פורום הריון ולידה (עמוד 3511)

אני מכירה שמהריון להריון הצירים יכולים להתחיל מוקדם יותר.

הנשים כל ההריון 

תלכי לרופאה פעם אחת שתבדוק שהכל בסדר וזה רק זה... וכן יש מה לעשות בשבוע כזה לפעמים מופיעים צירים מהתייבשות ומאוד קל לעצור את זה

תבדקי, לא שיש הרבה מה לעשות.

אבל מקסימום יתנו עירוי

עשיתי אז תור. באמת רוב הסיכויים ממעט מים

אם זה חורפי אז מציינים את זה

רק מה שסריג או נראה פליז- הוא חם ממש.

גם הכותנה שלהם קצת עבה.

מעולה לעונה עכשיו.

שתקבלי מאוחר יותר

לפעמים אחרי גלולות לוקח זמן עד שהמחזור נהיה סדיר לפני הגלולות הוא היה סדיר?

לפני הגלולות לא היה סדיר אבל לא יודעת עד כמה כי לא הייתי מחשבת

היה לי ערכות ביוץ ובדקתי , ב1.10 היו 2 פסים שמראה עליה בהורמון ביוץ וגם ב3.10 היו שני פסים אז לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ

עולה בבת אחת ויורד כמעט בבת אחת, אבל יש כמה זמן שהוא יותר גבוה מהרגיל, אז הגיוני שיומיים יצאו לך 2 פסים

שיבושים מההנקה. ווסת. שאריות מהלידה.

היית בבדיקת רופא כ6 שבועות אחרי לידה?

כתוצאה מיחסים

את עצמך כותבת שרופאה בדקה ומצאה פצעים גדולים שנפתחו ודיממו.

המציאות היא שקיימים פצעים גדולים שנוטים לדמם וזה אומר שאפשר לתלות את הדימום שאת רואה בפצעים.

 

תשאלי רב ותתארי לרב כל מה שתיארת כאן.

גדולים שנפתחו ודממו מהספוקלום בבדיקה, ונסגרו אחרי כמה שעות...

או גם במקרה הפרטי שלך?

לא ביררנו בפרטי

לדיאפרגמה בכלליות

כנראה שיש רבנים מסויימים או מקרים מיוחדים שבהם כן מתירים

עברתי להתקן לתקופה יחסית קצרה וזה היה מצויין

בטראומה מניתוח קיסרי
...

או משהו זו פרוצדורה מאוד פשוטה של שתי דקות חבל שתסבלי בגלל הטראומה של הנתוח

עברתי גם ניתוחים וגם התקן
התקן זה סהכ כמו ללכת לבדיקה פנימית. כואב כמה דקות אבל לא מזכיר את הניתוח ולא מרגיש ככה בכלל
יותר כמו שבודקים לך פתיחה ואז חמש דקות של כאב מחזור כזה. אפשר לקחת משכך כאבים לפני
זה אמצעי הגנה ממש טוב ולדעתי כדאי לך לנסות

אולי יהיה לו פתרון טוב עבורך

לי רופאה אמרה שבגיל שנה ההנקה כבר מבוססת ונובהרינג לא אמור לפגוע בחלב, ואכן לא פגע.

 

זה ממש לא דומה לקיסרי, זה כמו בדיקה שאת עוברת אצל רופא 6 שבועות אחרי לידה- ממש עניין של כמה דקות ואז יש לך שקט לכמה שנים.

 

אני עשיתי התקן לא הורמונלי וזה פשוט נהדר!

 

אין תופעות אין השפעות על המצב רוח שום דבר.

 

זה כדורים שלא מביאים לארץ באופן רשמי, מסתובבים יותר בגמחים וריכוזים חרדיים,

שאלתי את הרופא - זה מקביל לסרזט,

וזה היה ממש ממש מעולה, בלי שום תופעות לואי

פעם ששואלים על חיסונים,מילא היתה כותבת שמתלבטת וכד'.

כמו שזכותך להעיר לי על זה

וזכותי להעיר, כי זה מעיק שבכל הזדמנות אפשרית חייב להעלות את זה וככה יש כל כך הרבה ויכוחים, לא כי תמיד זה מגיע לויכוח, אבל הרבה פעמים כן וזה סתם מיותר וממצה ויוצר אווירה פחות נעימה כשזה עובר לויכוח.

עם דף.

ולומר פעם אחרי פעם - "מציירים רק על הדף" בקול שלא משתמע לשני פנים.

הרי להכניס ידיים לחשמל או לתנור הוא יודע שלא..

אם הוא ידע שזה באמת חשוב לך - הוא יפסיק אחרי כמה נסיונות אם תהיי עקבית.

אצלי, התקופה הזו שהם מציירים על הקיר, עברה יחסית מהר מאוד, כי היה לי חשוב ולא אפשרתי את זה, ותמיד הם היו צריכים לנקות אחר כך.

והקטן כבר יודע וכל פעם מבקש דף, ואני תמיד נותנת.

הנקודה שהוא גם מאוד נהנה מקטע הניקיון...
היום הוא צייר על היד ולא הסכמתי לו וניקיתי אותו עם מגבנון.. אחר כך הוא פשוט צייר על היד בשביל לנקות ;)

גם אצלי הם לקחו את זה בקטע הטוב. זה לא רע לנקות.

פשוט הסברתי להם שזה מלכלך ולכן אם ציירת - צריך לנקות, ומותר לצייר רק על הדף (זה מן משפט שחוזר על עצמו שוב ושוב בגיל הזה, עד שהם קולטים.) העניין העיקרי בזה שהוא יבין שכשמציירים לא על הדף זה לכלוך שצריך לנקות, וכן על הדף זה דבר יפה. 

אחרי כמה נסיונות, ושהייתי עקבית עם זה - זה פשוט הפסיק. אצל ילד אחד זה כן המשיך עד איזה גיל 5 בערך, אבל בפעמים מאוד נדירות, כמה פעמים בודדות בשנה, ולרוב כשהוא כעס על משהו.. כל השאר, הפסיקו עם זה די מהר.

שכשהייתי ממש קטנה איפשרו לי בחדר מסויים לקשקש על הקיר וזה זכור לי כחוויה כל כך טובה וחיובית.. אולי כדאי כן לאפשר בחדר מסויים

מתנקה בקלות
או להשלים עם המצב ולצבוע את הקירות לעיתים קרובות.
להקפיד לסגור חדרים שאת לא מעוניינת שיכנס אליהם.
ובעיקר- להבין שיש לך פשושון בבית.
חכי זה רק ילך ויחמיר עד גיל 3. תפני את הכוחות שלך להתמודד עם הדברים המסוכנים באמת.

אם נורא קריטי לך הנושא, תעשו עם עצמכם בדיקה מדוקדקת איך הוא מגיע לכלי כתיבה.
אין דבר כזה- תמיד הוא מגיע... תמיד אתם שוכחים להרים מספיק גבוה כנראה (כי ההרגל עוד לא הוטמע אצלכם)
מה יהיה כשהוא יתחיל לפתוח ברזים? לטפס על מעקות? לגעת במכשירי חשמל?

לגבי הרהיטים זאת בדיוק הסיבה שאני לא רוצה דברים יקרים אצלנו בבית.
יותר חשוב לי הרוגע שלי ושמחת החיים של הילדים.

תראי אצלנו עכשיו למשל נכנסנו לבית חדש שלנו אז כל הקירות בוהקים.
לכן כל מכה קטנה של ארגז, יד מלוכלכת של ילד, סימני נעליים כשהילדים עושים עמידת ידיים על הקיר או כל דבר השאיר סימן בולט.
כל דבר כזה השאיר בי באסה מסויימת וטרוניה כלפי המלכלך שלא נזהר.
עכשיו כשהקירות לא מבריקים כבר, אני לוקחת הרבה פחות קשה כל סימן חדש שנוסף.
תאמיני לי איכות חיים.

אם יש לך ציוד חדש יקר- תמכרי אותו חבל על העצבים לדעתי, מה יהיה בהמשך כשהוא יגדל גם הברדק יגדל,
בע"ה עם עוד ילדים הבלאגן יוכפל כפל כפליים...

תחשבו על זה כבר עכשיו...

בקיצור,
תבחרו את המלחמות שלכם, אבל אם בחרתם במשהו, לכו על זה עד הסוף...

בהצלחה!

למה זה צריך להחמיר עד גיל 3?

ותאמיני לי שיש לי בנים מאוד שובבים, והבית שלנו ממש לא נקי ומסודר כל היום, ואפילו לא רוב היום.. וגם כמעט כל הציוד שלנו יד שניה, ואני אומרת שנקנה יפה רק כשהילדים יגדלו... אבל מעולם לא נתתי לגיטימציה לציור על הקירות, ולכן הם גם בקושי ציירו על הקירות ורק על הדף. אני גם לא זוכרת בבית של הורי שציירו על הקירות, זה היה ממש נדיר, וזכורה לי רק פעם אחת שאחותי הקטנה ציירה.

בדיוק כמו שלא נתתי לגיטימציה לשחק במים של השירותים עם המברשת או בלי המברשת.. לכל אחד היה הגיל הזה, אבל הוא עבר מאוד מהר כי זה פשוט הגעיל אותי ואמרתי להם שזה אסור ומלוכלך. כמה פעמים החלטיות וזה נגמר. אם "התפלק" בפעם ב.. בסדר, אפשר להבין שזה הגיל ולא להתבאס מדי, אבל ממש לא תקין שילד יצייר כל הזמן על הספות ועל הקירות והאמא תעמוד מנגד ותגיד "בסדר, זה הגיל", מותר לנו להגיד "לא, יש דברים שאסור".

ולגבי כלי כתיבה, את צודקת ברמת העקרון, אבל כשיש עוד הרבה ילדים גדולים - כלי הכתיבה מסתובבים בבית וזה קצת קשה שהם אף פעם לא יהיו ברמה שילד קטן יכול להגיע אליהם, במיוחד אם הוא כבר מגיע לגיל הטיפוס.

גם לי יש בנים שובבים
קונה בעיקר ריהוט יד 2
אבל הם יודעים שאין מצב לקשקש על הקירות
כשזה קרה, קיבל נזיפה ונתתי לילדון מגבונים שינקה עד כמה שיכול ובזה תם. הבית שלי לא מבריק, יש ב"ה סימני ידיים על הקירות.. אבל לא קשקושים.

אם נגמר אצלך בפעם אחת אז התמזל מזלך...

ומי שלא התמזל מזלה, שתשים לב שקירות אפשר לצבוע, ולא בטוח שהמאמץ למנוע קשקושים מילד (עדיין תינוק) שיש לו גישה לכלי כתיבה,
עדיף לילד ולאמא בטווח הארוך (יכול להיות שכן, יכול להיות שלא)

יחמיר עד גיל 3= השובבות באופן כללי.
לאו דווקא הקשקושים.

לך חשוב העניין של הקשקושים ומברשת האסלה? תשקיעי מאמצים בזה.
לכל אחת יש סדרי חשיבות משלה (מלבד הדברים המסוכנים שהם בסיסיים וחובה)
אני רק אומרת לחשוב לטווח ארוך ולא להשקיע אנרגיות במשהו שבדיעבד יחליטו שהיה בזבוז כוחות וירימו ידיים.
רהיטים נהרסים לא רק מקשקושים, לכן כהמלצה כללית אני חושבת שכדאי להצטייד בציוד לא יקר שלא יכאב הלב. ואם יש כזה לחשוב על מכירה כדי להרוויח משהו מהכסף ולא אחרי שיהרס להגיד למה לא חשבנו על זה...

זוהי דעתי ולא חייבים להסכים איתה.

אגב, יש פער ענקי בין לא להילחם במשהו, לבין לתת לו לגיטימציה.
רק מה- אם נלחמים במשהו- אז עד הסוף.
מה זה עוזר להחליט שאצלנו לא מקשקשים ולא לשלוט על הגדולים שלא יפזרו כלי כתיבה?

אצלנו למשל אני נלחמת מלחמת חורמה בחרוזים גולות, ברגים ושאריות של בלונים שהתפוצצו.

הגדולים משחקים בחרוזים אבל יודעים מגיל צעיר שמשחילים רק בתוך קופסה גדולה ויושבים ליד שולחן בחדר משחקים.
יש כמה שכבות הגנה.

מה זה עוזר לרצות למנוע מפעוט בן שנה וחצי לקשקש כשיש לו גישה לכלי כתיבה? זה לא גיל שהוא מסוגל להבין. מקסימום לאלף.
זוהי הגישה שלי החינוכית והפרקטית.

אם זה בית שיש הרבה מרחב שהם ״ישתחררו״ אז מסכימה איתך.( נגיד בית עם גינה מרפסת , מקום לשחק)

אבל אם זה בית שלא בדיוק אפשרי לילד לשחרר את האנרגיות כמו שילד באמת צריך ( והרבה בתים הם ככה לא מבחירה) אז לדעתי צריך לתת לצייר על הקיר. ( כמובן שאם לא מצליחים להרגיל לדף ולא לכתחילה)

ככה לדעתי...

זה טבעי שכל ילד ינסה
גם לי יש כמה פינות של קשקושים כי כל אחד ניסה
זה טבעי ומסקרן

אבל מאחר וזה גבול מאוד ב רור אצלי אז כשזה קרה הבהרתי בלי שום ספק שזה אסור ממש ואני לא מוכנה לראות את זה שוב
זה נכון שלא תמיד מקשיבים
אבל כשאת בטוחה במשהו ומשדרת את זה
דווקא לא ב צעקות מתוך כעס
כי צעקה מתוך סערה רגשית משדרת חוסר אונים
אלא דיבור ברור וחותך מתוך בטחון
אני בהרבה תחומים מרגישה שזה משפיע

כשלך ברור גם לילד יותר ברור

זה לא קבם
באור דיש מצב שהוא ינסה שוב
ועדיין
רואה שזה עוזר

אפילו התינוקת שלי בת שנה וחודשיים תכף וכשהיא עושה משהו אסור היא עושה אבל מסתכלת עלי ועושה 'לא' עם הראש
כי מה שברור לה שאסור -ברור לה
וזה תלוי בי ובמסר שהעברתי בצורה ברורה.

ומבחינתי אין מצב קירות מקושקשים.
אין.

שהבנתי שהם להיט.
יורדים ולא רעילים, מאפשר לצייר גם על קיר האמבטיה, על האמבטיה, ועל הגוף

ותתנו לולצייר עליהם

להתחיל לנזוף בגיל הזה זה סתם מיותר.
כנראה שיש לו איזה צורך.
אז אפשר לתלות לו גליון ניר גדול ולהגיד לו ששם הוא יכול לצייר חופשי.
או להקדיש לו קיר מסוים ששם יכול לצייר כאוות נפשו.
יש לי ילדה שהיתה מעטרת את הבית עד שקיבלה קיר ליד המיטה ומאז היא מציירת רק על הקיר שלה.

צבע לוח.
זה ממש מתפקד כלוח.
מציירים עם גירים ואפשר למחוק.
אפשר לצבוע עם זה שולחן ילדים או חלק מקיר בבית.
זה לא תשובה לפותחת, רק כחלק מרעיונות הלהוציא מרץ בצורות מווסתות יותר

השאלה אם אח''כ רוצים להחזיר את הקיר למצב רגיל, אפשר לצבוע מעליו ולא יראו?

אולי צריך צבע מקשר/כמה שכבות..

אבל מתפרקת מהשלד

לקנות אותה

אבל היא לא מדגם ישן מאוד?
לפי מה שזכור לי..

לא בדקתי מאז

ואז הדפנות שלה מתקפלות פנימה קצת.
למה בעצם?

מאד מרוצה ממנה כרגע. אמבטיה נוחה, טיולון ״אמיתי״ גדול ונוח לילד (לעומת יויו למשל) מתקפל כדהטיולון מורכב לשני הכיוונים ונכנס בבגאז של מזדה 5 בלי לקפל שום כסא וגם נשאר מקום לתיק נחמד ליד.
לא היה אמנם מגוון גדול של צבעים אבל על זה התפשרתי

כולל אמבטיה וטיולון וכיסוי גשם. זה לא זול אבל בתחום הסביר ממה שראיתי

הדגם הישן

אבל בגואי אמרו לנו בחנות שזה מתקפל בעיקר לאחסון והורס אותה קיפול יום יומי..

מניסיון

גם את הדברים הטובים...
אני גילתי הריון יחידות מוקדם וראינו דופק מוקדם ולכן אני בלחץ על כל פיפס..

הריון ראשון.
שבוע 8+

וראו דופק ב"ה!
זה היה בשבוע 6.

בה אין יותר מהערבים האלו... ויש עצירות...
רק רציתי לדעת אם זה מצריך רופא...

תודה!

פשוט פחדתי שאולי עדיין לא היית ואם יש כאבים יש סיכון להריון חוץ רחמי.

ב"ה שהכל תקין.

אל תלחצי מכל כאב, זה נורמלי בתחילת הריון.

בשני ההריונות.. פעם בימין ופעם בשמאל..
בסוף התברר כשריר תפוס.. סיוט אבל עובר בע"ה

יכול להיות שזה רק מקרי

לוקח לילד לפחות שבוע להתרגל לתחליף חלב חדש

מנסיון!

הלוואי ותצליחי

ממה שכתוב פה אם יש סוכרת, והיא לא מטופלת, זה יכול להיות מאוד מסוכן.

תתייעצי עם רופא מה לעשות. אולי ייתנו לך הוראה פשוט לנהוג כסוכרתית וזהו.

ורק אם הסוכר לא מתאזן אז מתחילים עם הדקירות?

(או שלא הבנתי נכון את ההדרכות שקראתי על סוכרת היריון...)

אם התזונה לא מספיקה מוסיפים תרופות
אבל בכל מקרה דוקרים שש פעמים ביום (אירי שמגיעים לאיזון זה יכול לרדת לשלוש פעמים ביום תלוי ברופא)
כי זה הדרך היחידה לדעת מה רמת הסוכר אחרי האוכל ואם את מאוזנת
מאחלת לך שיספיק לך השבוע של הפרופיל ולא תצטרכי להמשיך דקירות עד סוף ההריון

ו.. אין לי באמת דרך אחרת לומר את זה, זה לא סוך העולם באמת , פשוט תעשי את זה וזהו. אין ברירה

אז לא יודעת כמה זה יהיה אמין אם אדקור את עצמי כ"כ הרבה פעמים במשך היום...

גם סוכר בצום חשוב מאד
בואי נעשה קצת סדר

מה זה סכרת הריון
שהגוף לא מייצר מספיק אינסולין לפרק את הסוכר כתוצאה התינוק מקבל יותר מדי סוכר והגוף שלו מייצר יותר מיד אינסולין כדי להתמודד
אחרי הלידה בגוף שלו ממשיך ליצר יותר מדי אינסולין אבל לא מקבל סוכר ויש היפוגליקמיה חריפה
זה על קצה המזלג
הענין הוא שמה שחשוב זה שלא יהיה לך רמות סוכר גבוהות בגוף. לא חשוב מה אכלת או לא אכלת. חשוב כמה סוכר יש לך בגוף בכל זמן נתון
אחרי שיודעים את זה, מתחילים אם צריך לאזן על ידי תזונה.
כרגע בשביל לדעת אם יש לך סכרת או לא מה שאת אוכלת לא כזה חשוב . אם יש לך סכרת הסוכר שלך כנראה יהיה גבוה גם בצום ועם קצת אוכל. בכל מקרה האחות או רופא ידריכו אותך מה ואיך לעשות כדי לקבל פרופיל אמין.

אני מאד מבינה את הקושי שלך ואת הנסיון למצוא תירוצים ולהתחמק מזה בכל דרך אפשרית אבל
את חייבת להבין שמקרים לא מטופלים של סכרת עלולים להגיע למוות תוך רחמי של העובר!

ובמקרים הקלים... אם את מפחדת מדקירות וכואב לך תאמיני לא שאת לא רוצה להגיע לניתוח קיסרי
( שאליו גם מגיעים בצום ובחילות)

אני יודעת מה זה ניתוח קיסרי (עברתי אחד, בחירום) ואני בהחלט לא רוצה להגיע לזה שוב

אני מתחילה לעכל שלא תהיה לי ברירה... הלוואי שזה יהיה רק לשבוע!

 

דרך אגב, קיבלתי את התוצאה של בדיקת הדם הראשונה (היחידה שהספקתי לעשות...) שנעשתה בצום - והיא בטווח התקין. עד כמה אפשר לקוות שזה אומר שאין סוכרת?...

זה סכרת.

אבל אני לא יודעת לחשב לך סטטיסטית מה זה אומר לגבייך😌

זה לא כמו לקיחת דם, זה צביתונת קטנה במכשיר מיוחד בקושי כואב.
בכל מקרה לו העמסת המאה יצאה לך חיובית זה מה שהיית תריכה לעשות עד סוף ההריון
ואת לא תשחקי אותה ראש קטן כי סכרת הריון זה דבר מאד מסוכן ובמקרים קשים עלול להגיע לתמותת עובר חס ושלום והסיבוכים ה״רגילים״ כוללים הגעה לניצוח קיסרי בגלל משקל עובר גדול , תינוק במצוקה אחרי הלידה בגלל רמות אינסולין לא מאוזנות בגוף שלו וסיכוי גבוה להשמנה בעתיד ולפתח סכרת אמיתית לשניכם.
כך שזה לא אופציה...
מבינה את הקושי של המאה גם לי היה נורא
פרופיל סוכר זה דווקא אפשרות די סבבה בעיני ואני שונאת דקירות ובכל זאת שרדתי הריון שלם עם דקירות שש פעמים ביום... את
תצליחי לעבור שבוע כזה כמו גדולה, מבטיחה לך. ובעה יצא לך תקין.
בהצלחה !!!

האחות עשתה לי עכשיו פעמיים את הדקירונת הזו. אז נכון שזה פחות נורא מדקירה של בדיקת דם - אבל לעשות את זה לעצמי... זה מה שקשה לי כאן! ועוד שש פעמים ביום!!

אוף, לא יודעת מה לעשות...

באמת שאין שום אופציה אחרת לדאוג לבריאות העובר ולך
אני מבינה שבהתחלה זה מלחיץ אבל אחרי שתעשי את זה כמה פעמים יעלם לך הפחד ויהפוך לשגרה קלה. באמת. ואין ברירה את חייבת

אבל גם לא נורא...

אז בהצלחה רבה!

מצטערת בשביל אלה שצריכות לעשות את זה. לא מסוגלת לדמיין ולהשליך מזה על עצמי...

או אחות או שכנה או חברה או אמא...
מי שנמצא לידך באותו זמן.

שמישהו אחר יעשה לך ותסובבי את הראש.

זה ממש לא אמור להיות כואב

אבל הוא לא נמצא איתי כל היום... (ואין מצב שאני מבקשת משכנה או מישהי כזאת שתעשה לי . ואמא שלי לצערי רחוקה ממני...)

אצלי היה פחות כואב
ואחרי יומיים כבר התרגלתי

תודה!

אבל לי מלכתחילה אחרי שהעמסה של ה100 יצא לא תקינה המכשיר תמיד הראה מדדים נמוכים

מה זה אומר שאם הייתי מסתמכת גל הגלקומטר לא הייתי מגלה שיש לי סכרת?

ועוד משהו שאני בכלל לא סומכת על המכשיר הזה לדעתי הוא מזייף על ימין ועל שמאל!

אני ב"ה כבר בשבוע 40 בהריון עם סכרת ואני יכולה להגיד שהמשטר הזה באמת לא קל אבל מתרגלים

מגיעים ללידה רזים!

ולומדים לאכול דברים שלעולם לא הייתי אוכלת אותם לולא הסכרת כמו ארוחת בוקר ויותר ירקות שלא הייתי נוגעת בהם לפני!

ושרדתי את הדקירות היומיומיות בכבוד....

קניתי מכשיר ביתי וחבילת מחטים (אם את סוכרתית ורופא נותן מרשם זה יעלה בקושי עשירית מחיר)

בהצלחה לך!!

גם אני ממש פוחדת מזריקות וכשאני רואה דם אני יכולה להתעלף.. אבל לא הייתה ברירה ולמדתי לדקור את עצמי ועכשיו זה ממש בסדר ב"ה כואב טיפונת ועובר אחרי שניה. הרבה פחות כואב מכל בדיקה/דקירה/זריקה אחרת.
קצת כמו יתוש..

אולי בגלל זה היתה לי סכרת הריון

ולא היה לי כלום.

אני ממש מרגישה שמגישים לי לימונדה טעימה..

וכן אפשר לדעתי לדבר מול המטפלת לבקש ממנה שישתדלו לשים בזמן המשחק למשל את המוצת בקופסה ייעודית

אני רק מקווה שלא ישתמשו בזה.
כי אם הבקבוק יילך לפח

הגזמת קצת, לא?

סתם ככה שתדעי שהילדים במעון סוחבים אחד לשני מידי פעם בקבוקים מוצצים. סתם בשביל הכיף, לטעום.

הילדים בינם לבין עצמם מחליפים מוצצים, כוסות בקבוקים
מכניסים משחקים לפה..

על זה היא כועסת,ככה אני מבינה

אם ילד לקח הביתה את הבקבוק שלה

זה לא הגיוני לזרוק כל פעם בקבוק לפח

יש ילדים שעוד מסתגלים ויכול להיות שבגלל זה גם מתבלבלות..

למה ארצה עוד חיידקים אצלה

וכמו שכתבתי קודם, גם ככה היא טועמת מבקבוקים של ילדים אחרים והם משלה.

החום הורג אותם
זה גם מה שעושים כשמעקרים בקבוקים, כלים של רופא וכו'

לכי להיבדק. זה ירגיע אותך

חוץ מתנועה ביום בשבוע כמעט 26 והיה לי צוואר מקוצר ממש וכשנבדקתי מיד שלחו לאשפוז

בשבוע 16 יכול להיות ימים שלא ירגישו, והכל בסדר. אבל בשבוע 26 זה כבר בעייתי.

אני לא הרגשתי בעלל בתדירות בשבועות האלהעד שבוע 26 ואז הבנתי שזה חריג ובהתייעצות עם המוקד הפנו אותי להבדק לפעמים מומלץ להתייעץ עם המוקד הם יודעים להגיד מה תקין

במשך היום חזרתי להרגיש אותו ובצהריים חזר להיות פעיל..
אוף כמה לחץ....

אבל בכל זאת כדאי לך להתקשר למוקד אחיות כדי שמישהו מקצועי ירגיע אותך

שיהיה המשך הריון תקין ובקלות!

הכאבים האלה לא חדשים או פתאומיים, וכבר אמרו לי שזה תקין.. זה סתם הלחץ שלא עוזב..

כשמדובר בהריון שהגיע אחרי זמן וטיפולים

ממש מבינה את הלחץ, בעיקר בשבועות הראשונים שלא מרגישים את העובר ואין בטן מאוד קל לחרדות לתפוס מקום, כי אין משהו ממשי להיאחז בו.
באמת רק תפילות... ולנסות להסיח את הדעת, להיות עסוקה מאוד עם דברים אחרים כדי שלא יהיה זמן לחשוב ולפחד. וטוב שיש לך עוד בדיקה, אולי זה ירגיע אותך קצת לשמוע שוב דופק ולדעת שהכל בסדר.

מקסימות! הרגעתן אותי.
מקווה ממש לטוב ולהירגע עוד אחרי מחר..

אמרו לי שאלו כאבי התרחבות של הרחם. אין לי מושג אם זה נכון או שטות אבל ההריון נגמר בילד בריא ושלם ב״ה

שמומחית גם בניתוחים פלסטיים?

אני הייתי חוזרת לבדיקה. גבשושיות יש, אני מנסה כרגע ספריי שנקרא קלו קוט, שהומלץ על ידי הרופא אבל רואים שיפור רק אחרי כמה חודשים אז עוד אין לי חוות דעת
בכל מקרה לא אמור להרגיש דוקר או להקפיץ אותך וגם ענין התפרים הפנימיים שאת מרגישה נשמע תמוה. מעולם אחרי ארבע קיסרים לא הרגשתי ככה. לדעתי תחזרי ותבקשי צילום

את אמורה לבקש מהמזכירות של הקופה אישור לעבודה.בדרך כלל היא מסמנת כמה זמן היית במרפאה, את יכולה להגיש את האישורים גם בהמשך ההריון ויביאו לך רטרו..
מזל טוב! (:

מגיע לך לדעתי עד 40 שעות בדיקות במהלך ההריון

אני ביקשתי כל פעם במזכירות, ואמרתי לה איזה שעות לרשום. הוספתי גם את זמני הנסיעות.. ולא היה להם בעיה עם זה.

המדיניות .(לפחות בקופה שלי) היא שלא כותבים "בדיקות הריון" (אלא אם כן את מבקשת) אלא משהו כמו "רופא נשים" כדי לשמור על פרטיותך...

כל אישה במשרה מחאה זכאית ל40 שעות העדרות - והיעדרות לא יורדת מימי המחלה הרגילים.
אלא שנדרש לשייך היעדרויות אלו לבדיקות הריון - אחרת מה יעשה המעביד?

בתחילת ההריון, לפני שמדווחים בעבודה, אכן נעדרים על חשבון ימי / שעות מחלה רגילים.

סהכ 40 שעות הן ממש לא הרבה.

נניח שכל בדיקה לוקחת לך חצי יום (בהגזמה, כן?) והכל בדיוק בשעות העבודה, יש לך 10 בדיקות כאלה??
בואי נספור:
נניח 5 ביקורים אצל רופא נשים
שקיפות
סקירה מוקדמת
מאוחרת
העמסת סוכר
????

מעקב היריון עודף? גם ככה בד"כ זה כבר על ימי מחלה..

נשים בסוף התשיעי שרוצות להיעדר כי אין כח לזוז, כי כואב, כי לא נוח בעבודה בגלל אופי העבודה, וכו׳

אם עדיין לא ניצלתי את מכסת ה 40 שעות - הרווחתי עוד העדרות על חשבון המעביד.

אחרת - יורד לי על חשבון ימי מחלה או ימי חופשה.

ה40 שעות זה לא בשביל להתפנק, זה כדי לאפשר לנשים לא להפסיד כסף על בדיקות שקשורות להיריון.

כל השאר צריך לבוא כמו שכתבת על חשבון ימי מחלה או חופשה.

לא כולן על עובדות ליד המרפאה, ככה שיש עוד זמן נסיעה.
ובנוסף יש נשים כמוני ואחרות שלא מתחילות לעבוד בשמונה( בהנחה שקועים את התור על הבוקר..) אלא הרבה קודם..(בשש וחצי) וכו'.. בסהכ ממש לא הרבה שעות!

לקחתי בחשבון שעה (ארבעים דקות לחכות בתור ועוד 20 דק' בפנים) ועוד שעה וחצי נסיעה כל כיוון. לי זה נשמע מכסה את רוב המקרים, מבינה שיכול להיות אחרת אבל נשמע לידי חריג.

(מה שכן יש היריונות מורכבים יותר לא עלינו שכוללים יותר בדיקות. אבל להיריון סטנדרטי 40 שעות בעיני זה מעל ומעבר)

כשעבדתי משרה מלאה והלכתי כל הבדיקות והביקורים בשעות העבודה עדיין נשארו לי כמה שעות שלא מימשתי
והמרחק בין המרפאה לעבודה שלי כ40 דקות נסיעה

עצבים או שלווה?

כיף או מעצבן לך?

טוב או רע לך?

 

 

אח כמה מוכר... מוזמנת לפרוק/לשתף

אבל בלי קשר להיריון...
כל הלימודים מסתבכים לי... כולם כבר יודעים מי אני ומה אני מבקשת... וזה כזה פשוט.. לא מבינה למה לא מאשרים לי... שנה שעברה נתנו לי בלי שהייתי צריכה לבקש ועכשיו אני צריכה להילחם על זה... אוף..
כבר בכיתי לאמא שלי ולבעלי מלא.. רק לכתוב מעלה לי עוד דמעות...

ובאלי לראות את הטוב.. ולהאמין באמת שהקב"ה מכוון הכל לטובה...
באלי להיות כבר אחרי החודשיים הקרובים.. ללדת בשמחה ובבריאות ובידיים מלאות ולהיות קצת בחופש מהלימודים..

מעצבן שצריך להלחם על דברים שהם מובנים מאליהם...

 

בעז"ה שיעבור בשמחה ובקלות!

רסקיו יכול לעזור .... מנסיון ....