בלילות האחרונים ממש נרדמת בקושי רב.. ניסיתי כריות בין הרגליים ,לא כ''כ עוזר .. יש למישהי טיפים בעניין ? משהו שיכול להקל? 
)נביעה)בדיוק זו הסיבה שהיה לי קשה להפסיק להניק את הקטנה.
כי הרגשתי שאני עדיין רוצה את זה אפילו שזה לא היה לה טוב בכלל.
כרגע לא רוצה עוד ילדים, מקווה שהרצון יגיע והעיקר שיהיה בעיתו ובזמנו.
תיפרדי מכל שלב בנפרד, לאט לאט ובהדרגה.
ותתפללי שמידה ויגיע הזמן תרגישי את הרצון האמיתי לעוד ילד.
הוא יודע (לעומתנו...) מה טוב ומתי טוב ומה לא טוב ומתי לא טוב עבורנו.
ולגבי התינוק: אל תשכחי לרגע, שאנחנו מביאים את הילדים לא לעצמינו. ילדים - זה לא רכוש שלנו.
אנחנו מביאים את הילדים כדי לעזור להם לעשות את תיקונם.
אם תפנימי את הדבר, זה גם יעזור לך לעשות את תפקידך וגם לא ייתן לך ליפול לכל מיני פחים....
רציתי לברר למי יש נסיון בהתרת לשון קשורה אצל תינוק בן כמה ימים.
שמעתי על רופא מהדסה הר הצופים שמצוין בתחום- אני לא יודעת מה השם שלו, אם יש מישהו שמכיר אשמח לתשובה, שם ומספר טלפון.
הוא מהדסה הר הצופים ועין כרם.
אפשר ללכת אליו גם דרך הקופות, למשל מאוחדת הוא מקבל במרפאה ברמת אשכול ומתיר את הלשון ב2 דקות.
הפורמולות נבדקות כמו תרופות אם זה המזון היחיד כדאי לגוון
והיא אמרה שהמטרנה עצמה לא גורמת לעצירות, אבל אם מכינים אותה לא לפי ההוראות ושמים כמות אבקה גדולה מידי יחסית לכמות המים ולא מדייקים (צריך "למחוק" עם סכין את כמות האבקה המיותרת שעל כפית המדידה), אז זה יכול לגרום לעצירות, וההורים בטעות חושבים שהמטרנה עצמה גורמת לעצירות.
קודםכל, יש לך הבדל בהשגחה.
שנית, יש לך הבדלים בהרכב.
יש צמחי ויש חלבי. חלבי - יש על בסיס חלב פרה ויש על בסיס חלב עזים. חלב עזים קרוב בהרכבו לחלב אם, חלב פרה - רחוק ממנו.
יש עם שמן דקלים ויש - בלי.
בלי - עדיף. עם - יותר זול.
אל תכיני.
זו נשמעת לי חוויה די איומה להכין אוכל ליולדת כשאת מצפה ומצפה.
מקווה שזו היתה עד עכשיו יוזמה שלך ולא שמישהו חשב שנכון לפנות אליך ולבקש... 
להכין אוכל ליולדת מתוך אכזבה ושאר רגשות שליליות - אין בזה שום תועלת, שלא להגיד יותר.
אל תכיני! בכלל, אל תעשי דברים שאת לא שלמה עמם.
ושיהיו לך בשורות טובות.
נשמע כיוון של חיידק.
אם אין לך נגישות לטיפול אלטרנטיבי, הייתי מתחילה אנטיביוטיקה עוד לפני שיש תשובה.
את יודעת מה? את יכולה לקנות ערכה למשטח מהיר מחר בבוקר ולבצע בעצמך.
כי לעולם חסדוכירוגית שד, דר ויינשטיין (כירוגית אישה, לדעתי נוח יותר), ממש טובה, מקבלת במעייני הישועה והתורים אצלה לא ככ ארוכים כאשר מגיעים אליה באופן פרטי. אם יש לך טופס 17 מקופח זה לא יעלה לך כלום, במידה ואין התחייבות מקופח יש לשלם 80 שח למפגש עימה. הייתי אצלה והייתי ממש מרוצה.
גם לי לפני כחודשיים היה ממש כאבים ורגישות בצד אחד ואז קראתי שכשיש סרטן לרוב ממש זה לא כואב!
כך שהוריד לי 3/4 מהלחץ.
אחר כך ראיתי שאמצעי מניעה יכולים לגרום לגושים וכאבים.
לאחר תקופה ארוכה זה עבר.
לרוב יש טווח גדול של זמן שבו אפשר להגיע לגן או שא הבנתי למה התכוונת...
בכל אופן אני משתדלת להכין הכל בערב תיקים אוכל בגדים בקבוק מים בבוקר רק מתלבשים ואוכלים משהו קטן
כשאני רוצה להגיע למקום בזמן, ויודעת שזה חשוב לי, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להגיע רבע שעה קודם.
מבחינתי המעון נגמר ברבע ל4 ולא ב4.
אז אספיק משהו אחד פחות, זה שווה את זה שהבן שלי לא ירגיש הילד האחרון שלקחו אותו.
(ואם יעזור לך... אני לא יודעת על איזו מסגרת מדובר, אבל אצלינו במעון האווירה היא, שהמטפלות ממש כועסות גם על מי שמאחרת בדקה. יום שלם הם נותנות אהבה לילדים, וגם בצהריים הם לא נחות אלא מנקות ומסדרות, הגיוני שבסוף היום הם רק ירצו ללכת הביתה... כבר בדקה ל4 הם מתקשרות לשאול איפה אמא שמאחרת, ומבחינתי אני ממש לא רוצה להרגיש שאני גוזלת להן את הזמן, ולא רוצה שלילד שלי תידבק התווית של זה שהאמא שלו מאחרת, ואוף שוב פעם... עבדתי במעון, וכבר בחמישה ל4 מתחילים הניחושים כמה האמא תאחר ואיזה תירוץ יהיה הפעם ואיזו מטפלת תואיל בטובה להישאר איתו...)
עצות פרקטיות לזמנים שרוצים לעבוד על עצמינו, השתתפתי פעם בסדנה במסגרת הלימודים שנתנה לי כלי לחיים- שלי הוא עוזר... כשאת בוחרת לעבוד על שיפור של נקודה כלשהי בחייך את צריכה לבחור משימה, שלא גדולה עלייך, ויש לה שלשה מאפיינים:
ואני אסביר: המשימה שלך צריכה להיות משהו שאת מסוגלת ליישם. אם את לא מסוגלת אל תגידי ישר שכל יום את יוצאת מוקדם מהבית אלא תקציבי לעצמך יעד מינימום ומקסימום. פעם בשבוע - כל השבוע. כדי שהמשימה תמנף אותך היא צריכה את שלושת המאפיינים.
תלוי בי - אם יש יום שאת חוזרת ישר מהעבודה להוציא את הילד מהמסגרת ולפעמים מאחרת - אל תקחי על עצמך משימה ליום הזה. (מי שרוצה את הכלי הזה בכללי - נניח שהבית מבולגן וחשוב לך לסדר אותו כל יום- אז לא להחליט בשביל מישהו אחר שהוא יסדר אותו כל ערב, אלא שאני אקדיש זמן מוקצב לכך כל ערב)
חיובי - לא לומר מה לא אלא כן לומר מה כן. לא - לא לאחר לקחת את הילד, אלא- להגיע לפחות 5 דקות מוקדם. יש לנו יותר מוטיבציה להצליח בדברים חיוביים.
מדיד- כן, לא, או חלקית. שאוכל לומר כמה הצלחתי. קשור למינון שאמרתי בהתחלה - פעם בשבוע הצלחתי. אם יותר זה בונוס, לאט לאט מגדילים. אצלך זה די ברור שזה עניין של כן ולא, אבל לדוגמה אם מישהי רוצה שהדיבור סביב שולחן שבת יהיה יותר עמוק - היא צריכה להחליט מה בדיוק היא ממקדת, ונניח לומר שהיא תאמר דבר תורה לפחות באחת הסעודות.
וממש חשוב: רפלקציה לעצמך, תני משו"ב 5 דקות בערב. או 10 דקות בסופ"ש. הצלחתי? איך אני מרגישה עם זה?
עדיף בכתב, זה נותן לזה אחיזה במציאות ותוקף לעובדה שבתקופה זו את עובדת על העניין. את יכולה גם לתגמל את עצמך על הצלחות. כן, כמו מבצעים שעושים לילדים. גם עלינו זה יכול לעבוד בין אם זה שוקולד ובין אם זה תכשיט. רק תגדירי מראש מתי תזכי ב"פרס". אפשר לשים טבלה על המקרר או הדלת של הבית שתזכיר לך... ככה אולי הילד גם יראה שלא רק לו אמא עושה מבצעים אלא היא עובדת גם על עצמה ככה.
וגם כדאי שתגדירי לעצמך בתמצות למה את לא אוהבת את זה, ולמה את רוצה לעבוד על זה, ותשימי לך את זה במקום שיהווה לך תזכורת.
את כמובן לא צריכה לקחת את כל הרעיונות, אלא יכולה לקחת חלק... אני ראיתי שהשיטה בכללותה עשתה לי טוב ולימדה אותי על עצמי.
אה, ועוד רעיון- לשים בפלאפון תזכורת (עם מילים שיזכירו לך את החשיבות של העניין...) X זמן לפני שהמסגרת נגמרת, לצאת מהבית. אצלי זה עובד רק אם אני מצייתת אליה מיד כשהיא מופיעה בלי נודניקים וכו'. וגם זה גורם לי להיות מחושבת- טוב, אני לא אתחיל עכשיו כביסה ביד כי התזכורת תצלצל באמצע...
ואו חפרתי!!! מקווה שהייתי ברורה.
ואלי עזרתי על הדרך לעוד מישהי בכללי בחיים.
בהצלחה!!
מוזמנת לשאול אם את צריכה
רמת הגולןבס''ד
תודה רבה רבה על תשובתך החכמה והמושקעת... אני לגמרי איתך לגבי מבצעים לעצמי, אני דווקא עושה כאלה, וזה על המקרר עם אלה של הילדים וכו' ;). וזה ממש קטע שבנושא הספציפי הזה זה לא עבד לי עדיין :/
אעיין שוב בדברים שכתבת ואשתדל ליישם... 
לפניו ברננה!בס''ד
התכוונתי שאני מאחרת בכמה דקות כשאני באה לאסוף אותו (אבל האמת היא שלאחרונה, בגלל ניהול הזמן הקצת המפוקפק שלנו גם הגדול שבכיתה א' מגיע לעיתים קרובות קצת אחרי הצלצול בבוקר).
חזרה לגן - הגננת שם ממש לא משדרת לחץ (היא בת 50-60, כבר אין לה ילדים קטנים לאסוף וכד') ב''ה. בשנים שהילדים שלי היו אצל מטפלות שהרגשתי שהעניין מפריע יותר הייתי מצליחה להקפיד יותר ב''ה. אבל גם אז זה הרבה פעמים היה כרוך ב'לטוס' ברחוב כמו משוגעת כדי להספיק, בגלל שלא יצאתי מספיק בזמן :/. וגם אז מדי פעם היו מעידות וכן איחרתי קצת.
הילד לא בצהרון (רוב הילדים כן נשארים בצהרון). חלק מצוות הגן של הבוקר נשאר לעבוד גם בצהרון, כך שזה לא שאני מעכבת משהי לחזור הביתה. מבחינת הילד, זה נכון שזה יותר נחמד לי ולו כשאני אוספת אותו בזמן ובנחת, אבל הוא לא נראה סובל כשאני מגיעה עם כמה דק' איחור, סך הכל הוא עם החברים שנשארים בצהרון, ועם צוות מוכר כאמור. אז אין לי את המוטיבציה שהיתה לי בהקשרים אחרים לא לגרום לו להשאר אחרון וכד'.
אני מרגישה שמשהו ממש פגום אצלי, שבעקביות אני מאחרת בכמה דקות האלה... היום ממש בכיתי מזה...
אפילו שתדעי שזו לא השעה האמיתי זה יכול לגרום לך לקצת יותר לחץ לצאת
בס''ד
אתן יודעות מתי פתחתי את הניק שלי? לפני כמה שנים, הייתי ממש מתוסכלת מזה שהיינו מכניסים את שבת מאוחר ובמצב של עצבים נורא ואיום, כשהבית לרוב היה עדיין ממש מבולגן. הייתי ממש נואשת וכתבתי כאן (ב'הורות' למעשה). קיבלתי כל מיני תגובות והפניות וב''ה מאז החיים שלנו השתנו ב-180 מעלות בהקשר הזה. לרוב אני ב''ה זוכה להדליק בזמן או מוקדם, בנחת (יש יוצאי מן הכלל, אבל זה החיים נראה לי), ימי השישי שלנו נחמדים ממש והבית בדרך כלל במצב טוב בזמן ההדלקה ב''ה.
ברור לי ששני הנושאים נובעים מאותו השורש ושלכאורה השתובות כבר אצלי והן פשוטות אבל יש לי כאן יצר הרע גדול כנראה, או נסיון גדול משום מה, או שאני ממש מאותגרת בקטע הזה או מה שלא יהיה. אז אל תהססו להוסיף דברים טובים, ושהקב''ה יחשיב לכן הרבה זכויות בהצלחות שלי בנושא בע''ה, אמן!
בטוח מה שעובד לך שם יכול לעזור גם כאן.
אצלי שבת ממש קשה לי להיות מאורגנת מוקדם (ולכן ממש מעניין אותי איך הצלחת להפוך את המצב ככה!)
אבל יש משהו שמסגרת, מישהו חיצוני זה משהו שלא נעים לי לאחר אליו וזה יגרום לי להתאמץ יותר.
חוץ מזה- למה בעצם את מאחרת? סתם מתעכבת בבית ויוצאת מאוחר? עושה דברים ספצפיים שצריכים להתבצע לפני שהילד חוזר? פתאום מתחילה משהו ולא שמה לב שמאוחר? בכללי פחות מחוברת לשעון?
לי עוזר לחשוב אחורה- כמה זמן את צריכה כדי להגיע בנחת לגן? נגיד 5 דקות? אני מיד מוסיפה עוד 5 דקות ואומרת לעצמי שזאת השעה שאני צריכה לצאת בה (ואז יש קצת מרווח לעניינים של הרגע האחרון- פתאום שירותים, פתאום משהו חשוב שנזכרתי בו)
דברים נוספים שאני רוצה להספיק? חושבת כל דבר כמה זמן הוא לוקח בערך ואז אם התעכבתי ולא התחלתי בזמן- לא להתחיל! להקפיד ממש לא להתחיל משהו שאני לא ארצה להפסיק באמצע!
כלל ששמעתי- אין דקה בעולם!!! כמעט שום דבר לא לוקח דקה. זה שקר שאנחנו מספרים לעצמנו ויכול לגרום לאיחורים גדולים.
לכן לא להתחיל ברגע האחרון או לנסות לדחוס סידורים כשהזמן קצר. אין יותר מבאס מלחכות בתור על קוצים, להתייאש, לרוץ ובכל זאת לאחר...
בס''ד
תודה רבה, נשימה ארוכה! פה בפורום הרבה הסבירו שהן לא משאירות כמעט כלום ליום שישי, וזה היה הבסיס הגדול לשנוי שלי. סוויץ' בתודעה שלא מכינים את שבת ביום שישי אלא מתארגנים עליה לאורך השבוע. ובנוסף הפנו אותי לחומרים של אורה פולק ויעל זלץ. הרצאה משנה חיים מבחינתי היתה ההרצאה הזאת של אורה פולק:
, מקווה שזה יעזור גם לך
!
שאלת מה גורם לי לאחר - קצת מכל מה שהצעת בערך... זה הדחיפה הזאת לעשות עוד משהו קטן ולהספיק עוד משהו אחד לפני שצריך לצאת. אני שמה לב שאני כמעט לא מסוגלת לצאת בשעה שאני יודעת שאני צריכה לצאת... תודה רבה על העצות ועל התובנות!
אתמול הגעתי מוקדם! הלוואי ואני אתמיד!
הייתי עובדת בימי שישי ושנאתי להכניס שבת בלחץ..
אם עשית שינוי כזה עצום, את ממש יכולה לשנות גם בתחומים אחרים!!
ושוב אתכםרגשיים, טכניים, משפחתיים, פיזיים...
כמו כל שינוי בחיים לפעמים קשה להסתגל ולוקח זמן עד שמתרגלים למצב החדש.
התנהלות של רווקה לא תהיה כמו התנהלות בנישואין, ועם כל ילד כל ההתנהלות מקבלת כיוונים חדשים.
זה לא "טוב" או "רע" זו פשוט עובדה. לפעמים באמת קשה ולוקח זמן לעכל את זה.
אבל....זה שאת נשואה ועם ילד לא אומר שנגמרו לך החיים וההנאות מהם. פשוט צריך ללמוד איך עושים זאת בצורה חכמה
ובהתנהלות מתאימה.
ואם יש לך דברים שחשוב לך למען עצמך- אפשר למצוא פתרונות אם באמת מתאמצים.
נכון שעם תינוק קטן יהיה קשה לנסוע לח"ול, אבל כשהוא יגדל הוא בהחלט יכול להצטרף או לעשות כמה ימי כיף אצל סבא וסבתא.
אפשר לצאת, לבלות, להביא בייביסיטר, לשאוב חלב/תמ"ל. את לא חייבת להיות צמודה 24/7 לתינוק ובהחלט חשוב להתאוורר גם בשביל עצמך.
לגביי פעילות גופנית- אין שום המלצה לאישה בריאה לשכב חודש וחצי במיטה..."משכב לידה" זה מושג של זמן התאוששות, הפנמה של המצב החדש, לתת לגוף ולנפש את הזמן להחלים ולהתמלא בכוחות מחודשים.
אולי לא הבנת נכון את ההגדרה, אבל מומלץ כמה שיותר מהר מהלידה להזיז את הגוף, ללכת, להיות בתנועה ובעשיה. כמובן ברמה בסיסית, ולא לעשות "הליכות" למטרת ספורט- אלא להזיז את הגוף ברמה סבירה. בלי להתאמץ כדי לא להזיק, אבל בהחלט לזוז ולהיות בתנועה.
כל זה כאמור אם אין הנחיה או לידה מיוחדת שבגינה את צריכה להקשיב להוראות ספציפיות.
ואולי קשה לך עכשיו לחשוב על מצב שבו לא תרצי לעשות פעילות גופנית, אבל אחרי לידה את תרגישי לבד את הצורך במנוחה ולא להעמיס על הגוף. לכל אחת יש גוף שונה ולכן כל התאוששות תהיה אחרת. העיקר להיות קשובה לגוף שלך- לזוז אבל לא להעמיס.
מה שאת מרגישה הוא טיבעי ונורמלי!! ממליצה לך לשתף חברה/ אמא/ אחות כדי להקל ולבטא את הרגשות שלך.
ותדברי עם בעלך..תספרי לו שאת מרגישה קושי בנושא הזה. שקשה לך שאת לא יכולה לעשות כל דבר שמתחשק לך כמו בעבר.
לא בטוח שיהיה לו פיתרון, אבל לפחות הוא יכול לגלות אמפתיה למצבך
אבל גם בהריון בגיל מבוגר, אחרי טיפולים, אני מרגישה כמוך.
מתגעגעת לגוף שלי, ליכולת לזוז בחופשיות.
וחוששת ממה שעומד לבוא- איבוד החופש המוחלט וכו'.
כך שלחכות עוד כמה שנים כנראה שלא היה משנה הרבה. גם היית מתבאסת בשלבים המתקדמים של ההריון ובנוסף עוד סובלת בטיפולי פוריות. לא מומלץ 
מאמינה שעם המציאות החדשה נלמד לדייק את הצרכים שלנו כאנשים פרטיים ולמצוא גם זמן לעצמנו בתוך המחוייבות החדשה.
העוגבזה חזיות שאיבה שעולות מלא כסף... אני לקחתי חזיה ישנה שלא בשימוש וגזרתי שתי חורים במקום של הפיטמות. דרך החורים האלה מעבירים את הקונוסים של המשאבה. זה עובד נפלא! בשעת הצורך הידיים שלי אפילו פנויות להחזיק את התינוקת שבוכה תוך כדי שאני שואבת. וגם עכשיו כותבת תוך כדי השאיבה... רק שחסכתי את המאתיים שקל בשילב...
וכל הזכויות שמורות ליועצות הנקה בתל השומר שנותנות לכולן את הרעיון הזה...
באתר באנגלית של מדלה, כשמחפשים משאבה, אם את בוחרת שאת שואבת 100% מהארוחות (לא מניקה), האופציות זה הפריסטייל והפאמפ אין סטייל. (יש עכשיו גם דגם חדש - 'סונטה')
אם את בוחרת שאת שואבת עד 70% מההאכלות (אולי זה היה 80%?) זה מרה גם את הסווינג מקסי.
גם אם למעשה את לא שואבת 100%, זה עדיין נותן אינדקציה על רמת המשאבות.
בשבת, תקחי פאמפ אין סטייל מגמ"ח.
(לנו יש גמ"ח לתושבות בית שמש.)
שמעתי גם לבשל אגסים במים ולשתות...
תשפכי פנימה דבש ותני לו איזה חצי שעה שיקבל מהטעם של הבצל...
ואז תאכלי.
מכירה גם
לשים דבש בצינצנת קטנה ולחתוך פרוסות שום פנימה- אבל צריך לתת לזה כמה שעות ואז לאכול.
זה עלול להדביק אותה
לרוב תינוקות לא נדבקים כשאמא שלהם חולה
אבל- לי היה תינוק אחד שנדבק ממני וזה היה סיוט- הוא גם נדבק אחר כך שוב ושוב
לכי לקחת אנטיביוטיקה
סטרפטוקוק זה לא משחק
והתינוקת מקבלת את הנוגדנים בחלב. מעולה שאת מניקה - זה מה שמחסן אותה.
כף חומץ על כוס מים, לגרגר מידי פעם לאורך כל היום. אפשר לעשות ניסיון, אם בבדיקה נמצא חיידק, אחרי גירגור של יום יומיים תעשי בדיקה חוזרת ותראי שאין חיידק
בריאות שלמה!מוריהאחרונה