אני בשבוע 30 בערך.
אתמול קרה לי משהו ממש מוזר.
הלכתי לשירותים. ואחרי לא הרגשתי שינוי בלחץ.
מעצבן אבל נסבל
בערב התחיל ממש לכאוב לי למטה.
נרגע קצת בשכיבה. אבל קמתי עם הכאב.
למרבה הצער אי אפשר להשבית את העולם אז מנסה לתפקד כרגיל. רק שאיחרתי לעבודה. כצפוי.
זה עומד להמשיך? אני יודעת שיש נשים שסובלות המון מכאבים כאלה. אבל צריכה הרגעה...
ובכלל. מעדתי יום אחד שבוע שעבר ואנשים נזפו בי שאני לא נזהרת.
אז היום ראיתי אוטובוס ולא ניסיתי לרוץ אליו תוך שינון 'אסור לרוץ אסור לרוץ' אבל זה מעצבן. ואיחרתי.
וקשה לאמוד זמנים כשאני ככה. זזה פחות, ולאט...
והריכוז. וההספקים... אני מרגישה בעבודה בפיגור מתמיד. וצריך להכין דברים ברורים לחופשות לידה ...
יודעת שהכל טוב. מברכת על עובר פעלתן וגדל.
לא רוצה לפרוק לחברה שתגיד לי כמה כל הכבוד לי ואני מתגברת. זה לא הכיוון.
לא יודעת מה כן.
אתמול קרה לי משהו ממש מוזר.
הלכתי לשירותים. ואחרי לא הרגשתי שינוי בלחץ.
מעצבן אבל נסבל
בערב התחיל ממש לכאוב לי למטה.
נרגע קצת בשכיבה. אבל קמתי עם הכאב.
למרבה הצער אי אפשר להשבית את העולם אז מנסה לתפקד כרגיל. רק שאיחרתי לעבודה. כצפוי.
זה עומד להמשיך? אני יודעת שיש נשים שסובלות המון מכאבים כאלה. אבל צריכה הרגעה...
ובכלל. מעדתי יום אחד שבוע שעבר ואנשים נזפו בי שאני לא נזהרת.
אז היום ראיתי אוטובוס ולא ניסיתי לרוץ אליו תוך שינון 'אסור לרוץ אסור לרוץ' אבל זה מעצבן. ואיחרתי.
וקשה לאמוד זמנים כשאני ככה. זזה פחות, ולאט...
והריכוז. וההספקים... אני מרגישה בעבודה בפיגור מתמיד. וצריך להכין דברים ברורים לחופשות לידה ...
יודעת שהכל טוב. מברכת על עובר פעלתן וגדל.
לא רוצה לפרוק לחברה שתגיד לי כמה כל הכבוד לי ואני מתגברת. זה לא הכיוון.
לא יודעת מה כן.
).