פורום הריון ולידה (עמוד 3617)

יש סיפור על מקווה אחד מיוחד שסגולה לטבול בו או לתרום אליו מכירה מקרוב סיפורים מדהימים אם את רוצה אשלך לך בפרטי

אם את מניקה - יכול להיות פטרייה.

או בטלפון אם את לא יכולה 

יש הרבה דברים אני לא יודעת בדיוק מה למה

השתמשתי בתחבושות (במחזור רגיל)באופן כללי הן טבעיות ונעימות

אני לא בעד ולא נגד צריך לנסות

בעלי מקבל עכשיו עדיין כי אני לא מקבלת 

אאלט 

יש אתר כל זכות וכאלה יש שם כללים

והייתי רוצה לדעת מראש אם ישלמו לי על זה או לא!

שווה בירור. לא לגלות הפתעות בסוף החודש...

נראה לי שלפי החוק 4 חודשים, אז ממתי שחזרת, כלומר אם הארכת, אז מאז.

אבל, אם אצלכם במקרה נותנים יותר ממה שהחוק מחייב, אז כאילו 'הפסדת' זמן. אבל הרווחת בגדול את כל עניין ההארכה כמובן.

לפי כל זכות

• אם עובדת לקחה חופשה בתשלום או ללא תשלום (חל"ת) לאחר חופשת הלידה, תקופת החופשה חופפת את תקופת הזכאות לשעת הורות. כלומר, 4 החודשים שבהם היא ובן/בת זוגה יהיו זכאים לשעת הורות נספרים החל מתום חופשת הלידה ולא מתום תקופת החל"ת או החופשה בתשלום. אם תקופת החופשה שאחרי חופשת הלידה אורכת יותר מ-4 חודשים, הרי שלאחר חזרתה לעבודה העובדת לא תהיה זכאית כלל לשעת הורות וכך גם בן/בת זוגה.
• עובדת שקיצרה את חופשת הלידה וחזרה לעבודה מוקדם יותר (כלומר שהתה בחופשת לידה פחות מ-26 שבועות), (ובן/בת זוגה, אם בחרה לחלוק את הזכות) זכאית לשעת הורות במשך 4 חודשים מיום חזרתה לעבודה.

ונותנים יותר ממה שהחוק מחייב, זה למשל עובדי מדינה, שמקבלים קיצור יום עבודה עד יומולדת שנה של התינוק

ויש את זה בעוד מקומות, עיריות למשל, שמעתי את זה מכמה עובדים בגופים גדולים. הטבה שווה...

שעת הנקה בעבודה (שעת הורות)

בפירוש רשום שם שזכאים לזה מתום חופשת הלידה שהיא 26 שבועות, מציינים את זה. (15 שבועות בתשלום, והיתר עד 26 שבועות- ללא תשלום)

מעניין באמת איך זה לעובדי הוראה? מפסידים את השעות בגלל שממילא בחופש?

קראתי כמה פעמים כתבות של נשים בטיפולי פוריות שאד הדברים שמכאיבים להם זה שחברות מפחדות לספר להן או מספרות להן בהיסוס

בכל מקרה זה קצת יצבוט לה ואולי היא כבר בהריון בעצמה ולא מספרת

לדעתי פשוט תגידי לה יש לי בשורה טובה לספר לך...

כך את נותנת לה מרחב אישי כדי להגיב איך שהיא רוצה ולהביע את הכאב של בלי צורך להעמיד פנים מולך.

לכתוב לה משהו כמו: "שלום, יקרה! מה שלומך? רציתי לספר לך שאני ב"ה בהיריון ואמורה ללדת בסביבות תאריך X. שיהיו רק בשורות טובות לכולנו, אהובה..."

אני חושבת שכדאי לספר לה בסביבות שבוע 16-17.

בהצלחה... ובשורות טובות...

העניין הוא שאנחנו ממש חברות נפש , הכי טובות, אני חושבת שבהודעה יש משהו קצת מזלזל..אבל אחשוב על זה..תודה! 

לספר, הכי גרוע זה שמרגישים שמסתירים ממך...

לכאוב, זה יכאב בכל מקרה, גם אם תספרי וגם אם לא. המינימום, זה שהיא תרגיש שאת מתנהלת בטבעיות איתה.

לגבי הנקודה של עין הרע,

אני חוויתי את זה ממקום אחר (לידה שקטה) ויש לי חברה שאנחנו לא חברות מאז, בכלל! זה כל כך פוגע שחברה חושבת שאני יעשה לה עין הרע או שעיני צרה בה, שזה גרם לי להפסיק להיות חברה שלה. תנסי להשתחרר מהנקודה הזו, ולדמיין לרגע מה היה קורה אם הייתן במצב ההפוך, היית רוצה שיקרה לה משהו רע? מאמינה שלא, לכן אם את משדרת לה משהו כזה, אפילו בעקיפין זה שם אותה בעמדה ממש לא נעימה.

היה לי ממש חשוב לכתוב את זה, כי ממש אפשר לאבד כך חברות

כאחת שעברה מלא טיפולי פוריות וחיכיתי 9 שנים לבוא הנסיך... אין דבר יותר כואב מחברה/גיסה וכו שלא מספרת לך שהיא בהריון. אישית עברתי את זה מספר פעמים, ותמיד זה פוגע. הרי זה לא דבר שניתן להסתיר, אז להיפך ברגע שתשתפי אותה והיא תהפוך לחלק מהחוויה שלך ועוד כאחת הראשונות שיודעות, אני בטוחה שהיא תפרגן לך מכל הלב. נשים שמחכות לילדים, לא יעשו עין הרע או יאחלו משהו רע לאישה או לילד אחר! גם אם זה טיפונת כואב, זה לא כי לא מפרגנים, אלא כי פשוט גם רוצים. וגם היום,  כשאני בצד השני של המתרס ואני בהריון וכבר יש ילדים בבית, יש לי עדיין חברה שמחכה לתינוק כבר כמעט 20 שנה. חברה של לב ונפש. סיפרתי לה עוד לפני שסיפרתי להורים שלי. לא חששתי ממנה ולא חשבתי לדקה שהיא תאחל לי משהו מלבד מלא הברכות והאהבה שלה. לפי דעתי תהיי פתוחה, תספרי לה בשמחה ותראי אם יש מקום לומר לה שאת יודעת שזה אולי לא קל לה, אבל את כ״כ קרובה אליה שפשוט כ״כ רצית לשתף אותה כבר. אחכ בהמשך תראי אם היא מעוניינת לשמוע פרטים על ההריון או שעדיף לדבר איתה כמה שפחות על הנושא. אל תעשי את זה מוזר אז היא לא תרגיש עם זה מוזר. זו כמובן דעתי האישית, את תעשי מה שטוב ונוח לך. בכל מקרה שיהיה לך הריון קל וידיים מלאות!

לא הרגשתי שאני בבעיה, ובטח לא הכאיב לי שאנשים סביבי נכנסו להריון. שנה פלוס זה עדיין ממש לא נורא

מדברים שהיא סיפרה לי בדרך אגב, כמו למשל שקשה לה להיות עם אחיינים שלה כי להם אין ילדים וכו' .

ותודה לכן על התגובות ,

החלטתי לספר לה ראשונה, ובאמת לא "לחפור" על זה יותר מדי ולהיות רגישה לסיטואציה..

אני באמת מקווה שזה לא יעשה לה רע ,

והחלום שלי זה שהיא תפתיע אותי בחזרה ותספר לי גם שהיא בהריון ...

אבל אני מרגישה שזה מעבר וגם הבחילות לא עברו מתסכל

חיבוק גדול.

אולי להרגיע קצת לגבי התחושה שפתאום הבטן קטנה - לאו דווקא נתון משמעותי.

בשבוע כמו שלך, כנראה התחושה של בטן קשה ועגולה נבעה מהדלקת בדרכי השתן שהלכה והתעצמה, ואם חלפו יומיים לפחות מהתחלה של אנטיביוטיקה, ממש סביר שהבטן נפוחה וקשה תיעלם.

רפואה שלמה ובעז"ה רק בשורות טובות .

באישי

תשאלי במרפאה שלך אם את יכולה לקבל עירוי נוזלים זה יכול לעזור

אבל בכלליות זה הגיוני צירים מדומים שבאים בתדירות כזו

בדקו לך אורך צוואר?

אז רצוי כן לשתות, מה גם ששמתי לב שהגוף מתרגל לשתיה המרובה וצריך פחות לשירותים. בזמנים רגילים שאני לא שותה הרבה, אז כל חצי כוס מים מריצה אותי לשירותים כמה פעמים, ועכשיו בהנקה שאני שותה כמויות אני כמעט לא צריכה. אבל בכל מקרה בהריון זה שונה ולא נראה לי קשור לכמות השתיה

כי אם לא ממש חבל סתם להדקר או להוציא כסף על עוד בדיקות מספיק בדיקה אחת חיובית ולחכות לאו"ס בשבוע 7-8

כי הצבע של הבדיקה מאוד ברור וצבע הפטמות משתנה לא מייד אז אולי את בשבוע קצת מתקדם?

תשובה חיובית בבדיקה ביתית היא מאוד אמינה בד"כ

הבנתי שאמורה להפתח (או שכבר נפתחה) מחלקה נוספת

כלומר - יש שם גם תינוקייה.

כשאני ביקשתי בלידה אחרונה ביות מלא - אמרו לי שהכול תפוס... רק אחרי יום של אשפוז התפנה מקום, וזה היה מבאס מאוד עד אז... (האמת שבדיוק שיפצו את התינוקייה שם, אז בינתיים השתמשו בשני חדרים של ביות. לכן לא היה מקום).

חוץ מזה - הביות עצמו היה נהדר: חדרים גדולים, שתיים בחדר, כיור לרחצת התינוק, שירותים גדולים שאפשר להיכנס אליהם עם העריסה... קצת הטריד אותי שהאחיות מחייבות לרשום את זמני האכלות והיציאות של התינוק (הרי בבית אני לא עושה את זה...) - אבל חוץ מזה הן היו מקסימות וחמודות ושמחות לעזור.

מה שכן הפריע לי - שבעצם הייתי מסונדלת למחלקה. אסור להוציא את התינוק מהמחלקה בכלל, אבל בתינוקייה לא ששו לשמור עליו כשרציתי לצאת קצת להתאוורר...

היה נראה שהאווירה שם ממש טובה ומכילה

אבל לא מבינה למה אי אפשר להוציא את תינוקות הביות מהמחלקה... אם התינוק ברשותי ובאחריותי - אז עד הסוף! לא?

פוחדים מחטיפות.

כשישנתי עם התינוק לידי בחדר פתוח, הייתי רגועה כי ידעתי שלא משנה מה, אפילו אם יש מישהו בעייתי איכשהו במחלקה, אף אחד לא יוכל להוציא את התינוק מהמחלקה בלי מכתב שחרור.

נכון, יש את ה'שעון', אבל זו ממש לא אותה רמת הגנה. אפילו גיליתי במקרה שאני יכולה להוריד את השעון מהיד של התינוק ולהחזיר אותו בלי לגזור ובלי שיראו שום הבדל... כך שבאותה מידה אפשר להחליף לתינוק שעון.

רק מחזק אותי למה עדיף פשוט להשתחרר מוקדם הביתה במקום ביות...

לי היה.

בשעה טובה ובידיים מלאות!

דווקא אצלי זה קרה באותו יום שידעתי שזה יקרה...

קמתי בבוקר ליום חופש מתוכנן, כי נמאס לי כבר... הפקק הרירי יצא, היה לי דחף לארגן ולסדר את כל הבית (ערמות של כביסה גוהצו באותו בוקר), ניקתי, הברקתי, והתיישבתי על הספה בידיעה שעכשיו הצירים מתחילים להיות סדירים (היו כל הבוקר צירים פה ושם, לא משמעותי).

וככה באמת היה!

פשוט קמתי בבוקר בהרגשה שזה היום...

ברגע הנכון בידיים מלאות!!

ממש הזנחתי אותו, חוץ מבוקר הלידה.

זה לא היה ההברקה ש הבית, יותר תחושה פנימית חזקה כזאת שזה עומד לקרות.

המשפט הכי מעצבן והכי נכון- בסוף הם יוצאים, אף אחד לא נשאר בפנים...

חיבוק, לא קלה התקופה הזאת, זה כמו עוד הריון שלם, בידיים מלאות והרבה שמחה!

לי היה צירים בגב התחתון, והאחות במיון לא האמינה לי שזה צירים...