיקר הדרך שבה אני מתנהלת, אני חושבת שזה קצת אובססיבי וחונק. בשכל אני יודעת שזה לא יועיל לי בכלום, אז למה אני ממשיכה? זה הגיוני?
ברור לי שאנחנו צריכים לדבר בינינו ולהחליט איך אנחנו מתנהלים בשעת כעס וריב. אבל זה יקרה רק בזמן רוגע.
עדיין הייתי שמחה לקבל עצות איך בכל אופן להרגיע את הכעס.
אני מצדיקה אותו בגלל שבסה"כ אנחנו לא נשואים הרבה זמן (שנתיים) ובמהלך השנה הראשונה זה היה יכול לקרות בתדירות של פעם בשבוע- שבועיים. הייתי בוכה המון, גם מדברים ממש קטנים. במריבה הייתי צועקת עליו, מתעצבנת, אומרת לו כמה הוא מתנהג לא בסדר וכמה לא אכפת לו ממני ושהוא לא אוהב אותי בכלל (שזה לא נכון, כי הוא ממש משקיע את חייו בשבילנו). ואחרי כל זה, שאני כועסת עליו ואומרת לא שהוא מתנהג אלי בחוסר אכפתיות, כשהייתי מתקשרת זה לא היה בשביל לבקש עזרה, אלא בשביל להטיח בו שוב שהוא לא מבין ולאכפת לו.
רק בחודשים האחרונים הצלחתי לעבוד יותר על עצמי וזה פחת ממש וכשאני מתקשרת זה גם כדי לבקש עזרה, אבל לא תמיד אני מצליחה לבטא את זה, ולפעמים אני שוב מתעצבנת. אז אני יכולה להבין שהוא עדיין פגוע וחושש מפעמים קודמות, ושעוד לא עבר מספיק זמן בשביל לרפא את הפגיעות מפעם קודמת. (זה לא משפיע ביום- יום, אבל כשרבים זה עולה מחדש).
אז אני לא חושבת שאני האשמה הבלעדית, אבל אני כן מנסה לשים את עצמי במקומו ויכולה להבין את הפגיעות שלו ואת החשש שלו.
ואני מבינה מה את מתארת
אני חושבת שאולי לרשום לך על ניר כשאת רגועה משפטים שיכולים לאפס אותך בזמן אמת
ואולי שאת זאת שתרגילי את עצמך כשאת ככה לצאת לסיבוב של עשר דקו על השעון ואז לחזור
ובמקביל לדבר איתו הרבה להעביר את ההערכה שלך אבל גם לבקש עזרה ממנו בהתנהלות של שתיכם
אני אנסה, מקווה שאצליח בזמן אמת גם ליישם
פעם הוא היה נשאר, ועונה מיד. אבל אחרי שהוא הבין שזה לא מוביל לשום מקום ואני סתם מתעצבנת ובוכה בטלפון, אני מבינה למה הוא לא רוצה לענות.
הוא לא מסתלק כי הוא לא רוצה להתמודד ובורח, אלא כי הוא עובד, או לומד ויש לו דברים אחרים לעשות. אם לא, הוא היה נשאר בבית.
אני לא בטוחה שזה הוגן מצידי לבקש ממנו לעצור את כל מה שהוא צריך לעשות כרגע, כדי לשמוע אותי בוכה ומתעצבנת, לא?
פעם בכמה חודשים בעל יכול בהחלט להישאר חצי שעה בבית להרגיע את אשתו
מתפללת שבעז"ה אצליח ליישם ולעשות מה שנכון
הריון ולידה2התגובות לחיסון של גיל שנה בד"כ קשות יותר.
קיבלת דף הנחיות מטיפת חלב לאחר החיסון? מופיע שם התופעות שעלולות להיות.
אני בכל-אופן הייתי מתקשרת להתייעץ עם אחות. באיזה קופה את?
כולל עצבים, בחילות, בכי בלתי מוסבר, רגישות יתר, תשוקה לאוכל מסויים, רעב בלתי פוסק, חוסר תאבון, חוסר שמחה, להיגעל מריחות שאהבת, עייפות, כאבי בטן, חוסר חשק וכו'. מבינה ממש את התסכול שלך, זה באמת כל כך מבאס.
מניסיון ארוך אני ממליצה להתייעץ עם רופאה ולהתחיל לקחת שני כדורים. זה עוזר ממש. לוקחים שניים למשך תקופה ואחר כך חוזרים לאחד, לרוב זה עוזר ואחר כך הדימום לא חוזר.
היי הכתמים שהיו לפני היו כתמים של דימום או כתמים חלשים וחומים
אם זה היה ממש דימום הגיוני מאוד שזה מחזור 9 שבועות אחרי לידה זה נורמלי.. אבל אם את לוקחת סרזט עכשיו יכול להיות שלא תקבלי שו מחזור
אם את חושבת שאין קשר לכתמים שלפני לדימום של אחרי הגלולה אז תתיעצי עם רופא מה לעשות..
אבל כתם אדום בהחלט יכול להיות התחלה של מחזור וגם אם זה מחזור וגם אם לא יכול להיות שיהיו לך עוד דימומים מהסרזט אז אי אפשר לדעת
שאומרים בפירוש לא לעשות מי שפיר אם הבדיקה תקינה ומבחינתם הבדיקה הזו יחד עם הסקירות מחליפה מי שפיר (במקרה שהכל בסדר)
המקלונים מזהים יום יומיים לפני הביוץ ופס חלש זה שלילי
חום השחר עולה רק כשמסתיים הביוץ
דימום יכל להיות באחד השלבים של הביוץ האם היה לך בעבר דימום של ביוץ כי דימום יכול להיות מעוד הרבה סיבות ולרוב הנשים אין דימום בזמן הביוץ
ו-ממתי אפשר לדעת את מין העובר והאם זה רק בבדיקה מיוחדת?
תודה
אני נואשת מהדלקות שלי
קבעתי תור לאוסטיאופת גם
אבל אני מתכננת להילחם בכל החזיתות
החיים שלי לא חיים מהדבר הזה (כלומר, חס ושלום, חיים מדהימים. אבל הידיים בקושי מתפקדות)
יש שבועות של כאבים איומים ויש שבועות של תפקוד
אבל תמיד תמיד תמיד כואב
לא מסוגלת יותר
לפעמים בא לי לרוץ לרופאה ולהתחנן לה שתחתוך כל מה שצריך רק לחיות בלי כאבים
אז קראתי קצת על טיפול בגלי הלם ויש ביקורות ממש טובוץ
אם מישהי יודעת איך זה עובד, המלצה אישית, יודעת איך הפרוצדורה בכללית (@נועה נועה?)
כל מידע יעזור לי, כי זה ממש יקר
תודה!
ולמאוחדת שיא יש זכאות גם לפרטי
כנל בלאומית
ובכללית פשוט אין. אין. לא שמעו לא יודעים לא רואים
שוקלת לחזור למאוחדת 
נועה נועהמה שקורה בקופות החולים בארץ הוא שלכל אחת יש את נקודות החולשה ונקודות החוזק שלה. וכל אדם צריך לפי הצרכים שלו והשרותים הכלליים+השירותים באזור המגורים שלו, לבחור מה הכי נכון לו. אני בטוחה שהיו לך סיבות לעבור ממאוחדת לכללית, אבל אם הן מתקזזות עם הפער במחיר ובשירות של גלי ההלם וזה שווה לך, אז ברור שתחזרי!
בהצלחה ורפואה שלמה
עברתי בגלל הטיפולי פוריות... ובינתיים זה עדיין משתלם לי ומקווה להתחיל שוב בקרוב, אז איאלץ לממן את הגלי הלם לבד...
בודקת בינתיים עם הביטוח הפרטי שלי
הענין הוא שהמעבר יכנס לתוקפו רק ב1 בספטמבר, וגם שיש סיבות אחרות שעברתי לכללית
בודקת כרגע את האופציות
ואם יש לך איך לבדוק את הטיפול עלייך לפחות פעם אחת לפני שאת עוברת, נראה לי שכדאי..
חמודה
זה באמת נורא
זה מטמטם את המוח
ואני סובלת וסוחבת וסוחבת וסובלת
והפעם החלטתי להיכנס בזה בכל הכח
פשוט לנסות ולנסות ע ד שאגיע לפתרון, זה לא יכול להמשיך ככה
תודה על ההזדהות!!
הראשון
לפעמים זו יכולה להיות בעיה גנטית אולי זו הכוונה
תרופת איקקלומין לביוץ - פי 3 סיכון למום בעובר
ממצא מדאיג אחר שעלה במחקר נגע לשימוש בתרופה ההורמונלית המעודדת ביוץ, איקקלומין, שהתברר כי היא מעלה את הסיכון למומי לידה פי שלושה!
"מדובר בתרופה המסווגת על ידי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) בקטגוריה X, כלומר כזאת האסורה לשימוש בהיריון, שכן היא נמצאה במחקרים בחיות כטרטוגנית (עלולה לפגוע בהתפתחות העובר)", מסביר ד"ר דיוויס.
"האיקקלומין משתייכת לאותה קבוצת תרופות שאליה שייכת התרופה טמוקסיפן, ולמעשה קרובה אליה מאוד, עד כדי כך שכמה רופאים הציעו להשתמש בשתי התרופות לסירוגין. הטמוקסיפן היא תרופה יעילה מאוד בטיפול בסרטן השד משום שהיא מונעת את ההתפתחות של כלי דם חדשים. זו לא תרופה שאנחנו רוצים לחשוף אליה עוברים ברחם.
"זו הסיבה שבגללה אפשר ליטול את האיקקלומין רק לאחר שמוודאים שהאישה אינה בהיריון. כמו כן, חובה לבצע בדיקת היריון בין מחזורי הטיפול בתרופה. דף התרופה שמפרסמים היצרנים ברור מאוד בנקודה זו.
"הבעיה היא שזמן מחצית החיים של האיקקלומין (משך הזמן שלוקח לתרופה להתפנות מהגוף עד שרמתה בדם יורדת לחצי) הוא חמישה ימים. לכן, ייתכן שללא פיקוח רפואי צמוד קל להחמיץ את מועד הביוץ וההיריון וכך לחשוף את העובר לסיכונים שלה".
איקקלומין, או בשמה הגנרי קלומיפן ציטראט, היא התרופה הפופולרית בה"א הידיעה לטיפול בבעיות פריון. הפופולריות הרבה שלה נובעת בין היתר מכך שתרופה זו, שנמצאת בשימוש כבר יותר מ-40 שנה במדינות רבות ברחבי העולם, הוכחה כיעילה מאוד בהשראת ביוץ, עלותה נמוכה והיא פשוטה לנטילה (באמצעות טבליות).
בתחקיר שפורסם במגזין "מנטה" במאי 2009, נחשף שלמרות שהתרופה מיועדת על פי ההתוויה הרשומה שלה לטיפול בנשים עם כשל ביוצי, ואף על פי שהוכח שהיא אינה יעילה לטיפול בנשים שהביוץ שלהן תקין, גינקולוגים רבים רושמים אותה גם במקרים אלה, כשהסיבה לאי הפריון לא ברורה.
"ממצאי המחקר הנוכחי בנושא האיקקלומין צריכים להדליק נורה אדומה", אומרת פרופ' דירנפלד. "התרופה הזאת ניתנת בקלות רבה על ידי גינקולוגים, ולעתים קרובות גם על ידי רופאי משפחה, וחלק מהנשים אף נוטלות אותה ללא פיקוח רופא כלל, וחשוב לדעת שלא מדובר בתרופה תמימה כלל וכלל".
בטח יש לך תגובה לזה לא? 
מלא זמן לא כתבת פה! איך החיים וההריון והבעל? מקווה שהולך לך טוב
כל הכבוד שאת מצליחה לזכור בתוך כל זה את המטרה
שילך לך בקלות בבריאות וידיים מלאות!
<וגם עם הבעל שילך בקלות ;)>
וודאי שאפשר. אפשר לפתוח בקשה עד דצמבר, אבל מקבלים החזר רק על החודש שקדם לחודש של פתיחת הבקשה. אז כדאי לפתוח עד ספטמבר.
ברגע שאת פותחת בקשה, את יכולה לעדכן את המסמכים ומקסימום תקבלי החזר רטרו על מה שמגיע לך בזמן שעוד לא עדכנת את כל המסמכים. עדיף לחכות לאחר הלידה, כי החישוב הוא לפי הכנסה לנפש
פתחנו בקשה השנה בספטמבר, את המערכת שעות שלי לקח לנו זמן לעדכן, קיבלנו החזר על חודשיים
קריש דם זה דבר מסוכן
קשה לי להאמין שהיא פשוט זרקה והלכה
אולי התכוונה שיש הצטלקות באיזור? שזה מצב נפוץ אחרי קיסרי ולרב לא מפריע
לדעתי לכי לרופא אחראי נורמלי
איזה מעצבנת!
לצד של המשאבה
0לא תמיד יש אותו)
