פורום הריון ולידה (עמוד 3521)

זה לא צריך מרשם
דבר שני, הכי חשוב על קיבה ריקה, גם לי היה בעיקר בלילה אז לקחתי בסביבות 5 שזה היה רחוק מארוח''צ והשתדלתי לא לדחוף לפני כן משהו ביניים.

תהיתי אם זה מצריך מרשם, ולא היה לי כח לבדוק את זה בפועל בבית מרקחת אז בהזדמנות קיבלתי מרשם מר.משפחה...
פשוט הרופא נשים שלי לא רצה לתת לי שום מרשם למשהו נגד צרבת, גם כשהסברתי לו שזה גורם לי להפחית בשתייה כי מים גם עושים לי צרבת..

תקחי לפחות חצי שעה לפני ארוחת ערב ותקפידי לא לאכול לפחות שעתיים לפני הכדור.

כך הוא משפיע הכי טוב.

במידה ושכחת ומתחילות צרבות את יכולה לקחת... אבל תקחי מיד כשמתחיל ולא כשאת כבר במיטה... כי אורך לזה לפחות שעה להשפיע.

אני גם לקחתי אותו זה ממש פלאים.
הרגשתי שהוא מחזיר אותי לשפיות.

לפי הסטטיסטיקה כל חודש שעובר הסיכויים גדלים .. בחודש הראשון יש 20 אחוז בחודש השני 30 וכו ורוב הנשים נפקדות בתוך שנה לכן גם לא פונים לעזרה רפואית לפני (אלא אם כן יש סיבה מיוחדת כמו גיל וכו)

כל הלחץ  להכנס להריון יכול להפריע מאוד 

מבינה את הלחץ להכנס להריון אבל תנסי יחד איתו לחשוב על המעלות על בניית הזוגיות על הספונטניות 

לבדוק שאתם ביחד בביוץ?

ולכן לא השתמשתי איתם יותר... הלחץ ממש לא מועיל לזה..

הרי לא יוצא להיות ביחד בתדירות גבוהה ביום יום.
כולנו עסוקים ביום יום, עייפים וטרודים ... ופנויים יותר בשבתות....

בדיקת הביוץ מאפשרת לייחד כוחות גם באמצע השבוע בימים מסויימים.

אם זה מכניס ללחץ זה מאבד את הרעיון...
הפעמים בהם בדקתי עם מקלונים היו הרבה יותר מאולצים ועם הרבה יותר דמעות

לדעתי כדאי להתחיל לעבוד עם טבלאות מתוכננות.

מניסיון, מסכימה שהופך את היחסים המתוזמנים לפחות כיפיים, מענגים, ספונטניים.

אחרי 4-5 חודשים של ניסיונות שלא הניבו תוצאה טובה, הייתי מתחילה לעבוד אחרת.

נשואים קצת יותר אך קודם לא ניסנו

הייתי הולכת לפני כן, 8-9 חודשים.
לפחות להתייעץ עם הרופא.

מרגישה לחוצה שאפספס

לפני כן לא שמרת
מחזוק די סדיר בין 24 ל 28

אני אגיד לך למה הסיכויים גדלים ככה
כי ככל שמקיימים יותר יחסים, יש פחות זרעים פוריים ( כך הסביר לי הרופא), אז יש סיכוי שעצם זה שאת שומרת טהרה היחסים יהיו יותר סמוכים לביוץ. וזה יהיה אחרי תקופה ארוכה יותר ללא יחסים.

אני בכל ההריונות כולל הכימים נקלטתי רק משתי פעמיים של יחסים בהפרש של יומיים, בליל המקווה ויומיים אחריו

והביוץ ממש לפני הטבילה בעקביות - זו תופעה מוכרת ומאוד פתירה.

תעשי בדיקות דם בסיסיות: פרופיל הורמונלי ווידוא ביוץ. אני בטוחה שאם תדעי שהכל בסדר זה ירגיע אותך קצת ואם יש בעיה זה בטח יועיל יותר מלהתאכזב.
גם לזרום זה סבבה

הבדיקה ולא על השאר וזה יכול סתם להכניס ללחץ

אל תלחיצו אותה..

לאט לאט

אחד הדברים הכי גרועים שהמון פעמים מונעים מכניסה להריון זה לחץ.
אני לא יודעת בת כמה את.
אבל נשמע שאת מאוד לחוצה, ( שוב לא מכירה נתונים נוספים)
ונשמע שהמקלונים האלו מלחיצים אותך יותר!
תנסו להרגע להנות, מקווה ומאמינה שיהיה בסדר לא סתם אומרים שנה

לשחרר ולהרגע. אולי בגלל שכן זהתי ביוץ ובכל זאת לא נקלטתי זה ממש הלחיץ אותי
אני בת 27

אפילו טיול בחו״ל. המחירים לא יקרים עכשיו אחרי החגים.

לחילופין - להשקיע בלימודים, עבודה, תחביבים. שהראש יהיה מוטרד בהמון דברים אחרים ....😍

עיסוק חח מקווה לטוב! תודה😍

בס"ד

 

 

תבנו את הזוגיות בנחת זה גם יועיל לילדים. 

אם היית שואלת אותי לא הייתי משתמשת במקלונים ופשוט אפילו הולכת לצימר בזמן של הטבילה.  מבלים נהנים ופנויים אחד לשני. 

ארבע חודשים זה באמת מעט יחסית. לפעמים לילד ראשון לוקח כמה חודשים מכירה המון  כאלו שלילד ראשון לקח זמן  ואחר כך ילדו בצפיפות והיו להם המון ילדים,

ילדים יבואו תאמיני בזה דמייני  את עצמך מעברת, נקלטת.  מאמינה בזה באמת.  ( דמיון מודרך עוזר מאוד, לי זה ממש עזר. ברמה כזאת שהרגשתי שנקלטתי ואחרי כמה ימים בדקתי ובאמת נקלטתי ברוך ה' ) 

צאו לערבים רומנטיים.. תעשו כיף בעיקר בימים שאת משערת שאת אמורה לבייץ ( את בטח כבר מכירה בעצמך מתי בערך יש לך ביוץ) 

 

 

 

 מעבר ללא להיות בלחץ ולשים לב לתזמון הנכון - לא (!!!!) להשתמש במסככים למיניהם (שמן שקדים וכדומה) לנו זה גרם לא להיות בהריון קרוב לשנתיים.. בחודש הראשון שניסינו בלי - ב"ה נקלטנו

 

יש עצות נוספות שנכתבו כאן בפורום בכלל, כמו להרים רגליים/להישאר לשכב ולא מיד לקום אחרי שאתם יחד שיכול להיות שגם משפיעות על תנועתיות הזרע 

להגיע לביצית..

על שאר המוצרים וגם על שמן לא שמעתי

מילא בפעמים הראשונות, וכמו כן בפעמים הראשונות אחרי לידות, בתקופת הנקות שהורמוני יצירת החלב מייבשים למטה.

במצב טבעי ותקין - הריגוש מייצר רטיבות טבעית המותאמת לצורך. .

 

אבל מרוב ההרגל לא העזתי לנסות בלי.. 

צריך מעט חיכוך טבעי להגברת ההנאה. הרטיבות הטבעית מותאמת לגמרי לסביבה.
עודף סיכוך פוגם בהנאה של שני בני הזוג.

היה תקופה לפני החתונה שלקחתי כדורים ומתי שהוא הפסקתי.. לא הרגשתי שום השפעה לפני /אחרי לידה. חוץ מזה שתמיד חם לי

מטופלת כבר שנים ברצף.

כרגע בסוף תשיעי, ההריון שיבש לה את הכל והיה צריך לסדר מינון מחדש.

הרופא שלי אמר שאסור מה שאני לוקחת כי זה עלול לפגוע בעובר ח"ו...

אני קצת חיפפתי ולא לקחתי את הכדורים בהריון.. בכללי קצת מזניחה את העניין.. אבל בכללי זה לא משהו שבגללו מונעים/ לא נכנסים להריון.. ברוך השם יש לזה פתרון.

אז אולי עדיף לחכות שאהיה מאוזנת כדי להיכנס להריון?
או שההריון יכול לאזן?

אני יודעת שזה רק באופן תיאורטי... רוצה לשמוע בכל זאת מניסיון...

שאפשר לקחת בהריון.
אני לקחתי.

בהריון...

מישהי ניסתה טיפול טבעמ בעזרת תזונה וכד'?

טיפלה בעזרת דיקור במחלה אוטואימונית שגרמה לבלוטת התריס להפסיק לתפקד.
לא בדיוק המקרה שלך...
אבל הבלוטה חזרה לתפקד ו היא הבריאה בהדרגה.

עלית מידה בטיטול?

גם שלי בגיל של הבת שלך ומרטיבים פחות בלילה.

יכול להיות שהגוף מתחיל לפתח שליטה על היציאות.

הבת שלי אומרת לי בכל פעם שיש לה יציאה הייתי בהלם אף ילד לא אמר לי בכזה גיל מוקדם.

טיטול יבש

היא מצוננת אולי זה קשור?

היו לי בנות שהיו מוכנות בגיל כזה.
היתה אחת שאפילו הצלחתי לגמול בבית, אבל בגן, מכיון שעוד לא דיברה ולא יכלה לבקש היתה מפספסת, אז ויתרתי וחיכיתי שתגדל, למרות שהיה לי ברור שהיא מוכנה

הבן השלישי שלנו כזה.
מגיל 0 לא עשה כשישן.

בגיל הזה באמת נהיית קפיצת גדילה בהבנה ובשליטה שלהם על הגוף ואני מנצלת אותה לעניין זה..

אם תרצי שארחיב, בשמחה.

הקטנה שלי בת שנה ו10 התחילה להוריד את הטיטול.אולע זו הזדמנות לגמילה?

בדיוק גומלת את הקטנה שלי (1.7) ויש לי מה ללמוד...

נראה לי שאם אני יעשה את יאכלו אותי במעון...

אמרתי לה שהילדה שולטת היטב בסוגרים ולדעתי מוכנה לגמילה. המטפלת אמרה שאם היא תתחיל תהליך ותתקדם יפה בבית הם ימשיכו אותו במעון, יש להם שם שירותים וישבנון.
התחלנו בשבת שאחרי יום כיפור, כך שהיא חזרה למעון אחרי 10 ימי גמילה. לאור ההסתגלות המחודשת של הילדים אמרתי למטפלות שאם הן מעדיפות לשהיא תהיה עם טיטול בחלק מהימים הראשונים כדי להפחית מהן עומס זה בסדר מבחינתי.
אבל האמת שזה לא מתקדם כפי שציפיתי... היא לא מוכנה לשבת בישבנון של המעון אז היא כל יום מפספסת פעם אחת (פיפי, קקי היא לא מפספסת אף פעם ובד"כ לא עושה בשעות של המעון) סביב ארוחת הבוקר ואח"כ לקראת ארוחת הצהריים כבר שמים לה טיטול כמעט עד סוף היום. היא לא מוכנה לשבת גם כשהיא קמה מהשינה. (לצורך העניין כשאנחנו יוצאים מהמעון היא מתפשפשת לה בסבבה בכריעה על המדרכה. לא יודעת מה הסיפור שלה).
הבוקר הבאנו למעון את הסיר שלה, ופשפשתי אותה בו כשהגענו. מקווה שזה יעזור, כי המטפלת שלה כבר הודיעה לי שהיא מתייאשת.

למה בעצם דחוף לך? אולי כדאי לחכות שתגדל ותבשיל עוד קצת (אפילו שנתיים וחצי)

את רוב ילדי גמלתי בסביבות הגיל הזה.
לדעתי בדרך כלל כבר מבינים ומוכנים בגיל הזה, אין סיבה למשוך עוד עם טיטול.

היא גדלה ומתפתחת ולא נעים לה לקום עם טיטול רטוב, מותק של ילדה!
כשאת מורידה לה טיטול אחרי שינה תקחי אותה לכיור ותעשינלה תנוחת פשפוש (אולי קוראים לזה גם צפרדע?)
יש על זה מידע מ"יוקטנה" אם את זוכרת אותה, נראה לי זה עדיין בנעוצים

בקשה- מי שמאמינה בגמילה מאוחרת וכדומה.. שלא תקרא את השרשור או שלא תגיב.. המטרה של כתיבתי אינה לפתוח דיון אלא להאיר את עיני מי שביקשה.. 

אקדים לציין שמדובר על תיאוריה שלמה.. ניתן לחפש מידע ברשת על גידול ילדים בלי חיתולים. בעקרון יש לנו שני סוגרים להפרשות, אחת מקדימה לשתן ואחד מאחורה לצואה. שניהם בצורת עיגול (כמו הפה) והם מכווצים.. כשישנו לחץ חזק של צורך בהתפנות, התינוק/הרפלקס מופעל והסוגר נפתח. מדובר על פעולה פשוטה מאוד שתינוק קטן יכול לרכוש אותה.. כשבתי הבכורה נולדה, לאחר שסבלה קשות מגזים, התחלתי ליישם אתה את השיטה, ומגיל חודש היא לא הייתה מתפנה בחיתול אם הייתי מתמידה בריקון שלה (שמה אותה מעל כיור/דלי..). כמו שתינוק קטן לומד לפתוח את הפה כשהוא רואה בקבוק/שד הוא יכול ללמוד לפתוח בזמן שצריך את הסוגרים. במוח הפה והסוגרים נמצאים באותו מקום.. אפשר ללמוד לשלוט בהם באותו הזמן.. עם הזמן, כשאנו לא מתייחסים לסוגרים שלנו, אנו מלמדים את התינוק להתעלם מהם, ולנוון אותם.. לדוגמא: אם ניקח תינוק שנולד ונקשור לו יד אחת שלא יוכל להשתמש בה, כשנשחרר את היד הזו לקראת גיל שלוש, היא לעולם לא תגיע לתפקוד של יד רגילה, לא משנה כמה טיפולים הוא יעבור.. בשנים הראשונות המוח ממפה את הגוף שלנו, ממה שהתעלמנו, המיפוי יהיו פחות מדויק (מדובר על מחקרים רפואיים, לדוגמא חקירה של שתל שבלול בגילאים שונים, התאמות משקפיים בגילאים שונים וכדומה). המצדדים בתאוריה זו טוענים שזו אחת הסיבות המרכזיות שבגללה יש קשיים רבים מסביב לסוגרים בהמשך החיים בתקופתנו (טחורים, פיסורות, בריחות שתן, צניחות אברים וקשיים בלידה).

למרות כל מה שציינתי, ולמרות שנוכחתי באמיתות הדברים, גם מבחינה מחקרית, אם אמא לא נשארת עם הילדים בבית, לא ניתן ליישם את התאוריה.. ולכן אני משתדלת ליישם את כל מה שאני יכולה. אני קוראת לזה "שמירה על מודעות לסוגרים".

לדוגמא: תמיד כשתינוק עושה גדולים (ואני שומעת את המאמץ) אני אומרת לו בלחישה באוזן שהוא עושה גדולים.. וכשהוא מתחיל לזחול/ללכת אני מוסיפה ש"גדולים עושים גם בשירותים".. כנ"ל כשאני רואה אותו עושה במקלחת קטנים.. בגיל זחילה כשהתינוק כבר לא צריך מאחז באמבטיה, אני מפשיטה לפני פתיחת המים, מכניסה לאמבטיה, ובד"כ כשפותחים את המים התינוק מתחיל לעשות קטנים ואני מראה לו שככה יוצא הקטנים.. 

כשגדלים קצת (בגיל שנה בערך) אני מתחילה להציע לשבת בסיר/ישבנון לפני האמבטיה/כשאני רואה סימנים שהוא צריך גדולים.. בנוסף, לפעמים משאירה בלי חיתול לאחר שהחלפתי גדולים של אחה"צ שיתחיל לראות את גופו/לראות את הקטנים יוצא מהגוף..

לבסוף, אני משתדלת שהורדת החיתול הסופית תהיה מסביב לחופש כדי שיהיה מספיק זמן לתרגל בבית בלי לחץ..

חייבת ללכת לבשל.. אמשיך מוצ"ש.. רק לגבי המסגרות (מעון תמ"ת) תמיד קשה למטפלות לקבל את זה.. בעיקר מנטלית.. בד"כ אני מביאה למעון ילד שמפספס פעם אחת בלבד במהלך היום.. בבוקר יחסית יש פחות פספוסים כי כל הלילה לא אכלו/שתו.. ומשתדלת לקחת מוקדם בתקופה זו.. אני לא מסכימה שישימו חיתול בצהריים.. בעיני להחליף פעם אחת הרטבה/לקחת פעם בשעה/שעתיים לסיר זה סביר.. צריך לתת הרבה תמיכה נפשית למטפלות.. קשה להן ממש לעשות את השינוי, אך לבסוף זה מקל עליהן.. כי בד"כ (כל ילדי) לא עשו כלל גדולים בגן.. והם עצמאיים בקטנים.. ומדובר על ילד פחות מבחינתן להתעסק עם חיתול..

המשך יבוא..

על איזה גיל מדובר שאת מכניסה למסגרת והם כבר בלי חיתול ומפספסים רק פעם ביום?

מפספסים פעם אחת בזמן הבוקר.. לאחר מכן מפספסים יותר (תלוי בילד.. הקטנה הבינה ממש מהר..)..

גמילה צעירה לוקחת זמן (שלושה חודשים בערך עד שיבשים לגמרי..).. כמובן שתדירות הפספוסים הולכת ופוחתת עד שלסירוגין פעם בכמה ימים.. עד לייבוש מלא..

צריך לדעת את זה מראש ולהיות סבלניים.. זה לא כמו לגמול ילד בוגר שאז יכול לקחת מספר ימים בודדים (שמעתי סיפורים, לא גמלתי מעולם בגיל זה.. רק את הילדים עם האוטיזם אצלנו בעבודה..).

אצלנו הבן נגמל בשנה ו10 (חיכיתי לחופש, הוא רצה להוריד חיתול כבר בשנה וחצי)
ושבועיים של 2-3 פספוסים ביום, רק של פיפי.
וזהו.
בהמשך היה לו פספוס פה ושם, בערך פעם בחודש- חודשיים.

עדיין מחותל בלילה (בן 3+) אבל זה בגלל שהוא לא רוצה לקום בלילה, זה הורס לו את השינה
אז כל עוד הוא מודע, ומבקש - מבחינתי זה בסדר.

את הגדול גמלתי בגיל 3 וזה לקח כמה חודשים טובים...

תודה לך 

ולכולן

 

אאלט גם@ש.א הלוי עושה את זה לא?

או שזה שיטה אחרת?

כשאני רואה שהילד מתחיל להבין עניין, תלך/תבוא/אסור/מותר/מבצע הוראות פשוטות ומורכבות אני מתחילה ממש לגמול.. בד"כ בגיל שנה בערך הם כבר ממש מבינים עניין.. אבל אני מושכת את עצמי עד גיל שנה וחצי בערך שאז הם כבר הולכים טוב יותר (אצלי הם מתחילים ללכת מאוחר.. בגיל שנה וארבע-חמש). בגיל הזה הם כבר התנסו בישיבה על סיר וישבנון.. ובד"כ כבר יודעים לשחרר באופן יזום כשאני מבקשת.. מתזמנת את הגמילה לשבוע חופש מהמעון.. ושבוע לפני כן, מורידה אחה"צ את החיתול לאחר מנוחת צהריים. בזמנים אלו אני מנסה לתזמן את פרקי הזמן של דפוס ההתפנות של הילד (קטנים וגדולים). לדוגמא- הבן שלי היה צריך כל 20-30- דקות והבת הקטנה הייתה צריכה כל שעתיים.. אני משתמשת בחיזוקים אכילים/לאו דווקא בכדי לעודד אותם לשבת.. בתחילה כל ישיבה מזכה אותם בחיזוק.. כשאני רואה שהם יושבים בקלות וזה כבר לא מאמץ/עניין מבחינתם אני עוברת לחיזוק כל פעם שמצליחים להתפנות.. כמובן שמקביל ישנו חיזוק גדול מכל יושבי הבית.. בתחילה על עניין הישיבה ובמשך על עניין העשייה.. חיזוק אפשריים: עדש, צימוק, חמוצית, סוכרים קטנה, שוקולד ציפס.. או מדבקה, גומיה, מחנות השקל.. 

כל ילדי קלטו את עניין הגדולים מהר וכמעט לא פספסו (פעם-פעמיים).. מניסיון רב של גמילה של ילדים קטנים ובוגרים (בעבודה..) ראיתי שלרוב גמילה של צעירים מאופיינת בפספוסים של קטנים וגמילה של בוגרים יותר בגדולים..

בשבוע חופש אני מורידה לגמרי ומרוכזת כולי בנושא.. לוקחת בפרקי זמן שהם צריכים בהתאם לפרופיל שלהם ומחזקת מאוד.. הכל נעשה באווירה נעימה, שירים, ריקודים והמון חיזוקים.. האחריות בהתחלה לגמילה היא על ההורים.. הילד בד"כ פחות לוקח יוזמה כשהוא צעיר.. למרות שזה משתנה מילד לילד..

כמובן שאין צורך שהילד ידבר בשלב הזה.. אחד מבני עדין לא דיבר, וסימן עם הידיים וקול: "אההה" + החזקה מקדימה לקטנים ו"אהההה" + החזקה מאחורה לגדולים..

כוונו אותי בשאלות מה להרחיב..

היא אחת שלא אוהבת לשבת 

אז האם תנוחת הפשפוש בכיור מתאימה לגיל גדול שכזה?

אם כן איך זה הולך או איך מלמדים לשבת בסיר 

היא יושבת דקה וזהו

תלוי כמה כח יש לך להחזיק אותה בתנוחה כזו.

זו התנוחה שהכי נוחה לה וגם לי (כבדה ב"ה). אם היא לבד היא כורעת בעצמה, ואם אני רוצה לפשפש או לקשקש אותה אז כריעה נתמכת - כשאנחנו אוחזות ידיים. 

זה נח גם כשנמצאים בחוץ והיא יכולה להתפנות עצמאית.

מוסיפה לגבי האחריות, שזה נורא מקל שאין את הויכוחים של "אני לא צריך, לא רוצה", הרבה יותר פשוט לקחת את הילד להתפנות בפרקי זמן קצובים כשהוא צעיר מאד, הם משתפים פעולה יותר בקלות מאשר ילדים בוגרים.

וגם לגבי הפספוסים זה נכון מאד אצלנו, הקטנטונת לא פספסה קקי אחד מתחילת הגמילה, רק פיפי. (והגדול)

שאת עושה עבודה מצויינת עם הילדים שלך!
זה אכן לא פשוט, זה לוקח זמן ויש פספוסים וכביסות ולפעמים גם ריחות, ב"ה,
אבל הגישה של *לא להמתין עד שהילד יהיה מוכן/בשל פסיכולוגית* [כמו הגישות המודרניות] היא מבורכת, וגם נכונה בעיני.

אני רוצה לחזק את דברייך ולומר שהגישה הזו מבוססת על מחקרים אנתרופולוגיים שנעשו על אמהות במדינות העולם השלישי, שהן למעשה מגדלות את ילדיהן ללא חיתולים ומפשפשות את הילדים שלהן במועד, לפי סימני גוף של התינוק שהן יודעות לקרא מגיל לידה. ההתאמה לעולם המערבי יצרה את הנושא הזה של שמירת המודעות לצרכים בדרגות שונות, על מנת שיהיה נוח להורים להתנהל עם ילדיהם ביומיום, ובמקומות שאי אפשר להשאיר את הילדים ללא חיתול.
 

בעיות בהנקה הן בגלל לשון קשורה.
אבל באמת זה יכול לקחת זמן גם כשהכל בסדר מבחינת התינוק. אותי הכינו לזה שחודש וחצי ראשונים יכולים להיות סיוט בהנקה.
לכי ליועצת הנקה שתבדוק שאת מניקה נכון ושהתינוק יונק כמו שצריך.

היה גם לבן שלי,לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים שיש בעיה מסוימת והיא המפריעה,כשזה לא כזה בטוח שזה נכון

לכן שאלתי

המסכנצ'וק... כל כך כאב לו מההתרה השנייה... והתקשה מאוד מאוד לינוק.

(היום אני חושדת שהבעיה בכלל לא הייתה הלשון הקשורה אחורית, ושההתרה לא קידמה אותנו בכלום... אבל זה רק חשד לא מבוסס)

בסוף ההנקה הסתדרה, כי הגיע פסח, ובאזור ששהינו לא היה בסופר מטרנה. הם פשוט לא דאגו לתמ"ל כשר לפסח, אמרו לעצמם כנראה: 'אז שבוע לא יהיה לתינוקות תמ"ל, לא חייבים להתפנק'  כן, זה בלתי נתפס ממש, ואנחנו שברנו את הראש מה נעשה ולאן ניסע לחפש ואיך ניסע (בלי אוטו, תחבורה ציבורית קלושה ביותר, אפילו מוניות לא היו בחור ההוא). ועד שיימצא פתרון, פשוט הצמדתי את התינוק אליי. שינסה איכשהו, שיוציא מה שהוא יכול. הייתי ממש מודאגת שלא ירעב. שעות הוא היה צמוד אליי כמעט נון-סטופ. ולמד לינוק טוב. המטרנה הכשל"פ הגיעה בהמשך היום, אבל אני המשכתי עם הנקה אינטנסיבית בכל ימי החג, ובסוף פסח כבר לא היה צריך השלמות בכלל וינק מעולה.

 

ממש בהצלחה. אגב, את מכירה 'הנקה אינסטינקטיבית'? יש הרבה נשים שזה הציל להן את ההנקה.

את מארגנת לך פרטיות, מתרווחת על הספה בישיבה שעונה לאחור, רצוי מאוד בפלג גוף עליון חשוף. התינוק עלייך - גם הוא בפלג גוף עליון חשוף, או בביגוד קל בלבד, שיוכל להרגיש אותך. את מניחה עלייך את התינוק לאורך או קצת באלכסון - אבל לא לרוחב. בגלל שאת שעונה לאחור, את לא כ"כ צריכה להחזיק אותו בידיים, אולי רק קצת לתמוך, אם את רואה שהוא לא יציב. וככה יש לו הרבה חופש תנועה. את מניחה אותו לא ישר על הפטמה, אלא באזור - קצת מעל או קצת מתחת, ונותנת לו לעשות לבד תנועות חיפוש לכאן ולשם, לנקר קצת במקומות הלא נכונים, עד שהוא מגיע ומתביית על הפטמה. כשהוא מגיע מעצמו הוא לרוב מגיע בתנוחה טובה מאוד, שבה הוא מצליח להוציא חלב היטב. אם באמצע החיפוש הוא נהיה מתוסכל אז ללטף, להרגיע, לעודד, ואם הוא מראה נכונות לחזור ולעודד אותו למצוא לבד (אם הוא רעב מדי ולא מראה נכונות אז לא להרעיב כמובן, אבל לתת לזה צ'אנס בכל פעם שהוא במצב רוח טוב).

 

אם את רוצה, תחפשי סרטונים ביוטיוב. זה ממש מרגש ומעודד לראות איך זה קורה, איך תינוק מצליח לגשש ולמצוא לבד מאיפה לינוק. הלוואי שיצליח לכם טוב. ממש בהצלחה.

הייתם צריכים לנתק לו בבית גם במשך 5 ימים?
אני חוששת שבגלל הלשון קשורה הסיכויים קלושים שנצליח גם בהנ-ה הספו טנית למרות שזה נראה מדהים!

ולשאלתך - בזמנו לא קיבלתי הוראה לנתק בבית. נראה לי שהשיטה של המשך ניתוק בבית הומצאה אחרי תקופתי.

לגדול שלי היה והוא לא הסכים פשוט לינוק מגיל אפס, הלכנו לדוקטור ג'יין המומחית בעניין והיא אבחנה ומיד גם חתכה, לקח הרבה הרבה זמן עד שההנקה הייתה בכיף, סיוט.. אבל היה שווה, רק אל תיבהלי מזה בכלל החלב לא בורח לשום מקום, אפשר לתת בקבוק ולהחליף לו באמצע להנקה, לאט לאט לעשות את התהליך, רק באמת חייבים לסדר ולטפל בלשון הקשורה, אירח אין מה לצפות מהתינוק שינק ויהיה בכיך

והיה לי ממש קשה לעשות את זה. אבל הבנתי שמצטברים שם קרומים שגורמים ללשון להידבק חזרה. אז התמדתי כמה שיכולתי . בעוצמה שהייתי מסוגלת . כשהגענו בפעם השנייה לדר ' פורר. הוא ניתק . ההנקה הזו לא זרמה לי בכיף אולי כי היה מדובר בתאומות. שאבתי להן הרבה והנקתי עד גיל חצי שנה.
אבל בילדים אחרים שלי שהיה ניתן לעשות ניתוק פשוט במרפאה אצל ד'ר סודי נמיר בלי כל העניין של הקריעה. הסתדר מיד אחרי וינקו מצויין עד גיל שנה. מצד שני קחי בחשבון שזה משפיע גם על דיבור ברור יותר בעתיד אז ממש כדאי.

היו לך כאבים פיזים או שסתם לא זרם בקטע נפשי?

וכו'. אבל זה עובר אחרי החודש הראשון.
במקרה של התאומות לא הצלחתי להניק את שתיהן באותו זמן. והן ינקו המון זמן. ולא ממש יעיל. מצאתי את עצמי. כל היום רק בין הנקות לשאיבות. וזה היה ממש קשה. במיוחד שיש לי עוד מספר לא מבוטל של ילדים אחרים שזקוקים
לי. אז לאט לאט שילבתי גם מטרנה. עד שממילא התמעט לי החלב . היתה לי הקלה עצומה בגידול כשהפסקתי להניק.
אבל...זה הסיפור שלי.... בשביל לאזן יש לי חברה שכן הניקה תאומות המון זמן. מעל שנה. היא הסתדרה עם להניק את שתיהן יחד. וזה זרם מצויין.

אמרה רק להכניס את האצבע בעדינות להחליק שלא יקשר ואמרה שלהניק הכי מפעיל את הלשון ועוזר שלא יקשר ויתאחה שוב

פרופסור יודסין התיר את הלשון, ואמר שאין צורך בבית לעשות כלום, ואין צורך במעקב כולשהו...

כלומר להרים את הלשון למעלה בצורה מעט חזקה עד שיצא מעט דימום . במשך חמישה ימים . מזעזע. בילדים קודמים לא נתקלתי בזה...

אני מנסה לפתוח לו את הלשון ולא יוצא דימום. מרגישה שאני סתם מרימה לו את הלשון בחוזקה ולא עושה שום הבדל רק מייסרת אותו .

עשיתי שם משהו שעדיף מכלום. בגבולות הלב האימהי שלי . שנע בין הרצון לעזור לילד ובין הרצון לגונן עליו. הרופא הזה לוקח בחשבון לדעתי שאימהות הן רגישות יותר .
כשבאנו לביקורת הוא כבר קרע בלי חשבון כל מה שהיה צריך.

אני כרגע מצליחה להניק אותו כמעט בלי כאב בשד השמאלי אבל הימני אני תמיד נפצעת. הוא גם הפסיק לאהוב את השד הימני. כל פעם שאני מחברת אותו הוא בוכה מתסכול.. לא בטוחה אם הניתוק עזר..

יועצת הנקה עוזרת ללמוד ללחוץ על השד להראות לתינוק שיש זרם, לאט לאט

לכן הוספתי שאיבות. ממש רוצה לנצל טוב את יועצות ההנקה בלידה הקרובה. כדי לפתור הפעם את הבעיה הזו יותר מוצלח. אם תהיה בעיה.

ולא היה צריך שום התערבות נוספת. בגיל חודש גוזר במרפאה היישובית ובאותו רגע כאילו כלום לא קרה. יצאתי להניק והכל בסדר.
אחרי הגירוש מגוש קטיף נדדנו כולנו למקומות אחרים ונסענו לאחד הרופאים ששמענו שהוא ממש טוב בזה. דר פורר. אחכ גיליתי שהוא בעצם רופא שיניים( לא יודעת אם קשור)
בקיצור אצלו ההנחיות ממש אחרות.
הוא ממש מדריך את ההורים עם סרטון והנחיה איך להמשיך לקרוע בבית.... כל רופא וגישתו. באמת היה מאד קשה.

הוא אדם מאוד מיוחד. אבל לא קיבלנו שום סירטון. ההדרכה הייתה נורא פשוטה. פשוט ללחוץ חזק עם קיסם אוזניים.. לא פתחתי שם כלום. צריך ללחוץ על הפצע או להרים את הלשון? סליחה על התיאור הגרפי..

אצלנו זה היה לפני ארבע וחצי שנים יש מצב שדברים השתנו מאז... גם אנחנו הגענו אליו כי שמענו המלצות טובות. בפועל ההתמודדות היתה קשה יותר. לא מחייב שזה פחות טוב לטווח הרחוק.

ועושה 4-6 התרות לשון בשבוע אמר לנו שהיום הדעה הרווחת היא שאין צורך לעשות כלום בבית,( בניגוד למה שאמרה לי היועצת הנקה)
מה הקושי בהנקה?( היו לי כבר שלושה תינוקות עם לשון קשורה...)

שני ילדים שלי נולדו עם לשון קשורה.

כשמתירים כמה שיותר קרוב ללידה (עד חודש, וחודש זה כבר מאוחר) - 

לדברי שני הרופאים השונים אצלם הפרדנו,

אין צורך בשום טיפול ממשיך

(נשמע אכזרי, במחילה - התיאור פה)

כי הקרומים שקופים עדיין, וזה כמו צלופן - זה לא אמור להתחבר יותר.

יודסין אלוף בתחום באזור ירושלים,

ולפני כן הלכנו לאלוף אחר באזור המרכז...

שום טיפול בבית לא נדרש

ההנקה נהייתה יותר טובה אחרי הטיפול, לקח קצת כמה ימים.

1. אותי יותר הרגיע שעשינו סיור.. גרם לי טיפה להבין לאיפה אני נכנסת... לשמוע ולשאול שאלות את צוות בית החולים וכו'..
2.בעיקרון בבתי חולים בירושלים יש קטע עם הרשמה.. אבל לא חייבים להירשם.. אנחנו נרשמנו כשהגעתי..
ובקשר לעגלה אם אתם סגורים על עגלה תעשי סקר שוק ופשוט תלכי לאיפה שהכי זול.. הרבה פעמים דרך האינטרנט עם משלוח יוצא יותר זול...

אני הגעתי ללידה הראשונה בלי סיור לפני, אבל אני חושבת שבהחלט היה עדיף לראות לפני כן לאן אני נכנסת, ולא שהפעם הראשונה להבין לאן בכלל ללכת ומה קורה, תהיה כבר תוך כדי לידה.

2. בירושלים צריך להירשם בעיקרון. ההרשמה לא מחייבת, מותר להירשם ל2 מקומות. ההרשמה אינטרנטית ופשוטה וחוסכת זמן וטרטור כשמגיעים ללידה. (אם את לא רשומה ויש עומס - מותר להם לשלוח אותך למקום אחר...)

3. לא ידע עדכני, אבל זכורני שחסדי שמואל הם משווקים רשמיים של בייביג'וגר והמחיר שלהם טוב.

בסיור תשימי לב אם המקום הזה נעים לך, הצוות מאיר פנים, המחלקה מוצאת חן בעיניך, כי מבחינת מקצועיות- נראה לי שבירושלים כולם מקצועיים באותה מידה, ולגבי צוות- בכל מקום אפשר ליפול על משמרת מקסימה- או על משמרת קצרת סבלנות ועמוסה.
לגבי הרשמה מראש- חוסך הרבה טרטור בהגעה. כשאת כאובה ומתייסרת להתחיל לצלם תעודות זהות ולענות על שאלות- פחות מומלץ... חוץ מזה ששמעתי פעם שאם עמוס מידי- הם פחות מחוייבים למי שלא נרשמה, ויכולים להפנות למקום אחר שתורן באותו יום. לא יודעת אם זה ככה גם היום.
עגלות- אני קניתי בחסדי שמואל. מבחר גדול ומחירים טובים.

2. את יכולה להרשם ובסוף ללכת למקום אחר זה לא מחייב אותך זה רק חוסך קצת פרוצדורה בהגעה

5 את יכולה ללכת לחנות לראות ואחכ להזמין באנטרנט במקום יותר זול חשוב לראות שיש אחריות מתאימה איפה שקונים

1. תראי לעצמך את עצמך כאובה מצירים, באמצע הלילה\שבת\עומס בבי"ח מנסה לחפש איפה ואיך מגיעים לחדר לידה ואיפה בכלל יש שירותים בדרך... אני ובעלי הלכנו לעשות לעצמנו סיור, פשוט נכנסנו, ארינו איך עולים לחדר לידה, איפה המיון יולדות, תכננו איפה הוא יוריד אותי באוטו כשהלידה תגיע ואיך אני אתקדם לבד והוא ימצא חניה... בסופו של דבר זה הקנה לשנינו הרבה ביטחון, ממליצה.

2. אני לא נרשמתי, ופשוט אחרי הלידה בעלי הלך עם הת.ז. של שנינו לרשום הכל...

3. גם אנחנו קנינו בחסדי שמואל, אך לא את העגלה הזו... די התרשמנו מהם. יש להם אפשרות לשמור לך את העגלה עד ללידה עצמה. 

 

באופן כללי, ממליצה מאד על הר הצופים. נוח שם, אין עומס מטורף (חשוב ממש!), יחס מקצועי ואישי, ואיתי זרמו ממש על לידה טבעית כמו שרציתי... ביות מלא היה מצויין שם..

על ניסיון ספסציפי בבתי חולים הנל..
@יראת גאולה @+mp8 איפה זה חסדי שמואל?

דבר ראשון, באמת שניהם מקצועיים מאוד עקב כך הם גם עמוסים מאוד הרבה פעמים, לכן ממליצה לך להתקשר לפני שאת יוצאת כדי לבדוק האם יש עומס, זה יכול להיות מאוד משמעותי בלידה.
מעבר לזה, לגבי הגישה הטבעית, בגדול עין כרם יותר מעודדים לידות טבעיות, תנוחות שונות וכו' יש להם גם מוניטור אלחוטי שמאוד עוזר בקטע הזה ( אפשר גם להיכנס איתו למקלחת).
הצוות בשני המקומות מצויין, לדעתי, כמובן שיש בכל מקום טובים יותר ופחות..
יש ביות מלא בשניהם אבל בעין כרם, להבנתי, הם זורמים יותר בקלות עם אפס הפרדה ( אין צורך להתעקש וכדו', ברגע שאמרת שאת רוצה ביות מלא התינוק הולך איתך לכל מקום) ובשערי צדק פחות
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!

הייתי בביות מלא.

זרמו לגמרי וההפיך יחסית הביות שם ריק משום מה והם דווקא מעודדים ללכת לשם.

הייתי לבד בחדר זה היה ממש כיף בעלים יכולים להיות בין 7 בבוקר ל9 בערב בשבת נתנו אפילו יותר מאוחר

וכן מאפשרי להביא לבעל אוכל בשבת.

לא ילדתי בבית חולים אחר אבל בשנים האחרונות אני רואה שינויים משמעותיים בגישה שלהם שהפכה להיות הרבה יותר טבעית וזורמת...

ילדתי בלי אפידורל והמיילדת הייתה ממש איתי נתנו מוניטור בעמידה ועל הכדור אבל לא אלחוטי.

הייתה חוויה טובה מאווד אבל באמת היה עמוס יחסית ומציינת שיחסית לפעמים קודמות היו יותר מסודרים עם העומס ועם הניתוב של היולדות בזמן עומס... מצד שני אחרי שעה מהלידה כבר הועברתי למחלקה

ממליצה בחום, הם זורמים מאוד עם היולדת, מיילדות מקסימות..הביות המלא שלהם מדהים!אף פעם לא היה עמוס מידי... תמיד הכל בנחת, נותנים להתאושש בחדר לידה, אחרי הלידה, לנוח, להניק בנחת ולהתקלח. תמיד העלו אותי למחלקה בין שעתיים וחצי לשלוש אחרי הלידה, אחרי שהתאושתי, הנקתי והתקלחתי. לי זה היה מאוד משמעותי!

1. ממש לא חובה. ספצעפית על עין כרם כן הייתי ממליצה ללכת לסיור, כי המבנה ממש לא מובן ובזמן לידה את לא רוצה להתברבר במבנה אלא ישר להגיע למחלקה...
לגבי העגלה - שימי לב שאת קונה מחנות מורשה (יש רשימה של חנויות מורשות באתר של בייבי ג'וגר), כי רק בחנויות האלה יש אחריות לכל החיים. אנחנו קנינו בחסדי שמואל, שזו חנות מורשית (ברוממה). אני יודעת שיש גם ברהיטי אור במרכז העיר, ביותר זול, אבל זו לא חנות מורשית.
לגבי הסלקל- בהרבה מקומות הסלקל של בייבי ג'וגר יותר יקר מסלקלים אחרים (ופחות בטיחותי). אם זה הכי זול זה סבבה. לפני שנה בערך היה להם מבצע על הסלקל אז זה היה ממש משתלם לקנות אותו.

במחלקה ג' באפס הפרדה הבעל יכול לישון איתך
שזה ייתרון ממש גדול
וממליצה מאוד על המחלקה הזאת

פסטרמה שגם אסור וב''ה הכל טוב.
נראה לי שכל האזהרות זה כדי שלא לצרוך קבוע וכו', אולי גם לא פה ושם... אבל בטח שמפעם אחת לא סביר שיקרה משהו.
חוץ מזה שאין לי מושג מה אסור במה שאכלת.

להתרבות חיידקים.. משהו כזה

הבנתי שאם יש באמת זיהום קשה ומסוכן  כבר מרגישים אותו תוך כמה שעות מקסימום

רוב הגבינות שמגישים הן מפוסטרות, למסעדות לא שווה לקחת את הסיכון..

לא מדובר בהמצאות של נשים. יש הנחיות ממשרד הבריאות.

נכון שבשנים עברו לא ידעו עליהם, אבל אם אומרים שזה יכול לסכן, אין טעם להתכחש...

מסכימה איתך שההיסטריה מיותרת, אבל להיזהר צריך.

ואני אכלתי בחג דג מלוח כי זה כל מה שהיה בקידוש בבית הכנסת והייתי מורעבת.
בדרך כלל לא קורה שום דבר, האזהרות הן בשביל למנוע את האפשרות הקלושה שאולי המאכל כן היה נגוע במשהו. אז אם לא קיבלת שום כאב בטן רציני מאז סימן שהכל בסדר ב"ה :*