ילדיי,
בטח קשה, כואב ומבלבל.
אני רואה אתכם
מבינים,
מפנימים,
נכנעים,
מקבלים את הדין
כשאמא צריכה להעלם לכם.
בטח יש בכם
דאגה גדולה
על אף שאתם קטנים מדי להביע אותה
ועל אף שאסור לכם לדאוג מדי
- ואתם יודעים זאת היטב,
עם כל תמימותכם -
כי הוריכם אמורים להיות חזקים כמו פלדה.
כי זה סדר העולם.
אז סביר שאתם מדחיקים הרבה, ועמוק.
אני לא יודעת איך האימהות האחרות.
אמא שלכם כמו ירח
ואחת ל... היא נעלמת...
לכאורה.
ואז חוזרת --
-- את זה אתם כבר יודעים היטב.
וזה לא רגיל.
וזה קיצוני קצת.
תודה לא-ל אבא שלכם כאן תמיד
ואני משאירה אתכם בידיים הכי טובות
בזמן שאני נכבית - כמעט מתה, נדמה לכם - על מנת לחזור לחיים, ולשוב לזרוח.
אבל יש סדר בעולם.
בורא העולם לא עוזב אתכם לרגע.
וגם אני, לעולם לא עוזבת אתכם לגמרי.
זה המנגנון שהקב״ה ברא למשפחה שלנו,
לכרגע.
ואתם תהיו בסדר גמור, בעזרת ה׳.