פורום הריון ולידה (עמוד 3364)

מיכל שדמון
ליוותה אותי שתי לידות
כל מי שהמלצתי לה ולקחה אותה הייתה מרוצה...
תגידי לה שאני שלחתי

@תחיה דולה את דוידוביץ׳? אין לי מספר...

מיכל שדמון 054-2126256

@עדידפ

חברה אמרה לי שהיא ליוותה אותה והיה מעולה
מבית חגי.

ויש את רותי אברהם

ואת טלי ברזילי

אכן, אני עושה קורסי הכנה ללידה ותומכת לידה
מוזמנת להתקשר
-050-9498088

וקורסי הכנה אני עושה ברדיוס שעה ממני+-, נוסעת לכל מיני מקומות
מוזמנת לפנות אלי, אם רחוק לי אציע לך מישהי אחרת בשמחה

052-7710993

מלווה בסורוקה אם זה רלוונטי

פלח של פרי הדר למשל
אני פשוט לקחתי מתי שהסתדר לי , זה היה הדיל על לחכות שיתמלאו כל התנאים ולשכוח בגלל זה חצי מהפעמים 😳

מאותה סיבה...
כי לא עברו שעתיים מהארוחה...
כי תכף אהיה ממש רעבה ולא אוכל לחכות שעה...
הנחייה קצת קשוחה.
את אומרת שעדיף פשוט לקחת בכל מקרה?

אבל אם לא לוקחת בכלל הספיגה ממש לא אידיאלית אז מה הרווחנו?
לדעתי עדיך לקחת בזמן שיספוג רק חצי מאשר לא לקחת בכלל
כמובן להשתדל בכל זאת כמה שאפשר...

בד"כ קמה מתארגנת ויוצאת בלי לאכול משהו...
לכן זה היה לי מצויין, ככה עד שהגעתי לעבודה והכנס י משוה לפה, כבר עברה שעה או קרוב לה.

אם לא מסתדר לך כי את חייב. להכניס משהו לפה על הבוקר, עוד רעיון טוב ששמעתי, לקחת ממש לפני השינה טוב, בהנחה שלא אוכלים סמוך מאוד לשינה.
וזה גם טוב לעשות שעה קבועה ביום ככה לא שוכחים.

אני זוכרת גם את עצמי שואלת - מתי לקחת? אין אצלי כזה דבר מרווחים של כל כך הרבה זמן בין אוכל לאוכל
רק השתדלתי להרחיק ממוצרי חלב....

אבל פרי או משהו קטן אחר זה בסדר.
בכל אופן, אני הייתי לוקחת דבר ראשון על הבוקר עם כוס מיץ תפוזים או כמה פלחים של תפוז. ואם התחשק לי לאכול אחרי פחות משעה אכלתי (לא מוצרי חלב), לא קרה כלום

יש ברזל של חברות אחרות שמלכתחילה יש בו גם ויטמין סי ברמה של ספיגה מיטבית

יכולה לקחת את הכדור עם תפוז או משהו

דווקא חשבתי שזה טוב עם האוכל...

העיקר לא עם מוצרי חלב וקפאין שמעכבים את הספיגה של הברזל- מזה צריך לחכות שעתיים לפני ואחרי

ככה גם לא שוכחת, גם לא לקחתי אחרי אוכל ומחכה איזה חצי שעה שעה עד שאוכלת - ממילא אחר כך עובר זמן שאני צריכה להתארגן עצמי, לארגן את הילדים עד שמוצאת זמן לאכול כבר עובר מספיק זמן

 

 

אולי אנסה לקחת על הבוקר באמת ועד שמתארגנת על משהו לטעום יעבור זמן כלשהו שמתקרב לשעה...

ובאמת תהיתי על לפני השינה כפי שהוזכר פה. האם זה טוב לגוף להתמודד עם הכדור הזה כשהוא צריך לנוח...

בכ"א תודה
ובריאות איתנה לכולן

אני במכבי והייתי צריכה לפנות עם ההפניה למכון התפתחות הילד ואז זימנו אותנו לאבחון ורק אז התחלנו לקבל טיפולים.. בגדול כל קופה זה טיפה שונה אבל במכבי שולחים את ההפניה למייל או פקס שאמור להופיע על ההפניה ואז הם מזמנים אותך.. אם את צריכה לשאול עוד משהו אז בכייף קחי בחשבון שלוקח זמן זו פרוצדורה לא הכי נעימה

לא הבנתי למי אמורה לפנות.. ובטלפון או בפקס?

למוקד של כללית שינחו אותך איך ולמי לפנות

אזור ירושלים (כולל חלק מבנימין, גוש עציון ועד אזור בית שמש לצד השני) קובעים פיזיותרפיה של התפתחות הילד דרך *2700. וכשאת מתקשרת תגידי לנציג במפורש "פיזיותרפיה התפתחות הילד". אם אני זוכרת נכון (ואם כלום לא השתנה מאז שעזבתי...) בשאר האזורים קביעת התור היא ישירות מול המכון, או בשליחת פקס או בשיחת טלפון. את יכולה לברר מול המוקד או מול מזכירה במרפאה הרגילה שלך.
בהצלחה!

המזכירה במרפאה שלחה למרכז התפתחות הילד

והם פנו אלי אח"כ משם.

זה לוקח קצת זמן

זה תלוי בגיל- ילדים צעירים- המזכירה שולחת את ההפניה ישירות בפקס להתפתחות הילד.
גדולים יותר- צריך למלא גם שאלון

וגם- איך הרגשת אחרי הבדיקה הרביעית ? כי ב51 הייתי אמורה להרגיש קרובה להתעלפות.
אני לא חושבת שזה בעייתי שזה נמוך מדי אבל אם באמת ככה יורד לך הסוכר אם את לא אוכלת כלום תקפידי יוצר לאכול משהו קטן לפני השינה ולא לעבור יותר משלוש שעות בלי לאכול משהו שלא תגיעי למצב של סחרחורות והתעלפות

שום סחרחורת ושום התעלפות
אחרי זה הלכתי לעבודה כרגיל

יש שם ערך אחד נדמה לי (בחמישים).
הרופא לא התרגש, אמר שזה פשוט אומר שיש לי סוכר נמוך... ואין מה לעשות.

היה ממש נמוך הרופאה אמרה שזה בסדר

(ועכשיו אני מבינה למה נאי כל כך אוהבת מתוקקקק וחיה על זה

הגוף שלי מפרק את זה מהר מדי )

זה אומר שהלבלב עבד ביתר (יותר מידי טוב) והסוכר שלך צנח.
לרוב רופאים לא מייחסים את זה לסכרת הריון אבל אולי כי זה 2 ערכים ירצו ברר יותר

ממש מוזר שהסוכר צנח
כי הרגשתי מצוין והלכתי כרגיל אחרי העמסה לעבודה
לא הקאתי ולא היו סחרחורות

לרופא/ת נשים

 

זה מגרד בטירוף. וכל הזמן, בלי קשר ליחסים. (כשזה חמור בכלל אי אפשר לקיים יחסים...)
אם שורף לך רק אחרי יחסים, זה לא פטריה. וצר לי שאני לא יודעת להגיד מה זה כן

אצלי אישית פטריה גרמה לתחושת שריפה חזקה מאוד. וזה היה בוודאות פטריה..

קיום יחסים

כנראה שזה אינדודואלי

למשל שדווקא אחרי לידה, כשהגוף חלש, מופיעה רגישות למשהו.
גם יכול להיות מצב שעכשיו שהפסקת עם הפרינטל, הגוף מתפנה לסלק החוצה את מה שלא התאים לך בפרינטל.
תשתדלי לאכול שפע פירות וירקות. זה יעזור להתחזק, יתכן שיפסיק את ההפרשות, ואלה שמכילים ויטמין C, עשויים להפסיק את תחושת הצריבה.

בגיל 5 שבועות הפסקתי סופית, אבל כבר לפני כן שילבתי מלא מטרנה.
היתה הנקה סיוטית. כנראה היתה לתינוקת לשון קשורה.

היו תגוהות לא טובות מהסובבים?

ויש ב"ה עוד ילדים מאז.
הסביבה הגיבה בסדר. בתקופה הראשונה היה לי מאוד קשה להאכיל אותה בבקבוק בפומבי. הרגשתי שזה מוזר. כיום במבט לאחור אני יודעת שייתכן שזה היה פרשנות שלי. השתדלתי תמיד להסביר למה הפסקתי גם כשלא שאלו, כדי שיהיה ברור שזה מסיבה מוצדקת. שוב, לדעתי פרשנות שלי.
לקראת הלידה הבאה התכוננתי נפשית שאולי לא אצליח להניק, והחלטתי שזה ממש לא נורא ושאני מנסה מקסימום שבוע. ב"ה אצל השניה ואצל הבאים הלך חלק. אבל כבר לא התביישתי לספר שלא הנקתי את הגדולה. וגם לפעמים שילבתי מטרנה בלי להתבייש. כי עבדתי על עצמי שזה מה שנכון לנו ואין מה להתבייש בזה.

לא תהיה לה בעיה עם זה כי היא תהיה שלמה עם מה שהיא עושה וגאה בזה, התגובות מפריעות לנו כשאנחנו מזדהים עם הנאמר

מתחילות כבר לפקפק בעצמן

אולי תתני לה עוד משו, זה לא מספיק לה בטח
איזה שיעבוד שאת עדיין מניקה
את בטוחה שהחלב שלך מספיק לה

לא חסר...

היו קצת תגובות לא נעימות אבל עיקר התגובות הלא נעחמות הגיעו מתוכי, כלומר, אני הרגשתי רע עם זה ולכן הפריעו לי התגובות.. בהתחלה התביישתי לצאת עם הבקבוק והרגשתי צורך "להתנצל" ולהסביר
היום אני כבר מרגישה אחרת לגמרי ולא מתביישת לא מאחרים ולא מעצמי, בסה"כ הקרבתי הרבה יותר, פיזית ונפשית, ממה שמקריבות אלה שמניקות בכיף שנתיים ומקבלות יותר הערכה מהסביבה

ומאז שאבתי עד 3 חודשים ואז התחלנו לשלב תמ'ל.
בהחלט היו תגובות,
אבל כמו שכתבו לפניי-
היה לי קשה עם התגובות כי לא הייתי שלימה עם זה....
(והאמת שעדין קשה לי. עכשיו הוא אוכל כמעט רק תמ''ל, ובכנות, יש לי צביטה בלב כשאני עם חברות שמניקות את שלהן...)

תכלס אני יודעת שעשיתי כל מה שיכלתי ושאני האמא הכי טובה בשבילו, (וגם השאיבות זה חתיכת הקרבה רציניתתת)
הבעיה שהידיעה הזו נשארת אי שם בשכל..
ברגש עוד קשה לי..

אגב, בדיוק כתבתי פה אתמול פריקה על העניין הזה 😏
מטריפים אותי האנשים האלה - הריון ולידה


בכל אופן-
אני לא יאמר לך שזה קל.
אבל אם זה מה שנכון לכם, זה הכי טבעי ובסדר. את האמא הכי טובה ומדוייקת בלי קשר להנקה.
מזל טוב ובהצלחה רבה!! 🌷

תמיד יהיו את אלה שיגידו לכאן או לכאן אל תתיחסי תעשי מה שטוב לך ולתינוק אם את שמחה ומאושרת גם הוא שמח ומאושר! זה הכי חשוב!

מסיבות מוצדקות לחלוטין (אנטיביוטיקה לווריד) לא יולתי להניק בהתחלה..ואחר כך היה מאוד קשה לשקם את זה ולא היו לי מספיק כוחות להילחם על זה.
בהתחלה גם לי צבת בלב להוציא את המטרנה בפומבי,
אבל אני חייבת להגיד שאני מאוד משתדלת דווקא לא להסביר לאנשים למה אני לא מניקה.. זה לא עניינו של אף אחד אם לא התחשק לי להניק או שממש רציתי ונמנע ממני. זה דבר אישי והוא אמור להישאר ככה. זה העניין של האמא לחלוטין.. ובטח לא של השכנה ושל החברה.. זה פשוט לא עניינם.
בנוסף, אני חייבת לציין שמאוד קשה לי עם זה שאנשים בחברה מסביב פשוט מניחים שאני מניקה בטוח.. הרבה מהם לא תיקנתי על העניין הזה. לא חושבת שאני צריכה לתת להם דין וחשבון אם כן או לא. ועוד יותר אני אגיד- מישהי כמוני שממש רצתה ונמנע ממנה, כל האמירות האלה שמסתמכות על כך שאני מניקה בטוח מאוד צובטות בלב וקצת פוגעות.

אמרו לך שאסור להניק עם האנטיביוטיקה?
כי אני קיבלתי גם אנטיביוטיקה לווריד אחרי הלידה (עלה לי חום וחששו לזיהום), ואף אחד לא אמר לי שאי אפשר להניק ככה. אפילו לא חשבתי לשאול...
כבר לא רלוונטי, אבל רק בשביל לדעת..

גם אני אותו סיפור..חום וחשש לזיהום.
אני והתינוק קיבלנו לווריד במשך כמה ימים אנטיביוטיקה ולכן אמרו לי מייד אחרי הלידה שאני אוכל להניק רק 24 שעות אחרי שאסיים את מנת האנטיביוטיקה האחרונה.

כנראה שיש בזה גישות שונות, או שפספסו את העניין אצלי?

נשמע לי הגיוני שלא יהיה אפשר להניק כשבדם יש אנטיביוטיקה..

ברור שאנטיביוטיקה זה לא הדבר הראשון שהייתי רוצה לתת לתינוק שרק נולד, אבל עדיין יש בחלב אם כל כך הרבה יתרונות שלא כל כך מהר נוותר עליו (ובמקרה שלך זה עוד יותר מפתיע אותי, כי הרי התינוק קיבל בעצמו אנטיביוטיקה לווריד, אז למה כל כך צריך להיזהר שהוא לא יקבל גם בתוך החלב?).
יש תרופות שאכן מחייבות הפסקת הנקה כי הם מזיקות לתינוק, אבל צריך לברר על כל תרופה בפני עצמה, ולא להגיד באופן גורף של תרופה היא התווית נגד להנקה.

(לגבי אנטיביוטיקה לווריד- אני באמת לא יודעת, אפילו לא חשבתי לשאול והאחיות ידעו בוודאות שאני מניקה ולא אמרו לי כלום. אולי זה גם תלוי בסוג האנטיביוטיקה?)

האנטיביוטיקה..
גם כשלוקחים בכדור יש סוגים מותאמים ויש סוגים שאסור להניק איתם

ולא אמרו לי כלום, הנקתי כרגיל...

אני עדיין מתלבטת אם להפסיק כי אני ממש מאמינה שזה טוב לתינוק ואולי זה יסתדר אז חבל לי להפסיק אני יודעת שהיא אוכלת ממני טוב כי אני מרגישה וברוך ה' יש חלב אבל זה כואב לי להניק יש לי סחרחורות מטורפות מרב כאבים בתחילת ההנקה ואחרי זה נרגע לאט לאט וזה גם בשאיבה
בקיצור מה אתם אומרות?להמשיך להתעקש על ההנקה?להתייאש ולהפסיק?האמת שלא אכפת לי תגובות של אנשים כי תמיד יש להם מה להגיד

שזה בעקבות פטריה שזה כאבי תופת שווה לבדוק אבל רק אם את רוצה בכל זאת להמשיך להניק.. אני יכולה לשתף אותך שרת הגדולה הנקתי וניסיתי ממש מהתחלה לשלב מטרנה פעם בשבוע בערך כדי שתתרגל לבקבוק כי ככה המליצו לי ואז היא עשתה לי שביתת הנקה ואני לא ידעתי מה זה אז עברתי לבקבוק ואח"כ ממש הצטערתי שהקשבתי לעצות שלא היו נכונות לי. אז באמת העיצה הכי טובה שלי אליך זה שתחליט מה טוב לך ותהיי שלמה עם ההחלטה לא משנה מה.. ותזכרי שהאמהות שלך לא נמדדת ע"י אף אחד ובטח לא אם את מניקה או לא את יכולה להיות אמא טובה ומקסימה גם בלי הנקה

את מרגישה שהיתה לך דרך להחזיר אותה לינוק?

את לא חייבת לענות
פשוט אני כרגע עם שביתת הנקה של הפיצית ורגע לפני החלטה לוותר ..

ממש לא ממליצה על זה גם אם הכל נראה בסדר זה יכול פתאום לבוא. אצלי פתאום בגיל 4 חודשים הגברת סירבה לינוק ואני כבר חודש מנסה להחזיר אותה לינוק ומתי שלא יונקת משתדלת לשאוב, מאוד קשה בעיקר מתפללת על זה ומשתדלת לא להלחם כרגע היא כבר מוכנה לינוק מידי פעם ביום (בלילה היא המשיכה לינוק מתוך שינה) מקווה לטוב בעז"ה.
אני ממש רוצה את זה אז כרגע ממשיכה לנסות

לדעתי כן אם לא הייתי חושפת ככה לבקבוקים היה יכול להימנע אני חשבתי שחייבים לחשוף שאח"כ לא תהיה בעיה אבל תכלס לא תכננתי לחזור לעבודה לפני גיל שנה אז, זה היה לגמרי מיותר לגבי איך להתגבר על שביתת הנקה אני פחות יודעת כי לא ממש ניסיתי אבל רק העיצה שלא לחשוף סתם אם אין צורך למרות שאח"כ זה לפעמים לא קל 3 ילדים אחרי הגדולה אף אחד לא היה מוכן לקחת בקבוק מטרנה או אפילו שאוב אבל מבחינתי לפחות זה לא היה משמעותי כי אכלו אוכל אז אם הייתי צריכה לצאת ולהשאיר אכלו מוצקים פשוט..

נסענו נסיעות ארוכות ולא היתה אפשרות אחרת
אז אכלה בכל נסיעה בקבוק אחד

זה הכל
הבקבוקים היחידים בחייה
אולי אולי היתה פעם אחת מזמן כשיצאתי לאנשהו..

זאת ילדה רביעית
ואף פעם לא חשבתי לרגע שמפעם פעמיים של בקבוק אפשר לאבד הנקה


מה שכן היא בקושי עלתה במשקל לפני מה שאומר דלא היתה שבעה באמת-ועכשיו מבינה שחלק מהחוסר שקט אצלה קשור לזה
ויכל להיות שכשגילתה שעם בקבוק קל לה, ומהיר לה ומשביע לה אז התלהבה...

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה. ניסית לתת לה קצ בבקבוק ואז להחליף להנקה? אצלי הוא לא מוכן להתקרב לבקבוק הוא לא מבין מה רוצים ממנו אבל גם לא לוקח מוצץ ולדעתי זה קצת קשור

וניסיתי באמצע האכלה בבקבוק או בסוף, או מתוך שינה, בתנוחות שונות
היא פשוט רוצה קל ומהיר

הכאב שאת מתארת לא נשמע תקין בכלל!!
אם את רוצה לתת את מלוא הצאנס להנקה נסי להפגש בהקדם עם יועצת הנקה טובה עם המלצות.
בהצלחה!!

לא ברור לי איך היא צריכה לתפוס

אמנם זה יקר, אבל עולה כמו תמ"ל לחודש-חודשיים....

בעיקרון, כאבים בתחילת ההנקה שנחלשים זה תקין בשלב הראשון של ההנקה. סיכוי טוב מאוד שזה יעבור ובהמשך יהיה לך הרבה יותר קל הנקה מבקבוקים.
אבל חייבים שמישהי מקצועית תסתכל לראות שהיא תופסת טוב (אם היא לא תופסת טוב, כל הנקה פוצעת אותך ואז זה כואב יותר...).


סימנים איך רואים שהתינוקת תופסת טוב -
רוב ההילה בתוך הפה שלה
השפתיים מופשלות לבחוץ (את התחתונה קשה לראות)
הסנטר שקוע בתוך השד, והאף משוחרר יותר.
כמובן לראות ולשמוע שהיא בולעת, ומספיק טיטולים רטובים - לדעת שהיא באמת יונקת אפקטיבי.



בשאיבה פחות כואב לך? אם כן, אולי תנסי לבינתיים להניק עם פטמות סיליקון?
הרבה פעמים בתקופה הממש ראשונה התינוק לא תופס טוב פעם אחת, וזה פוצע את הפיטמה כך שהכאב ממשיך לעוד הרבה זמן.

ממליצה לנסות את השיטוה הזאת:

באופן טבעי » הנקה אינסטינקטיבית - במחשבה טבעית על החיים

אם מבחינתך את כן רוצה להניק ממש חבל להפסיק בגלל סיבות שאפשר אולי לפתור. אם יש לך עוד קצת מוטיבציה הייתי מתאמצת למצוא יועצת הנקה מקצועית שתבוא ותייעץ.
כלכלית זה משתלם אם זה מצליח ;) תמ"ל עולה לא מעט.
וכמובן כל שאר היתרונות של הנקה...

בהצלחה!!

ברגע שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך תשנני לעצמך שאת עושה את המקסימום שלך. אני בטוחה שזה נכון
אם לך לא יהיה טוב.איך תוכלי להיטיב הלאה???

אני הפסקתי עם כולם בין 5 ימים לבין חודש.

עברתי סרטים עם הראשונים.

עם האחרונים ההחלטה שלי כבר היתה הרבה יותר שלימה, שזה מה שמתאים לי בתור אמא.

 

מצד שני, לפי מה שזה נשמע, את די בטוחה שההנקה עצמה בסדר ויש לך חלב, כך שיש לזה יחסית סיכוי טוב להסתדר. השאלה היא מה הכוחות שלך, ואת זה רק את יכולה לדעת. הדרכה טובה של יועצת הנקה, שתלווה אותך כמה פעמים יכולה בהחלט לעזור (לא פעם אחת, אלא תשב ותסביר לך,ואז תנסי מה שהיא אמרה, ותוכלי להתקשר אליה עם יש קשיים והיא תבוא שוב לראות איך את מסתדרת וכו' - עד שאת מרגישה שזה זורם)

יעודד אותך לשמוע שגם אצלי הבנות הגדולות שתיהן כל הזמן רבו!!!! זה היה פשוט בלתי נסבל..

ועכשיו הם החברות הכי טובות שיש!!!!!!! ב"ה אלף פעם!!!!

אמנם רבות לפעמים.. בכל זאת הם אחיות אבל תוך כמה דקות משלימות.. או שלוקח כמה שעות טובות..

אז רק מאחלת לך בהצלחה ושולחת ל חיבוק גדול של הבנה!!!

אבל אצלי ואצל אחותי זה ממש לא הסתיים בגיל הזה. אפילו התגבר...

היינו רבות כל יום כמעט, חלק מריבות רציניות ממש, וזה הפסיק רק כשכבר לא גרנו באותו בית ולא היו חיכוכים תמידיים...

(אבל נראה לי שהמקרה של אחותי ושלי הוא קיצוני... אנחנו שונות לגמרי באופי וב"אידאלים", וגם ישב על כל זה קנאה כלשהי כנראה...)

שתי מתבגרות, אותו חדר, הפוכות באופי לגמרי.
תוסיפי על זה שכל אחת מאיתנו התמודדה עם מחלה כרונית אחרת.
מה שעזר לנו ממש וזה נשמע קצת קיצוני אבל זה באמת עזר חח, אבא שלי הפגיש אותנו עם דודה שלי שבאותה תקופה למדה גישור. היא עשתה לנו פגישת גישור אחת, יצאנו ממש עם מסמך מסקנות, ומאז המריבות פחתו ממש ממש. היום אנחנו כבר חברות

אבל אני אשמור אותו אם זה לא ישתפר
האמת אצלינו הבעיה שאחת בחדר לבד והשניה הבטחנו לה שנה הבאה לעבור איתה לחדר ובינתיים יש קנאה ובלאגן אבל חשבנו שמגיע לבכורה חדר לבד לשנה אחת והשניה קוטרית על זה משהו משהו וגורמת לנו לתהות אם טעינו
אוף

לא חושבת שזה היה קורה אם לא היתה הדודה.. כאילו הוא לא היה לוקח אותנו למישהו חיצוני בשביל זה.
בנות כמה הן?

לפעמים הן חברות טובות אבל לרב זה מריבות מריבות מריבות
כעסים
הקטנה עוברת עכשיו התבגרות קלאסית ואנחנו כהורים מצליחים להכיל אבל הגדולה מגיבה בכעס וזה יוצר מעגל כעס

אפשר לדבר עם הגדולה על זה שהקטנה בתקופה מורכבת וצריכה זמן? כמובן בזמן רגוע לא תוך כדי מריבה והכל..

מריבות רציניות ממש שאני מתפדחת רק לחשוב על מה שעשינו אחת לשניה (ואני עוד הגדולה).. והיום אנחנו החברות הכי טובות ובקשר מעולה

להורים שלי היה בטח עור של פיל איך שהם היו צריכים להתמודד איתנו..

אבל אין כמו אחיות

האמת שלי יש בת גדולה ומתחתיה רק בנים לבינתיים וכמה שהיא רוצה אחות אני די אומרת תודה שאין לה עם מי לריב בנתיים חחח

מניסיון ריב של שתי אחיות יותר קשה מאח ואחות חחח

מניסיון ריב של שתי אחיות יותר קשה מאח ואחות חחח

עובר מהר לידיים וריב בין אחיות זה בעיקר בפה והן מתפלפלות ומצליחות להמציא עלבונות מדהימים למדי בלי לומר אף מילה לא יפה וזה לא נגמררררר

סתםם

מה לעשות? יעבור

תצאי יום אחד רק עם שתיהם ותשוחחו על כל מיני דברים,או לשחק איתם משחק מעניין מידי פעם.רק עם שניהן.

לפעמים ילדים בודקים את הגבולות שלנו,גם על ידי מריבה עם האחות. 

כי זה מה שבנים מתבגרים עושים כל יומיים דימום ממקום אחר (חברה שיש לה מתבגרים בדיוק אמרה לי כמה הייתה רוצה בנות מתבגרות)

זה סתם נראה לך כי אין לך בבית מריבות של בנים עכשיו

חכי שיהיו לך בנים בעז"ה, לא בטוחה שגם אז תגידי שהמריבות שלהם עדיפות

רק זה הגמר יותר מהר
זה בהחלט זוועה. מכירה מריבות של בנים ;)

והיום אנחנו חברות ממש ממש טובות! נראלי זה משהו שצריך לעבור בשביל הקשר. כל אחת רוצה את המקום והכבוד שלה. והן שתיהן בתהליך של מי אני מה אני... אז הן גם יותר רגישות אז כל פגיעה מהשניה מחממת אותן.. חכי לגיל 18 בערך.. וזה יפחת.. או עד שאחת תצא לשירות לאומי/תתחתן ואז את תראי מהפך..
תשאלי את אמא שלי איך היא שרדה אותנו... אני זוכרת שהיא לא הייתה מתערבת

2 חסרונות בולטים:
א. זה רק לחצי שנה ואחכ צריך להוציא את זה (יש כאלה שעושים את זה לשנה, תלוי בקליניקה ובסוג הבלון). כמו שאני מכירה על בשרי- אדם עם נטיה להשמנה יעלה במהירות בחזרה את כל המשקל שהוריד .
ב. עולה כ20,000 שח . בינתים אין על זה החזר מהקופות.

לגבי הפרטי - היא כבר יודעת. אמרה שיהיה לה מאיפה להשיג מימון.

היא יודעת על הבלון ששמים לשנה, ואמרה לי שלדעתה אחרי שתרד בצורה משמעותית במשקל - היא תצליח לשמור עליו. (כי היא עשתה כבר כמה וכמה דיאטות מוקפדות, שפשוט לא הזיזו למשקל שלה. אבל אם היא תהיה במשקל נמוך - אז הדיאטות יעזרו...)

סיכון קטן לחסימת מעיים.

סבלה מאד מאד מבחילות תקופה אחרי שעשתה את זה.
ירדה אך באיזשהוא שלב נעצרה, ולא המשיכה לרדת
ברגע שהוציאו עלתה הכל שוב, והיא לא אחת שאוכלת הרבה בכלל
עולה בסביבות 20000 שח

וכשהוציאו הקיבה חזרה לגודל המקורי.
לא ממש יודעת פרטים מדויקים, אבל בטוח זה המקרה.

אחרי שמוציאים? אולי לכן עולים אח"כ מהר?

מכירה את זה, לצערי, הרבה מאוד...

את בטוחה שזה עצירות?

את נותנת לו ברזל?

5 ימים בלי יציאות נדמה לי שעדיין נחשב תקין

לא?

מתוך מאמר על עצירות אצל תינוקות:

 

מהי עצירות?

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrics) מגדירה עצירות כך: "עיכוב או קושי במתן צואה שקיימים שבועיים או יותר".

...

 

לסיכום, מתי לפנות לרופא?

• אם התינוק לא נתן צואה במשך חמישה ימים או יותר והוא באי־שקט ניכר.
• אם מופיע דם בצואה.
• אם התינוק נראה סובל בזמן מתן יציאה (תיתכן פיסורה).

טוב לדעת

וזה בסדר אצלהם
ברור שיכול להיות קשור להחלפה של תמל אבל אל תתחילי להשתגע לחפש משהו אחר כי זה לא תמיד הסיבה
האם הוא רגוע חוץ מזה או שאת רואה שיש ממש כאבי בטן

רק אצל יונקים זה תקין אם עושה פעם ב...

לילד בן חודשיים? לוקח לגוף לפחות שבוע להתרגל לתחליף חדש

והרופא אמר שלוקח לתמל כמה ימים עד שהוא משפיע אולי תנסי משהו מסויים לשבועיים לפחות ברצף

ואפילו אצל אותה אישה זה יכול להשתנות מלידה ללידה.
בהצלחה!

אם כן, נסי להוריד את ההנקות האלה.

אפשר לבקש מרופא נשים מעקב זקיקים כדי לבדוק שיש ביוץ, ופרופיל הורמונלי.
לדעתי, אחרי שתדעי מה קורה, תוכלי לשקול מה את רוצה לעשות בנידון.

צר לי להרוס
זה הרבה מעל בממוצע קשה לי להאמין שאפשר להאשים את הבי12 במשהו
אויש מכירה את המצב הזה שאת ממש רוצה להאשים משהו בבדיקות דם ואין את מה...
חיבוק גדול!!!!

חולשה משמעותית יכולה להיגרם ממחסור בויטמיני B נוספים.

הברזל תקין?

וויטמין D בדקת?

 

 

בקשר לחולשה - את בהריון או אחרי לידה?

לי פעם היה 62

באמת דילמה..

כתבת על השכנים והחברים של הילדים. בדקת במקום החדש מה יש? את בטוחה שגם שם אין ילדים בגילאים ובסגנון של הילדים?

אולי את חוששת לשווא? אולי הם ימצאו שם חברים חדשים? ילדים מסתגלים מהר לשינויים ולמקומות חדשים

אז כנראה פשוט תמשיכו להזמין את אותם חברים, למה לא? אולי תצטרכי ללוות אותם הביתה אבל בתוך שכונה זה בטח לא רחוק.

אולי בגלל שאני רגילה לזה ,

הם דופקות אחת אצל השניה בבוקר ביחד ממריצות אחת את השניה להגיע מוקדם 

אחהצ זה יוצא שבחדר מדרגות משחקים ביחד שהדלתות פתוחות ועוברים אחד אל השניה 

זה חברות ספוטנית זה לא משהו ליזום וללוות ..

אלא אם אני יקח על עצמי [ לא פשוט ]ליזום הזמנות כל הזמן ובהתאם ללוות וכו ...

איך עושים שינויים אשמח לכל הערה והארה - נשואים טריים

בנשואים כי חשבתי שאולי זה יותר מתאים שם אודה לכל הארה או פה למי שמרגישה יותר נח להגיב פה 

בקושי מצליחה לתפקד מאז הדילמה הזו 

הקושי של המעבר הוא קושי אבל אחרי כמה זמן מתרגלים

 

תבררי אם באזור החדש יש גם ילדים מהכיתה/גן וגם אם לא - הם יכירו שכנים חדשים

 

בשכל את בטח מבינה שלא הגיוני להמשיך עם שכירות רק בגלל הפחד מהמעבר

 

זה קושי הגיוני, מובן, עוברים את זה.

אבל אני מאמינה שאפשר למצא הענין היה בבנין האוירה הספונטנית בבנין בבוקר, אחהצ, בערב שבת .

בתוך תוכי אני יודעת שהדבר הנכון לעבור לדירה שלנו ולא מסוגלת לחשוב על השינוי הזה .

 

קולטת שאת עוזבת כל דבר מתחיל להיות יקר בעיניך וכל החסרונות נמחקים, זה טבע האדם

 

יכולה רק לנחם אותך שזה טבעי, את לא היחידה ובעז"ה תתרגלי לבית החדש והקושי יעבור

וממש מזדהה עם החששות שלך.
עצם זה שאת מעלה את החששות מראה כמה את שם בשביל הבנות.
זה מעבר. זה קשה. אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות ויקח זמן ותתרגלו.
זה הדבר שמאד הפחיד את הבת שלי כי היא והבת של השכנה נולדו יחד. גדלו יחד מגיל אפס והיינו דלת מול דלת כמו משפחה אחת.
התפללנו על זה יחד והשתדלתי בהתחלה ליזום מפגשים בינהן. זה מורכב יותר ובשטף הימים אפשר לדלג על שבועות שלמים מבלי שיוצרים קשר.
מה גם שבבנין החדש לבת שלי היה נורא קשה להתרגל. בכלל יש פה קטע מוזר של "קיטנה בתשלום" וזה אומר שלשחק עם חברה ואחיותיה עולה כסף... לא משנה שזה גרושים אבל אני נגד הדבר הזה בכל מחיר.
יכולה לעודד אותך שבשנה הזאת היה לילדים שלי הרבה יותר זמן איכות איתי (אפיה/ספריה/גינה/קיטנה עם עצמם/יצירות/משחקי מים וכו) ואז גיליתי כמה סמכתי על זה שכל יום בבנין הקודם היא הלכה לחברה או החברה באה והחיבור שלנו היה רק לקראת ארוחת ערב ושינה.
עכשיו זה מתון יותר. נשלט יותר. לא כל יום. ומספיק חברה אחת נחמדה בבניין קרוב כדי שיהיה קל יותר להתחבר.
מבחינה פרקטית, אפשר לסכם על יום קבוע שהן הולכות אליהם ויום קבוע שהן באות אליכם. אולי אפילו מיד אחרי בי"ס.
אני מרגישה שמאז המעבר שלנו המפגשים עם החברה הקודמת הרבה יותר ממלאים את הבת שלי. היא כל כך מצפה ליום הזה. מתארגנת. מתכוננת.
בינתיים אני יצאתי יותר מופסדת חברתית... אבל מאמינה שאתרגל בעז"ה.

תנסי לשתות מים קרים ואם את יכולה גם מיץ
לי עזר לאכול אוכל פשוט- עגבניה, מלפפון, פסטה, טוסט
אולי קרקרים/קורנפלקס וכד'?
אולי קרטיב? גם מרענן וגם קצת סוכר..

צריך גם להחזיק בראש, למרות שהבטן משדרת הפוך שאחרי שאוכלים טיפה זה נרגע

חיבוק!!

וחיבוק ענקק!

 

אבל בכדורים קטנים נפרדים.

ויטמין B3 (להתחיל עם רבע כדור - כדור שלם הוא לרוב חזק מדי, ועלול לעשות תופעה של אודם ותחושת בעירה).

ויטמין B6

תתחילי מאלה, יתכן גם B1-2-12.

בהריונות הקודמים לא סבלתי ממחסור בבי 12 ובאמת עברתי אותם עם בחילות מועטות
ובהריון האחרון ממש כן. חושבת שאולי גם בנוכחי
זה יכול להיות קשור?

דיקלקטין

כדי להעלות את הרמה ההורמונלית הנדרשת להריון, הגוף שואב מן המאגרים של ויטמיני B בעיקר, ועוד.
ככל שהם חסרים, או אם יש נטיה לאבד מהם (כל אחת והויטמינם הרלוונטים לה) יש בחילות חזקות יותר.
גם הדיקלקטין מכיל ויטמין B6 למשל.

אעשה בהקדם..

אפשר לנסות סיר, יש ילדים שיותר מתחברים לזה.

כי הרבה ילדים האסלה לא מספקת להם בטחון מספיק בשביל שהם יוכלו להשתחרר.

זה יושב יציב חלק מהמושב של האסלה

ולא להילחץ/להלחיץ.

לתת לה לעשות על רצפת האמבטיה, או בסיסית עם מים חמים, או בסיר - מה שהיא מעדיפה.
בזמן שהיא צריכה לעשות - לתרגל איתה נשיפות (אפשר "לנפח" בלונים, בועות סבון, משרוקית וכד'). עוזר מאד להרפיה של פי הטבעת.

לחבק אותה. לתת לה להישען עלייך עם הידיים. לאפשר לה לחבק אותך תוך כדי מאמץ. לאט לאט לשחרר יד ועוד יד ולהראות לה שהיא יכולה ומסוגלת ולא נופלת ולא קורה לה כלום.
לפטפט בינתיים.
אחלה זמן איכות.
מרוויחים גם שהילד לא מרגיש שהוא מפסיד בזמן שהוא בשירותים כי כולם בסלון או במטבח והוא לבד... וככה קל לו יותר להתרגל לסיטואציה.
רק מציינת שלא שמעתי את העיצה בשום מקום ואולי היא לא מומלצת מסיבות אחרות אבל לי זה הרגיש נכון ואצלי זה עבד עם שני הילדים פיקס.

ניסיתי להציע לה טיטול שתעשה ומיד נחליף רוב הפעמים היא סירבה וכשהחליטה שרוצה לא עשתה בו בכלל הודיעה כשצריכה ללכת לשירותים וביקשה להוריד...
תרגלתי איתה נשיפות לא חשבתי על זה שזה עוזר להרפייה של פי הטבעת אבל חשבתי שלפחות זה ירגיע אותה כי הייתה מאוד היסטרית.. ישבתי איתה וחיבקתט אותה ודיברנו ושרנו שירים עזר להרגיע אבל לא הצליחה להוציא.. מסכנה סחבה ככה כל היום וכל פעם שפספסה קצת התחתונים הרגישה כל כך רע כמובן שאמרתי לה שזה בסדר והרגעתי אותה שהיא תלמד כמו שהיא הצליחה כל היום לא לפספס שתן בכלל בהמשך היום היה נראה שכואב לה ורוצה לעשות אבל לא הצליחה..
מקווה שמחר יהיה טוב יותר וננסה להציע לה לעשות בגיגית עם מים חמימים אולי זה באמת ירגיע אותה ויתן לה לשחרר טוב יותר. אין לנו כרגע סיר אם לא נראה שמשץפר ננסה גם את זה..
ממש תודה למי שהציעה רעיונות ונתנה עצות ממש מעריכה

אל תקחי אישית את הביקורת שלה
תני לזה להחליק מעלייך
היא עצבנית והיא ביקורתית כי עד עכשיו היא היתה ילדה והכל היה פחות או יותר מושלם
ועכשיו היא מגלה את העולם ונוכחת לראות שיש חסרונות
והיא לא תמיד תקבל מהמציאות את מה שהיא רוצה
והמציאות לא תמיד תאיר לה פנים
והמציאות לפעמים תהיה כואבת ולא נעימה
וזה כואב. וקשה לעיכול
ולכן היא משליכה הכל על אמא.
כי כביכול אמא הרתה וילדה והיא אחראית לכל הקושי שלי בחיים.

ככל שאת תקחי יותר ללב, ככה היא תרגיש יותר מעורערת מול המציאות, כי את כאילו מאשרת לה את התחושה שהמציאות לא הוגנת כלפיה, כי את לוקחת על עצמך את האשמה.
אבל אם את לא תקחי ללב, היא תרגיש בטחון ויציבות
ותתחיל להפנים שיש לה חיים משל עצמה, ואחריות לחיים שלה, ואמא אוהבת שרוצה להיות בשבילה אבל לא במקומה. וזה בסדר, אלה החיים, ויש לאמא אמון בה שהיא תצליח. כי אמא לא מתרגשת ולא נבהלת מהחשיפה החדשה לעובדות החיים, היא נוכחת ונמצאת ולא חושבת שהיא אשמה בזה אלא מאמינה בבת שלה שיכולה, שמסוגלת לעמוד באתגר החיים בעצמה.


זה מיומנה של מתבגרת דרמתית... מה שאני זוכרת כמתבגרת.
ממש זוכרת שרציתי שאמא לא תתרגש ולא תאשים את עצמה ושתפסיק להגיד לי שהיא לא מושלמת.
שתפסיק להתנצל
כי זה בסדר לא להיות מושלם.
לא צריך להתנצל על זה.
רק תני לי להתעצבן שהמציאות לא מושלמת כמו שאני רוצה שתהיה.

תודה על מה שכתבת.

אולי באמת אני מנסה מדי לעזור
דווקא אני לא לוקחת אחריות אבל כן מנסה לעזור ולכוון אותן
אולי באמת אננ תריכה לשתוק יותר
אמשיך לחשוב על הנושא
תודה!

ילדים שלי עוד לא שם למרות שתיאור של פותחת נוכח אצלי בחיים מפעם לפעם עם כולם.
אבל אני זוכרת את עצמי כמתבגרת ודי העליב אותי שאימא שלי במקום להתייחס לדברים לגופו של עניין ביטלה הכל בטענה שאני מתבגרת והיא בוגרת והיא יודעת יותר טוב ואני סתם עם הורמונים. גם אם היא לא אמרה את זה אני ידעתי שזה מה שהיא חושבת וזה גורם לתסכול כמו לדבר עם קיר , גם כשהיא הסכימה ידעתי שזה קורה כי בספר חינוך כתוב שצריך להסכים לפעמים או להיכנע אחרי וויכוח עם ילד יצליח להביא טיעונים. העניין הוא שאני גם קראתי את הספרי חינוך וידעתי מה כתוב שם. וידעתי להכיר אותה יותר טוב ממה שהיא הכירה אותי וזה בסוף גרם לניתוק מסוים. גם טענות האלו "אני עשיתי בשבילך הכל ואת לא מסכימה איתי" היו די מעצבנות.
למרות שהיום בתור אימא אני פתאום תופסת את עצמי חושבת או אומרת את זה גם.

את ודאי צודקת שלבטל את הטענות של הבת בטענה שהיא מתבגרת ואני הבוגרת ויודעת יותר טוב - זה פוגע וזה התנהלות לא נכונה כאמא

כאמא צריך לתת מקום לרגשות של הילדים אבל לא לקחת אותם אישית

גם אם אמא לא יכולה להענות לבקשתם צריך לעשות את זה בשילוב של הבנה עם סמכות. זה הצבת גבולות שבריאה לילד בכל גיל

אמא שלוקחת אישית ונפגעת מציבה את עצמה באותה רמה של הילד וזה מערער לילד את תחושת הבטחון הפנימית - בכל גיל. גם בגיל ההתבגרות על כל סערותיו

ילד יודע או אמור לדעת שהורה גם בן אדם עם חולשות.
ואני מדברת לא רק על הכלת רגשות , רציתי התחשבות הרצונות שלי ובטענות שלי. מקרה שלי היה קצת קיצוני אם אימא מאוד שמרנית וסביבה מאוד מתירנית וברור שהקשבתי לאימא אבל מחוסר ברירה, אבל דעה שלה איבדה חשיבות בעיניי כי היא באה ממקום "אימא יודעת יותר טוב" ולא ממקום של חשיבה והתחשבות עם דברים נוספים. וקרה שפשוט ראיתי שהיא לא יודעת יותר טוב , איך שלא מסתכלים לזה אבל סגורה לדרך אחרת כי היא אימא ויש לה סמכות. מקווה שהצלחתי להסביר
ואני בתור בן אדם כן יכולה להיפגע מילד שלי , גם לי יש רגשות וגם להם. אם אני פוגעת אז אני באה ומבקשת סליחה ואם אני נפגעת אני אומרת להם ומצפה להתנצלות.
אגב, גם היום כשהם רק בני עשר ואחד עשרה יש דברים שהם יודעים לעשות יותר טוב ממני וזה בסדר להכיר בזה

לא אמרתי "לעולם אל תתנצלי" "את תמיד צודקת" "בטלי את רגשותיה כלאחר יד"
כשיש ביקורת עניינית ואפשר ללמוד ממנה, בוודאי להתנצל, וכן גם להגיד שאת מודה לה, וגם מצפה ממנה שבפעם הבאה תשתף אותך בצורה נעימה יותר, ולחשוב איך היא יכולה להעיר את תשומת ליבך שלא בנוכחות זרים/שלא בצעקות /שלא בהקנטות. מן שיתוף פעולה כזה.
אבל-
לא ממקום של חולשה ואשמה והתרפסות.
להיות במקום של- לאמא מותר לטעות, ולפעמים אמא טועה ובכל זאת מקשיבים לה.
לא כי את אטומה. אלא כי ככה מתנהל בית יציב.
ויש זמן, מקום וצורה להעיר.
ככה נראה לי.

בכלופן, אני קראתי את מיואשת ודמיינתי סיטואציות של סתם קריזות ועצבים ולהפוך כל דבר לדרמה
ונכון, אם הבת חכמה ורגישה, היא תתחיל את הדרמה מקמצוץ אמת
אבל הקמצוץ הזה הוא סתם תירוץ
היא צריכה להוציא את התסכול
ואפשר ונכון לדעתי להכיל אותו.
להקשיב, לתת לה, לא למהר להרגיע אותה, לא למהר למצוא פתרונות, לא למהר להתנצל
להיות איתה בתסכול ובהפנמה שהמציאות לא מושלמת
וזהו...
קצת כמו ילדים בגיל קטן שבוכים ובוכים ושום דבר לא מרגיע אותם... לפעמים פשוט רוצים לבכות ושאמא תסבול את זה.
שאמא תהיה שם "אמא " גם כשהם עולים על העצבים ומותחים את הגבולות.

בחיים בחיים לא חשבתי לומר "זה גיל ההתבגרות ויעבור לך" להתייחס בשיא הרצינות
כי זה באמת רציני
באמת לא קל
באמת מטלטל
ובאמת בונה אישיות.

הרבה פעמים אני מנסה לפתור להם בעיות ומפלס העצבים רק עולה עד שאני מבינה שהכי טוב עכשיו לומר נכון. איזה באסה. את צודקת. מורה מעצבנת/חברה דפוקה/ אוטובוס מגעיל וכן הלאה
הרבה פעמים זה עוזר הרבה יותר

ספי יפית הסיטואציה הזו הילדה עשתה משהו לא בסדר, הערתי לה, והיא התפרצה. אין מה לעשות הייתי חייבת לומר לה שהיא עשתה משהו לא בסדר, וזה הפך לדרמה והיה מעייף בטירוף

אצלי התופעות שאת מתארת נמצאות גם אצל צעירים יותר.. גיל ההתבגרות הולך ויורד... רק אומרת שחררי קצת לחץ מעצמך.. את רק בנאדם, אימא שעושה הכי טוב שיכולה. לא תמיד כשהם לא מרוצים זה אשמתנו. הם צריכים, וגם אנחנו, לעבוד על המידות כמו ענווה, הכרת הטוב, כיבוד הורים.. ואנחנו צריכות להיות שלמות עם עצמנו ומתוך כך רגועות ומציגות את הדברים בנחת. כשאנחנו נלחצות אנחנו מתפרצות.. אני אומרת לעצמי את זה בלב.. ליישם בפועל זו העבודה..

איך אחרי שאני מנסה ומשקיעה את כל כולי עומדת מולי ומאשימה אותי שהכל בגללי. זה ממש קשה.

ועדכון- היא נכנסה למטבח וניקתה אותו מיוזמתה בתור פיצוי על הדיבורים שלה כנראה. אמרתי שהיא ילדה טובה... ועדיין ההתנגשויות האלו מתישות אותי מאאאאאד

ברוכה הבאה למועדון,גיל ההתבגרות הוא כמו המרד של גיל שנתיים,אבל למולך עומד נער/ה שלפעמים גבוהים ממך.למרות שזה לא נראה המתמרד/ בן השנתיים.זה הוא.ממי שעברה את הסרט הזה והגיע בו לאחד הפרקים האחרונים שבו עם בת הזקונים.אני חושבת שמה שהכי חשוב זה למצוא אוזן קשבת/שכנה /ידידה לשתף ולדעת שכזה זה אצל כולם וזה שלב ההתבגרות.
אם זה לא מספיק לחפש חוג הורים או תמיכה באתר "לב שומע" של הרב אלישע אבינר ועוד רבנים.
יש גם קו טלפוני לייעוץ להורים אבל אני לא יודעת את המספר.בהצלחה רבה.

אני שמעתי שיעור על גיל ההתבגרות ששינה לי את החיים (זה שיעור ברשת, אם את רוצה המלצה - תגידי)

 

נשמע לי שהנקודה העיקרית שלך זה שאת יותר מדי לוקחת אחריות על המצב, מפחדת לטעות ולכן קצת חסרת בטחון או בהגדרה יותר נעימה - לא סגורה על עצמך - בהתנהלות מולה

כל המושג הזה של "גיל ההתבגרות" והפרשנות שאנחנו נותנים לו זה קצת עניין תרבותי, אם תוציאי את זה מהמשוואה ותחזירי לעצמך את הבטחון בסמכות ההורית שלך את תהיי הרבה יותר רגועה ותראי שהכל קל יותר.

 

יש ילדים שההתנהלות איתם יותר סוערת ויש ילדים יותר רגועים, כשאת משייכת כל דבר ל"גיל ההתבגרות" את נכנסת ללחץ. 

קחי את זה כמו כל התנהלות מול ילד, הצבת גבולות, סמכות הורית וכל זה 

 

פעם שמעתי מפסיכולוגית ילדים מעולה שבמגזר שומרי תורה ומצוות יש הרבה פחות תופעות של משברי גיל ההתבגרות מאשר במגזר הכללי והיא הסבירה את זה בעובדה שבמגזר הכללי הורים "הולכים על ביצים" ליד הילדים במגזר שומר תורה ומצוות לא מפחדים לחנך, ובכלל יש יותר חינוך לגבולות. חינוך למצוות זה חינוך לגבולות בכל מקרה, אז ילדים לומדים דחיית סיפוקים (לחכות בין חלב לבשר, איסורי שבת וכו), שמים דגש על דרך ארץ ומידות טובות וזה מאד משפיע גם "גיל ההתבגרות" מתנהל אחרת לגמרי אצל שומרי תורה ומצוות.

 

כשאנחנו כהורים שמים תווית על הילד "הוא עכשיו בגיל ההתבגרות" אנחנו באיזשהוא מקום יוצרים מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. וזה מאד חבל.

 

איכשהוא אף פעם לא ציפיתי שילד שלי יבוא ויבקש סליחה. ברור שאם ילד עשה משהו לא בסדר אני צריכה לחנך אותו להודות בטעות, להתנצל וכו - אבל ממקום מחנך, ממקום בוגר, לא ממקום פגוע. אנחנו לא על אותו מישור.

 

אמא שנפגעת מילד - "איך הוא עושה לי את זה אחרי שנתתי לו כל כך הרבה או עשיתי לו כך וכך" - היא לא מבינה שבעצם התחושה הזאת היא פוגעת שוב בילד - היא מערערת לו את הבטחון הבסיסי בעולם, הבטחון שיש לי הורים חזקים שיכולים להוות לי גב ואני לא זרוק בעולם.

אפשר להפגע מהזולת כשאנחנו על אותו מישור, יחסי הורה-ילד הם לא על אותו מישור. ההורה הוא המבוגר האחראי וילד ממוקם מתחת ההורה.

 

(הערה בסוגריים - אני מדברת עם הילדים שבבית, לא על ילדים נשואים, עם זה אין לי נסיון עדיין אז עוד לא גיבשתי עמדה ברורה )

 

לפעמים בעלי אומר לי - אני מקווה שהילדים יודעים בכלל להעריך את מה שאנחנו עושים בשבילם.. אני אומרת לו - ילדים לא אמורים לחשוב על זה בשלב זה. אני מאמינה שכשהם יהיו הורים בעצמם אז הם ייזכרו וידעו להעריך. כמו שאנחנו היום יודעים להעריך את ההורים שלנו על כל מני דברים שהיו בילדות שלנו, אבל כשהינו ילדים ההורים היו מובנים מאליהם וכך זה נכון ותקין לדעתי. זו דרך העולם.

 

אני עושה הכל נכון. באמת. סליחה שאני מעידה על עצמי ;)
הלכתי להנחית הורים ואני משקיעה הרבה בנושא. שוט אמרתי שלפעמים קשה לי ״לעשות הכל נכון״ ולחשוב לפני כל דבר מה מתאים לעשות, ולנשום עמוק ולזכור שאני האמא פה ואני צריכה עכשיו לחנך/לשים גבול/ להיות סמכות הורית/ לא להיעלב/ וכל מה שמתאים באותו רגע

לפעמים אני סתם אשה רגילה שנעלבת/ כועסת/ עצובה/ מתבגרת בעצמי....
זה הכל.... לפעמים קשה לי לזכור את כל מה שנכון וצריך ומתאים עכשיו לעשות ובא לי ממש לצרוח ולטרוק את הדלת ולהיות מתבגרת בעצמי כי זה מתסכללללל

וכן, לדעת מה נכון לעשות וליישם את זה זה לא תמיד קל, או אפילו תמיד לא קל. לחנך ילדים זה המון השקעה ובזמנים שהתינוקת חולה, אני חולה, הבית הפוך, וסתם אין לי כח, אז קשה לי. זהו.

לעצם הנקודה שכתבת על נפגעת מהילד תרשי לי לא להסכים איתך. לדעתי חשוב שהילדים ידעו שגם אצא היא בן אדם והיא נפגעת. ואני לא נפגע כי עשיתי בשבילם כל כך הרבה, אננ נפגעת כי הם אמרו לי עכשיו משהו מעליב. ונפגעתי . אמא לא רובוט ולא קוסם ואם הילד שלה אמר משהו מעליב אז היא יכולה להיפגע.
ומעבר לזה גם לגמרי לגיטימי מבחינתי לומר לילד שבסוף טיול ארוך מתחיל להתלונן או לשגע את כולם- אתה לא חושב שזה לא יפה אחרי כל היום שהשקענו עבורכם להנות ביחד שאתה מקלקל לכולם את המצב רוח?
הכרת טובה זה משהו שילדים צריכים ללמוד. וזה לא בא מהאווויר. אני מלמדת אותם להכיר טובה להרבה אנשים, אבל בהחלט גם להורים הפרטיים שלהם. אני לא מצפה שזה יבוא להם מעצמם אני מלמדת אותם לומר תודה ולהעריך צ'ה שעושים עבורם. לא בצורה מעיקה אבל כן מלמדת. זאת גישת החיים שלי.

בכל אופן תודה לכל המגיבות כתבתן מלא דברים מעניינים ולמדתי עוד

אמא היא רק בנאדם!! אי אפשר תמיד לעשות הכל נכון ותמיד להיות בסדר ותמיד לזכור איך נכון להגיב

מותר לך להיות בנאדם

מותר לך להתפרק

רק רצוי לעשות את זה בחדר שלך עם דלת סגורה ולא מול הילדים - עדיף, אם אפשרי  לפעמים גם זה לא אפשרי וזה בסדר

 

צריך לזכור שאם ההתנהלות הכללית שלנו היא בסדר בדרך כלל אז ילדים לא ניזוקים מטעויות מזדמנות שלנו!!! 

ילדים ניזוקים נפשית כשההתנהלות העקרונית והתמידית של ההורים היא לקויה.

 

כנראה שאת זה את צריכה להזכיר לעצמך שוב

 

לגבי הלהעריך ולא להעריך וחינוך להכרת הטוב ודאי שאת צודקת, לא הסברתי את עצמי מספיק טוב

בדוגמא שלך עם הטיול למשל גם אני נוהגת ככה, ברור

 

אני התכוונתי לדברים שהם מעבר, דברים שילדים לא יכולים להעריך אותם כשהם ילדים - אנחנו למשל גדלנו עם הורים מאד לא קלים, בעלי בא מרקע עוד יותר קשה ממני, ושנים של עבודה קשה מאד כולל טיפול פסיכולוגי של כמה שנים הביא אותו באמת למקום שב"ה אנחנו לגמרי לא מעתיקים את הילדות שלנו וגם לא עושים דוקא ההפך (מכירה את זה ש"אני לא יעשה לילדים שלי מה שעשו לי" ואז את גם לא עושה להם טוב כי את עדיין מתנהלת מאותו מקום פגוע בתוכך וההתנהלות שלך לא מאוזנת ולא נכונה אלא טועה לצד השני)

אז אין אדם בעולם שאני מעריכה כמו את בעלי על איזה אבא שהוא כשאני יודעת מה הוא עבר וכמה ריסקו לו את הנפש כל שנות ילדותו והתבגרותו אבל הילדים לא יכולים להעריך את זה ולמען בריאותם הנפשית אני חושבת שהם באמת לא צריכים להיות בתמונה הזאת.

את הסבא הדפוק שלהם הם מכירים, אבל אני תמיד מזכירה לבעלי שסבא זה לא אבא והוא לעולם לא יוכל לפגוע בילדים שלנו כמו שהוא פגע בו כי קודם כל בשבילם הוא רק סבא וסבא לא משפיע באותה רמה ובמיוחד שאנחנו שם בשביל להגן עליהם. 

אני לא שולחת אליהם ילדים בלעדינו כי אני יודעת שאני תמיד צריכה להיות על המשמר כשאנחנו איתם.

בשנים הראשונות בעלי לא היה מסוגל נפשית לעמוד מול אבא שלו אז רק אני הייתי זאת שמציבה את הגבולות וחותכת ענינים כשאבא שלו התחיל לגלוש מעבר לגבול, במשך השנים הוא הלך והתחזק..

אז זה מסוג הדברים שצריך לזכור לא לצפות להערכה של הילדים

 

לגבי אם להראות לילד שנפגעתי או לא - או בכלל אם להפגע מילד או לא - זה באמת תלוי בסיטואציה, בגיל של הילד, ברקע של הסיפור מה הביא את הילד להתנהג ככה. והתגובה יכולה להיות מאד שונה

אני חושבת שאת צודקת ואני צודקת וזה תלוי בסיטואציה.

 

 

קראתי אתמול בלילה והייתי עייפה מכדי להגיב
את צודקת מאד במה שכתבת והסיפור על בעלך מפעים ותפס אותי חזק
גם לי יש משהו שגדלתי איתו ואני עושה מאמצים עצומים לא להעביר הלאה ובגללך חשבתי לי אולי איפשהו בלב אני כן מצפה להערכה והרי ברור שאין להם מושג וטוב שכך ואין סיבה שיעריכו. תודה. נתת לי מחשבות עמוקות...

אני בה לא חושבת שמזיקה ובעיקר פתחתי את השרשור פריקה הזה בגלל שלפעמים מה זה בא לי חיות ילדה שוב בלי אחריות וכשקורים משברים כאלו של גיל התבגרות פשוט לומר- יאללה תסתדרו אני לא יודעת/אין לי כח/ נמאס לי ואני הולכת לי לשבת בחדר עד שזה יעבור 😁😁😁

אני אספר לבעלי שהסיפור שלו עזר למישהו, הוא בטח ישמח

 

עם השרשור פריקה אני לגמרי מזדהה

 

שהילדה שלך בריאה ועושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות בגיל שלה. מה שהיא עוברת עכשיו בונה את האישיות הבוגרת שלה וזו תקופה לא קלה בשבילה. הכי חשוב להשאיר אותה קרובה אלייך ולהשאר כתובת משמעותית עבורה.
יעבור לה! בהצלחה!!

שלום, האם זה נכון שחומר סיכה מקשה על כניסה להריון? - הריון ולידה

מוכרים את זה במכון פועה, ואולי בעוד מקומות, לא מכירה תבדקי בגוגל.

ספציפית לא השתמשנו בו כל פעם רק אחרי שכבר הייתי בהריון והיה לי יובש

אני יודעת שהוא מומלץ מאד.

זה אחד הדברים הידועים לעצירות...

לנו כן קרה וגם עם של טיפטיפות. התייעצתי עם הרופאה והיא אמרה לתת פעמיים בשבוע כל פעם ארבע טיפות במקום שתיים. האמת לא ניסיתי את זה כי הבת שלי סובלת מעצירות מאוד, היא רגישה לזה... וכאב לי עליה. אני פשוט לא נתתי כלום, יודעת שאצלינו יש גנטיקה חזקה של ברזל מעולה. וצדקתי, באזור גיל שנה עשינו לה ספירת דם היה לה קרוב ל-13 שזה המון לתינוקות
אבל היי, אני ממש לא אומרת לכל אחת לעשות את זה רק סיפרתי מה היה אצלנו...

מה כן? המליצו לי פה בפורום על סוגים שונים של ברזל שהם יותר קלים לעיכול. אני לא זוכרת שמות. או שימליצו שוב או שתנסי לעשות חיפוש בפורום
בהצלחה! זה באמת סיוט

גם אצלינו יש גנטיקה חזקה של ברזל ובעבר בכלל לא נתתי עד ספירת דם בגיל שנה אבל בטיפת חלב האחות אומרת גל הזמן שהיא חיוורת... בעיניים שלי היא שחומה מאד 😮
אוף. לא יודעת מה לעשות.

מתה על אלה שמאבחנות במבט...
דווקא אצלנו האחות בטיפת חלב תמכה בהחלטה שלי, היא אמרה שאם הילדה במצב שהעצירות עושה לה פצע שמדמם, אז מה עשינו פה? הדם גורם לאיבוד ברזל... ובכלל אני מבינה שזכינו באחיות בטיפת חלב נהדרות! הן בראש כל כך בריא שכל החששות מהסיפורים ששמעתי אף פעם לא התממשו...

אולי תתיעצי גם עם הרופא ילדים שלכם, ותלכי אחרי הלב. ועוד מעט כתשוכלי להכניס לתפריט. עוף, תתגברי בהודו, זה טוב.

ואגב, מה שלום הקטנה? הייתם אצל הרופא היום או שהחום ירד לגמרי?

החלטתי לחסוך את היציאה בקור לבקר את החיידקים אצל הרופא

הצינון קשה עדיין. שמה לה מי מלח ושואבת נזלת
היום שמתי גם בצל לידה כשישנה
ושמה אותה לישון בהגבהה
אבל היא מתעוררת המון ועושה שמח באמצע הלילה ואני עיייפה... 😷

טוב עשית עם הבצל, את תראי שיפור עצום בבוקר בעזה.
זה סיוט הלילות, בדיוק עכשיו לילה נשי טפו טפו שחזרנו לשיגרה, אחרי שבוע וחצי של חגיגות כאבי אוזניים ושן שבקעה (ראשונה סוף סוף בגיל שנה ). זה היה סיוט, כל רגע מתעוררת כאובה... זה נורא.
בקרוב אצלכם בעזה!

מנהלת חנות טבע, שמאוד התרשמתי מהידע שלה טענה שזה הסוג הכי קל לעיכול (זה היה לפני 6 שנים כבר... אולי מאז כבר יש עוד סוגים).

הוא לא עושה (אבל יותר יקר..)

אני לא נותנת ברזל לתינוקות שלי עד שאני לא מוכיחה בוודאות שחסר להם (לא קרה אף פעם). יש לנו ניסיון גרוע עם עצירות שהייתה לבכורה מגיל כלום, ועד היום יש נזקים מזה... חוץ מזה שגם עודף ברזל הוא לא טוב.

התפתחות וחוסר תאבון מניסיון עם הבת שלי..
רק ברגע שהקפדתי על הברזל הילדה התחילה לגעת באוכל.

אני לא נותנת ברזל

זה שיש המלצה גורפת של משרד הבריאות לא אומר שכל תינוק בישראל חייב לסבול מאנמיה

שמה לב שהתזונה שלהם תקינה - בהתחלה רק הנקה ואח"כ בשילוב מוצקים

ובשלב כלשהוא עושים בדיקת דם ורואים שב"ה אין להם חוסר

 

אני חושבת שהסבל של העצירות שזה עושה להם לא שווה את החשש המפוקפק שרוב הסיכויים שהוא בכלל לא נוגע אלינו

 

דיסקסתי את זה עם הרופא ילדים שלנו והוא הסכים איתי... למרות שרשמית הוא אמור להמליץ לפי ההנחיות.

אני עברתי לפלוריויטל בהמלצת הרוקחת בבית טבע והיה מעולה!

האמת שאני בבעיה תמיד אני שותה מלא אבל עכשיו עושה לי בחילה מים

ומים קרים מאד/קרח- לא זמין לי כל היום...

לימונדה, תפוזים, אשכוליות

ודבר שני. בהריון באמת תמיד יהיה את ה"אדומים" בבדיקות דם. ואם הרופא לא מתקשר אלייך כנראה שהכל תקין בשביל הריון..
עכשיו אני מגיבה ככה כאילו ברגוע אחרי ההריון הראשןן שבו נלחצתי מכל סימון אדום שהוא בבדיקות דם אבל למדתי שבהריון יש . ואם יש משו באמת מתריע שצריך לטפל הרופא המטפל מתקשר

אנסה להפנים..

כשאת נכנסת לתוצאות הבדיקות דרך כרטיס מעקב הריון באפליקציה של כללית, הן מופיעות לך בהתאם להריון.

ורק באתר של כללית ראיתי שבהריון הערכים הם שונים, אבל לא כתוב עד כמה..