ואני לא מכירה שמשתמשים בשבת בסבון של מי שהשאיר דירה.

משאירים נקי, אפשר להשאיר שתיה,

לסכם מראש אם את משאירה מצעים או לא- גם אם לא מגבת ידיים אני משאירה נקיה, לנט"י בבוקר או מה שהם רוצים.

אני לא משתמשת בטישו ודברים כאלה, כשאני מקבלת דירה סתם כי לא נעים לי..

ומסכמת מראש לגבי מצעים

ולהשאיר מפתח

אני הייתי מעירה לשכנה שנתתי לה.

כשאני נותנת את הבית לשבת אני מודיעה מראש שלא יכנסו לחדר הורים (וגם נועלת אותו) 

לא משאירה מצעים - רק שמיכות וכריות

ומשחקים שלא רוצה שיתעסקו מכניסה לחדר הורים הנעול

באחד החדרים יש מיטה לא משהו אז מסבירה מראש שאנחנו מאד מקפידים שלא ישתוללו על המיטה הזאת כי היא לא תשרוד את זה ומבקשת שישימו לב..

כשאני מתארחת לא מרשה לילדים שלי לגעת בשום משחק. כלום. ובכלל משתדלת להיות בדירה כמה שפחות. מיד כשקמים בבוקר יוצאים מהדירה - או לבית של המארחים או לגינה בחוץ אם מזג האויר מאפשר

פעם ישנו במקום שאמרתי במפורש לא, פעם שחכו דברים, פעם הוציאו את כל הארון משחקים.......... ופעם אפילו לא נעלו את הדלת כשיצאו מהבית- וזה היה בסוכות ובכלל התלבטנו אם להישאר עוד לילה אצל ההורים.......

ממש לא נעים

אבל אחרי כמה פעמים שכאלה אמרתי שאני נתת רק לזוג ללא ילדים ורק בחדר אורחים שלנו!

וזה הכלל אצלי- לא מתאים- לא נתת

אורחים יקרים, תרגישו בנוח להשתמש ב- א ב ג

ובבקשה אל תשתמשו ב-א ב ג 

מצעים וכאלה יותר נהוג שלוקחים מהמארחים, כנל מגבות... 

את ממש לא חייבת לתת..

כשתכירי את היישוב תגלי עוד הרבה משפחות שלא נותנות..

לא לכולם זה מתאים.. וזה לגיטימי בהחלט..

לי למשל זה לא כ"כ מתאים.. ובגדול אני לא נותנת..

מתגברת על החוסר נעימות ואומרת שלא יכולה.. בלי להסביר למה..

כשהתחתנו, בן דוד של בעלי רצה את הדירה.. הבית היה חדש.. כל הריהוט/מצעים חדש.. מבריק.. ולא התאים לי שמשפחה עם ילדים שלא שמה כ"כ גבולות לילדים ולא "היסטריים" על הניקיון יתארחו אצלי.. היה לא נעים (להם).. דודה של בעלי עשתה "ברוגז".. אבל הייתי שלמה עם זה.. מעדיפה לשים גבולות לפי הצרכים שלי ולא לאכול את הלב אח"כ..

היו לי כמה חוויות לא נעימות ולא מתאים לי לתת..

אני עובדת קשה בעבודה, קטנים בבית, טורחת מאוד לנקות ולא מתאים לי שכשאחזור משבת שבה הברקתי את הבית, בשירותים יהיה ריח של שתן חזק (בנים) או כל הסלון עם סימני בוץ (חורף) וכדומה..

בכל אופן, גם אם מחליטים לתת, לי ברור שהאורחים או המארחים מביאים מצעים.. 

בהצלחה!

לתת דירה זה אחד הסוגים של - "גמילות חסדים", יש הרבה דרכים ואפשרויות לקיים את המצווה הזאת. לא כל אפשרות מתאימה לכל אחד, כמו שאי אפשר לבקש מכל אישה ללכת כל שבוע להתנדב בבית אבות, כמו שאי אפשר לבקש מכל אדם לאפות ולבשל קבוע לנזקקים, ככה לא לכל אדם מתאים החסד בלתת דירה.

גם אם תהיי היחידה ביישוב, עדיין זכותך.

גילוי נאות, אני לא נותנת את הדירה שלי, גם לא לקרובים ביותר (קרה שנתתי למשפחה הקרובה, אבל נדיר), קשה לי מהרבה סיבות, זה גורה שכלהשבת נהרסת לי, ולי זה לא מתאים!

ב"ה אני מצליחה לקיים את מצוות גמילות חסדים בהרבה דרכים אחרות.

וגם במקום שבו זה נורמה ממש מקובלת התחושה היא לא נוחה להיות זו שמסרבת

לטעמי זה הנקודה הבעייתית פה

אני הרבה פעמים מסרבת למרות שלא נעים לי עם זה כל כך אבל זה כל כך מלחיץ אותי לתת את הדירה שאני מתגברת על אי הנעימות ומסרבת אבל לכן גם ממש לא נעים לי לבקש ומשתדלת להמנע מזה עד כמה שאפשר

שאת יודעת שלא מתחשבנת ונותנת בלב שלם זה לא שאת מבקשת כל שבועיים, זה שונה..

גם אני בפעמים הבודדות שנאלצתי לבקש ביקשתי ממישהי שאני יודעת שנותנת ממש בשמחה ובקלות ולא מתחשבנת

אבל בלי קשר לעניין של החסד לדעתי יש גם עניין של הדדיות 

לתת דירה זה מאמץ - צריך לסדר יותר, לנקות יותר אי אפשר להשאיר בית חצי הפוך (מה שעלול לקרות אם אנחנו יוצאים לשבת ולא הספקתי לארגן את הבית) 

וזה חוץ מהעול הנפשי הקשה שזה עושה לי, זה מאד מאד מלחיץ אותי שיהרסו לי דברים, שיכנסו לי לפרטיות, שיחטטו לי בארונות

כנראה שיש נשים עם מידות יותר טובות ממני אבל אני בכל זאת יש לי חולשת אנוש כזאת שאם יש לי שכנה שנותנת לי את הדירה בשמחה כשאני צריכה אני כן ארגיש מחויבת יותר להתגבר ולהתאמץ ולתת לה את הדירה ואחרת שלא נותנת ואני לא מרגישה צורך "להחזיר" לה לא יהיה לי מספיק מוטיבציה להתאמץ בשבילה את המאמץ הכל כך גדול הזה

לפעמים לא מסתדר פה ושם אז אפשר לא להכין אבל בגדול יש הדדיות

פעם את מבשלת לאחרות, פעם כשאת זו שצריכה את מקבלת מאחרות

לא כל דבר אנחנו מצליחים לעשות ממניע טהור של חסד, לכן המסקנה צריכה להיות שלא נעשה בכלל?

יש כל מני סיטואציות בחיים שעושים דברים מתוך מחויבות או בושה או כל מני סיבות אחרות. 

ברור שעדיף להגיע למדרגה של חסד טהור שנעשה את הדברים נטו מתוך רצון לתת ולעזור ולעשות חסד ולא מתוך שיקולים אנושיים אבל רובינו לא תמיד שם ולא בכל התחומים.

לכן נחליט שלא עושים, שלא נותנים? אני חושבת שלא. עדיף לעשות למרות שהמניעים לא תמיד מושלמים כי סוף כל סוף מעורב פה גם רצון לעשות חסד ביחד עם שיקולים אנושיים אחרים, ברצון הבסיסי עמוק בלב יש לנו רצון לעשות חסד ולהתעלות מעל שיקולים קטנוניים וכשאנחנו כופים את עצמינו לעשות את המעשה ולתת זה חלק מעבודת המידות.

לא לעשות בגלל שלא הגענו לדרגת חסד מושלמת זה להכנע למידות הרעות. כך נראה לי.

יש הבדל בין לא לעשות כי זה לא חסד בצורה הזאת לבין לא לעשות כי בגלל סיבות כאלה ואחרות אין לי אפשרות או יכולת לעשות - האופציה הראשונה זה פספוס של ההסתכלות הנכונה על עבודת המידות והאופציה השניה לגיטימית - לא תמיד אפשר ואדם צריך להכיר את הכוחות והיכולות שלו

כשאני יודעת שכשמבקשים ממני אני נותנת בשמחה. לא בודקת למי ולמה, לא נוטרת ולא מתחשבנת, ומי שלא מתאים לה לא נותנת ואני ממש לא אחפש אותה בסיבוב. בשמחה אני נותנת גם למי שבתחום הזה לא נותנת, וזה לא העניין. תרצי לקרוא לזה סחר- מכר, אין לי בעיה. אני כן רואה את זה גם כחסד ועזרה לזולת, וגם כדבר מאוד נצרך במקומות מסוימים.. לא משווה גמילות חסדים של אחת לאחרת, או כל סוג שהוא. 

דרך אגב, לא עשיתי מחקר אבל אני לא חושבת שיש בסביבתי אנשים שמתחשבנים כמו שאת מתארת למי לתת ולמי לא מהסיבה הזאת (יכול להיות סיבות אחרות כמו משפחה שאני פחות אסמוך עליה.. זהו)

אני גדלתי בסביבה לא דתית ולא קהילתית ואחד הדברים שהכי מקסימים אותי אצל דתיים זה העניין הזה של החלפת דירות.

עצם זה שבאופן בסיסי אתה סומך על בן אדם לרמה שתתן לו להתארח אצלך - זה דבר מיוחד מאוד ואני שמחה לארח ולהתארח כך.

מבחינתי היתרון בלתת את הדירה שלנו הוא שזה מכריח אותנו לסדר כמו שצריך (סתם ככה אנחנו מבולגנים אבל בשביל מישהו אחר מתאמצים יותר). ובמוצ"ש תמיד כיף לחזור לבית נקי ומסודר עם שוקולד על השולחן...

לגבי ההדדיות - שאני אתן דירה ואוכל ככה לבקש חזרה - אנחנו צעירים יחסית והמשפחות בסביבה שלנו יותר גדולות ופחות נוסעות, אז לא תמיד יוצא שיש דירה כשאנחנו צריכים.

אבל, אני רוצה להיות חלק מחברה שבה הדבר הזה קורה ולכן מוכנה להתאמץ גם אם זה לא משרת אותי באופן ממש ישיר כרגע.

אני רואה איך זה עם האנשים שגדלתי איתם, שכדי להתארח לסוף שבוע המארח נאלץ לשלוח אותך לairbnb או מלון וזו תחושה נוראית.

כמובן מצטרפת לכל מה שאמרו למעלה על תיאום ציפיות וכו'

ישר כח לכל המארחים שמתאמצים ולכל המתארחים הנעימים!

אני לא משאירה מצעים- מוגזם לגמרי.

מרשה להשתמש בכל המשחקים- אם יש משהו שאת לר רוצה תכניסי לארון בחדר שלך.

יש כאלה גם שלא משאירים חדר שינה אלא חדר אורחים עם מיטת הייריזר וכו'. כל אחת והרגשתה האישית.

אני יודעת שפותחים ארונות- שיפתחו, אי אפשר לשלוט בזה לדעתי.

בעקרון- אני אומרת שאפר להשתמש במה שצריך.

משאירה מיחם עם קפה/שוקו/ כוסות כפיות וכו.

בד"כ לא אוכלים בדירה. אם כן0- צריך לבקש רשות מיוחדת.

על זה אני באמת לא מתה, זה מגעיל אותי נורא...

אבל זה נורא אישי, כל אחד ושריטותיו...

ו..כל הכבוד לך, זה לא מובן מאליו!

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).