פורום הריון ולידה (עמוד 3365)

אל תקחי אישית את הביקורת שלה
תני לזה להחליק מעלייך
היא עצבנית והיא ביקורתית כי עד עכשיו היא היתה ילדה והכל היה פחות או יותר מושלם
ועכשיו היא מגלה את העולם ונוכחת לראות שיש חסרונות
והיא לא תמיד תקבל מהמציאות את מה שהיא רוצה
והמציאות לא תמיד תאיר לה פנים
והמציאות לפעמים תהיה כואבת ולא נעימה
וזה כואב. וקשה לעיכול
ולכן היא משליכה הכל על אמא.
כי כביכול אמא הרתה וילדה והיא אחראית לכל הקושי שלי בחיים.

ככל שאת תקחי יותר ללב, ככה היא תרגיש יותר מעורערת מול המציאות, כי את כאילו מאשרת לה את התחושה שהמציאות לא הוגנת כלפיה, כי את לוקחת על עצמך את האשמה.
אבל אם את לא תקחי ללב, היא תרגיש בטחון ויציבות
ותתחיל להפנים שיש לה חיים משל עצמה, ואחריות לחיים שלה, ואמא אוהבת שרוצה להיות בשבילה אבל לא במקומה. וזה בסדר, אלה החיים, ויש לאמא אמון בה שהיא תצליח. כי אמא לא מתרגשת ולא נבהלת מהחשיפה החדשה לעובדות החיים, היא נוכחת ונמצאת ולא חושבת שהיא אשמה בזה אלא מאמינה בבת שלה שיכולה, שמסוגלת לעמוד באתגר החיים בעצמה.


זה מיומנה של מתבגרת דרמתית... מה שאני זוכרת כמתבגרת.
ממש זוכרת שרציתי שאמא לא תתרגש ולא תאשים את עצמה ושתפסיק להגיד לי שהיא לא מושלמת.
שתפסיק להתנצל
כי זה בסדר לא להיות מושלם.
לא צריך להתנצל על זה.
רק תני לי להתעצבן שהמציאות לא מושלמת כמו שאני רוצה שתהיה.

תודה על מה שכתבת.

אולי באמת אני מנסה מדי לעזור
דווקא אני לא לוקחת אחריות אבל כן מנסה לעזור ולכוון אותן
אולי באמת אננ תריכה לשתוק יותר
אמשיך לחשוב על הנושא
תודה!

ילדים שלי עוד לא שם למרות שתיאור של פותחת נוכח אצלי בחיים מפעם לפעם עם כולם.
אבל אני זוכרת את עצמי כמתבגרת ודי העליב אותי שאימא שלי במקום להתייחס לדברים לגופו של עניין ביטלה הכל בטענה שאני מתבגרת והיא בוגרת והיא יודעת יותר טוב ואני סתם עם הורמונים. גם אם היא לא אמרה את זה אני ידעתי שזה מה שהיא חושבת וזה גורם לתסכול כמו לדבר עם קיר , גם כשהיא הסכימה ידעתי שזה קורה כי בספר חינוך כתוב שצריך להסכים לפעמים או להיכנע אחרי וויכוח עם ילד יצליח להביא טיעונים. העניין הוא שאני גם קראתי את הספרי חינוך וידעתי מה כתוב שם. וידעתי להכיר אותה יותר טוב ממה שהיא הכירה אותי וזה בסוף גרם לניתוק מסוים. גם טענות האלו "אני עשיתי בשבילך הכל ואת לא מסכימה איתי" היו די מעצבנות.
למרות שהיום בתור אימא אני פתאום תופסת את עצמי חושבת או אומרת את זה גם.

את ודאי צודקת שלבטל את הטענות של הבת בטענה שהיא מתבגרת ואני הבוגרת ויודעת יותר טוב - זה פוגע וזה התנהלות לא נכונה כאמא

כאמא צריך לתת מקום לרגשות של הילדים אבל לא לקחת אותם אישית

גם אם אמא לא יכולה להענות לבקשתם צריך לעשות את זה בשילוב של הבנה עם סמכות. זה הצבת גבולות שבריאה לילד בכל גיל

אמא שלוקחת אישית ונפגעת מציבה את עצמה באותה רמה של הילד וזה מערער לילד את תחושת הבטחון הפנימית - בכל גיל. גם בגיל ההתבגרות על כל סערותיו

ילד יודע או אמור לדעת שהורה גם בן אדם עם חולשות.
ואני מדברת לא רק על הכלת רגשות , רציתי התחשבות הרצונות שלי ובטענות שלי. מקרה שלי היה קצת קיצוני אם אימא מאוד שמרנית וסביבה מאוד מתירנית וברור שהקשבתי לאימא אבל מחוסר ברירה, אבל דעה שלה איבדה חשיבות בעיניי כי היא באה ממקום "אימא יודעת יותר טוב" ולא ממקום של חשיבה והתחשבות עם דברים נוספים. וקרה שפשוט ראיתי שהיא לא יודעת יותר טוב , איך שלא מסתכלים לזה אבל סגורה לדרך אחרת כי היא אימא ויש לה סמכות. מקווה שהצלחתי להסביר
ואני בתור בן אדם כן יכולה להיפגע מילד שלי , גם לי יש רגשות וגם להם. אם אני פוגעת אז אני באה ומבקשת סליחה ואם אני נפגעת אני אומרת להם ומצפה להתנצלות.
אגב, גם היום כשהם רק בני עשר ואחד עשרה יש דברים שהם יודעים לעשות יותר טוב ממני וזה בסדר להכיר בזה

לא אמרתי "לעולם אל תתנצלי" "את תמיד צודקת" "בטלי את רגשותיה כלאחר יד"
כשיש ביקורת עניינית ואפשר ללמוד ממנה, בוודאי להתנצל, וכן גם להגיד שאת מודה לה, וגם מצפה ממנה שבפעם הבאה תשתף אותך בצורה נעימה יותר, ולחשוב איך היא יכולה להעיר את תשומת ליבך שלא בנוכחות זרים/שלא בצעקות /שלא בהקנטות. מן שיתוף פעולה כזה.
אבל-
לא ממקום של חולשה ואשמה והתרפסות.
להיות במקום של- לאמא מותר לטעות, ולפעמים אמא טועה ובכל זאת מקשיבים לה.
לא כי את אטומה. אלא כי ככה מתנהל בית יציב.
ויש זמן, מקום וצורה להעיר.
ככה נראה לי.

בכלופן, אני קראתי את מיואשת ודמיינתי סיטואציות של סתם קריזות ועצבים ולהפוך כל דבר לדרמה
ונכון, אם הבת חכמה ורגישה, היא תתחיל את הדרמה מקמצוץ אמת
אבל הקמצוץ הזה הוא סתם תירוץ
היא צריכה להוציא את התסכול
ואפשר ונכון לדעתי להכיל אותו.
להקשיב, לתת לה, לא למהר להרגיע אותה, לא למהר למצוא פתרונות, לא למהר להתנצל
להיות איתה בתסכול ובהפנמה שהמציאות לא מושלמת
וזהו...
קצת כמו ילדים בגיל קטן שבוכים ובוכים ושום דבר לא מרגיע אותם... לפעמים פשוט רוצים לבכות ושאמא תסבול את זה.
שאמא תהיה שם "אמא " גם כשהם עולים על העצבים ומותחים את הגבולות.

בחיים בחיים לא חשבתי לומר "זה גיל ההתבגרות ויעבור לך" להתייחס בשיא הרצינות
כי זה באמת רציני
באמת לא קל
באמת מטלטל
ובאמת בונה אישיות.

הרבה פעמים אני מנסה לפתור להם בעיות ומפלס העצבים רק עולה עד שאני מבינה שהכי טוב עכשיו לומר נכון. איזה באסה. את צודקת. מורה מעצבנת/חברה דפוקה/ אוטובוס מגעיל וכן הלאה
הרבה פעמים זה עוזר הרבה יותר

ספי יפית הסיטואציה הזו הילדה עשתה משהו לא בסדר, הערתי לה, והיא התפרצה. אין מה לעשות הייתי חייבת לומר לה שהיא עשתה משהו לא בסדר, וזה הפך לדרמה והיה מעייף בטירוף

אצלי התופעות שאת מתארת נמצאות גם אצל צעירים יותר.. גיל ההתבגרות הולך ויורד... רק אומרת שחררי קצת לחץ מעצמך.. את רק בנאדם, אימא שעושה הכי טוב שיכולה. לא תמיד כשהם לא מרוצים זה אשמתנו. הם צריכים, וגם אנחנו, לעבוד על המידות כמו ענווה, הכרת הטוב, כיבוד הורים.. ואנחנו צריכות להיות שלמות עם עצמנו ומתוך כך רגועות ומציגות את הדברים בנחת. כשאנחנו נלחצות אנחנו מתפרצות.. אני אומרת לעצמי את זה בלב.. ליישם בפועל זו העבודה..

איך אחרי שאני מנסה ומשקיעה את כל כולי עומדת מולי ומאשימה אותי שהכל בגללי. זה ממש קשה.

ועדכון- היא נכנסה למטבח וניקתה אותו מיוזמתה בתור פיצוי על הדיבורים שלה כנראה. אמרתי שהיא ילדה טובה... ועדיין ההתנגשויות האלו מתישות אותי מאאאאאד

ברוכה הבאה למועדון,גיל ההתבגרות הוא כמו המרד של גיל שנתיים,אבל למולך עומד נער/ה שלפעמים גבוהים ממך.למרות שזה לא נראה המתמרד/ בן השנתיים.זה הוא.ממי שעברה את הסרט הזה והגיע בו לאחד הפרקים האחרונים שבו עם בת הזקונים.אני חושבת שמה שהכי חשוב זה למצוא אוזן קשבת/שכנה /ידידה לשתף ולדעת שכזה זה אצל כולם וזה שלב ההתבגרות.
אם זה לא מספיק לחפש חוג הורים או תמיכה באתר "לב שומע" של הרב אלישע אבינר ועוד רבנים.
יש גם קו טלפוני לייעוץ להורים אבל אני לא יודעת את המספר.בהצלחה רבה.

אני שמעתי שיעור על גיל ההתבגרות ששינה לי את החיים (זה שיעור ברשת, אם את רוצה המלצה - תגידי)

 

נשמע לי שהנקודה העיקרית שלך זה שאת יותר מדי לוקחת אחריות על המצב, מפחדת לטעות ולכן קצת חסרת בטחון או בהגדרה יותר נעימה - לא סגורה על עצמך - בהתנהלות מולה

כל המושג הזה של "גיל ההתבגרות" והפרשנות שאנחנו נותנים לו זה קצת עניין תרבותי, אם תוציאי את זה מהמשוואה ותחזירי לעצמך את הבטחון בסמכות ההורית שלך את תהיי הרבה יותר רגועה ותראי שהכל קל יותר.

 

יש ילדים שההתנהלות איתם יותר סוערת ויש ילדים יותר רגועים, כשאת משייכת כל דבר ל"גיל ההתבגרות" את נכנסת ללחץ. 

קחי את זה כמו כל התנהלות מול ילד, הצבת גבולות, סמכות הורית וכל זה 

 

פעם שמעתי מפסיכולוגית ילדים מעולה שבמגזר שומרי תורה ומצוות יש הרבה פחות תופעות של משברי גיל ההתבגרות מאשר במגזר הכללי והיא הסבירה את זה בעובדה שבמגזר הכללי הורים "הולכים על ביצים" ליד הילדים במגזר שומר תורה ומצוות לא מפחדים לחנך, ובכלל יש יותר חינוך לגבולות. חינוך למצוות זה חינוך לגבולות בכל מקרה, אז ילדים לומדים דחיית סיפוקים (לחכות בין חלב לבשר, איסורי שבת וכו), שמים דגש על דרך ארץ ומידות טובות וזה מאד משפיע גם "גיל ההתבגרות" מתנהל אחרת לגמרי אצל שומרי תורה ומצוות.

 

כשאנחנו כהורים שמים תווית על הילד "הוא עכשיו בגיל ההתבגרות" אנחנו באיזשהוא מקום יוצרים מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. וזה מאד חבל.

 

איכשהוא אף פעם לא ציפיתי שילד שלי יבוא ויבקש סליחה. ברור שאם ילד עשה משהו לא בסדר אני צריכה לחנך אותו להודות בטעות, להתנצל וכו - אבל ממקום מחנך, ממקום בוגר, לא ממקום פגוע. אנחנו לא על אותו מישור.

 

אמא שנפגעת מילד - "איך הוא עושה לי את זה אחרי שנתתי לו כל כך הרבה או עשיתי לו כך וכך" - היא לא מבינה שבעצם התחושה הזאת היא פוגעת שוב בילד - היא מערערת לו את הבטחון הבסיסי בעולם, הבטחון שיש לי הורים חזקים שיכולים להוות לי גב ואני לא זרוק בעולם.

אפשר להפגע מהזולת כשאנחנו על אותו מישור, יחסי הורה-ילד הם לא על אותו מישור. ההורה הוא המבוגר האחראי וילד ממוקם מתחת ההורה.

 

(הערה בסוגריים - אני מדברת עם הילדים שבבית, לא על ילדים נשואים, עם זה אין לי נסיון עדיין אז עוד לא גיבשתי עמדה ברורה )

 

לפעמים בעלי אומר לי - אני מקווה שהילדים יודעים בכלל להעריך את מה שאנחנו עושים בשבילם.. אני אומרת לו - ילדים לא אמורים לחשוב על זה בשלב זה. אני מאמינה שכשהם יהיו הורים בעצמם אז הם ייזכרו וידעו להעריך. כמו שאנחנו היום יודעים להעריך את ההורים שלנו על כל מני דברים שהיו בילדות שלנו, אבל כשהינו ילדים ההורים היו מובנים מאליהם וכך זה נכון ותקין לדעתי. זו דרך העולם.

 

אני עושה הכל נכון. באמת. סליחה שאני מעידה על עצמי ;)
הלכתי להנחית הורים ואני משקיעה הרבה בנושא. שוט אמרתי שלפעמים קשה לי ״לעשות הכל נכון״ ולחשוב לפני כל דבר מה מתאים לעשות, ולנשום עמוק ולזכור שאני האמא פה ואני צריכה עכשיו לחנך/לשים גבול/ להיות סמכות הורית/ לא להיעלב/ וכל מה שמתאים באותו רגע

לפעמים אני סתם אשה רגילה שנעלבת/ כועסת/ עצובה/ מתבגרת בעצמי....
זה הכל.... לפעמים קשה לי לזכור את כל מה שנכון וצריך ומתאים עכשיו לעשות ובא לי ממש לצרוח ולטרוק את הדלת ולהיות מתבגרת בעצמי כי זה מתסכללללל

וכן, לדעת מה נכון לעשות וליישם את זה זה לא תמיד קל, או אפילו תמיד לא קל. לחנך ילדים זה המון השקעה ובזמנים שהתינוקת חולה, אני חולה, הבית הפוך, וסתם אין לי כח, אז קשה לי. זהו.

לעצם הנקודה שכתבת על נפגעת מהילד תרשי לי לא להסכים איתך. לדעתי חשוב שהילדים ידעו שגם אצא היא בן אדם והיא נפגעת. ואני לא נפגע כי עשיתי בשבילם כל כך הרבה, אננ נפגעת כי הם אמרו לי עכשיו משהו מעליב. ונפגעתי . אמא לא רובוט ולא קוסם ואם הילד שלה אמר משהו מעליב אז היא יכולה להיפגע.
ומעבר לזה גם לגמרי לגיטימי מבחינתי לומר לילד שבסוף טיול ארוך מתחיל להתלונן או לשגע את כולם- אתה לא חושב שזה לא יפה אחרי כל היום שהשקענו עבורכם להנות ביחד שאתה מקלקל לכולם את המצב רוח?
הכרת טובה זה משהו שילדים צריכים ללמוד. וזה לא בא מהאווויר. אני מלמדת אותם להכיר טובה להרבה אנשים, אבל בהחלט גם להורים הפרטיים שלהם. אני לא מצפה שזה יבוא להם מעצמם אני מלמדת אותם לומר תודה ולהעריך צ'ה שעושים עבורם. לא בצורה מעיקה אבל כן מלמדת. זאת גישת החיים שלי.

בכל אופן תודה לכל המגיבות כתבתן מלא דברים מעניינים ולמדתי עוד

אמא היא רק בנאדם!! אי אפשר תמיד לעשות הכל נכון ותמיד להיות בסדר ותמיד לזכור איך נכון להגיב

מותר לך להיות בנאדם

מותר לך להתפרק

רק רצוי לעשות את זה בחדר שלך עם דלת סגורה ולא מול הילדים - עדיף, אם אפשרי  לפעמים גם זה לא אפשרי וזה בסדר

 

צריך לזכור שאם ההתנהלות הכללית שלנו היא בסדר בדרך כלל אז ילדים לא ניזוקים מטעויות מזדמנות שלנו!!! 

ילדים ניזוקים נפשית כשההתנהלות העקרונית והתמידית של ההורים היא לקויה.

 

כנראה שאת זה את צריכה להזכיר לעצמך שוב

 

לגבי הלהעריך ולא להעריך וחינוך להכרת הטוב ודאי שאת צודקת, לא הסברתי את עצמי מספיק טוב

בדוגמא שלך עם הטיול למשל גם אני נוהגת ככה, ברור

 

אני התכוונתי לדברים שהם מעבר, דברים שילדים לא יכולים להעריך אותם כשהם ילדים - אנחנו למשל גדלנו עם הורים מאד לא קלים, בעלי בא מרקע עוד יותר קשה ממני, ושנים של עבודה קשה מאד כולל טיפול פסיכולוגי של כמה שנים הביא אותו באמת למקום שב"ה אנחנו לגמרי לא מעתיקים את הילדות שלנו וגם לא עושים דוקא ההפך (מכירה את זה ש"אני לא יעשה לילדים שלי מה שעשו לי" ואז את גם לא עושה להם טוב כי את עדיין מתנהלת מאותו מקום פגוע בתוכך וההתנהלות שלך לא מאוזנת ולא נכונה אלא טועה לצד השני)

אז אין אדם בעולם שאני מעריכה כמו את בעלי על איזה אבא שהוא כשאני יודעת מה הוא עבר וכמה ריסקו לו את הנפש כל שנות ילדותו והתבגרותו אבל הילדים לא יכולים להעריך את זה ולמען בריאותם הנפשית אני חושבת שהם באמת לא צריכים להיות בתמונה הזאת.

את הסבא הדפוק שלהם הם מכירים, אבל אני תמיד מזכירה לבעלי שסבא זה לא אבא והוא לעולם לא יוכל לפגוע בילדים שלנו כמו שהוא פגע בו כי קודם כל בשבילם הוא רק סבא וסבא לא משפיע באותה רמה ובמיוחד שאנחנו שם בשביל להגן עליהם. 

אני לא שולחת אליהם ילדים בלעדינו כי אני יודעת שאני תמיד צריכה להיות על המשמר כשאנחנו איתם.

בשנים הראשונות בעלי לא היה מסוגל נפשית לעמוד מול אבא שלו אז רק אני הייתי זאת שמציבה את הגבולות וחותכת ענינים כשאבא שלו התחיל לגלוש מעבר לגבול, במשך השנים הוא הלך והתחזק..

אז זה מסוג הדברים שצריך לזכור לא לצפות להערכה של הילדים

 

לגבי אם להראות לילד שנפגעתי או לא - או בכלל אם להפגע מילד או לא - זה באמת תלוי בסיטואציה, בגיל של הילד, ברקע של הסיפור מה הביא את הילד להתנהג ככה. והתגובה יכולה להיות מאד שונה

אני חושבת שאת צודקת ואני צודקת וזה תלוי בסיטואציה.

 

 

קראתי אתמול בלילה והייתי עייפה מכדי להגיב
את צודקת מאד במה שכתבת והסיפור על בעלך מפעים ותפס אותי חזק
גם לי יש משהו שגדלתי איתו ואני עושה מאמצים עצומים לא להעביר הלאה ובגללך חשבתי לי אולי איפשהו בלב אני כן מצפה להערכה והרי ברור שאין להם מושג וטוב שכך ואין סיבה שיעריכו. תודה. נתת לי מחשבות עמוקות...

אני בה לא חושבת שמזיקה ובעיקר פתחתי את השרשור פריקה הזה בגלל שלפעמים מה זה בא לי חיות ילדה שוב בלי אחריות וכשקורים משברים כאלו של גיל התבגרות פשוט לומר- יאללה תסתדרו אני לא יודעת/אין לי כח/ נמאס לי ואני הולכת לי לשבת בחדר עד שזה יעבור 😁😁😁

אני אספר לבעלי שהסיפור שלו עזר למישהו, הוא בטח ישמח

 

עם השרשור פריקה אני לגמרי מזדהה

 

שהילדה שלך בריאה ועושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות בגיל שלה. מה שהיא עוברת עכשיו בונה את האישיות הבוגרת שלה וזו תקופה לא קלה בשבילה. הכי חשוב להשאיר אותה קרובה אלייך ולהשאר כתובת משמעותית עבורה.
יעבור לה! בהצלחה!!

שלום, האם זה נכון שחומר סיכה מקשה על כניסה להריון? - הריון ולידה

מוכרים את זה במכון פועה, ואולי בעוד מקומות, לא מכירה תבדקי בגוגל.

ספציפית לא השתמשנו בו כל פעם רק אחרי שכבר הייתי בהריון והיה לי יובש

אני יודעת שהוא מומלץ מאד.

זה אחד הדברים הידועים לעצירות...

לנו כן קרה וגם עם של טיפטיפות. התייעצתי עם הרופאה והיא אמרה לתת פעמיים בשבוע כל פעם ארבע טיפות במקום שתיים. האמת לא ניסיתי את זה כי הבת שלי סובלת מעצירות מאוד, היא רגישה לזה... וכאב לי עליה. אני פשוט לא נתתי כלום, יודעת שאצלינו יש גנטיקה חזקה של ברזל מעולה. וצדקתי, באזור גיל שנה עשינו לה ספירת דם היה לה קרוב ל-13 שזה המון לתינוקות
אבל היי, אני ממש לא אומרת לכל אחת לעשות את זה רק סיפרתי מה היה אצלנו...

מה כן? המליצו לי פה בפורום על סוגים שונים של ברזל שהם יותר קלים לעיכול. אני לא זוכרת שמות. או שימליצו שוב או שתנסי לעשות חיפוש בפורום
בהצלחה! זה באמת סיוט

גם אצלינו יש גנטיקה חזקה של ברזל ובעבר בכלל לא נתתי עד ספירת דם בגיל שנה אבל בטיפת חלב האחות אומרת גל הזמן שהיא חיוורת... בעיניים שלי היא שחומה מאד 😮
אוף. לא יודעת מה לעשות.

מתה על אלה שמאבחנות במבט...
דווקא אצלנו האחות בטיפת חלב תמכה בהחלטה שלי, היא אמרה שאם הילדה במצב שהעצירות עושה לה פצע שמדמם, אז מה עשינו פה? הדם גורם לאיבוד ברזל... ובכלל אני מבינה שזכינו באחיות בטיפת חלב נהדרות! הן בראש כל כך בריא שכל החששות מהסיפורים ששמעתי אף פעם לא התממשו...

אולי תתיעצי גם עם הרופא ילדים שלכם, ותלכי אחרי הלב. ועוד מעט כתשוכלי להכניס לתפריט. עוף, תתגברי בהודו, זה טוב.

ואגב, מה שלום הקטנה? הייתם אצל הרופא היום או שהחום ירד לגמרי?

החלטתי לחסוך את היציאה בקור לבקר את החיידקים אצל הרופא

הצינון קשה עדיין. שמה לה מי מלח ושואבת נזלת
היום שמתי גם בצל לידה כשישנה
ושמה אותה לישון בהגבהה
אבל היא מתעוררת המון ועושה שמח באמצע הלילה ואני עיייפה... 😷

טוב עשית עם הבצל, את תראי שיפור עצום בבוקר בעזה.
זה סיוט הלילות, בדיוק עכשיו לילה נשי טפו טפו שחזרנו לשיגרה, אחרי שבוע וחצי של חגיגות כאבי אוזניים ושן שבקעה (ראשונה סוף סוף בגיל שנה ). זה היה סיוט, כל רגע מתעוררת כאובה... זה נורא.
בקרוב אצלכם בעזה!

מנהלת חנות טבע, שמאוד התרשמתי מהידע שלה טענה שזה הסוג הכי קל לעיכול (זה היה לפני 6 שנים כבר... אולי מאז כבר יש עוד סוגים).

הוא לא עושה (אבל יותר יקר..)

אני לא נותנת ברזל לתינוקות שלי עד שאני לא מוכיחה בוודאות שחסר להם (לא קרה אף פעם). יש לנו ניסיון גרוע עם עצירות שהייתה לבכורה מגיל כלום, ועד היום יש נזקים מזה... חוץ מזה שגם עודף ברזל הוא לא טוב.

התפתחות וחוסר תאבון מניסיון עם הבת שלי..
רק ברגע שהקפדתי על הברזל הילדה התחילה לגעת באוכל.

אני לא נותנת ברזל

זה שיש המלצה גורפת של משרד הבריאות לא אומר שכל תינוק בישראל חייב לסבול מאנמיה

שמה לב שהתזונה שלהם תקינה - בהתחלה רק הנקה ואח"כ בשילוב מוצקים

ובשלב כלשהוא עושים בדיקת דם ורואים שב"ה אין להם חוסר

 

אני חושבת שהסבל של העצירות שזה עושה להם לא שווה את החשש המפוקפק שרוב הסיכויים שהוא בכלל לא נוגע אלינו

 

דיסקסתי את זה עם הרופא ילדים שלנו והוא הסכים איתי... למרות שרשמית הוא אמור להמליץ לפי ההנחיות.

אני עברתי לפלוריויטל בהמלצת הרוקחת בבית טבע והיה מעולה!

האמת שאני בבעיה תמיד אני שותה מלא אבל עכשיו עושה לי בחילה מים

ומים קרים מאד/קרח- לא זמין לי כל היום...

לימונדה, תפוזים, אשכוליות

ודבר שני. בהריון באמת תמיד יהיה את ה"אדומים" בבדיקות דם. ואם הרופא לא מתקשר אלייך כנראה שהכל תקין בשביל הריון..
עכשיו אני מגיבה ככה כאילו ברגוע אחרי ההריון הראשןן שבו נלחצתי מכל סימון אדום שהוא בבדיקות דם אבל למדתי שבהריון יש . ואם יש משו באמת מתריע שצריך לטפל הרופא המטפל מתקשר

אנסה להפנים..

כשאת נכנסת לתוצאות הבדיקות דרך כרטיס מעקב הריון באפליקציה של כללית, הן מופיעות לך בהתאם להריון.

ורק באתר של כללית ראיתי שבהריון הערכים הם שונים, אבל לא כתוב עד כמה..

הכל הולך לפי היצע וביקוש.

יש איזורים שיש חסר גדול ואז ממילא המחיר עולה.

 

כמו כן, בדרך כלל כשמסכמים על מחיר קבוע לחודש ולא לפי שעות לוקחים טיפה יותר זול.

 

כשבררתי התוצאה שהגעתי:

מחיר לשעה 7.5-9 עד שעה 2 +- אחר כך המחיר עולה.

עוזר לך?

את יכולה פשוט להתחיל לברר כבר עכשיו מחירים באזור שלך ולדעת לפי זה

אצלינו עושה חישוב לפי 8-10 ש"ח לשעה, חישוב של כמה שעות ביום את צריכה כמה ימים בשבוע. לפי זה מגיעים לסכום חודשי ואז המחיר הוא מחיר חודשי קבוע.

לא משנה אם הבאת או לא הבאת, ילד חולה, חודש עם חג או משהו כזה. יש מחיר חודשי קבוע. לפי החישוב הראשון.

דרך אגב בהמשך לסגולות לבנים נזכרתי בעוד סגולה
אומרים שמי שהולך למירון ומבטיח שאם יהיה בן יקרא לו על שם ר שמעון בר יוחאי זוכה לבן

ושימוש פנימי הכוונה בבליעה/שתיה/אכילה

אם בודקת טהרה המליצה היא כנראה יודעת על מה היא מדברת

אבל שימי לב שיש כמה סוגי בפנטן 

(אני משערת שהיא התכוונה לבפנטן פלוס כי הוא עוזר באיחוי מהיר.(ולכן משתמשים איתו אחרי ברית)

טבע קוטן?מותר? שמים לתינוק אחרי ברית

תמיד טוב שיש בהית טבעקוטן/פוליקוטן.

אני יכולה למרוח אותו בנרתיק?
תודה!

גם בפנים.

דבר ראשון הוא עם קורטיזון.

דבר שני את לא מספרת על פטריה.

דבר שלישי, בפנטן משחה מעולה מעולה וגם לי המליצו להשתמש איתה בעבר בנרתיק שהיתה לי בעיה ובאמת עזר.

 

בהריון, רק תהיי קשובה לגוף שלך.

אני אישית הפסקתי כי הרגשתי חולשה. אבל הבת שלי היתה בת שנה וחצי...

 

בהצלחה רבה!!

עד הלידה של הבן אחר כך.
דוד שלי הביא את הבת לבית חולים כדי שדודה שלי תוכל להניק גם אותה אבל היא לא רצתה לאכול בגלל שהחלה הפך לקולסטרום..
בקיצור היא הניקה כל ההריון.. אז זה אפשרי.
בעקרון אם יש לך כוח, וההיריון לא בסיכון אפשר להניק בכיף. הגוף חכם יודע לתת את מה שעובר והתינוק צריכים.
רק צריך להקפיד על המון המון שתייה, אכילה מסודרת ומנוחה..כדי שיישארו לך כוחות.. (הייתי בודקת כל כמה זמן מאגרי ברזל וכדו' כדי שלא תתמוטטי פתאום)
מזל טוב ובשעה טובה!

אין לו מאגרים בלתי נידלים,במיוחד אם לא מקפידים על תזונה בריאה. הוא צריך לספק אוכל ל-3 אנשים

ולבדוק מאגרים.. ברור שבלי זה היא תקרוס..

פחות מדאיג הילד היונק,כי אפשר לראות עליו.יותר מדאיג העובר,את לא יכולה לדעת מה חסר לו ואיך זה ישפיע עליו בעתיד.

אבל כשאישה מכירה את גופה (לא תמיד) ויותר מתי היא מגזימה,אז למרות כל התחושה הרעה,ריך להפסיק.זה לא יכול לבוא על חשבון העובר.מטרנה זה גם מספיק טוב

אם יש חוסר

באופן טבעי הגוף יודע לתעדף את העובר על פני היונק, ולכן אם אין מספיק לשניהם החלב פשוט יגמר (או יהיה פחות מזין).
אני באופן אישי הינקתי פעמיים בהריונות (ילדים גדולים יותר, שממש לא הסתמכו על ההנקה כאוכל, כך שזה שונה...), בשתי הפעמים החלב הפסיק בשלב מסויים (גם כשניסיתי לסחוט לא יצא כלום).
דווקא מי שצריך לשים לב אליו זה היונק, כי בגיל של פחות משנה הוא לגמרי מסתמך על ההנקה, וצריך להיות עירניים לאפשרות שאולי למרות שהוא יונק הוא לא מקבל כל מה שהוא צריך, ואז כן חשוב לתת לו תמ"ל (ולא בהכרח במקום הנקה, כי להנקה יש גם משמעות רגשית, ובטוח הילד לא יפסיד מזה...)

לעובר ואחר כך לחלב של התינוק היונק

 

אם יש לאמא חוסרים הם יפגעו קודם כל בה אח"כ ביונק ואח"כ בעובר

 

ואישה בהריון תקין ללא עבר של דימומים בשליש ראשון שמקפידה על תזונה בריאה + נטילת תוספים - אין בעיה להמשיך להניק כל עוד נח לה עם זה

ברור שהאמא צריכה לדאוג לתזונה טובה + פרנטל + השלמת חוסרים ספיציפיים בנוסף

 

 

תעקבי אחרי העליה שלו במשקל. ואם הוא רגוע.
וממילא אפשר להתחיל גם טעימות כבר אז זה יכול להוריד קצת מהעומס של ההנקה...
(דרך אגב נדמה לי שזה די נפוץ שכשמתחילים טעימות העליה במשקל היא פחות מהירה קצת. כי מתחילים עם דברים קצת דיאטטיים כאלה...)

אני הנקתי במצב כזה הנקת צמד, כלומר הנקתי את הבת הגדולה במשך כל ההריון, וגם אחרי הלידה היא המשיכה לינוק (בנוסף לתינוק כמובן) עד שהוא היה בן חצי שנה בערך, והיא היתה בת קרוב לשנתיים.
היה מקסים. יש לזה כמה וכמה יתרונות ועד היום מרגישה שהקשר ביניהם חזק ומיוחד, ובראש שלי מקשרת לתקופה שינקו יחד, כמו תאומים.

זה בהחלט אפשרי! ממליצה לך לקרוא קצת על הנקת צמד. ולהיות חזקה מול דעות קדומות של אנשים, או פשוט לא לשתף את כולם. כי יש דברים ממש לא מבוססים שאנשים אומרים בנושא בלי ידיעה, כמו שהילד הגדול יגמור לתינוק את החלב.. שטויות! ייצור החלב הוא בהתאם לביקוש אז זה להיפך, אחרי הלידה יש מלללא חלב לתינוק בזכות האח הגדול שמעודד ייצור.

כמובן שהכל בסיעתא דשמיא.. לפעמים מרגישים שההנקה גומרת את הכח, או שנגמר החלב, או שהגדול כבר לא רוצה כי משתנה הטעם, או מסיבות אחרות, וזה בסדר גם להפסיק להניק אם יהיה צורך בהמשך. הכל בהקשבה לעצמך ולגוף שלך..
שימי לב אם את מרגישה חולשה (חשוב מאד להקפיד על אוכל ושינה מסודרים), או אם יש חלילה קצת דימום/ צירים מוקדמים, עלול לחייב הפסקת הנקה.

אם החלב יתמעט תרגישי את זה, אל דאגה. מהתיאורים שלך נשמע שלא חסר חלב בכלל. אבל בלי קשר,
מן הסתם תכניסי יותר ויותר מוצקים לילד ככל שהוא גדל- מגיל חצי שנה כבר אוכלים, ואז פחות תדאגי בקשר לחוסרים.
(אצלי היתה תקופה באמצע ההריון שהחלב התמעט ונתנו קצת מטרנה כהשלמה, בקבוק ביום. תקופה ממש קצרה. כמובן לא מחייב)

כך שלהיות עם יד על הדופק. לי חלב נעלם בשבוע 13. והנקה די התישה אותי.
מצד שני יש כאלו שמניקות עד סוף הריון אבל יש גם כאלו שהנקה גורמת להן לכתמים והתכווצויות ולדימומים.

באמת כרגע לא מרגישה שזה קשה לי וב"ה בלי התכווצויות או דימומים למינהם ומשתדלת לנוח כמה שאפשר.
אם יש עוד עצות אשמח לשמוע..

להתחיל לבסס מוצקים.

אין לי ניסיון עם הנקה מלאה והריון.

אבל היום רופאת הנשים שלי הלחיצה אותי שהוא לא יקבל את מה שהוא צריך בחלב גם אם אקח ויטמינים וכבר להתחיל לחשוב על תחליפים..

בעיקר כי יש נשים שזה לא טוב להם.

אני הנקתי פעם ביום.
אז זה אחרת..
אולי הייתי מוסיפה תמ"ל ומניקה פעם-פעמיים ביום.
ותעקבי אחרי משקל וטיטולים.

זה ממש לא נכון. להיפך, החשד הוא מחוסרים שלך ולכן צריך לעקוב איך את מרגישה. באופן טבעי הגוף לוקח לעובר ולחלב אם את כל מה שצריך, ולאמא משאיר בסוף כי היא הכי חזקה ויכולה להשלים לעצמה- פלאי הבריאה.

(לא שאני רופאה.... ולא מזלזלת ברופאים. אבל.. כבר היו פה בפורום סיפורים על רופאים שאמרו דברים לא נכונים, כי היא רופאת נשים - הנקה זו לא ההתמחות שלה. כמו שרופאי נשים לא מבינים בפיזיו של רצפת אגן. בקיצור, אם זה מלחיץ אותך לדעתי כדאי לך להתייעץ עם יועצת הנקה *תותחית* כדי להרגע)

תעשי בדיקות דם מקיפות כולל B12 כדי לראות שאת לא צוברת חוסרים.

זה לא נכון שהגוף לוקח לעובר ולחלב כל מה שצריך

לגוף יש היגיון,הוא לא ישאיר אמא עם ברזל 2,בשביל שלעובר לא יחסר. הוא מבין שזה יהרוג את האמא. הוא לוקח במידת ההגיון,ואם חסר לעובר אף אחד לא יכול לדעת. זה יכול לפגוע בו מאוד ,לא בטוח שיראו מיד יתכן וזה יצוץ אצלו בהמשך החיים. אי אפשר לדעת

זה מאד הגיוני

וגם למדתי את זה במכללה

ברור שאם האמא בתת תזונה משמעותי זה ישפיע על העובר והגוף לא יקח כך מה שיש לה בשבילו כי גם היא צריכה לשרוד.
אבל במצב רגיל של אישה רגילה שגם מניקה- אם אין מספיק גם ליונק החלב פשוט יפסיק להיווצר ואז זה כמו כל אמא בהריון (שתמיד כדאי שתהיה במצב מאוזן תזונתית, ותמיד טוב לראות שכל הוויטמינים במצב תקין, אבל בלי קשר להנקה בהכרח).

אם יש מחקר כלשהו שמוכיח את מה שכתבת?
שאמהות שהניקו בהריון זה גרם לחוסרים בעובר?
מספיק מחקר אחד לצורך העניין. אבל משהו בדוק, לא מאמר דעה של מישהו שזה נראה לו הגיוני.

(את יודעת שפעם לא היה נראה הגיוני לרופאים שיש חיידקים, ושצריכים לשטוף ידיים בין מטופל למטופל, וזה גרם להרבה יולדות למות? את יודעת שכשהומצאו תחליפי החלב היתה תקופה שאמרו לאימהות שעדיף ובריא יותר מלכתחילה להביא מטרנה מאשר חלב אם כי המרכיבים שם מפוקחים? סתם דוגמא. אם נלך לפי מה שהגיוני ולא נחקור את הדברים, המדע לא יוכל להתקדם בצורה הגיונית ונישאר בימי הביניים)

אמרו לה כאן כבר כמה פעמים בשרשור להקפיד על תזונה וויטמינים, ותאמיני לי שהגוף לא יגיע לברזל 2 בלי שהיא תשים לב. גם לא לברזל 8. אם יש צורך - מטפלים, אם יש צורך - מפסיקים להניק. אבל לבוא ולומר לה שהיא פוגעת בעובר גם אם הכל בסדר בבדיקות?! למה, בשביל מה זה טוב?

מצטערת אם יצאתי תוקפת, זאת ממש לא הכוונה. פשוט נושא רגיש אצלי.
אגב, כשהנקתי בהריון היו הרבה נשמות טובות שבאו לשכנע אותי להפסיק, שאני מזיקה לעצמי ולילדים. אז יופי שלא נראה לכם טוב בעין, אבל למה לזרוק הפחדות בלי לבדוק?! את יודעת שלהפסקה של ההנקה מתוך לחץ/ בבת אחת/ בלי מוכנות של האמא והילד עלולות גם להיות השלכות לא פשוטות? גם על האמא, גם על הילד וגם על העובר. אז באמת, בשיקול דעת.

אם נשמע מדבריי שהיא פוגעת בעובר,אני מצטערת.לא נראה לי שרשמתי את זה,התכוונתי באופן כללי. שבמצב כזה צריך להיות עם יד על הדופק מאד מאד. נשים כותבות לה אני עשיתי את זה וזה לא אומר כלום.

התכוונתי רק לחדד את העניין,שתזהר מאוד זה הכל.מכירה מישהי שהניקה תוך כדי הריון והיתה לה הפלה, לא היו לה דימומים קודם,אבל פתאום הפלה. יכול להיות שזה היה קורה גם בלי ההנקה. אבל לדעתה זה הגורם,מאז היא לא הניקה יותר.אבל את מה קרה לא תוכל לשנות.

 

מה שבנות כתבו לה, להראות לה שזה מאוד מאוד! נפוץ שמנקים בהריון, בטח בתחילתו ורוב ההריונות האלה מסתיימים בבריאות.

גם אני עברתי הפלה, אבל דווקא בהריון שלא הנקתי בו. לפניו הנקתי בכל ההריונות (חוץ מהראשון כמובן) וסיימתי ב"ה בידיים מלאות ובבריאות. הפלות קורות, קרו ויקרו. לצערנו כמעט כל אישה תעבור לפחות הפלה אחת. לא תמיד ולרוב ההנקה לא אשמה. זה בסדר לחשוש לזה, למי שחוששת, אבל גם מותר להתעלם מהנתון הזה, כי הוא מאוד לא מדויק. אלא אם כן יבוא מחקר ויוכיח שנשים מניקות מפילות יותר.

אשה שמודעת לעצמה ולוקחת אחריות על העובדה שהיא גם בהריון וגם מניקה - לא תגיע למצבים כאלה

יש הרבה בינינו שיולדות שנה אחרי שנה,מניקות תוך כדי ולא מקפידות על תזונה נאותה

מכירה מישהי כזו שחיה על קפה ועוגה,מה היא חושבת לעצמה? מאיפה יש לעובר שלה ויטמינים ומינרלים, מהאוויר?

זה יכול לפגוע גם בה מאוד בעתיד

גמלתי בערך בחודש רביעי. הרגשתי שינוי בחלב ורובם נגמלו לבד בשלב הזה...

עד בערך חודש חמישי-שישי.
גם אצלי הם קרובים בגיל. (בין הראשון לשניה שנה וחודש) ולא רציתי להפסיק להניק בשלב כזה.
כן, זה מתיש, אבל לי זה היה מאוד חשוב ולא רציתי לוותר, אבל כשראינו שהחלב לא מספיק לו, הוספנו תמ"ל במקביל להנקה. בפועל גם הראשון וגם השניה (בהריון הבא) גמלו את עצמם כי כנראה נגמר החלב בערך בחודש חמישי.

היונק היה קצת יותר גדול וכבר היו כמה ארוחות מוצקים פה ושם

הרגשתי מצוין, לא הרגשתי שהתמעט לי החלב

 

שאלתי מדריכת הנקה מוסמכת אם זה בסדר והיא אמרה שאם אין לי היסטוריה של דימומים בשליש ראשון ולא הסטוירה של הריונות בסיכון אין שום בעיה להמשיך להניק.

 

המשכתי להניק עד סביבות שבוע 16 שאז החלב התחיל להשתנות ולהתאים את עצמו לחלב של אחרי לידה, הטעם של החלב השתנה והיונק שלי כבר לא אהב את זה אז הפסקנו ועברנו למוצקים בלבד (כבר היה מספיק גדול בשביל זה)

 

קבלתי פה ושם הערות מכל מני נשמות טובות שחשבו שאני מזיקה לעובר או לעצמי - אבל הבנתי שזה נובע מבורות בלבד ופשוט סיננתי אותם!

 

 

הלוואי שאצליח ושלא יהיו סיבוכים ח"ו..

תקפידי על פרנטל כבר מעכשיו, תשתדלי לאכול טוב ובריא

 

ותבקשי בדיקות דם מקיפות - כולל פריטין (מאגרי ברזל, לא מספיק לבדוק רק המוגלובין), B12, ויטמין D

נכנסתי להריון כשהבת שלי הייתה בת 7 חודשים. המשכתי להניק אותה עד גיל שנה והייתי בחודש החמישי להריון.
אבל מציינת שלא הנקה מלאה. שילבנו מטרנה וטעימות..

(בדיוק רציתי לכתוב לך באישי איך מתקדם עניין הלילות חחח אם בא לך לענות פה או שם )

ובכל פריקה, רק תרימי עיניים למעלה... וכבר הפריקה הופכת לתפילה מעומק הלב 😘

אמר לי בעבר שאין בעיה

כמב פעמים בערך מגיעים אליו?

ד"ר הורן, מאוד סובלני מרגיע ואנושי, וגם עושה אולטרסאונד אצלו בכל ביקור.

כידוע לי הם מקבלים בכל מיני מרפאות בסביבות ירושלים

מקבלת בכמה מרפאות בירושלים, זמינות תורים סבירה

 

מכירה גם את ד"ר אלחרט - אנושי וסימפטי. לא דביקי וכן אחראי.

נחמדה, ענינית.

מקצועית - ב"ה לא היו לי יותר מדי הזדמנויות שהצריכו יותר מדי מקצועיות אבל במה שכן הייתי צריכה היא היתה בסדר גמור, בדקה מה שצריך, לא חיפפה, קלעה לאבחנה הנכונה

אני נהנית ממנה.

התור המנצח הוא בכ''ב חשון תש''פ😵

לד"ר רוזנק אפשר להתקשר למזכירות לד המרפאה ולהסביר להם, הם דוחפים אותך בין התורות. אח''כ הוא אומר לך ומתי לקבוע ובדכ בטווח הזה כבר יש...

בהצלחה!

מהנסיון אצל הרופאה שלי הרבה פעמים דוקא לרופאת נשים יש ביטולים של הרגע האחרון ואם נכנסים לאתר של הקופה ממש סמוך לשעה שהיא מתחילה לקבל פתאום יש תורים פנויים לאותו יום.

יש הרבה ילדים וברור שהיא לא מקבלת מענה מהיר
היא מבינה את המסר ופחות בוכה לקבלת יחס
ילדים בוכים לא רק מרעב, טיטול רטוב או עייפות..
יש להם גם צרכים רגשיים

 

יש תינוקות שהאמהות מבקשות להניק כשהם רעבים, ובכל זאת הם רגועים יותר בתינוקיה...

 

זה לא עניין של מה שהם אוכלים

כשהם מרגישים אותנו הם רוצים את הקירבה והחום.

 

אתן לך דוגמא, יש לי קטן בן 10 חוד' בבית, כשאני מנסה להרדים אותו יכולות לקחת לי כמעט 3/4 שעה

כשמישהו אחר עושה את זה, זה לוקח לו גג רבע שעה!!

 

אי אפשר להשוות את החלב שלך, במיוחד הראשוני,למטרנה, בשום אופן לא.

 

בשלושת הימים הראשונים בערך החלב הוא בעצם קולוסטרום - כל טיפה שווה זהב - מכיל המון נוגדנים וכל טיפה שהיא מקבלת זה שווה.

 

יש תינוקות שפחות רגועים בימים הראשונים, היו לי כאלה ילדים - שבהתחלה בכו המון ואחרי כמה ימים נרגעו והיו תינוקות רגועים להפליא

 

עדיף שלא תעשי לעצמך קשר בראש בין המטרנה לרוגע שלה, זה פשוט קורה ואנחנו לא תמיד יודעים מה בדיוק הסיבה.

 

מבינה את החוסר אונים שלך מול הבכי שלה, זה באמת מאד מתסכל. במיוחד בילד ראשון אבל לא רק. כל ילד מחדש הוא עולם חדש שצריך ללמוד ולהכיר אותו.

 

באופן כללי מומלץ שתימנעי מלאכול חלב ומוצריו - זה די ידוע כגורם גזים לתינוקות יונקים

 

וגם תינוקות שניזונים מתמ"ל הרבה פעמים סובלים מגזים בשבועות/חודשים הראשונים - כי זה עניין של בשלות של מערכת העיכול. אז אל תחשבי שזה עדיף.

קחי בחשבון שזה רק היום השלישי בחייה.
קשה עדיין לזהות דפוס קבוע בהתנהגות שלה.
יכול להיות שזה קשור למטרנה, אבל נראה לי קשה לדעת.
תחשבי שעד עכשיו היא הייתה מוגנת בתוכך, ופתאום היא יצאה החוצה וצריכה להתרגל לעולם. אחרי שלשה ימים אולי היא קצת התרגלה?
לא יודעת אם זו הסיבה, אבל אני הייתי מחכה עוד קצת כדי להסיק מסקנות.
בהצלחה

ברור שמטרנה שיושבת בבטן יכולה מאוד להרגיע אותם זה ממש לא אומר שהמטרנה יותר טובה
ממליצה ממש לקחת יועצת הנקה שתבוא להנחות אותך שם ולא להסתפק ביועצות שיש במחלקה כי אין להן את כך הזמן הדרוש בשביל זה

אם היא באמת יונקת או שהיא בעיקר מוצצת.
יש לה טיטולים רטובים? כשהיא בולעת צריך ממש לראות את זה. אולי כדאי להאכיל אותה עם מזרק כדי לוודא את זה.

לפעמים יש חלב אבל התינוק לא מצליח לינוק באמת ולכן לא רגועה.

תתייעצי עם יועצת הנקה של הבי"ח.

לא תמיד מדריכים לזה...

מכירה מנסיון.

 

שמחה לשמוע שילדת בשעה טובה הרבה נחת והתאוששות קלה!
זה קרה לי עם הבן הראשון שלי, הנקתי אותו והוא צרח בלי הפסקה. אמא שלי הגיעה, נתנה לו קצת מטרנה (סה"כ 10 מ"ל) והוא נרגע פלאים. לא הבנתי מה הבעיה עם ההנקה, אבל ראיתי שהוא לא תופס טוב אז סחטתי ונתתי לו בכפית כמה פעמים וזה הספיק (בימים הראשונים הם צריכים ממש קצת חלב, הקולוסטרום מאוד משביע)
כשהגעתי הביתה היו לי כאבים אז שאבתי, ויצאו לי 2 בקבוקים מלאים!! אחר כך הנקתי אותו והוא ינק מצוין, ומאז הכל הסתדר ב"ה. ואז קלטתי שהיה לי גודש והוא לא הצליח לינוק כי השד היה קשה מדי, ואחרי ששאבתי הוא נהיה רק והיה לו הרבה יותר קל לינוק ואז הוא היה שבע ורגוע ב"ה.
אז רק מציעה לבדוק את הכיוון הזה, אולי פשוט יש לך המון חלב וקצת שאיבה תעזור.

אני תמיד מניקה. ותמיד ביום השני אחרי הלידה התינוק לא רגוע, זה עדיין לא גזים. הוא פשוט רוצה הנקה כל הזמן . באופן כללי הימים הראשונים אחרי לידה מבלבלים. אין חוקים, אין כללים, אין זמנים. לפעמים את מוצאת את עצמך מניקה כל היום. לא צריך להלחץ מזה, תמשיכי להניק והדברים יסתדרו. דרך אגב ככל שתתני יותר מטרנה, יהיה לך פחות חלב, זה מנגנון של הצע וביקוש. ואולי היא כבר תתרגל לבקבוק, קל יותר לשתות מבקבוק. ואולי תרצה פחות הנקה, אל תלחצי, תני לה לינוק כמה שהיא רוצה ולאט , לאט היא תפתח הרגלים של הנקה מסודרת וגם את תלמדי להכיר אותה.

לא היה ספק שהיה שם פס.... כזה שבעבר גם היה לי בתחילת הריון... השאלה לגבי מועד הבדיקה... יום ה27...

שיהיה הריון בריא ובידיים מלאות

אבל המחזורים שלי היו יחסית סדירים.
הייתי כל כך תמימה והיה ברור לי שפס זה פס אז ברגע שראיתי פס חלוש כבר התרגשתי שאני בהריון... ב"ה שזה באמת היה אמיתי והמשיך תקין

שהיה 7חודשים אחרי הראשון ולפני שהספקתי להחליט אם לקחת מניעה, נקלטתי ןראיתי פס חלש, מטושטש, לא התייחסתי אמרתי זה בטח לא תקין, אבל כשהרופאה שמעה על זה ביום ה32 למחזור היא אמרה מזל טוב כי מטושטש זה חיובי.... ועדיין יש סיפורים זזה נופל בסוף בגלל הריון כימי לא?

ברור שאני אדע להבא לשים לב לא לבדוק מוקדם מידי ולקחת בערבון מוגבל פסים חלשים.

החוק הזה לא חל על כל דבר אבל סביר להניח שאם יש זה מפוסטר

 

לחתחילה אסור לאכול ואבל אם כבר אכלת אל תדאגי לרוב עם ביצים חיות אין בעיה 

יש מצב שתעדכני רק את מי שעושה את המשכורת ותבקשי שישמור על דיסקרטיות?

סתם לדוגמא,
קרה ששכחת לעדכן משהו וחודש אחכ השלימו לך במשכורת?
לדוגמא, אישור מחלה.
תבררי אם במידה שאת לא מרגישה טוב ומגישה את אישור המחלה באיחור של חודשיים האם הם מבצעים השלמה?
לדעתי וממה שקורה אצלנו זה ככה לפי החוק.
ואז נגיד בתלוש של אפריל יהיה כתוב לך תוספת סכום ולידו "הפרשים חודש פברואר".
אני שאלתי בשבילי על השעות של הבדיקות והנהחש אמרה לי שגם אם חלפו כמה חודשים אני יכולה ללכת למרפאה ולהדפיס את התורים שהיו לי והם יזכו אותי.
ולא... לא כאלה לארג'ים אצלנו. אז כנראה שככה זה עובד.

נח מאשר באוטו, אלא אם כן השירותים שם ממש מסריחים...

איך תשאבי באוטו בלי שיראו כלום מבחוץ?

או לחנות במקום צדדי

אם יש לך טלפון של מזכירה או אשת קשר שם (אישה נראה לי תבין יותר )

ואם לא, אז אוטו זה אופציה נהדרת, עשיתי את זה כמה פעמים גם הנקה וגם שאיבה.

 

אני בחיים לא אשאב בשירותים, מגעיל אותי...

בסוודר שלי..
את מתכוונת לאוניברסיטה/מכללה של רמת אפעל? נראלי הייתי שם.. יש שם מלא כיתות. אני הייתי פשוט מחפשת כיתה ריקה..

ותשאלי, אם יש אפשרות לסדר לך מקום..
אני בטוחה שישתפו פעולה
או
שאפשר למצוא פינה יחסית מרוחקת ולהתכסות בחיתוך בד גדול או סינר הנקה

אני אישית חושבת שלא מכניסים אוכל לשירותים.. גם לא חלב אם..

בהצלחה🌷

מגלולות, יש לפעמים תופעות כמו הריון..

וכדאי לבדוק גם שלא חסר ברזל ובי 12

חוסר בברזל ובי 12 גם יכול לגרום בחילות?

כנראה שינויים הורמונליים

ואולי גם מה שאמרו לך פה למטה - לבדוק חוסרים תזונתיים

לא רק בחילות, גם הקאות...

(זוכרת ששבוע בערך אחרי הלידה, בלילה הנקתי את הבת שלי ופתאום עלה לי גל של בחילה, צעקתי לבעלי שיביא לי מהר שקית והוא הספיק להביא, הקאתי את נשמתי לתךוך השקית תוך כדי שאני מנסה שזה לא יםריע לבת שלי.. לא נראה לי שבהצלחה מדי... ובעלי כזה ממלמל: אבל חשבתי שכבר גמרנו עם זה )

ממש ככה היה לי לפעמים, במהלך ההנקה

ולגבי הווסת- זה משתנה אחרי לידות..

מוזר..אבל אמיתי..
לא כל יום ולא נורא..
אבל יש

אין בעיה