פורום הריון ולידה (עמוד 3608)

ואפשר כבר לשלול חלק מהמומים אם את הולכת לפי ההלכה לא בטוח שיש סיבה לעשות למרות שזה מאוד מסקרן כי העובר עדיין לא מפותח ויכולים לראות "דברים" שחולפים עם הזמן וזה סתם מלחיץ
סקירה מאוחרת לדעתי כן כדאי לעשות
כדאי להיתייעץ עם רב

השאלה אם התפתחות תקינה מספיק לראות באולטרסאונד רגיל אצל הרופאה...

הרופא בודק דופק אורך היקף ראש אם משהו חו חריג בגדילה אפשר לראות

כמובן שהדברים הגדולים(אין דופק למשל) רופא במעקב רגיל יזהה.
אבל עצירה בהתפתחות קשה לזהות באולטראסאונד בשבוע הזה.

רשמת שאם הולכים לפי ההלכה לא בטוח שיש סיבה לעשות.
אז הנה קבלי-עשינו סקירה מוקדמת בהריון הקודם, גילינו בסקירה מום. אחרי אינספור בדיקות והתייעצות עם מכון פועה-הם הורו לנו פה אחד שהלכתית העובר הזה הוא לא בר חיות/בר קיימא-ולכן אנחנו צריכים לעשות הפסקת הריון.
אז צריך מאד מאד להיזהר כשמוצאים כזה משפט מכליל.
סליחה אם זה נשמע תוקפני, פשוט נגעת לי בנקודה מאד רגישה.
ולפותחת-כן. תלכי לעשות. זה בדיקה מאד מאד חשובה שבמידה ועולים על משהו לא תקין יש אפשרות כמה שיותר מוקדם לטפל בזה

כתבתי שאם הולכים לפי ההלכה לא בטוח שכדאי וצריך לשאול רב

יש הרבה רבנים שמתירים לעשות את הבדיקה הזאת.. ויש כאלה שהולכות לפי רבנים שאוסרים..
לא הבנתי מה את מנסה להגיד?

הרבה פעמים דברים שיכולים להסתדר וסתם מלחיצים.. ואם ח"ו יש משו אפשר לראות גם במאוחרת..

יש דברים שניתן לראות המוקדמת שלא רואים המאוחרת...

ומה שהוא פוסק זה בדיוק הרצון של הקב"ה והשגחה פרטית
וכמובן אם יש סיבות מיוחדות או חששות הרב לוקח הכל בחשבון

אם כבר, אם חס וחלילה רואים משהו, אז זה המקום ללכת להתייעץ עם רבנים על מה לעשות עם ההריון.

בדיוק השבוע הרופא שלי (רופא מומחה וותיק עם התמחות בהריונות בסיכון) אמר לא לעשות. הוא אמר שאפשר לראות כל מיני דברים בסקירה מוקדמת שלא "אמורים" לראות ואח"כ מסתדרים מעצמם וזה סתם מלחיץ בלי סיבה ולכן לא לעשות...

אני מניחה שאם יש סיבה מיוחדת לדאגה וסיבה לעשות הרופא יאמר לך במפורש.

זו כמובן דעתו של רופא אחד מומחה.

בהצלחה!

בהריון הראשון והיא עובדת גם כרופאה בכירה בבי"ח.

אני יודעת שהדעה הרווחת היא שכדאי לעשות כי בסקירה מוקדמת יש ממצאים שיכולים להעיד על כל מיני דברים שכבר אי אפשר לראות את אותם ממצאים הסקירות אח''כ. והם עדיין בעייתיים מאוד.

בודקים כל מיני דברים אנטומיים.. שעוזרים לגלות מומים בעובר..
זה לא פוגע בעובר או באמא..
למה בעצם לא לעשות?

בעיני חשובה ההכנה הנפשית וגם יש דברים שאפשר להתכונן איתם ללידה.. חוץ מזה בסקירה אפשר לראות דברים שבמאוחרת כבר אי אפשר...

תודה לכל העונות!

לפגוש עוד פעם את העוברון הקטן שלכם!! אני אהבתי לנצל כל הזדמנות בהריון בשביל להציץ על הקטנצ'יק שבבטן. זה עוזר להתחבר אליו וללמוד להכיר אותו..

אז את הסיבה שבעיניי הכי חשובה... כבר אמרת. לראות אותו !!!
רואים שהאיברים קיימים ושהכל תקין (ממה שאפשר לראות ). אני ממש לא יכולה לוותר על בדיקה כזאת, בשביל הרוגע. אבל זאת אני.

פשוט באת לבדיקה בשלב מוקדם יותר
רוב הסיכויים שזה דופק שפשוט בתחילתו וטרם התחזק והתייצב
תחכי ותבדקי בהמשך..

יש כמובן סיכוי גם שלא..אבל תמיד יש..ותפקידנו לחשוב טוב.

ובאמת להבא- עדיף לחכות קצת עם האו''ס הראשון..סתם מכניס למתח ללכת מוקדם

אצלי לא היה בכל אופן.

 

בגדול, כל הריון יכול להיות דומה ויכול להיות שונה מהקודמים לו

בשעה טובה!! שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות.

'יהיה בשעה טובה, הריון קל בריא ומשעמם

לי בהריון הנוכחי היה דווקא יובש בהתחלה.
שיהיה הריון תקין ובריא!

מנסיון כל הדברים הטבעיים לא עוזרים אבל את תמיד יכולה לנסות
הדיקלקטין עוזר

אז את בכלל לא סובלת מבחילות רק חולשה?

אבל הבנתי שאם אקח דיקלקטין יעברו הבחילות.. ואז נשארת חולשה

ברגע שמצליחים לשתות ולאכול אפשר גם לתפקד ומרגישים פחות חלשים

מה שכן זה יכול לגרום לעייפות אני לוקחת רק את הכדורים של הלילה אז חוץ מימים בודדים לא הייתה לי עייפות מעבר לעייפות של הריון

חמותי אומרת שזה זה.. היא אחות..

זה הריון רביעי שלי (2 ההריונות שלפני נפלו..) אף פעם לא הייתי ככה תמיד הייתי חלשה עכשיו פשוט לא מרימה ראש

בדיקות דם,שתן...
הקאות גורמות לירידה במדדים.

לק"י

הייתי חוזרת מהעבודה ונזרקת על הספה.
בשילוב עם בחילות זה בכלל זוועתי.

שלושה שבועות בערך שכבתי במיטה עם חולשה מטורפת אבל זה עבר וכל שאר ההריון עד עכשיו (חודש שביעי) ב"ה מרגישה מצוין אז מעודדת אותך

ובעלי בכלל מאושר שהוא שומע שזה יעבור גם הוא על סף קריסה.. אז תודה ולידה קלה לכל ההריוניות😙

1. תשישות "רגילה" של השליש הראשון. אפשר ממש להיות בחוסר תפקוד, וזה עובר לקראת השליש השני בעז"ה
2. מחסור חמור בברזל או בB12. במקרה כזה התשישות לא תעבור עד שתקחי תוספים או זריקות כדי להעלות את מה שחסר לך
3. היפראמזיס, ואם זה באמת זה אז זה אולי ישתפר קצת בהמשך אבל יכול להישאר כל ההריון. כדורים כמו דיקלקטין או זופרן יכולים לשפר את ההרגשה.
מקווה מאוד בשבילך שזה לא היפראמזיס. בכל אופן לא הייתי ממהרת להחליט שזה היפראמזיס לפני שהייתי בודקת את האפשרויות האחרות

אני הייתי בבית שישה שבועות בהריון הזה והיו ימים שלא הצלחתי להרים ראש מהמיטה
בדיעבד לדעתי זה גם מחסור בb12 שכנראה התחיל אז
אבל לא רק
בה בשבוע 16 עברה החולשה המטורפת והצלחתי לחזור לעבודה
בסוף זה עובר. היפראמזיס עד כמה שאני יודעת מלווה בעוד הרבה סימפטומים כמו חוסר סבילות לריחות הזויים וחוסר יכולת להכיל שום אוכל או שתיה כמעט

מצד שני, אם חמותך נותנת לך אפשרות להיתלות בזה מה אכפת לך , חמות חמודה העיקר שיש לך תמיכה ועזרה ועכשיו תנוחי ותנהלי את זה הגוף שלך עכשיו הוא מפעל שמייצר את הדבר הכי חשוב בעולם!

ולא קוצר נשימה.. בדיקה פשוטה של רמת חמצן בדם

יש כמה גורמים שיכולים לגרום להשפעה כזו

אלרגיה למשהו שיכולה להופיע פתאום רק בהריון

החום הכבד

אנמיה גם אם היא קלה

צרבות ובחילות יכולות לעשות תחושה של מועקה באזור וזה מרגיש כמו קושי לנשום

וגם התרגשות ולחץ נפשי

ואם זה באמת קוצר נשימה זה מסוכן?

בעיקר מחפשת מה יכול להקל על זה...

תודה!

אולי הרופאה תרצה לבדוק גם את הריאות והלב

כשתדעי ממה זה נובע תוכלי לטפל בזה

נגיד בעוד שבוע וחצי יש לי תור ראשון לרופאת נשים ולאחות ליווי הריון. אני יכולה לחכות עד אז?

כדאי בכל מקרה לבדוק אצל רופא..

אבל אני בסוף ההריון

יכול להיות בעיה או שזה רגיל לחודש תשיעי?

 

אני לא זוכרת שזה היה לי בלידות קודמות...

אין לי נסיון, מחכה לסוף תקופת הפוריות...
יש היום כמה דרכים לעשות את זה. צריך להתייעץ עם כירורג כלי דם

לא שואלת כדי לחטט בחייך, רק להבין לעצמי מה כדאי ומתי

ברגע שיש בעיה של ורידים היא חוזרת בכל הריון.
הטיפול של העלמת ורידים הוא רק אסטטי, הוא לא באמת מטפל בבעיה.
(אלא אם כן יש ורידים שגורמים לדלקות וכדומה, שאז יש עניין רפואי להוריד אותם)

אני עברתי שני סטים של טיפולים. הראשון הזרקות לפני 15 שנה. 

לאחר מכן הריתי שוב 3 פעמים "ונולדו" ורידים חדשים". טיפלתי לפני 3 שנים אצל פרופסור זליקובסקי: ניתוח, הזרקות ולייזר.

השתפר משמעותית אבל לא נעלם לגמרי.

שהממליס עוזר לבעיות ורידים.
לא יודעת אם גם מעלים. תבררי

איך היא בחברה באופן כללי?
יש אנשים כאלה שפחות אוהבים להיות עם אנשים כל הזמן, שצריכים את השקט שלהם.
אולי אחרי יום מלא התמודדויות בביה"ס היא צריכה זמן לעצמה בשקט?
בארוחות משפחתיות היא משתתפת? במטלות הבית?

אולי תזמיני אותה פעם לצאת איתך אחד על אחד לקנות בגדים או סתם לשבת על גלידה ותנסי להעלות את הנושא ולהבין אם טוב לה עם המצב הזה או שהיא זקוקה לעזרה.

אני יכולה לתת דוגמה של אחותי שלא הייתה אוהבת להיות בחברתנו כי הרגישה רגשי נחיתות, אבל זאת סתם דוגמה, יכול להיות כל מיני סיבות.

שגם לא אוהבת לצאת מהבית וזה לפעמים ממש שיגעון. אני אומרת לה לכי לשחק עם חברות. תצאי אפילו לגן שעשועים. תמיד היא תעדיף להישאר בבית

כדאי לך לברר ממה זה נובע,
בגיל כזה כדאי אולי בעקיפין לוודא שלא קרה כלום ולא נובע מקושי להתמודד או פחד.
אפשר למשל לבקש ממנה לרדת לקנות משהו במכולת.
או אם יש לה תחביב למשל קריאה אז ללכת ללא מבוגר לספריה ולהתמודד לבד עם החלפת הספרים.
או אם היא אוהבת לסרוג אז להגיד לה וואי שמעתי הגיע חוט מיוחד לחנות הזאת והזאת, מה דעתך ללכת לשם לקנות?

אני חושבת שזה כן מאוד חשוב לוודא שהילדים רוכשים כישורי חיים ולא מפחדים להתמודד כבר מגיל קטן.
אם הכל בסדר והילדה עומדת באתגרים, רגועה לחלוטין וסתם אוהבת להישאר בבית,
שיהיה לה בכיף!

אבל לרוב יש לה קטעים שהיא כל הזמן בבית. לא הולכת לחברות או לסניף

היא משתתפת במטלות הבית ויש לה גם כמה חברות טובות. היא ממש לא מפחדת לצאת לקניות אם צריך ויש לה קשר עם בנות דודות וכאלו. באמת ילדה מקסימה
כרגע היא בחופש אז זה לא קשור למנוחה כי יש לה מספיק.
אני לא חושבת שזה נובע משום בעיה, פשוט חוסר ענין שלה בדברים שהם משפחתיים לנו ביחד כזה. טוב לה עם עצמה.
ניסינו לדבר איתה על זה כמה פעמים ואז היא באה למשחק אחד ואחר כך אומרת לנו אתם רואים לא היה לי כיף...
לה טוב עם המצב הזה
אחיות שלה מתלוננות שהיא לא משחקת איתן ורע להם עם זה וגם לנו ההורים שלה רע עם זה שהיא לא משתתפת בדברים כחלק מהמשפחה
באמת שמשחק אחד ביום לא אמור להעיק ואמור להישאר לה מספיק זמן להיות לבד ולקרוא
אני די אובדת עצות

למה בעצם זה מפריע לך?

אם זה בגלל שהאחיות רוצות, אז עם כל הכבוד צריך ללמד אותן לכבד את הרצון שלה לא לשחק איתן.

אם זה כדי שתכיר קצת גם את האחיות שלה אז אני חושבת כמו מחי,
שכדאי מראש להגדיר פעילות שבה היא חייבת להשתתף, עדיף שזה לא יהיה משהו שאמורים להנות ממנו, כי אז כמו שקורה עכשיו, היא "בוחרת" לא להנות, וזה רק מעצים את הבעיה.
כדאי להגדיר למשל שבזמן הארוחה כולם אוכלים יחד.
לא לבקש ממנה להשתתף בשיחה סביב שולחן האוכל, אלא בדרך עקיפה להפנות אליה שאלות וככה לחבר אותה לדבק המשפחתי.

אפשר גם להגדיר משימות הדורשות שיתוף פעולה בלי להגדיר שהמשימה היא להנות ביחד.
למשל להכין עוגיות, זה לא בשביל להנות אלא כדי שיהיו עוגיות בבית.
אפשר להגדיר משימה שבועית למשך החופש של נתינה לזולת.
יושבים כל המשפחה (או מי שרלוונטי) ההורים מגדירים שבחופש הזה הילדים מקדישים יום אחד בשבוע לעזרה והילדים בוחרים יחד מה לעשות-
להכין קישוטים לילדים מאושפזים, לבשל יחד עבור שכנה שילדה, לחלק מים קרים לאנשים ברחוב,
לנסוע לסבא וסבתא ליומיים מרוכזים של עזרה (בהתאם לגיל וליכולת)
הרעיון הוא מתוך שלא לשמה בא לשמה. בהתחלה היא תגיד שלא היה לה כיף, אז מה לא עושים מצוות רק שכיף, בהמשך כשהיא לא תנסה לא להנות, אני בטוחה שהיא תצבור רגעים "כיפיים" גם אם לא תודה בזה.

ובמקביל לפרגן לה ולבוא לקראתה במה שאוהבת. טוב לה עם בנות דודות? סבבה תפרגני לה לארח אותן ולהתארח אצלן.

נותנת לה לצאת עם חברות אם היא רוצה או בנות דודות, וזה לא שהיא צריכה ביום יום לשחק עם אחיות שלה. רק עכשיו קצת בחופש ניסינו לעשות פעילויות משפחתיות ביחד.
נכון שהיא לא חייבת תמיד לשחק איתן והן מבינות את זה, אבל אננ לא חושבת שזה נכון שמותר לה אך פעם לא לשחק איתן ולתת מעצמה ומהאישיות שלה גם לאנשים שבבית. מותר גם לה להבין ולתת מעצמה מדי פעם
אני אחשוב על הכיוון של פעילויות חסד, נשמע רעיון טוב
תודה!

תעבדי על לא להיות מתוסכלת מזה תתמכי בא תראי לה שאת אוהבת אותה כמו שהיא גם אם היא עושה ומשתתפת במה שאת היית רוצה (כמו רוב המתבגרים)

סביר להניח שככל שהיא תרגיש שאת רוצה יותר את השיתוף שלה היא תרצה פחות

הכי חשוב שהיא תדע שיש לה אוזן קשבת שאם יש משהו אחר שיושב עליה שתדע שהיא יכולה לדבר איתך

 

 

אני חושבת שיש לנו ממש קשר טוב
לשבת איתי אחד על אחד ולדבר היא עושה המון
זה הקטע של הביחד המשפחתי של כולנו יחד שחסר לנו איתה

יש לי שלוש בנות ביתיות שגם אוהבות להיות בבית והבת הרביעית מיצידה להיות בחוץ כל היום עם חברות. כל אחד והאופי שלו.

אכפת לי הקשר עם האחיות והמשפחה שאני לא יודעת איך לחזק אותו אם היא לא מתעניינת בכלום שאנחנו עושים

היום היא נשואה כבר שנה ואני רואה שהיא מחפסת יותר קירבה עם המשפחה.
תמיד הסברתי לה כמה משפחה הכי חשוב זה המשפחה
שואלת אותה למה לא מענין אותה?

טוב עם האחיות אבל לא להכריח...זה רק עושה אנטי...

אפשר לצאת איתה לבד רק שתיכן ולדבר על זה? 

קראתי הרבה ואהבתי להישאר בבית ולא תמיד להשתתף במה שכולם עושים.
אני לא חושבת שזה בעייתי... נכון שזה יכול להיות מאוד מעצבן בשבילך, אבל לדעתי לא כדאי להכריח אותה, זה רק יצור אנטי. את יכולה לסכם איתה לדוגמא שהיא לא צריכה להשתתף במשחקים/אפיה עם האחיות הקטנות אם זה לא מעניין אותה/מרגיש לה ילדותי מדי בשבילה, אבל שכן תשתתף ביציאות משפחתיות בלי שיצטרכו להתחנן אליה. הסכם כזה של אני מכבדת אותך ואת הצורך שלך בפרטיות, ובתמורה תכבדי את הרצון שלנו להיות משפחה מלוכדת

מפריע לי שהן משחקות יחד וקשורות והיא מין בחוץ כזה אף על פי שמבחינת גיל בקושי יש הפרש. זה חשוב לי מבחינת אוירה בבית והקשר בין האחיות, אני מרגישה שהיא ממש חיה לבד וזה נראה לי לא בריא

למרות שאני עדיין מרגישה שהקשר שלי עם האחות שאחריי יותר משמעותי, ועם האחיות הקטנות יותר פחות כי הן "קטנות". אבל מאמינה שעם השנים ואחרי שכולם יתחתנו הפער יצטצמם

שאלתם אותה במה היא רוצה לשחק? אולי היא מרגישה לחץ מזה שאתם רוצים שהיא תשחק והיא מתנגדת,? אולי מצופה ממנה להיות גדולה ובוגרת במשחק ולוותר לאחיות קטנות פה ושם וזה מעצבן אותה?

לא ענין אותה
היא ממש לא צריכה לוותר
אתמול אמרתי לה שלפחות תקרא בסלון שנרגיש שהיא בבית וגם את זה לא הסכימה והתעקשה לקרוא בחדר עם דלת סגורה
מכיון שזה אחרי יום שלם שבו היא קראה בחדר עם דלת סגורה זה היה עצוב לי

גיל ההתבגרות, גיל שבו ילד מחפש אחר היחודיות והעצמיות שלו, ומלווה במצבי רוח והרהורים.
היא לא מתרחקת ממכם, כמו שאמרת יש לה שיח טוב איתך. היא בוחנת את עצמה! מי היא כחלק נפרד (כן, נפרד) מהמשפחה. מתמקדת בתחביבים של עצמה, בחברות, ופחות מתלהבת ממשחק עם אחים קטנים. לגיטימי!
כמו כן, זה ה-גיל שבו מחפשים אחר "קבוצת השווים" - אנשים דומים, היינו - חברות!! הן הופכות להיות כאילו "משפחה". עם חברה מדברים שעות, עם חברות יוצאים לבלות, עם חברות עושים הכל והמשפחה נשארת כביכול בצד.
ככה נבנית האישיות של המתבגר.

ואיפה המשפחה? משפחה טובה תהיה שם כמו קרקע לצמיחה של הילדים.
קרקע שתמיד שם, תמיד מקבלת, תמיד מכילה, תמיד נמצאת - אך "נוכחת לא נוכחת" תני לה לעוף עם הציפורים. אם את שם בשבילה באמת, רואה את הצורך שלה בנפרדות, רואה את הצורך שלה לשתף חברות ולהיות עם חברות, רואה את הצורך שלה להתבודד ולקרוא ערימות ספרים וגם מביאה לה עוד ספרים (למה לא?), ובאופן כללי זורמת עם השינוי ולא מתנגדת לו,
היא תרצה להיות חלק מהמשפחה.
ילדים שההורים שלהם נאבקו בהם, הכריחו אותם "להיות חלק", עשו להם מצפון והר של ציפיות... הרבה פעמים בורחים מהמשפחה המעיקה, או נשארים "קשורים בסינר " של אמא, לא מגבשים יכולות עצמאיות לחיים בוגרים.

לשאלתך, אני הייתי מתבגרת כזאת, ואחר כך גם אחי כשהגיעו לגיל
יש לנו מלא חוויות משותפות מהילדות, ואפס חוויות משותפות מהתיכון. לא אהבנו אותם דברים ולא היה לנו כיף ביחד והרבה פעמים סתם רבנו.
היום אנחנו חברי נפש אחד של השני. אין תחליף. והמשפחה מגובשת מאוד. זה קרה אחרי שחלקנו התחתנו...
לשחרר... לשחרר... לשחרר... !!

אחרת עוד הייתי מבינה
היא פשוט רוצה להיות לבד לבד לבד בבית ולקרוא
אני מפרגנת לה מלא דברים וגם ספרים אבל קשה לי מאד שהיא לא יוצאת אפילו עם חברות הרבה למרות שיש לה קשר טוב אחתן, לא מחפשת מעצמה ללכת לקורסי קיץ נגיד שאני מוכנה לפרגן לה בכיף
והאחים הקטנים לא כאלו קטנים- שנתיים הפרש...
מבחינתה לישון ולקרוא
בסדר נכון שזה גיל ההתבגרות אז אני מוכנה אפילו תשעים אחוז מהזמן שזה מה שהיא תעשה אבל אני חושבת שעשר אחוז מהזמן יכול וצריך להיות מוקדש לפעילויות אחרות וגם מתבגרים צריכים להיות חלק מהמשפחה קצת וגם להם מותר לפרגן משחק אחד של מונופול לאחים. הלא כאלו קטנים שמחפשים קשר איתם
זה ענין של מינון
אני לא חושבת שאני לוחצת עליה בכלל אני רק מנסה להבין איך אפשר למצוא איזון בריא ולחבר אותה בחלק קטן מהזמן למשפחה שלה

בראש יש לנו תמונה איך המשפחה האידילית שלנו צריכה להיראות. במציאות, המשפחה שלנו מורכבת מבני אדם שהם שונים ומגוונים ויש להם צרכים ורצונות משלהם.
אני לא רואה איך את מכרריחה אותה לשחק מונופול ויוצא מזה משהו חיובי... אם חשוב לך הזמן המשפחתי תארגני יציאות שהיא חלק אינטגרלי מהן כמו ארוחת ערב פיקניק בחוץ, טיול משפחתי, דברים שזאת לא שאלה אם היא באה או לא. מניחה שאתם אוכלים ארוחה משפחתית מידי יום. אם עדיין לא מספיק בעיניך תוסיפי עוד פעילות משפחתית קבועה- עוד ארוחה, לימוד יומי משותף, יושבים יחד לאכןל ארטיק... מעבר לזה תני לה לקרוא כמה שהיא רוצה ולהיות מי שהיא. תקבלי אותה. תשמחי בה, תני לה מקום.

תני לה לנהל לעצמה את החיים.
כשאת כותבת "בסדר, אני מוכנה שתהיה 90 אחוז מהזמן לבד ו10 אחוז עם המשפחה" זו עמדה שלא מאפשרת לבת שלך אחריות ועצמאות
יכול להיות מאוד שהיא רוצה להיות 10% מהזמן עם המשפחה, יכול להיות שגם יותר. אבל הדרך להגיע לזה - דווקא בשחרור שלך. לחכות שיגיע ממנה.
אותו דבר בנוגע לחברות, תחביבים ויציאות מהבית.
את לא יכולה לנהל אותה לנצח, גם אם מה שאת רוצה בשבילה זה הדבר הכי "נכון" מבחינה חברתית ואפילו אישית.
הכי נכון שבן אדם ינהל את חייו. וזה אומר, שצריך לתת לו לנסות - ולטעות. ולגלות מה הכי נכון בשבילו. ואם הכי נכון לה לקרוא ספרים ולוותר על קשרים חברתיים- זאת היא! זה האופי והרצון שהקב"ה טבע בה.
רק אחרי שהעמדה הנפשית שלך תהיה של שחרור וחוסר ציפיות, ורצון שהיא תממש את עצמה בדרכה שלה, תוכלי גם לשתף אותה באיך שאת רואה את החיים שלה ומה היית רוצה בשבילה. והיא תקשיב לך יותר.
כי היא מרגישה שאת רואה אותה, את הרצון והצורך שלה כרגע, ומכבדת. ולא רק מנסה לדחוף אותה למטרות שלך- גיבוש המשפחה או ילדה מוצלחת חברתית...

אני מבינה מה את אומרת אבל זה לא משהו חדש. זה האופי שלה וזה רק מחמיר בהתבגרות מה שאומר שאין פה מה לגלות את עצמה ואין מה לשחרר, שיחררנו ושיחררנו והיא לא שינתה התנהגות
אני בתור הורה חושבת שזה התפקיד שלי לכוון ולא כל מה שהיא חושבת שהוא טוב ונכון לה זה באמת כך. אני רואה אותה מסתגרת יותר ויותר ואני חושבת שזה לא מצב בריא ושהיא לא לומדת מהטעויות שלה ולא נכון לדעתי לתת לה לגלות אחרי שנים של התבגרות שהיא חלק נפרד מהמשפחה . אני לא חושבת שיש לה מספיק כלים להבין כמה שה לא נכון.
אני חושבת שאני יכולה להעביר לה שאני מכבדת את הרצון שלה להתבודדות רב הזמן אבל מצפה ממנה לעבר את הרצון שלנו למשפחתיות בחלק קטן מהזמן

לא יודעת, לא מתחברת לגישה הזו של לתת למתבגר לעשות מה שיש לו בראש שלו ולתת לו ללמוד הכל לבד לבד כי רק זו הדרך. אני חושבת שגם בתהליך התבגרות יש מקום ליד מכוונת של הורים אם רואים התנהגות שהיא לא בריאה לאורך זמן ולא מראה סימני שיפור
כמובן לא בכח ובצורה חכמה ועדינה ואני באמת צריכה לחשוב על רעיונות יותר טובים ממה שעשיתי עד כה אבל פשוט לעמוד בצד ולחכות שהיא תבין לבד לא נראה לי הגיוני ועד כב לא הוכיח את עצמו

נטיית הלב הראשונה שלי היתה לכתוב כמו אחרות שצריך להניח לה, אבל זה נשמע קיצוני מעט, וצריך להיות עם האצבע על הדופק ולעזור לה לא להישאב אל המקום הזה לגמרי.

מיואשת- את לא צריכה להיות בלחץ, אבל גם לא לוותר. אם את רוצה רק 10% מהזמן שיהיו מוקדשים למשפחה- זה לגיטימי.
אצלנו בבית לדוגמא יש כלל שדלתות בחדרים תמיד פתוחות אלא אם כן יש סיבה (מתלבשים, צריכים שקט לשיעורי בית וכו) וזה בדיוק כדי שהילדים לא יהיו מנותקים.
ככה הם שומעים לפעמים מה האחים משחקים, וזה עושה להם חשק לבוא
לפעמים זה צורך וזה בסדר, אבל צריך להקפיד שיהיה במידה. במיוחד אצל מתבגרים- יש להם נטיה להתבודדות. חשוב לאפשר את זה אבל במידה

מעודד לשמוע עוד שחושבות כמוני התחלתי לחשוב אולי אני משונה שאני לא חושבת שזה בריא מאה אחוז התבודדות
חשוב לי לציין שזה אופי שלה מאז ומתמיד ומחמיר בהתבגרות ולכן זה מטריד אותי
אני זוכרת שבתור מתבגרת גם נטיתי להתבודדות ומדי פעם אחים שלי היו גוררים אותי בכח לטיולים בהתחלה הייתי מתעצבנת נורא ואחרי איזה שעה גיליתי שכזה כיף איתם ושמחתי שלא ויתרו לי והשאירו אותי לבד בבית לקרוא כמו שהתחננתי...

אז מצד אחד חשוב לי לאפשר לה גדילה ופרטיות וכו ומצד שני לא התבודדות מוחלטת כמו נזיר ביער ;)

נמשיך לחפש את שביל הזהב בנועם ואדבר איתה גם ואשמע ממנה אם יש משהו שמפריע לה ומה היא חושבת
תודה לכל התורמות מדעתן ועצותיהם!!

וזה בסדר.

מאז אני חושבת שהיא מעכלת..

באהבה גדולה    :^)

אני מחברת את הגדולים לקטנים בכמה דרכים.
הגדולים שלי כבר באולפנות וישיבות . או יוצאים הרבה לסניף .
אז כשיש ימים שהם לא בבית אני דואגת לשלוח הודעות לפל' שלהם. כל מיני הגיגים מצחיקים של הקטנים שאפשר לאכול אותם עם החשיבה הילדותית המתוקה.

הרבה פעמים אני מוסרת להם כמה הקטנים מתגעגעים אליהם ורק מחכים להם שיחזרו כבר...
אני מצטטת משפטי געגוע של הקטנים שמוציאים את הגדולים מאדישותם. וכשנמצאים מחוץ לבית זה מחמם להם את הלב וגורם לגעגוע.
ואז נוצרת ביצה ותרנגולת⁦🙂. כמו מצבים שאחד הגדולים משוחח עם הקטנים בטלפון ומודיע שהוא קנה סוכריה במיוחד בשבילם. (כי שלחתי מילות געגוע מהם והוא לא נשאר אדיש) הגדולים אמרו סוכריה....
הקטנים נדלקו.... עכשיו יש ציפייה לגדול שיגיע עם הסוכריה....🙂. הגדול מרגיש ממש מחוזר ואהוב.
זה מעצים את הקשר בינהם והוא רוצה לגמול להם על החיזור וההערצה אז הוא משחק איתם מעט. או משתובב איתם .
נהייה שמח.

דבר נוסף . אני לא מפחדת או חוששת לבקש עזרה עם הקטנים מהגדולים. אבל... אני דואגת שיהיה כיף.
כלומר... ביום שאני נוסעת וגדול צריך לשמור. אני מאפשרת לצפות במחשב מעט יותר מהגבול הברור כאשר אני נמצאת.
או מכוונת אותם לקחת את הקטנים לספרייה. ( מקומות שהגדולים אוהבים להיות בהם)

או למכולת לקנות לשניהם ארטיק או ממתק.
או ללכת להביא משהו מחברה ביישוב. או למסור לדודה משהו.

כשיש יומולדת. כל ילד נותן מתנה קטנה לגדול. שאני קונה. ובמקביל אני קונה משהו שהגדול מחלק לקטנים.
וגם כשאין לגדול יום הולדת. אני מעודדת את הקטנים לצייר ציור לגדול ולהפתיע. ולהניח על המיטה...

היתה תקופה שכשהגדולים חזרו מביהס. אני כבר חיכיתי עם הקטנים בחוץ. והייתי מכוונת את הקטנים לרוץ לחיבוק אצל הגדול... ואין אי אפשר להישאר אדיש כשאתה רואה שמישהו ככ אוהב אותך🙂

כשהגדול מכין משהו או בונה אפילו מחלקי משחק.
אני משתדלת להעצים. ולפרגן. ואז הקטנים רוצים שהוא יבנה להם גם. בלי לשים לב הוא הופך לגננת מבחירה...

את מבינה ? אני יוצרת בינהם כל הזמן מעגל חימום כזה של היחסים. באופן יזום שלי. ויש בהם אהבה וחום רק צריך קצת לעורר אותה.

לגבי יציאות או פעילויות משותפות. באמת יש פער גילאים. אבל... אם הגדול מקבל תפקיד בפעילות הוא מועצם" ובעל כורחו" משתף פעולה מתוקף " התפקיד"
דוגמאות. מחליטים לעשות " על האש משפחתי"
אז הגדול יכול להיות בעצמו אחראי על הניפנוף. או על עריכת השולחן ביחד עם הקטנים. או על הטיבול. או על הכנת הציפס קילוף טיגון. לא משנה מה. הוא לוקח חלק. הופך ממילא להיות שותף.

נוסעים לטיול. אני מצמידה גדול לקטן. מחלקת בינהם... באופן כזה שהגדול נמצא פה גם בתפקיד.
המצחיק הוא... שלפעמים הגדול יותר נהנה מהמתקנים המשחקים או היצירה של הקטן יותר מהקטן עצמו...

רעיון אחרון. כשאני מוצאת גדול משועמם. אני מבקשת ממנו להעביר לקטנים חוג בתשלום. (בקטנה . 5 שח לחצי שעה ולפעמים פחות תלוי בגיל)
החוג יכול להיות משחקי ריצה וכדור על הדשא. חוג התעמלות.
חוג דרבןקה הגדול עושה מקצב והקטנים אחריו .
חוג יצירה. הכנת כדורי שוקולד. לא משנה מה. מה שהוא טוב בו. בקיצור יש עוד המון רעיונות. אני אעצור כאן... אם זה הכיוון אני יכולה להוסיף עוד כמה...

הרעיונות שלך מקסימים! מרגישים שהשקעת מלא מחשבה וזה יפה!
אנסה לחשוב מה אני יכולה לקחת מזה. ההפרש אצלינו הוא רק שנתיים כך שנדמה לי שזה יותר ענין של אופי ופחות גיל

יש אצלנו בבית כלל מוקפד שאין לנעול דלת של חדרים. למעט חדר שירוקלחת. או נעילה של דקות בודדות לצורך צניעות.
זה בא למנוע כל מני מצבים של הסתגרות מתוך כעס בחדר במקום שיח.
מצבי סכנה עם הקטנים. כמו משחק באש או בחפצים חדים ללא השגחה.
במידה וקרה מסיבה כלשהי שמישהו נעל. אני מגיעה לברר את הסיבה. ומזכירה את הכלל אם יש צורך.


אני חושבת כמוך. שבוודאי צריך לכבד אותה ולתת לה זמן עם עצמה. אבל בהחלט זה צריך להיות במידה.
לא חושבת שצריך להכריח אותה להשתתף . אבל כן חושבת שצריך לתת לה מקום.

כלומר לא משנה פער הגילאים . שנה שנתיים או 5 ברגע שהיא הגדולה . כדאי לתת לה את המקום של גדולה. את השדר שכל מי שקטן ממנה מכבד אותה ואפילו רוחש אליה הערצה מסויימת.

הייתי בודקת . מה נדרש ממנה כאשר היא משחקת עם הקטנים ממנה. 1.האם יש ציפייה סמוייה אפילו. שהיא תוותר להם. או 2.האם קשה לה להיות מנוצחת. אלו שני דברים שאופייניים לגדולים. אבל מוציאים את הכיף מהמשחק המשותף.

מכיוון שיש לכן קשר טוב אלו שתי נקודות שהייתי פותחת איתה. כדרך אגב. אפילו לא במרחב של הבית. אלא ביום כיף של נסיעה משותפת רק לשתינו.

דבר נוסף. אם דלת החדר לא סגורה. יש אפשרות
לשלוח לה כל פעם דרישת שלום עם מישהו מהקטנים. באופן שלא יטריד. כמו. כמה קוביות מלון קר לחדר שתתרענן. או לשלוח עם אחות קטנה יותר. או פתק.
" אהובה שלי בואי למטבח להתרענן ". המטרה
היא למנוע התנתקות ארוכה שלה מכולם.

אני כן מדליקה נורה אדומה. ומוסיפה לך למחשבה. לפעמים זה מתחיל ב"צורך שלי להיות לבד." אבל מסתיים בתחושה של
אני מידיי לבד. ואני מרגיש בודד".
לא תמיד מתבגר מבין איך נוצר מצב הבדידות הזה. ואז יש חוסר הבנה. חוסר ידיעה . כלומר לא תמיד יש כלים לצאת מהמצב. נוצר תיסכול . ואנחנו לא רוצים להגיע לשם. לכן חשוב האיזון.

לתת מקום למתבגר. או לילד שלנו בכל גיל שהוא מעט "אאוטסיידר".
זה לדאוג שיהיה לו צד חזק. משהו שהוא עליון בו מכל השאר.
ויש קשר ישיר בין זה לבין היכולת שלו להתערות בהמשך בקרב המשפחה או בקרב החברה.

אם יש תקציב. נגינה זה... "אחד ה....דברים". גם מאפשר שעות של תעסוקה באימון בכלי.
וגם מאפשר להציג את הכשרון . מאפשר לפרוק רגשות. ולקצור מחמאות. ממליצה מאד מאד.

במידה והיא לא מתחברת לנגינה.
יש מגוון נושאים שאפשר ללמוד עצמאית דרך היוטיוב . או דרך ספר מושקע בנושא.

השיטה שלי היא לפתוח סרטון באינטרנט
ולתת לילד לצפות בו. לעורר את החשק . ואז לאפשר לו לצפות בזה שוב ושוב תוך כדי ביצוע. עד לגמר המטלה. זה יכול לקחת לפעמים גם שעה. כשהסרטון הוא באורך 3 דקות.


כמו קיפול נייר. יש לי ילד שלמד ליצור מנייר דברים שווים. כמו מטוסים אקדחים שיורים .טנקים.
בוודאי שהקטנים מאד מאד רצו שיכין להם גם.
אבל גם בביהס. הכניסו אותו להעביר סדנאות בכיתות. אני מדברת על ילד בגילאי יסודי.

אותו דבר בפיסול הבלונים. אני מחפשת סרטוו צנוע
קונה בלוני נקניק. ונותנת לילד לכבוש את המשימה.

גאנגלינג.

ציור קומיקס. או ציור ריאליסטי.

ומן הסתם יש עוד.... אבל מבחינתי המטרה העיקרית היא לחזק לו צד חזק. למלא אותו. כדי שיהיה לו מה לתת... שירגיש עם עוצמה
מטרה משנית. היא גם תעסוקה מגוונת. למלא את שעות הפנאי.

לגבי הספרים. כן הייתי מתחמת לה זמן מוגדר.
מתי אפשר ומתי זה פחות מתאים.

עם מתבגרים צריך לפעול עם הרבה לב. גבולות
מתוך אהבה והקשבה גם למה שהם לא אומרים...
אבל לפעמים" צועקים בדממה. "

הרבה בהצלחה! את והיא נשמעות אחלה צוות לעניין. 🌷

העלית הרבה נקודות חכמות למחשבה והמון רעיונות שווים.
ממש תודה!

ממש לגזור ולשמור. על זה נאמר חכמת נשים בנתה ביתה

הלוואי שאזכור ואאמץ את זה עוד כמה שנים בע"ה, כשיהיה רלוונטי..
תודה!!

משחק/מקום יציאה שכולן ישתתפו...
אולי יש לה העדפות אחרות פשוט.

אני גם הייתי כזו ולא אהבתי בתור נערה להשתתף. העדפתי דברים עם עצמי או עם חברות.

 

תשמחי על כך שהיא בקשר טוב איתך ולדעתי אל תנסי לדחוף אותה.

אמנם שנתיים זה לא הרבה, אבל יש גילאים שזה הפרש משמעותי בתחומי העניין.
היא לא חייבת לשחק עם אחיותיה. נשמע שיש להן אחת את השניה והן מעסיקות את עצמן.

 

אפשר להסביר להן שיש תחומים שמעניינים אותה ויש תחומים שמעניינים אותם. כל אחד ואופיו וגילו.

 

יש זמנים שכן הייתי מתעקשת. למשל בשולחן שבת או בטיול משפחתי. שאר הזמן לא הייתי לוחצת.

זו דעתי

איך שמתעוררים לפני שקמים מהמיטה לדחוף לפה משהו יבש קרקר ביגלה

לשתות הרבה התיבשות מעלה את רמת ההורמונים בדם

לאכול ארוחות קטנות אני הכנתי סיר מרק ירקות דליל ואכלתי אותו כל היום

ויטמין בי 6  " p-5-p" של סולגר

בקשר לחשש לקחת כדורים מבינה אותך לגמרי תמיד עדיף לא לקחת אם יש אפשרות גם בלי קשר להריון ...אני אגיד לך את האמת אם לא הייתי יודעת מראש שיש כדורים שעוזרים לבחילות לא בטוח שהייתי מביאה עוד ילד זה שיקול שלך אם את מצליחה להתמודד עם הבחילות או לא בכל אופן הם בשימוש כבר הרבה שנים בעולם והם בטוחים לעובר

שהמליץ לה הרוקח פטריות יפאניות.. או משהו כזה..

אני ממליצה בחום.

אומרים שג'ינג'ר וכדורי ויטמין B6 גם יכולים לעזור, אני לא הייתי מסוגלת להתקרב לגינגר.

אה, ואני יצרתי קשר עם הרופאה בטלפון עוד לפני התור והיא הציעה לי להשאיר לי מרשם במרפאה..

לדעתי מאוד הגיוני שהדימום הפסיק בגלל הנוברינג, אבל הכי טוב לשאול רופא כדי להיות בטוחה.

וגם אז לרוב הדימום חלש וביום החמישי יכולה בקלות לעשות הפסק. אבל לפי מה שזכור לי זה לא קרה בפעם הראשונה ששמתי אותה.. אבל אולי אצלך זה משפיע מהר וטוב.. לי מאוד נחמד שיש מחזור קליל וקצר..

בנוגע לחומצה פולית, לא חייב להיות שחסר לך, ולכן זה ממש לא משוואה לפגיעה חלילה בעובר.

בנוגע לבעלך, יש תופעה כזאת, שבעלים סובלים מתופעות הריון ביחד/במקום האישה.

ראי קישור מצורף:

האישה בהריון, הבעל עם בחילות בוקר: סינדרום קובאד

בעלי חזר היום מהעבודה עם סחרחורות
ואתמול היו לו בחילות אחרי ארוחת הערב,

הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא גם בהריון איתי.
שזה בגלל שהוא דואג לי מאוד.

קיימת בהרבה מאכלים שגרתיים (נניח לחם) ולכן די נדיר שיש חוסר משמעותי ממנה.

אי אפשר להרגיש את הדופק של העובר. גם לא בהריון מתקדם. לכן עושים מוניטור...
הדופק שאת מרגישה זה הדופק שלך...

אחד שלי חלש יותר (צד שמאל בחזה)

ועוד אחד חזק בבטן.

 

אפשר לשמוע אותו אם מניחים אוזן על הבטן.

תקראי ספרות רפואית.

מכירה את התחושה.אבל זה הדופק שלך

יש כאלו שרק בשבוע הזה מתחילים לראות דופק, בכל מקרה הוא חלש מדי בשביל להרגיש אותו מבחוץ

האמת שהייתי אצל רופא נשים בשבוע חמישי והוא ראה דופק, אבל הוא אמר לי לחזור בשבוע שביעי כדי שזה יהיה רשמי.

הוא אמר שזה פחות או יותר הזמן הזמן שהדופק מתחיל, יש כאלה שאצלן הוא מתחיל מאוחר יותר

אני בהריון השני כל פעם שנלחצתי שהעובר אולי לא בסדר הייתי מבקשת מבעלי או שהייתי מצליחה לבד להרגיש דופק..
בסוף עברתי הפלה לא על אף אחת ועדיין המשכתי להרגיש דופק חזק
הוכחה שהדופק שאת מרגישה הוא רק שלך ולכן יש את כל הבדיקות לבדיקת דופק של העובר.

כמו שאמרו אולי לא חסר לך והכל בסדר אבל מהרגע שגילית את ההריון את אמורה להתחיל לקחת. לפחות עד שבוע 12.
רב הסיכויים שהכל יהיה בסדר
תעשי שקיפות עורפית בשבוע 12

התזונה שלי עכשיו מורכבת בנוסף ממאכלים עשירים בחומצה פולית כמו לחם וכו'

תודה רבה!

תקבעי תור לרופא נשים בהקדם שינחה אותך לגבי ההמשך ויסביר לך את הכל. נשמע שאת דואגת מאוד, וגורם מקצועי שיעשה לך סדר בהכל יכול לעזור לך.

נשמע שההריון הגיע בהפתעה ותפס אותך לא מוכנה ואת מבולבלת מאוד.. אז קודם כל תזכרי שזה ברכה להכנס להריון על הניסיון הראשון ויש כאלה שלוקח להם הרבה יותר זמן...
תנשמי עמוק.... ותתחילי ללמוד את נושא ההריון ולהנול מהזוגיות החדשה שלכם (בעצם מגיע לך מזל טוב כפול),
לגבי החומצה הפולית, חוץ מההריון הראשון שלי לא הקפדתי לקחת באף הריון... כי פתאום נכנסתי להריון וסבלתי מהקאות מרובות כך שגם בפעמים שלקחתי הקאתי את הכדור... ב"ה כל הילדים בריאים ושמחים.
תקבעי תור לרופא נשים כמה שיותר מהר לקביעת גיל ההריון, לראות דופק ולקבל הפניות לבדיקות נוספות שצריך לעשות.
אם יש לך שאלות נוספות תמיד יש כאו נשים חכמות שיודעות להשיב.

לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר (בין היתר כי יש לי קרוהן) ואמרו לי שזה לוקח זמן להיכנס להריון.

הייתי אצל רופא נשים, הוא ראה שק הריון, דופק ועובר ואמר שהכל תקין (תיאם לי תור לשקיפות עורפית)

אני בעיקר מפחדת ממה שאני מרגישה, הבחילות, התחושה שאין לי כוח לעשות שום דבר, מערכת העיכול שהשתגעה אצלי. אני מרגישה שאני צל של עצמי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה ואם זה בכלל יעבור מתי שהוא.

אני ספורטאית (לפחות עוסקת בספורט) וזה קשה להיות מנוטרל. לא ידעתי שזה יהיה ככה, אף אחד לא אמר לי (אפילו חברות טובות שהיו בהריון)

רוב היום אני בעיקר שוכבת במיטה, למעט זמנים שאני מכריחה את עצמי לצאת להליכה או לאכול.

אל תבהלי, רובנו מרגישות ככה בשליש הראשון, ולרוב לקראת השליש השני הכח חוזר ומרגישים הרבה יותר טוב.

שתרגישי ככה. גם אני מאוד נלחצתי מעצמי ובעיקר מחוסר התפקוד שלי בשליש הראשון, נקלטתי קצת יותר משלושה חודשים אחרי החתונה אבל עדיין ממש הלחיץ אותי שבעלי פתאום רואה מולו מישהי אחרת שלא מסוגלת לתפקד, מקיאה כל היום ונראת זוועה, הלחיץ אותי מאוד שהזוגיות שלנו תפגע בעקבות זה, ירדתי המון במשקל ונראתי ממש נורא!
תשחררי.... תאפשרי לעצמך את המנוחה שאת זקוקה לה, תנסי ככל האפשר להיות בתקשורת עם זוגך לשתף ולהסביר לו מה את חווה ואיך את מרגישה. ותזכרי שממש עוד כמה שבועות זה חולף ותוכלי להתחיל להנות מההריון.
ואל תטרידי את ראשך במחשבות שאנשים יתחילו לחשב מתי התחתנת ומתי נכנסת להריון כי תכלס מי זוכר....

בדרך כלל בהריון ראשון לא אמור להיות לגוף חסר בחומצה פולית. בהצלחה רבה!

 

אני לא צעירה, ובהריונות הראשןנים שלי לא היתה עדין מודעות לענין של החומצה פולית, ולא לקחתי והכל היה בסדר... וגם האמהות של כולנו לא לקחו....

אני ממש מעריכה זאת

לכל אחד בסוף ההודעה יש לחצן "תגובה", משם תכתבי לו והוא יראה שנגבת לו.
פה זה ממש לא מובן למי את מגיבה מה, ולא בטוח שמי שרצית יראה את סה

ללחץ בגלל זה...

אני גם הרגשתי דופק חזק וקראתי פה שיכול להיות מחוסר שתיה ושמתי לב שבימים ששתיתי יותר לא הרגשתי וכשפחות אז כן, שימי לב ששותה מספיק...

בשבוע האחרון הפסקתי לשתות קפה (בחילות)
והעלתי את כמות המים / מיץ שאני שותה. אני מרגישה פחות מיובשת עכשיו

אצלי היה:

מוצץ של אריסטוקרט

2 טיטולים של פמפרס מידה 3

2 דוגמיות דייסת אורז של מטרנה

מטרנה טו גו

דוגמיות של פדים של אולוויז

 

אולי עוד דברים/ קופונים.

 

זה פחות שווה מהראשון, אבל עדיין היה שווה את ה-3 ש"ח.

יכול להיות שהם משנים דברים.

לא היה להם את זה בכמה סניפים...והבן שלי כבר 5 חודשים. יש מצב שהם יתנו לי גם עכשיו?

אני לקחתי כשהיא היתה בת 3 חודשים בערך.

לא שאלו אותי בת כמה היא.

רק הבאתי להם את הקופון שמקבלים בערכה הראשונה.

לקחתי בסניף במעלה אדומים.

וזו חברה פרטית, שנותנת ליולדות.
(היא מרוויחה כלכלית מהפרסומות המצורפות. והיולדות מרוויחות מהדוגמיות ומהשוברים)



זה לא הכי חוקי כפי שזכור לי...

אני ילדתי בשערי צדק. אבל שמעתי מחברות שבירושלים מחלקים את זה...

יש בשערי צדק (אולי גם בעוד מקומות)

ואת השלב השני אפשר להשיג בבזאר שטראוס, ובעוד כל מיני חנויות.

הדוגמיות שם- הכל מהדרין

האם אני מבינה נכון,

ובמקומות שאין אפשרות לקחת מיילדת פרטית

כן יש אפשרות לקחת רופא פרטי?
(אם אני צודקת אני רותחת )

אבל עם ניק כמו שלך את לא יכולה לרתוח

עם אפידורל, אמן.

לדעתי אם זו לא משהי שאת מכירה באופן אישי זה סתם בזבוז כסף בטח שלא כדאי בשביל זה ללדת במרכז אין כמו החדרי לידה של ירושלים

הן במילא עובדות לפי הנהלים ומגיעות בשלב מתקדם יחסית של הלידה

אבל רופא פרטי אפשר.

(אם לא השתנה כלום בשלוש-ארבע שנים האחרונות, מאז שביררתי על זה...)

הלידה הקודמת שלי היתה מאד מאד מאד טראומתית,

לא נכנסתי להריון מלא זמן וכבר חשבתי שהגוף שלי סגר את הפינה הזו
בסוף כן נקלטתי ואני שמחה,

גם חשבתי שעבר כל כך הרבה זמן אז כנראה אני בסדר

אבל זהו שעם התקרבות המועד - החרדות עולות,

ואיכשהו מרגיע אותי לחשוב שתהיה מישהי שאני משלמת לה והיא רק איתי ואחראית עלי.

בנוסף

חברות שלקחו מיילדת פרטית אמרו לי שאין מה להשוות בין לידות עם לבלי

גם בלידה מתקדמת מבחינת כמות הילדים בבית,

הלידות הרבה יותר רגועות והרבה יותר מהירות.

 

רק השאלה למה הלידה הקודמת היתה טראומטית... כי הלידה שלי גם היתה מזעזעת אבל המיילדת היו מקסימות שאצלי זה לא רלוונטי המיילדת הפרטי...

את רוצה לשתף מה קרה בלידה?
השאלה אם מילדת פרטית זה הפיתרון..שלא תתאכזבי

לידה שניה היתה עבורי טראומתית והיתה מיילדת זוועה. המעלה שאם את לא מרוצה מהמיילדת את יכולה לבקש שיחליפו לך מיילדת ואם את מוסיפה שיש לך טראומה הם מתחשבים. בלידה השלישית הביאו לי את אותה מיילדת ומיד ביקשתי שיחליפו כי אני לא מוכנה שהיא תיילד אותי וחוויתי טראומה והם מיד הסכימו והביאו לי מישהי מדהימה.
אולי כדאי להרשם מראש היכן שאת רוצה ללדת ולבקש מראש איזה סוג מיילדת את רוצה ולשאול אם יש אפשרות להחלפת מיילדת במידה ואת לא מרוצה.

שהיתה בלידה ההיא,

רק שהתחושה היתה חוסר אונים וחוסר שליטה קצת...

אני לא חושבת שהיא היתה אשמה,

אבל לאף אחד לא היה ענין לקחת חסות אישית ולטפל בלידה הזו

זה התעכב, אז זה התעכב

אז חיכו

בסוף התברר שהמסכנה שלי היתה כרוכה בחבל הטבור בשני מקומות (אחד מהם הצוואר)

ולכן לא רצתה לצאת

ויצאה בקושי בחיים

גם הכאבים היו משהו שקשה להסביר, האפידורל לא השפיע בכלל.

מחברותי שלקחו מיילדת פרטית נשמע ש -

מיילדת פרטית לא נותנת ללידה להתארך יותר מדי,

היא מתערבת אקטיבית כדי לעזור

וכן שהיא משמעותית ומשפיעה בקטע של האפידורל.

לא יודעת כבר מה לחשוב.. ובכל מקרה אני רוצה דולה, החלטה מהערב
אם יש למישהי טלפון של חיה שריד ששמעתי עליה דברים טובים, אשמח מאד.

באמת טראומתי..
אולי דולה טובה באמת יכולה להספיק במקרה הזה

בלידה ראשונה אני ילדתי בעין כרם בחדר לידה הטבעי, הסיבה שהחלטנו ללכת על זה היא שהיתרון הגדול של זה הוא שיש מיילדת שצמודה אלי מתחילת הלידה ונמצאת איתי כל הזמן. (בפועל באמת בגלל מים מקוניאליים לא יכולנו להיכנס לחדר עצמו, אבל את המיילדת הצמודה קיבלנו). לי זה היה מאוד טוב, והרווחתי גם מוניטור אלחוטי (בגלל המים המקוניאליים רצו ניטור לאורך כל הלידה, אבל בגלל שזה אלחוטי זה בכלל לא הפריע, עקרונית אפשר אפילו להתקלח איתו).

החיסרון מבחינתך שאת לא בוחרת מי תהיה איתך (יש מפגש תיאום ציפיות עם מיילדת מהצוות שלהם לפני, ומשתדלים שמי שנפגשת איתה תהיה המיילדת גם בלידה, אבל אצלי היא בדיוק סיימה משמרת כשהגעתי ללדת, אז הגיעה מישהי אחרת), הן כולן מיילדות מצויינת, ובגישה טבעית (לא יודעת אם זה לטובה או לרעה מבחינתך, אם את מתכננת מראש אפידורל, אבל בכל מקרה הן אמורות לאפשר לך מה שאת מבקשת).

בהצלחה!

אין מצב שאני יולדת בלי אפידורל.

יש לי גם ורידים איומים שם למטה, ורק מהמחשבה על הכאב אני נחסמת כולי

בנוסף - עד כה, תמיד היו לי תפרים,

כנראה מבנה או משהו

לחשוב על תפירה בלי אפידורל ולסבול הרדמה מקומית...

אווו נואו.

לא בשבילי בכלל.

לא יודעת איך זה עובד בירושלים
בכל מקרה ממליצה לך על כמה שיחות עם פסיכולוגית או מישהי דומה שאת מתחברת אליה בנושא החרדות
נראה לי מאד טבעי ונורמלי לפחד ואם זה ברמה שמפריעה לך כדאי גם ללכת לדבר על זה
לי זה מאד עזר

את הזריקה של ההרדמה המקומית אני אישית בכלל לא הרגשתי וגם התפירה לא כאבה בכלל.

אי אפשר להישאר בחדר אם רוצים אפידורל, אבל המיילדת עוברת איתך לחדר רגיל.
מה שיכול להיות פחות נוח זה שהמיילדות שעובדות שם הן מאוד בגישה טבעית, אז אולי ינסו לשכנע אותך לנסות עוד קצת, או סתם יתנו הרגשה פחות טובה שאת ישר הולכת על אפידורל (אני לא יודעת אם הן באמת יגיבו ככה, לא התנסיתי, אולי יש פה מישהי שהיתה בחדר הטבעי וכן ביקשה אפידורל שתוכל להגיד איך הן עם זה...). אבל בכל מקרה מובטח לך שהמיילדת תישאר צמודה אלייך, ומותר לך חופשי לבקש אפידורל אם זה מה שאת רוצה.

לא יודעת אם את מחפשת לשמוע,
אבל בתקווה לעזור משתפת אותך שגם אני סובלת מאוד מאוד מורידים, וברוך השם בלידות לא הרגשתי אותם בכלל. לא בלידות עם אפידורל ולא בלידה בלי. זה אפילו מעניין אותי פתאום שאת מעלה את זה כי אני ממש לא חשבתי על זה ופתאום מגניב אותי איך זה לא היה מורגש כלל בלידה! ואפילו עמדתי חלק ניכר מהזמן (מה שבהריון ממש לא מסוגלת בלי גרביונים...)
כנל לגבי זריקת ההרדמה לתפרים. לא הרגשתי בכלל.
בהצלחה!

למקרה שלא אספיק חלילה לקחת אפידורל,

אהיה יותר רגועה בזכותך

שמחה לעזור!
בהצלחה!

ורידים רציניים ברגליים ובמפשעה

לא מרגישה אותם בכלל בלידה

יולדת בלי אפידורל

גם סובלת בהריונות מוורידים כואבים ממש ברגל אחת ובעיקר במפשעה. בלידות תכלס לא הרגשתי את כאב הוורידים. הדבר היחיד זה שאם זה במפשעה ויש קרעים זה יכול להיות מסוכל. לי נקרע כלי דם בלידה והייתי במצב של סכנת חיים עד שהצליחו לעצור את הדם ולתפור. ללידה השלישית הגעתי מסוייטת כי בלידה השניה גם לא קיבלתי אפידורל וגם נקרע לי. וה' כנראה ראה שאני כל כך מפוחדת ונתן לי לידה קלה ומדהימה במתנה. עכשיו בהריון רביעי וכולי תפילה שהכל יעבור בשלום ונשרוד את כאבי הוורידים שעוד לא החלו....(בשבוע מוקדם)

דרך החדר הטבעי. זה עולה 3500 שח בערך. את יכולה להגיד שאת באה בראש פתוח ובפועל לבקש ישר אפידורל ולא להיות בחדר הטבעי, עדיין המיילדת תהיה מחויבת להיות איתך כי שילמת. בכללי הצוות בעין כרם מדהים ברובו.
אבל מה שכן, כמו שכתבו החסרון הוא שאין לך אפשרות לבחור מי תהיה איתך. (בתכלס רובן אבל מיילדות מעולות.)
בכל בתי החולים אפשר ללדת עם רופא פרטי. (יקר מאוד)

ככל הנראה.

כדרכן של דולות, 50% שהיא לא בבית..

וגם אומרים להרחיק את נטילת הברזל ממוצרי חלב, ואולי גם לקחת ויטמין סי ביחד עם הברזל.

בהצלחה!

תעקבי היטב שלא ממשיך לרדת לך. 10 זה לא מאוד-מאוד נמוך, אבל יש לך עוד כמה שבועות טובים עד סוף ההיריון...

עוד לא עשיתי בדיקת דם אז אני לא יודעת כמה הוא נספג ומעלה אבל מבחינת זה שהוא לא עודה לי עצירות כמו אקטיפרין זה ממש טוב!

עדין ולא עושה כאבי בטן.
בהריון הקודם גם לי ירד ל10 ואז לקחתי אותו, יצאתי מחדר לידה עם 11.8

בהריון הזה לא חיכיתי, אני איתו מהיום הראשון. 15 טיפות כל יום.

תרגישי טוב!

למשל של חברת ספאטון. זה מה שאני משתמשת, לא עושה לי עצירות ומעלה את הברזל די מהר.
אבל זה אינדיווידואלי, את צריכה למצוא את מה שהכי מתאים לך

עוד לא עשיתי בדיקת דם לבדוק אם העלה.... הבנתי שעל חלק זה עושה פלאים וחלק לא משפיע.
תנסי?

עזר לי מאד, בלי עצירות וגם טעים

וזה גם מלא סוכר אז ברגע שגיליתי את הסכרת זנחתי את זה

ממליצה גם על פריפל, אין לי בכלל תופעות לוואי איתו...

עולה 50 שח, אפשר לבלוע, או ללעוס.
אני חושבת שאת צריכה לנסות, לכל אחת טוב משהו אחר....
מנסיון שלי של שנים, כל הטבעיים לא עזרו לי בכלל, ספטון סופרהב וכו... לא העלו לי כלום חוץ מפלורויטל, שהעלה משהו, אבל לא כמו פרוגרד פוליק, פריפול, אקטפירין וכל השאר...

באתר bella שלוש חבילות ב200.
הוא נחשב למצוין.
מעבר רלזה, להפחית ולהרחיק מוצרי חלב, להקפיד לקחת ויטמין c ביחד עם נטילת הברזל(לאכול גמבה או מיץ תפוזים) .
לאכול מזונות עשירים בברזל.

אני נוטלת שתיים ביום ואני מרגישה אדם אחר לגמרי! פתאום אני אמא עם כוח לילדים שבבית...

או שיש עוד מישהי כזאת?

זה הרבה דם?

לוחצת כבר למעלה מחמש דק ולא ככ נפסק

לא לגוזר ולא לנגזר.
אבל זה עובר.
בהצלחה!
(עם מה את גוזרת?)

בגלל לא נעים למרות שהיא לא בכתה..
נשתדל שלא יחזור

ובהחלט לא מומלץ לגזור צפרניים בחושך.
אני גוזרת עם מספרים קצת ואז מושכת בעדינות את הציפורן והיא נחתכת. (לשים לב שזה לא נחתך בצורה פוצעת)

הבעיה זה כשמגלים אחרי המון זמן ואז כבר יכול להיות נזקים בלתי הפיכים ח"ו.
אני יכולה לספר על עצמי שהיה לי פעם זיהום, מאז ב"ה כבר עברתי הריון ולידה תקינים לגמרי.