פורום הריון ולידה (עמוד 3315)

יכול להצביע על כולאוסטזיס, שיכול להיות מסוכן לעובר.
כדי לאבחן צריך לעשות בדיקת דם למלחי מרה. בדרך כלל זה מבוצע רק בבית חולים, לפי הניסיון שלי.
אם אכן תפקודי כבד ומלחי מרה גבוהים, מיילדים מוקדם. סביב שבוע 36-38, תלוי במדיניות של כל בית חולים.
בנוסף מבצעים עד הלידה מעקב צפוף יותר של מוניטור ואולטרסאונד.

אוכל אותי שהוא צורח הרבה כי כנראה רעב למרות שאני מניקה לפי דרישה אז תמיד מציעה הנקה.. אבל מרגישה כל כך רע שעד עכשיו לא עלינו על זה..
כי בהתחלה עלה יפה וינק יפה עד שהתחילו ההתנתקויות בהנקה ועד שעקבנו ובדקנו...
אוף מרגישה אמא גרועה

למרות שרופא ילדים אמר שאין בעיה, ליבך אמר לך אחרת, והלכת בכל זאת לבדוק.
למרות הגיל ולמרות שיותר מסובך- את לא מזניחה והולכת בכל זאת להתיר.
כל הכבוד!

שלי קטן וסובל מגזים..מנסה ממש לאכול בריא!
אבל בעז המצפון שלי מייסר..

עכשיו אני מרגישה ממש רע גם

מה הרופא אמר לך? מה הפרוצדורה? ולאיזה רופא הלכת?

 

ואת אמא מדהימה שדאגת והלכת, הנה אני מתעלמת לי...

הלכתי לד"ר טלמור בבני ברק דרך מכבי.
פשוט התקשרתי למרפאה קבעתי תור והגעתי..
הפרוצדורה בגילו המופלג חחח 7 חודשים כן... זה טשטוש בבית חולים מנסה לקבוע תור לאיכילוב שהרופא המליץ לי ששם מומחים בנושא זהו אין לי מושג לגבי הביצוע עצמו כשאדע אעדכן בשמחה

שאר הפרוצדורה למי שתרצה לדעת...

כי כבר בשירשור הקודם בנושא כתבתי לך שהרופא שבודק את זה זה אף אוזן גרון.

רופאת שיניים וכך גם נאמר לי ע"י יועצות הנקה גם הרופא עכשיו הפנה לרופאי שיניים בבית חולים. ושנית ממש לא היתה בכוונתי לפגוע בך בכך שרשמתי משהו שונה. סליחה בכל אופן אם התגובה פגעה בך או באחרות

הגבתי למיואשת
בכל אופן ככה חשבתי, זה הגיב אלייך? סליחה ומחילה.
נראה לך שאוסיף לך עוד רגשות אשם? מה אני, מפלצת? (קצת אבל זה נושא אחר)

ברבי עקיבא קרוב לאיצקוביץ

לא ידעתי כלכך לגבי מחקרים בנושא וכו זה היה יותר צורך נפשי שלי לתפקד במהלך חופשת הלידה ולעשות דברים בבית. אז יצא שמכח זה הפעוט שלי היה בלול מגיל קטן כבר ואני הייתי עסוקה במטלות הבית. תמיד היו גירוים משחקים וכו ואני הייתי בסביבה כל הזמן אבל הרשיתי לעצמי להתקלח כשהוא ישן בלי רגשות אשמה לכבס לקפל ולהיות אני בעיקרון.
יכולה להגיד לך שהיום בן שנה והוא מאוד עצמאי מעסיק את עצמו לבד מעולה במשחקים ולא תלותי. בדיעבד מרגישה שזה היה הדבר הנכון ביותר עבורי ועבורו.

לשים אותו על שטיח פעילות ולשבת לקרוא על הספה
נדמה לי שהעיקר הוא שהוא מפעיל את עצמו ולא את, אבל את בסביבה למקרה הצורך.

הוא בידיים כל היום?

אף פעם לא שמתי לב שעשיתי את זה במיוחד.

בכל זאת, הבית צריך גם לתפקד.
אז הולכין לחדר. חוזרים מהחדר. נכנסים. יוצאים.
הוא לא כל הזמן רואה אותך.

אבל כןשמה באונברסיטה משטח פעילות וכו ואני היתי בספה
אם רציתי להתקלח או שירותים הייתי שמה בעגלה או לול

נראה לי שלא הייתי ברורה
ברור שכשהוא ישן אני עושה דברים, או שמה באוניברסיטה ויושבת לידו עם העניינים שלי, או הולכת לכמה רגעים לשים מכונה וכו', או שמה אותו בטרמפולינה במטבח כשמבשלת.. העניין הוא שהבנתי שהגישה אומרת ממש להשאיר לבד לזמן קצר כשהוא ער.. נגיד להשאיר באוניברסיטה וללכת לחדר לכמה זמן.. לא בקטע של מטלות הבית השוטפות אלא בקטע של מודעות שהוא כמה דקות לבד.. העניין הוא שקשה לי להתחבר לרעיון אבל הבנתי שיש לזה חשיבות.. מקווה שהבנתן את הכוונה

ואני אמא כבר כמה שנים טובות.

אני מתייעצת פה, אין על חכמת האמהות בפורום הזה!
השאלה היא אם להיות "דבוקה" כל היום זה טוב.. שההמשך לא תתפתח תלות מוגזמת..?

ב"ה הכל טוב.

התקופה שהכי צריך כמה שיותר אמא (כל עוד לא חונק.. בנורמליות ובבריאות של החיים).. הכי טוב להיות טבעיים. לא לעשות בכוונה. מצוין שהוא איתך, כשצריכה לרגע לעזוב את טווח ראייתו אז סבבה. לא בכוונה לעשות ככה. נורמליות.

עמובן למי שמסוגלת...
כל אמא טובה לילדים שלה כשטוב לה.
אבל בעקרון כמה שהילד סופג את אמא שלו איתו זה מתנה עבורו. אהבה ונתינה של האמא מביאים לו בטחון עצמי לכל החיים וכמובן עוד הרבה דברים טובים...
ובכללי, אני (מנסיוני הקצר) הבנתי שהכי טוב פשוט לזרום עם מה שמרגיש לך נכון וטוב עבורך ועבור התינוק. כל מיני גישות שאומרות תרגילי אותו להרדם לבד.. תרגילי אותו לסדר יום כדי שכשיהיה גדול זה יעזור לו...
כל זה טוב ונכון אבל אם מרגיש לך שזה לא מתאים לילד שלך, אלתעשי את זה.
הוא יגדל, ובע"ה יתרגל לדברים שתרצי.
כל דבבעלפי מה שמרגיש לך נכון באותה נקודת זמן...
חום ואהבה זה כל מה שילד זקוק כדי לגרום לו להיות אדם עם בטחון עצמי שמחה ואהבה.
כך בעיני...

יש עניין אולי לשחק קצת ובהדרגה לבד ולא בידיים באופן בלעדי. בעיקר עניין של שפיות שלך. אבל מה העניין שלא יראה אותך? נראה לי מנוגד להיגיון. הפוך, אם את שם הוא חש יותר ביטחון וקל לו יותר ''לשחרר'' אותך. זה בעיני.
אבל תקשיבי, יש מליון דעות ותאוריות על כל דבר. לכי עם הלב שלך! לא מרגיש לך נכון, אל תעשי. בוודאות זה שתשארי בזווית העין שלו לא יפגע בו בשום דרך...

וב"ה אמא ל9 ילדים. באופן טבעי לפעמים עושים משהו והתינוק מעסיק את עצמו, בדרך כלל לידי.
לא רואה שום צורך לעשות את זה יזום. הטבע של אמא זה לרצות את התינוק לידה. מציעה להקשיב לעצמך ולא לכל מיני תאוריות על איך לגדל תינוק עצמאי.

חשבתי שלא להשאיר אותו לבד פשוטו כמשמעו חח
אז כאמור באמת לא שמעתי על שום דבר כזה אבל לא הייתי מנסה את זה באופן יזום כאשר אני יכולה להיות איתו אלא רק במצבים שתיארתי.לדעתי אנחנו מספיק עסוקות במהלך היום כדי לא להתפנות אליהם כל רגע בשביל ליזום עוד רגעים כאלה.

אם את לא מתחברת לגישה כנראה שהיא לא מתאימה לך

אין אידאולוגיה להשאיר את הילד שיבכה. ההיפך - היענות הורים לצורך של ילד חיונית להתפתחות בריאה.
מצד שני, החיים מורכבים ובבית נורמלי לא תמיד מתאפשר לקפוץ לדום בשניה הראשונה של כל בכי, אז יוצא לפעמים שילד נאלץ לבכות כמה דקות עד שמישהו מתפנה אליו.. (וכשהבית ממש עמוס או בערב שבת וחג למשל יכול לקחת קצת יותר..).
אז ילד מתפתח ונבנה גם מזה והעולם לא מת מכך שהוא לומד שלפעמים לוקח קצת זמן עד שמתפנים אליו, ומצד שני אני לא מאמינה שצריך לעשות מזה אידאולוגיה ולתרגל דקות של בכי בלי היענות ברגעים בהם אין סיבה טובה לא להגיע מיד..

אותו דבר לגבי הישארות לבד.
לילד טוב ונעים לדעת שאת לידו. מצד שני יש לך גם חיים נוספים. אז ברור שאם הוא עכשיו עסוק ולא בוכה אין סיבה שלא תסתובבי בבית, תעמידי כביסה או תעשי כל פעילות אחרת מחוץ לטווח הראיה שלו. כשהוא ירגיש שהוא זקוק לך - הוא כבר ידאג להודיע לך שהוא מחפש אותך, ואז אין ענין לענות אותו אלא לחזןר אליו ברגע שאת יכולה או לדבר אליו תוך כדי.
יש תינוקות שלא אוהבים את התחושה שהם לבד. אפשר לשים להם דיסק עם סיפור ילדים או שירים שקטים ברקע.
החיים גמישים והתינוקות לומדים את החיים עם הגמישות שלהם, לא ''לפי הספר'' אני לא חושבת שנכון וטוב שאת תשתעבדי לתינוק מצד אחד, ולא נכון לגרום לו סבל ללא סיבה רק בשם אידאולוגיה מצד שני.

בהצלחה!

התחברתי ממש.

לא משאירה לבד באופן יזום. הנוכחות שלנו חשובה. אנחנו מתווכות לו את העולם ומעניקות לו בטחון
אין עניין לחנך אותו "לעצמאות" מאמא בשלב בו הוא הכי זקוק לה..


לפעמים קורה שאני עסוקה במשהו לכמה שניות אבל זה עניין אחר.. אגב להשאיר תינוק לבד מבלי שאת רואה אותו זה גם עלול להיות מסוכן

פעם ישבנו על ספה והתינוק היה על משטח ממש בין הרגליים שלנו. פתאום שמעתי קול מוזר. הילדון תקע בפה ידית של קשקשן בד רך עם היקף רחב והתחיל להכחיל. כאילו צעצוע שנראה הכי בטיחותי והוא היה בהשגחה ועדיין.. בשניות

ממה שאני יודעת וראיתי אצלי יש להם כמו מנגנון זה להפסיק לאכול כשהם לא רוצים עוד אז לא יודעת למה זה לא נראה לך בסדר
אתם במעקב משקל?
אם היא חיונית שמחה ויש יציאות - אז אני אומרת לא לגעת במה שעובד

וגם משהו מרגיש לי לא מתאים לגיל שלה כל כך מעט אוכל, ונראה לי שהיא מנסה להשלים את זה בהנקות בלילה ואני לא מאפשרת לה ואז אני נכנסת לסרטים אולי היא רעבה ומה לעשות

וזה נראה לי מבולגן כזה ואני לא יודעת איך לסדר את זה יותר טוב

מידי. כאילו חסר שם עוד איזה פרי...
השאלה מה עם קצב המשקל שלה?

לפני שלושה שבועות שקלנו ולא עלתה בכלל. שבוע הבא אלך לשקול שוב

גם לי הרווח נראה עצום מצד שני היא אוכלת המון בבוקר, והיא לא מוכנה לאכול אצלה. אוף

היא גם עושה רווח כזה בבוקר? או שמבקשת ליהוק שוב אחרי 3 שעות נניח?

בסביבות תשע עשר בבוקר. אבל לא נראה לי שיש מה לעשות אם היא לא מוכנה...

נגיד כשהיא איתי היא הרבה פעמים כן יונקת שוב ב10-11

אבל אצלה היא לא מוכנה, אלוי כי היא לא משתגעת על בקבוק

מרגיש לי מאד לא מסודר ולא טוב

זה נשמע קצת מעט.
אבל אם היא רגועה ומשחקת ומתפתחת (בקצב שלה, אתם בטיפול) אז לא נשמע מאוד מדאיג. בכל מקרה מה את יכולה לעשות?
לאט לאט היא תגדיל כמויות מוצקים בע''ה

העליה במשקל לא משהו הייתי מנסה להביא לה יותר מוצקים או חלב שאוב..
יכול להיות שלא אוהבת בננה הבן שלי למשל לא מוכן לגעת בבננה וגם פירות באופן כללי פחות אוהב.. אני מכינה לו פשטידת ירקות בקאפקייקס ומקפיאה וכל פעם מפשירה לו אחת או שתיים תלוי בכמות הוא ממש אוהב את זה. בנוסף אם כבר יושבת בכיסא אוכל תנסי לשים לה חתיכות קטנות על מגש אוכל והיא תאכל לבד יש תינוקות שמעדיפים ככה. אצלי למשל הכפית לא נכנסת לו לפה לא מוכן לשמוע עליה רק עם היד שלי אוכל.. את יכולה גם לנסות לרסק במזלג אבוקדו או קציצות בשר עם קצת תפוח אדמה וקטסקוס. חברה אמרה לי שאלה הילדים אוהבים לשתות גרבר עם קשית שווה לנסות.. זה כרגע בעיקר ניסוי וטעייה עד שתגיעו למה כן אוהבת. יכולה לשתף שאצלי לא ממש אוהב הכל ולקח המון זמן עד שמצאנו מה כן מוכן לאכול וזה הגיע בבום יום אחד ממש פשוט התחיל לאכול כבר כמעט התייאשתי מודה אבל עכשיו ממש השתפר.. אצלי יש גם 2 ארוחות מוצקים וכשניסיתי להכניס לו בבוקר גם משהו לא ממש זורם אז, אני מקשיבה לקצב שלו.. והוא גם בערך באותו גיל7 חודשים.. אל תתיאשי ותמשיכי לנסות. אולי גם להקדים את האוכל אולי רעבה מדי אז אוכלת מעט כי עייפה כבר אני הייתי מנסה לתת את הספירות בעשר אפילו קצת לפני כשעוד לא ממש רעבה ואז אח"כ חלב שאוב יותר מאוחר בהצלחה ממש ובנתיים חיבוק.

כשהיית בחל"ד - כל כמה שעות היא ינקה? אם פעם ב3-4 שעות הספיקו לה, אולי גם עכשיו ככה?
זה עלה לי כשקראתי שכתבת שב4 וחצי זה בעיקר נשנוש. ואני חולקת עליך... יכול להיות שבזמן קצר היא יונקת אפקטיבי וזה מספיק לה.

שלי לא אוכלת הרבה יותר. אצל המטפלת היא בעיקר ישנה😏... וארוחה שאובה שלה זה כ90.


אבל קנה המידה העיקרי כמובן זה עליה במשקל. תבדקי את זה ותחכימי יותר.

את עדיין בבית חולים? עשו לה פעם 1?

אני יודעת שעם אחד הילדים שלי, הוא לא עבר בדיקה ראשונה בבית חולים ואז אחרי יום עשו לו עד אחת ואז הוא עבר..

ביום הבדיקה לא עברה באוזן אחת למחרת עברה
מאוד נלחצתי הרגיעו אותי שזה קורה המון וכנראה יש עדין מים באוזן מהלידה

היום היא בת חודשיים. והיא מסכימה לאכול רק אם היא יושבת.. אחרת פשוט לא נח לה. יכול להיות שיש לה נוזלים באוזניים? ואיך אפשר לטפל בזה?
עדיין לא הגענו לשיחרור ובכל זאת עשו לה אתזה היום..

בדכ אם זה ממי השפיר זה עובר מעצמו... בכל מקרה אם לא עברה מפנים לבדיקה בקופת חולים שוב.. דיברו איתך על כך? פגשת קלינאית תקשורת שתנחה אותך? שתדבר ותסביר בדיוק.. זה יכול להרגיע מאוד!

את הסינון בפעם הראשונה.
אני יודעת את זה כי האחות קראה לי להיות בבדיקה שעשו לבת שלי ואז היא אמרה לי מראש לא להלחץ אם היא לא עוברת בפעם הראשונה כי יש הרבה תינוקות כאלה, בדכ זה מים מהלידה עדיין. היא הראתה לי את שורת העריסות שחיכו אחרינו לבדיקה חוזרת...

בפעם השנייה הרוב עוברים

בלי לחץ.

אפשר לשאול באיזה שבוע ילדת?

שכיח מאוד שלא עוברים את בדירת סינון השמיעה בשל נוזלים באוזניים. קורה להרבה תינוקות.

מה שעושים זה בדיקה חוזרת, ואם עדין לא עוברים אז לפני השחרור מבצעים בדיקה נוספת של סינון אך עם אלקטרודות ( לא מכאיב לתינוק) שהיא יותר מדויקת . נקראת אוטומטיק ABR

כן אציין שיש גורמי סיכון כמו משקל  לידה מתחת 1.500 cmv ותרופות אוטוטוקסיות( תרופות שפוגעות בשמיעה) אם התינוק קיבל. 

תינוק עם גורמי סיכון ו/או תינוק שלא עבר אף אחת מבדיקות הסינון מוזמן לבדיקתABR דיאגנוסטי מעמיקה אצל קלינאית תקשורת לאחר השחרור.

מקווה שהתינוק שלך יעבור בפעם הבאה ולא יצטרך לחזור....

אבל זה היה מין כזה ואקום עם הכשר טוב...

בעלי קנה ממש בזול
4 קלחים גדולים או 12 קטנים ב13 שקל

תסתכלי טוב על החבילה..

יש של "גלאט עלים"עם הכשר טוב של מחפוד והרב ויא.

ואמרתי לבעלי שלא יתכן שזה גם יקר, גם לא טעים וגם בסוף עם חרקים, מה זה עוזר בדיוק?

וברור שאני מרתיחה עם מלח (לא עם סוכר, גם ככה זה מתוק לי מדי ומזכיר קופסת שימורים)

חיפשתי בשקע שאנחנו מטעינים בלילה - לא שם
חיפשתי במגירה של החשמל - לא שם
חיפשתי על השולחן אוכל - לא שם
שלחתי לבעלי סמס אם הוא לקח את המטען לישיבה - לא ענה ;)
ואזזז אני קולטת את המטען מחובר! לשקע! לידי על הספה! 🤦‍♀️🤦‍♀️

טפשת במיטבה...
חברה פעם סיפרה לי שהיא חיפשה את הטלפון תוך כדי שיחה...
ואומרת למי שאיתה על הקו: אוף את לא מבינה איזה עצבים אני לא מוצאת את הטלפון שלי...

הרגשתי הכי מטופשת בעולם
טוב שזה היה עם בעלי ולא עם חברה

עכשיו אני נזכרת שפעם בעלי סיפר לי שזה קרה לו!
את זה כבר אי אפשר לתלות בטפשת... 😅

אבל כל הגיסות שלי עם שחלות פוליציסטיות וגם חמותי ויש להם מלאנטה ילדים (מעל עשר לפעמים) ונכנסו כולן להריון באופן ספונטני ותוך לא הרבה זמן בכלל...

תדעי לך שהבדיקה הזו מכניסה גברים לסטרס ולפעמים משפיעה על כל התפקוד שלהם, ואם התוצאות לא מדהימות אז בכלל

והרי יש מלא גברים שלא עשו בדיקה ונשותיהם נכנסות להריון ואולי בכלל יש להם זרע די דפוק ואין להם מושג

אם לא עבר פרק הזמן הדרוש (שנה) ועוד לא סידרת את המחזור שלך כשאת יודעת שיש לך בעיה, חבל לשלוח אותו למשהו שסיכוי סביר שלא נחוץ ויכול להזיק לזוגיות שלכם.

צריך סיבה מיוחדת..

במיוחד לגביי הפסקה השניה

בת כמה את? כמה זמן אתם מנסים להיכנס להריון?

למה שבעלך יעשה בדיקת זרע??

אולי תתיעצו עם מישהו מה הוא חושב, היא לא באה היא מפסידה..
מקווה שהיא תבין לפני שיהיה לה מאוחר...

סליחה מראש ... ליבי איתך באמת . לא מסוגלת להבין איך אפשר לנהוג כך בבשר מבשרך.
למה היא לא מחבבת את בעלך והאם הוא גם עם אופי קשה ולא מוכן להתפשר? אם הבעיה היא רק בה הייתי מתרחקת קצת....עם כל הצער והכאב ואז אחרי זמן מה מנסה שוב לראות אם היא התרככה ....

לא פשוט לחוות כזה ניכור מהאמא
העניין הוא שאין לנו את התמונה המלאה כדי לייעץ, איך זה התחיל, מה עמדת בעלך וכו
היא מנהלת סוג של קשר עם הילדים?
בצורה יבשה אגיד שתתעלמי. הרי את לא תוותרי על בעלך בשבילה, נכון? כבר הקמת משפחה משלך ברוך השם והיא יכולה לבחור אם לקחת חלק או לא. את עשית את שלך בזה שהודעת
מקוה שזה יסתדר בקרוב.

את מכבדת אותה
מצלצלת לומר שבת שלום כל שבוע
לא משכנעת ולא מתחננת

זה נותן לה כח.

תמצאי לך תמיכה בתהליך הזה
אל תתני לה לערבב אותך ותשמחי בהריון

פועה. תנסי גם את, ובהצלחה רבה בע"ה!

יש נשים פולציסטיות שנכנסו טבעי בלי הרבה בעיות ויש כאלה שצריכות טיפולים לא פשוטים....
זה מאד משתנה בין אחת לאחת.....

מה שכן תזונה מותאמת שחלות פולציסטיות (תחפשי בגוגל...) וספורט מאד עוזרים...

פעמיים. ב"ה.
לא ידעתי שיש לי בכלל רק אחרי הלידה של הראשון. הרופא אמר יש לך שחלות פוליציסטיות. שאלתי מה זה אומר. אמר או שתיכנסי שוב להיריון או שיהיו לך קשיים.
מזל שהוא רק בשר ודם.

והיא עשתה פיחאטיס וזה סידר לה את המחזור והתחילה לקבל כל חודש מסודר באותו תאריך, לעומת פעם בשלושה חודשים

אם אין לך ווסת סדירה אז שינוי תזונה וספורט יכול לעזור.
ובנחת! המפתח לפריון בידי שמים.
אם תרצי אפרט לך על התזונה..

ולא היה לי מחזור סדיר בכלל אחרי החתונה, וכמעט התחלנו טיפולים ובסוף החלטנו לנסות דברים אחרים קודם. ב''ה הגיע, ועכשיו הגיע טבעי. מוזמנת ממש לשאול שאלות בפרטי

בלי קשר להריון
זה לא בריא לגוף ואפשר לפתור את זה ע"י איזון הורמונלי ע"י תזונה מותאמת וספורט. יש לי המלצה לנטורופטית מדהימה שעוזרת להמון נשים עם שחלות פוליציסטיות לקבל מחזור כל חודש.... כמובן עם ביוץ. ואז אפשר להיקלט...

אשמח לקבל פרטים, כאן או באישי..
אני עם מחזורים לא סדירים ואבחנה של שחלות פוליצסטיות..
ממש אשמח לדעת מה ניתן לעשות חוץ מהדברים שהרופאים מציעים- איקקלומין וכו.

הייתי אצל רופא פוריות לבירור בגלל מחזורים לא סדירים שזה אחד הקריטריונים לאבחנה של שחלות פוליצסטיות בנוסף יש היפראנדרגוניזם שמתבטא בשיעור יתר והופעה של פצעונים ובאולטרה סאונד רואים הרבה זקיקים בקוטר מסוים
בכל מקרה אצל הרבה מהנשים שמתקשות להכנס להריון עם שחלוץ פוליציסטיות הטיפול הוא השראת ביוץ ע"י כדורים ומעקב אחרי ביוץ כדי לתזמן יחסים יחסית תהליך פשוט בלי התערבות ויש לזה אחוז גבוה של הצלחה במקרה שלא מצליח יש עוד דרכי טיפול
אבל הסיכויים להכנס להריון הם בדכ מאד טובים
בהצלחה!!!

מישהי כזאת, הריון ראשון היתה צריכה להתאמץ על זה ואחכ הריון שני טבעי ומהיר.. אולי מאז ילדה עוד.
בהצלחה!

מצטערת שאני עושה אתזה....
כן, יש הרבה עם נשים פולציסטיות (אומרים שיש את זה לאחת מכל חמש נשים) שבלי בעיה או עם קצת מעקב בטבעי (ויש מה לעשות עם זה טבעי) מסתדר ונכנסות להריון וזה רוב מי שענתה לך....

אבל.... יש גם לצד השני.... שצריכות טיפולים ועזרה....
אני ילדתי עכשיו אחרי כמה שנים של טיפולים נסיונות טבעיים והרבה ציפייה....

מפתח חיים רק בידי הקב"ה. רק תפילות ובע"ה תתבשרו בקרוב בבריאות ובשמחה בידיים מלאות! המון בהצלחה!!!!

אבל אני מרגישה (לפחות עליי) שכשאת הולכת לרופאים הם יותר מידי מהר מתחילים תהליך של איקוקלומין שעלול מהר לרוץ משם להזרעות והפריות- שזה לא רע אם זה נצרך, אבל אם בעזרת סבלנות תזונה וספורט אישה יכולה לחסוך את זה? זה הרי לא בריא לגוף ולנפש... אז בפורומים כאלה מעלים את המודעות לזה שיש עוד פתרונות לתופעה חוץ מהרפואה הקונבניוצאלית, ששווה לנסות לפני...

צריך לשקול את דעת הרופאים. ולחשוב מה מתאים לנו כזוג. איפה אנחנו נמצאים נפשית ביחס לנקודה הזו.. רוצים להתחיל או לא..
אני זוכרת שרוםאה אחת חמודה חשבה שאני בלחץ וישר הציעה אקוקלומין.. אמרתי לה רגע אני לא שם.

ואם בוחרים רפואה קונבנציונלית אז חשוב רופאת פוריות ולא נשים.

שווה לנסות תזונה וספורט..כדאי להתיעץ על תזונה עם דיאטנית שמבינה בתחום. אם תרצי שם בשמחה.יצאתי ממנה מרוצה ממש.
בהצלחה ממש! והמםתח לפוריות רק בידי שמים. ממש ככה.

גם אני הייתי שם.
וגם הלחץ של לעשות שיסתדר טבעי לא בהכרח טוב לגוף ולנפש.
וברור שיש הרבה דברים לרפואה הלא קונבנציונלית להציע והם טובים וגם אני כתבתי אתזה בץגובה שכתבתי לפני כן.
רק כל התגובות הן עד כמה זה מסתדר ויש את זה לנשים אבל זה אחרי קצת מסתדר היה לי חשוב לומר שגם לפעמים לא.
וזה קשה. ומבאס. ולהרבה נשים זה בסדר. כמו שכבר כתבתי - יש הרבה נשים שיש להם שחלות פולציסטיות והן עם מלא ילדים ונכנסו להריון עם קצת מאמץ וזהו.
רק לומר שיש כאלה שלא. ושזה לא עבד. ושהיה צריך טיפולים ברמה הכי גבוהה שלהם. וגם זה לקח שנים.

רק להסביר שזה לכאן ולכאן.
ומפתח ילודה בידי שמיים.

שילך לכם בקלות ובנחת

מי שסיפרה לי, היו לה המון בעיות, ולאחר הטיפול זכתה לעוד ילדה.

יחד עם דיקור, במהלך טיפולי פוריות.

לא יודעת להגיד אם זה הדבר הספציפי שעזר לי להיכנס להריון, אבל זה נשמע לי הגיוני להמריץ את הדם ברחם לקראת הריון.

בס״ד

יכולה להעיד על עצמי שפעמיים שיטת אביבה (תרגילים שפועלים על איזור הרחם והשחלות) ב״ה עזרו לנו להקלט אחרי תקופות יחסית ארוכות של שיבוש הורמונלי. בהצלחה רבה ובשורות טובות בע״ה 💗

הלוואי שיהיה בבריאות בקרוב בקלות בשמחה לידיים מלאות!
פה בפרטי אם את רוצה...

מרגישה שזו התקופה הכי גרועה בחיים שלי

קראתי לפני כמה ימים את העדכון שכתבת על הבדיקה והתוצאה של בדיקת הזרע.

גם לגלות סיבה לבעיה זו כברת דרך חשובה.

בעזרת ה׳, חונן הדעת, בידע והמקצוענות ברפואה המשוכללת והמתקדמת, מאחלת לכם לקבל ממש בקרוב בשורות טובות ושפע של נחת.


יש לי חברה, ניסו שנה ולא הצליחו, אחרי הרבה ניסיונות בכיוונים שונים - לבסוף בטיפול הזרעה (הזרקת הזרע ישירות לרחם) נכנסה להריון והיום חובקים בן, בגיל כמה חודשים.

לא חשבתי שיש בעיה
בחלומות הכי גרועים לא חשבתי שנטרך טיפולים
מפחדת מזה פחד מוות
מרגישה ככ עצובה מהכל

תסתכלי רגע על עצמכם מהצד.
אתם צעירים, רק בתחילת החיים שלכם כמשפחה צעירה, ברוך השם הרפואה בארץ בתחום הפוריות היא המתקדמת בעולם!
הרפואה המתקדמת זמינה ונגישה לכולם (ולא רק רפואה משוכללת לעשירים בלבד כמו בארה״ב למשל).

זו תקופת ניסיון לחוסן שלכם - ותראי שבעזרת ה׳ הדברים יתחילו להתקדם עכדיו בכיוונים טובים, אחרי שאיבחנו כיוון מסויים.

לכי, קני לעצמך משהו טעים / ספר טוב/ בגד חדש.
מוזיקה נעימה.
לא פיצוי.. אבל משהו שיעשה לך קצת מרגיע בלב.
הרבה הרבה כוחות. שתזכי לבשר בשורות טובות בקרוב!

מבינה כלכך!!
לפי התגובות פה הבנתי שמצאתם בעיה בבדיקת זרע ואתם צריכים טיפולים..?
היינו שם.
אז את יותר ממוזמנת לדבר איתי, באהבה ובשמחה אם זה מתאים לך.
ובינתיים - מלא מלא כוחות. מותר לך לבכות ולהיות עצובה! זה תסכול שאין כמוהו! אבל תנסי לנשום עמוק וכשיהיה לך כח לפנק את עצמך במשהו כיף.
הלוואי שתדברי איתי והלוואי שיהיו לכם בשורות טובות בקרוב ❤️

בעקרון אחרי הכאב הגדול של צירי הלחץ
הגוף דוחף את התינוק לבד
כך שלא באמת צריך ללחוץ
כדאי לאסוף את האוויר לבפנים
ופשוט לנשום בעדינות, יחד עם הלחץ הטבעי

אפשר להבדיל לתרגל בשירותים..

כמו שאת בשירותים לא לוחצת ככה בעזרת השם בלידה, אני גליתי כמה אני יודעת בלידה לפני פחות מחודשיים, שלישית שלי, רק נשמתי הרבה אוויר לבפנים והוצאתי אותו עם שששששש ארוך..
להכל צריך סיעתא דשמיא, איזו מיילדת תהיה בדיוק ואיך שהשם יקדם את הלידה, מאחלת לך לחיצות קצרות וקלות כמו אצלי וכמובן מתפללת בשבילך שבלי תפרים

בלידה הראשונה. היא אמרה לי 'את יודעת ללדת' וכ"כ הרגיעה אותי.. בחיי שהייתה מדהימה. העלית לי חיוך! והזכרת לי שאני באמת יודעת.. מקווה שבעז"ה גם הפעם תהיה אחת כזו דתקדם אותי אל המטרה. תודה!

בדר"כ בלידות חוזרות הלחיצות יותר קלות ויותר מהירות.
דבר שני, הלחיצות זה בדר"כ הרגשה טבעית שמגיעה כשהראש של התינוק כבר ממש מוכן לצאת ולוחץ, ואז מרגישים בדיוק מה צריך לעשות. אפילו קשה להתאפק ולא ללחוץ כשהמיילדת אומרת לא ללחוץ. אולי אמרו לך ללחוץ מוקדם מידי, ולכן לא הרגשת מה בדיוק לעשות. (זה גם מסתדר עם העובדה שבסוף היה ואקום)
יכולה לעודד שבדר"כ לידה שניה והבאות אחריה יותר קלות ומהירות מהראשונה.
מאחלת לך לידה קלה, בידיים מלאות. בהצלחה!

מה שעזר ללחיצות להיות לא איומות היה... להגיע לחדר לידה בדקה התשעים. רק אחרי שהן כבר התחילו.

נראה לי שמה שקורה זה שבפתיחה מלאה הגוף מתמלא בהורמונים של... איך לקרוא לזה... הישענות? היסמכות? אני מרגישה על עצמי שאני ממש נתלית בכל דבר שאומרים לי, ופחות מסוגלת להקשבה פנימית. ואם המיילדת אומרת 'תלחצי', אני מרגישה הכרח לציית אפילו אם באיזו פינה נידחת של התודעה אני יודעת שזה בעצם עוד לא הזמן בשבילי ללחוץ, ושאם אני אלחץ עכשיו אני סתם אגרור את עצמי למערבולת אומללה... כשלא הייתי בחדר לידה בשלב הזה, לא היה גורם שמשך אותי ללחוץ לפני הזמן, וזה היה ממש ממש לטובתי.

 

אם את בעניין לקרוא סיפור ארוך ארוך (או רק לדלג לסופו לשלב הלחיצות) - קבלי:

beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E0%F0%E0%F1%E9%F1%E8%E3_%E1%E1%E9%E7

 

בהצלחה! מבינה אותך מאוד.

זה שאת לא לוחצת בשירותים זה ממש נהדר. נהדר בפני עצמו, וגם נותן לך סיכויים מעולים להצליח ליישם בלידה.

לא חשבתי על זה אף פעם. נראה איך ארגיש ברגע האמת.. מעדיפה כמובן כמה שפחות בחדר לידה
ואגב, קראתי אבל דילגתי בעיקר לסוף חחח. מהמם! כיף לקרוא סיפורי לידה אופטימיים
תודה!

אני הגעתי לבית חולים עם צירי לחץ.. והיה מלא צוות מסביבי.. שנתנו כל הזמן הנחיות. ללחוץ/לא ללחוץ.. והלחץ מסביב לא נתן לי את האפשרות להקשיב לגוף.. או אפילו להגיד להם באיזה תנוחה אני רוצה ללדת..

הייתה לידה מדהימה ברוך ה'.. אבל בשחזור שלה אחרי זה הבנתי שלא הקשבתי לרצונות שלי ולגוף שלי..

אני הגעתי כל כך מאוחר, שהמיילדת התחננה שלא אלחץ כדי שתספיק לשים כפפות..

לק"י

הלוואי והיינו יודעות מראש מתי בדיוק תתרחש הלידה

במקום ''ללחוץ'' תנסי ''לנפח בלון'' - ומעולה לתרגל את זה בשרותים כשיש לך יציאה.
התחושה ממש שונה והלידה הרבה יותר נעימה.


תשלטי את בקצב של הלידה ולא המיילדת: כמה נקודות זמן משמעותיות שלמדתי לאפשר לעצמי:

1. כשהגעתם לבית החולים: בדרך כלל את לא הולכת ללדת תוך 5 דקות מההגעה. אין חובה להיכנס לחדר הלידה במהירות האפשרית מהרגע שירדת מהרכב.
לי מאוד עוזר למצוא פינה שקטה ולשהות בה עם עצמי לכמה צירים. לפעמים טוב לי שבעלי יהיה שם ולפעמים מעדיפה שיתן לי להיות ממש לבד (אבל יהיה זמין וקרוב ליתר בטחון!!) בזמן הזה אני עוברת כמה צירים ומצליחה להתמקד ולהתרכז, מוצאת זמן לדבר עם ה' ולהתכוון נכון ללידה מבחינה נפשית, מתארגנת שוב על הרצונות שלי והמקום שלי.
רק אחרי שאני מרגישה שסיימתי את העבודה הפנימית שלי עם עצמי אני נכנסת לחדר הלידה ולפרוצדורות של הקבלה. מאז שלמדתי את זה הלידות מאוד השתנו.

2. בקבלה: עושים בדרך כלל מוניטור ובדיקה פנימית. את מתחילה לקבל מידע לגבי השלב שאת נמצאת בו, אבל ''נתקעת'' לפחות לחציצשעה מחוברת למוניטור (אלא אם כן את ממש בלידה..). במקום להתמקד בכאב ובחוסר הנעימות ולחכות ''שיעבור'' ואולימגם באכזבה כי הםתחיה םחות ממה שציפית (או השמחה שיותר..) נצלי את הזמן הזה להבין באיזה שלב את, לשוחח עם בעלך/המלוה על הצורך שלך עכשיו. (מנסיון של הרבה לידות זה יכול ממש להשתנות מלידה ללידה והרבה פעמים בעלי מאוד מנסה לעשות את מה שהתאים לי בלידה שעברה, אבל התפקיד שלי זה למקד אותו מה הצורך שלי בלידה הנוכחית..) עם ההתרגשות שזה ממש מגיע, קחי רגע של תפילה לקראת הבאות, והודיה לה' שכבר הגעת לשלב הזה, ותתפללי על כל מה שאת רוצה. בהמשך הלידה לא בטוח שתהיי שם..

3. כשמחליטים להכניס אותך לחדר הלידה ממש: יש זמן. הכל בנחת, ושוב: את צריכה להיות בתחושה טובה עם עצמך. בהנחה שאת עוד לא בצירי לחץ: תהיי את זאת שמחליטה מה נח לך עכשיו: לעמוד? ללכת? כדור פיזיו? מיטה? מקלחת? בהנחה שהרגע ירדת ממוניטור ובדיקה פנימית בקבלה לא בוער לחבר אותך מיידית לכלום ואין סיבה לשכב במיטה. תתחברי לחדר הזה, ותגדירי לעצמך מה כרגע הכי מתאים לך. תזכרי: הצוות שם בשבילך ןלא ההיפך! כמובן שכדאי להאיר פנים ולהיות נחמדה עד כמה שמתאפשר לך. אבל נחמד לא אומר לתת להם לקבוע מה טוב לך.. אותו דבר לגבי המלווים שלך: הם אמורים להיות שם בשבילך. האם את צריכה אותם עכשיו? פעילים?סבילים? רק מישהו אחד? מעדיפה להיות לבד? תגדירי להם מה את זקוקה כרגע ואל תזרמי באופן אוטומטי עם נסיונות העזרה שלהם. לא תמיד הם יודעים איך לעזור לך נכון ברגע הנוכחי. את צריכה להסביר להם..

4. הגעת לפתיחה מלאה? מעולה! אבל זה לא אומר לחיצןףול, הרגע, ולגמור כמה שיותר מהר.
האם הגוף שלך כבר מרגיש את הצורך ללחוץ? אם לא כדאי לחכות עוד קצת עד שזה יקרה.
באיזו תנוחה את רוצה להיות? (יכול להיות שהרגע מתאים לך משהו שונה מבלידות הקודמות ואפילו ממה שחלמת עליו. תרשי לעצמך לחיות את הרגע ואת מה שהכי נכון לך עכשיו..) האם יש מחשבה/תפילה/פסוק/שיר משמעותי לך שאת רוצה שילווה אותך בלידה? קחי לך דקה להתמקד בזה. זה יכול להיות אישי בלב שלך ואף אחד לא ידע מזה חןץ ממך. יכול להיות שמתאים לך לשיר? בעצמך? עם המלווים? רוצה לשים דיסק שהבאת? זה הרגע המשמעותי שחיכית לו, אז אל תתני לכאב ולרצון שיגמר כבר להוביל אלא תאפשרי לזה לקרות כמו שמתאים לך. ואם את כרגע ממש לא פתוחה לשום דבר רוחני זה גם בסדר. אבל שזו תהיה בחירה שלך מתוך החלטה מודעת.

ועכשיו תחליטי מתי הגוף שלך רוצה ללדת. תשחררי, וכשאת מרגישה צורך ללחוץ, תנשפיצלאט כאילו את מנפחת בלון ענק. מיילדות מיומנות קולטות שזה מה שאת עושה וזורמות איתך ומפסיקות להודיע לך ללחוץ. הגוף שלך יודע מתי לנשוף ומתי להרפות. תקשיבי לעצמך. הרגע היחיד שאני בכל זאת מקשיבה למיילדת זה ברגע שצריך להתאפק כדי שהיא תשחרר בעדינות את הכתף...

בהצלחה!

איך לנשוף החוצה עושה את אותה פעולה כמו ללחוץ? 🤔🤔

תרגישי את ההבדל.. זה מדהים!
ומונע טחורים וצניחת רחם...

למה לי אמרה המיילדת המעצבנת בלידה לקחת אוויר פנימה להחזיק אותו ואז ללחוץ .. זה שונה מכל מה שאני שומעת .. ואכן למרות הדולה שהיתה לי שלב הלחיצות היה ארוך בגלל אפידורל שהחלטתי לקחת לקראת הסוף... ואז בגלל זה גם לא הרגשתי כלום והיה לי קשה לדחוף.... זה היה קשה והיא היתה ממש לא סבלנית וכל הזמן ירדה עליי ממש ככה את לא דוחפת נכון .. את דוחפת מהגרון במקום לעזור לי .. באת לעבוד פה מה את חושבת... וכאלו...

זה ברור שעם אפידורל לא מרגישים כלום.. ולכן הלחיצות הן מלאכותיות ולא כמו שהיה קורה באופן טבעי

עד עכשיו מנסה להבין מה הקטע שלה.. האמת שבדר'כ המיילדות שם מקסימות היתה לי אחת ממש חמודה עד שהתחלפה המשמרת לצערי והגיעה זאתי ... היתה לידה טובה עד שהיא באה והרסה הכל פסיכולוגית היה לי קשה אחרי זה וחסם אותי. התחילה להגיד לי אם לא תתחילי לדחוף בסוף נעשה לך קיסרי או וואקום.... מזל שהדולה הצילה אותי וביקשה בשקט מעוד מיילדת שהיתה שם שתשאר .והיא ממש עודדה ואמרה לי מילים מעצימות כאלו את אלופה את מצליחה הנה היא בחוץ
. וזה קרה בסוף ב'ה... בלי התערבויות תודה לאל!

את הצירי לחץ???

לסגור את הפה וללחוץ חזק לטוסיק. לספור עד 10 בכל לחיצה. הנחיה דפוקה ומבאסת אבל כנראה שיש בנות שפשוט לא לוחצות טוב בלי זה.

התכוונתי לאופן שבו ביטאה את עצמה
באת לעבוד..
את לא דוחפת טוב..
את דוחפת מהגרון במקום לעזור לי

אלימות מיילדותית זה דבר ממש נפוץ לצערנו 😔

לק"י

לי בלידה השניה האפידוראל עזר לי לא להרגיש כאב, אלא רק את הלחץ.
ואת צירי הלחץ הרגשתי...

בראשונה לא הרגשתי כלום והמיילדות היו צריכות לשים יד על הבטן שלי ולומר לי מתי יש לי ציר וצריך ללחוץ. ובאמת לא הרגשתי כלום ולא ידעתי מה ללחוץ ומה הם רוצים ממני. בסוף היה ואקום.
מאז כל שאר הלידות שקיבלתי אפידורל הרגשתי את הלחץ למרות האפידורל. אני לא יודעת אם זה בגלל שהיה בבית חולים אחר, או מזל, או רופא מרדים אחר, או שינוי בכמות או במדיניות. אין לי מושג. אבל בהחלט האפידורל בלידה ראשונה היה שונה מבשאר הלידות שלי

איזה מהממת,בטח לקח לך הרבה זמן לכתוב, ועוד בשביל מישהי שאת לא מכירה. מאוד מעריכה את זה!
נתת לי הרבה נקודות אור ואופטימיות. מקווה שאזכור הכל ואצליח ליישם אפילו חלק.

תוך כדי הכתיבה שואלת את עצמי כמה מזה באמת הצלחתי ליישם בכל אחת מהלידות וכמה בע''ה אצליח בלידה הזאת...
אפילו אם מיישמים חלק זה משמעותי.. נראה לי שבכל לידה משהו מהנ''ל היה מוצלח ומשהו אחר פחות...

אבל זה היה ההנחיה שקיבלנו מהבית חולים בשחרור (זה היה צהבת נמוכה).

עשינו בדיקה אצל האחות במכשיר כזה (בודקת דרך האוזן את רמת הצהבת) ואז נכנסנו לרופא ילדים להמשך הנחיות (הצהבת ירדה ב"ה).

 

אבל אולי אם קיבלתם הנחיה אחרת צריך כן לבוא לבית חולים, לא יודעת... המנוסות פה בטח ידעו לענות.

(בכל מקרה אם את הולכת לקופת חולים, להתקשר למרפאה קודם להגיד שאת באה עם תינוקת בת שבוע, יגידו לך מתי פחות עמוס כדי שיוכלו להכניס אותך מיד, לא מחכים עם תינוקת כל כך קטנה בתור בקופת חולים).

 

לגבי ההנקה, דבר ראשון לראות יועצת הנקה, היא תעזור לכם עם התפיסה.

דבר שני, למרוח לנולין, כל הזמן, כל הזמן.

 

בהצלחה ומזל טוב!

ממליצה גם להקפיד כל הנקה למרוח לנולין.
יש משחה של חברת לנסינו עשויה מ100 אחוז לנולין. זה חומר שלא צריך לשטוף לפני ההנקה.

אם אין לך דרך להשיג בהקדם, גם שמן קוקוס זה טוב (המליצה לי יועצת הנקה וזה אכן מעולה )

ועדיין, הרפידת הנקה ממש נדבקת וכל פתיחה פוצעת מחדש

לגבי הצהבת אני לא יודעת, לנו אמרו בפירוש או לבוא לבית חולים או לבדוק בקהילה. (כדאי רק לברר איפה בקופה אפשר לבדוק)
לגבי ההנקה, דבר ראשון כדאי מאד להתייעץ עם יועצת הנקה, כדי לעזור לה לינוק כמו שצריך.
לגבי הפצעים, ממליצה פה שוב על נרסיקר- רפידות טיפוליות. לי מאד מאד עזרו. יקר אבל שווה.
בהצלחה רבה!!

גם טלפונית. מוזמנת לדבר עם ליסה שץ שהיא אמא שלי וממש נחמדה ושמחה לעזור.

5 7 3 8 9 1 5 2 5 0

ממש מצילות במצב כזה! וחוץ מזה כמובן יועצת הנקה. בהצלחה רבה רבה ומזל טוב!!

דחוף ..אחת טובה
יכל להיות שיש לה לשון קשורה את זה גם יועצת הנקה בודקת

בנתיים, רפידות נרסיקר. גם ימנע את ההידבקות וגם יעזור לרפא במהירות.
תצטרכי להבין ביחד עם יועצת ההנקה מה לא נכון באופן ההנקה שלך שגורם לתינוקת לפצוע אותך, ולתקן את זה. לא ממליצה לך להתחיל עם פטמות סיליקון וכאלה בלי ליווי של יועצת הנקה. בהצלחה!
המון מזל טוב והרבה נחת

גם מאוורר את המקום ועוזר לסדקים להתייבש וגם מקל ברמות על הגודש

מה התחלת לתת לה כבר?
מתחילים בפירות ומרקים טחונים בדרך כלל
אורז אף פעם לא נתתי טחון בישלתי רגיל בהתחלה עם הרבה מים כדי שיהיה מרקם דייסתי אבל בגיל קצת יותר מאוחר

אורז מוסיפים ככה אבל בהתחלה הם לא כל כך מסתדרים עם זה צריך לנסות ולראות אם זורם להם מירקם שלא מעוך לגמרי.

אם אני מכינה לה סיר מרק מותר לשמור את זה או רק לאותו יום ?
ואם מותר אז צריך לשמור את זה מעוך או רגיל איך שזה ?
ומה המרק צריך להכיל ?

אני הייתי שומרת יומיים טחון.
פירות לא רלוונטי כי אחרי כמה שעות כבר זה מתחיל לאבד את זה
ונכון שלפעמים הם מעדיפים מרוסק צריך לנסות. זה מאוד אינדיבידואלי
לגבי דברים נוספים לא יודעת לומר לך בגיל הזה זו הייתה התזונה העיקרית שנתתי בנוסף לתמל לעתים הוספתי גם עוף או בשר למרק הטחון והוא אהב מאוד.
בהדרגה עברתי למעוך ואז הוספתי קוסקוס, פשטידה, חלמון של ביצה קשה עם עגבניה מגורדת וטחינה

אין לי יכולת לבשל לה כמויות קטנטנות כל יום
היא מאד אוהבת את זה גם מההקפאה
לפני כמה ימים הכנתי דייסת קוואקר עם מים קצת סילאן וטחנתי והיא מאד אהבה
אני באמת צריכה לנסות קוסקוס

הרבה יותר נוח ומשאיר לי הרבה יותר זמן פנוי בשביל הדברים החשובים באמת

יש תינוקות שלא אוהבים מזון טחון, וזה גם לא הכרחי.
אפשר לנסות לתת פירורים קטנים של אורז בהשגחה

אצלי היא מעדיפה את זה על פירות.. מוזרה שכזאת.. ;)

זה מעל 105 אלף.
השאלה אם זה תקין לשבוע. כי ראיתי באיזה מקום שזה בטווח של 7-8

מעל 100,000 ישמצב לתאומים??
למרות שערכי הבטא לא זהים ויש טווח
לי זה נשמע המון

ממה שזכור לי בשבוע 7,8 זה סביב ה 10,000

חשבתי שלתאומים זה פי כמה יותר גדול

היה 6000 ומשהו.
יש מצב.תאומים חחח

אולי באמת תאומים

3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.

שזה כמעט 7, ולפי הטבלה הזו לשבוע 7 זה יכול להיות בטווח הגבוה שלו.