פורום הריון ולידה (עמוד 3388)

6 שבועות אחרי לידה אמור להיות הסוף כבר

יש כאלה עם כתמים ודימום חלש לא מסיבי

אם הכל תקין, יש מה לקחת דברים טבעיים שעוזרים להתנקות.

יכול להיות שאריות שיליה שגורמים לזה.. מנסיון של שאריות שגרמו לשיבושים רבים :/

שמעתי הרבה המלצות על פרופ' יגל בהדסה.
אני לא יודעת באיזה קופה את אבל לפי מה שבררתי בכללית יש החזרים על מי שרוצים.
תבררי בקופה. אולי זה גם קשור לגיל. או סיבה מסויימת למי שפיר.

נילי ינאי...
יש לך מאוחדת שיא?
האם יש סיבה למי שפיר?

עשיתי אצל יגל בציבורי (היתה לי זכאות כי ראו ממצא חשוד באקו לב), בהר הצופים ביום ראשון. אם את רוצה לנסות את מזלך...
בפרטי זה עולה אצלו בסביבות 5000 שקל.

הם אמורים להחשיב לך רק לפי השכר של לפני  ולא לכלול את המומוצע של שלושת החודשים  האחרונים

תבררי איך עושים את זה אני לא זוכרת בדיוק אבל הגשתי אישורי מחלה וכו

תבדקי בביטוח לאומי.

 

וכן זה אמור לעזור שהמשרה שהייתה לפני ההריון תישמר לך כשתחזרי

אבל זה כמובן משתנה מאישה לאישה...

אני לא קיבלתי איתם מחזור בזמן הנקה,רק תקופה אחרי שהפסקתי להניק

הפסקתי כי הם עשו לי מאוד רע נפשית

ועוד

כשהפסקתי איתם,ממש הרגשתי שיצאתי מאפילה לאורה

אם לבקש סוג אחר שאולי יותר טוב

אין מחזור, ולא היו תופעות לוואי אחרות ב"ה

לי בהתחלה היו קצת בחילות אבל עבר ממש מהר. עברתי לגלולות אחרות לא מזמן ולא היו שום תופעות לוואי

מניחה שזה יכול להשתנות בכל איזור וקופה.

באמת מתיש ההמתנה הזו

יאללה בעזה בקרוב תבשרי לנו שילדת!! בקלות ובידיים מלאות

שלכל נשמה יש את הזמן המיוחד שלה ממש לרדת! וזה מתוזמן ממש ממש ממש. בדיוק בשבילה. גם אני ילדתי את הבכור שלי בשבוע 43... היה סרט וקשה לסחוב! אבל זה החזיק אותי , שיש לו זמן מיוחד משלו לרדת.. וכנראה עדיין לא הגיע הזמן של הנשמה שבתוכך לבוא , התיקון שלה יגיע הזמן המדויק לה!

. אולי זה יעודד אותך

ליד שדדה תעופה

נעלי צעד ראשון ושני - נעליים - תינוקות

100. שח אם מספיק זול

יד2
נעלי צעד ראשון נשמרות היטב בד"כ, הן ננעלות תקופה לא ארוכה ובגיל שעוד לא הורסים נעליים (להוציא רכיבה על בימבה בחוץ).

אצל שני הילדים הייתי ועודני מאד מרוצה.

אבל זה די בעייתי כי זה כבר הריון די מתקדם 

תבדקי גם בחברת המטוסים מה המדיניות שלהם לגבי נשים בהריון- החל משבוע מסוים הם לא מוכנים להטיס למקרה של לידה מוקדמת (ולכל חברה יש את המדיניות שלה)

אני טסתי אבל בשלב מוקדם יותר ודווקא העדפנו טיסה ישירה שזה פחות מעייף ומתיש

חשוב מאוד מאוד ללכת וכמה שיותר להזיז את הרגליים, יש גם גרביים מיוחדות שעוזרות לזרימת הדם!!!

לא הייתי טסה בלי ביטוח, למרות שב"ה הכל היה בסדר ולא השתמשנו

ובטח שלא בשלב מתקדם כזה שאם ח"ו תהיה לידה מוקדמת תצטרכי את הפגייה שם ותהי תקועה לתקופה ממושכת ועלויות גבוהות מאוד

 

נכון שזה הזמן שלכם כזוג וגם לנו זה היה שיקול, אבל לא הייתי עושה את זה במקומך בשלב כזה 

עדיף חופשה בארץ

שתוכלי לקום בקלות- וגם זה לא ממש בקלות כשאת עם בטן גדולה במושבים קטנטנים

 

אני גם מפחדת לטוס בלי ביטוח.. מנסה לבדוק אם יש חברה שכן מבטחת

בדיוק מה שאת עושה- דרך חברות ביטוח

זה לא שזה מסוכן לטוס בלי ביטוח, אבל זה סיכון.
אף פעם לא השתמשתי בביטוח שהיה לי, אבל מבחינתי זה לדעת שעשיתי את מה שצריך, והשאר בידיים של הקב"ה. את לא יכולה לדעת מה יקרה, ומה תצטרכי, עלויות הרפואה והאשפוז שם גבוהות מאוד בלי ביטוח, ולא הייתי לוקחת את הסיכון הזה, אפילו שהוא קלוש, שאצטרך אח"כ לגייס כספים ח"ו..

ואני חושבת שכן טסתי בשבוע כזה עם ביטוח (חזרתי בחודש שמיני, לא זוכרת איזה שבוע זה היה).

תודה רבה!

אבל בדקתי אז כמה חברות (בשביל להשוות מחירים). יש ביטוח דרך כרטיסי האשראי, יש הראל, יש עוד הרבה חברות ביטוח קטנות שמפרסמות על ביטוח נסיעות.

אם יש אשפוז, חלילה, או לידה- זה עולה אלפי דולרים, ואף ביטוח לא ייקח את זה על עצמו. גם הביטוחים הפרטיים לא פראיירים.

שלא לדבר על פגיה ועוד...

את צריכה לברר בחברת התעופה,עד איזה שבוע הם מסכימים שתעלי למטוס.הם יכולים לעשות בעיות עם זה

משבוע 36 יש בעיה

שמבטחים כל ההריון ואת צריכה שהביטוח יכלול הכל כול לידה מוקדמת אשפוזים וכו

שבוע 30 פלוס זה כבר לא צחוק. אם תלדי פג חו"ח, זה אומר שבועות (וחודשים) בפגיה, שבועות (וחודשים) בהם אתם לבד בלי משפחה ולא יכולים לחזור לארץ.

מעבר לזה, כמו שאמרו לך יש את עניין העלויות. בארה"ב לידה ופגיה ואשפוז ארוך זה אומר מאות אלפי דולרים (בלי הגזמה). היה איזה סיפור שהתפרסם לפני כמה שנים של קנדית שהגיעה לארה"ב לטיול (עם ביטוח רפואי) וילדה 9 שבועות לפני הזמן. הם קיבלו מבי"ח חשבון של מיליון דולר, הביטוח סרב לשלם, והם התחילו לגייס כסף במימון המונים...

את צריכה להבין שבארה"ב כל מה שקשור לרפואה יקר במיוחד, כי הכל פרטי (ובדולרים).

 

אף ביטוח לא יכסה לך את זה, תסמכי על חברות הביטוח שיעשו מה שהן יכולות כדי להתחמק מכל תשלום שעולה על כמה מאות דולרים. באופן כללי, המודל של חברות הביטוח בהקשר של ביטוחים בחו"ל זה לשלם בחו"ל על דברים דחופים בלבד ולהעביר אותך לטיפול בארץ כמה שיותר מהר (כי הטיפול בארץ כבר לא על חשבונן הרי). אבל פג - אי אפשר להעביר לארץ במשך כמה שבועות טובים לפחות.

 

חוץ מזה, את צריכה להבין שכל ביטוח רפואי לנסיעות שתעשי כאן מכסה אותך, אבל לא את התינוק. התינוק, ברגע שנולד, הוא בן אדם בפני עצמו.... והוא לא מכוסה! לכן כל ענייני פגיה והליכים רפואיים לתינוק - שום חברת ביטוח לא תכסה.

 

אני באמת מבינה את הרצון והצורך להתאוורר, אבל בעיניי הסיכון הוא גדול, גדול מדי, ואף טיול לא שווה את זה.

הייתי במקום זה מתכננת טיול נחמד בארץ.

 

הקו מתחזק אז תתייחסי לבדיקה של מחר כחיובית.

כל הכבוד על ההחלטה, אולי יעזור לכם למצוא משהו שאת שלימה איתו ולהחליט שאת שלימה עם מה שיש כי את טובה וזה הכי טוב שיכול להיות. אני שלימה עם המשלוחי מנות שלי למרות שכל השכנות כאן מפוצצות בדברים מהממים אבל השנה החלטתי שלא אכפת לי ושאני לא נכנסת לתחרות הזאת ואני שלימה עם עצמי. זה עזר לי מאוד ומקווה שגם לך יעזור! שולחת חיבוק

אולי מישהי בכל"ז תוכל לעזור לי??
התור הקרוב לרופאה הרגילה שלי לעוד חודשיים, ומכל מיני סיבות מתלבטת אם להישאר אצלה.
אני בשעה טובה בתחילת הריון וצריכה להחליט על רופאה למעקב..

ומישהי תוכל לעזור?

וסוחט רגשית!
אם אפשר להציע- ממליצה על הדרכת הורים, אפשר באופן פרטי, ויש אפשרות גם דרך הקופה. נראה שהקטנטונת עושה עלייך מניפולציות, וזה רק ילך ויחמיר לדעתי...

נשמע מאד מאד קשה
בכל מיני מקומות בחיים שלנו אנחנו נתקלים הדברים אנחנו רוצים לעשות אבל מפחדים או אין להן כח מהתגובה של הילדים. זה קורה בכל גיל ומתיש ממש
ובאמת הנחית הורים זה רעיון ממש טוב זה נותן כלים להמשך החיים
גם לכל הורה יש ילדים שיותר קל לו להתמודד איתם לפעמים אני או בעלי שולחים אחד את השני לדבר עם ילד מסוים על נושא מסוים י יודעים שלשני יותר קל להציב גבולות עם הילד הזה
אומרים שלאמא הכי קשה עם הבת הראשונה
נשמע שאין לך פה אופציה כזו ובאמת קשה להתמודד יום יום עם הגיל העקשן הזה, והיא מזהה שאת עייפה ולוחצת חזק
תנסי אולי לבחור רק נושא אחד כרגע ולעמוד עליו בכל הכח ולעזוב את השאר. לבסס לעצמך סמכות הורית ברורה בנושא אחד ולהחזיר לעצמך את הביטחון בזה שאת האמא ואת קובעת
בשאר הנושאים תעזבי כרגע, אבל בקטע של לא לומר כלום מלכתחילה, לא שתגידי ואז היא תתעקש ותוותרי אלא מלכתחילה אל תגידי כלום ורק בנושא שבחרת תתעקשי איתה . הרעיון הוא לבסס אצלך ואצלה את המצב שאת קובעת והיא הילדה וצריכה להקשיב
בהצלחה
חיבוק
זה עובר...

עקביות זה הכי חשוב,ברגע שאת נכנעת פעם אחת,בפעם הבאה היא תבכה הרבה יותר.כי היא יודעת שאפשר להכניע אותך בסוף.

לא יודעת מתי זה סתם פינוק ומתי היא באמת מרגישה לא טוב. כי אין סיבה שהיא כל היום תבכה... לדעתי יש לה משהו ובגלל זה היא מתפנקת מאוד וככה אני לא שלימה עם הגבולות שאני נותנת לה. אם אני אדע בוודאות שזה נטו פינוק אני לא אוותר לה, אני אחת מאוד של גבולות. אבל נראה לי שהיא לא מרגישה טוב כבר המון זמן.. משהו הולך ובא כזה... אז אני מוותרת לה ןמרימה אותה מלא. ואז כשאני מורידה אותה היא מתבכיינת ואני כבר מותשת ואין לי סבלנות אליה. אולי צריך מערך בדיקות. או שזה רגשי בגלל ההריון? אובדת עצות...

בגלל שכתבת שאת חושבת שזה משהו מעבר לגיל ולגבולות. לנו עם אחד הילדים בגיל הזה גם הייתה תקופה של עצבנות ועייפות ושהרגשנו שזה חריג, ביקשנו מהרופא בדיקות דם לראות אם יש חוסר בברזל או משהו אחר וגילינו שהיה לו מונו.. (ולא היה גם חום בתקופה הזאת) זה היה כבר לקראת סיום אבל זה הסביר הרבה על התקופה האחרונה.
אפילו שבעצם אין מה לעשות עם זה, עזר לנו לדעת את הסיבה ושינה את היחס שלנו לרגוע ומבין יותר ולא להיכנס מולו למאבקי כוח.
לדעתי שווה לקחת לבדיקות דם רק כדי לדעת שכיסית את הנקודה הזאת ואז יהיה לך יותר קל להחליט איך את מתמודדת עם זה.
חיבוק ובהצלחה!

גם שלי רוצה המון ידיים גם במעון שנה שעברה שיגעה אותם.
כיום היא כמעט בת שנתיים טיפה מתאזנת עם שינה יותר ארוכה בלילה.
אבל עדיין כמו שאמרת, שעה בבוקר ואני כבר סחוטה.
עברתי תקופה לא קלה של לקבל את זה באהבה.
מה גם שזו בת ראשונה אחרי 4 בנים וכולם אמרו, את תראי מה זה בנות וכו' ואפילו פה בפורום לא היה לי נעים לפתוח שירשור פריקה כזה. כזאת מתנה ואני מתלוננת?
אבל באמת צריך כוחות. ולראות את הטוב והיופי.

ה"מתנה" הזו מתבטאת רק בגילאים הרבה יותר מאוחרים...
יש לי שלוש בנות - אחת פצפונת ולא שונה מהבנים בגילה, אחת בת 4.5, הידוע כגיל ההתבגרות השני, וכמו את גיל ההתבגרות הראשון - היא מתעצבנת בקלות (ומתוקה ורכה בשאר הזמן), ורק השלישית, שהיא כבר גדולה - מביאה לי את ה"נחת" שיש בבנות... (אם כי היא מתקרבת לגיל ההתבגרות האמיתי )

לגמרי טבעי שהיא תתנהג כך ותרצה ממך יותר יחס ותשומת לב
זה באמת קשה ומתסכל, אבל תנסי לתת לה יותר יחס עם סבלנות

הריון ראשון?

לא יודעת לענות לך על השאלה, אבל ברכות! 💓

וכבר לא זוכרת כלום מהקודם....

 

תודה!

אם הלא זוכרת... לא הכל אבל הרבה לא, ומה מפתיע... בסהכ עברה אצלי שנה

אבל כמו שלא זוכרים כשהתינוק בן שנה מה היה כשהיה בן חצי שנה.... אז אותו רעיון

לכן לדעתי שווה לפנות לרופא

אם בינתיים אני ממשיכה עם התמיכה? (אני עם תמיכה מהחזרת העובר)

תודה על המענה

ואיזו תמיכה את מקבלת?

דיברנו ואמר שהכל תקין. אני בעיקרון סומכת עליו אבל סתם היה נראה לי מוזר הצניחה ביומיים ככה של הפרוגסטרון...

לוקחת פעמיים ביום טבליות לנרתיק של פרוגסטרון. (אנדומטרין)

ושתזכי להמשך הריון תקין ובנחת ושלווה. בידיים מלאות

בכל מקרה אם את מקבלת תמיכה זה בסדר

אבל משהו דומה לחברה

עדיין יש צירים? מה עם הדימום?
זה דברים שלא הייתי רוצה שימשיכו בלי השגחה בשלב כזה. ממש לא הייתי רוצה ללדת...

ומה קרה עם החברה? אם אפשר לשאול...
הדימום והצירים נגמרו. תיכף יבדקו מה עם צוואר הרחם. כיוון שהוא דינמי יש סיכוי סביר שהתארך..

אבל לא היה דימום ובכל מצב אושפזתי לשלושה וחצי שבועות כי הוא לא התארך וקיבלתי 2 מנות של צלסטון

לא זוכרת מה המליצו מתי. היו שני אשפוזים אם אני זוכרת נכון.
הסתיים בפגיה אבל בשבוע מאוחר הרבה יותר.
אולי 35?

כן להישאר עוד יום, זה עוד יום מנוחה והשגחה, ואם חלילה קורה משהו, את שם ואפשר לטפל מייד.
אם תישארי- לא תתחרטי, לעומת אם לא תישארי וחלילה יקרה משהו- תתחרטי
לחברה שלי היה סיפור דומה והעובדה שהיתה מאושפזת הצילה לה את התינוקת שנולדה פגית מאוד קטנה

נשארתי להשגחה יומיים והוציאו לי שמירת היריון ומעקבים

ומה היה האורך צוואר? הוא לא משתנה כרגע, אין צירים ואין דימום.
נשאר אותו דבר כמו אתמול. ממליצים להישאר עוד יום אבל מיציתי לגמרי. במקרה וח"ו יהיו צירים ישר אגיע לפה.. אני אחרי צלסטון, ככה שבהבחינה הזאת זה בסדר.
אבל הרופאים לא רוצים לקחת על עצמם את האחריות הזו...

אל תקחי סיכון כזה
מבינה שלא כיף להיות בבית חולים אבל אם צריך אז צריך.
אפילו שנתנו לך צלסטון. במקרה של לידה מוקדמת העובר צריך מיד לעבור להשגחה של פגייה, בכל מקום אחר לא יהיה מספיק זמן לטפל בו. הוא רגיש לזיהומים ועוד דברים

אני ממש מקווה שאת מתכוונת לנוח כרגע באמת וממש לא מתכננת ללדת כרגע.

 

שבוע 28 אפילו אחרי צלסטון יכול להסתיים בשלושה חודשים פגייה.

 

תנוחי כל היום, על תזוזי, כלום לא שווה ללדת פג.

 

סיבוכי פגות בכזה שבוע לא מסתיימים בראות בשלות לא בעוד המון פרמטרים

 

וקחי בחשבון שאת אמורה לצאת לשמירה ואם היו צירים בכזה שבוע, יהיו עוד ואת צריכה מאד לשמור

 

 

היה על 24 והתקצר לכמעט 20 אחרי כמה ימים

גם שבוע 28, דינמי 14-18, ילדתי ב39.
בעיקרון התאשפזתי פעמיים ליומיים, אחכ ראו שזה די יציב,אין צירים משמעותיים או דימום ופחות התרגשו (יצאתי לשמירה,עד שבוע 32 השתדלתי ממש לא להתאמץ ולנוח. אחכ יותר שחררתי)

הייתי נשארת. אני הייתי עם צוואר מקוצר ופעילות רחמית קלה ממש בשבוע 31 הייתי בשמירה בשכיבה בבית בשבוע 34 אמרו לי שהמצב יציב ואין צורך כבר בשמירה הרופאה בדקה ואמרה שאין פתיחה והכל אותו דבר למחרת בבוקר הייתי צריכה ללכת למוניטור בבוקר התחילו צירים וילדתי פג גדול יחסית והיינו רק 10 ימים בפגיה אבל זה טראומה בשבילי עד היום לא פשוט בכלל הוא לא נשם טוב למרות שקיבלתי צלסטון ואני ממליצה לך עם כל הקושי להישאר להשגחה עוד יום.. אני הייתי בטוחה שאלד בתאריך כי הריונות קודמים גם היו לי צירים והתקצרויות וילדתי בתאריך ונוכחתי לדעת ששום דבר לא וודאי ועדיף לשמור יותר ממה שצריך אפילו העיקר לא לידה מוקדמת

עודדתם... מקווה שיגמר מהר כל הסיפור.. בשורות טובות לכולם

כמה פעמים ביום למשך כמה דקות..

גם בחוץ מגהק הרבה..

 

לא לזה התכוונתי.

איך היה לחזור? איך הקטנה?
את חסרה פה

חוזרת ביום ראשון , דחיתי
ועכשיו הלאגן פורים... נשימה עמוקה והופ חזרה לחיים

תודה! ❤️

אפילו יעיל כדי לדעת איפה הראש שלו נמצא..
זה חמוד

אולי זה זה? גיהוקים זה בהפרשים של כמה שניות ודופק זה מהר יחסית , בכל מקרה שניהם זה בסדר

בהריונות הקודמים כן הרגשתי את זה ועכשיו לא...

אוהבת לראות ילדים מחופשים
אוהבת משלוחי מנות ומתנות לאביונים..
יש לי קושי עם המשתה ושכולם חייבים להיות שמחים.. משום מה זה מעציב אותי.. לא מצליחה להכריח את עצמי לשמוח.. לא אוהבת לראות שיכורים (גם כשהם צדיקים.. במיוחד את בעלי..)
נגעת בנקודה רגישה

באמת שכחתי מהנקודה הזאת, קשה לי איתה מאוד מאוד.

במשפחה שלי אין שיכורים, לא מתחברים לזה.. במשפחה של בעלי אם אתה לא שיכור אתה לא קיים

היה סיוט בשנה הראשונה, סיוט! בשנה שעברה הייתי שבוע אחרי לידה אז בעלי לא השתכר וגם השנה לא, אני בהריון, לא בתפקוד גבוה מדי, חייבת אותו מפוקס

 

אז קבלי הזדהות עמוקה

חג מלא בקדושה שמרחפת באוויר!
לצערי אני חסרת יצירתיות, ובעלי לא אוהב להתחפש, אבח אני משתדלת תמחד להתחפש, ועכשיו כשיש ילדה אז לחפש גם אותה, למרות שהיא קטנה
דווקא אני ממש אוהבת לראות שיכורים. אבל רק שיכורים נורמלים... כאלה שכשהם משתכרים לא מאבדים את עצמם ולא מדברים שטויות, אלא שמתחברעם לעצמם, ומדברים דברי תורה מקסימים, ומדברים מהלב. זה פשוט מהמם בעיני! והלוואי ואצליח לראות את בעלי שיכור, עד עכשיו לא עלה בידי...

בעל שיכור ליום אחד נגיד את שלהן....

 

פורים הוא חג כזה יפה!

גם אני אוהבת פורים ואוהבת גברים מבוסמים (לא ממש שיכורים) ובעלי שותה מקסימום בירה וגם לא אוהב להתחפש...
ועדיין פורים כיף מאד ( חוץ ממתי שהוא יוצא ביום שישי בירושלים וזה קורה כבר איזה עשר שנים מאז שאני גרה פה וזה נוראאאאאאאאא ומוציא את החשק לפורים )

אני קצת חלוקה עם עצמי לגבי החג עצמו כי בשנים הראשונות לפני שהיה לנו ילדים הרגשתי שזה קצת משעמם היום כשיש לי ברוך ה ארבעה זה כייף ומאתגר אין זמן לנשום חצי מהזמן בעלי ואני מתחלקים מי הולך לשמוע מגילה ומי עם הילדים שאר הזמן לרוב אני הולכת לחלק עם הילדים משלוחי מנות ובעלי נח לקראת המשתה כי הוא קם להתבודדות בלילה ותפילת נץ... סעודה ומשתה זה עם חברים והאמת שמשנה לשנה זה נהיה יותר נחמד וכייף הגברים בנפרד ואנחנו הנשים והילדים קוראות תהילים ויש מתנפחים וכל מיני הפתעות לילדים.. לגבי המשלוחים אני מאלו שאוהבת לגוון ולעשות דברים בעייתיים אישים וצריכה כבר מחנוכה לדעת מה עושה אז הגעתי למסקנה שהכי טוב לי לעשות משהו קבוע כמה שנים ואז לגוון למשהו אחר.. והדובדבן של הקצפת זה שלבעלי יש יומהולדת בשושן פורים אז כשחוזרים הביתה מהסעודה מחכה לי עוד חגיגה של יומהולדת השנה החלטתי להכין עוגה מיוחדת מקווה שיצא מוצלח..

נשמע מאוד מעניין!

את הכנת התחפושות המושקעות (לילדים. אני לא אוהבת להתחפש), את החשיבה היצירתית למשלוחי מנות (אוהבת יותר להשקיע ב"חיצוניות" שלהם. אוכל לא אוהבת להכין אז לרוב קונה).
את פורים עצמו קצת יותר קשה לי לאהוב, כי הוא יום מלחיץ ורועש מדי. אבל את קריאת מגילה אני אוהבת - אוהבת מאוד לחוות כל שנה מחדש את המהפך שבה .
(אגב - לגבי השכרות של הבעל - גם לי לקח זמן להתחבר לזה, ועד היום זה לא הקטע הכי אהוב עליי בחג. אבל למדתי ליהנות גם מהפנים הטובים שבזה. כתבתי על זה פעם קטע - יכולה לשלוח באישי אם זה יכול לעזור... )

אני לא מצליחה למצוא צד אחד טוב בזה!
(אשמח לקבל את הקטע)

ולא רוצה למנוע מבעלי...

1. שיכורים שהם בני תורה - בשכרותם יוצאת מהם תורה, ולפעמים היא מדהימה יותר מהתורה הרגילה שלהם.
2. נחמד לפעמים לראות את הבעל משוחרר כ"כ... כאילו בלי עול... שמח בפשטות שכזו...
3. יש משהו מיוחד בזה שהאישה הופכת לפעמים להיות כמו אמא לבעלה... וכשהבעל שיכור זה קורה די מיד. וזה נותן לאישה משהו פנימי עמוק - להיות בעמדת המשפיעה ולא בעמדת המקבלת כמו בד"כ...
4. ובעיקר - זה טוב לאישה ללמוד לאהוב את בעלה על כל הפנים שלו. זו לא חכמה לאהוב אותו רק כשהוא מקסים ועוזר ושפוי ומקורקע. היא צריכה לאהוב אותו גם כשהוא קצת מרחף, קצת משתולל, עושה פדיחות ואפילו מתגולל בקיאו... זה לימוד חשוב לחיים, כי שוב - לא תמיד הבעל יכול להיות בעמדת המשפיע ונותן הביטחון...

עדיין זה קשה לי לרוב... ובאמת בעלי למד להשתכר פחות בשנים האחרונות (גם בגלל היריונות וילדים שצריך לעזור לי לטפל בהם, וגם בגלל עומס של היום - כמו השנה למשל, שזה ביום שישי), אבל אנחנו משתדלים שהוא כן ישתה לפחות בשביל שכרות קלה. וזה אפילו חשוב גם לי, שיצליח לקיים גם את המצווה הזו.

שולחת לך ול@מחשבות.... את הקטע שדיברתי עליו.

ואני גם אשמח לקטע..

אני זוכרת עדיין את חגי הפורים הראשונים שלנו - כמה היה לי קשה לקבל את ההשתכרות שלו, ובעיקר את תופעות הלוואי המבחילות שלה... ("את ההקאות תשאיר לי, ורק להיריונות, בבקשה!")
לא מנעתי ממנו להשתכר, אבל כן ייחלתי שלא ירצה.
עד שראיתי כמה זה חשוב לו (והוא אפילו לא אוהב יין כ"כ!), והרפיתי לגמרי - והצלחתי לראות את הדברים החיוביים שבזה...

אין צורך לשתות עד למצב של איבוד הכרה אפשר גם רק להתבשם וכל בעל יודע מה מתאים לו.
ומוסיפה בעלי מדבר דיבורים כאלו מתוקים כשהוא שתוי שזה כל כך מרגש שווה בעיניי את כל הקיא של אח"כ.. ולמזלי הוא לא ממש מצליח להחזיק את היין סוג של אלרגיה לאלכוהול אז הוא שותה ודי מהר מקיא ומתפכח אז זה דוקא נחמד כי הוא נשאר רק מבושם אבל בצורה עדינה..

במידה הנכונה - והוא אפילו לא תמיד מקיא. זה בהחלט אחרת...

לצאת

ועדיין קשה לי עם זה שהוא לא הוא והוא משוחרר כביכול...
בשנה הראשונה נגיד, היינו זוג ממש טרי, והיינו אסורים בפורים (הייתי אחרי הפלה והמשפחה הקרובה ידעה על ההפלה ככה שגם ידעו שאנחנו אסורים מן הסתם..) ועדיין היה לי לחץ מזה שהוא "יפלוט" לכולם שאנחנו אסורים (נשואה טריה שעדיין מנסה לעבוד על העולם )

היה לי סיוט כל הפורים, לא הצלחתי לשחרר, אפילו שגיסתי, ששיתםתי אותה בחשש שלי אחרי ששאלה ממה אני כל כך לחוצה, ניסתה לעזור. לא הצלחתי. וברור שהוא פלט את זה לכולם

למרות שאף פעם לא חשבתי על זה לעומק...
במשפחה שלי, ובכלל, מאז שאני זוכרת את עצמי לא נתקלתי כ''כ בשיכורים... קצת הפחיד אותי הסיפור הזה, ובמיוחד בפורים הראשון שלנו כשהיינו בישיבה של בעלי.. הייתי בסוף תשיעי וקצת חששתי...
בסופו של דבר הוא היה השיכור הכי חמוד ומקסים שיכול להיות, ואני יצאתי עם חוויה טובה ממש....
אולי כי דמיינתי דברים גרועים מידי, ואולי כי ככה זה הוא אישית, אבל ב'ה...

תמיד נוגע לי בנקודה פנימית לא פתורה
העומס הבלאגן היציאה מאיזון
וכל סוף פורים מוצאת את עצמי בוכה
עושה עבודה מאוד גדולה השנה להתחבר למהות של היום.
ברור לי שאני מפספסת את העומק של היום הזה
יש לי עבודה מאוד גדולה בלהבחין בין עיקר לתפל
ובעיקר עבודה מול השמחה
לשמוח גם כשלא מושלם
גם כשבלאגן
גם כשהכל כבר מזמן לא בשליטה
שה' יעזור לי...
ולכל עמ"י

דופן

זה יום כל כך כל כך עמוס לנו, וזה רק יום אחד! שצריך להספיק בו כל כך הרבה, וההכנות קודם... שלא לדבר על פסח אח''כ.

אבל זה בהחלט עבודה...
בהצלחה לנו!

קשה לי מאוד עם פורים. עובדת על עצמי לא לסיים את היום בבכי... קשהלי לראות את בעלי שותה ומשוחרר, ושפתאום אני צריכה להיות ה'מבוגר האחראי' ולשמור עליו...
קשה לי עם כל הבאלגן והלחץ להספיק הכל- משלוחי מנות, קריאת מגילה, סעודת פורים....
וכל הבאלגן שיש בבית... והילדים שרק רוצים לזלול ממתקים ומתעסקים בזה כל היום...

גם אני עובדת על עצמי אבל באמת בשנים האחרונות קצת הצלחתי לגבי הממתקים של הילדים אני די משחררת למרות שמשתדלת שלא יבלסו בלי סוף לפחות בשביל שלא תכאב הבטן אם לא בשביל השיניים ולכן משתדלת להחביא מהעין סוכריות וכו... ולדעתי זה באמת קשה שיש כל כך הרבה עומס ביום אחד בדיוק היום בעלי אמר לי שהוא רוצה להספיק לישון בבוקר אז אמרתי לו שלא נראה לי שיצליח כי גם אני צריכה לשמוע מגילה ותמיד קריאות לנשים זה בשעה תקועה בשבילנו כי הוא מתפלל ממש מוקדם וחוזר כבר לפני שמונה וקריאות לנשים זה יותר באזור תשע וחצי עשר אצלנו.. אז לא נראה לי שבאמת יצליח לישון..

גם אני עובדת על עצמי אבל באמת בשנים האחרונות קצת הצלחתי לגבי הממתקים של הילדים אני די משחררת למרות שמשתדלת שלא יבלסו בלי סוף לפחות בשביל שלא תכאב הבטן אם לא בשביל השיניים ולכן משתדלת להחביא מהעין סוכריות וכו... ולדעתי זה באמת קשה שיש כל כך הרבה עומס ביום אחד בדיוק היום בעלי אמר לי שהוא רוצה להספיק לישון בבוקר אז אמרתי לו שלא נראה לי שיצליח כי גם אני צריכה לשמוע מגילה ותמיד קריאות לנשים זה בשעה תקועה בשבילנו כי הוא מתפלל ממש מוקדם וחוזר כבר לפני שמונה וקריאות לנשים זה יותר באזור תשע וחצי עשר אצלנו.. אז לא נראה לי שבאמת יצליח לישון..

לא כיף לי.. אורזת לי משלוחי מנות בזמן שבעלי במסיבה . איפה גמורה אבל יודעת שמחר לא יהיה זמן..
שולחן לי סרטון שבעלי שיכור.. לא עושה שום דבר רע באמת.. אבל זה פשוט עושה לי לא טוב בלב.. לא מצליחה להשתחרר מזה. אוף. אוף. אוף. באלי שיהיה. אבל זה מרחיק אותי מכל שמחת פורים

מתה על הצבעוניות של התחפושות ולראות את כל השכונה פקוקה ומבולגנת מאנשים שמתרוצצים לחלק משלוחי מנות. כיף!
ב"ה לא אצלנו ולא אצל בעלי משתכרים. שותים כוסית יין ונגמר.

פי 1.5 כל יומיים

לא נשמע טוב

אבל 36-37 זה לא כזה מבוגר

שנותנת
תמונה על כמה ביציות נשארו
אבל זה טיפה בים
אפשר לעשות אבל זה לא משהו שמבטיח ממש שהכל ישאר כרגיל
הייתי הולכת
במקומך להתייעץ עם רופא פוריות רציני

כשהם צמודים כ"כ כיף להם

זה נהיה יותר קל בקשר להמשך אך אחד לא מבטיח לך כלום
וכל רופא יגיד לך שמגיל 35 הפוריות מתחילה לרדת
הבדיקות שקימות משמשות לתמונת מצב כללית הם לא יכולות לנבא כמה שנים נשאר לך לפוריות כי זה תלוי בהרבה גורמים

למומים ולבעיות עם העובר...

וממילא את חייבת למנוע כרגע.
אין מה להתעסק עם זה כרגע, את לא יודעת איך זה מרגיש להיות שנה אחרי לידה.

תהני ממנה כרגע, אין טעם להתעסק יותר מדי במה שממילא לא רלוונטי כרגע והנתונים בוודאי ישתנו כשזה כן יהיה רלוונטי.

כרגע את מן הסתם צריכה למנוע בגלל הקיסרי מה שכן הייתי ממליצה להתייעץ עם רופא פוריות ואולי להקפיא ביציות ותראי עוד שנה מה את מרגישה יכול להיות שעוד כמה חודשים הכל ייראה אחרת נכון שהם קטנים ממש לא קל אבל כשקצת גדלים הכל נראה ומרגיש יותר טוב ורגוע.. וגם אגב יותר קשה נפשית ילדים בהפרש גדול בפרט כשמדובר בראשונים כשהם יחסית קרובים הם די מהר מתחילים לשחק יחד לי ע"ש בת ראשונה ובן שני בהפרש של כמעט 4 שנים היה נורא קשה התעסוקה שלהם עד שהשני גדל והגיעו למצב שמשחקים יחד אז קחי גם את זה לשיקולך אבל בכל אופן באמת כרגע לא רלוונטי לחשוב מה תרצי שבשנה הקרובה ממילא צריכה למנוע מסיבה של הקיסרי

אם לא את יכולה לשאול

נסי אותי

כדאי להיזהר גם כמבקשות יעוץ וגם כמייעצות משיחות בפרטי עם ניקים לא מוכרים,

המון הטרדות והצקות התחילו ככה.

הייתי משקיעה אנרגיה בלהתכונן להנקת טנדם (ללמוד על זה כמה שיותר, להכין את הקטנה, להתייעץ עם בעלות ניסיון) ולא בגמילה...אבל כותבת את זה בתור אחת שאוהבת להניק...
אולי דווקא ההנקה שכן את מאפשרת לה תעזור לה לעבור טוב יותר את ההצטרפות של האח החדש, כי היא לא תרגיש שהוא לקח לה הכל

וזה היה מצויין ...רק מספרת שלאחרונה אני עדה למקרה כזה והילדה הגדולה פשוט יצאה מפרופורצייה מתנפלת על אמא שלה
היא לקחה מאוד קשה שעוד משהו חולק איתה את הנקה

תעשי את זה כבר עכשיו, כדי שלא יתווסף לילדה קושי לקושי. ילד קטן שפתאום מקבל אח, שלוקח לו את כל התשומת לב, זה לא פשוט בכלל. אם תתווסף לזה גם ההנקה אז בכלל. לכן (במידה וזהו רצונך) תגמלי אותה כמה שיותר מהר, ככה שיהיה לה בערך חודש שהיא גמולה לגמרי בלי לראות אותך מניקה ילד אחר. לדעתי בגיל הזה, אחרי חודש, הם כבר שוכחים לרוב מה היה פעם...

אבל הגדול היה בן 2.8..

יכולה לפנות בפרטי.

אני חושבת שאחרי הלידה בע"ה,
דווקא בשעות הערב לרוב יש יותר קושי בייצור החלב,
אולי עדיף דווקא להניק בבוקר?
היא נרדמת רק עם הנקה? זה נשמע לי משהו שעשוי להיות קשה...

שלא הצלחתי להוריד.
היא לא נרדמת בהנקה. יונקת לפני/תוך כדי קריאת שמע, אומרת לילה טוב לכל החפצים בחדר, עושה פיפי ואחר כך הולכת לישון.

אומרת לילה טוב לכל הדברים בחדר;)

אבל רק כמה ספציפיים... בעיקר שתלויים על הקיר. אות של השם שלו שתלויה, תמונה, אות בספר תורה. ולפעמים הוא גם אומר לילה טוב לדברים שיש לו במיטה (כרית, בקבוק, ברווז, בובה תורה... כן יש לו שם המון דברים )

ורק מהסיבה הרגשית של הגדולה אחרי הלידה גם ככה לא קל שהתינןקי יתפוס הרבה נוכחות, המון זמן של יחס אליו, הרבה מתרגשים לראות אותו (ופחות אותה), וגם הדבר שהיה מיוחד רק לה ולאמא פתאום התינוק לוקח אותו ועוד בתדירות כ''כ גבוהה. כאילו הוא 'משתלט' על אמא... לדעתי זה הזמן לעשות סטופ. היא גדולה לכל הדעות . ינקה זמן מכובד וצריך גם לדעת להיפרד מההנקה.... זה בעיני.
אצלי אגב , עשיתי סטופ עם ההנקה אצל ילדיי כשזה הגיע בדיוק למצב שתיארת - מבחינתם לינוק כל היום. סיוט בשבילי להיות במקום הזה שכל הזמן מסביר 'עכשיו לא יונקים, רק בערב.. או רק אחרי האוכל ..' הרגשתי שזה חונק אותי החוסר גבולות האלה ורואים אותי בקבוק חלב מהלך. הבנתי שהם גדולים והספיק מה שהיה עד עכשיו ובצער אך באסרטיביות גמלתי..

אין מה לפחד מטראומות. אם תהיי שלימה עם ההחלטה שלך זה יהיה קצר ולעניין . תאמיני במסוגלות שלה להתמודד עם הקושי ותאמיני שהנפש שלה מספיק חזקה לעמוד בגבורה בסיטואציה. שום טראומה. הצלחות

לקחתי לתשומת ליבי

רק מספרת.
הבן שלי הפסיק לינוק בערך בגיל הזה.
ולפחות חצי שנה אחר כך הוא עוד זכר בדיוק את ההנקה. ("אמא נכון פעם הייתי אוכל ממך ואז צד שני"? ועוד פנינים כאלו).
אז אישית, לא הייתי גומלת בגלל קנאה בתינוק, אולי להיפך.. אם יש סיבה אחרת - כמובן כן, אבל לא בגלל זה.

אם את מחליטה להפסיק אז תהיי מאה אחוז בהחלטה אחרת אחרי שבוע היא תבכה ותצרח ואז תתני לה ויהיה עוד יותר קשה.
אז אחרי שהחלטת- תסבירי לה, היא כבר כמעט גדולה כדי להבין, לפחות, חלקית. (שלי באותו גיל, הפסקתי להניק אותו בלילה, והוא מבין כשאני אומרת לו לא).
ואח''כ- תנסי ''להחליק'' את הזמן שהיא רוצה לינוק. אולי תקני לה משהו אטרקטיבי לארוחת בוקר, שתוכלי לפתות אותה ''בואי ניתן לך x", ותקומי מיד, או משהו דומה.
אל תדאגי- 3 חודשים עד הלידה בע''ה, זה הרבה זמן. שינויים יכולים לקרות מהר אצל תינוקות.

להגיד לה בפירוש שאין יותר. כואב לי עליה😐
להציב כללים כן אני יכולה - היא לא יונקת בלילה מגיל צעיר יחסית (8 חודשים? 10? כבר לא זוכרת). גם במשך היום כבר לא. אבל ההנקה הבודדת הזאת ממש בדמה וקשה לי לקחת לה את זה.
ולהחליק זה גם קשה כי סביב השינה היא זוכרת ומבקשת. אבל כן רשמנו הצלחה חלקית ובע"ה מקווה שנתקדם.

שהצלחתי להשכיב אותה שלשום בלי הנקה, אתמול עם, היום בלי. בע"ה

ברזל צריך לנסות כמה סוגים עד שמוצאים מה מתאים למערכת העיכול שלך ..
אני לוקחת בי12 כי אני לא צורכת הרבה רכיבים מן החי.
כדאי לעשות בדיקות דם ולראות מה חסר לך. בד"כ רופאים שולחים לבדיקת דם בתחילת הריון תבדקי אם היה לך משהו נמוך. לפעמים חסר ויטמין די.
לי יש 'נפילות ברזל' בערך בחודש שישי, בעיקר אם אני מחפפת בלקחת את כדורי הברזל.

במארז ביחד של 9 חודשים.
קניתי דרך אתר בשם 'ביוגאיה'. בחרתי דווקא את הסוגים האלו לאחר מחקר מעמיק על חומרים שונים שהם מכילים וכמויות מומלצות.