פורום הריון ולידה (עמוד 3461)

ומעניין, מאיפה את יודעת את זה?

אמרו לנו שרק אחרי שבועיים זה מתנקה..

ואז שבוע שזה יתנקה מהגוף של התינוקת

וואי יש לך פיצקאלך! ואת עוד אחרי לידה על כל המשתמע מכך...

גיל שנתיים הוא גם ככה קשה, תוסיפי לזה את הלידה ותקבלי בלאגן אחד שלם. זה לא מקל אבל לפחות שתדעי שזה נורמלי.

אני אל אמא מנוסה אז אין לי עיצות פרקטיות. רק חיבוק והרבה כוחות!

 

(לגבי הקטנה, בדקת אולי מציק לה משהו? אוזניים? אולי ריפלוקס סמוי?)

זה מעודד לקטנה לא נראלי יש משו מפריע במיוחד. אני יודעת מה זה ריפלוקס סמוי היה לגדולה(סיוווט) פשוט עכשיו הכל ביחד.. בלילות היא פשוט עירניית יותר, הגרעפסים רבים יותר .. שיהוקים וכו' וכו'. ועד שחוזרת לישון קמה לארוחה הבאה. זה התיאור פחות או יותר. זה שכתבת שאני אחרי לידה פתאום עורר אותי שאני באמת לא רחוק משם. פשוט נשאבים לשגרה הזו וכבר מי זוכר שהיתה לידה.
רק מחכה שהוא יחזור למעון ויתפנו שוב הבקרים לשינה מבורכת.. ורואה שפתחו שרשור של גיל שנתיים אז יש עוד נשים במצבים שכאלה🤔חשבתי רק אותי הוא מטריף הילד

אולי גם עזרה בתשלום אם אפשרי, שאפילו אולי תפנה לך כמה דקות זמן רק לבן השנתיים, שכנראה צריך עכשיו יחס יותר מתמיד

 

לקטנה גם יכול להיות גזים, אולי משהו להקל על זה.

 

תרגישו טוב והרבה כוחות!

אבוא לספר אם העייפות עוברת...

אבל הכי מבינה אותך בעולם...

תקופה מאתגרת ומתישה מאוד, לא פלא שאת מרגישה ככה...

יכולה רק לעודד- שזה עובר. קחי נשימה עמוקה עכשיו לשרוד- ופתאום תגלי אחרי תקופה שהכל הולך ומשתפר...

מה שאת יכולה לעזור לעצמך: שמרטפיות, עוזרת וכד'- הרי זה משובח.

הרבה כוחות ונחת!!

לפעמים זה גורם לשינוי צבע השתן, קרה לי כשהחלפתי חברה.

במוקד האחיות

כשלקחתי מולטי ויטמין נהיה לי שתן בצבע זרחני עד ששתיתי כמות מספיקה..

אז מקווה שהכל יסתדר לך

את זה?

לגרום לשתן להיות זוהר

מתחילת ההריון ורק עכשיו זה כזה צבע זוהר.

וירוס יכול לפגוע בעובר?

וככל שההריון יותר מתקדם- יש פחות סיכון אפילו מוירוסים שעלולים לפגוע

אחרי שהתחלתי לקחת פרנטל של חברת סופר הרב. ואני שותה קרוב ל2 ליטר כל יום, ומהרגע שאני לוקחת את הכדור ועד משהו כמו 12 שעות זה הצבע של השתן שלי.

אני חושבת שזה כאב של יצור חלב

היה לי.
מסקנות:
לדאוג ליציאות רכות.
להשתמש בנרות ומשחה של רקטוצורין
מיץ שזיפים
נורמלקס
שמן פראפין

ותזונה מלאה בסיבים (ירקות, לחם מלא) והמוווווון מים

זה עובר בסוף, למרות שנראה שלא..

היה לי לפני כמה ימים מממש כאבים שם ביציאות.
אחר כך השתפר ולא כאב בכלל. ואחרי כמה ימים בלי כאב עכשיו הופיע דם בניגוב וקושי קל ביציאה.. זה זה?
או שזה רק התחלה ?..

ממליצה על שזיפים מיובשים מושרים בכוס מים. לשתות על קיבה ריקה
ולהרבות בירוקים...
ושרפרף בשירותים(להרים רגלים בזמן יציאות)-מומלץ מאוד

איך מרככים את היציאות?
אכילת סובין? - במה יש סובין?
פירות וירקות, יוגורט ביו, שזיפים מיובשים. כל אלו אמורים לעזור?

יש אבקה שקונים בבית מרקחת/בית טבע
אני התחלתי עם נורמלאקס
וכרגע עם פגלאקס
אלו אבקות נמסות כמעט בלי טעם
פעם או פעמים ביום.. תלוי בצורך.
זה בנוסף לאכילה בריאה (כמה שאפשר), דגנים מלאים שיבולת שועל...וירקות ירוקים..

נורמאלקס? כדי שיהיה רך?

ואחרי לידה אין לך זמן או כוחות לדאוג לאוכל מזין ובריא. אני כמובן לא גורם מוסמך וכדאי לך קודם להתיעץ עם רופא, אפילו רופא משפחה (אם יתן לך מרשם זה אפילו זול יותר..אבל כן.לדעתי האבקה.. לגמרי עושה את ההבדל. [מריך לשתות איתה הרבה מים]

מנורמלקס לפגלאקס? יש הבדל?

גם בניתוח קיסרי
וגם ברגילות
🤷‍♀️

כשהגיע למצב בלתי נסבל הלכתי לפרוקטולוג
ואז לעוד אחד
ועוד אחד מומחה
בסופו של דבר אני צריכה ניתוח- אבל לא מתכוונת לעשות אותו לפני ׳סיום הילודה׳
כי גם הם אמרו שזה חוזר...
מוצאת דרכים להקל על עצמי
שטיפות במים קרים-אם רק טחורים
אם התפתח לפיסורה אז אמבטיות חמות!
ומוסיפה לתזונה גם סיבים תזונתיים
מים המון מים
דואגת ליציאות רכות ככול האפשר..
וכמובן משחות למיהנן.. טבעיות וקונבנציונאליות
ובזמנים קשים גם עזרקאין )משחה מאלחשת) לפני כל שירותים..
חשוב לי לציין שיש ימים נוראים ויש ימים ולפעמים שבועות שלמים של שקט ושלווה..

בהצלחה רבה..

אה זה משהו שהולך ובא? אם זה נעלם לכמה זמן זה לא בהכרח נרפא?

אני 9 חודשים אחרי לידה עם קרע בדרגה קשה.
התפתחה לי פיסורה.. ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר לאכול מה שבא לי..אני כל הזמן צריכה להיות במשמר תזונה.. וזה מרגיש לי שזה רק לא נגמר ולא עובר ..

אבל ריפאתי פיסורה פעמים! בשיטות ׳טבעיות׳ בלבד!
וזה אכן ס י ו ט !
אבל אפשרי..
(אמבטיה/או גיגית מים חמים 3פעמים ביום!,כן זה הזיה! אבל זה היה או זה או ניתוח...
ושטיפה במים חמים כמעט רותחים..-זה מזרים דם למקום ומזרז ריפוי.
(יש גם משחה שעוזרת (לי בכולאופן) אם תרצינאבדוק איך קוראים לה

.
וכן לגבי התזונה זה משטר-אבל לא ״לעולם ועד״ רק כד שיעבור
ואז אפשר לנוח.. בהדרגה כמובן.

בין פיסורה לטחורים? איך אני יודעת מה יש לי?

לצערי אני כבר מבדילה לבד.
.
(אבל בהתחלה פשוט כאב והנחתי שזה טחורים עד שנבדקתי והפרוקטולוג אמר.)

לעניות דעתי-פיסורה כואבת (לי) יותר מהטחורים,אז אני מטפלת קודם בה.
וכשיש הקלה משמעותית עוברת לטפל גם בטחורים.
פיסורה היא סדק או קרע בפי הטבעת(בעצם זה פצע שנפתח עם כל “יציאה״ לכן צריך תקופה של יציאות רכות במיוחד ושטיפות רבות כדי לעודד ריפוי)
פיסורה

גם את השם של המשחה וגם על השיטות הטבעיות.. כי אני די טיבדתי את התקווה שזה יכול להתרפות

אני קצת חולה..
תזכירי לי בעוד יום יומים מקווה להיות יותר בפוקס ולכתובלך בראש צלול...

היה לי אחרי אחת הלידות. הלך והחמיר, הלך והחמיר.... כאבים לא מהעולם הזה בכל יציאה וגם אחריה. ברמה של לבכות של היום... ולפחד מהיציאה הבאה שתהיה מחר. כל היום לרדוף אחרי סיבים תזונתיים.
כמובן שניסיתי את כל הדברים הטבעיים שלא עזרו בכלל. הדבר היחיד שעזר זה משחה שקונים בקופה נקרא ניפידיפין 0.2% . אבל גם זה באיזשהו שלב לא עזר. בסוף עשיתי ניתוח שהציל את חיי. מאז אחרי כל לידה אני בפחדים נוראיים שיתחיל שוב. אבל אם 'תופסים' את זה מיד כשמתחיל ומיד מתחילים תזונה עם סיבים ועם הניפידיפין והרבה תפילות כמובן אז בע''ה זה עוזר.
מי שיש לה פיסורה , אני מתחננת אל תזניחו את זה! זה ייסורים לא מהעולם הזה. ללכת לפרוקטולוג עם כל הפאדיחה. לעשות את הטיפול ואם לא עוזר לא לפחד מניתוח, זה מחזיר את החיים! אגב, מי שיש לה ביטוח בריאות אז אפשר לעשות אצל רופא פרטי את הניתוח כי זה אלפי שקלים. מי שעושה את הניתוח דרך הקופה מחכים לתור כמה חודשים טובים אם לא יותר. רק בריאות!

אפשר לקנות גם בלי מרשם

כשלא הקפדתי מספיק על תזונה שמעודדת יציאות רכות זה קרה לי שוב - יציאות קשות שכאילו פותחות שם פצע וכאבים איומים

כל פעם שזה קרה שמתי נר פעמיים או שלוש ביום - לא זוכרת בדיוק - והמשכתי עוד יום יומיים עד שנרגע לי. 

בסה"כ הנרות עבדו די מהר, כבר אחרי הנר הראשון היתה הקלה ביציאה הבאה.

הציל אותי

בעבר הרופא נתן לי את הנרות האלו ומאז אני כבר יודעת לקנות אותם גם בלי ללכת לרופא במיוחד, מבקשת מרשם מרופא משפחה.

 

בדר"כ כמה חודשים אחרי לידה זה כבר עובר

אגב, זה מגיע גם במשחה אבל לי זה הרבה פחות השפיע, כנראה שהפצע היה פנימי יותר ולכן רק הנר טיפל בזה כמו שצריך

 

לא בכל לידה השתמשתי בזה, היו לידות שהעסק היה יותר רגיש והיו שפחות.

הרגשתי קשר די ישיר לתזונה, כשאכלתי הרבה פירות וירקות ושתיתי הרבה מים סבלתי הרבה פחות. יום שאכלתי בעיקר פחממות - די מהר סבלתי שוב.

 

ועוד הערה - ביציאה הראשונה אחרי הלידה (הכונה שירותים, כן?) תמיד פחדתי להתפנות, במיוחד בלידה שהייתי עם תפרים - אז לפעם הראשונה השתמשתי ב 2 נרות גליצרין. אחרי הפעם הראשונה שהצלחתי להתפנות ככה כאילו עברתי את המחסום הזה ויותר לא השתמשתי בגליצרין. 

ככה בכל הלידות.

 

בהצלחה!

זה מרגיז, כי כבר יש לך חלומות... אבל זה מה יש.

לא יודעת להסביר אבל קרה לי בכל הלידות

דימום מהרחם אחרי לידה, אחרי שכבר היתה הפסקה - נובע משינויים הורמונליים.
הרי מהו הדימום? רירית הרחם צמחה, נוצרה רקמה - ואז הרקמה מתפרקת ונפלטת החוצה.


דימוי של ״שטיפה״ מטעה, כיוון שלא מדובר באיזה ברז שנפתח לשטוף פנימית את הרחם ואז נסגר.

מרופא נשים. אין צורך כירורג כלי דם בהריון

אם לא, למה ברבעון אלסטי?
אני נסעתי טיסה ארוכה יותר , בשבוע 26, ומעבר ללשתות טלקום מידי פעם לסיבוב, לא עשיתי משהו מיוחד

לאמא שלי יש ורידים כמו ארון בזק, מלא דליות, מלא צבעים מכף רגל עד האגן.. מישיבות ממושכות בהריונות.. מלחיץ אותי..
אז שאתייעץ לגבי גרבון אלסטי עם רופאת הנשים?

יש לי את הנייד שלה ואת הטלפון הישיר למזכירה שלה בהדסה עין כרם. תפני אךי בפרטי.
בנוסף- יש לי עוד טלפון של מרפאה שהיא מקבלת בה אבל לא יודעת אם זה בוולפסון או לא.

והצלחתי בסוף לתפוס את השר"פ של הדסה, והם אמרו לי שהיא מקבלת ללידות פרטיות רק מי שמטופלת שלה במהלך ההיריון...

את צריכה אותה ללידה פרטית או לבדיקה?

 

אני מטופלת שלה בפרטי כבר הריון שלישי.

בסוף התייעצתי עם מישהו אחר, אז נותר לי רק לקחת אותה ללידה פרטית... אבל זה מסתבר שלא אפשרי...

ישירות אליה\למזכירה שלה? ולא דרך המוקד?
ככה יוכלו להגיד לך יותר בצורה ברורה מה הדרכים להשיג אותה לדעתי

אין בעיה בלאיים עליה בדוגמאות שנתת. היא צריכה לדעת שיש מחיר להתנהגות לא הולמת, אם אמרו לה לא לעשות משהו, והיא כן עושה, אז יש מחיר. והיא צריכה לדעת את זה. וגם לשלם את המחיר במקרה שהמשיכה. לוותר לה אחרי כמה זמן - זו טעות לדעתי, כי היא לומדת שהאיומים לא שווים כלום ובסוף היא תקבל מה שהיא רוצה גם אם היא לא מקשיבה, אז למה שתקשיב? אם אמרת לה שלא תצאו לגינה, והיא בכל זאת המשיכה, אז היום לא יוצאים לגינה ויהי מה... מחר תוכלי להזכיר לה שאתמול לא יצאנו לגינה, את לא רוצה שזה יקרה שוב היום, נכון?
בקשר לאהבה שלה אלייך, אני מאמינה שאת כן נותנת לה חום ואהבה, מנשקת מחבקת, וגם בחינוך- הילדים מרגישים שזה מגיע מאהבה, ומעריכים ומכבדים אותנו גם על זה. תהיי בטוחה שאת עושה את הדבר הנכון, ולטובתה, והיא תרגיש את זה. ילדים אוהבים גבולות, ואת מי שנותן להם אותם, גם אם הם לא מודים בזה בפה מלא.

מצאתי שמאוד עוזר לנו כשמציעים לה אלטרנטיבה.
למשל- רוצה לשפוך את כל התכולה של המגירה. אומרת לה "זה לא יהיה נעים לשתינו אם תעשי את זה, כי אז נצטרך לאסוף, בואי במקום זה נקרא סיפור". אם זורקת אוכל "בואי ננסה לשים את כל האוכל בתוך הצלחת בצד הזה" וכן הלאה.
אם בכל זאת עושה(למשל מקשקשת עם טוש על דברים למרות שהצעתי לה אלטרנטיבה) לוקחת לה את מה שהיא עושה איתו ומסבירה למה אני לוקחת. בכללי- לדבר. הם מבינים המון. להסביר להם את הדברים, לשאול ולנסות להבין מה מניע. זה מניסיוני הדל.
ואל תדאגי- ככל הנראה היא לא תשנא אותך. ילדים זקוקים לגבולות. לא ראיתי שחברות שלי שההורים שלהם לא שמו להן גבולות אהבו אותם יותר, אם לא ההפך. כשאתה שם גבול אתה מראה לילד את הדרך הנכונה להתמודד בעולם הזה עם דברים ואת זה שאכפת לך ממנו.

ממש עוזר אצלנו להציע אלטרנטיבה אחרת..
אם הוא רוצה משהו ואני לא מסכימה אבל משאירה את המצב ככה זה מתסכל אותו כי הוא לא יודע להתקדם משם..
חוץ מזה שזה חשוב מאוד מאוד גבולות.. אבל גם צריך לבחור איפה לשים את הגבולות.. לפעמים אני לא מסכימה משהו ואז פתאום מבינה שזה לא כל-כך חשוב בשביל המלחמה הזאת.. מעדיפה להילחם על מה שחשוב באמת ולא על כ-ל דבר שנראה לי טיפה עושה בלאגן

היא צריכה גבולות, 
והיא תאהב אותך הרבה יותר אם תדעי מה הגבולות הברורים. 
בגיל הזה לא צריך להסביר ולהתחנן. אומרים בתקיפות בדיוק מה את רוצה, וניגשים אליה באותו הרגע לעזור לה. 
בגיל הזה התניות ועונשים פחות רלוונטים לדעתי. פשוט להגיד- עכשיו תרדי. ולהוריד. בלי להתפלסף. 

מוסיפה לגבי איומים - אני מסכימה עם האינטואיציה שלך, לא כדאי לאיים אלא להשתמש בתוצאות טבעיות והגיוניות. למשל: אם תזרקי את האוכל, את תישארי רעבה. ולהיות עקבית!! אחרת היא לא תלמד.
יותר טוב להגיד על דרך החיוב: "אם תסגרי את הטוש הקיר יישאר נקי".
חשוב מאד לנטרל את הכעס, כמובן לבחור את המלחמות ולשחרר איפה שלא עקרוני (לי עוזר לזכור שככה הם מתפתחים ולומדים, עם הבלגן, הלכלוך וכל זה).

יש בבלוג "הורות בחסד" טורים יפים על הגיל הזה. ממליצה.

ואם כבר הזכרת את הבלוג 'הורות בחסד', אז אני מצרפת קישורים של הדברים שהכי עזרו לי משם עם הילדים שלי בשלב הזה:
איך מחליטים
גיל שנתיים הצדיק
יש שם עוד הרבה דברים טובים שממש כיוונו אותי, אבל זה הדברים שהיו לי הכי משמעותיים בהתמודדויות של הגיל הזה...

קודם כל לא קשור לתאהב אותך או לא תאהב אותך. ילדים אוהבים את ההורים שלהם לרב. מה שכן אם מתקוטטים הרבה זה עלול לפגוע בקשר.

אני לגמרי בעד להציב גבולות אבל אל תיכנסי למקום של כעס (כמה שזה קשה..) אלא להישאר רגועה ונינוחה. ולחזור על המשפט כמה פעמים (למשל, שופכת את המים מהבקבוק. לוקחת לה אותו ואומרת 'לא שופכים מים.... לא שופכים מים' , אפשר להוסיף 'אוי, תראי.. עכשיו החולצה שלך רטובה. זה לא נעים לנו ששופכים מים') מה שחשוב להישאר רגועה. לא אומרת שאני עומדת בזה תמיד, אבל זה בעיקרון.

עכשיו, בתור אמא שמכירה את התעלולים של הבת שלה. לפני שהיא מספיקה לעשות משהו למצוא לה מה לעשות - לשיר איתה שיר ,לספר לה סיפור, לשחק איתה בתופסת, לצאת החוצה אגב זה מאוד מרגיע.. מיד כשהיא מתחילה לאבד עניין למצוא משהו אחר שיעסיק אותה. כי כנראה ש'השעמום מביא לבטלה והבטלה מביאה לחטא' תקף גם אצל קטנטנים.... הרבה בהצלחה!

עוד שני דברים.
א. לא לקחת קשה...לנסות לראות את הדברים בהומור...
ב. במקום לתת ''הוראות'' כל הזמן, ליצור משחקים.
נניח- תחרות בין שתיכן. מי קולעת יותר משחקים לקופסה. או מי מסיימת קודם להתלבש, וכד'. לי יש סרבנית מקלחת עקשנית. אז כשאני קוראת לה לבוא למקלחת היא רצה לאנשהו וכמובן לא באה. במקום להתווכח ולאיים וכאלה- אני מרימה אותה ברגליים, עם הראש למטה ולוקחת אותה למקלחת. היא מתגלגלת מצחוק וגם מתקלחת על הדרך.
ג. במקום לתת הוראות- לאתגר. ''את חושבת שאת מספיק חזקה כדי להרים את...'' ''את חושבת שאת מספיק גדולה כדי לעזור לי לעשות...''. אין מצב שהיא תגיד לא...אא''כ היא במצב עייף ועצבני מאוד.

בגיל הזה היא מנסה להתנתק בהדרגה מהתלות שלה בך ולכן חשוב לה מאד לקבל החלטות עצמאיות. המטרה היא מבורכת אבל הדרך לשם באמת מתישה..
אז כמו שאמרו לך:
א. לבחור את המלחמות. הבוקר הלבשתי לבן שלי את המעיל בלי שהוא שם לב.. כשבאנו לצאת וגילה שמעיל כבר עליו וסגור- החליט שהוא מוריד ולובש בעצמו. הוא לא באמת יודע ללבוש שוב בעצמו אבל חוויית השליטה חשובה לו.. אז הוא הוריד וניסה ללבוש שוב. ואז ניגש אלי לבקש שאעזור לו..
אם הייתי חושבת שהוא מנסה להרגיז זה באמת היה יכול להיות מכעיס אבל הבנתי שהוא רוצה לרכוש עצמאות תפקודית ולכן חזרנו על התהליך והוא יצא מהבית מרוצה מעצמו.
לוקח זמן ללמוד, זה ילד חמישי...

ב. לשקף לה מה היא רוצה או מרגישה, מנקודת מבטך. זה יעזור לה למודעות טובה יותר ובהמשך היא תוכל לתקן אותך אם לא פירשת אותה נכון. כלי בסיסי וחשוב מאד מאד עם הילדים בנקודות תסכול.

ג. לאפשר לה בחירה- המון. ככה את גם משיגה תוצאה אפשרית מבחינתך וגם מאפשרת לה את חוויית השליטה הנכספת.

בהצלחה רבה!!

היי , לא קראתי עדיין את התגובות, אז מקוה שלא אחזור על משהו שנאמר כבר.

"אם-אז" לא כדאי בכללל להכנס לשיח כזה.
פשוט להוציא מכלל שימוש.
לא להתנות דברים.
אם את רוצה שמשהו ייעשה תדאגי שהוא ייעשה בלי להתנות שאם תעשה x תקבל y
והחלק הגרוע בהתניה - אם לא תעשי x אז אין y..
ואם את רוצה לתת צ'ופר ולפנק פשוט תתני מכל הלב מאהבה ללא תנאי.
יכולה לנסות להרחיב אם תרצי.

הבהרה: אני גם נותנת ביסקויט כשלביתי קשה ללבוש מעיל... לדוגמא... אבל לא בתור תנאי שאם תלבשי אז תקבלי.. זה מכניס הרבה מתח. וזה מכניס לתודעה שעושים דברים בגלל השכר שבצדם ולא מצד עצמם.
לגבי הדוגמא הספציפית אני נותנת מראש את הביסקויט ואומרת שככה יהיה לך קל יותר להתלבש או זה יעזור לך להתלבש...
ואפשר עוד להעמיק בנושא...

לגבי הדוגמא שאת נתת - לדעתי לא נכון לאיים בלקיחה של משהו כמו מוצץ. זה חפץ מאד יקר לילד וזה מפחיד שמאיימים בלקיחתו.
היא צריכה לרדת מהעץ ואם לא תרד תצטרכי להורעד אותה.. אין ברירה... זה מסוכן לך... אני דואגת לך... את עלולה ליפול.. וקבל מכה כואבת נורא.. בואי נלך לעשות כך וכך.. להציע אלטרנטיבה... וכו...

אולי אגיע להגיב עוד בהמשך...
וגם רוצה לקרוא מה ענו לך...
יום נעים..

יש תור ואצל מי בתאריכים שהייתי צריכה ואז שאלתי את הרופא שלי מי מתוכם מומלץ.

אורך המחזור הנוכחי זהה אקראית לאורך המחזור הקודם.

מכירה זאת גם על עצמי.

התקופה הזאת, עם כל ההורמונים והחולשה בטח לא עוזרת לזה להיות יותר קל.

אין לי מה לייעץ לך, עוד מעט יבואו החכמות פה.

 

רק יכולה להזדהות איתך, תמיד כשאני לא מרגישה טוב ובעלי עוזר ועושה דברים במקומי(והוא עושה את זה בשמחה, וגם לא רק כשאני לא מרגישה טוב), תמיד יש לי את החשש הזה שאולי הוא חושב שאני עושה הצגה כי אני מתעצלת? או שאולי אני באמת מתעצלת ויכולה יותר?

מי שלא חווה הריון לא יבין

קודם כל תדעי שהמצב שלך הגיוני, וכולנו עוברות את זה.
בקשר לפגישה עם המטפל, אולי הוא יוכל להסביר לבעלך את המצב? וזה יוכל לעזור ולהקל על שניכם?

מזכיר לי קצת את התקופה שאני חוויתי בהריון הראשון ועם הלימודים.. אני חושבת שבתוך מקום של המון בלגאן כזה בראש ואי סדר מה שמאפס לפחות אותי זה לשבת עם עצמי ולרשום בנקודות כל דבר שמטריד או מהווה לי איזשהו נטל ובמקביל לרשום איך אני "מטפלת" בכל דבר.. למשל הנסיעות זה באמת מתיש אבל תחשבי על זה שאת יכולה לנצל את הזמן למנוחה. תפילה. לאכול. לדבר עם בעלך אם הוא פנוי להקדיש לו קצת תשומת לב או לעשות לעצמך סדר ביומן נגיד לו לשכוח להביא למעון מגבונים תור לי או לילדה בשעה כך או כך תתזכרי לעצמך זה יעמיד את הבית באיזשהו אופן.. לגבי העבודות תעשי סדר עדיפויות מה קודם למה ונגיד להקדיש לזה זמן מסוים ביום. בשבוע. השבת יוצאת מוקדם זה יכול להיות זמן מעולה!! ולגבי מטלות של הבית אין כ" הרבה לסדר עם ילדה אחת ב"ה אם יש לה מלא משחקים אפשר לקנות לה ארגזים כאלה שהיא תאחסן בלי למיין רק לתקופה הזו. לפני השינה לסדר לה בגדים בצד שאם בעלך לוקח אותה אז לפחות הוא יודע מה היא צריכה ללבוש וזה פחות נטל את יכולה להפעיל כביסה ושהוא יתלה או ההפך מה שמתאפשר לך.. לגבי ארוחות אפשר להכין קציצות בכמות ולהקפיא שניצלים ולהקפיא ודברים כלים כמו תפו"ח בתנור או קוסקוס פתיתים שיש בזה פחות תעסוקה.. לסדר את המיטה בבוקר ולהשתמש בכלים חד פעמיים והכי חשוב לקבוע פעם בשבוע לעשות עם בעלך משהו בחוץ או בבית קפה עוגה או סתם לטייל בחוץ תכתבי לו פתקים נחמדים.. ולגבייך תאמיני שזה זמני ויש גם תקופות יפות בהריון תנסי לישון מוקדם ולהכין לעצמך אןכל מזין ופשוט להכנה!!

הוא היה בהריון? היו לו בחילות יומם וליל?
אני חושבת שיש דברים שפשוט אי אפשר להבין. אחרי הלידה הראשונה לבעלי היה מונו שמגיע עם המון בחילות (שבועים היה לו בחילות) והוא פשוט היה בהלם שזה מה שעברתי חמישה חודשים הוא אמר שלא הצליח לקלוט בכלל מה זה אפילו שגם היה בעל טוב ועוזר. מאז ההריונות שלי נראו אחרת
אני רק מנסה לומר שאל תגידי לעצמך שהוא צודק. הוא לא מבין אפילו שהוא מקסים ואת לא עצלנית בשום צורה.
במאמר מוסגר כדאי לדבר לפני ההריון הבא על תיאום ציפיות ככל שיש יותר ילדים בבית זה נהיה יותר קשה
לא הייתי נעלבת שלא סיפר לך על המטפל כנראה באמת לא רצה להעמיס עלייך רגשית וזה יפה מצידו
שילך ויפרוק את קשייו
מטפל מקצועי יכניס את בראיה הרגשית שלו לאיזון ויסביר לו שאי אפשר פשוט להתגבר על דברים כמו שאם היית שוברת רגל לא היית יכולה להתגבר על זה וללכת
גם על דיכאון אחרי לידה אי אפשר להתגבר
ככל שבעלך יקדים להבין שלא על כל דבר אפשר להתגבר רק כי רוצים כך יהיה לכם יותר טוב בנישואים
הרבה חיבוקים נשמעת תקופה ממש לא קלה
בהצלחה!

את עמוסה ומוצפת!
נסי אם אפשר להגיע להסדר עם מקום הלימודים לאפשר לך הגשות במועד מאוחר, או לשקול לפצל.
לגבי בעלך זה באמת לא פשוט, אני חושבת שתדברו קודם לפני ייעוץ, אם בכל זאת הוא לוחץ לכו למפגש אחד, מאמינה שכבר שם הוא יבין שאת לא יכולה לשלוט בגוף שלך שאת עייפה ומתוסכלת מכל המצב.

ולא הרבה אנשים יודעים לקום וללכת לטיפול כשהם צריכים
ואם לא רצה להגיד לך כדי לא להעמיס עלייך, עוד יותר מראה כמה אכפת לו ממך..
מבורך בעיניי שיש לו חבר טוב שהוא מספר לו הכל.. כיף לאישה לדעת שבעלה יודע ליצור קשרים עמוקים. מאמינה שזה לא סותר את הקשר איתך ולא בא על חשבון..

נשמע שיש לך בעל מקסים, כל העזרה שלו בכלל לא מובנת מאליו.
את פשוט עוברת תקופה עמוסה רגשית ופיזית ובע"ה יעבור! את בהריון שני תוך כדי לימודים, הריונות יחסית צפופים, ולימודים שרחוקים מהבית.. זה לא קל בכלל.

תודה על ההשקעה בתגובה.
לגביי החבר שלו...זה לא היה מפריע לי אם הוא היה משתף אותי גם...
הוא משתף אותו וכן איתו על כל מיני דברים אישיים שאני בכלל לא יודעת עליהם. כאילו אין לו מספיק אמון לשתף אותי...זה מבורך קשר חברי, ויש לו הרבה חברים אחרים מצוינים שאני ממש מחבבת.

החבר הזה ספציפית..הוא מדבר איתו לפעמים יותר ממה שהוא מדבר איתי! הוא פותח איתו דברים שמעולם לא סיפר לי. ומחיטוט קצר בהודעות..גם דברים שקשורים לנישואים שלנו.

(ברור שאני לא אמורה לחטט לו בטלפון...זה מצב לא תקין וחסר אמון בעליל. אני עושה את זה רק כשאני מרגישה שהוא מסתגר ומתרחק ולא מדבר איתי ואומר שהכל בסדר כשאני מרגישה שלא. ובס'כ צודקת)

יש לכם מספיק זמן לזוגיות איכותית נטו לא סביב הילדים? גם אם לא עכשו ספציפית בתקופה העמוסה הזו. בזמנים אחרים היה?
בעיניי חשוב שתנסי לייצר משהו חברי יותר ביניכם, פשוט להיות חברים טובים. מעבר לשותפות שלכם סביב הילדים והבית. זה בא לידי ביטוי בשיתוף שלך מעצמך, בהומור וצחוק שלכם יחד, בזמן זוגי נטו. יכול להיות שזה מה שמשפיע או שלדעתך זה קשור למשהו אחר?
מציעה אפשרות, לא בטוח שזה הסיפור אצלכם.

מבינה לליבך. זוהמ תקופה מאתגרת מאוד. אני חושבת שחשוב מאוד השיח בין בני הזוג. תקבעי איתו שיחה בנחת אפילו טיול קטן בחוץ. וספרי לי מה קשה לך, שתפי אותו איך את מרגישה . אני מאמינה שביום יום הוא יודע איך את מתפקדת וזהו לא מצב רגיל. תקופת ההריון היא תקופה מאתגרת ותפקידו של בן הזוג לתמוך הוא צריך להבין שזה לא בא מעצלנות . וגם אם לפעמים עייפים ומתעצלים זה גם בסדר. כמו שאמרו קודמותיי חשוב לשוחח מאמינה שהחשיבה שלו תיפתח והוא יבין מאיפה זה מגיע

פעם חייתי בגישה של" הקשיים לא ישברו אותי". הלכתי לעבודה חולה וכו'... גיליתי שבהריון זה בלתי אפשרי. בהריונות הראשונים , הייתי במלחמה פנימית בעניין הזה, כעסתי על עצמי שאני לא מצליחה לתפקד, הרגשתי עצלנית, והיו לי רגשות אשמה על חוסר התפקוד. עד שהבנתי שבהריון אין טעם להלחם בגוף. הוא לא היה בהריון, הוא לא יבין. גם לא נכון להלחם בגוף. הגוף עסוק ביצירת חיים. אולי המטפל יצליח להסביר לו את זה .

נרגעתי קצת..

כשהכל עמוס ומוצף מכל כיוון קשה לקחת דברים בפרופורציות.

 

יכול להיות שבגלל שאמא שלו כזאת סופר וומן וההריונות שלה היו מאוד קלים ובלי שום תופעות

זה נראה לו ככה.

 

הצעתי שאולי אעשה הפסקה מהלימודים כי באמת הם לוקחים לי את כל האנרגיה ואז בבית לא נשאר לי כוח.

הוא אמר שמה פתאום וזה ממש חשוב בעיניו.

אז ניסיתי להסביר לו שאולי הוא נתקל בנשים שמצליחות לעשות הכל וזה בסדר. אבל אני לא כזאת..

יש לי מלאי כוחות מוגבל וזה לא הוגן לצפות ממני להיות מתפקדת בכל התחומים...

 

מקווה שנגיע לדיבור אמיתי והבנה לשני הכיוונים. ועכשיו כשאני יותר מתחזקת באמת אצליח גם להיות יותר שותפה

 

(אגב, יש פעמים שזה באמת עצלנות וחוסר חשק להזיז את עצמי. אבל הרוב זה לא ככה..)

את סופרמוון שאת מצליחה בהריונות כאלו ללמוד!!!
אולי הוא נתקל בנשים עם הריונות קלים. שיקרא פה בפורום קצת לקבל פרספקטיבה
תגידי לבעלך שאני עד חודש רביעי הפסקתי לעבוד ולקחתי חלת ושכבתי במיטה והקאתי ובכיתי
וואללה, אני גם סופרוומן
נשיקות 😍

הצחקת אותי

בלי קשר להריונות..זה מן קטע משפחתי כזה

כנראה זה עניין של מנטליות או עדה.

 

אצלנו כשמישהו חולה הוא שוכב במיטה, מטפלים בו ודואגים לו.

 

אצלם כשמישהו חולה- תיקח אקמול. תוריד קצת במטלות אבל יש צפי לתפקוד..אולי גם קשור לזה שהם רק בנים.

מעולם לא ראיתי את חמותי יושבת לנוח או שאין לה כוח לעשות משהו..

 

ולעומת זה אני מרגישה כ"כ לא יעילה..יצא מאז החתונה ש- לא הרגשתי טוב כי הייתי בהריון. ואז אחרי לידה, ואז יצא באופן ממש מוזר להיות אצלם שבתות בכל פעם שהייתי במחזור ולא יכולתי לזוז, ועכשיו שוב הריון...

 

מהצד זה באמת נראה שאני מפונקת שלא עוזרת בכלום אבל היו לי סיבות!

ודווקא כשהייתי בסוף ההריון היו לי מלא כוחות ורציתי לעזור אבל אז לא רצו שאני אעזור כי "אני בהריון"

 

שמישהו יסביר לעולם שלפעמים ההתחלה יותר קשה וכואבת! אז מה אם אין בטן..

טווח הוא רק טווח.

יש נשים שההורמון אצלן גבוה יותר.

ויכול להיות גם הריון מרובה עוברים.

 

יכול להיות שאת לא בדיוק ב-4+2? יכול להיות שהיה ביוץ קצת מוקדם?

וברוך ה' ההריון תקין!

לפני שמגיעים לדברים גרועים כמו טרשת נפוצה...

סחרחורת וחוסר יציבות וגם חולשה נשמעים לי כמו מאפיינים של מחסור בברזל. עשית בדיקת דם?

היי כן עשיתי והכל תקין אני כבר משתגעת ממה זה

מיקום השיווי משקל בגוף נמצא באוזן.

מזל טוב לך,

תסמינים דומים מאוד למה שאת מתארת

יש גם להתקפי חרדה.

מסתבר שחרדה לאחר לידה

די שכיחה,

כמו דיכאון לאחר לידה.

זה תוצאה משינויים הורמונליים,

ולפעמים צריך טיפול תרופתי קצר.

פשוט לגשת לרופא משפחה,

ולבדוק האם מדובר בחרדה

לקבל הדרכה מארגון "ניצה"

ולהבריא בעזרת ה'.

צריך לבדוק את זה, לא להזניח.

אצלי זה נבעע ממחסור במגנזיום

מזל טוב, ושפע ברכות.

כדאי לגשת לרופא משפחה

ולבדוק האם אין כאן

תסמינים של התקפי חרדה.

חרדה לאחר לידה, היא תופעה מוכרת,

ממש כמו דיכאון לאחר לידה.

זה מגיע בדיוק בתסמינים כאלה

סחרחורות, דופק מהיר,

יוצרים קשר עם ארגון "ניצה"

ויוצאים מזה בעזרת ה'!

יש טיפול הומאופטי רפואה שלמה.

ממליצה לפותחת לגשת לרופא ולבקש בדיקות

מה זה הטיפול הזה?

רק רופא יכול לתת אבחנה לחולי כזה או אחר.
בכל אופן ברזל בדקת? נשמע כמו תופעות של חוסר ברזל

טרשת נפוצה? את יודעת בכלל מה זו המחלה הזו??
ככה את נותנת אבחנות קשות בהנף אצבע?
ועוד לומר מיד יש טיפול הומאופטי לזה...
זה למה מזלזלים בהומאופטיה, בגלל תשובות כאלה.
(ואם הייתי יודעת מה זה טרשת נפוצה, היית רואה שטיפול דורש הרבה יותר מהמאופטיה...כמו שטיפול בהתקף לב דורש יותר).

בכל אופן, לפותחת, לא נשמע לי שעייפות סחרור וכו' שאר הדברים שתיארת קשורים לאפידורל. הייתי קודם כל עושה בדיקת דם כללית, לראות שאין חסרים של b12, ברזל וכו'. גם תפקודי בלוטת התריס..

תתיעצי עם רופא,
בד בבד גם דיקור אולי יכול להועיל.

תרגישי טוב

תודה רבה מאמי עשיתי כל בדיקה אפשרית הכל תקין וס. פשוט לא עובר לי ☹️

בדקת B12, ויטמין D, המוגלובין, פריטין, טרנספרין, ברזל (IRON), בלוטת התריס ? 

זה בגדול מה שעולה לי שממש יכול לגרום לתופעות שתיארת, לא מידע רפואי, רק מקצת נסיון חיים

 

זה לא נשמע קשור לאפידורל

אם כל הבדיקות תקינות תחזרי לרופא ותשאלי איזה המשך בירור צריך לעשות.

בדיקות של ויטמיני B (חוץ מB12)רופאים לא נותנים,לכן הייתי לוקחת קומפלקס B

איך אני בודקת את זה

רק בבית חולים יש אפשרות לבדוק את זה?

ואומרת מה את מרגישה והוא כבר יפנה לבדיקות דם.

ליתר ביטחון את יכולה לשאול אם הוא הביא גם לויטמינים.

זה באמת הרבה פעמים קשור לזה.

את פשוט מבקשת שיבדקו את כל סוגי הB
וגם כדאי לבדוק מאגרי ברזל (זה בדיקה שונה מהספירת דם)

צריך רק לבקש אותם בצורה מפורשת כי זה לא בבדיקות הרגילות שנותנים בשגרה

בכלל צריך להיות מאוד ספציפים בבדיקות שמבקשים

אצלי כשהויטמין די רק נהיה קצת נמוך, לא ברמה של חוסר אני כבר מתחילה להתנדנד מסחרחורות ומרגישה חולשה נוראית.

 

3-5 טיפות של 1000 מ"ג ביום ואני בן אדם חדש עם מלא כוח ומרץ

לא פירטת כאן מה הכוונה "קושי בנשימה",

כדאי לבדוק עם רופא משפחה, האם יש כאן תסמינים

של התקפי חרדה. (כל מה שכתבת - מתאים).

מסתבר שחרדה לאחר לידה היא תופעה מצוייה מאוד

לא פחות מדיכאון לאחר לידה

ומעניין שבקושי מדברים על זה בחוץ.

פונים לארגון "ניצה" ויוצאים מזה

בעזרת ה'.

עוד לא התנסתי
50 Pregnancy Test Strips Ultra Early 10mIU HCG Urine Home Test Kits One Step | eBay

מצרפת קישור נחמד: Women Early Pregnancy Test Strips Private Urine Midstream HCG Stick Kit Home GOG | eBay

שכשרואים היקף בטן גדול מידי- זה מייד מעלה את החשש לסכרת ואת הסיכוי לניתוח קיסרי, כי עוברים סוכרתיים בדרך כלל גדלים באיזור זה.
אם יוכיחו שאין סכרת- זה יוריד משמעותית את הסיכוי לניתוח.

הגיוני שלכן יצאה תוצאה בטווח התקין.
למרות שאולי יש לך סכרת הריון.

מאחר ולא הצלחתי לשתות את כל הסוכר בבדיקה הראשונה

כאילו יש לך..

גם אני מקיאה,
אמרו לי לאכול 2 פרוסות לחם עם ריבה, ואז עשיתי בדיקה מגבילה ל50 (היא טיפה שונה, צריך להמתין שעתיים ולא שעה)
והבנתי שיש משהו דומה במקום ה100

שזה אומר לדקור את עצמך7 פעמים ביום לפי הנחיות שיתנו לך
קראתי פה מישהי שאמרה על אפשרות של סוכר לוריד לא שמעתי על זה אישית
את חייבת חייבת חיייבת לעשות את זה
לא יתכן שאת בוכה פה שבועות שהתינוקת שלך שמנה מדי ואת פוחדת שתשמין ואת רוצה לעשות דיאטה ובסוף מתברר שלא עדית בכלל העמסה של חמישים בצורה תקינה ואחראית
זה עוול לילדה
גם אם בכל מקרה תעשי ניתוח ילדה סכרתית בהחלט תסחוב איתה לנצח את כל הדברים שכתבת שאת פוחדת מהם- נטיה להשמנה כילדה וכמובגרת וסיכון מוגבר לסכרת כל חייה
או שתעשי את הבדיקה בהקדם האפשרי או שפשוט תעברי לתזונה של סכרת הריון כולל דקירות ו והכל בלי לבדוק
בטן שגדולה בשבועיים זה קלאסי לעובר סכרתי
את רוצה לומר שלא שתית את החמישים עד הסוף ולא טרחת לעדכן את הרופא ? זה לא בסדר

הייתי צריכה לעדכן שלא שתיתי 100 אחוז מהכמות אלא 80 אחוז. לא ידעתי בזמנו שסכרת וסכרת הריון הם שני דברים שונים (טרם ההריון היה לי סוכר נמוך) ולא העלתי על דעתי אפשרות כזאת בכלל.

חשבתי שזה רק כדי לסמן וי (הבדיקה הזו)

ואז האחות אמרה לי שהיה לה די ברור שאין לי סכרת הריון כי הגוף שלי לא רגיל לכמויות סוכר האלה.
אבל יכול להיות שאם יצא לך תקין אחרי ששתית רק חלק, אז באמת יש לך סכרת הריון.
תנסי את המים עם הסוכר להכניס קודם למקפיא שיהיה קר מאוד, אמרו לי שזה עוזר.

סכרת הריון זה לא סכרת רגילה והיא קשורה לשינוים הורמונליים ולא לכמות סוכר שהגוף שלך רגיל אליה
והסוכר הזה עושה בחילות להרבה נשים. גם לי שכן היה לי סכרת הריון

אני רק יודעת שאמרתי לבעלי אחרי הבדיקה שאם יוצא גבולי אני לא עושה את הבדיקה הבאה ועוברת יש לכל ההתנהלות של סכרת הריון כי ממש הלכי להתעלף מזה. אז זהיה נשמע לי הגיוני מה שהאחות אומרת, אבל כמו שאת אומרת זה מן הסתם לא מחייב.

אני בטוחה שאת יכולה לאכול שתי פרוסות עוגה כושית רגילה בלי להרגיש שאת הולכת להתעלך לא?
זה בגלל הצורה שנוטלים את הסוכר, גולמי ומגעיל ומרוכז. לא בגלל הסוכר עצמו

אני כמעט ולא אוכלת דברים מתוקים ועוגות כי זה לא מסתדר לי על בלוטות הטעם.
 

אני מסוגלת לאכול כמה חפיסות שוקולד ברצף בלי למצמץ- ועדיין הסוכר הזה עןשה לי בחילה.
מה הקשר??

זה אפילו היה לי טעים...
בקיצור לא נראה לי קשור מה שהיא אמרה

והיה תקין

הסוכר שלך לפני כן היה נמוך יחסית?

 

את מתכוונת לגלוקוז? היה לי 85