מבקשת לשתף ולהתייעץ.
אנחנו מתגוררים בסמיכות להוריו של בעלי, כך שיוצא לנו לבקר שם במהלך השבוע ולאכול איתם יחד בשבתות. באופן כללי היחסים איתם טובים.
ב"ה יש מס' ילדים.
כל היריון, לידה ותקופת הנקה אני מנסה להימנע מלפגוש את חמי, וכשכבר נפשים בלית ברירה - מתחיל הסיוט.
אלף ואחת שאלות, לא מפסיק להתעניין. איך את מרגישה? מקפידה לקחת ברזל? נו, כבר יש צירים? לבקש מ*** (רופא, קרוב משפחה מאוד רחוק)לבוא אליכם לחדר לידה? איך היתה הלידה? איך ההנקה? שימי כרוב שיעזור לגודש..
מרגישה שהשיחה בנושאים האלה מאוד אינטימית מבחינתי. מרגישה לא לעניין לנהל איתו שיח על זה. אפילו עם אבא שלי אני לא מנהלת שיחות על הנושאים האלה, חוץ מהתעניינות כללית שלו איך אני מרגישה.
לציין שעם חמותי אני פתוחה, משתפת בעצמי וכו'. ז"א שהאישיו זה לא היחסים שלי איתם, כמו העניין שמרגיש לי אינטימי ולא לעניין לדבר עם חמי על הדברים האלה.
התחושה הזו מוכרת לכן? הגיונית?
החוויה שלי לא נעימה, וברור שהתשובות פה לא ישנו לי את החוויה. אבל כן חשוב לי לדעת האם התחושה הזו מוכרת? הגיונית? אולי היא סתם נובעת מההורמונים המשתוללים?
טיפים איך לצאת מזה בנעימות יעזרו לי מאוד (כי בנתיים אני מתחמקת מלהגיע, מייבשת בתשובות שלי או עושה את עצמי שלא שמעתי אותו פונה אלי..)
תודה!
גם אני כמעט מתתי פה
