פורום הריון ולידה (עמוד 3450)

רגשיים, טכניים, משפחתיים, פיזיים...

כמו כל שינוי בחיים לפעמים קשה להסתגל ולוקח זמן עד שמתרגלים למצב החדש.

התנהלות של רווקה לא תהיה כמו התנהלות בנישואין, ועם כל ילד כל ההתנהלות מקבלת כיוונים חדשים.

זה לא "טוב" או "רע" זו פשוט עובדה. לפעמים באמת קשה ולוקח זמן לעכל את זה.

אבל....זה שאת נשואה ועם ילד לא אומר שנגמרו לך החיים וההנאות מהם. פשוט צריך ללמוד איך עושים זאת בצורה חכמה
ובהתנהלות מתאימה.

ואם יש לך דברים שחשוב לך למען עצמך- אפשר למצוא פתרונות אם באמת מתאמצים.

נכון שעם תינוק קטן יהיה קשה לנסוע לח"ול, אבל כשהוא יגדל הוא בהחלט יכול להצטרף או לעשות כמה ימי כיף אצל סבא וסבתא.

אפשר לצאת, לבלות, להביא בייביסיטר, לשאוב חלב/תמ"ל. את לא חייבת להיות צמודה 24/7 לתינוק ובהחלט חשוב להתאוורר גם בשביל עצמך.

לגביי פעילות גופנית- אין שום המלצה לאישה בריאה לשכב חודש וחצי במיטה..."משכב לידה" זה מושג של זמן התאוששות, הפנמה של המצב החדש, לתת לגוף ולנפש את הזמן להחלים ולהתמלא בכוחות מחודשים.

אולי לא הבנת נכון את ההגדרה, אבל מומלץ כמה שיותר מהר מהלידה להזיז את הגוף, ללכת, להיות בתנועה ובעשיה. כמובן ברמה בסיסית, ולא לעשות "הליכות" למטרת ספורט- אלא להזיז את הגוף ברמה סבירה. בלי להתאמץ כדי לא להזיק, אבל בהחלט לזוז ולהיות בתנועה.

כל זה כאמור אם אין הנחיה או לידה מיוחדת שבגינה את צריכה להקשיב להוראות ספציפיות.

ואולי קשה לך עכשיו לחשוב על מצב שבו לא תרצי לעשות פעילות גופנית, אבל אחרי לידה את תרגישי לבד את הצורך במנוחה ולא להעמיס על הגוף. לכל אחת יש גוף שונה ולכן כל התאוששות תהיה אחרת. העיקר להיות קשובה לגוף שלך- לזוז אבל לא להעמיס.

מה שאת מרגישה הוא טיבעי ונורמלי!! ממליצה לך לשתף חברה/ אמא/ אחות כדי להקל ולבטא את הרגשות שלך.

ותדברי עם בעלך..תספרי לו שאת מרגישה קושי בנושא הזה. שקשה לך שאת לא יכולה לעשות כל דבר שמתחשק לך כמו בעבר.

לא בטוח שיהיה לו פיתרון, אבל לפחות הוא יכול לגלות אמפתיה למצבך

אבל גם בהריון בגיל מבוגר, אחרי טיפולים, אני מרגישה כמוך. 

מתגעגעת לגוף שלי, ליכולת לזוז בחופשיות.

וחוששת ממה שעומד לבוא- איבוד החופש המוחלט וכו'.

כך שלחכות עוד כמה שנים כנראה שלא היה משנה הרבה. גם היית מתבאסת בשלבים המתקדמים של ההריון ובנוסף עוד סובלת בטיפולי פוריות. לא מומלץ 

מאמינה שעם המציאות החדשה נלמד לדייק את הצרכים שלנו כאנשים פרטיים ולמצוא גם זמן לעצמנו בתוך המחוייבות החדשה. 

זה חזיות שאיבה שעולות מלא כסף... אני לקחתי חזיה ישנה שלא בשימוש וגזרתי שתי חורים במקום של הפיטמות. דרך החורים האלה מעבירים את הקונוסים של המשאבה. זה עובד נפלא! בשעת הצורך הידיים שלי אפילו פנויות להחזיק את התינוקת שבוכה תוך כדי שאני שואבת. וגם עכשיו כותבת תוך כדי השאיבה... רק שחסכתי את המאתיים שקל בשילב...

וכל הזכויות שמורות ליועצות הנקה בתל השומר שנותנות לכולן את הרעיון הזה...

באתר באנגלית של מדלה, כשמחפשים משאבה, אם את בוחרת שאת שואבת 100% מהארוחות (לא מניקה), האופציות זה הפריסטייל והפאמפ אין סטייל. (יש עכשיו גם דגם חדש - 'סונטה')

אם את בוחרת שאת שואבת עד 70% מההאכלות (אולי זה היה 80%?) זה מרה גם את הסווינג מקסי.

גם אם למעשה את לא שואבת 100%, זה עדיין נותן אינדקציה על רמת המשאבות.

בשבת, תקחי פאמפ אין סטייל מגמ"ח.

(לנו יש גמ"ח לתושבות בית שמש.)

שמעתי גם לבשל אגסים במים ולשתות...

תשפכי פנימה דבש ותני לו איזה חצי שעה שיקבל מהטעם של הבצל...

ואז תאכלי.

מכירה גם 

לשים דבש בצינצנת קטנה ולחתוך פרוסות שום פנימה- אבל צריך לתת לזה כמה שעות ואז לאכול.

זה עלול להדביק אותה

לרוב תינוקות לא נדבקים כשאמא שלהם חולה

אבל- לי היה תינוק אחד שנדבק ממני וזה היה סיוט- הוא גם נדבק אחר כך שוב ושוב

לכי לקחת אנטיביוטיקה

סטרפטוקוק זה לא משחק

והתינוקת מקבלת את הנוגדנים בחלב. מעולה שאת מניקה - זה מה שמחסן אותה.

כף חומץ על כוס מים, לגרגר מידי פעם לאורך כל היום. אפשר לעשות ניסיון, אם בבדיקה נמצא חיידק, אחרי גירגור של יום יומיים תעשי בדיקה חוזרת ותראי שאין חיידק

זה מאד טבעי להרגיש ריחוק אחרי לידה

פתאום אסורים למלא זמן, ושקועים מאד בטיפול בילד

כל הכבוד על ההשקעה, מאד חשוב להשקיע בזוגיות בתקופות כאלו

אפשר גם לקנות מתנה קטנה (רעיון: פמוט, להדליק עבור הילד הנוסף, בעלי קנה וזה מאד ריגש אותי)

הרבה דפיקות על הדלת אז גם לשים פתק על הדלת - "נא לא לדפוק"

ברגע שיווצר השקט והמרחב הזוגי - עצם הביחד עושה את זה לדעתי. 

אם אתם מתישבים לארוחה זוגית ופתאום יש טלפון או הודעות זה הורס את כל האוירה

אין לי כל כך רעיונות לפעילות, משחקים - תלוי בכם מה הסגנון ומה אתם אוהבים.

לפעמים נחמד לשחק משחקי קופסה או קלפים, שחמט, דמקה, set מה שיש לכם בבית

כשהזמן של"מותרים" הוא הזמן לחיזוק הקשר הפיזי.

כל הכבוד על המחשבה בנושא

חודש אחד את עם התקן לא מוכנה לשמוע על כך בשום אופן

חודש אחר כך המחזור מגיע ואת לא שולטת בתסכול....

זה רחוק מאד מהמציאות. לפעמים אמצעי מניעה זה הרבה יותר גרוע מזה, יש תופעות לוואי לא פשוטות, עד שמתאימים את האמצעי המתאים וכל אמצעי עם החסרונות שלו

זה לפעמים כזה סיוטטטטטטט להיות תלויה כל הזמן באמצעי מניעה 

והפחד שמשהו יתפקשש ולפעמים יש כזה מתח לפני מחזור - יגיע או לא יגיע. והריון לא רצוי שקורה עם מניעה - מי שמצפה לא יכולה להבין את זה, אבל זה ממש לא מבטל את הלגיטימיות של הקושי הזה.

וכשיש פערים ברצון בין בני הזוג - אחד רוצה הריון והשני לא, ומונעים. והאי ודאות הזאת אם זה עוד יקרה אי פעם. ובכלל - מי מבטיח לי שכשנחליט להפסיק למנוע נקלט מיד? 

המשפט הכי נכון הוא שאין בכלל מקום להשוואה

וג'ינג'ר כתבה למי שאמרה שהיא כל כך מקנאה באלה שנקלטות מהר - היא התייחסה לנקודה של הקנאה. והעניין הוא שכשאת מקנאה הדשא של השני נראה כל כך ירוק ונוצץ וזוהר, את בכלל לא רואה את כל הג'וקים והג'יפה שרוחשת גם שם.

אני מודה לה' ויודעת להעריך את זה שאני נקלטת מהר וזה לא מובן מאליו ולא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחת שמצפה שנים אבל זה לא אומר שאני מלקקת דבש, כל כך כל כך לא.

אני ממש לא רציתי לצפות, כלומר ציפיתי עוד מלפני שהתחתנתי, אבל בעלי הרגיש שיש משהו בלחכות שמחבר אותך לעצמך ולה' אבל אני באמת חושבת שכיף יותר כשזה מגיע בקלות בלי אכזבות.

מודה לה' על כל שניה שלא הייתי צריכה להמתין.

יש רווח ומחיר לכל אחת מהסיטואציות (אומרת את זה בתור מטופלת פוריות).

בסופו של דבר הקב"ה יודע מה הוא נותן למי ומתי, גם אם לא תמיד אנחנו מבינות או שמתאים לנו.

אבל מן הסתם מבינה אותך. זוכרת שאמרתי לעצמי, איך לעזאזל יש כאלה שזה פשוט קורה להן ורק אני עומדת פה על סף הגיהנום עם הזריקות וההורמונים? 

או שאני באמת לא נורמלית???
אני כבר מתכננת את ההריון הבא ואיך נסתדר והלוואי שיבוא בקלות עוד לפני שסיימתי את ההריון הנוכחי... (שבע"ה יהיה בידיים מלאות ובריאות שלמה של כולם ומלא שמחה ואושר!!)
ממש אפס דחית סיפוקים.

אם יש כבר קצת צירים את יכולה לנסות עיסוי פטמות, קיום יחסים (אם אתם עדין לא אסורים...), יש עוד מלא רעיונות , לא עולה לי כרגע, בטח יש שרשורים קבועים בנושא.

ידיים מלאות ובריאות

לא הייתי רוצה שיקראו לי חרות, ולא פדות, לא זמרתיה ולא שיר ציון. למה לדפוק את הילד עם שם מוזר לכל החיים?

למזלך יצא לך שבת שירה... ההצעה שלי - שירלי

עד גיל שנה לא נותנת חלבי

אחרי גיל שנה ובכלל - לא רואה שום סיבה להאכיל בממתקים.

אם את אוהבת את המרקם תני גבינה לבנה.

יודעים מה זה ורוצים את זה.

האמת היא שיש גם סבתות בראש בריא שלא דוחפות סוכר מיותר לנכדים שלהן

ואם הסבתא שלהם תתן להם את זה- אז שווה לי לשלם את המחיר.

היא מוכנה לאמץ אותנו גם כמשפחה??
 

ואפילו שזה לא הכי בריא, רציתי שהגדול יאכל מוצרי חלב,

כי גבינה או לבן - לא היה מה לדבר

בקשר למחיר - אפשר לתת לבן ממותק, זה זול יותר.

אני אוכלת רק מה שמסוגלת ולפי חשקים .. 
אומרים לשתות מרקים צלולים, תה מתוק, לאכול דברים יבשים - קרקרים צנימים וכאלה.. 

תאכלי רק מה שבא לך ושיהיה בלי ריח. גם אם תאכלי רק עגבניות שרי זה בסדר יש לך מאגרים.
ככה הרגיעו אותי לפחות...

בזמנו בררתי והסבירו לי שכל התרופות שמייבשות נזלת מיבשות גם חלב.

ואין כל כך מענה לדבר בהיריון (וזה די מסוכן השיעולים לעובר)

לא לשיעולים ולא לצינון.

תנסי תרופות סבתא- בצל עם דבש או כל דבר אחר.

לייבש נזלת זה לכבות נורית אזהרה. צריך להפסיק לתקופה קצרה עם כל מוצרי החלב, ואז הנזלת תפסיק

אצלנו במשפחה יש תרופת סבתא ממש יעילה (לדעתי גם טעימה )

עראק, לימון ודבש (כמות שליש מכל אחד= כמות שווה של כל המרכיבים)
לוקחים כפית-שתיים ביום. לדעתי כמות האלכוהול היא מזערית ככה שזה לא משמעותי.

אבל אפשר פשוט לוותר על העראק.

אם את מכירה, יש תוסף תזונה בשם GSE שזה תמצית מזרעי אשכליות. מוסיפים למיץ ענבים וזו אנטיביוטיקה טיבעית.

לשים לב לאוורר את החדר ובלילה לשים מכשיר אדים או סיר עם מים רותחים במקום בטוח. החימום גורם ליובש.

יש שמנים אתריים שונים שאפשא לעשות איתם עיסויים בבית החזה ובשכמות.

וכמובן שאת יכולה לקחת תוספי תזונה כמו ויטמין C שבכללי מחזקים את הגוף.

שתית היום מספיק?

עבדת עבודה פיזית?

אלו בהחלט יכולים להיות צירים ועד שלא תיבדקי לא תדעי.

אני במקומך הייתי ניגשת למיון עכשיו, רק דברי עם אחות שתשלח לך הפניה שלא תחוייבי בתשלום.

יתכן שאלו צירים מוקדמים

אם כן אפשר לתת זריקה לעצור אותם 

צריך לבדק אם יש התקצרות של הצוואר ולעקוב

לפעמים זה גורם לשמירת הריון או לשים לב אם זה קורה אחרי מאמץ/יחסים לפעמים זה דורש התאמה

לא שמעתי על הדבר הזה מעולם, אנסה לחפש פיתרון בכיוון.. ממש תודה! עזרת

שחררו אותי הביתה ואמרו שאין מה לעשות. פעם בכמה זמן זה תוקף אותי למשך שבוע שלם, אבל בהריון זה הלחיץ. בהזדמנות אחרת חברה הביאה לי כדורים סותרי חומצה (לנטון) וזה הדבר היחיד שעזר, תוך יום יומיים הכאב הלך. ומאז בכל פעם שיש לי כאב כזה אני מיד לוקחת

בעלך זורם עם זה?

שקד אור טל