מה יעזור לי בלידה טבעית?מחי
כתבתי תוכנית לידה מפורטת למלווים שלי, משתפת לטובת מי שזה יעזור לה.
מוזמנות להוסיף רעיונות משלכן

מה חשוב לי בלידה?
אווירה רגועה, שמחה וחיובית. מוטיבציה עצמית ותמיכה מהסביבה.

מה יעזור לי טכנית?
*להישאר בבית כמה שיותר זמן.
*מוזיקה שמחה או רגועה, תלוי במצב רוח
*רסקיו
*נשימות 4-8 והרפיה בין הצירים
*דמיון מודרך: לדמיין את התינוק יורד עם כל ציר, את עצמי כמו פרח שנפתח, כדור אור שעובר בתוכי עם כל נשימה ומתפשט ונותן כח, גלי הים בקצב תואם לנשימות
*מקלחת/אמבטיה/ג'קוזי
*לשנות תנוחות: הליכה, כדור פיזיו, כריעה, להישען על קיר/שולחן/שיש/ספה, תנוחת חתול, תליה, סיבובי אגן
*להגיד לעצמי ולבקש מהמלווים להגיד לי משפטים מחזקים

משפטים:
אני יכולה, אני אצליח!
הצירים טובים, הם מקדמים את הלידה.
בקרוב אפגוש את התינוק שלי.
אם העוצמה מתחזקת זה סימן שאנחנו בכיוון הנכון!
אני יודעת ללדת, הגוף שלי יודע מה לעשות.
אני מסוגלת, אני הולכת להצליח כמו כל הנשים בעולם.
זה כאב טוב, כאב בריא שמביא את התינוק שלי.
אני מרפה, אני נפתחת, התינוק שלי יורד.
לנשום עם הציר, לא להילחם בו, להרפות.
להתמקד בציר הזה בלבד, לא לחשוב על הצירים הבאים.
אני מסוגלת להתמודד עם ציר אחד. 60 שניות וזה יעבור.
ה' נמצא איתי ועוזר לי, ה' נותן לי כח.

לבעלי:
תזכיר לי לנשום בזמן הצירים ולהרפות ביניהם.
אם אני לא מצליחה להתרכז בנשימות תנשום איתי.
תגיד לי משפטים מחזקים.
תציע לי שתיה.
תזכיר לי לאיזה תנוחות אפשר להחליף אם אני נתקעת בתנוחה אחת.
תגיד תהילים בקול.

למלווה:
תעזרי לי לנשום.
תציעי לי תנוחות שונות.
תשאלי אם אני רוצה עיסוי בגב.
תגידי לי משפטים מחזקים.
תתווכי ביני לבין הצוות הרפואי אם יהיה לי קשה לתקשר איתם ולהסביר את עצמי.

למיילדת:
אני רוצה לנסות תנוחות לידה שונות
עיסוי פרינאום בשמן שקדים
להשאיר את חבל הטבור
להניח את התינוק עלי מיד
הנקה
לחכות ליציאה טבעית של השליה
קפיץ קפוץמחי
כתבת הכל!! אין מה להוסיףחצי שליש

רק צריך להדפיס את הרשימה שלך צוחק

תוסיפי גם מה עושים עם הילדים. אם יש.מוריה
זה גם ירגיע אותך שתדעי שהכל טוב יהיה בסדר איתם.
תודה!מחי
ב"ה זה מסודר, יש סבא וסבתא שגרים קרוב
תודה!מחי
ב"ה זה מסודר, יש סבא וסבתא שגרים קרוב
עוד דבר אחד מאוד בסיסיבת 30
לשחרר...
גם לשחרר מכל התכניות והמחשבות.
יכול להיות שמה שכתבת אכן תשתמשי בו ויכול להיות שלא.
צודקתמחי
צריכה לזכור לזרום עם מה שיגיע
מאוד בסיסי והכי חשוב!אמאשוני
גם לי היו חלומות על לידה טבעית, למשוך בבית, מים...
דבקתי בחלום ככה שקצת שכחתי להיות מודעת לצד הרפואי
וגם כשאמא המליצה ללדת בבי"ח הקרוב לא רציתי, כי רציתי טבעי, תומך וכו'
מפה לשם, כשהגיע אמבולנס הייתי בלידה פעילה כשרק לחיצה קטנה הפרידה בין ההיריון ללידה
ככה שכל הנסיעה באמבולנס לא חשבתי טבעי, נשימות, להרפות,
אלא להיפך. למשוך עוד בלי ללחוץ, לשחרר לחץ מהבטן מגפיים וכו'

בקיצור מה שהכי חשוב נראה לי שאם את רוצה להיות בבועה של טבעי וכו' (שזה מצויין שאת כיולדת תתרכזי בזה)
אז תמני מישהו מראש עם כמה שיותר ידע, שיקבל החלטות רפואיות בשבילך.
ותתכונני נפשית שיכול להיות שהמלווים לא ישרו עלייך אווירת רוגע אלא אווירת פרקטיות ולעיתים לחץ.
בכל זאת, לידה לא תמיד מתנהלת לפי החלומות, אז שלא תישברי מזה
תנסי לעטוף את עצמך במעטפת תומכת גם אם לידך שוררת המולה וחוסר וודאות.

ועוד טיפ אם חשוב לך להיות מוגנת מנטלית- תכיני למלווים תיק רפואי הכולל את כל הבדיקות בצורה מסודרת בדגש על הסקירות כי בקבלה חופרים לך על זה ואת רוצה להתרכז בהכנה לתינוק ולא בחפירות על היסטוריה רפואית או לדקלם אלף פעמים ת. וסת אחרון
תודה! מאוד חשובמחי
אוסיף את זה
מצרפת ללינק לסיפור לידה שליאני והגיטרה

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx

יש שם הערה שלי - ריכוז טיפים, אולי זה יעזור.

לי מאד עזר בצירים להיות בגישה של לשחרר לשחרר לשחרר.
לצרוח (בצורה יעילה) אם צריך, לעשות פיפי ו*** אם צריך, כי אם מנסים להילחם נגד הצירים, זה פשוט לא טוב...

בהצלחה רבה!
לא הצלחתי לפתוח מחי
כתוב שיש תקלה
הסיפור שלי - אני והגיטרהאני והגיטרה
החלטתי לשתף - סיפור הלידה שלי... אני והגיטרה
ללידה השניה התכוננתי רבות. אצל הבכור כלל לא הייתי מוכנה להתמודדות עם הצירים, למה? כי ידעתי מראש שאני רוצה אפידורל. הקטע המצחיק הוא שרציתי אפידורל כדי להימנע מהחוסר אונים בלידה. לא רציתי להיות כאובה, לא רציתי להיות באובדן שליטה. אבל מה שקרה בפועל זה שהחל מהציר הראשון פשוט השתגעתי. לא התמודדתי בגרוש. עצרתי את הנשימה והתפתלתי מכאב. הייתי חסרת אונים. ולכן, ללידה השניה ידעתי שאני חייבת ללמוד טכניקות התמודדות עם צירים. לא בהכרח כדי להימנע מאפידורל, אלא כדי שאהיה שפויה, ובשליטה בזמן הצירים, עד לשלב שבו ניתן אם רוצים לקבל אפידורל.
נוסף על זה, כן חלמתי על להימנע מאפידורל. אפידורל מעכב לידה. התינוק נולד רדום, אז רציתי לנסות. חרשתי על יוטיוב, קראתי את לידה פעילה, שמעתי הרבה סיפורי לידה, קיבלתי טיפים, עשיתי תרגילים, ועוד.
כל ההריון אני תוהה עם עצמי אם אצליח ללדת טבעי אם באמת אני יכולה להתמודד עם הכאבים, עד שבחודש תשיעי, כשצפיתי בסרטון אחרי תקופה ארוכה שבה לא ראיתי, החלטתי שאני לא רוצה לצעוק, ואני לא רוצה להיות כאובה (ולכן אפידורל).
הציפיה ללידה הייתה מצחיקה. בחודש תשיעי הלכנו למופע של אנדרדרוס, אמרתי לעצמי "המ, לחץ בטני מוגבר לאיזה שעתיים, אולי זה יקדם משהו", אבל לא. שבוע 38, צעדנו למעיין בחום, חשבנו שאולי זה יקדם משהו, אבל לא. כמה ימים אח"כ שבוע 39 + 3 החלטתי שדי, ועשיתי גירוי פטמות למשך 20 דקות בכל צד. באותו לילה היינו ביחד, ואז זה הגיע.
2:30 ציר ראשון. בהתחלה עוד מתלבטת אם זה זה, אחרי כמה כאלה מבינה שזה שזה (רמה של כאבי מחזור). בהתחלה עוד נשארתי שוכבת במיטה אבל מהר מאד גיליתי שאני מעדיפה בהרבה לזוז, וללכת, ולנשוף כשכואב. בינתיים נתתי לבעלי להמשיך לישון, שיאגור כוחות, הייתי בסדר לבד. והוא כן דיבר איתי כזה מתוך שינה, וזה הספיק לי.
באיזה שהוא שלב נחתי עם ברכיים על הרצפה והראש על המזרון, הוא ראה אותי ככה ושאל אם אנחנו נוסעים לבית חולים, אמרתי לו שלא, שעוד מעט.
אגב, הייתי ממש מבסוטית מעצמי. הייתי בשליטה. התמודדתי. לא סבלתי. בין הצירים הייתי 100% בסדר. אמרתי לבעלי (ועכשיו לכן) שכבר בשביל הרוגע שאני שרויה בו עכשיו, כל ההכנות שעשיתי היו שוות את זה.
כבר תקופה שהבן הבכור מתעורר במהלך הלילה ונשאר ער ומבסוט לבדו בחדר. כך גם הלילה. אז כשאבא שלי בא לקחת אותנו לבי"ח, הבכור היה ער וחמוד כאילו שזה אמצע היום.
בשלב הזה הצירים היו במרחק של כל 3 4 דקות. והם היו יותר משמעותיים. הייתי צריכה להתכופף עד לרצפה במהלך ציר, ולשאוף החוצה עם השמעת קול בטון נמוך או/ו לזוז כזה. בזמן שבעלי שם את הבכור אצל ההורים שלי, אני חיכיתי מחוץ לאוטו (למרות שאבא שלי אמר לי לחכות בפנים), אבל ברור שהעדפתי להיות בחוץ ולזוז עוד קצת לפני הנסיעה. היה ציר אחד. כרעתי עד לרצפה וכו, ועבר. בעלי חזר ונסענו. ברכב הצירים התחזקו. בין הצירים קצת נימנמתי על בעלי. או נחתי. או דיברתי עם בעלי. בעלי תיזמן את הצירים, אמר לי מתי הם אמורים להגיע ומתי הם לקראת הסוף. בצירים באוטו נעזרתי בהשמעת קולות בהתאם לכאב, ונשמתי. אחרי ציר אחד שלא הצלחתי לנשום טוב, החלטתי שבציר שאחריו לעשות נשימות מהירות וזה היה לי יותר טוב. בדרך אבא שלי שואל אם אנחנו רוצים לעצור בבי"ח קרוב יותר אמרתי שלא. מתישהו בדרך היה ציר שהגיע באיחור. בעלי אמר כזה הינה מגיע ציר, והוא לא הגיע. הייתה לי הפסקה יחסית ארוכה. אחרי ההפסקה הזו היו כנראה הצירי מעבר. מעבר משלב ראשון לשלב שני בלידה. גם הקאתי קצת. ממש קצת. הכנו שקית מבעוד מועד למקרה שזה יקרה. הבנתי שהלידה מתקרבת, כי הקאה זה סימן. אבל לא הבנתי כמה מתקרבת.
4:27 הגענו לחניית בית החולים. איך שחנינו היה עוד ציר, אז נשארתי באוטו כי כבר התרגלתי לצירים באוטו, ואז יצאתי. בסבבה. כאילו לא קרה כלום לפני. זה פשוט מדהים. אבא שלי רצה להביא לי כיסא גלגלים, אני לא רציתי, אז שמנו את הציוד על הכיסא.
כמה מטרים לפני הכניסה לבניין היה לי ווחאד ציר. זה היה הציר לחץ הראשון. פשוט הרגשה של ללכת לשרותים (צרחתי יש לי ***, פשוט כי לא ידעתי שכך מרגישים צירי לחץ...) . וגם הרגשתי משהו רטוב.
לפני שהבנתי שזה ירידת מים, חשבתי שאולי זה שתן, והמחשבה הראשונה שלי לא הייתה פאניקה, אלא שזה בסדר, צריך לזרום, מקסימום נעשה. כנ"ל על התחושה העזה של השרותים.
בעיני זה מדהים, וזה הרבה הודות להכנה שעשיתי לקראת לידה טבעית, שמדברים הרבה הרבה על זה שאסור להילחם עם הצירים ועם הלידה, אלא צריך לזרום עם זה. וממש ממש שמחתי שלא החדרתי לי לראש מחשבות מפגרות ומחלישות של אוי, ואיזה פדיחות וכו.
הנוזל הזו פחות משניה אחרי זה התגלה כפאק של ירידת מים חמים. ואז אמרתי או צעקתי כזה שירדו לי המים. אה, גם בציר הזה כרעתי על הרצפה. בעלי תמך בי, ובהתחלה הוא ניסה למנוע ממני לרדת אבל אמרתי לו שאני רוצה לרדת, וגם הוא לחץ לי על הגב וזה היה מעולה.
למזלנו ממש בדיוק היה שם עובד בית, שרץ והביא מיטה. איזה אחות שבמקרה הייתה בחוץ עזרה לי למיטה. אני לא הייתי כאובה עכשיו אבל הייתי קצת בשוק, ולא כ"כ יכולתי לזוז. העובד בית השפיץ גילגל את המיטה הישר לתוך חדר לידה. שאלו אותי אם אני יולדת, אמרתי שאני לא יודעת כי זו לידה שניה. אמרתי שירדו לי המים. הכניסו אותי לחדר. המיילדת, הייתה פשוט מקסימה. עוד לא הייתי מוכנה לזוז, שכבתי על הצד כזה, חוויתי איזה 'כאב' עמום כזה, עשיתי לה עם היד אסימן של לחכות, והיא פשוט חיכתה.
4:30 בהינתן האישור אז היא לאט לאט בדקה אותי, ביקשתי להישאר בשכיבה על הצד והיא הסכימה, לאט לאט עברתי על הגב כשהייתי מוכנה. (ואז התיישבתי כמעט לגמרי עם תמיכה). עוד ציר, ציר לחץ, צווחתי בטון גבוה. המיילדת קראה לי, תתרכזי, את מוציאה את האנרגיות במקום הלא נכון, והיא צדקה, מיד התאפסתי התרכזתי ועברתי להשמעת קולות נמוכים שעוזרים לי להתרכז כלפי מטה. אח"כ מתי שהו, המיילדת אמרה לי כזה, אנחנו צריכים שהתינוק הזה יהיה בחוץ. ולרגע נלחצתי, נזכרתי שוואלה, עד שהתינוק לא בחוץ, יש סכנה. התפללתי לבורא עולם שיעזור לי להוציא את התינוק בריא ושלם, ושישלח רפואה שלמה לחברתי הטובה.
4:33 עכשיו המיילדת אמרה לי לא ללחוץ, הבנתי שאנחנו ב"קראווניג", פה הבנתי שאני עומדת ללדת בכל רגע. למזלי לא היה ציר, אז לא הרגשתי צורך ללחוץ, וגם אגב, לא הייתי כאובה! ( אצל הבכור הקטע הזה של הלידה היה כ"כ שונה. הייתי כאובה. הייתי חלשה. והייתי חסרת אונים! שזה הדבר שהכי פחדתי ממנו והכי רציתי להימנע ממנו! בגלל שאז הייתי עם אפידורל אז את צרי הלחץ לא הרגשתי, לחצתי כשאמרו לי, ולחיצות שאתה עושה על "עיוור" הם הרבה הרבה פחות יעילות מלחיצות שאתה עושה כי אתה פשוט מרגיש מתי ואיך לעשות אותם. עם הבכור בכל הסוף הייתי כאובה ומסכנה. ועם השני, פשוט לא.).
הודעתי לה שמגיע ציר, לחצתי, והוא היה בחוץ. תינוק. חמוד. לא מעוות. פשוט חמוד. היא שמה אותו עלי. אמרתי לבעלי avid">I did it, ודברים בסגנון. הייתי מאד גאה בעצמי, שאשכרה עשיתי את זה. אגב- כל הקטע מהירידת מים עד שהשני נולד היה בערך איזה 4 דקות. הגעתי בפתיחה מלאה ראש בספינה + 3. בדרך לבי"ח עוד אמרתי לבעלי שמסקרן אותי באיזה פתיחה נגיע. חח. אחרי שהדם מחבל הטבור גמר לזרום הנקתי אותו. וואי, הוא ינק ממש יפה. פשוט לא הפסיק. אחרי כמה דקות האחות ביקשה רשות, לא לקחה ואז אמרה 'אפשר?', ביקשה רשות לשקול אותו וכו, ואז מיד החזירה לי אותו. הוא ינק בערך שעה ברצף. חח. אגב, בצירי לחץ, אז ממש צרחתי, אבל זה היה במודע. בשליטה. מה לעשות, תחושה מאד חזקה של ללכת לשרותים זה לא דבר נעים, אבל זאת תחושה כ"כ ברורה. זה כ"כ ברור מה את צריכה לעשות. רוצה שייגמר, אז תלחצי. כשהיינו בחדר התאוששות הרגשתי מצויין, אבל ממש רציתי אמבטיה. הגוף הרגיש כזה כאב עמום כזה. אכלתי מנטוס, שתיתי מים והייתי מאושרת. תודה שקראתם avid">;)

מהממת!!מאמי5778
שאלה-
מה זה שלב קראווינג?
הכתרהמחיאחרונה
כשהחלק הכי רחב של הראש של התינוק יוצא
ריכוז הטיפים שלי ;)אני והגיטרה
ריכוז טיפים ;) אני והגיטרה
# צירים זה דבר מופלא. זה לא כמו כאב. כשמקבלים מכה, הכאב נשאר איתך. כשהציר עובר, יש שלווה. נחת. אין כאב. זמן לנוח, לשתות, לצחוק, לדבר.
#הרעיון הוא להישאר בשליטה. להתרכז. להבין שהכאב הוא ממש לא אין סופי, אלא הוא ממוקד והוא יעבור.
# דבר חשוב הוא לא להילחם עם הצירים והלידה.
אלא ללכת על זה ולא לעצור.
> בפן הפיזי להקפיד לא להתכווץ, לא לחרוק שיניים, לא לעלות לטון גבוה, לא להתאפק! וכו
> בפן הנפשי לזרום! להיות שלימה עם מה שבה עם הלידה, כמו צרחות, מראה לא משהו, שתן ועוד.
התמודדות עם צירים:
* תנועתיות ותנוחות - תנועה ותנוחות שונות עוזרות מאד. חשוב לראות אופציות ולהתאמן עליהם לפני הלידה כדי שהגוף יהיה מאומן יותר, ובזמן אמת יעשה מה שטוב לו (כמו שבזמן אזעקה יודעים לזנק לממ"ד)
* לנשום - להתאמן במהלך היום, על נשימות עמוקות. כי זה לא משהו שעושים בדרך כלל, אך זה יכול ממש להקל בזמן ציר ובין הצירים. וגם את מתאמנת, ואז בזמן כאב, יהיה לך באמת קל יותר להתמקד על הנשימה במקום על הקושי!
*מגע - להבין היכן כואב (גב, בטן רגליים?), ולהפעיל על האזור הנ"ל לחץ, חום, מים זורמים ועוד.
*קול (!!) - עזר לי מאד. צריך להתאמן לפני הלידה על השמעת קולות נמוכים(בהתחלה לא הצלחתי, הייתי מתאמנת תוך כדי שטיפת כלים). את הקול הנמוך משמיעים לפי הכאב, ולתוך הכאב. בריכוז.
זה שלעצמו גם כן עוזר להמשיך לנשום בצורה סדירה.
טיפים נוספים:
~ לספור לאורך הצירים, ולתזמן אותו. עוזר להמחיש שהציר בדרכו ללכת ושאת מתמודדת מצויין
~ חזרה על מילות מפתח: שתגידי לעצמך, או תגידי למלווים מראש להגיד לך, בין הצירים ובמהלכן. למשל; הציר מקדם הציר מקדם, זה טוב וזה בריא זה טוב וזה בריא, את יפה גם עכשיו, את יפה גם עכשיו
~ דמיון 'פתוח': לדמיין את הצוואר נפתח והתינוק יורד למטה, או לחילופין לדמיין נוף ומרחבים

(ממליצה לקרוא את הספר לידה פעילה)
מדהים! ממש תודה!מחי
ויישר כח על הטיפים המועילים
וואו בשעה טובה ובקלותרק אמונה

שכל משאלותיך יתגשמו לטובה

תחפשי כאן הקלה על צירים לידה טבעית

אמן!מחי
תודה רבה
מצרפת גם אניהריון ולידה
את סיפור הלידה שלי

סיפור הלידה שלי | פורום הריון ולידה

יש טיפים בפנים..
תודה!ש!מחי
עצמאיות מה אתן עושות בזמנים שאין בהם הרבה עבודה?אמא טובה---דיה!

 

אני כבר כמה שבועות בלי הרבה עבודה, ומרגישה שאני כל הזמן מחפשת איך למלא את הזמן, ולא כל כך מוצאת במה.

 

איך מרגישים סיפוק גם בזמנים כאלה?

או שיש לכן רעיונות מה לעשות בזמן הזה...

 

 

אני מנסה לנצל את הימים האלה להתקדם בכתיבה...מתואמת
אכן, משם יצא הסיפור של אתמולאמא טובה---דיה!

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אבל אם לומר את האמתמתואמת

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אני לא עצמאית אמנםהמקורית

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

לא נעים לי להגיד, אבל כבר סידרתי לפסחאמא טובה---דיה!

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

 

זה כבר תקופה ככה...

 

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

אם יש לך כמה שעות במהלך הבוקרהמקורית

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?


ואלופה וחרוצה♥️

אבל אני כל הזמן מקווה שפתאום כן תהיה לי יותר עבודהאמא טובה---דיה!

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

 

 

מילוי מקום בהוראה, כמו שכתבתיהמקורית

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

בשנים שעבדתי רק כעצמאיתSeven

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

יש לך רעיונות לדברים שאני יכולה לעשות?אמא טובה---דיה!

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

אולי ללמוד משהו מעניין?רקאני
רעיון מעולה, אני אוהבת ללמודאמא טובה---דיה!

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

אם אין לך רעיון ספציפיואני שראחרונה

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון


עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

אימאלהההה קרה לי עכשיו הדבר הכי מביך בעולםםםםםאנונימית בהו"ל

הבן שלי שיחק לי בטלפון, ושלח לסטטוס הודעה שיא האישית ששלחתי לעצמי אחרי פגישה של טיפול רגשי.

 

וגיליתי את זה רק אחרי שכבר מלא אנשים ראו.

 

אימאלהההה איזה מביךךךךך בא לי לקבור את עצמי באדמה

 

ואני לא יודעת מי ראה ומי לא (חוץ מכמה ששלחו לי הודעה אז אני יודעת שהם ראו), אז עכשיו אני מתפדחת מכל אנשי הקשר שלי.

 

לא יודעת איך לצאת מהבושה הזאתתתתתתת

וצרחתי על הבן שלי נורא ואני לא יודעת איך להתנצלאנונימית בהו"ל

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

יואווווורקאני

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

 

כן? את חושבת? אני ממש מקווה!!אנונימית בהו"ל
אני חושבתרקאני

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

 

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

איזו בוסית אלופה!ריבוזום
אוייי. זו הסיבהבאתי מפעם

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

וואי...לא נעים🫥 חיבוק!יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.


(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

הלוואיייייאנונימית בהו"ל
אבל כמו שכתבתי למטה - זו הייתה הודעה די קצרהאנונימית בהו"ל

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

יואו יואו יואו איזה בושוותתתתתתתתתתתדיאן ד.

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

 

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

 

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

 

 

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

 

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

 

 

 

לאלא, זה ממש היה ברור שאני כתבתי אותהההאנונימית בהו"ל

איזה מביךךךךךךךךךךך

 

איך נרגעים מכאלה בושות??

 

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

יאווו חיבוק🩷🩷🩷🩷לפניו ברננה!
אווווץץ' מביך ממש ממש!חשבתי שאני חזקה
אני גם חושבת שישכחו, לכל אחד יש את עיניניו שלו...
הלוואייייייי עכשיו רק אני צריכה לשכוח מזה חחחאנונימית בהו"ל
גם הרגשת הפדיחה שלך תתכהה קצת עם הזמןחשבתי שאני חזקה
מבטיחה לך❤️
אוחחחמרגול

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)


הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)


ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)


זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

זהו, שזה היה די קצר, אבל מביך ברמות עללללאנונימית בהו"ל

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

וואו.. מביך , קרה לי משהו דומהשמיכת פוך

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

אויייייי זה נורא!!!! חיבוק ענק!!!!שיפור
אני כותבת דברים אישיים בפתקים כדי שיהיה פחות נגיש. גם אצלי קרה שילדים העלו סטטוסים מוזרים, אבל לא ברמה כזאת... 
זה באמת נשמע ממש קשהריבוזום

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

אוףףףףףף. חיבוק גדול!!!באתי מפעם

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

 

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

קרה לבעלי פעם משהו מביךפרח חדש

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.


ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

אולי הייתי מעלה איזה משפט בסטטוס שיהיה אפשר להביןצמאה

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...


ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...


או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

הזכרת ליאנונימית בהו"ל

לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.

 

מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).

ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...

 

באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).

ואוו קשוח!Seven
בגדול הייתי מתעלפת וקמה שזה נגמר
או גומרת את הבן, אבל זה היה מוסיף לו סיבות להתלונןיעל מהדרום
לק"י

🙊


גיל ההתבגרות על פול ווליום....

ממש אמאלההSevenאחרונה
מתחילה להבין שהייתי מתבגרת סוכרר
תלת אופן או אופניים- גיל 3 + 2shiran30005

רוצה לקנות לילדים משהו

בימבה גוק כבר קטן להם, כנ"ל בימבה. התייעצתי עם הפיזיותרפיסטית של בן ה 3 אמרה שהיא חושבת שתלת אופן יכול להתאים, ככה ללמד אותו לפדל ויש את המוט מאחורה שנוכל לכוון וללמד. משיטוט בגוגל זה נראה לקטנים ממש כל הדוגמאות, הוא כבר גדול נכון שהוא לא יודע עוד אבל מצחיק ללכת ברחוב עם דבר כזה

מה לכם יש לגילאים האלה? זה גם מאוד יקר 

למה הבימבה ג'וק קטן?איזמרגד1
לבת 4 שלי זה מצוין, וראיתי גם ילדים גדולים יותר נוסעים על זה בכיף...
זה כבר מזמן קטן עליוshiran30005

הרגליים מתקפלות, נראה שלא נוח לו

רוצה לקנות אם כבר משהו שיתרום להתפתחות כי יש לו עיכוב וגם משהו שיעניין אותו

קורקינט תלת אופן עוד לא מסתדר עם זה

הבן שלי בן 4 ויש לו תלת אופןפאף

זה לא נראה לו קטן... גם עם מקל מאחורה, אני שולפת את המקל כי הוא מפדל...

אבל תלת אופן לא כזה שנראה כמו עגלה, אלא כזה שנראה כמו תלת אופן בפני עצמו

הילדים שלי פחות בקטע של בימבות וכד'השם שלי

יש בימבות שמתאימות לגיל יותר גדול, כמו בימבה אופנוע.

אפשר תלת אופן, אבל לא כזה שהוא כמו טיולון ומיועד לקטנים יותר.

אפשר אופני איזון.

לא יודעת על התפתחותרקאני

אבל בימבה כיף זה ממש אחלה

 

לנו יש אופני איזוןשושנושי

מסוג כזה שאפשר להגביה ולהנמיך את המושב

ככה שזה אמור להתאים לשנים קדימה.

הבן שלי מאוד אוהב ב''ה 

אופניים קצת מוקדם בגיל 3 לפי מה שראיתי אצלנומנגואית

עוד קשה להם, לא מגיעים לרצפה


אופני איזון עובד מעולה


בגיל 3 וחצי, 4 כבר אפשר אופניים רגילות להתחיל עם גלגלי עזר ואחכ להוריד

כמובן תלוי במידות של הילד

יש לכם חצר או מקום קרוב לרכב?מנגואית

כי ללכת ברחוב עם תלת אופן זה מסורבל

טוב לחצר של בית


לא מניסיון אישי

אופני איזון, מעולה לנו בגיל הזהחשבתי שאני חזקה
וגם ממש מכין לרכיבה בלי גלגלי עזר בהמשך.
אופני איזוןאפונה

ואפשר לשקול גם בימבה כיף

מתאימה עד גיל 8 לדעתי אבל קצת מסוכנת אם יש ירידות...

אופני איזוןפה לקצת
קניתי בהמלצת חברות הפורום וזה מוצלח מאוד
בגן של הבת שלי יש ילד (גילאי 3)שבא בבוקר בתלת אופןאולי בקרוב
יצא לי כמה וכמה פעמים לראות את אמא שלו מביאה אותו בתלת אופן, כזה של דונה
אופני איזון מושלם לגיל הזהאנונימית בהו"ל

ומכל הבחינות

לא יקר

קל משקל (יש אצלינו מלא מדרגות והילדים לוקחים את זה בידיים)

היה תקופה שהבן שלי היה נוסע על זה לגן והיה משולם עד שהחצר הפכה לחניון אופניים והגננת בקשה לעצור את הענין 

מותר בשבת גם למי שלא נוסע באופניים בשבת

ואחר כך המעבר לאופניים הוא ישר בלי גלגלי עזר

אופני איזון יתאים? יש לו עיכוב התפתחות של 8-9 חוshiran30005

יש לו עיכוב במוטורי של 8-9 חודשים , יתאים לו?

אני רואה שכולם המליצו על זה 

לא בטוח, אבל אם אופני איזון לא יתאימוקופצת רגע
כנראה שגם אופניים רגילות עם פדלים, אפילו שזה עם גלגלי עזר, לא כל כך יתאים...

אופניים זה כבד ולוקח זמן לקלוט את עניין השימוש בפדלים, לקטנים בגיל שלוש עלול להיות קשה גם בלי עיכוב התפתחותי. 

אבל תלת אופן יותר פשוטהשם שלי
בגלל זה היא המליצה על התלת עם המוט?shiran30005

כל הדגמים נראים של קטנים וגם יקרים ממש

הבן שלי כבר אחרי חלאקה ונראה יחסית בגילו סתם פאדיחה להסתובב איתו עם משהו של תינוקות

זה באמת לא נראה לי מתאים לגילהשם שלי

אני אנסה להעלות תמונה של תלת אופן שאולי יותר מתאים.

https://share.google/8tczLoueb8ierpoCl

אולי תלכי לחנות ותנסי לתת לו לנסוע עם זה?שושנושיאחרונה
תראי אם מסתדר. 
נראה לי שלפדל תלת אופן זה יותר קשהשיפור

מאשר לנסוע באופני איזון

ואם הוא לא מפדל בתלת אופן ורק את דוחפת, אז זה גם ככה לא מקדם אותו.

אז אני הייתי קונה אופני איזון, נראה לי מתאים מסביבות גיל שנתיים וחצי בהתפתחות תקינה.

אולי כדאי לקחת אותו לחנותהשם שלי
ולראות מה מתאים לו מבחינת הגודל, ומבחינת היכולת.
אופני איזון זה די כמו בימבהניגון של הלב

פשוט בצורה של אופניים ודורש קצת יותר שיווי משקל

אבל זה ממש קל לנסיעה, אני מכירה גם ילדים בני שנתיים שנוסעים על זה, עיקר ההבדל הוא בגודל ובגובה

תלת אופן פשוט בלי מוט. זה לא של קטנים.חילזון 123

או אופני איזון

או לקטן בימבה אופנוע

אופני איזוןרק טוב!

לא יודעת מה המטרה של הפיזותרפיה אצלכם, אבל אשתף שאצל אחת מבנותיי היא היתה מאוד לא יציבה (נופלת הרבה גם מישיבה כל כיסא) וגם מאוד איטית בתנועה. הליכה לגן היתה לוקחת איתה הרבה זמן... מאז שהתחילה לנסוע באופני איזון (די מהר קולטים את הטכניקה, אם הילד מתאים בגודל לאופניים) היא נהיתה הרבה יותר יציבה. הרבה יותר מהירה. וזה שיפר לה מאוד את ההתנהלות. בגיל 4 היא כבר רכבה על אופניים ללא גלגלי עזר. 

 

 

לגבי אופניים רגילות- ממש לא ממליצה בגיל הזה. אופניים עם גלגלי עזר הן כבדות, מסורבלות לנסיעה ודורשות מאמץ פיזי לא מבוטל. אחרי תקופה שירד רוכש את המימנות של שיווי משקל עם האופני איזון, אימון קצרצר באופניים בלי גלגלי עזר (או מקסימום חודש של פידול וגלגלי עזר), והוא נוסע על אופניים רגילות בכיף. 

תלת אופןאור10

אם הפיזיותרפיסטית שמכירה את הילד והיא אשת מקצוע שמבינה בהתפתחות המליצה אז עדיף להקשיב להמלצה שלה מאשר להתייעץ עם נשים שלא מכירות ומייעצות על סמך הניסיון שלהן שהוא לפי הילדים שלהן וההתפתחות שלהם.


אופני איזון זה יותר לשיווי משקל

אופניים עם גלגלי עזר  זה יותר לכח שרירי הרגליים


בתלת אופן יהיו המון יתרונות גם ללמוד לכוון את ההגה, גם הפעילות השרירית, גם כללי בטיחות שלומדים לעצור ולחכות להורה, ואפשר לפעמים לסחוב משהו קטן בסלסלה או מאחורה אם יש אפשרות ולהיות אחראי על זה לא לשכוח ושלא ייפול....


אני רואה שבגן 4 ואפילו 5 יש בחצר תלת אופן והילדים נהנים.

וכשיצא לי לפגוש ילדים כאלו ברחוב זה היה מגניב ונוח להורים.


כשילמד לשלוט בזה תפרקו את הידית של ההורים ויהיה עצמאי ובוגר וקוּלי לגמרי

לפדל הרבה יותר קשהמקקה

דורש הבנה ומאמץ פיזי

עדיף בהרבה אופנוע כזה או אופני איזון

אבל אם הפיזיו שלו אמרה שהיא ממליצה תלת אופןאור10

אז כנראה שהוא צריך חיזוק שרירי אפילו אם זה יותר קשה מאופני איזון


ותלת אופן יותר קל לפדלל מאופנים עם גלגלי עזר

זה תלוי למה מחפשיםמקקה

אם לכיף או לעבודה

להיסחב עם תלת אופן לגן שעשועים לא בהכרח יעבוד

תודה בנות!shiran30005

נלך פיזית לחנות ונראה, חשבתי להזמין אונליין

תודה נתתן לי כיווני חשיבה

ילדה בת 6 שמורידהאנונימית בהו"ל

תחתונים ומכנסיים כל לילה מתוך שינה...

למה זה יכול להיות?

אני מגיעה לכסות את הילדים בלילה ותמיד זה ככה.

ניסיתי לשאול אותה על זה והיא לא יודעת או טוענת לפעמים שחם לה (גם בשיא החורף).

צריך לעשות משהו?

הייתי יושבת ערד אחד בחדר כשהיא ישנהזברה ירוקה

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

מצטרפתיום שני

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

לא, היא מורידה לעצמה בוודאותאנונימית בהו"ל
דווקארקאני

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

 

גם אני ככהשושנושי
זה לא קורה מתוך שינה, אני מודעת לזה שמורידה כי ממש חם וחייבת שמיכה 
בדיוקרקאני
אני גם.. אבל תחתונים זה כן חריגזברה ירוקה
אולי מתוך שינה לא שמה לב שמורידה את שניהםשושנושי
אולי הגומי מציק לה?רקאני
כדאי לבדוק תולעים. קרה לי פעם עם ילדה שפשוט גרדאמהלה

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.

קיבלה ורמוקס וזה ממשיךאנונימית בהו"ל
אולי לנסות להשכיב עם כותנת לילה בלי מכנסייםשיפור
אבל מה הסיבה?אנונימית בהו"ל
יש פה לילות מאוד קרים
אולי ויסות חושי? אולי יובש ברגליים-ירכיים?שיפור
פתאום התקשר לי בשבוע האחרון היובש עושה לי גירודים בכל הירכיים-שוקיים, בעיקר בלילה. אולי תשאלי אם מגרד לה.
אולי קושי בוויסות חושי? איך היא במהלך היוםבאתי מפעם
האם מציק לה פתק בבגד? בדים מסויימים מפריעים לה? כמה זמן זה כבר ככה? 
כן מפריעים לה בדים מסוימיםאנונימית בהו"ל
אבל למה דווקא מכנסיים ולא חולצה?
כי יותר קל להוריד תוך כדי שינה... חולצה מצריכהאמהלה

מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.

 

אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים. 

זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.

 

ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.

זה טייץ צמוד מה שהיא מורידהאנונימית בהו"ל
יש לי קושי בויסות חושי וטייץ צמוד הכי מפריעשיפור
במהלך היום זה די סבבה, בשלב מסויים בערב אני כבר מורידה כי זה מתחיל להציק
אולי תנסי דווקא מכנסיים רחבות?שיפוראחרונה
אולי תני לה לנסות פוטר/ פליז/ כותנה לראות מה הכי נוח לה. 
אולי לנסות מכנסיים רחבות, כמו של פיג'מהקופצת רגע
יש לי בת בת 7.5צמאה

שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.

מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי

מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.

זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה


האחיות שלה נגעלות מזה ממש 

מכנסיים זה הרבה יותר לוחץ...מתואמת

אולי תנסי לתת לה לישון בכתונת לילה?

ואם את חוששת מקור - אז לחמם את החדר ולתת לה שמיכה עבה.

אנונימית אחרת - יכול להיות שהיא מאוננת?אנונימית בהו"ל

זה קורה בגיל הזה?

לא יודעת

סיפור חדשסיפור חוזר

לא רציתי שיהיה מהניק שלי למרות שאני יודעת שאתן יודעות מי אני

 

לא היה לי כוח לערוך, אז זה מה שיצא מהלב.

והתלבטתי אם לשלוח, אבל החלטתי לשלוח בכל זאת, כדי לבדוק אם זה סיפור אישי שלי או שיש פה עוד כמה שהוא ייגע בהן

מקווה שתהנו...

 

 

טליה דופקת על המיקרופון, מחייכת חיוך רחב ומקרבת אותו לפיה.

"ערב טוב לכולם", דממה מחליפה את המולת הפטפוטים העליזה שמילאה את האולם עד לפני רגע.

משהו נרגע בטליה. ככה היא אוהבת את עצמה. מלאת עוצמה ונוכחות, בקדמת הבמה.

היא ממשיכה לקטע פתיחה קצר ואחריו להנחיית הערב כולו, ועל הבמה מולה מתחלפים בקצב הריקודים, קטעי השירה וההופעות השונות.

הבנות מחייכות, מרוצות, ההורים מוחאים כפיים, וטליה מוודאת שהכול עובד לפי התוכניות.

אקורדים אחרונים של סיום גוועים לאיטם, והערב נגמר.

המסך נסגר לאיטו, האורות נדלקים, והמולה שבה וממלאת את האולם.

"המורה טליה", אימא בכיסוי ראש צבעוני מתקרבת אליה, "הבת שלי כל כך נהנית בשיעורים שלך, תודה רבה".

טליה מחייכת אליה.

"כל הכבוד על ההפקה שהרמת פה", קוראת לעברה אימא אחרת. "מדהימה".

טליה מסוחררת. היא מסתובבת באולם בעיניים בורקות, טופחת על שכמן של תלמידות נרגשות, מקבלת בתודה מחמאות קולניות, ונושמת לתוכה את תחושת היכולת.

 

***

 

"אימאאאאא", טלי מתקפלת בכאב "כואב לייייי".

אף אחד לא שומע אותה.

החושך סביבה מעמיק.

היא מרימה בזהירות את עיניה.

"מישהו פה?" היא לוחשת, והדממה שעונה לה מחרישה את אוזניה.

מישהו ישמע אותה פעם? מישהו יבוא לעזור לה?

 

***

 

ילדה קטנה בוכה מרחוק בכי מר.

טליה מחפשת אותה בעיניה, אבל לא רואה דבר ומתייאשת. 

היא פותחת את דלת האוטו, ומתיישבת באנחת סיפוק. 

איזו הפקה זו הייתה. חודשיים של עבודה מתערבלים לה בלב.

ברוך ה' שיצא ערב מוצלח.

הטלפון מצלצל והיא מרימה אותו בהיסח הדעת.

"כן, חמוד", היא מאותתת ועוברת לנתיב הימני.

"אימאאא", דוד מיילל שם על משהו, אוריה חוטפת לו את הטלפון מהיד וצועקת.

טליה נושמת עמוק, מרגיעה, מפשרת, והילדים נרגעים.

שוב מזדחלת לה ללב תחושת היכולת.

הנוכחות היציבה שלה משרה על הילדים שלווה.

בעבודה מעריכים אותה, בבית מקבלים ממנה. היא אוהבת את מי שהיא.

 

***

 

"מה איתי?" דמעה קטנה מתגלגלת על לחיה של טלי.

"מישהו זוכר אותי?" שוב דממה.

 

***

 

"אתה שומע ילדה בוכה?" טליה נעה על כיסאה בחוסר נוחות.

"ילדה בוכה?" שחר מניד בראשו לשלילה. "אולי הבת של השכנים בוכה. מה התחלת לספר על המסיבה?"

"אני שומעת ילדה בוכה", מתעקשת טליה. "היא נשמעת ממש נואשת. אני מקווה שאימא שלה תצליח להרגיע אותה מהר." היא לוקחת נשימה עמוקה. "אז איפה הייתי? אה, ואז ניגשה אליי תלמידה אחת..."

היא מדברת ומספרת ומתלהבת, אבל תחושה עזה של חוסר נוחות מתעוררת בה.

משהו לא בסדר.

הבכי הזה רודף אותה. מאיפה הוא מגיע?

 

***

"אני רוצה הביתה", העיניים של טלי כבר אדומות מדמעות, וידיה רועדות.

"אני רוצה לאימא".

"הינה הבית שלך", איש גבוה מצביע לעבר הבית. "את יכולה להיכנס אליו".

"אני לא רוצה את הבית הזה", טלי מתכווצת. "אני רוצה בית אחר".

"אבל שם מחכים לך", אומר האיש. "תראי, יש שם על השולחן צלחת עם חביתה שמחכה לך".

טלי מתרוממת על קצות האצבעות ובוחנת את הצלחת בשתיקה.

"אבל אין שם חיבוק", היא לוחשת. "ואין שם מבט אל תוך העיניים. אני לבד שם".

"אבל יש לך שם אימא", האיש מביט בה בחוסר אונים, "ואבא, ואחים, ואחיות. איך יכול להיות שאת לבד?"

"אני לבד עם הרגשות שלי. אני לבד עם הצורך באהבה. אף אחד לא רוצה לתת לי. אף אחד לא נותן לי להרגיש שאני מוגנת, שיש לי מקום".

"אני לא מבין מה את רוצה". הוא מביט בה בייאוש ומתחיל להתרחק.

היא שוב לבד. אין לה מקום. היא צריכה לברוח.

מתחילה לרוץ בעיוורון, בעיניים מסומאות מדמעות.

היא חולפת ליד עצים, וליד כר דשא רחב, וליד גינת משחקים מלאה בילדים, אבל היא לא רואה אותם.

ליבה דופק בחוזקה.

אף אחד לא יראה אותה. היא עלולה ללכת לאיבוד.

"ילדה", מישהי גדולה חוסמת פתאום את דרכה. "ילדה..."

טלי נעצרת, ומרימה את מבטה לאישה הגדולה.

משהו בה מוכר לה.

העיניים הירוקות עם הקמטים הזעירים בצידיהן, קו הלסת החד.

טליה.

טלי משפילה את מבטה.

"לאן את רצה?" 

טלי חושקת את שפתיה.

"אני בורחת", היא מסננת.

"ממי?" טליה יודעת ממי. טלי יודעת שהיא יודעת, ולכן היא רק שולחת מבט ארוך אל תוך עיניה ולוחשת: "מכולם. מכל מי שלא מבין. מכל מי שלא מקשיב. מכל מי שלא רואה".

"אני רואה", אומרת טליה ברוך.

"את רואה אותי?" טלי מעקמת את שפתיה בפקפוק. "אם את רואה אותי – את יכולה לקחת אותי איתך?"

"אני לא יכולה להכיר אותך לכולם". טליה מביטה סביב במצוקה. "כולם מכירים אותי בלעדייך".

דמעות עולות בעיניה של טלי, וכתפיה שחות.

"ידעתי". דמעה קטנה נספגת בגב ידה של טליה, והיא ממהרת למחות אותה.

"אף אחד לא רוצה אותי. גם את".

"אני כן..." טליה נושכת את שפתיה. "רק לא מול כולם."

"נו באמת", גבותיה של טלי מתכווצות בזעם.

"אנ'לא צריכה מישהי שתתבייש בי." היא מותחת את גבה בהתרסה.

"אני אלך בעצמי לספר לכולם שאני את. שיחשבו כולם מה שיחשבו".

והיא פורצת בריצה מחודשת.

טליה מביטה בה בעיניים מזוגגות.

כל כך הרבה שנים הצליחה להדחיק את הטלי שהייתה. את הטלי שהיא.

חשבה שבנתה לעצמה דמות חדשה, יציבה וחזקה.

חשבה שהתגברה.

ובמשך כל הזמן הזה המשיכה טלי לחיות. לזעוק, להשתולל, לבקש ממנה הכרה.

"חכי", שמעה את עצמה צועקת. "אני אוהבת אותך."

טלי נעצרה, ואז התחילה להתקרב בהיסוס.

טליה הושיטה לה את ידה, וטלי הושיטה גם את שלה בהיסוס.

טליה רכנה, והביטה עמוק אל תוך עיניה של טלי.

"אפשר ללכת איתך יחד?"

 

 

קראתי. נוגעפצלשהריון
תודה שהגבתסיפור חוזר
יפה ונוגערקאני

תודה

תודה רבה!סיפור חוזר
מצמרר, וכתוב ממש יפהיעל מהדרום
ממש תודה!סיפור חוזר
תודה רבהסיפור חוזר
וואוו, כל הכבוד!נפש חיה.
תודה רבהסיפור חוזר
מצמררפילה

אבל לא טוב לה. טלי מנהלת לטליה את החיים.

היא מנסה להרגיע ילדה שכבר איננה ובגלל זה היא פוגעת בילדים שלה .

אמא לא אמורה לפשר מריבות באמצע נסיעה . יש אבא בבית. מותר לאמא לצאת מהבית בלי שיתקשרו אליה לבכות בטלפון.

הבנתי שטלי היא טליה. אבל היא לא. 

תודה על התגובה! אני מסכימה איתך לגמרי.סיפור חוזר

הסיפור בא להגיד שבתוך כל אחד יש ילד קטן שמנהל לו את החיים, 

והעניין הוא לא לברוח ולהתעלם מהילד הזה, אלא להכיר בו ולתת לו יד, 

ואז גם החיים עצמם יתנהלו אחרת.

מהמם!חשבתי שאני חזקה

בסוף ממש שטפה אותי צמרמורת.

בי זה נגע לא רק בהקשר לילדות, אלא בכללי, לקבל את עצמי עם כל המכלול וכל החלקים...

תודה רבה, שימחת! בהחלט לזאת הייתה כוונתי...סיפור חוזר
וואו, איזה סיפור מצמרר...מתואמת

השארת אותי בלי מילים.

כתבת באומנות ממש!

תודה רבה ממשסיפור חוזר
וואו מדהימה שאת 👑נגמרו לי השמות

איזה סיפור מדהים כתבת!

כ"כ חזק, מרגש, נוגע, עוצמתי ועמוק.

כישרון מדהים

ומסר כ"כ חשוב

תודה רבה על זה ❤

יעל, תודה על התגובה המחזקת והמפורטת!סיפור חוזר

ממש שימחת!

באהבה יקרה ❤נגמרו לי השמות

את מוכשרת כ"כ 🏆

מהמם!!!! ממש לא סיפור אישישיפור
 נראה לי שחלק משמעותי מאיתנו חיות את הפער הזה, כל אחת בצורה קצת שונה. וגם מי שחושבת שלא נוגע בה, יכול להיות שהיא פשוט עוד לא שמה לב לילדה שכואבת.
מסכימה, תודה על התגובה!סיפור חוזר
תודה רבה לכל מי שעצרה לקרוא ולהגיב!סיפור חוזר

ממש מחמם את הלב!

פעם הייתי באיזה סדנא בדמיון מודרךצמאה

והיא אמרה להיזכר בתמונה שלי מהעבר

וממש לשוחח איתה

ובסדנא

פתאום יצא לי שהילדה הקטנה בדמיון אמרה לי

שאני לא צריכה להמשיך לשמור עליה ולפחד עליה

זה היה לי גילוי

אחד הגילויים העצומים בחיי.

כי על הזמן

אתה מתהלך עם חוסר אהבה מהעבר

חוסר מעורכות

ועוד הרבה משקעים וגבנות

והילדה שאמרה לי ככה

פשוט פתחה לי צוהר

להתקדמות 

את כשרונית ממששירה_11
כתיבה מההממת אהבתי
תודה רבהסיפור חוזר
עמוק ומרגש!מחיאחרונה
חברות סירים המלצות/התייעצותאמא לאוצר❤

יש לי כמה סירים ממש גרועים שאני רוצה להחליף לסירים טובים ןאיכותים נון סטיק טובים כאלה..

בעקרון ממש אוהבת סירים של סולתם ומאד מרוצה מהם.. ותכננתי לעשות שם מתישהו קניה גדולה.. יש לי שם מועדון ויש גם הנחה משמעותית של בהצדעה ובמבצעים זה יוצא ממש ממש סביר..

בכל אופן התפנית בעלילה היא שאני צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם סט סירים די גדול (4 סירים, מחבת וכמה דברים קטנים) של חברת FOOD APPEAL

וסט סירים עוד יותר גדול של חברת Xenon סדרת Ultra/Gleam...


 

אשמח מאד לשמוע ממי שמכיר האם הן חברות טובות ואיכותיות? האם משתוות לאיכות של סולתם לדוגמא? שווה לי לבחור באחד הסטים או שעדיף לי לבחור מתנה אחרת ולקנות את הסירים בסולתם כמו שתכננתי?

תודה!!💓

 

פוד אפיל מעוליםSeven

יש לי סירים שלהם כבר 8 שנים ונראים כמו חדשים

כמובן שאני מקפידה להשתמש רק בכף עץ לערבוב ולא מזלגות וכו..

הייתי לוקחת תמתנה...אם לא יהיה טוב תמיד תוכלי לקנות בסולתם

שאלה על משפחתוןנויה12345

מכניסה את הבן שלי למטפלת פרטית( עובדת עם התמת וכו'..)

מכניסה בחודש אפריל.  

באוגוסט אין מסגרת כלל.

אבל המטפלת מבקשת צ'ק גם על חודש אוגוסט, תשלום מלא.

הגיוני? ביולי מסיימים קרוב לסוף החודש. לא עד סוף יולי ומשלמים תשלום מלא.

מוזר לי לשלם תשלום מלא על חודש שהיא בכלל לא עובדת בו (שנה הבאה הוא לא יהיה שם)

במעונות של התמת בדרך כלל משלמים על אוגוסט כי הן עובדות בו כמה ימים.

כדאי לדבר איתה? נראה שזו המדיניות לפי החוזה..

אני תמיד שילמתי (ומשלמת) על אוגוסטוואלה באלה
וחברה שלי בעלת משפחתון פרטי בבית עובדת רק עד יולי לא כולל ומעבירים לה תשלום על 12 חודשים...
המטפלת מחליטה אם לחלק את המחיר השנתיאפונה

ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה

הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.


אבל

אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.

גם לי נשמע ככההשם שלי
כשהכנסתי באמצע שנה למסגרתרוני_רון

תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת

ככה ידוע לי שעושים.

מקווה מאודנויה12345
אני ממש מקווה שתעשה ככה. גם ככה זה סכום ענק של 3800 ללא הנחות אז לשלם את זה באופן מלא על חודש שהילד בכלל לא שם זה הזוי.. 
את מכניסה רק באפרילשירה_11

לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט

ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין? 

לאנויה12345
אין בכלל. מסיימים ב20.7 אפילו חודש יולי לא באופן מלא 
אצלנורקאני

אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו

אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת

אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...

 

זה מקובלזוית חדשהאחרונה
איך אתן מלבישות תינוקות בימים האלוחולמת להצליח

כשחם בחוץ?

ואתן מדליקות מזגן?

היה לי היום ממש חם אבל חשבתי על התינוקת ולא הדלקתי..

וגם אם יש לכן קישורים לבגדים נעימים לעונה הזו לגיל ארבעה חודשים.

תודה 

אנחנו כמעט ולא מדליקים מזגן כרגעיעל מהדרום

לק"י


ובתוך הבית קצת קריר אפילו.

אז הורדתי לבן ה-3.5 חודשים את הגטקס, והוא עם בגד גוף דק ואוברול פוטר מעל.

אם נראה שחם לו, אז שכבה אחת דקה וארוכה או בגד גוף ואוברול מעל.


אפשר להדליק מזגן, רק לשים את התינוק לא מתחתיו, ולכסות בשמיכה אם צריך.

ותחשבי שהם גם לא כל כך פעילים, אז לא מתחממים כמונויעל מהדרום
שכבה אחת של דק ארוךהשקט הזה
בתוך הבית עדיין לא רותח ולא יוצאת איתו הרבה
אין לי תינוק קטןהשם שלי

אבל עדיין לא ממש חם.

לא הדלקנו מזגן בבית, ואנחנו גרים במקום יחסית חם.


בן השנתיים לובש בגד גוף, חולצה ומכנסיים ארוך ודק.


כל יום מזג האוויר משתנה, ויש גם הבדלים בין היום ללילה.

כרגע צריך בגדים ארוכים ודקים, וגם עדיין בגדים עבים יותר.

מכנס וגופיהאנונימית07

ומעל חליפת פליז... ביום לא מדליקה מזגן, לקראת ערב עד לפנות בוקר מדליקה עם שעון שבת....

שמה שמיכה רק אם אני מרדימה עלי או במיטה וככה בכללי לא שמה..

את מתכוונת למזגן על חוםהשם שלי
הפותחת דיברה על מזגן על הקור.

רק מראה את ההבדלים במזג האוויר בין מקומות שונים.

וואי לא שמתי לב 🙈😅 קר אצלנואנונימית07

אז אוטמטית חשבתי על קור

בימים שחם בחוץ הבית יחסית קריר.. אז אין מה להדליק מזגן על קור... ובלילה ממש קר.

ממש תלוי איפה את גרה. וכל יום משהו אחר...שיפוראחרונה

אולי יעניין אותך