פורום הריון ולידה (עמוד 3553)

וכשלא אוכלים מספיק, לא מרזים.
תתייעצי עם דיאטנית

היא אמרה לי שהתפריט שלי בסדר גמור

ואמור לגרות לירידה במשקל

מה שלא קורה...

וגיליתי הליקובקטור בקיבה.

אחרי שטיפלתי ירדתי במשקל

היו לי כאבי בטן, בטן נפוחה וגזים.

גמאני עליתי יחסית הרבה וזה היה מוזר...
ואז כמה שבועות אחרי גילינו את הסכרת וזה הסביר את העניין.

מאחלת לך שלא...

אימת חיי ממש

כמה זה הרבה יחסית?
טוב האמת ש2.5 בחודש וחצי זה לא ממש 'הרבה יחסית'. זה פשוט המון.

אמאלה אני מפחדת
מקווה לעדכן בבשורות טובות

אני עליתי עד חודש שביעי 10 קילו!!
והרופא ממש הלחיץ על סכרת הריון עשיתי את העמסה של ה100 והכל היה בסדר!!
ויותר מזה מחודש שביעי עד הלידה עליתי רק קילו.
כל אחת עולה בצורה שונה בהריון

עכשיו באמצע תשיעי ועליתי מאז קילו אחד.

אבל כאמור, אני עם סכרת.

מבינה את החשש שלך. ממש. מקווה בשבילך שיהיה טוב. (בכל מקרה, ממליצה לך לעשות את ההעמסת סוכר מוקדם ככל שאפשר.)

מכירה מישהי שעלתה 24 קילו!! בלי סכרת הריון!
שתלך להבדק זה הכי חכם.. ולא חייב לפחד ולהלחץ!

המלצתי להבדק בהקדם האפשרי...

בעקרון בלידה הקודמת אמרו שאעשה בהריון הבא 100 בגלל משקל עובר גדול

גם לפני שגילו לי . היתה לי תופעה הפוכה לא רציתי לאכול מתוק בכלל כנראה הגוף שלי זיהה שזה רע לי ופשוט גרם לי לדחות את זה . כך שזה לא קשור בהכרח

ולפותחת - בכל הריון עליתי עשרים קילו והיה סיוט להוריד אותם
אז מצד אחד זה נורמלי וקורה להרבה
ומצד שני אם יש לך יכולת וכח נפשי להתייעץ עם דיאטנית ולבדוק למה בעצם את עולה מהר ואפ זה קשור לאוכל שאיר כך לא תצליחי להוריד- מה טוב
יש גישה שאומרת מה שיקרה יקרה ונתמודד אחרי הלידה והיא טובה לאנשים מסוימים במיוחד אם אין לך כח בהריון להתמודד עם אכילה בריאה, וזה נורמלי ומוכר ומחא עוברות את זה
מצד שני אם כן יש לך כח לקבל הדרכה ולאכול בריא, את תשמחי עם זה מאד אחרי הלידה ותברכי כל רגע שהשקעת וכל קילו שלא עלית. זה החלטה שלך כמה כח רצון יש לך
בהצלחה רבה!!

ואני בכל ההריונות עליתי 20 קילו בערך
(והרוב ירד אח''כ אל תדאגו..חוץ ממה שלא)
בלי סכרת הריון

אני לא חושבת שכדאי להתחפר בזה יותר מדי
אם את אועלת בצורה סבירה- תקבלי את זה שזה הגוף שלך
וכל גוף מגיב אחרת להריון
ובעיני זה נורמלי
לא חייב לעלות גג 11 קילו בהריון
יש כאלה
ויש שיותר
וכל עוד את לא טוחנת עוגות מבוקר עד ליל ומשתדלת- תרגישי טוב עם עצמך.

משבוע 17 ל22 עליתי 3 קילו.. ונראה לי ממשיכה לעלות בקצב מסחרר, אבל אני גם אוכלת בכמויות.
שינית תזונה?

ומקפידה לעשות ספורט

לא אוכלת כמויות גדולות..... אוכלת כרגיל

@מעין אהבה ו@שנהא
תודה לכן על התקווה
כמו שאמרתי אני בסיכון מוגבר לזה ממילא כי התחלתי את ההריון במשקל עודף, לא מאוד גדול אבל עדיין עודף
וגם יש לי סיכון לזה במשפחה אז מקווה מאוד שתצדקו

בעלי טוען שצריך לחשב מהמשקל ההתחלתי של ההריון ולא מהמשקל שהגעתי אליו עם ההקאות
אם ככה אז אני בסדר, אבל זאת לא השערה הגיונית

גם האחיות בכרטיס הריון ישאלו אותך באיזה משקל התחלת את ההריון ויחשבו משם את העליה
זה לא בריא לרדת בהקאות וזה לא ירידה טבעית ונורמלית ולכן ברגע שחוזרים לאכול נורמלי ורגיל הגוף מעלה את המשקל הזה בחזרה די במהירות וזה ממש לא נחשב חלק מהעליה במשקל של ההריון אלא תיקון של הגוף את הנזק שנגרם לו

ואולי לא. לכי למעקב במרפאת אחיות ותשאלי שם, שיבדקו מה שצריך.

נכון.. לא תמיד נקשיב להם כי אנחנו חושבות שאנחנו יודעות יותר .. אבל להגיד שהאחיות סתומות ממש זה ממש לא מכובד ולא יפה. יש אחיות מקסימות שמסתכלים גם על הבן אדם ולא רק על נתונים הטכניים במחשב..

אני לא עומדת לפרט יותר מידי, אבל עוקבת על הדברים פשוט בבדיקות דם ושתן במעבדה

זה לא לעניין לעניות דעתי. אפשר לא להסכים אבל צריך לכבד..

גם אם נראה לך שלא כולן הכי מקצועניות-
תחשבי אם יש כאן אחיות שקוראות את זה, עד כמה זה פוגע...

באופן כללי אני ממש מעריכה את האחיות הן עושות עבודת קודש, ובמקומות אחרים שגרתי הן אכן היו הכתובת הראשונה לפנות אליה.

אלו שכאן בהחלט יוצאות דופן, אבל לסמוך עליהן אי אפשר לצערי.

קשר, ויש שבועות או/ו חודשים שעולים בבת אחת הרבה ויש חודשים שלא עולים כמעט כלום.
ב. בקשר לתזונה-מחדדת שסוכר נמצא בעיקר בפחמימות. להוריד סוכר כפשוטו זה חצי יעיל.(ברור שזה מעולה!! אבל הסוכר הגדול מסתתר בפחמימות)אז ממש חשוב לשמור על האיזון שלהם. גם בארוחות.
וספורט הכי עוזר. אז שאפו!!
בהצלחה שוב!

שכל גרם יהיה לך לבריאות. אמן

וגם הקצב של העליה התאזן ממש
ותודה שהייתן פה לתמוך (חיבוקױ

שימשיך בקלות!

בלתי מוסבר! כי לא ממש ראו עלי ולא היה סכרת וילדתי בן בריא ושלם במשקל תקין בלידה רגילה, ועכשיו שבוע וחצי אחרי הלידה כבר ירדתי 12 וממשיכה לרדת...זה כנראה היה הצטברות נוזלים ונפח דם מוגבר, כך שעליות מוקצנות לא בהכרח מראות על בעיה

אני עולה בשליש השני את רוב המשקל של ההריון ואז בשלישי עוד קילו-2..
תמיד האחיות מלחיצות אותי ואומרות לי להשתדל לאכול יותר מאוזן וכאלה כי מה יהיה בסוף ההריון אם ככה אני עכשיו...
אבל אני יודעת שככה זה אצלי 3 הריונות בינתיים...

ואז כולם -וואו את רק בשישי חשבתי בשמיני!
אבל בסוף תמיד זה מתאזן איכשהו מצד הקצב

רפואה שלימה!

הסוף זה מחמיר קצת אני בהתחלה חשבתי שזה וירוס בנוסף אבל שמתי לב שזה חזר בעוד הריון

וכל מה שכתבת כ"כ מוכר...

אם זה מעודד אותך אז גם לי אחרי ששמחתי שהתופעות סבירות, הן החמירו עד כדי עירוי יומי... גם אני כמוך ומתפללץ שיעבור כבר

מישהי חכמה מאוד אמרה לי אז "תני לעצמך להרגיש סמרטוט, אל תשנאי את עצמך על זה. בסוף זה יעבור ויהיו לך כוחות". וזה כ"כ נכון...
וטוב שיש לך סיפורים אחרים כדי להכנס לפרופורציה לגבי עצמך, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה להתלונן. כל אחת ומה שהקב"ה מזמן לה. אם לאחת ה' זימן קושי גדול בשליש הראשון כנראה שהיא יכולה לעמוד בו וזה מה שמתאים לה עכשיו, ולך מתאים הקושי שהוא זימן לך.

באמת מאז שפרקתי אני מרגישה הרבה יותר טוב. בעז"ה יהיה טוב

אצלי ההקלה מגיעה בשבוע 18 בערך
את מתקדמת זה תכף יהיה מאחורייך!!
ולהגיד שקשה ולהרגיש סמרטוט לא סותר שיש בך הכרת הטוב.
חיבוק!

אני בשבוע 17 והרבה פעמים גם מרגישה סמרטוט, כועסת על עצמי שאני כל הזמן מאחרת לעבודה כי קשה לי לקום בבוקר, כועסת על עצמי שאני לא בתפקוד של 100% במהלך היום... אבל בתכלס, צריך פשוט לשחרר ןלהיות פחות נוקשות עם עצמנו..
שיהיה לך מלא בהצלחה והריון קל!!!!

ותודה לכולכן. ממש כיף לפרוק פה😘

תרגישו חופשי לעבור הלאה, זה בעיקר בשבילי...
עוד פעם ההרגשה הזאת. ערב ראש השנה, עדיין לא התחלתי לבשל, וגם לא יודעת איך אתחיל.
פשוט מרגישה רע. רע!!
אני שונאת את הגוף שלי, את הבחילות שפתאום תוקפות אותי בזמנים הכי מעצבנים, ובעיקר את העובדה שאני מצפה לסוף אבל מתאכזבת. הייתי הטוחה ששבוע 14 יגרום לי לאט לאט להרגיש יותר טוב ובדיוק ההיפך!
מה קורה לגוף שלי? (בוכה)
אני רוצה לבשל בכיף לחג, להיות נוכחת בחג ולא סמרטוט.
והגוף לא מפסיק לאכזב.

תשליכי הכל על ה'
את עושה מצווה לשמה
זו המלכת ה' הכי גדולה
הרבה יותר מלבשל בכיף
שנה טובה ומתוקה שתהיה

שיר הודיה משהו כזה..

אחינועם,טל תחיה,רננה,יעלה,אביטל,תפארת,רוני,שירה,תגל,תאיר,יעלת חן, חדווה,חמדה,

מתאים גם לתקופה "לשמוע אל הרינה ואל התפילה"
גם רוני, תגל, תרון, שירה, הלל

בשעה טובה!!

קיבלתי את זה גם בכדורים וגם בעירוי, זה לא עשה כלום.....

לקחתי.. והיא עשתה לי ממש טוב לקיבה עצבנית אם את מתכוונת לאותה אחת. עזרה לי מאוד בזמנו
אבל כפתרון נקודתי ולא משהו לטווח ארוך

ובודקת ורופא לא ראו כלום

האם זה ממש דימום או כתמים על התחתונית או כשאת בודקת עם עד

יש ימים שהוא אדום, יש ימים שחום ומפסיק אבל תמיד ישנו.
הרופא בדק ולא ראה כלום! הוא צחק שרק בגלל שלא סביר שאשה תגיד סתם כדי לשכב על המיטת בדיקות הוא מאמין לי. אבל כשבדק הכל היה נקי.

יש כאלה שסובלות מזה.
תשאלי רב, רבים מתירים את זה...

בגדול התיר.
אבל אמר שהוא מאוד מבולבל מהמקרה.
טבלתי שבוע שעבר, סהכ עד עכשיו פעמיים.
כי בפעם השניה קיבלתי מחזור (בספק אם היה מחזור).

גלולות המותרות בהנקה - סרזט, פרימולט נור, מחזקות את רירית הרחם ומונעות את הכתמים.
יש על כך גם המלצות רבנים המשיבים לשאלות ברשת.

כתמי נידה בהנקה


הרופא שנבדקת אצלו, לא המליץ על גלולות אלו?

(ואני זוכרת שאת לא רוצה גלולות... )

שאין כרגע מה לעשות
אמר שאסור לו לתת לי אסטרוגן בגלל ההנקה, שיכול לעצור את הדימום.
בקיצור אמר להיות סבלנית.
רירית דקה יכולה להסביר דימום?

רירית לא יציבה יכולה להסביר דימום קל, שיוצא ככתמים.

גלולות המכילות פרוגסטרון בלבד כגון סרזט (Cerazette) - הפעילות של הפרוגסטרון על רירית הרחם גורמת לרירית להפוך דקה מאד ולכן אין מה שידמם החוצה בזמן מחזור אפשרי.
עקב הנטילה הרצופה לא אמור להיות מחזור גם במקרים שהמחזור כבר "אמור" היה להגיע.

עד כמה שאני יודעת - גלולות משולבות, עם אסטרוגן, צריך לקחת כאשר הכתמים כבר הופכים לדימום משמעותי. וזה כאשר ההנקה חלקית.

זה רק מונע מחזור וגם זה לא תמיד

להשאיר את המצב כמו שהוא, מתסכל ומייאש...

אבל תשאלי רב שיראה את הכתמים ויפסוק לך

אחרי 7 שבועות טבלתי. קיבלתי. טבלתי ושוב
זה כל יום קצת, או כל יומיים אבל לא מפסיק..

קחי לרב או תשלחי את בעלך..
חבל סתם להתמהמה

והרופא אמר לי לקחת תוספת ברזל וזה עבר תנסי

ברזל יכול לגרום לבחילות

מאז ומעולם היה חסר לי ברזל, הפעם אני לא מקפידה על הכדורים באמת.... אולי בגלל זה? פרנטאל לא מכיל ברזל?

תודה רבה!!

ויש בזה ברזל השאלה אם הוא נספג טוב

אבל בבקרים בהחלט לא נעים לי ולפעמים במהלך היום יש לי חןלשה מטורפת פתאום ואז מקיאה... לא היה לי משהו כזה בהריון הראשון..

פעם שעברה הפסיקו בשבוע 14 והפעם רק ב23... לא חושבת שיש מה לעשות, כל הריון הוא שונה.
אבל על הברזל באמת כדאי להקפיד מכל הסיבות, ואולי זה יעזור גם לבחילות.
ומסכימה עם בתי 123 שהפרנטל עצמו יכול לגרום לבחילות והקאות

אקפיד בעה על הברזל ואפסיק לקחת פרנטאל.. מעניין אם יהיה שינוי

תודה יקרות!!!
שנה טובה

כשעברתי סוג הרגשתי הרבה יותר טוב.
אפשר גם בלי קשר לכלום לסבול מבחילות יותר זמן.
אבל שווה לבדוק את עניין הפרנטל...

אחרי הניתוח. ובקושי הרגשתי את זה. אולי תשאלי אם מותר?
האחות אמרה לי שאם לא נוגעים באיזור זה לא שורף ובאמת לא הרגשתי כמעט, ואז אחות אחרת הזריקה לי ועיסתה את המקום ומתתי מכאב. אז אולי זה הטריק להזריק ולא לגעת
באיזור

א. אפשר להזריק בירך ובישבן. וכמה שיותר במותן, יש יותר קפלים.
מסכימה איתך, הסוף קשה יותר וכואב יותר...
אבל אחרי הלידה תתנחמי בהרבה קפלים ופתאום קל ממש ולא מורגש (הקפלים לא בהכרח נשארים לנצח... אפשר רק להנות מהם לצורך הקלקסן)
ב. מה עוזר לי? הרצון לסיים את ההריון בידיים מלאות.
הסיכון עולה משמעותית בסוף ההריון, אז למרות הקושי אני מתמידה.
אני פוגשת את הקושי בעיקר אחרי הלידה, 6 שבועות אחרי, זה פרק זמן שאני מספיקה להחלים מהלידה ועדיין להזריק... ומה מאוד מאתגר את המוטיבציה.
מה שעוזר לי- בעלי הלחוץ. שמזכיר לי שגם אני חשובה, וצריכה לשמור על עצמי מקריש דם, ואם אני לא חשובה לעצמי, לפחות שאחשוב על הילדים שצריכים אמא בריאה.

הריון ראשון שלך?...

בהצלחה!

בירך לא נוח לי, ובישבן זה דורש את עזרתו של הבעל שלא נראה לי ישתף פעולה (וגם מעדיפה שלא).

ולשאלתך בסוף, זה היריון שלישי אבל הפעם המצב הכללי לא משהו אז אני לא משחקת עם הבריאות שלי בקטע הזה.
אני בתחילת שליש שני אז יש לי עוד מלא זמן עד הסוף.

לחזק לך את המוטיבציה...

תתנחמי בזה שמיד אחרי הלידה הופך להיות קל יותר!
לי עוזר להתמיד- הידיעה שקרישי דם עלולים להיות מסוכנים מאוד גם לי וגם לעובר, ועם בריאות לא משחקים גם במחיר כאב..

ואם לא יעבור תקחי

זה מנקה את המקום ומסייע בהחלמה

אם את מכירה משווקת של חברת פוראוור ויכולה לרכוש ממנה את משקה האלוורה והחמוציות- זה עוזר מאווווד ובכל מקרה לא מזיק!

יכולה להגיד לי בפרטי היכן את גרה ואנסה לעזור לך למצוא מישהי מאיזורך שמוכרת

אפילו שאין מעבדות אפשר לעשות לך תרבית שתן ולשלוח אותה אחרי החג ותהיה לך תשובה באותו יום.

התרביות היום מוכנות כבר לבדיקה.

אם תלכי אחרי החג תצטרכי לחכות לפחות 48-72 שעות עד לתוצאה

דיברתי עם הרופאה שלי בטלפון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה מונרול, עם הנחיה לקחת אם מחמיר

עכשיו רק צריכה למצוא בית מרקחת שפתוח היום, כי הבית מרקחת כאן סגור..

מה התדירות הם מתגברים בכאב?

ואני אחרי שתי לידות...

בלידות חוזרות לפעמים יש צירים הרבה קודם.
לפעמים צירים מדומים.
אולי להתקשר למוקד אחיות?

מקסימום יתפתח ללידה, אבל מה תעשי מעכשיו בבית חולים?!

רק לחכות בסבלנות לצירים סדירים

ייתכן ושיניץ משהו התזונה והשתן חומצי
.ושורף.
ייתכן פטריה
בכל מקרה שווה לבדוק

בגיל הזה פשוט הרחקתי אותו מהתינוק. לא דיברתי הרבה על התינוק, לא הלהבתי אותו לראות מה הוא עושה...
יש מספיק נוכחות של התינוק, השתדלתי לצמצם אותה.
להסיח את דעתו לדברים אחרים שכן מעניינים אותו.
הנקה זה באמת זמן מורכב, אולי לתת לו משהו ביד לאכול? איזה משחקים כן אהובים עליו?

ובזמן הנקה שימי את הגדול במיטה או בעגלה אם זה עד כדי כך. טוב שגערת או תפסת יד. גם תינוק בן שנה וחצי יכול לתת מכה חזקה או לנשוך. תינוק חדש לא מיועד לזה. גם לא בטוח שמכות באות מאהבה, אולי מסקרנות, לפעמים אפילו מתוך קנאה.
וכשקטן ישן אז לתת הרבה צומי חיובי לגדול

מרגיש לי לא בסדר "להעניש" אותו ולשים אוותו בעגלה/במיטה בזמן הנקה.

ואני יודעת שזה יכול להיות גם מקנאה אבל זה לא מרגיש לי ככה , כן מרגיש לי מסקרנות ותחושה שזה משו שלו...

אבל את ממש תמימה.
זה ברור שזה קנאה. לכן זה במיוחד בזמן הנקה כשאת כל כולך עם התינוק, והוא צמוד אלייך, ואת מחבקת אותו וכו'. אולי הוא לא מתכוון לפגוע, ולא מתכוון להזיק, אבל הוא מקנא גם אם הוא לא יודע להגדיר את זה בעצמו.
יש כל מיני רעיונות מה לעשות:
* קופסת הנקה, שיש בה משחקים מיוחדים והגדול מקבל אותה רק בזמן שאמא מניקה, וכשהיא מסיימת, היא לוקחת את הקופסא עד להנקה הבאה. ככה הילד ירצה את הזמן הזה, ולא יקנא. לא ניסיתי בעצמי אבל שמעתי מחברות, וגם ראיתי פה בפורום את הרעיון הזה.
* להביא ספר, להושיב את הגדול לידך בהנקה, ללטף/לחבק אותו אם היד השניה פנויה, ולהקריא לו סיפור תוך כדי. ככה הוא גם מקבל את הצומי, ואז לא יקנא. זה עשיתי כמה פעמים, וזה מצליח. לא תמיד קל, תלוי כמה ההנקה פשוטה או לא, אבל עובד

כשילדתי גרתי כמה חודשים אצל ההורים שלי, ואחותי הכי קטנה היתה בת שנה ו5 חודשים, והיא מאוד מאוד אהבה את האחיין החדש ותמיד ניסתה לטפל בו, כמובן שלא מספיק בעדינות, ואני מאוד מזדהה עם התיאורים של מטילדה.
אולי כשזה אח זה שונה כי הוא באמת לוקח מהצומי שלו, והגיוני שבעיקר בזמן הנקה הוא ינסה למשוך יותר תשומת לב ואולי להציק לתינוק כי הוא מרגיש שהוא לוקח את אמא ממנו, אז אני מסכימה שבאמת לנסות להתייחס אליו כמה שיותר, להושיב אותו ליד ולהקריא לו סיפור וכו'. רק אומרת שבהחלט יכול להיות ששאר ה"ההצקות" מגיעות מאהבה, לא מחייב בכלל שכל פעם שהוא מושך את התינוק זה בגלל שהוא מקנא. פגשתי הרבה ילדים בגיל הזה שנורא אוהבים את התינוק ורוצים לנענע את העריסה, לדחוף מוצץ, להחליף חיתול וכו', ומה לעשות שהם קטנים ולא מבינים ועושים את זה קצת באגרסיביות.

ברור לי שיש כאן גם קנאה, והיא מובנת אבל בגדול לא מרגישה שההצקות מגיעות מקנאה..

תודה על הרעיונות

וגם אם הוא מקנא זה בסדר וזה נורמלי. פשוט מה שתיארת זה מוגזם ואפילו קצת מסוכן. תחשבי שמישהו ששוקל פי שלושה ממך לוחץ לך על הבטן ונותן מכות בראש. זה פשוט כואב ויכול להיות גם מסוכן. במיוחד בראש. ברור שעדיף להעסיק את הילד במשהו אחר, לקרוא סיפור או להביא משחק מעניין או אפילו לפתוח סרט ילדים. אבל לא יכול להיות שרך הנולד יקבל בראש כל פעם שהוא צריך לינוק. ברור שגדול פשוט לא מבין ולא רוצה להזיק אבל זה ממש לא בסדר.

לאמא יש אחריות לשלוח הפיזי של התינוק הקטן, אך גם לשלומו הנפשי של התינוק הגדול. אולי יותר פשוט להרחיק אותו ולנזוף בו כל פעם, אבל לטווח הארוך זה רק יגביר התנהגויות שליליות (מסתם סקרנות זה יהפוך לשנאה כלפי היצור הזה שלידו תמיד כועסים עלי) ולפגיעה בדימוי העצמי של הילד (אני פוגעני, אני גורם סבל, נוכחותי אינה רצויה).
הסיטואציה אינה חד פעמית, ולכן כדי להגן על שניהם ראוי דוקא לקרב את הגדול ולעודד אותו ליצור אינטראקציות מתאימות עם הקטן (תחת השגחה). גם אם יגרום לקטן מעט סבל פה ושם.

ויפסיק ?

לא אכפת לך ממנו? ממה שהוא מרגיש?ממה שהוא מבין מזה?
מהמסר שאת נותנת לו ויכל להחקק בו וליצור מלא דפוסי התנהגות שליליים אחרים?

חינוך זה לא אילוףהמטרה היא לא רק תוצאה מעשית- שיפסיק להרביץ,שיסדר את החדר ..
אלא המטרה זה לעצב את הנפש,את תפיסת העולם בצורה בריאה,להעצים את הכוחות שבתוכו,לתת לו בטחון עצמי..

וחלק מזה זה לעזור לו ללמוד מה חיובי ומה שלילי, מה מסוכן, לעזור לו ללמוד לדחות סיפוקים,לעזור לו ללמוד לבטא את עצמו בצורה חיובית..
אבל באיזה דרך?

ממליצה קצת להעמיק בנושא של חינוך
להבין מה זה נפש של ילד ולמה היא זקוקה
וגם לזכור שאי אפשר להיות ממוקדים רק במטרה אחת..בלהגן למשל על הקטן
ולא משנה מה אני גורמת לגדול להרגיש

שחייבים לשים תינוק במיטה לכמה דקות גם אם הוא בוכה. נגיד הוא עולה על שולחנות כל הזמן ואימא צריכה שירותים, מה היא תעשה? תלך לשירותים רק בלילה?
אימא מכינה אוכל לשבת , היא לא יכולה להרשות לתינוק לגעת בתנור ולגעת בסכין.
אימא נוסעת באוטובוס או נוהגת, תינוק יצטרך להישאר בכסא בטיחות גם אם הוא בוכה.
אימא שולחת למטפלת, אולי תינוק חושב שהיא לא תחזור, אולי הוא חווה טראומה רצינית באותו רגע?
אימא הולכת לבית חולים ללדת , תינוק בינתיים בוכה בלי אימא.

לא מפחדת מבכי
זה בכלל לא קשור לנושא

אם בכי הוא דרך ממהלך חינוכי שאני מאמינה בו ושהוא לטובתו זה משהו אחד

אבל כאן הנק' היא שכשהוא מרביץ מקנאה ובמקום להראות לו שאין סיבה לקנא והוא אהוב את מענישה וצועקת ובעצם מחנכת אותו לזה שהוא כרגע לא הכי חשוב לך,מעבירה לו מסר שהוא לא אהוב-כי זה מה שהוא מרגיש. במקום להרגיע- את מלבה את האש.וגם אם יפסיק פעולה חיצונית-המסר כבר חילחל
בעיני זה לא חינוכי בכלל
וזה בכלל לא קשור לבכי או לחוסר נעימות
זה קשור להבנה שלידה היא טלטלה לכל האחים הגדולים וצריך לעזור להם להבין שזה דבר גם נעים וטוב שלא לוקח להם את המקום שלהם
זה לא זמן רגיל ולא מצב רגשי רגיל

ואם יוצא שאני צועקת על גדולים זה לא מאידיאל אלא מאיבוד שליטה.
התכוונתי שמזיזים יד ואומרים "לא " בטון של גננות . ומעסיקים במשהו אחר אבל אם לא הולך ולא מצליחים אז שמים תינוק במיטה .
אגב מותר לילדים לקנא, בתנאי שהם יודעים לבטא את זה לא במכה בראש.
אפשר גם לאהוב וגם לקנא בו זמנית.
אני חושבת שאצל אימא שמתנהגת כרגיל ילדים מקנאים פחות.
דווקא אימא שחיה בפחד שילד עכשיו מקנא ומרשה לו משהו שלא בסדר, מזמינה קנאה , הרי ילד מרגיש שאימא לא מרוצה אבל מפחדת מתגובה שלו.

ואיפה ראית שאני מפחדת מהתגובה שלו?
נראה לי ששוב ושוב את מפרשת את מה שאני כותבת לפי איזה ציור שיש לך בפנים

אני לא מפחדת מבכי,מתגובה
אני לא מרשה משהו שאסור- אני שומרת על התינוק הפיצי,לא נותנת שירביץ לו. אם מנסה-לוקחת את היד ואומרת שאסור.
ובמקרה של אחרי לידה- במכוון לא בטון תקיף וכועס.
אלא 'לא' ברור. אבל בטון אחר.
ועושה את זה בלי טיפת פחד מהילד
מהסנה שרק ככה אני שחרר לו את המקור להתנהגות השלילית- ארגיע את הקנאה.

לא חייבים. זו בחירה. הבחירה שלי, למשל, היא אחרת, ואני אף פעם לא שמה את התינוק שלי במיטה נגד רצונו (גם לא את התינוקות הקודמים, מלבד הבכור )

לא כאן המקום להאריך בפתרונות אפשריים, אבל חשוב לי להדגיש שהם קיימים. מי שחשוב לה, תחפש ותמצא את הדרכים האלה.

 

 

גם אם הוא לא ירצה. ותרחיק אותו אם הוא מרביץ.ובגן ילד מרביץ יילך לשבת בצד. בגינה יבקשו להרחיק את הילד אם הוא נוגע בלי רשות.
לדעתי, אין פה דאגה לבכור, אלא אימא שרוצה להרגיש מושלמת ומפחדת להציב גבול.

מסכימה מאוד גם איתך וגם עם @מעין אהבה

זה ברור שזה הרבה מקנאה...וקנאה זה לא רע.
זה טבעי שיאיים עליו אח קטן..
אבל המסר שאני רוצה להעביר והוא היחיד היחיד שירגיע את הקנאה באמת-

זה שאין לך מה לדאוג אמא אוהבת אותך תמיד
תמיד אתה חשוב לי
גם עכשיו

אם הוא יחווה שכל הבעת רגש-שהיא בעצם ביטוי של בקשה נענית בצעקה ועונש והרחקה-
הוא יפנים לעצמו-
וואי באמת צדקתי
הנה לא אוהבים אותי
התינוק הזה באמת לקח לי את אמא
ואז הקנאה תתעצם ותתבסס ויהיה קשה להוציא אותה

לעומת זאת
אם התגובה תהיה עניינית- לקחת לו את היד. להסביר אלף פעם שאנחנו עושים בידיים רק טובה
לומר- אה אתה רוצה ללטף הנה חמודי הוא הכי אוהב כשמלטפים ככה ברגל.
או להסיח את הדעת
וואי וואי מי ילד גדול ויכל להביא לי טיטול
איך בא לי לקרוא לך סיפור רוץ רוץ תביא לי
להכין לידך משחקים או סיפור
לשיר לו שיר
לא לתת לו לפגוע
לומר לא
אבל מאוד ענייני
בלי טיפת כעס או בהלה

ו....אהבה אהבה אהבה
בכמויות
גם את
גם בעלך

נגיד למצוא זמנים של זמן איכות איתו- כשהבעל מקלח את הקטן-
לשבת איתו למשחק או סיפור..
לחבק המון
מלאא מילים טובות
כל הזמן

גם את וגם בעלך
לפרגן לו
לתת לו להרגיש משמעותי וגדול ומיוחד

ממש להשקיע בזה בצורה ממוקדת

ואני ראיתי תוך שבוע גג שבועיים תוצאות מדהימות. עם שני הילדים
מהפך ממש
שהחזיק לתמיד

את לא רוצה לנסות לתת לו בובה?

אצלי באמת היא החטיפה לה מכה ממש גדולה

ביום שנתתי לה את התינוקת שלה נגמר

היא הניקה אותה כל פעם

אפילו לפעמים אני בעצמי "הנקתי" את הבובה
ואמרתי שרק לאמא מותר להניק את הבובה, אז הוא כמובן מיד רצה גם
אז אמרתי בתנאי שאתה מטפל בה יפה, ומשכיב לישון,
ואז הנקתי את התינוקת
ואח"כ באתי אליו: איך אתה מטפל בה יפה, גם מחר ארשה לך להניק את ה"תינוק" שלי (הבובה כמובן)

תינוק קטן לא הייתי נותנת לגעת בו.
איך הוא מגיע אליו? אצלי מהילד השני שמתי ישר במיטת תינוק ולא בעריסה בדיוק בגלל זה.
ואם את הולכת לשירותים נגיד והתינוק ישן,תנעלי את החדר שהתינוק ישן בו.

עם הזמן גם תפתחו סדר יום (אפשר לנסות לעבוד על זה מעכשיו) אם הגדול במעון ואת אוספת אותו ב4 תנסי להניק כמה שיותר לפני כן, אח"כ שימי אותו במנשא אם הוא לא רגוע, בהנקה הבאה אולי תבקשי עזרה משכנה או שתקנו מטוס מדליק אורות ונוסע- ולהרשות אותו אך ורק בזמן הנקה (בחדר אחר)

והנקה הבאה כבר תהיה בשעות הערב אם בעלך מגיע בשעות האלו אז שיעסיק אותו בלי שהילד ישים לב בכלל שהלכת להניק

אצלי שהם קטנים הם יונקים בהתחלה מלאא זמן
ולעיתים קרובות..ממש לא לפי שעון ..
ברור שזה גם כי אני מאפשרת וככה מתחבר לי בתחושה
אבל זה באמת אחרת אם יש רווח של 3 שעות.

ומצטרפת לעצות הפרקטיות של משחק מיוחד לזמן הזה

תלוי מתי הגדול חוזר, אצלי בהתחלה הגדול חזר ב4 וב6-7 כבר בעלי חזר הביתה,
אז הייתה לנו רק הנקה אחת לבד (שזה כל שעה וחצי בממוצע, לא כל 3 שעות)

אבל בהמשך היה לנו את צוק איתן והייתי לבד עם הילדים 24 שעות.
במצב הישרדותי ה' מרחם גם על תינוקות קטנטנים ובורא להם מנגנון שיודע לפתוח פערים בזמן שהאח לא נותן לה לינוק והיא השלימה הכל בלילה.
אני כותבת את זה כי לפעמים לא מצליחים להניק כשהגדול בסביבה ונכנסים ללחץ
ולחץ לא עוזר,
אנחנו בנ"א ועושים את ההשתדלות שלנו וה' בעזרנו

לפחות בחודשיים הראשונים זה איזה שעה כל שעתיים-3,אבל בלעה''ר את עיקר המשקל הם עולים בחודשיים-שלושה האלו..(שניהם הגיעו לסביבות 6 ק' בגיל חודשיים-חודשיים וחצי..)
הגדול עלה ל8-9 עד גיל חצי שנה ונשאר 9-10 עד שנתיים..עכשיו הוא היה 14 פעם אחרונה,והקטן(דובוני יותר) מתקרב אליו..לפחות 12..

ומה שלא יכולה לעזור עם התינוק מדרבנת אותה שתעשה לבובה.. לאט לאט התחילה לדאוג לבובה מחליפה לה טיטולים משכיבה אותה לישון... לאחרונה אומרץ שכואב לבובה בשיניים היא צריכה קמומילו...
ובהנקה היינו מספרים המון סיפורים (יש לנו המון ספרים ואני יודעת את כולם בעפ כבר ככה שממש זורם לה לשבת על הרצפה לידי ולהקשיב..)

(יש לי ארבעה ב"ה. לקטן עוד אין אף אחד אחריו...)

לתת לגדול כמה שיותר לשחק ולהיות עם ולגעת בקטן.
אני לא אפרט פה את כל הדוגמאות, מוזמנת לחפש בכרטיס האישי שלי, כתבתי את זה כאן בפורום כמה פעמים.

העיקרון: תינוק קטן זה משהו מסקרן, וזה בהחלט יכול להיות כיף וכמו צעצוע חדש, אבל אם אסור להתקרב ל'צעצוע' הזה, אז מה הוא שווה?! ולכן מותר להסתכל עליו, לגעת בו (ומראים לגדול איך ואיפה נוגעים בתינוק, ומזיזים לו את היד למקום הנכון כשהוא שוכח), ומותר להביא לתינוק דברים גם כשהוא לא צריך וכו'. כל עוד התינוק לא בוכה או מסוכן לו מותר לעשות מה שרוצים. נגיד אין בעיה שהגדול ירים את הקטן ויחזיק אותו, כמובן בידיים שלך או כשהוא על הספה ובהשגחת מבוגר. וכו'.
ואפשר לבקש ממנו להביא דברים לקטן, מוצץ, חיתול וכו. ואם את רואה שבכל זאת יש סיכון, תזיזי את התינוק בלי לכעוס על הגדול, כי הוא לא באמת מספיק גדול.

יכולה להגיד לך שיש לי ילדים בגילאי: 6.5, 5.5, 4, 2.2 תחשבי את הפער ותראי שלמרות שהם קרובים בגיל מעולם לא ראיתי בינהם שום סימן של קנאה כשנולד אח חדש, ולהפך תמיד זה שהיה הכי קטן, הכי התרגש מהתינוק ודאג לו. ונראה לי שזה בגלל השיטה הזאת- לתת להם להנות מהאח החדש, להיות איתו, לטפל בו וכו'.

תקנו לגדול לול. אפילו לול קמפינג.
הכוונה למרחב שהוא לגמרי ו. יש לו שם צעצועים. ומצד שני הוא רואה את כולם ומרגיש חלק מהסיטואציה.

אותנו זה מציל. עדיין אין לנו ילד שני, אבל בסיטואציות כמו שטיפת רצפה, בישול וכו', היא בלול נהנית, יש קשר עין, היא משחקת ועדיין מרגישה תשומת לב מאתנו. ובעיקר- אפשר לעסוק במשהו אחר ולא ךהצטרך להזיז אותה כל הזמן מדברים מסוכנים.
נשמע לי מושלם לסיטואציה כזאת ובאופן כללי יאפשר לו מרחב שהוא רק שלו!

שהוא בעצמו קטן
ורגיל שאמא רק שלו ואיתו כל הזמן
ופתאום אמא נעלמה, וחזרה עם יצור שממלא לה את כל העולם והזמן
ובנוסף אין לה את הכוחות שהיו.

א. לא הייתי גוערת בשום אופן, לא תופסת ולא כלום. המקסימום להסביר שלא מרביצים.
ב. בזמן הנקה להיות פנויה לגדול. לשחק איתו, לשיר, לקרוא סיפור, לחבק. אם הוא לא רוצה, ורוצה להביע תסכול, לא להתרגש. לסיים להניק ואז להתפנות אליו במלוא תשומת הלב. (אצלנו הגדול היה דופק את הראש ברצפה. עבר לו מהר)
ג. להבין שהתקופה הקרובה היא הסתגלות בשבילו, והסתגלות מביאה איתה רגשות שונים ולא פשוטים, אכזבה, בלבול, חשש, התרגשות... ואת כאמא יכולה וצריכה להכיל את זה. איך מכילים? בנחת, ברוגע, בשמחה, באמון פנימי בילד וביכולת שלו להסתגל למצב החדש. לא להבהל מההתנהגות שלו ולהתאזר בהרבה סבלנות והרבה חיבוקים.
ד. זמן אישי לילד הגדול. לדעתי מה שהפך את ההסתגלות אצלנו למהירה. מהרגע שחזרתי מבית חולים, הקפדתי לצאת מהבית רק עם הגדול פעם ביום. הלכנו למקומות שהוא אוהב והייתי נטו נטו נטו איתו.
ה. תמל. לא מילה גסה. יש שעות שהתינוק צמוד אלייך ויונק כי בהתחלה עוד אין מספיק חלב. אפשר לתת תמל. פעם ביום. ולאפשר לך להתפנות לילד הגדול. (זה קורה בדרך כלל אחה"צ ערב... התינוק יונק בלי הפסקה והגדול עייף וצריך אותך...)

ו. לתת לו אחריות. לשלב אותו בטיפול בתינוק. להראות לו איך מקלחים, איך מאכילים, לתת לו לשים מוצץ, שמיכה, לבקש ממנו שיביא לך בגד או טיטול או משחה...

יש כאן מלא עצות טובות וחכמות,
את חלקן אני כבר עושה מעצמי
ואת חלקן אני מאמצת בשמחה.

שנה טובה ומתוקה לכולן

וגם.. אולי יש משהו על זה בשרשורים הנעוצים

שקפים של vcf.

יודעת שיש טלפון של המשווק הראשי בגוגל, תחפשי נרות פראמטקס

אני יודעת על מה אני מדברת.
קניתי אחרי הלידה הקודמת
אבל אני לא באותו אזור עכשיו

ההריון והלידה משנים את המערכת..

השאלה לא הכי מובנת...
צוואר קצר עכשיו או בהריון קודם? אם בעבר מאיזה שבוע? וכמה עכשיו?
חוץ מזה זה תמיכה הורמונלית. זה לא יכול להזיק.. אז אם הרופא המליץ למה את מסתפקת??
לגבי זריקה או נרות מבחינת נוחיות ונעימות וודאי עדיף נרות. אם הרופא ממליץ על נרות כנראה שזה מספיק ומתאים לך.
בהצלחה!

ממה שנשמע כנראה שאני באמת צריכה להתחיל.. בהריון הקודם משבוע 34 הייתי בפתיחה 4 . ילדתי ב36. לא ידעתי בכלל שיש לי צוואר קצר..
תודה רבה לכולכן!! אתחיל עם הנרות ונקווה שיסתדר

היתרון של נרות - את עושה בעצמך (בדכ כל יום או פעמיים ביום) כשצריך בבית. אבל זה מלוכלך ולא נעים האזור שם (כי חלק יוצא החוצה במהלך היום)

היתרון של זריקה - זה התעסקות רק של פעם בשבוע, אבל צריך בשביל זה להגיע לקופת חולים ולוודא שיש שם אחות טובה שיודעת להזריק טוב כדי שלא יהיו גושים וגם שזה דקירה (למי שקשה לה עם דקירות...)

 

בהריון הראשון הייתי עם הנרות עד שבוע 12 ולא נהנתי מהם.

בהריון הזה (רביעי) לא הרשו לי נרות אלא רק זריקות. מקבלת כבר משבוע 16. בהתחלה פחדתי אבל עובר ממש טוב.

בד"כ למקרים הקלים נותנים נירות ולמורכבים יותר זריקות.

אני התחלתי נרות בשבוע 16.

אבל בדרך כלל הוא מעדיף לתת זריקות כי כך הוא בטוח שאכן לוקחים.
ונרות אפשר לשכוח.

עדיף להתחיל לפני שיש בעיות.

אני השתמשתי בהריון תאומים וזה שמר לי על צואר ארוך ב"ה.

בהריון השני לקחתי נרות משבוע 16 (בגלל לידה ראשונה בשבוע 35) בשבוע 28 התחיל קיצור צוואר משמעותי (10 מ"מ) והייתי בשמירה עד הלידה בשבוע 35. בהריון הנוכחי התחלתי זריקות בשבוע 17 וההתעסקות הרבה יותר נקייה וקלה. לא כ"כ מציק. בינתיים אני בשבוע 34 ללא קיצור צוואר. אני נמצאת בשמירה בגלל צירים מוקדמים משבוע 28

תראי איך שאצלך זה שיצאת לשמירה מראש חסך לך את קיצור הצואר.

בהצלחה... מאחלת לך עוד חודש לפחות.

הרופא אמר שיליה קדמית אבל בדף פירוט על הא.ס הוא כתב דופן אחורי...
מה זה אומר? 🤔

ומיקום השיליה יכול להשתנות מעט מתחילת ההריון כיוון שהרחם גדל

 

לכן לפעמים השילייה קצת משנה מיקום.

היא לא באמת זזה.

סביר להניח שאקבל בהפסקה שבין החבילות..לא? ואם ההפסקה יותר מוקדמת זה לא יעזור?

שחלק מהסבבים לקחתי רק 17/18/19 ימים (לא זוכרת בדיוק) מתוך החבילה של ה21. היה אחלה והמחזור הגיע כמו שעון שלושה ימים אחרי שהפסקתי.

מותר מדי פעם לחבר בין חפיסות ואפילו הייתי אצל רופא שאמר שזה מומלץ כי זה גורם שיהיו פחות דימומים מהגלולות.

אני לא מאמצת את שית חיבור החפיסות אבל מידי פעם אם יש לך אירוע מסויים או זמן ספיציפי שאת רוצה להיות בו טהורה את יכולה לחבר.

שאני מאוד אוהבת לחבר.. אבל לצערי מאז הלידה יש לי המון דימומים עם הגלולות (לקחתי אותם גם לפני הלידה ולא היה דימומים בכלל ותמיד חיברתי)
אז לצערי אני לא יכולה..

ככה הרופאה סידרה לי את זה.

ככה סידרתי לעצמי כשלא רציתי שהטבילה תצא קבוע בסופי שבוע.

וכך אני מסדרת אם יש לי אירועים או חגים וכד'

מאפה שאני גרה.אבל הרגשתי תנועות אז זה מרגיע

לפעמים זה מעומס במהלך היום,
אם זה עבר אחרי שתיה ומנוחה - זה בסדר,
אם חלילה לא - לכי להיבדק.

ואתמול בערב קצת היו כאבי בטן תחתונה.ועבר.אולי התמתחות של הרחם

להבא- להזמין אמבולנס

ולהתייעץ איתם מה לעשות

לי היה מקרה דומה, אמנם כמה שבועות אחר כך, אבל זה מה שעשיתי והפנו אותי למיון

ושהצוואר קצר, אז נתנו לי את הזריקה להבשלת ריאות למקרה של לידה מוקדמת ונתנו הנחיה למעקב פעמיים בשבוע מוניטור ואולטרסאונד.
(הייתי כמה שבועות יותר מתקדמת ממך)