לפני בערך שבועיים סיפרתי לאמא שלי על ההריון וקיבלתי תגובה מאד צוננת (את לא נורמלית!). בעולם שממנו אני באה (חילוני לגמרי, אמא שלי ממש אנטי דתית לצערי) אני חריגה בנוף. מכירה המון משפחות עם 4 ילדים, אבל רק משפחה אחת עם חמישה, ושם הילד הרביעי הוא תאומים. בעלי בא מבית מסורתי, והבית שאנחנו מנהלים ביחד הוא מסורתי עם תהליך ארוך של התקרבות שלי לדת בליווי בעלי. אבל זו לא הסיבה שדוחפת אותי ללדת עוד. בעבר חשבתי שאם רק יהיה לי 'עוד ילד אחד' הכמיהה תעלם. היום אני יודעת להגיד שהכמיהה שם, והיא חזקה ממני, וזה נראה לי ממש פשע (כלפי עצמי) שיש לי את האפשרות להביא עוד נשמה לעולם ואני אמנע את הנס הזה. כך שאם הייתי מסוגלת ביולוגית להמשיך עוד - אני יודעת שהייתי ממשיכה עוד.
הדברים שכתבה באר מרים ממש נגעו בלבי. תודה לך. היא כתבה שלפעמים יש פער גדול בין איך שההורים דמיינו את העתיד של הילדים שלהם לבין המקום אליו הילדים צמחו בסופו של דבר. ההורים שלי אנשים מאד משכילים בעלי מקצועות חופשיים 'נחשבים'. שניהם מאד מאד הצליחו מבחינת הקריירה. הרבה מעבר לאדם ה'ממוצע'. אבל אצל שניהם ההצלחה הזו לא הביאה לאושר פנימי.
בתחילת דרכי באמת בחרתי בדרך מאד אינטלקטואלית, למדתי תואר ראשון שהוא אקדמי טהור וקשה מאד. מבין חמשת החברים שלי למחזור הארבעה האחרים הם אקדמאים עם משרות נחשקות. אני היחידה שלא פנתה לאקדמיה. התואר השני שלמדתי היה בכיוון שונה, מאד נחשב גם כן, ובסופו של דבר לא פניתי לעסוק בתחום הזה.
העובדה שהייתי כמה שנים חולה מאד, נכנסת ויוצאת מבתי חולים ומאשפוזים ארוכים, שינתה אצלי מאד את הפרספקטיבה לגבי החיים. הבנתי באופן עמוק ואמיתי שהזמן פה שאול ויקר מאד, שאי אפשר לדעת לאיזה כיוון החיים יתפתחו, שהשליטה לא בידי. במקביל להחלמה שלי גם התחלתי ללדת והאמהות נתנה לי משהו שלא מצאתי בשום מקום אחר בחיים. היא עדיין נותנת לי את הדבר הזה שאני לא יודעת להסביר במילים אבל הוא טהור, אמיתי, ממלא וגם תובעני ודורש המון.
תודות לבאר מרים אני מבינה היום את הפער הזה. אמא שלי תמיד חשבה שאהיה אקדמאית, שתהיה לי משרה נחשקת. שאהיה 'מסודרת' מבחינה כלכלית (בקרוב אכתוב גם על הנושא הכלכלי), שאחיה ברווחה חומרית. שהבית שלי יהיה מסודר יותר, שקט יותר, אינטלקטואלי יותר.
אין לי מושג מה אחלום שהילדים שלי יהיו כשיגדלו (הם קטנים עדיין), ואני לא יודעת לצפות את התגובה שלי לכך שיגדלו לכיוון אחר לגמרי. אני רק מייחלת שאדע להיות סבלנית יותר כלפיהם.
)
