אני יודעת שיש נשים שאומרות שכשהן בלידה הן כבר לא חושבות על כלום ולא אכפת להן
אני לא ככה
גם בלידה זה אכפת לי ואני מקפידה על זה והמיילדות תמיד מאד מכבדות
בזמן של בדיקה בעלי יוצא מחוץ לוילון כי זה לא נעים לי
ואני מכוסה כולי המיילדת מרימה את המינימום שצריך
את הבדיקה עצמה גם אני רוצה כי אני רוצה לדעת איך אני מתקדמת אז אני לא מרגישה בעמדת חולשה או משהו כזה, אם זה מרגיש לי מיותר אני שואלת את המילדת אם אפשר לחכות עם זה.
אם זה באמת לא דחוף היא תסכים לחכות ואם זה חשוב היא תסביר לי למה זה חשוב (למשל כשהיו ירידות דופק והיה חשוב לה לדעת איך אנחנו מתקדמים עם הפתיחה) ואז ממילא זה כבר לא יהיה אכפת לי
בזמן הלידה עצמה - בשלב של הלחיצות באמת את מרוכזת מאד בלחיצות ואז ממילא זה פחות מורגש אבל גם אז - בעקרון כל החלק העליון של הגוף כולל הבטן - הכל מכוסה. והבעל - או שהוא מחוץ לוילון או שהוא ליד הראש שלך - מה שנח לך באותו רגע - אז זה לא שהוא רואה אותך במצבים מביכים
ומהמילדות אני לא מרגישה לא נעים כי זה העבודה שלהן והן רואות את זה כל היום, זה לא ממש מעניין אותן איך בדיוק אני הספציפית נראית באותו רגע..
אפילו כשתפרו אותי אחרי הלידה - חוץ מזה שכל החלק העליון מכוסה - בשביל הסטריליות הם מכסים גם כל רגל בנפרד ממש עד למעלה, משאירים גלוי נטו את החלק שאותו תופרים - אז את בכלל לא מרגישה חשופה.
טבעי מאד שיש לך חששות ופחדים, גם מהחלק הזה - ואדרבא - תפתחי הכל, תכתבי כל מה שיושב עליך וננסה להרגיע בתור מי שכבר עברו את זה
המון הצלחה, בריאות וידים מלאות!