פורום הריון ולידה (עמוד 3585)

הכאבים זה ממש נורמלי אין מה להלחץ

כדאי לקבוע תור לאולטרסאונד בשבוע 8-9 אבל לדעתי הריון ראשון כדאי ללכת לרופא לשמוע ממנו הכל ולקבל את כל ההפניות לבדיקות דם וכו'

אבל אם זה מאמץ גדול אפשר לבקש הכל בטלפון או מהרופא משפחה

אפשר גם מוקדם יותר אבל לא תמיד רואים דופק אז לדעתי עדיף לא לפני שבוע 8.
בהצלחה ומזל טוב!!

בשעה טובה, איזה כיף!!! 

דבר ראשון - הכאבי מחזור זה בהחלט יכול להיות כאבי השרשה, אני איזה שבועיים הייתי בסרטים שהמחזור מגיע..
לגבי לחץ - כבר בשבוע שש הפסקתי ללבוש מלא חצאיות שלחצ ועליי בבטם התחתונה.. כולם אמרו שזה מוכר..

 

והמלצה- 

יש המון בדיקות והמו דברים מבלבלים נורא, היה לי קשה ללמוד ולעקוב- ממליצהלהשאיל ספר של "המדריך להריון ולידה" או משהו כזה, וגם להסתכל באתר של כללית שמפרט לך מה צריך לעשות בכל שבוע בגדול..

 

דבר אחרון - אכן אין צורך לרוץ בשלב זה לרופא, אך מצד שני לשקיםות עורפית כדאי לקבוע תור מוקדם, היות ואני לא ידעתי מזה בכלל וממש התקשתי למצוא תור אני תמיד ממליצה כמשימת שיעורי בית עד הרופא- ללמוד מזה, האם אתם מעוניינים בזה וכד' ותהחיל לקבוע איפלו תור לפני הרופא.

בשעה טובה!

קבעתי תור לרופאת נשים שלי, אבל זה רק עוד חודש... כשאני בעז'ה באיזור שבוע 9-10
זה בסדר? לא מאוחר מידי?

או שאני אומרת לאחות והיא אוטומטית כבר עושה את כל הבדיקות?

תנסי לבקש מרופא משפחה. לי הרופאת משפחה לא הסכימה לתת וחיכיתי לתור לרופאת נשים. את יכולה להתקשר לרופאת נשים שלך או למזכירות של המרפאה ולבקש שהרופאה תתן לך במחשב הפניה לכל הבדיקות דם, שתגיעי אליה עם התוצאות כבר.

ואמרו לי שהאחות שתעשה לי ב.דם כבר תוכל לעשות לי הפניה לזה... מקווה שלא אצטרך לבוא לשם שוב רק בשביל ההפניה

גם אצלי ככה... וזכור לי גם מהגדול 🤷

אם זה אומר משהו על מה שהאמא אוכלת, כאן עוד לא הגעתי למסקנה ברורה. אני חושבת שזה קרה יותר כשאכלתי חלבי אז השתדלתי להמעיט, אבל מתארת לעצמי שזה אינדיווידואלי. באופן כללי לא חושבת שזה בהכרח מראה על משהו טוב/רע, אלא כנראה עוד אחת מהתופעות הלא מוסברות של מערכת העיכול שעוד לא לגמרי מפותחת אצל התינוקות

"הקוטג" זה חלב שכבר התחיל להתעכל.

זה בסדר גמור

כשהפליטה היא לא מיידית שה קורה בד"כ.

פעם אמרתי שהבן שלי יכול לפתוח מפעל לקוטג׳

ואם אני מצליחה, מנעילה לילדים צעד ראשון גם בהמשך.
לילד שהיה עם בעיה אורטופדית קלה, ממש ראיתי הבדל בין הליכה עם נעלי צעד ראשון שהייתה טובה הרבה יותר מנעליים פשוטות.

תלוי בחברה ובדגם וכו'.. אבל עקרונית הן ממש טובות גם לגיל קצת יותר..

שאני אפילו בסנדלים לבן 3-4 חיפשתי מה שיותר כמו צעד ראשון,זה היה ממש משמעותי כמה הוא יפול כשהוא רץ וכו'..הן הרבה יותר תופסות את הרגל.
בנעליים כן עברתי לספורט רגילות,אבל זה היה אחרי שנה שלמה של חורף עם צעד ראשון וקיץ ואז בחורף העברנו לספורט רגיל(ובקיץ קניתי סנדלים רגילות וזה היה טעות,נפל בלי סוף,לכן בקיץ הבא קניתי לו סגורות וגמישות כמו צעד ראשון).

איך אני יודעת מה זה נעלי צעד ראשון?

אני מצאתי לתאומים במבצע, נעליים של פאפייה 2 זוגות ב 200 ש"ח...

לנעלי צעד ראשון יש סולייה רכה, הנעל ממש מתקפלת.

אבל מבחינת עיצוב - כמו שכתבו נעל גמישה,

בד"כ סגורה (גם אם סנדל אז סגורה בהיקף של הרגל (כאילו בסוליה...) ופתוחה לסנדל מלמעלה כזה אבל בלי אצבעות בחוץ וכד')

בד"כ גם הסוליה מקדימה מכסה את האצבעות קצת כלפי מעלה יותר מסוליה רגילה (נראה לי כדי להגן על האצבעות)

וגם הסוליה עצמה יותר דקה, לא בקטע של להרגיש אבנים.. אבל לא תמצאי סוליות מסיביות כאלה בצעד ראשון

 

נראה לי זה בגדול

מוניטור

השאלתי מיד שרה

הן נספגות הכי טוב. את יודעת איזה מינון את צריכה?
אם לא, תתיעצי עם הרופא משפחה

אם צריך יותר אתייעץ אבל השאלה אם בעיתי שזה הכדורים ולא טיפות

שם מעולה!

מכירה צופיות חמודות

אבל מה זה משנה.. כל אחד והטעם שלו

ההורים צריכים לאהוב את השם ולהתחבר אליו, לא אנשים זרים...

יש כאלה שאוהבים
וכאלה שלא
וזה נכון לכל שם באשר הוא

מי שתאהב תגיב
מי שלא- אולי תגיב ואולי לא

ודווקא לשמוע שלא סתם יבאס אותה
וזה מיותר
למה שלא תבחר בשם אם היא ובעלה אוהבים?
מה זה משנה מה אנונימית מהפורום חושבת?

וצופיה זה שם עם משמעות חיובית
והוא מקובל לגמרי ולא מוזר..
פשוט נטו עניין של טעם..

קראנו ככה לאחת הבנות שלנו
והיא ב"ה מתוקה ויש גם צופיה למקדש.

לי בשבוע כמו שלך עשה טובה שהוא זז. הייתי צריכה לאכול משהו מתוק רק כדי שיעשה טובה ויזוז.. כל עוד את מרגישה תנועות זה תקין..
אבל אם יש לך ספק לכי להיבדק

2 הריונות לא הפסקתי להרגיש לרגע תנועות.
אפילו בהליכה.

עכשיו בקושי מרגישה ממש כמו שאת מתארת ואני כבר בשלב יותר מתקדם והכל תקין ב"ה, רק עכשיו שכבר יש לעובר פחות מקום לזוז אני מרגישה חזק את התנועות.

היה לי כזה.
לפעמים רק בשכיבה על הבטן הייתי מרגישה

תודה לכן..

אני לא דואגת ברמת להבדק במיוחד
כי שוב- זה דפוס קבוע
והוא כן זז כל יום..
ועד כה ב''ה הכל היה תקין

פשוט לא מכירה את זה..

בשבוע כמו שלך זה ממש נורמלי

יש פס ממש לבן והרקע יותר בצבע ורוד.. אני לא יודעת אם אתן רואות את הפס הלבן הנ בדיוק איפה שהפס השני אמור להיות.. זה בטוח שלילי לא?

קרה לי כמה פעמים..פס לבן במקום בו אמור היה להופיע פס עם צבע
שלילי..

כשהיה חיובי- אפילו אם היה כמעט בלתי נראה תמיד עם איזשהו גוון של צבע..

כאן לא ראיתי כלום...

בשורות טובות

אני רואה משהו, אבל תדעי שהיה לי בדיוק ככה בבדיקה של לייף ושעה אחרי זה קיבלתי מחזור..

אסטרוגן קורה בהריון ואחרי לידה

יש לי תור שבוע הבא.
השאלה אם עוד משהו עלול לגרום לזה, משהו שצריך בדיקה מידית
מלחיץ החוסר שליטה על הגוף כשזה קורה😖

מה שנוח לך

אבל זה קשה לשנינו

שם עדיף להעביר את החג ולא להפך 

שיהיה בקלות

השאלה היא יותר איך להתמודד עם הבאסה

השאר שטויות

גמר חתימה טובה!

ברור שזה נורא משמח. אבל זה גם נורא קשה.

סוכות זה בקטנה

ואני מדברת מנסיון של בית מלא בילדים קטנים

העיקר שמחות

זה באמת קצת מבאס הבלאגן של החגים עם לידה בלתי צפויה
לדעתי צריך להבין שכיון שהאשה צריכה להתמודד עם צירים כואבים ואולי ירידת מים איפשהו אז היא צריכה לבחור איפה להיות בחג במקום שנח לה שזה יקרה, ואצל המשפחה שלך ״להשלים״ ביקורים בימי חול המועד שאז אפשר לנסוע במקרה הצורך
ולנסות לצמוח מתוך זה להיות תא משפחתי של אתה והיא , ביחד, תלויים אחד בשני יותר מאדר במשפחות שלכם. זה בכל מקרה משהו שתריך לקרות באופן טבעי עם הזמן, תהיו יותר בבית ותבנו יותר את הביחד האישי שלכם כזוג וזה זמן מעולה להתחיל ולהבין שהכיף של החגים הוא כזוג נשוי ביחד ופחות משנה איפה מעבירים אותם ופחות מנסים לרצות את המשפחות שלכם לפי מה שמתחשק להם אלא לפי מה שנוח לכם (בצורה מכבדת כמובן) ולחשוב כל הזמן איזה יופי שהתא המשפחתי שלכם מתרחב וכל האי נוחות הזו שווה בסוף.
בהצלחה

מתאימה לכם האפשרות של להתארח ולעזוב - כולם יודעים שזאת אופציה - עושים את זה

מתאים לכם לארח כשיודעים שאולי תעזבו באמצע - כולם יודעים שזו אופציה - עושים את זה. 

 

לצאת. רלוונטי או מעבר לכוחות? פועלים בהתאם.

לא צריך לתכנן הכל ברמה מטורפת. מיום ליום. 

צלחנו את ראש השנה. 

יום כיפור מעולם לא התארחתי אם אני זוכרת נכון.

נשאר סוכות.

לחלק לחגים - שמתקבעים בהם יותר

ולחול המועד, שנותן טיפה יותר מרחב תמרון.

 

והכי חשוב להרפות, כי כל הנושא הזה כל כך לא תלוי בנו, שאין לנו ברירה אחרת

 

ולהיזהר לא לתת לה להשקיע יותר מדי ולגמור את הכוחות, כי ממש לא כדאי להגיע ללידה ככה. ומרפי הוא אחלה בקטעים האלה. וחבל. 

 

שתהיה שנה טובה, בשורות טובות, ידיים מלאות, ושכל החששות הללו יתגלו ככלום.

להרפות קצת..לתכנן מיום ליום..ביקשו להתארח אצלנו, אמרתי- אין בעיה רק תדעו שאני בתשיעי (יעני תעשו את השיקולים שלכם אולי הכל יתבטל)

 

לתכנן דברים לחול המועד- רק באיזור הבית חולים..לא ליסוע לאיזה חור....

 

לדעת שעכשיו ההתמקדות היא בהכנה שלי להורדת הנשמה לעולם,זה רק כמה שבועות ו\זה יעבור.

בינינו-גם בזמנים רגילים- כל מה שמתכננים זה בעזרתו יתברך ולא אנחנו מנהלים את העולם.

מקווה שזה השתנה  אם לא זה שיקול משמעותי לדעתי

לא הבנתי? מה זה שעות ביקור לבעלים??

כדאי לברר

גם אני אשמח להמלצות על איכילוב

ניתוח מתוכנן אז אין לי מושג מה קורה בחדרי לידה.
הייתי במחלקה החדשה, מאוד נהנתי. בעלי ישן איתי בלילה, האחיות היו מקסימות, התינוק היה צמוד אלי כל הזמן, כל הבדיקות היייתי איתו וזה היה טבעי ומובן מאליו. יש אפשרו להשאיר בתינוקיה, אני לא רציתי.

תודה

צוות מקצועי מאוד אבל שימי לב שמאוד בקטע של התערבויות רפואיות.. (מהר מאוד יכניסו לקיסרי למשל.. )
מיילדת זה בעיקר תפילה. היתה לי אחת מקסימה ואחת ממש ההיפך...
לא הייתי במחלקה החדשה ( הקודמת היתה ממש ישנה וצפופה ) האוכל מעולה ויש אפשרות למנת מהדרין..

אכן אני בליס... הגעתי היום אחהצ... מקווה שעם הפרופס
יתקדם...
כמה זמן לוקח לזה להשפיע?

כשאני קבלתי אותו הרופא אמר לי פחות מ24 ושעות את לא תלדי.
ילדתי תוך 3 שעות בסוף

מה שהיה לפני, לא משנה לאחרי.

ולפעמים בהנקה יש כתמים.

לא בטוח שיהיו כאבים...

כמה פעמים ביום את מניקה כרגע?
תתחילי להפחית הנקות, כל כמה ימים הנקה אחת פחות.
באופן אישי, גמלתי די בפתאומיות בגיל שנה +, ולא היו שום תופעות לוואי.
בגיל כזה עיקר החלב מיוצר תוך כדי הנקה, אז לא נוצר גודש כשמפסיקים.

לצמצם הנקות בהדרגה

הוא יונק פעם ביום..אז בעצם לצמצם את ההנקה הזו? זה אומר להפסיק לגמרי..
אבל אז אחרי 10-12 שעות אני מרגישה שממש מלא .. ולא מתכוונת להתחיל לשאוב.

ואז פעם בשלושה ככה... ואז פתאום כמה ימים שלא ינק בכלל וזהו?

מהניסיון שלי, גם אם הרגשתי מלאה, זה עבר אחרי חוסר נוחות של יום, מקסימום יומיים. אפשר להניח כרוב קצת להקלה.

להוציא במקלחת פעם בכמה ימים בשאיבה ידנית
עד להקלה בגודש אחרי חודש וחצי בערך נגמר תחושת הגודש
לי אישית תמיד היה קצת חלב(לא משו שמפריע) עד ההריון הבא...

רק צריך להדפיס את הרשימה שלך 

זה גם ירגיע אותך שתדעי שהכל טוב יהיה בסדר איתם.

ב"ה זה מסודר, יש סבא וסבתא שגרים קרוב

ב"ה זה מסודר, יש סבא וסבתא שגרים קרוב

לשחרר...
גם לשחרר מכל התכניות והמחשבות.
יכול להיות שמה שכתבת אכן תשתמשי בו ויכול להיות שלא.

צריכה לזכור לזרום עם מה שיגיע

גם לי היו חלומות על לידה טבעית, למשוך בבית, מים...
דבקתי בחלום ככה שקצת שכחתי להיות מודעת לצד הרפואי
וגם כשאמא המליצה ללדת בבי"ח הקרוב לא רציתי, כי רציתי טבעי, תומך וכו'
מפה לשם, כשהגיע אמבולנס הייתי בלידה פעילה כשרק לחיצה קטנה הפרידה בין ההיריון ללידה
ככה שכל הנסיעה באמבולנס לא חשבתי טבעי, נשימות, להרפות,
אלא להיפך. למשוך עוד בלי ללחוץ, לשחרר לחץ מהבטן מגפיים וכו'

בקיצור מה שהכי חשוב נראה לי שאם את רוצה להיות בבועה של טבעי וכו' (שזה מצויין שאת כיולדת תתרכזי בזה)
אז תמני מישהו מראש עם כמה שיותר ידע, שיקבל החלטות רפואיות בשבילך.
ותתכונני נפשית שיכול להיות שהמלווים לא ישרו עלייך אווירת רוגע אלא אווירת פרקטיות ולעיתים לחץ.
בכל זאת, לידה לא תמיד מתנהלת לפי החלומות, אז שלא תישברי מזה
תנסי לעטוף את עצמך במעטפת תומכת גם אם לידך שוררת המולה וחוסר וודאות.

ועוד טיפ אם חשוב לך להיות מוגנת מנטלית- תכיני למלווים תיק רפואי הכולל את כל הבדיקות בצורה מסודרת בדגש על הסקירות כי בקבלה חופרים לך על זה ואת רוצה להתרכז בהכנה לתינוק ולא בחפירות על היסטוריה רפואית או לדקלם אלף פעמים ת. וסת אחרון

אוסיף את זה

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx

יש שם הערה שלי - ריכוז טיפים, אולי זה יעזור.

לי מאד עזר בצירים להיות בגישה של לשחרר לשחרר לשחרר.
לצרוח (בצורה יעילה) אם צריך, לעשות פיפי ו*** אם צריך, כי אם מנסים להילחם נגד הצירים, זה פשוט לא טוב...

בהצלחה רבה!

כתוב שיש תקלה

החלטתי לשתף - סיפור הלידה שלי... אני והגיטרה
ללידה השניה התכוננתי רבות. אצל הבכור כלל לא הייתי מוכנה להתמודדות עם הצירים, למה? כי ידעתי מראש שאני רוצה אפידורל. הקטע המצחיק הוא שרציתי אפידורל כדי להימנע מהחוסר אונים בלידה. לא רציתי להיות כאובה, לא רציתי להיות באובדן שליטה. אבל מה שקרה בפועל זה שהחל מהציר הראשון פשוט השתגעתי. לא התמודדתי בגרוש. עצרתי את הנשימה והתפתלתי מכאב. הייתי חסרת אונים. ולכן, ללידה השניה ידעתי שאני חייבת ללמוד טכניקות התמודדות עם צירים. לא בהכרח כדי להימנע מאפידורל, אלא כדי שאהיה שפויה, ובשליטה בזמן הצירים, עד לשלב שבו ניתן אם רוצים לקבל אפידורל.
נוסף על זה, כן חלמתי על להימנע מאפידורל. אפידורל מעכב לידה. התינוק נולד רדום, אז רציתי לנסות. חרשתי על יוטיוב, קראתי את לידה פעילה, שמעתי הרבה סיפורי לידה, קיבלתי טיפים, עשיתי תרגילים, ועוד.
כל ההריון אני תוהה עם עצמי אם אצליח ללדת טבעי אם באמת אני יכולה להתמודד עם הכאבים, עד שבחודש תשיעי, כשצפיתי בסרטון אחרי תקופה ארוכה שבה לא ראיתי, החלטתי שאני לא רוצה לצעוק, ואני לא רוצה להיות כאובה (ולכן אפידורל).
הציפיה ללידה הייתה מצחיקה. בחודש תשיעי הלכנו למופע של אנדרדרוס, אמרתי לעצמי "המ, לחץ בטני מוגבר לאיזה שעתיים, אולי זה יקדם משהו", אבל לא. שבוע 38, צעדנו למעיין בחום, חשבנו שאולי זה יקדם משהו, אבל לא. כמה ימים אח"כ שבוע 39 + 3 החלטתי שדי, ועשיתי גירוי פטמות למשך 20 דקות בכל צד. באותו לילה היינו ביחד, ואז זה הגיע.
2:30 ציר ראשון. בהתחלה עוד מתלבטת אם זה זה, אחרי כמה כאלה מבינה שזה שזה (רמה של כאבי מחזור). בהתחלה עוד נשארתי שוכבת במיטה אבל מהר מאד גיליתי שאני מעדיפה בהרבה לזוז, וללכת, ולנשוף כשכואב. בינתיים נתתי לבעלי להמשיך לישון, שיאגור כוחות, הייתי בסדר לבד. והוא כן דיבר איתי כזה מתוך שינה, וזה הספיק לי.
באיזה שהוא שלב נחתי עם ברכיים על הרצפה והראש על המזרון, הוא ראה אותי ככה ושאל אם אנחנו נוסעים לבית חולים, אמרתי לו שלא, שעוד מעט.
אגב, הייתי ממש מבסוטית מעצמי. הייתי בשליטה. התמודדתי. לא סבלתי. בין הצירים הייתי 100% בסדר. אמרתי לבעלי (ועכשיו לכן) שכבר בשביל הרוגע שאני שרויה בו עכשיו, כל ההכנות שעשיתי היו שוות את זה.
כבר תקופה שהבן הבכור מתעורר במהלך הלילה ונשאר ער ומבסוט לבדו בחדר. כך גם הלילה. אז כשאבא שלי בא לקחת אותנו לבי"ח, הבכור היה ער וחמוד כאילו שזה אמצע היום.
בשלב הזה הצירים היו במרחק של כל 3 4 דקות. והם היו יותר משמעותיים. הייתי צריכה להתכופף עד לרצפה במהלך ציר, ולשאוף החוצה עם השמעת קול בטון נמוך או/ו לזוז כזה. בזמן שבעלי שם את הבכור אצל ההורים שלי, אני חיכיתי מחוץ לאוטו (למרות שאבא שלי אמר לי לחכות בפנים), אבל ברור שהעדפתי להיות בחוץ ולזוז עוד קצת לפני הנסיעה. היה ציר אחד. כרעתי עד לרצפה וכו, ועבר. בעלי חזר ונסענו. ברכב הצירים התחזקו. בין הצירים קצת נימנמתי על בעלי. או נחתי. או דיברתי עם בעלי. בעלי תיזמן את הצירים, אמר לי מתי הם אמורים להגיע ומתי הם לקראת הסוף. בצירים באוטו נעזרתי בהשמעת קולות בהתאם לכאב, ונשמתי. אחרי ציר אחד שלא הצלחתי לנשום טוב, החלטתי שבציר שאחריו לעשות נשימות מהירות וזה היה לי יותר טוב. בדרך אבא שלי שואל אם אנחנו רוצים לעצור בבי"ח קרוב יותר אמרתי שלא. מתישהו בדרך היה ציר שהגיע באיחור. בעלי אמר כזה הינה מגיע ציר, והוא לא הגיע. הייתה לי הפסקה יחסית ארוכה. אחרי ההפסקה הזו היו כנראה הצירי מעבר. מעבר משלב ראשון לשלב שני בלידה. גם הקאתי קצת. ממש קצת. הכנו שקית מבעוד מועד למקרה שזה יקרה. הבנתי שהלידה מתקרבת, כי הקאה זה סימן. אבל לא הבנתי כמה מתקרבת.
4:27 הגענו לחניית בית החולים. איך שחנינו היה עוד ציר, אז נשארתי באוטו כי כבר התרגלתי לצירים באוטו, ואז יצאתי. בסבבה. כאילו לא קרה כלום לפני. זה פשוט מדהים. אבא שלי רצה להביא לי כיסא גלגלים, אני לא רציתי, אז שמנו את הציוד על הכיסא.
כמה מטרים לפני הכניסה לבניין היה לי ווחאד ציר. זה היה הציר לחץ הראשון. פשוט הרגשה של ללכת לשרותים (צרחתי יש לי ***, פשוט כי לא ידעתי שכך מרגישים צירי לחץ...) . וגם הרגשתי משהו רטוב.
לפני שהבנתי שזה ירידת מים, חשבתי שאולי זה שתן, והמחשבה הראשונה שלי לא הייתה פאניקה, אלא שזה בסדר, צריך לזרום, מקסימום נעשה. כנ"ל על התחושה העזה של השרותים.
בעיני זה מדהים, וזה הרבה הודות להכנה שעשיתי לקראת לידה טבעית, שמדברים הרבה הרבה על זה שאסור להילחם עם הצירים ועם הלידה, אלא צריך לזרום עם זה. וממש ממש שמחתי שלא החדרתי לי לראש מחשבות מפגרות ומחלישות של אוי, ואיזה פדיחות וכו.
הנוזל הזו פחות משניה אחרי זה התגלה כפאק של ירידת מים חמים. ואז אמרתי או צעקתי כזה שירדו לי המים. אה, גם בציר הזה כרעתי על הרצפה. בעלי תמך בי, ובהתחלה הוא ניסה למנוע ממני לרדת אבל אמרתי לו שאני רוצה לרדת, וגם הוא לחץ לי על הגב וזה היה מעולה.
למזלנו ממש בדיוק היה שם עובד בית, שרץ והביא מיטה. איזה אחות שבמקרה הייתה בחוץ עזרה לי למיטה. אני לא הייתי כאובה עכשיו אבל הייתי קצת בשוק, ולא כ"כ יכולתי לזוז. העובד בית השפיץ גילגל את המיטה הישר לתוך חדר לידה. שאלו אותי אם אני יולדת, אמרתי שאני לא יודעת כי זו לידה שניה. אמרתי שירדו לי המים. הכניסו אותי לחדר. המיילדת, הייתה פשוט מקסימה. עוד לא הייתי מוכנה לזוז, שכבתי על הצד כזה, חוויתי איזה 'כאב' עמום כזה, עשיתי לה עם היד אסימן של לחכות, והיא פשוט חיכתה.
4:30 בהינתן האישור אז היא לאט לאט בדקה אותי, ביקשתי להישאר בשכיבה על הצד והיא הסכימה, לאט לאט עברתי על הגב כשהייתי מוכנה. (ואז התיישבתי כמעט לגמרי עם תמיכה). עוד ציר, ציר לחץ, צווחתי בטון גבוה. המיילדת קראה לי, תתרכזי, את מוציאה את האנרגיות במקום הלא נכון, והיא צדקה, מיד התאפסתי התרכזתי ועברתי להשמעת קולות נמוכים שעוזרים לי להתרכז כלפי מטה. אח"כ מתי שהו, המיילדת אמרה לי כזה, אנחנו צריכים שהתינוק הזה יהיה בחוץ. ולרגע נלחצתי, נזכרתי שוואלה, עד שהתינוק לא בחוץ, יש סכנה. התפללתי לבורא עולם שיעזור לי להוציא את התינוק בריא ושלם, ושישלח רפואה שלמה לחברתי הטובה.
4:33 עכשיו המיילדת אמרה לי לא ללחוץ, הבנתי שאנחנו ב"קראווניג", פה הבנתי שאני עומדת ללדת בכל רגע. למזלי לא היה ציר, אז לא הרגשתי צורך ללחוץ, וגם אגב, לא הייתי כאובה! ( אצל הבכור הקטע הזה של הלידה היה כ"כ שונה. הייתי כאובה. הייתי חלשה. והייתי חסרת אונים! שזה הדבר שהכי פחדתי ממנו והכי רציתי להימנע ממנו! בגלל שאז הייתי עם אפידורל אז את צרי הלחץ לא הרגשתי, לחצתי כשאמרו לי, ולחיצות שאתה עושה על "עיוור" הם הרבה הרבה פחות יעילות מלחיצות שאתה עושה כי אתה פשוט מרגיש מתי ואיך לעשות אותם. עם הבכור בכל הסוף הייתי כאובה ומסכנה. ועם השני, פשוט לא.).
הודעתי לה שמגיע ציר, לחצתי, והוא היה בחוץ. תינוק. חמוד. לא מעוות. פשוט חמוד. היא שמה אותו עלי. אמרתי לבעלי avid">I did it, ודברים בסגנון. הייתי מאד גאה בעצמי, שאשכרה עשיתי את זה. אגב- כל הקטע מהירידת מים עד שהשני נולד היה בערך איזה 4 דקות. הגעתי בפתיחה מלאה ראש בספינה + 3. בדרך לבי"ח עוד אמרתי לבעלי שמסקרן אותי באיזה פתיחה נגיע. חח. אחרי שהדם מחבל הטבור גמר לזרום הנקתי אותו. וואי, הוא ינק ממש יפה. פשוט לא הפסיק. אחרי כמה דקות האחות ביקשה רשות, לא לקחה ואז אמרה 'אפשר?', ביקשה רשות לשקול אותו וכו, ואז מיד החזירה לי אותו. הוא ינק בערך שעה ברצף. חח. אגב, בצירי לחץ, אז ממש צרחתי, אבל זה היה במודע. בשליטה. מה לעשות, תחושה מאד חזקה של ללכת לשרותים זה לא דבר נעים, אבל זאת תחושה כ"כ ברורה. זה כ"כ ברור מה את צריכה לעשות. רוצה שייגמר, אז תלחצי. כשהיינו בחדר התאוששות הרגשתי מצויין, אבל ממש רציתי אמבטיה. הגוף הרגיש כזה כאב עמום כזה. אכלתי מנטוס, שתיתי מים והייתי מאושרת. תודה שקראתם avid">;)

שאלה-
מה זה שלב קראווינג?

כשהחלק הכי רחב של הראש של התינוק יוצא

ריכוז טיפים ;) אני והגיטרה
# צירים זה דבר מופלא. זה לא כמו כאב. כשמקבלים מכה, הכאב נשאר איתך. כשהציר עובר, יש שלווה. נחת. אין כאב. זמן לנוח, לשתות, לצחוק, לדבר.
#הרעיון הוא להישאר בשליטה. להתרכז. להבין שהכאב הוא ממש לא אין סופי, אלא הוא ממוקד והוא יעבור.
# דבר חשוב הוא לא להילחם עם הצירים והלידה.
אלא ללכת על זה ולא לעצור.
> בפן הפיזי להקפיד לא להתכווץ, לא לחרוק שיניים, לא לעלות לטון גבוה, לא להתאפק! וכו
> בפן הנפשי לזרום! להיות שלימה עם מה שבה עם הלידה, כמו צרחות, מראה לא משהו, שתן ועוד.
התמודדות עם צירים:
* תנועתיות ותנוחות - תנועה ותנוחות שונות עוזרות מאד. חשוב לראות אופציות ולהתאמן עליהם לפני הלידה כדי שהגוף יהיה מאומן יותר, ובזמן אמת יעשה מה שטוב לו (כמו שבזמן אזעקה יודעים לזנק לממ"ד)
* לנשום - להתאמן במהלך היום, על נשימות עמוקות. כי זה לא משהו שעושים בדרך כלל, אך זה יכול ממש להקל בזמן ציר ובין הצירים. וגם את מתאמנת, ואז בזמן כאב, יהיה לך באמת קל יותר להתמקד על הנשימה במקום על הקושי!
*מגע - להבין היכן כואב (גב, בטן רגליים?), ולהפעיל על האזור הנ"ל לחץ, חום, מים זורמים ועוד.
*קול (!!) - עזר לי מאד. צריך להתאמן לפני הלידה על השמעת קולות נמוכים(בהתחלה לא הצלחתי, הייתי מתאמנת תוך כדי שטיפת כלים). את הקול הנמוך משמיעים לפי הכאב, ולתוך הכאב. בריכוז.
זה שלעצמו גם כן עוזר להמשיך לנשום בצורה סדירה.
טיפים נוספים:
~ לספור לאורך הצירים, ולתזמן אותו. עוזר להמחיש שהציר בדרכו ללכת ושאת מתמודדת מצויין
~ חזרה על מילות מפתח: שתגידי לעצמך, או תגידי למלווים מראש להגיד לך, בין הצירים ובמהלכן. למשל; הציר מקדם הציר מקדם, זה טוב וזה בריא זה טוב וזה בריא, את יפה גם עכשיו, את יפה גם עכשיו
~ דמיון 'פתוח': לדמיין את הצוואר נפתח והתינוק יורד למטה, או לחילופין לדמיין נוף ומרחבים

(ממליצה לקרוא את הספר לידה פעילה)

ויישר כח על הטיפים המועילים

שכל משאלותיך יתגשמו לטובה

תחפשי כאן הקלה על צירים לידה טבעית

תודה רבה

את סיפור הלידה שלי

סיפור הלידה שלי | פורום הריון ולידה

יש טיפים בפנים..

אם אתם רוצים עוד ילד לא כדאי לחכות פרנסה ועזרה תגיעה בעז"ה וגם אם יהיה קשה זה שווה את זה
חוץ מזה אחים צמודים זה כיף וכשהם קצת גודלים זה גם יותר קל

אישית מכירה גם כאלו שילדו אחרי 40. אבל הסיכון עולה. ואת לא יכולה לדעת אם את מאלו שמצליחים להרות טבעי בכזה גיל או לא

ילד ראשון זה קשה יותר ללדת אחרי גיל 38 (למרות שאני מכירה באופן אישי מישהי שילד שלושה ילדים ראשונים אחרי גיל 38), אבל לאישה שכבר ילדה - קל יותר להיכנס להיריון אחרי הגיל הזה. (מכירה לא מעט נשים כאלה...)

 

 

 

[ובעבר, כמה שידוע לי, דיברו על גיל 40 כגיל הסף ללידות... מעניין למה הרופא הוריד את זה לגיל 38 ]

משמעותית ו38 כבר סיכוי נמוך

אסור לומר שהיא פוחות אפילו בשנה בגלל עניין הפוריות

מאחלת לך שהלידה הראשונה תעבור בקלות ובידיים מלאות...
תכנונים לחוד - ומעשים לחוד ... ואולי תרגישי תשוקה לעוד ילד או ילדה הרבה קודם לגיל 38?

ההסתברות להכנס להריון בקלות יורדת עם הגיל, מעל 35.
יש המון נשים שנכנסות להריון בסוף שנות ה- 30 שלהן. די נפוץ ולא נדיר.
מאידך, ההסתברות לבעיות עולה עם הגיל. הריון לאישה מעל גיל 35, כרוך ביותר סיכונים.

אבל מניסיון שלי למנוע עכשיו 4-5 שנים זה ממש לבזבז את חלון הפוריות שלך.
אח"כ יש יותר בעיות פיריון וגם סיכוי לבעיות כרומוזומליות.
ממש בהצלחה ולידה קלה
המקווה בשבילך שתזכו לחוות את התינוקי בחיות וישעה לכם מהר חשק לעוד.
ותזכרי שהמשפחה זה מס' 1.

מקווה שעם האוכל יבוא בתאבון
בעיני זה קצת בזבוז לחכות ככ הרבה שנים לילד הבא כשאת לא בת 20...
זה הזמן להקים משפחה לכל השאר עוד החיים ארוכים.....

שלוש ארבע שנים זה המווווןןן

הפוריון של אשה די דומה בין הגילים 20-35 אבל אח''כ מתחילה לרדת במהירות ומעל גיל 40 כ 40 אחוזים מהנשים לא תוכלנה להכנס להריון ללא טיפולים, ואצל חלק מהן גם טיפולים לא יעזרו..
בין גיל 35-40 יש נשים שהפוריות שלהם לגמרי רגילה ויש כאלה שיש אצלן ירידה בפוריות.אני מכירה אישית כמה נשים שהיו פוריות מאוד (5,7,8, ילדים..) ובערך בגיל 35 בבת אחת ירדה הפוריות והפסיקו להיקלט. אחת מהן ניסתה להתחיל טיפולים והרופא אמר לה שחבל על הזמן והכסף..
וחוץ מזה שבגילים האלה הסיכון לתסמונות גנטיות עולה באופן משמעותי וגם אחוז ההפלות הטבעיות..

אז לדעתי חבל לחכות..עכשיו השנים שכדאי לנצל.. את כבר קרובה לקצה...

וזה גם תלוי בהיסטוריה המיילדותית..
אישה שנכנסה להריון פעם אחת יהיה לה יותר קלאישה שילדה כמה פעמים גם אמור להיות יותר פשוט.

אבל תכלס- קשה לדעת על איזה צד תפלי...

בעיני האישיות כדאי יותר להמתין שנתיים גג שלוש.
ככה הילדים יגדלו יחד ויהיו חברים.
יהיה לכם ולהם יותר קל.
וגם אתם תעברו יחסית ברצף את התקופה של תינוקות קטנים
שהיא יותר מאתגרת פיזית ותעברו לשלב הבא...


בכל מקרה חכי שתלדי ואז תוכלי לקבל החלטה יותר נבונה.
עוד משהו- יכול לעזור לך לברר עם אמא ואחיות איך היה אצלן כי יש בזה גם גנטיקה...

בהחלטיש נשים שאפילו שילדו כמה ילדים הפסיקו ללדת בגיל 35 ו36...
ויש כאלה שילדו גם בגילאים מאוחרים.
כמובן החלטה שלך אם נכון לקחת סיכון וכו.

ראשית, לזכור שהם בעבודה.. לפעמים עייפים.. עמוסים.. השאירו בבית בעיות.. או סתם אנשים לא נחמדים.. בכל אופן, הכל לא אישי נגדך.. בסה"כ הם רוצים לבצע את העבודה הכי טוב שהם יכולים ולגמור את המשמרת בשלום.

היום, זה כבר לא מה שהיה פעם.. הצוות הרבה יותר עם תודעת שרות.. בד"כ לא צריך ממש להילחם על הרצונות שלך אלא רק לדבר בנחרצות נעימה..

בכל הלידות שלי (5) כולל 2 בזרוז הקשיבו לכל מה שאמרתי (כמובן שלא נגד את ההיגיון או המצב הרפואי).. אני נעימה, מחייכת (כשיכולה) ומדברת בנימוס..

לדוגמא: מוניטור בשכיבה: "סליחה, ממש כואב לי.. אני לא יכולה לשכב.. בואי ננסה לעשות בעמידה.."

פתיחת וריד: "אני לא רוצה, תודה".. פעמיים לא ניסו לשכנע אותי.. בשלישי ביקשתי כי רציתי מראש אפידורל, כשהבנתי שלא אספיק, ביקשתי להוציא אותו ישר (לפני הלידה). המיילדת ניסתה לשכנע אותי שאני כבר מחוברת וכדאי להשאיר.. אמרתי לה שאני לא רוצה.. והיא הוציאה לי אותו בפתיחה מלאה.. כמה דקות לפני הלידה..

תנוחת לידה: "אני מרגישה שזה לא מתקדם ככה, אפשר לנסות תנוחה אחרת?" פעם אחת המיילדת אמרה לי (בחדר טבעי..) שהיא לא יודעת ליילד אחרת.. כמובן שקיבלתי את זה.. ובפעם השנייה המיילדת שינתה לי את התנוחה והתינוקת החליקה החוצה..

וכך הלאה..

ממש אין מה לחשוש.. פשוט להתגבר ולומר את הרצונות והעדפות שלך..

בהצלחה 

או שזה תלוי מיילדת?
בגדול אני נחמדה. רק מפחדת שמרוב הנחמדות לא אהיה אסרטיבית ולא אדע לעמוד על שלי..
בלידה הקודמת הודיעו לי שפותחים וריד. בכלל לא הרגשתי שיש לי מקום לסרב..

זה סגנון הדיבור שלהן..

את פשוט עונה בחזרה בנעימות ולא בתוקפנות את הרצונות שלך..

אם את אדם נחמד אז הכל יהיה בסדר.. כל טיפול שמציעים את יכולה לבקש הסבר לנחיצות שלו ולהחליט אם הוא מתאים לך..

לידה שנייה בד"כ לא דומה לראשונה..

בראשונה הייתי שלושה ימים בחדר לידה שנגמרה בוואקום ומספר תפרים שאי אפשר לספור..

בשנייה הגעתי (בטעות, לא ידעתי איך הגוף אמור להרגיש..) עם פתיחה מלאה ללידה..

ושמעתי המון בנות שלידה שנייה מהירה יותר מהראשונה.

המון בהצלחה.

כי לידה ארוכה יותר משאר הלידות.

ובדרך כלל רוצים להישאר בבית כמה שיותר ולא יודעים שלידה יכולה להיות תוך שעה/שעתיים מתחילת הצירים.

הגעתי ללידה עם ירידת מים, והיה חשוב לי יעשו לי בדיקת פתיחה כל זמן שהלידה לא בשלב ממש מתקדם (חששתי מזיהום, אחרי ירידת מים יש סיכון גבוה לזיהום). סירבתי - ואכן בדקו לי פתיחה רק כעבור שלושה ימי אשפוז, כשהצירים היו חזקים מאוד וביקשתי לעבור לחדר לידה.

מה שעזר לי לסרב היו שני דברים:

א- הידיעה שזו לא בקשה הזויה. לפני כן ילדתי בבית חולים אחר שבו הגישה של הרופא הייתה לא לבדוק פתיחה אחרי ירידת מים, אם הלידה עוד נראית רחוקה. אז גם אם בבית החולים הנוכחי הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, בתוכי ידעתי שזה נוהל סביר והגיוני, ואולי אפילו ביום מן הימים גם הם יתעדכנו ויעברו אליו...

ב- הידיעה שזה כל כך כל כך תלוי רק בי. הרי זה פשוט בתכלית - אם אני לא אסתדר במיטה בתנוחה המתאימה, אף אחד לא יבדוק אותי. ברור שלא יכניסו יד בכוח, נכון? זה בכלל לא יעלה על הדעת. אז כל זמן שזה ברור לי, אני רגועה ולא נלחצת, ויכולה לחייך אליהם בנחת, להקשיב לכל ההסברים (הלגמרי לא משכנעים, עליי לציין...), ובסופם להגיד, בפעם העשירית: "לא מעוניינת, תודה".

 

הם הסבירו שחובה - אני חייכתי בנועם וסירבתי - הם הסבירו שוב - אני סירבתי שוב - הסבירו - סירבתי - בסוף ראו שלא יילך ואין מה לעשות איתי, והניחו לעניין.

 

בהצלחה!

באמת בדיקת פתיחה זה תלוי איפה את יולדת יש מקומות שבודקים הרבה ויש מקומות שרק אם צריך

בקשר לתפרים להביא שמן ולבקש מהמילדת שממש תשתדל

פתיחת וריד אפשר לסרב אבל ממש לא כדאי אם תצטרכי נוזלים או משהו באופן מיידי לא כדאי שיתחילו לחפש לך וריד אבל כן אפשר לבקש שישימו במקום שלא יפריע לך לי שמו בגב הזרוע

בהנחה שאני בעניין של לידה טבעית..
פיטוצין נותנים אחרי כל לידה?

ממש כדאי לקבל נוזלים

פיטוצין נותנים אחרי הלידה כדי לכווץ את הרחם גם בלידה טבעית

אבל פתיחת הוריד היא לא רק בשביל זה, אלא בעיקר למצבי חירום ל"ע שאף אחת לא יכולה לדעת מראש שזה לא יקרה לה

באמת שואלת.. בגלל מקרים יחסית מועטים כולן חייבות לפתוח וריד?
ותודה לכולן

דקות יקרות למצוא וריד

גם עם בדיקות דם ממש לא מסתדרת

שמו לי פעם צנטר דק וממש לא הרגשתי אותו.

לי זה ממש ממש כאב

שידרג לי את האישפוז בצורה משמעותית!!

האחות הנחמדה אמרה לי שגב כף היד יותר כואב אבל פחות יורגש והקשבתי להמלצה שלה ואכן צדקה . כאב ממש בהכנסה שתי דקות אבל אחר כך כל האשפוז לא הפריע לי בכלל גם לא בהנקה. אז באמת היה שווה

לא ילדתי ככה, אבל כמה ימים לפני היו לי צירים צפופים אז הפנו אותי באמבולנס, ושם פתחו לי וריד בגב כף היד והוא ממש ממש הכאיב לי, ולא רק בהכנסה אלא גם הרבה אחרי כשחיכיתי שעוות במיון.. סבלתי כולי, היו לי כאבי גב וצירים וכאבים בכללי, אבל הוריד בכף היד פשוט צרב וכאב ממש עד שבכיתי לאחות אחת שתוציא לי אותו ואמרתי שלא אכפת לי שיצטרכו לפתוח לי וריד אחר..(ואני שונאאת דקירות)

בלידה עצמה הייתי עם וריד פתוח רגיל, בבפנוך של המרפק,והוא לא כזה הפריע לי והגביל את התנועה... רק אחכ קצת הציק לי, באשפוז, אבל בכל מקרה נראלי היה מציק לי....וריד פתוח זה בעע.

כשמיובשים קשה למצוא וריד.
ואם קשה גם ככה למצוא ורידים זה ממש בעייתי.

ממליצה לבקש שיפתחו בגב כף היד.
קצת יותר כואב, אבל מציק פחות משמעותית.

המיילדת שאלה אותי אם אני רוצה
ואמרתי לה שלא
רק אם יהיה לי ממש דימום חזק

כאשר רואים שהרחם לא מספיק מתכווץ, והדימום מידי מוגבר

אחרי הלידה וצריך התערבות דחופה, אז מאוד קשה באותו רגע לפתוח וריד כי במצב הזה הכל מכווץ בגוף.

4 פעמים בבי"ח שערי צדק.
ב"ה היתה לי תמיד תחושה טובה מהמיילדות (ופגשתי די הרבה)
מאירות פנים, נעימות.
ילדתי תמיד לידה טבעית
ללא אפידורל
לא לחצו עלי שום דבר. הדבר היחיד המבאס היה מוניטור.
בלידה האחרונה היו לי צירים די חזקים כשהיה חובה מוניטור אז עשיתי על הכדור פיזיו וזה הקל.
הרגשתי שממש קשובים אלי, סומכים על התחושות שלי ועל ההיכרות שליעם הגוף ועם הלידות.
בלידות עצמן ביקשתי שחשוב לי ממש לא להקרע או להתפר
והמיילדות שמו המון שמן שקדים (שמה יש להן בנוהל, לא צריך להביא).
וב"ה באף לידה לא היו תפרים או קרעים וכו. כולל לידה קשה אחת שהיתה לי כשהתינוק במצב עורף לאחור.

סה"כ היתהאוירה נעימה.
בלידה הראשונה הייתי על 6
רוב הלידות הייתי בכלל במקלחת חוץ מהמוניטורים
או כשרציתי גז צחוק
לא זוכרת שביקשתי משהו ולא קיבלתי...

תתפללי הרבה ועל כל דבר והלואי ויהיו לך שליחים טובים!!!

שמחה לשמוע!

והכי למוד זה עכשיו כשהיא מקבלת התקפות גיהוקים ואני נזכרת באיך זה הרגיש כשהיא היתה בפנים...

זה יכול להיות גיהוקים

זה במרווחים יותר גדולים מאשר דופק

ואין שיפור...
ומה קורה לעור המסכן שלי אחר כך? זה נהיה קפלים אחרי המתיחה המטורפת הזו או שזה חוזר לעצמו?

היה לי את זה בכל הלידות...

אבוי
זה מכוער
וכואב
אווווף

שהן מנקזות את הנוזלים החוצה מהגוף

משיכות בשוק הרגל כלפי מעלה ואז משיכות מהברך כלפי אחורי הברך-ששם נמצאות בלוטות לימפה

אמור מאוד לעזור

מקווה שהבנת

בלידה האחרונה אחרי שבוע זה נעלם...

רק אושר בקריאה ראשונה

אבל זה עודלא עבר, ואני לא באמת מאמינה שזה יעבור בסוף, האמת..

היה על זה שרשור פה ורוב הנשים התנגדו לו